ביאור:בבלי יבמות דף ב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מקראות:
דברים כה,ה: כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ:
דברים כה,ו: וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל:
דברים כה,ז: וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם בְּיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
דברים כה,ח: וְקָרְאוּ לוֹ זִקְנֵי עִירוֹ וְדִבְּרוּ אֵלָיו וְעָמַד וְאָמַר לֹא חָפַצְתִּי לְקַחְתָּהּ:
דברים כה,ט: וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:
דברים כה,י: וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל:
| לשונות התורה בענין עריות – | |
קדושיםעריכהויקרא כ, י- כב |
אחרי מותעריכהויקרא יח, ו-יחעריכה |
| ויקרא יח,ו: איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה' | |
| ויקרא יח,ז: ערות אביך וערות אמך לא תגלה אמך היא לא תגלה ערותה | |
| ויקרא כ,יא: ואיש אשר ישכב את אשת אביו ערות אביו גלה מות יומתו שניהם דמיהם בם | ויקרא יח,ח: ערות אשת אביך לא תגלה ערות אביך היא |
| ויקרא כ,יז: ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה עונו ישא | ויקרא יח,ט: ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ לא תגלה ערותן |
| ויקרא יח,י: ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן כי ערותך הנה | |
| ויקרא יח,יא: ערות בת אשת אביך מולדת אביך אחותך היא לא תגלה ערותה | |
| ויקרא כ,יט: וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את שארו הערה עונם ישאו | ויקרא יח,יב: ערות אחות אביך לא תגלה שאר אביך היא ויקרא יח,יג: ערות אחות אמך לא תגלה כי שאר אמך היא |
| ויקרא כ,כ: ואיש אשר ישכב את דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו ערירים ימתו | ויקרא יח,יד: ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דדתך היא |
| ויקרא כ,יב: ואיש אשר ישכב את כלתו מות יומתו שניהם תבל עשו דמיהם בם | ויקרא יח,טו: ערות כלתך לא תגלה אשת בנך היא לא תגלה ערותה |
| ויקרא כ,כא: ואיש אשר יקח את אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו | ויקרא יח,טז: ערות אשת אחיך לא תגלה ערות אחיך היא |
| ויקרא כ,יד: ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם | ויקרא יח,יז: ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא |
| ויקרא יח,יח: ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה | |
| ויקרא כ,יח: ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקרה הערה והיא גלתה את מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עמם | ויקרא יח,יט: ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה |
| ויקרא כ,י: ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת. | ויקרא יח,כ: ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה |
| ויקרא כ,ב:ואל בני ישראל תאמר: איש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן ויקרא כ,ג:- ויקרא כ,ו: | ויקרא יח,כא:ומזרעך לא תתן להעביר למלך ולא תחלל את שם אלקיך אני ה' |
| ויקרא כ,יג: ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מת יומתו דמיהם בם | ויקרא יח,כב: ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא |
| ויקרא כ,טו: ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת הבהמה תהרגו; ויקרא כ,טז: ואשה אשר תקרב אל כל בהמה לרבעה אתה והרגת את האשה ואת הבהמה מות יומתו דמיהם בם |
ויקרא יח,כג: ובכל בהמה לא תתן שכבתך לטמאה בה ואשה לא תעמד לפני בהמה לרבעה תבל הוא |
| ויקרא כ,כב:- ויקרא כ,כז: סיכום כולל למצוות פרק כ, שכולל אוב וידעוני, ומקלל אביו ואמו | סיכום בענין עריות: ויקרא יח,כט: כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו הנפשות העשת מקרב עמם |
ועוד:
דברים כג,א: לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו.
מסכת יבמות פרק ראשון - חמש עשרה נשים
משנה:
חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן [1] וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם, ואלו הן: 1. בתו 2. ובת בתו 3. ובת בנו 4. בת אשתו 5. ובת בנה 6. ובת בתה 7. חמותו [2] 8. ואֵם חמותו 9. ואם חמיו [3] 10. אחותו מאמו [4] 11. ואחות אמו 12. ואחות אשתו 13. ואשת אחיו מאמו [5]
[המשך המשנה] 14. ואשת אחיו שלא היה בעולמו [6] 15. וכלתו [7] - הרי אלו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן הייבום עד סוף העולם; וכולן - אם מתו או מיאנו או נתגרשו או שנמצאו אילונית - צרותיהן מותרות [8]; ואי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמותו ובאם חמיו שנמצאו אילונית או שמיאנו [9].
כיצד 'פוטרות צרותיהן'? היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואות לאחיו, ולו אשה אחרת, ומת: כשם שבתו פטורה [10] - כך צרתה פטורה [11]. הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני, ולו אשה אחרת, ומת [12]: כשם שצרת בתו פטורה [13] - כך צרת צרתה פטורה [14], אפילו הן מאה [15]. כיצד 'אם מתו צרותיהן מותרות' [16]? היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואות לאחיו ולו אשה אחרת; מתה בתו או נתגרשה ואחר כך מת אחיו - צרתה מותרת. וכל היכולה למאן [17] ולא מיאנה [18] צרתה חולצת ולא מתייבמת.
גמרא: מכדי כולהו [19] מ'אחות אשה' ילפינן [20] - ליתני אחות אשה ברישא!? וכי תימא 'תנא חומרי חומרי נקט, ורבי שמעון היא, דאמר שריפה חמורה [21]' [22] - אי הכי ליתני חמותו ברישא, דעיקר שריפה בחמותו כתיבא [23]! ועוד: בתר חמותו ליתני כלתו, דבתר שריפה - סקילה חמורה [24]!? אלא בתו, כיון דאתיא מדרשא [25] - חביבא ליה [26].
הערות
עריכה- ^ כדתני [סיפא] שאם היתה אחת מהן נשואה לאחיו ולו אשה אחרת, ומת בלא בנים - שתיהן פטורות; וטעמא יליף בגמרא
- ^ שמת בעלה ונשאה אחיו ומת בלא בנים
- ^ ואֵם חמותו ואֵם חמיו - שתיהן אסורות לו משום ערוה, כדכתיב (ויקרא יח יז) ערות אשה ובתה לא תגלה, את בת בנה ואת בת בתה [לא תקח לגלות ערותה שארה הנה זמה היא] - ויש בכלל זה חמותו ואֵם חמותו ואֵם חמיו, כדמפרש ואזיל ב'אלו הן הנשרפין' (סנהדרין עה א); ובתו (ובת בתו ובת בנו) דהכא - בבתו מאנוסתו קמיירי, וכן בת בתו ובת בנו, דאילו בתו מאשתו - היינו בת אשתו - דכיון דכתיב (שם) 'אשה ובתה' - לא שנא ממנו לא שנא מאיש אחר, אבל בתו מאנוסתו לא ילפא ליה מהכא, ד'אשה' - על ידי קדושין משמע, שהוא אישות, ומקרא אחרינא נפקא, כדמפרש בגמרא
- ^ שנשאת לאחיו מאביו ומת, וכן אחות אמו שנשאה אחיו מאביו; שאין חיוב יבום אלא באחיו מן האב, דכתיב (דברים כה ה) כי ישבו אחים יחדו, וילפינן 'אחוה' 'אחוה' מבני יעקב: מה להלן מן האב אף על פי שאין מן האם - הכי נמי לא שנא
- ^ שמת, ונשאה אחיו מאביו - שהיתה נכרית אצלו, ומת בלא בנים, ונפלה לפני יבם זה לייבום - אסורה לו, לפי שהיתה אשת אחיו מאמו תחלה; ואסורה לו עולמית, דכתיב (ויקרא יח טז) ערות אשת אחיך ודרשינן לה בפרק 'הבא על יבמתו' (לקמן נה,א): אחיך - בין מן האב בין מן האם
- ^ כגון ראובן שמת בלא בנים ונולד לו אח לאחר מיתה ושמו לוי; ועמד שמעון וייבם אשתו, ולו אשה אחרת; ומת בלא בנים, ונפלו שתיהן לפני לוי - שתיהן פטורות, לפי שאשת ראובן שנשאת לשמעון אסורה ללוי, וענוש כרת עליה, לפי שאשת אח בכרת, כשאר עריות שבפרשה, דכתיב בכולהו (ויקרא יח כט) 'כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו [הנפשות העשת מקרב עמם]', ובמקום מצות יבום כשמת בלא בנים שריה רחמנא; ואשת אחיו שלא היה בעולמו שמת קודם לידתו לא שרא ליה, דכתיב (דברים כה ה) 'כי ישבו אחים יחדיו' - שהיתה להם ישיבה אחת בעולם, והלכך: משמת ראובן נאסרה על לוי איסור עולם כאשת אח שיש לה בנים ואפילו עכשיו שנפלה לפניו מכח נשואי אחיו שמעון שהיה בעולמו - אסורה לו בשביל ראובן; וכשם שהיא אסורה לו כך צרתה אשת שמעון האחרת אסורה, דילפינן לקמן על כל העריות העומדות עליו בכרת שנפלו לפניו לייבום עם צרותיהן, ששתיהן פטורות; ואם נשאן - ענוש כרת: שמאחר שפטרן הכתוב - עומדות עליו באיסור אשת אח שיש לו בנים
- ^ שמת בנו, ונשא [## ונשאה] אחיו. כלתו אסורה לו לעולם ואפילו לאחר מיתת בנו
- ^ שמתה בתו קודם לאחיו, או מיאנה. והיכי משכחת לה מיאון בבתו, [## שהרי כתוב במשנה 'וכולן'- כולל בתו?] - והרי הוא קיים, ואין מיאון אלא ביתומה? משכחת לה כגון שאביה השיאה לה לאחד, ונתגרשה כשהיא קטנה, ושוב אין לאביה רשות בה, והלכה ונשאת לאחיו בעודה קטנה, ויצאה במיאון! ובפרק 'בית שמאי' (לקמן קט,א) קרי לה 'יתומה בחיי האב' ואם נתגרשה מאחיו או מיאנה באחיו או נמצאת אילונית, שמקחו מקח טעות, ולא הויא אשת אחיו; וכשמת אחיו הרי היא כמו שאינו אשתו ומתייבמת צרתה
- ^ שכבר ילדו מאחר קודם שנישאו לאחיו הלכך לאו אילונית היא; ומיאון נמי ליכא: שהרי גדולות הן, ואין ממאנת אלא יתומה קטנה, כדמפרש לקמן בפרק 'בית שמאי'
- ^ שהרי אסורה לו, ואין שם אח אלא הוא
- ^ כדיליף בגמרא
- ^ דהיכא דיש אח אחר, ששתיהן מותרות לו - אינן פטורות, שהרי יש כאן מצות יבום, ומתייבמת האחת, והשניה פטורה, דכתיב את בית אחיו (דברים כה ט): בית אחד הוא בונה ולא שתים; ואם ייבם האחד את צרת בתו ולו אשה אחרת ומת בלא בנים וחזרו ונפלו לפניו
- ^ שנאסרה עליו משעת נפילת אחיו הראשון, שנפלה עם בתו לפניו ופטרתה בתו הימנו, והרי היא עליו כאשת אח שיש לו בנים ואסורה לו עולמית
- ^ אשת אחיו השני האחרת - פטורה, שזו פוטרתה; וטעמא יליף בגמרא מ'לצרור' (ויקרא יח יח: ואשה אל אחתה לא תקח לצרר, לגלות ערותה עליה בחייה) שצרת ערוה פוטרת צרתה
- ^ אחים, והלכה צרת צרתה של בתו ונתייבמה לאחיו השלישי ולו אשה אחרת ומת בלא בנים - שתיהן נאסרות על זה וכן לעולם
- ^ כיצד צרתה מותרת להתייבם לו - שהרי בשעת זיקת ייבום אינה צרתה
- ^ כגון שהערוה קטנה ויכולה למאן
- ^ ומת אחיו - הואיל וקידושיה אינה אלא מדרבנן, וזיקת נפילתה מדרבנן - אינה פוטרת צרתה מן החליצה; ולהתייבם אסורה כדמפרש טעמא בגמרא שנראית צרת ערוה, [ולכן]
- ^ עריות מה שפטורות מן הייבום
- ^ לקמן בשמעתין
- ^ בפרק 'ארבע מיתות' (סנהדרין מט ב)
- ^ ולהכי תנא רישא 'בתו' 'ובת בתו'... כולהו עד 'אם חמיו' בשריפה
- ^ (ויקרא כ יד) ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו [אתו ואתהן ולא תהיה זמה בתוככם]
- ^ כלתו בסקילה [בפרק 'ארבע מיתות' (סנהדרין נג א)] וכל שאר עריות דמתניתין אינן במיתת בית דין אלא בכרת
- ^ ליאסר עליו
- ^ לתנא, ואקדמה ברישא ולקמן מפרשי לה
קיצור דרך: bavli yevamot 2