ביאור:בבלי בבא קמא דף טז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כולה רבי טרפון היא: רישא בחצר המיוחדת לפירות לאחד מהן, ולזה ולזה לשורים: דלגבי שן הויא לה חצר הניזק, ולגבי קרן הויא רשות הרבים [1].

אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ואמר לי: מי מצית מוקמת לה כולה כרבי טרפון? הקתני השן מועדת לאכול את הראוי לה: ראוי לה [2] – אִין, שאין ראוי לה [3] – לא [4], ואי רבי טרפון - האמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם [5]?

אלא לעולם רבנן היא, וחסורי מחסרא והכי קתני: חמשה תמים הן [6]; ואם הועדו - חמשתן מועדין [7]; [8] ושן ורגל מועדין מתחילתן; [9] והיכן העדתן [10]? - בחצר הניזק.

מתקיף לה רבינא: הא קתני לקמן [11]: שור המזיק ברשות הניזק - כיצד [12]: אי אמרת בשלמא איירי בה [13] משום הכי קתני כיצד [14]; אלא אי אמרת לא איירי בה [15] - מאי כיצד [16]?

אלא אמר רבינא: חסורי מחסרא, והכי קתני: חמשה תמים הן, ואם הועדו - חמשתן מועדין [17]; ושן ורגל מועדין מתחילתן [18], וזהו [19] שור המועד [20]; ושור המזיק ברשות הניזק - מחלוקת רבי טרפון ורבנן [21]; והאדם; ויש מועדים אחרים כיוצא באלו [22]: הזאב והארי והדוב והברדלס והנמר והנחש [23].

תניא נמי הכי: חמשה תמים הן, ואם הועדו - חמשתן מועדין; ושן ורגל מועדין מתחילתן, וזהו שור המועד; ושור המזיק ברשות הניזק - מחלוקת רבי טרפון ורבנן; ויש מועדין אחרים כיוצא באלו: הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש.

איכא דרמו לה מירמא: תנן חמשה תמים וחמשה מועדים - ותו ליכא? והאיכא הזאב הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש?

אמר רבינא: חסורי מחסרא והכי קתני: חמשה תמים הן, ואם הועדו - חמשתן מועדין; ושן ורגל - מועדין מתחילתן, וזהו שור המועד; ושור המזיק ברשות הניזק - מחלוקת רבי טרפון ורבנן; ויש מועדין אחרים כיוצא באלו: הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש.

ולא לרבוץ:

אמר רבי אלעזר: לא שנו אלא פכין גדולים, אבל פכין קטנים אורחיה הוא [24].

לימא מסייע ליה: הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר [עד כאן בבא קמא פ"ב מ"א]... ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים [25].

דלמא מן הצד [26]? [ואין סיוע לדברי רבי אלעזר.]

איכא דאמרי: אמר רבי אלעזר: לא תימא פכין גדולים הוא, דלאו אורחיה, אבל פכין קטנים - אורחיה הוא, אלא אפילו פכין קטנים נמי - לאו אורחיה הוא.

מיתיבי ...ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים?

אמר רבי אלעזר: דלמא מן הצד.

איכא דרמי לה מירמא: תנן: ולא לרבוץ, והתניא ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים?

אמר רבי אלעזר: לא קשיא: כאן בפכין גדולים כאן בפכין קטנים.

הזאב והארי [והדוב והנמר והברדלס והנחש - הרי אלו מועדין. רבי אלעזר אומר: בזמן שהן בני תרבות - אינן מועדין; והנחש מועד לעולם.]:

מאי 'ברדלס'?

אמר רב יהודה: נפרזא.

מאי 'נפרזא'?

אמר רב יוסף: אפא.

מיתיבי: רבי מאיר אומר [27]: אף ה'צבוע; 'רבי אלעזר אומר: אף הנחש, ואמר רב יוסף [28]: צבוע זו אפא [29]!?

לא קשיא: כאן בצבוע זכר כאן בצבוע נקיבה [30], דתניא: צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף; עטלף לאחר שבע שנים נעשה ערפד; ערפד לאחר שבע שנים נעשה קימוש; קימוש לאחר שבע שנים נעשה חוח; חוח לאחר שבע שנים נעשה שד [31]; שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש; והני מילי דלא כרע במודים.

[32]

[33]

[ברייתא אחרונה זו קשה, ויש לפרש אותה על פי רמז; הרי בזמנם ראו את השדרה בכוכי הקבורה אחרי הרבה יותר משבע שנים, וראו שלא נהפכו לנחשים, ולפיכך נראה שיש כאן ודאי רמז, ואין אנו יודעים פירושו.]

אמר מר: 'רבי מאיר אומר: אף הצבוע;


עמוד ב

רבי אלעזר אומר: אף הנחש' [34]; והא אנן תנן רבי אלעזר אומר: בזמן שהן בני תרבות - אינן מועדים; והנחש מועד לעולם [35]?

תני נחש [בלי 'אף’].

אמר שמואל: ארי ברשות הרבים: דרס ואכל פטור, טרף ואכל חייב: דרס ואכל [36] פטור - כיון דאורחיה למידרס - הוה ליה כמו שאכלה פירות וירקות, דהוה ליה שן ברשות הרבים – ופטור [37]; טרף [38] - [39] לאו אורחיה הוא [40].

למימרא דטריפה - לאו אורחיה הוא? והכתיב (נחום ב יג) אריה טורף בְּדֵי גוֹרותיו [וּמְחַנֵּק ללבאתיו; וימלא טרף חֹריו ומעֹנֹתיו טְרֵפָה] [41]!

[42] בשביל גורותיו [43];

[44] 'ומחנק ללבאותיו' [45]!?

[46] בשביל לבאותיו;

[47] 'וימלא טרף חוריו'?

[48] בשביל חוריו [49];

'ומעונותיו טריפה' - בשביל מעונותיו.

והתניא: 'וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק: טרפה בהמה [50] ואכלה בשר - משלם נזק שלם [51]'?

הכא במאי עסקינן? שטרפה להניח [52].

הא אכלה קתני?

בשנמלכה ואכלה.

מנא ידעינן? ועוד: דשמואל נמי [53] דלמא הכי הוא [54]?

אמר רב נחמן בר יצחק: לצדדין קתני [55]: שטרפה להניח [56], או דרסה ואכלה [57] - משלמת נזק שלם.

רבינא אמר: [58] כי קאמר שמואל [59] - בארי תרבות, ואליבא דרבי אלעזר, דאמר 'לאו אורחיה'.

אי הכי - אפילו דרסה נמי ליחייב?

אלא [60] דרבינא לאו אשמואל אתמר, אלא [61] אמתניתא [62]: כי תני מתניתא [63] בארי תרבות [64], ואליבא דרבי אלעזר, דאמר 'לאו אורחיה'.

אי הכי [65] [66] חצי נזק בעי לשלומי?

דאייעד.

אי הכי [67], מאי האי דקתני לה [68] גבי תולדה דשן (לקמן דף יט,ב)? גבי תולדה דקרן בעי למיתנייה?

קשיא.

[למרות שאין חולק בגמרא – אין הלכה כשמואל! והסבה העיקרית: שדבריו אינם מתקבלים על הדעת! יתכן כי שמואל לא נתכון להלכה אלא להבהרת הענין: אולי היינו אומרים שכך דרך בני אדם להוליך אריותיהם ברשות הרבים – כך אולי היה הדין, כמו בשוורים; אלא שאין בני אדם נוהגים להוליך אריות ברשות הרבים, ולכן אין ההלכה כך.]

משנה:

מה בין תם למועד? אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו, ומועד משלם נזק שלם מן העלייה [69].

גמרא:

מאי עלייה?

אמר רבי אלעזר: במעולה שבנכסיו; וכן הוא אומר וישכב [י]חזקיהו עם אבותיו ויקברוהו במעלה קברי בני דוד [וכבוד עשו לו במותו כל יהודה וישבי ירושלם וימלך מנשה בנו תחתיו] [70]; ואמר רבי אלעזר: 'במעלה': אצל מעולים שבמשפחה, ומאן נינהו? דוד ושלמה.

[71] (דברי הימים ב טז יד) ויקברוהו בקברותיו אשר כרה לו בעיר דוד וישכיבוהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים [מרקחים במרקחת מעשה וישרפו לו שרפה גדולה עד למאד]; מאי 'בשמים וזנים'?

רבי אלעזר אמר: זיני זיני [72]

רבי שמואל בר נחמני אמר: בשמים שכל המריח בהן בא לידי זימה.

[73] [תשמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם] כי כרו שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי; רבי אלעזר אמר: שחשדוהו מזונה;

רבי שמואל בר נחמני אמר: שחשדוהו מאשת איש;

בשלמא למאן דאמר שחשדוהו מזונה - היינו דכתיב (משלי כג כז) כי שוחה עמוקה זונה [ובאר צרה נכריה]; אלא למאן דאמר שחשדוהו מאשת איש - מאי 'שוחה'? אטו אשת איש - מי נפקא מכלל זונה?

בשלמא למאן דאמר שחשדוהו מאשת איש, היינו דכתיב: (ירמיהו יח כג) ואתה ה' ידעת את כל עצתם עלי לַמָּוֶת [אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי והיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם]; אלא למאן דאמר שחשדוהו מזונה, מאי 'לַמָּוֶת' [74]?

שהשליכוהו לבאר טיט.

דרש רבא: מאי דכתיב [75]: 'יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם'? - אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם! אפילו בשעה שעושין צדקה - הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהן שכר!

[76] 'וכבוד עשו לו במותו' - מלמד שהושיבו ישיבה [77] על קברו.

פליגי בה רבי נתן ורבנן: חד אמר שלשה [78],

הערות עריכה

  1. ^ ורישא לאו בחצר הניזק גמורה עסקינן; משום הכי קתני אינה מועדת; ודקא מחייב ליה אשן ורגל בחצר המיוחדת לניזק – לפירות, ובקרן חצי נזק, ותו לא, משום דלשוורים הוא רשות לשניהם, וכרשות הרבים דמיא
  2. ^ כגון פירות וירקות
  3. ^ [כגון] כסות וכלים
  4. ^ דמשונה הוא וחצי נזק הוא דמשלם
  5. ^ הא - ודאי לגבי שן רשות הניזק הוא, דהא במיוחדת לניזק לפירות אוקימתה
  6. ^ נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה
  7. ^ והיינו דקתני 'חמשה מועדין'
  8. '^ והא דקתני השן מועדת לאכול כו' לאו אמניינא קאי, אלא הכי קאמר:
  9. ^ והא דקתני ושור המועד ושור המזיק ברשות הניזק - הכי קאמר:
  10. ^ דשן ורגל
  11. ^ בפרק 'כיצד' [פ"ב מ"ה], דקמפרש לכולהו מועדין דפרק קמא, וקמפרש נמי
  12. ^ ולא גרס 'חדא דחמשה תנן'
  13. ^ בקרן תמה ברשות הניזק בנזק שלם בפרק קמא
  14. ^ היינו דתני פירושא בפרק ב: כיצד? ומפרש פלוגתא דרבי טרפון ורבנן
  15. ^ בהאי פירקא
  16. ^ אהיכא קאי
  17. ^ היינו פירושא דחמשה מועדים דתנן במתניתין
  18. ^ לאו אמניינא קאי אלא מועדין קתני ואזיל
  19. ^ הא דאמרן 'ואם הועדו - חמשתן מועדים' - זהו
  20. ^ הכתוב בפרשה
  21. ^ בפרק שני
  22. ^ סיפא דמתניתין קא מפרש
  23. ^ והא דלא מנו להו בהדי הני משום דלא כתיבן כי הנך
  24. ^ לרבוץ; ואם רבצה עליהן ברשות הרבים – פטור; וברשות הניזק חייבת נזק שלם, דתולדה דרגל הוא
  25. ^ ומתניתין קתני דאינה מועדת לרבוץ!? אלא ודאי דמתניתין בגדולים, וברייתא בכלים קטנים ובילדים קטנים ובבהמה קטנה
  26. ^ האי דקתני 'מועדת למעך' - לאו ברביצה, אלא מן הצד: כשהיא מהלכת ויש בצידה כלים - ממעכתן בינה לכותל; וזו היא שאמרנו 'הזיקה בגופה דרך הלוכה', דהויא תולדה דרגל
  27. ^ אהני דמתניתין מוסיף
  28. ^ בדוכתא אחריתי
  29. ^ ומדמוסיף רבי מאיר אפא - מכלל דברדלס לאו אפא הוא
  30. ^ ד'ברדלס' דמתניתין הוא צבוע זכר, ועליו קאמר רב יוסף 'צבוע זו אפא'; ורבי מאיר מוסיף 'אף צבוע נקבה' דלא שמיה 'אפא'; ודרב יוסף - לאו אדרבי מאיר איתמר, אלא בעלמא איתמר:
  31. ^ אלמא צבוע זכר משתנה לכמה מינין הלכך קרי לה ברדלס ונפרזא ואפא. כך מצאתי
  32. ^ לישנא אחרינא, ועיקר הוא: מתניתין בצבוע נקבה, ורבי מאיר מוסיף צבוע זכר, ותרוייהו מיקרו 'אפא', דתניא: צבוע זכר וכו'; ומשום דמשתנה לבריה אחרת אצטריך לאוסופי בהדיא. מפי מורי.*
  33. ^ * בגירסת רש"י בספרים: 'ולא שמעתי'. ומעירים המגיהים שאנו מסתבר, אך אין דעה אחידה מה צריך להיות במקום זה, אם בכלל.
  34. ^ מדקתני 'אף' - מכלל דלרבי אלעזר הוו אינך מוּעדין
  35. ^ נחש הוא מועד, אבל הני לא
  36. ^ שלא הרגה, אלא מחיים אכלה
  37. ^ שן ברשות הרבים פטור
  38. ^ שהרגה ואכלה
  39. ^ חייב:
  40. ^ ותולדה דקרן הוא, ומשלם חצי נזק ברשות הרבים
  41. ^ 'בדי': די מאכל; 'גורותיו' – ילדיו; אלמא טורף הוא
  42. ^ ומשני:
  43. ^ אורחיה להרוג ולהביא ולהצניע, אבל לטרוף ולאכול הוא עצמו, כי האי - לאו אורחיה
  44. ^ וקפריך: והכתיב
  45. ^ אלמא אורחיה להרוג
  46. ^ ומשני:
  47. ^ והכתיב:
  48. ^ ומשני:
  49. ^ אורחיה להרוג ולהביא לחוריו ולהצניע, אבל לאכול מיד לאחר הריגה כי הא דשמואל - לאו אורחיה הוא
  50. ^ והרגתה
  51. ^ מדמשלמת בחצר הניזק נזק שלם - מכלל דאורחיה הוא, ותולדה דשן היא; וברשות הרבים ליפטר
  52. ^ להצניע - אורחיה להרוג
  53. ^ דאמר 'טרף ואכל – חייב'; אמאי חייב
  54. ^ דטרף על מנת להצניע, ונמלך ואכל, וליפטר
  55. ^ כלומר: הא דקתני ברייתא 'טרפה בהמה ואכלה בשר' - תרי מילי נינהו
  56. ^ טרפה בהמה והניחה
  57. ^ או אכלה בשר על ידי דריסה
  58. ^ לעולם אורחיה הוא לטרוף ולאכול
  59. ^ דמחייב ליה ברשות הרבים
  60. ^ ודאי
  61. ^ אי איכא לאוקמא לדרבינא -
  62. ^ הוא דמוקמת ליה והכי קאמר רבינא
  63. ^ הא דקתני מתניתא נזק שלם - לאו משום דאורחיה לטרוף, דאפילו
  64. ^ נמי מתוקמה
  65. ^ אפילו דרס נמי לחייב;
  66. ^ ופרכינן: מתניתא נמי היכי איתא לדרבינא?
  67. ^ דתולדה דקרן היא
  68. ^ להא מתניתא
  69. ^ ואפילו אין הנוגח שוה שיעור הנזק דבמועד כתיב ישלם שור תחת השור ולא כתיב ביה דמגוף הנוגח יפרע
  70. ^ בחזקיה כתיב, בספר דברי הימים (דברי הימים ב לב לג)
  71. ^ באסא מלך יהודה:
  72. ^ מיני מיני בשמים הרבה כדמתרגמינן 'למינהו': לזנוהי (בראשית א יב)
  73. ^ בירמיה הנביא (ירמיהו יח כב) כתיב:
  74. ^ דאשת איש - אית ביה חיוב מיתה, אבל בזונה פנויה ליכא מיתה
  75. ^ בסוף הפסוק לעיל
  76. ^ בחזקיה כתיב [בפסוק שהביאה הגמרא לעיל: דברי הימים ב לב,לג]
  77. ^ תלמידים לעסוק שם בתורה
  78. ^ ימים הושיבו שם ישיבה