ביאור:בבלי בבא קמא דף טז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כולה רבי טרפון היא: רישא בחצר המיוחדת לפירות לאחד מהן, ולזה ולזה לשורים: דלגבי שן הויא לה חצר הניזק, ולגבי קרן הויא רשות הרבים ^[1].

אמר רב כהנא: אמריתה לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ואמר לי: מי מצית מוקמת לה כולה כרבי טרפון? הקתני השן מועדת לאכול את הראוי לה: ראוי לה ^[2] – אִין, שאין ראוי לה ^[3] – לא ^[4], ואי רבי טרפון - האמר משונה קרן בחצר הניזק נזק שלם משלם ^[5]?

אלא לעולם רבנן היא, וחסורי מחסרא והכי קתני: חמשה תמים הן ^[6]; ואם הועדו - חמשתן מועדין ^[7]; ^[8] ושן ורגל מועדין מתחילתן; ^[9] והיכן העדתן ^[10]? - בחצר הניזק.

מתקיף לה רבינא: הא קתני לקמן ^[11]: שור המזיק ברשות הניזק - כיצד ^[12]: אי אמרת בשלמא איירי בה ^[13] משום הכי קתני כיצד ^[14]; אלא אי אמרת לא איירי בה ^[15] - מאי כיצד ^[16]?

אלא אמר רבינא: חסורי מחסרא, והכי קתני: חמשה תמים הן, ואם הועדו - חמשתן מועדין ^[17]; ושן ורגל מועדין מתחילתן ^[18], וזהו ^[19] שור המועד ^[20]; ושור המזיק ברשות הניזק - מחלוקת רבי טרפון ורבנן ^[21]; והאדם; ויש מועדים אחרים כיוצא באלו ^[22]: הזאב והארי והדוב והברדלס והנמר והנחש ^[23].

תניא נמי הכי: חמשה תמים הן, ואם הועדו - חמשתן מועדין; ושן ורגל מועדין מתחילתן, וזהו שור המועד; ושור המזיק ברשות הניזק - מחלוקת רבי טרפון ורבנן; ויש מועדין אחרים כיוצא באלו: הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש.

איכא דרמו לה מירמא: תנן חמשה תמים וחמשה מועדים - ותו ליכא? והאיכא הזאב הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש?

אמר רבינא: חסורי מחסרא והכי קתני: חמשה תמים הן, ואם הועדו - חמשתן מועדין; ושן ורגל - מועדין מתחילתן, וזהו שור המועד; ושור המזיק ברשות הניזק - מחלוקת רבי טרפון ורבנן; ויש מועדין אחרים כיוצא באלו: הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש.

ולא לרבוץ:

אמר רבי אלעזר: לא שנו אלא פכין גדולים, אבל פכין קטנים אורחיה הוא ^[24].

לימא מסייע ליה: הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר [עד כאן בבא קמא פ"ב מ"א]... ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים ^[25].

דלמא מן הצד ^[26]? [ואין סיוע לדברי רבי אלעזר.]

איכא דאמרי: אמר רבי אלעזר: לא תימא פכין גדולים הוא, דלאו אורחיה, אבל פכין קטנים - אורחיה הוא, אלא אפילו פכין קטנים נמי - לאו אורחיה הוא.

מיתיבי ...ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים?

אמר רבי אלעזר: דלמא מן הצד.

איכא דרמי לה מירמא: תנן: ולא לרבוץ, והתניא ולמעך את האדם ואת הבהמה ואת הכלים?

אמר רבי אלעזר: לא קשיא: כאן בפכין גדולים כאן בפכין קטנים.

הזאב והארי [והדוב והנמר והברדלס והנחש - הרי אלו מועדין. רבי אלעזר אומר: בזמן שהן בני תרבות - אינן מועדין; והנחש מועד לעולם.]:

מאי 'ברדלס'?

אמר רב יהודה: נפרזא.

מאי 'נפרזא'?

אמר רב יוסף: אפא.

מיתיבי: רבי מאיר אומר ^[27]: אף ה'צבוע; 'רבי אלעזר אומר: אף הנחש, ואמר רב יוסף ^[28]: צבוע זו אפא ^[29]!?

לא קשיא: כאן בצבוע זכר כאן בצבוע נקיבה ^[30], דתניא: צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף; עטלף לאחר שבע שנים נעשה ערפד; ערפד לאחר שבע שנים נעשה קימוש; קימוש לאחר שבע שנים נעשה חוח; חוח לאחר שבע שנים נעשה שד ^[31]; שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש; והני מילי דלא כרע במודים.

^[32]

^[33]

[ברייתא אחרונה זו קשה, ויש לפרש אותה על פי רמז; הרי בזמנם ראו את השדרה בכוכי הקבורה אחרי הרבה יותר משבע שנים, וראו שלא נהפכו לנחשים, ולפיכך נראה שיש כאן ודאי רמז, ואין אנו יודעים פירושו.]

אמר מר: 'רבי מאיר אומר: אף הצבוע;

עמוד ב

רבי אלעזר אומר: אף הנחש' ^[34]; והא אנן תנן רבי אלעזר אומר: בזמן שהן בני תרבות - אינן מועדים; והנחש מועד לעולם ^[35]?

תני נחש [בלי 'אף’].

אמר שמואל: ארי ברשות הרבים: דרס ואכל פטור, טרף ואכל חייב: דרס ואכל ^[36] פטור - כיון דאורחיה למידרס - הוה ליה כמו שאכלה פירות וירקות, דהוה ליה שן ברשות הרבים – ופטור ^[37]; טרף ^[38] - ^[39] לאו אורחיה הוא ^[40].

למימרא דטריפה - לאו אורחיה הוא? והכתיב (נחום ב יג) אריה טורף בְּדֵי גוֹרותיו [וּמְחַנֵּק ללבאתיו; וימלא טרף חֹריו ומעֹנֹתיו טְרֵפָה] ^[41]!

^[42] בשביל גורותיו ^[43];

^[44] 'ומחנק ללבאותיו' ^[45]!?

^[46] בשביל לבאותיו;

^[47] 'וימלא טרף חוריו'?

^[48] בשביל חוריו ^[49];

'ומעונותיו טריפה' - בשביל מעונותיו.

והתניא: 'וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק: טרפה בהמה ^[50] ואכלה בשר - משלם נזק שלם ^[51]'?

הכא במאי עסקינן? שטרפה להניח ^[52].

הא אכלה קתני?

בשנמלכה ואכלה.

מנא ידעינן? ועוד: דשמואל נמי ^[53] דלמא הכי הוא ^[54]?

אמר רב נחמן בר יצחק: לצדדין קתני ^[55]: שטרפה להניח ^[56], או דרסה ואכלה ^[57] - משלמת נזק שלם.

רבינא אמר: ^[58] כי קאמר שמואל ^[59] - בארי תרבות, ואליבא דרבי אלעזר, דאמר 'לאו אורחיה'.

אי הכי - אפילו דרסה נמי ליחייב?

אלא ^[60] דרבינא לאו אשמואל אתמר, אלא ^[61] אמתניתא ^[62]: כי תני מתניתא ^[63] בארי תרבות ^[64], ואליבא דרבי אלעזר, דאמר 'לאו אורחיה'.

אי הכי ^[65] ^[66] חצי נזק בעי לשלומי?

דאייעד.

אי הכי ^[67], מאי האי דקתני לה ^[68] גבי תולדה דשן (לקמן דף יט,ב)? גבי תולדה דקרן בעי למיתנייה?

קשיא.

[למרות שאין חולק בגמרא – אין הלכה כשמואל! והסבה העיקרית: שדבריו אינם מתקבלים על הדעת! יתכן כי שמואל לא נתכון להלכה אלא להבהרת הענין: אולי היינו אומרים שכך דרך בני אדם להוליך אריותיהם ברשות הרבים – כך אולי היה הדין, כמו בשוורים; אלא שאין בני אדם נוהגים להוליך אריות ברשות הרבים, ולכן אין ההלכה כך.]

משנה:

מה בין תם למועד? אלא שהתם משלם חצי נזק מגופו, ומועד משלם נזק שלם מן העלייה ^[69].

גמרא:

מאי עלייה?

אמר רבי אלעזר: במעולה שבנכסיו; וכן הוא אומר וישכב [י]חזקיהו עם אבותיו ויקברוהו במעלה קברי בני דוד [וכבוד עשו לו במותו כל יהודה וישבי ירושלם וימלך מנשה בנו תחתיו] ^[70]; ואמר רבי אלעזר: 'במעלה': אצל מעולים שבמשפחה, ומאן נינהו? דוד ושלמה.

^[71] (דברי הימים ב טז יד) ויקברוהו בקברותיו אשר כרה לו בעיר דוד וישכיבוהו במשכב אשר מלא בשמים וזנים [מרקחים במרקחת מעשה וישרפו לו שרפה גדולה עד למאד]; מאי 'בשמים וזנים'?

רבי אלעזר אמר: זיני זיני ^[72]

רבי שמואל בר נחמני אמר: בשמים שכל המריח בהן בא לידי זימה.

^[73] [תשמע זעקה מבתיהם כי תביא עליהם גדוד פתאם] כי כרו שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי; רבי אלעזר אמר: שחשדוהו מזונה;

רבי שמואל בר נחמני אמר: שחשדוהו מאשת איש;

בשלמא למאן דאמר שחשדוהו מזונה - היינו דכתיב (משלי כג כז) כי שוחה עמוקה זונה [ובאר צרה נכריה]; אלא למאן דאמר שחשדוהו מאשת איש - מאי 'שוחה'? אטו אשת איש - מי נפקא מכלל זונה?

בשלמא למאן דאמר שחשדוהו מאשת איש, היינו דכתיב: (ירמיהו יח כג) ואתה ה' ידעת את כל עצתם עלי לַמָּוֶת [אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי והיו מכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם]; אלא למאן דאמר שחשדוהו מזונה, מאי 'לַמָּוֶת' ^[74]?

שהשליכוהו לבאר טיט.

דרש רבא: מאי דכתיב ^[75]: 'יהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם'? - אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: "רבונו של עולם! אפילו בשעה שעושין צדקה - הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהן שכר!

^[76] 'וכבוד עשו לו במותו' - מלמד שהושיבו ישיבה ^[77] על קברו.

פליגי בה רבי נתן ורבנן: חד אמר שלשה ^[78],

הערות

^ ורישא לאו בחצר הניזק גמורה עסקינן; משום הכי קתני אינה מועדת; ודקא מחייב ליה אשן ורגל בחצר המיוחדת לניזק – לפירות, ובקרן חצי נזק, ותו לא, משום דלשוורים הוא רשות לשניהם, וכרשות הרבים דמיא
^ כגון פירות וירקות
^ [כגון] כסות וכלים
^ דמשונה הוא וחצי נזק הוא דמשלם
^ הא - ודאי לגבי שן רשות הניזק הוא, דהא במיוחדת לניזק לפירות אוקימתה
^ נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה
^ והיינו דקתני 'חמשה מועדין'
'^ והא דקתני השן מועדת לאכול כו' לאו אמניינא קאי, אלא הכי קאמר:
^ והא דקתני ושור המועד ושור המזיק ברשות הניזק - הכי קאמר:
^ דשן ורגל
^ בפרק 'כיצד' [פ"ב מ"ה], דקמפרש לכולהו מועדין דפרק קמא, וקמפרש נמי
^ ולא גרס 'חדא דחמשה תנן'
^ בקרן תמה ברשות הניזק בנזק שלם בפרק קמא
^ היינו דתני פירושא בפרק ב: כיצד? ומפרש פלוגתא דרבי טרפון ורבנן
^ בהאי פירקא
^ אהיכא קאי
^ היינו פירושא דחמשה מועדים דתנן במתניתין
^ לאו אמניינא קאי אלא מועדין קתני ואזיל
^ הא דאמרן 'ואם הועדו - חמשתן מועדים' - זהו
^ הכתוב בפרשה
^ בפרק שני
^ סיפא דמתניתין קא מפרש
^ והא דלא מנו להו בהדי הני משום דלא כתיבן כי הנך
^ לרבוץ; ואם רבצה עליהן ברשות הרבים – פטור; וברשות הניזק חייבת נזק שלם, דתולדה דרגל הוא
^ ומתניתין קתני דאינה מועדת לרבוץ!? אלא ודאי דמתניתין בגדולים, וברייתא בכלים קטנים ובילדים קטנים ובבהמה קטנה
^ האי דקתני 'מועדת למעך' - לאו ברביצה, אלא מן הצד: כשהיא מהלכת ויש בצידה כלים - ממעכתן בינה לכותל; וזו היא שאמרנו 'הזיקה בגופה דרך הלוכה', דהויא תולדה דרגל
^ אהני דמתניתין מוסיף
^ בדוכתא אחריתי
^ ומדמוסיף רבי מאיר אפא - מכלל דברדלס לאו אפא הוא
^ ד'ברדלס' דמתניתין הוא צבוע זכר, ועליו קאמר רב יוסף 'צבוע זו אפא'; ורבי מאיר מוסיף 'אף צבוע נקבה' דלא שמיה 'אפא'; ודרב יוסף - לאו אדרבי מאיר איתמר, אלא בעלמא איתמר:
^ אלמא צבוע זכר משתנה לכמה מינין הלכך קרי לה ברדלס ונפרזא ואפא. כך מצאתי
^ לישנא אחרינא, ועיקר הוא: מתניתין בצבוע נקבה, ורבי מאיר מוסיף צבוע זכר, ותרוייהו מיקרו 'אפא', דתניא: צבוע זכר וכו'; ומשום דמשתנה לבריה אחרת אצטריך לאוסופי בהדיא. מפי מורי.*
^ * בגירסת רש"י בספרים: 'ולא שמעתי'. ומעירים המגיהים שאנו מסתבר, אך אין דעה אחידה מה צריך להיות במקום זה, אם בכלל.
^ מדקתני 'אף' - מכלל דלרבי אלעזר הוו אינך מוּעדין
^ נחש הוא מועד, אבל הני לא
^ שלא הרגה, אלא מחיים אכלה
^ שן ברשות הרבים פטור
^ שהרגה ואכלה
^ חייב:
^ ותולדה דקרן הוא, ומשלם חצי נזק ברשות הרבים
^ 'בדי': די מאכל; 'גורותיו' – ילדיו; אלמא טורף הוא
^ ומשני:
^ אורחיה להרוג ולהביא ולהצניע, אבל לטרוף ולאכול הוא עצמו, כי האי - לאו אורחיה
^ וקפריך: והכתיב
^ אלמא אורחיה להרוג
^ ומשני:
^ והכתיב:
^ ומשני:
^ אורחיה להרוג ולהביא לחוריו ולהצניע, אבל לאכול מיד לאחר הריגה כי הא דשמואל - לאו אורחיה הוא
^ והרגתה
^ מדמשלמת בחצר הניזק נזק שלם - מכלל דאורחיה הוא, ותולדה דשן היא; וברשות הרבים ליפטר
^ להצניע - אורחיה להרוג
^ דאמר 'טרף ואכל – חייב'; אמאי חייב
^ דטרף על מנת להצניע, ונמלך ואכל, וליפטר
^ כלומר: הא דקתני ברייתא 'טרפה בהמה ואכלה בשר' - תרי מילי נינהו
^ טרפה בהמה והניחה
^ או אכלה בשר על ידי דריסה
^ לעולם אורחיה הוא לטרוף ולאכול
^ דמחייב ליה ברשות הרבים
^ ודאי
^ אי איכא לאוקמא לדרבינא -
^ הוא דמוקמת ליה והכי קאמר רבינא
^ הא דקתני מתניתא נזק שלם - לאו משום דאורחיה לטרוף, דאפילו
^ נמי מתוקמה
^ אפילו דרס נמי לחייב;
^ ופרכינן: מתניתא נמי היכי איתא לדרבינא?
^ דתולדה דקרן היא
^ להא מתניתא
^ ואפילו אין הנוגח שוה שיעור הנזק דבמועד כתיב ישלם שור תחת השור ולא כתיב ביה דמגוף הנוגח יפרע
^ בחזקיה כתיב, בספר דברי הימים (דברי הימים ב לב לג)
^ באסא מלך יהודה:
^ מיני מיני בשמים הרבה כדמתרגמינן 'למינהו': לזנוהי (בראשית א יב)
^ בירמיה הנביא (ירמיהו יח כב) כתיב:
^ דאשת איש - אית ביה חיוב מיתה, אבל בזונה פנויה ליכא מיתה
^ בסוף הפסוק לעיל
^ בחזקיה כתיב [בפסוק שהביאה הגמרא לעיל: דברי הימים ב לב,לג]
^ תלמידים לעסוק שם בתורה
^ ימים הושיבו שם ישיבה

[1] ורישא לאו בחצר הניזק גמורה עסקינן; משום הכי קתני אינה מועדת; ודקא מחייב ליה אשן ורגל בחצר המיוחדת לניזק – לפירות, ובקרן חצי נזק, ותו לא, משום דלשוורים הוא רשות לשניהם, וכרשות הרבים דמיא

[2] כגון פירות וירקות

[3] [כגון] כסות וכלים

[4] דמשונה הוא וחצי נזק הוא דמשלם

[5] הא - ודאי לגבי שן רשות הניזק הוא, דהא במיוחדת לניזק לפירות אוקימתה

[6] נגיחה נגיפה נשיכה רביצה בעיטה

[7] והיינו דקתני 'חמשה מועדין'

[8] '^ והא דקתני השן מועדת לאכול כו' לאו אמניינא קאי, אלא הכי קאמר:

[9] והא דקתני ושור המועד ושור המזיק ברשות הניזק - הכי קאמר:

[10] דשן ורגל

[11] בפרק 'כיצד' [פ"ב מ"ה], דקמפרש לכולהו מועדין דפרק קמא, וקמפרש נמי

[12] ולא גרס 'חדא דחמשה תנן'

[13] בקרן תמה ברשות הניזק בנזק שלם בפרק קמא

[14] היינו דתני פירושא בפרק ב: כיצד? ומפרש פלוגתא דרבי טרפון ורבנן

[15] בהאי פירקא

[16] אהיכא קאי

[17] היינו פירושא דחמשה מועדים דתנן במתניתין

[18] לאו אמניינא קאי אלא מועדין קתני ואזיל

[19] הא דאמרן 'ואם הועדו - חמשתן מועדים' - זהו

[20] הכתוב בפרשה

[21] בפרק שני

[22] סיפא דמתניתין קא מפרש

[23] והא דלא מנו להו בהדי הני משום דלא כתיבן כי הנך

[24] לרבוץ; ואם רבצה עליהן ברשות הרבים – פטור; וברשות הניזק חייבת נזק שלם, דתולדה דרגל הוא

[25] ומתניתין קתני דאינה מועדת לרבוץ!? אלא ודאי דמתניתין בגדולים, וברייתא בכלים קטנים ובילדים קטנים ובבהמה קטנה

[26] האי דקתני 'מועדת למעך' - לאו ברביצה, אלא מן הצד: כשהיא מהלכת ויש בצידה כלים - ממעכתן בינה לכותל; וזו היא שאמרנו 'הזיקה בגופה דרך הלוכה', דהויא תולדה דרגל

[27] אהני דמתניתין מוסיף

[28] בדוכתא אחריתי

[29] ומדמוסיף רבי מאיר אפא - מכלל דברדלס לאו אפא הוא

[30] ד'ברדלס' דמתניתין הוא צבוע זכר, ועליו קאמר רב יוסף 'צבוע זו אפא'; ורבי מאיר מוסיף 'אף צבוע נקבה' דלא שמיה 'אפא'; ודרב יוסף - לאו אדרבי מאיר איתמר, אלא בעלמא איתמר:

[31] אלמא צבוע זכר משתנה לכמה מינין הלכך קרי לה ברדלס ונפרזא ואפא. כך מצאתי

[32] לישנא אחרינא, ועיקר הוא: מתניתין בצבוע נקבה, ורבי מאיר מוסיף צבוע זכר, ותרוייהו מיקרו 'אפא', דתניא: צבוע זכר וכו'; ומשום דמשתנה לבריה אחרת אצטריך לאוסופי בהדיא. מפי מורי.*

[33] * בגירסת רש"י בספרים: 'ולא שמעתי'. ומעירים המגיהים שאנו מסתבר, אך אין דעה אחידה מה צריך להיות במקום זה, אם בכלל.

[34] מדקתני 'אף' - מכלל דלרבי אלעזר הוו אינך מוּעדין

[35] נחש הוא מועד, אבל הני לא

[36] שלא הרגה, אלא מחיים אכלה

[37] שן ברשות הרבים פטור

[38] שהרגה ואכלה

[39] חייב:

[40] ותולדה דקרן הוא, ומשלם חצי נזק ברשות הרבים

[41] 'בדי': די מאכל; 'גורותיו' – ילדיו; אלמא טורף הוא

[42] ומשני:

[43] אורחיה להרוג ולהביא ולהצניע, אבל לטרוף ולאכול הוא עצמו, כי האי - לאו אורחיה

[44] וקפריך: והכתיב

[45] אלמא אורחיה להרוג

[46] ומשני:

[47] והכתיב:

[48] ומשני:

[49] אורחיה להרוג ולהביא לחוריו ולהצניע, אבל לאכול מיד לאחר הריגה כי הא דשמואל - לאו אורחיה הוא

[50] והרגתה

[51] מדמשלמת בחצר הניזק נזק שלם - מכלל דאורחיה הוא, ותולדה דשן היא; וברשות הרבים ליפטר

[52] להצניע - אורחיה להרוג

[53] דאמר 'טרף ואכל – חייב'; אמאי חייב

[54] דטרף על מנת להצניע, ונמלך ואכל, וליפטר

[55] כלומר: הא דקתני ברייתא 'טרפה בהמה ואכלה בשר' - תרי מילי נינהו

[56] טרפה בהמה והניחה

[57] או אכלה בשר על ידי דריסה

[58] לעולם אורחיה הוא לטרוף ולאכול

[59] דמחייב ליה ברשות הרבים

[60] ודאי

[61] אי איכא לאוקמא לדרבינא -

[62] הוא דמוקמת ליה והכי קאמר רבינא

[63] הא דקתני מתניתא נזק שלם - לאו משום דאורחיה לטרוף, דאפילו

[64] נמי מתוקמה

[65] אפילו דרס נמי לחייב;

[66] ופרכינן: מתניתא נמי היכי איתא לדרבינא?

[67] דתולדה דקרן היא

[68] להא מתניתא

[69] ואפילו אין הנוגח שוה שיעור הנזק דבמועד כתיב ישלם שור תחת השור ולא כתיב ביה דמגוף הנוגח יפרע

[70] בחזקיה כתיב, בספר דברי הימים (דברי הימים ב לב לג)

[71] באסא מלך יהודה:

[72] מיני מיני בשמים הרבה כדמתרגמינן 'למינהו': לזנוהי (בראשית א יב)

[73] בירמיה הנביא (ירמיהו יח כב) כתיב:

[74] דאשת איש - אית ביה חיוב מיתה, אבל בזונה פנויה ליכא מיתה

[75] בסוף הפסוק לעיל

[76] בחזקיה כתיב [בפסוק שהביאה הגמרא לעיל: דברי הימים ב לב,לג]

[77] תלמידים לעסוק שם בתורה

[78] ימים הושיבו שם ישיבה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]