ביאור:בבלי בבא קמא דף מ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אי לרבי יהודה ^[1] - ^[2] דעבד ליה שמירה פחותה ולא עבד ליה שמירה מעולה; אי לרבי אליעזר בן יעקב ^[3] - ^[4] דלא עביד ליה שמירה כלל, דתניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: אחד תם ואחד מועד ששמרן שמירה פחותה – פטורין, והא קא משמע לן רבי יעקב ^[5]: דמעמידין להן אפוטרופין לתם לגבות מגופו ^[6]?

אמר ליה: הכי קאמר: חדא דאית ביה תרתי טעמא ^[7].

רבינא אמר: 'רשות משנה' איכא בינייהו ^[8], כגון דהוה מועד, ונתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן: רבי יהודה סבר: הרי הוא בחזקתו ^[9]; רבי יעקב סבר: רשות משנה.

תנו רבנן: 'אפוטרופסים משלמין ^[10] מן העלייה ואין משלמין כופר ^[11]'; מאן תנא 'כופרא כפרה' ויתמי לאו בני כפרה נינהו?

אמר רב חסדא: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא, דתניא: [מכילתא דרשב"י, שמות כא,ל: אם כֹּפֶר יוּשַׁת עליו] ונתן פדיון נפשו [ככל אשר יושת עליו] - דמי ניזק; רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: דמי מזיק.' מאי? לאו בהא קמיפלגי: דרבנן סברי 'כופרא - ממונא הוא' ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר 'כופרא - כפרה'?

אמר רב פפא: לא! דכולי עלמא 'כופרא - כפרה הוא', והכא - בהא קמיפלגי: רבנן סברי: בדניזק שיימינן ^[12], ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר: בדמזיק שיימינן;

מאי טעמא דרבנן? נאמרה 'שיתה' למטה ^[13] ונאמרה 'שיתה' למעלה ^[14]: מה להלן – בדניזק, אף כאן בדניזק.

ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר: 'ונתן פדיון נפשו' כתיב!

ורבנן?

אִין, 'פדיון נפשו' כתיב, מיהו כי שיימינן - בדניזק שיימינן.

משבח ליה רבא לרב נחמן בדרב אחא בר יעקב דאדם גדול הוא. אמר ליה: לכשיבא לידך - הביאהו לידי.

כי אתא לגביה, אמר ליה [רב נחמן לרב אחא]: בעי מינאי מילתא.

בעא מיניה: שור של שני שותפין - כיצד משלמין כופר ^[15]? משלם האי כופר והאי כופר? כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרין! האי חצי כופר והאי חצי כופר - כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר!?

אדיתיב וקא מעיין בה - אמר ליה [שאלה שניה]: תנן [ערכין פ"ה מ"ו]: 'חייבי ערכין - ממשכנין אותן ^[16]; חייבי חטאות ואשמות - אין ממשכנין אותן ^[17]'; חייבי כופרין מאי? כיון דכפרה הוא - כחטאת ואשם דמי, מחמר חמיר עילויה ולא בעי משכוניה? או דלמא כיון דלחבריה הוא דבעי מיתבא ליה - ממונא הוא, ולא לגבוה הוא, ולא חמיר עליה, ובעי משכוניה? אי נמי: כיון דהוא לא חטא, וממוניה הוא דאזיק - לא חמיר מילתא עילויה, ובעי משכוניה?

אמר ליה: שבקן אסתגר בקמייתא ^[18].

תנו רבנן [תוספתא בבא קמא פ"ה ה"ד [ליברמן]]: שאלו בחזקת תם, ונמצא מועד ^[19] - בעלים משלמין חצי נזק ושואל משלם חצי נזק ^[20]; הועד בבית שואל ^[21] והחזירו לבעלים ^[22] - בעלים משלמין חצי נזק ^[23] ושואל פטור מכלום.

אמר מר: שאלו בחזקת תם ונמצא מועד - בעלים משלמין חצי נזק ושואל חצי נזק – ואמאי? לימא ליה "תורא שאילי, אריא לא שאילי ^[24]"?

אמר רב: הכא במאי עסקינן? - שהכיר בו שהוא נגחן ^[25].

ונימא ליה "תם שאילי, מועד לא שאילי [והרי השאילה היתה במקח טעות]!"?

משום דאמר ליה: "סוף סוף, אי תם הוה - פלגא נזקא בעית שלומי, השתא נמי זיל שלים פלגא נזקא!"

ונימא ליה: "אי תם - הוה משתלם מגופו ^[26]"?

משום דאמר ליה: סוף סוף "את - לאו תורא בעית שלומי לדידי [היית צריך להחזיר לי ממילא שור שלם, ואם בית דין מכרו אותו ונתנו חצי לניזק - היית חייב להחזיר ערך שלם]!"

ונימא ליה:

עמוד ב

"אם תם – הוה מודינא ומפטרינא ^[27]"; ואפילו למאן דאמר: 'פלגא נזקא ממונא' - נימא ליה "אי תם הוא - הוה מעריקנא ליה לאגמא"!

אלא הכא במאי עסקינן? - כגון דאקדים בי דינא ותפסיה.

אי הכי - בעלים אמאי משלמים חצי נזק? נימא ליה "אתפסתיה לתוראי בידא מאן דלא מצינא לאשתעויי דינא בהדיה"?

משום דאמר ליה: "אי אהדרתיה ניהלך - לאו מינך הוו שקלי ליה?"

ונימא ליה: "אי אהדרתיה ניהליה - הוה מעריקנא ליה לאגמא!"

משום דאמר ליה: "סוף סוף לאו מעלייה הוו משתלמי!"

הניחא היכא דאית ליה נכסי, היכא דלית ליה נכסי מאי איכא למימר?

משום דאמר ליה: "כי היכא דמשתעבדנא לדידך - הכי נמי משתעבדנא להאיך, מדרבי נתן, דתניא: 'רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה, וחבירו בחבירו - מנין שמוציאין מזה ונותנים לזה? תלמוד לומר: (במדבר ה ז: והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו) ונתן לאשר אשם לו.

הועד בבית שואל, והחזירו לבעלים - בעלים משלמין חצי נזק ושואל פטור מכלום; סיפא - רשות משנה; רישא [שאלו בחזקת תם, ונמצא מועד - בעלים משלמין חצי נזק ושואל משלם חצי נזק] - רשות אינה משנה ^[28]!?

אמר רבי יוחנן: תברא ^[29]: מי ששנה זו לא שנה זו.

רבה אמר: מדרישא רשות אינה משנה - סיפא נמי רשות אינה משנה; וסיפא - היינו טעמא: משום דאמר ליה: "לאו כל כמינך דמייעדת ליה לתוראי ^[30]".

רב פפא אמר: מדסיפא רשות משנה - רישא נמי רשות משנה ^[31], ורישא - היינו טעמא: משום ^[32] דכל מקום שהולך - שם בעליו עליו ^[33] [ולכן אין השור הופך ממועד לתם כאשר השאילוהו לשואל].

שור האצטדין אינו חייב מיתה [שנאמר (שמות כא כח: וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי) - ולא שיגיחוהו]:

איבעיא להו: מהו לגבי מזבח? ^[34]

רב אמר: כשר, ושמואל אמר: פסול.

רב אמר: כשר - אנוס הוא; ושמואל אמר: פסול - הרי נעבד בו עבירה;

מיתיבי[קיצור הספרא ויקרא - דבורא דנדבה פרשה ב הלכה ח-יא]: ’[ויקרא א,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם] 'מן הבהמה' ^[35] - להוציא את הרובע ואת הנרבע ^[36]; 'מן הבקר' - להוציא את הנעבד ^[37]; 'מן הצאן' - להוציא את המוקצה ^[38]; '''וּ''מן הצאן' - להוציא את הנוגח ^[39].

אמר רבי שמעון: אם נאמר רובע - למה נאמר נוגח ^[40]? ואם נאמר נוגח - למה נאמר רובע? - מפני שיש ברובע שאין בנוגח ויש בנוגח שאין ברובע: רובע עשה בו אונס כרצון ^[41], נוגח לא עשה בו אונס כרצון ^[42]; נוגח משלם כופר, רובע אינו משלם את הכופר - לפיכך הוצרך לומר רובע והוצרך לומר נוגח.'

קתני מיהת רובע עשה בו אונס כרצון, נוגח לא עשה בו אונס כרצון - למאי הלכתא? לאו לקרבן ^[43]?

לא, לקטלא ^[44].

הכי נמי מסתברא: דאי אמרת לקרבן נוגח לא עשה בו אונס כרצון ^[45] - לאו אונס דידיה כתיב ולאו רצון דידיה כתיב [התורה לא עסקה בכוונת הבהמה לענין קרבנות]! אלא לאו - לקטלא!

אמר מר: נוגח משלם את הכופר, רובע אינו משלם את הכופר - היכי דמי?: אילימא דרבעה וקטלה - מה לי קטלה בקרנא מה לי קטלה ברביעה? ואלא דרבעה ולא קטלה - האי דלא משלם כופר - משום דלא קטלה הוא!

אמר אביי: לעולם דרבעה ולא קטלה: דאתיוה לבי דינא וקטלוה; מהו דתימא

הערות

^ כלומר: אי כרבי יהודה סבירא ליה - דאמר לקמן 'תם לא סגי ליה בשמירה פחותה'
^ כגון
^ דאמר 'תם סגי ליה בשמירה פחותה'
^ כגון
^ ואיצטריך לרבי יעקב לאשמועינן
^ ולהכי תנא 'חצי נזק' ולא תנא 'רבי יעקב מחייב' סתמא: דלא תימא במועד קמיירי, וכולה נזקא קאמר; אבל בתם - אפילו פלגא נזקא נמי לא, דאין מעמידין
^ הואיל וסבירא ליה לרבא דלא פליגי רבי יעקב ורבי יהודה בכולהו, סבירא ליה הכי; ולהכי אוקמה רבא במועד ובשמירה פחותה: דתשמע מינה דאית ליה לרבי יעקב כרבי יהודה, דסגי ליה לצד מועדת בשמירה פחותה, וצד תמות במקומה עומדת, ולדידיה לא סגי ליה בשמירה פחותה; ותשמע נמי דמעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו
^ בין רבי יעקב לרבי יהודה
^ שהועד בבית אפוטרופוס ומשלמים בעלים נזק שלם: החצי מגופו וחצי מעלייה, ככל תמים שהועדו
^ נזק
^ היכא דהמית את האדם
^ בגופו של מת, ובהכי מכפר מזיק
^ לענין דמי ולדות 'כאשר ישית עליו בעל האשה' (שמות כא כב)
^ במועד שהמית 'אם כופר יושת עליו'
^ דבשלמא נזקין האי פלגא משלם והאי פלגא משלם, דאהזיקא דניזק קפיד רחמנא, והאי מטי ליה נזק שלם; אבל כופרא - כפרה דמזיק הוא, ותרוייהו כפרה בעו, ובחצי כופר לא מיכפר
^ גזבר הקדש דכיון דלאו לכפרה אתי - משהי ליה
^ דכיון לכפוריה חטאיה קבעי לה לא משהי ליה
^ הוסגרתי ונאלמתי בראשונה
^ והזיק בבית שואל
^ דנטירותא דתם מיהא מקבל עליה, ובעלים - הואיל ולא הודיעוהו - משלמין החצי
^ שהזיק בתוך ימי שאילתו שלש פעמים
^ ואחר כך הזיק
^ לקמן מפרש טעמא: דקסבר 'רשות משנה', ופרכינן רישא לסיפא
^ נטירותא דאריא לא קבילית עלי: דאי תם הוה - לא הוה נגח
^ אבל לא ידע שנגח שלש נגיחות; הלכך נטירותא [דתם] נגח קביל עליה, והוה ליה לנטורי
^ ולא משלי
^ דפלגא נזקא קנסא ומודה בקנס פטור
^ בתיובתא מייתי לה: אמאי קתני רישא כשהועד בבית בעלים והזיק בבית שואל חייב באותה נגיחה נזק שלם
^ קשיא אהדדי
^ לא שלך היה ולא נזהרת בשמירתו
^ כלומר: חד תנא הוא; ולתנא דרישא סבירא ליה נמי הך דסיפא, דרשות משנה
^ הכי:
^ הרי הוא בחזקתו, שאין כאן שינוי רשות
^ שגבי נוגח ברצון והמית אדם - פשיטא לן דפסול, כדלקמן.
^ ממקצת בהמות ולא כולן
^ על פי עד אחד או על פי הבעלים, שלא נסקל, דפסול לגבי מזבח
^ שעשאו עבודה זרה והשתחוה לו
^ שייחדו להקריב לעבודה זרה
^ שהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים, ונפטר מן הסקילה
^ הרי שניהן שוין בעבירה לענין סקילה במקום עדים
^ דנרבע אנוס הוא ונסקל כרובע, דכתיב 'ואת הבהמה תהרוגו' (ויקרא כ טו)
^ דכתיב 'כי יגח' (שמות כא כח) - ולא שיגיחוהו
^ דלענין קרבן מיירי
^ ולהכי קאמר נוגח לא עשה בו אונס כרצון: לענין סקילה במקום עדים; הלכך: אי לא מעטיה קרא לענין קרבן - לא נפקא לן מרובע, אפילו כי עבד ברצון, דלפסול - דהא קל הוא מרובע לענין קטלא
^ משמע: 'לא עשה בו הכתוב אונס כרצון' ומהיכא נפקא ליה דפשיטא ליה

[1] כלומר: אי כרבי יהודה סבירא ליה - דאמר לקמן 'תם לא סגי ליה בשמירה פחותה'

[2] כגון

[3] דאמר 'תם סגי ליה בשמירה פחותה'

[4] כגון

[5] ואיצטריך לרבי יעקב לאשמועינן

[6] ולהכי תנא 'חצי נזק' ולא תנא 'רבי יעקב מחייב' סתמא: דלא תימא במועד קמיירי, וכולה נזקא קאמר; אבל בתם - אפילו פלגא נזקא נמי לא, דאין מעמידין

[7] הואיל וסבירא ליה לרבא דלא פליגי רבי יעקב ורבי יהודה בכולהו, סבירא ליה הכי; ולהכי אוקמה רבא במועד ובשמירה פחותה: דתשמע מינה דאית ליה לרבי יעקב כרבי יהודה, דסגי ליה לצד מועדת בשמירה פחותה, וצד תמות במקומה עומדת, ולדידיה לא סגי ליה בשמירה פחותה; ותשמע נמי דמעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו

[8] בין רבי יעקב לרבי יהודה

[9] שהועד בבית אפוטרופוס ומשלמים בעלים נזק שלם: החצי מגופו וחצי מעלייה, ככל תמים שהועדו

[10] נזק

[11] היכא דהמית את האדם

[12] בגופו של מת, ובהכי מכפר מזיק

[13] לענין דמי ולדות 'כאשר ישית עליו בעל האשה' (שמות כא כב)

[14] במועד שהמית 'אם כופר יושת עליו'

[15] דבשלמא נזקין האי פלגא משלם והאי פלגא משלם, דאהזיקא דניזק קפיד רחמנא, והאי מטי ליה נזק שלם; אבל כופרא - כפרה דמזיק הוא, ותרוייהו כפרה בעו, ובחצי כופר לא מיכפר

[16] גזבר הקדש דכיון דלאו לכפרה אתי - משהי ליה

[17] דכיון לכפוריה חטאיה קבעי לה לא משהי ליה

[18] הוסגרתי ונאלמתי בראשונה

[19] והזיק בבית שואל

[20] דנטירותא דתם מיהא מקבל עליה, ובעלים - הואיל ולא הודיעוהו - משלמין החצי

[21] שהזיק בתוך ימי שאילתו שלש פעמים

[22] ואחר כך הזיק

[23] לקמן מפרש טעמא: דקסבר 'רשות משנה', ופרכינן רישא לסיפא

[24] נטירותא דאריא לא קבילית עלי: דאי תם הוה - לא הוה נגח

[25] אבל לא ידע שנגח שלש נגיחות; הלכך נטירותא [דתם] נגח קביל עליה, והוה ליה לנטורי

[26] ולא משלי

[27] דפלגא נזקא קנסא ומודה בקנס פטור

[28] בתיובתא מייתי לה: אמאי קתני רישא כשהועד בבית בעלים והזיק בבית שואל חייב באותה נגיחה נזק שלם

[29] קשיא אהדדי

[30] לא שלך היה ולא נזהרת בשמירתו

[31] כלומר: חד תנא הוא; ולתנא דרישא סבירא ליה נמי הך דסיפא, דרשות משנה

[32] הכי:

[33] הרי הוא בחזקתו, שאין כאן שינוי רשות

[34] שגבי נוגח ברצון והמית אדם - פשיטא לן דפסול, כדלקמן.

[35] ממקצת בהמות ולא כולן

[36] על פי עד אחד או על פי הבעלים, שלא נסקל, דפסול לגבי מזבח

[37] שעשאו עבודה זרה והשתחוה לו

[38] שייחדו להקריב לעבודה זרה

[39] שהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים, ונפטר מן הסקילה

[40] הרי שניהן שוין בעבירה לענין סקילה במקום עדים

[41] דנרבע אנוס הוא ונסקל כרובע, דכתיב 'ואת הבהמה תהרוגו' (ויקרא כ טו)

[42] דכתיב 'כי יגח' (שמות כא כח) - ולא שיגיחוהו

[43] דלענין קרבן מיירי

[44] ולהכי קאמר נוגח לא עשה בו אונס כרצון: לענין סקילה במקום עדים; הלכך: אי לא מעטיה קרא לענין קרבן - לא נפקא לן מרובע, אפילו כי עבד ברצון, דלפסול - דהא קל הוא מרובע לענין קטלא

[45] משמע: 'לא עשה בו הכתוב אונס כרצון' ומהיכא נפקא ליה דפשיטא ליה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]