ביאור:בבלי בבא קמא דף מ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


אי לרבי יהודה [1] - [2] דעבד ליה שמירה פחותה ולא עבד ליה שמירה מעולה; אי לרבי אליעזר בן יעקב [3] - [4] דלא עביד ליה שמירה כלל, דתניא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: אחד תם ואחד מועד ששמרן שמירה פחותה – פטורין, והא קא משמע לן רבי יעקב [5]: דמעמידין להן אפוטרופין לתם לגבות מגופו [6]?

אמר ליה: הכי קאמר: חדא דאית ביה תרתי טעמא [7].

רבינא אמר: 'רשות משנה' איכא בינייהו [8], כגון דהוה מועד, ונתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן: רבי יהודה סבר: הרי הוא בחזקתו [9]; רבי יעקב סבר: רשות משנה.

תנו רבנן: 'אפוטרופסים משלמין [10] מן העלייה ואין משלמין כופר [11]'; מאן תנא 'כופרא כפרה' ויתמי לאו בני כפרה נינהו?

אמר רב חסדא: רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא, דתניא: [מכילתא דרשב"י, שמות כא,ל: אם כֹּפֶר יוּשַׁת עליו] ונתן פדיון נפשו [ככל אשר יושת עליו] - דמי ניזק; רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: דמי מזיק.' מאי? לאו בהא קמיפלגי: דרבנן סברי 'כופרא - ממונא הוא' ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר 'כופרא - כפרה'?

אמר רב פפא: לא! דכולי עלמא 'כופרא - כפרה הוא', והכא - בהא קמיפלגי: רבנן סברי: בדניזק שיימינן [12], ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר: בדמזיק שיימינן;

מאי טעמא דרבנן? נאמרה 'שיתה' למטה [13] ונאמרה 'שיתה' למעלה [14]: מה להלן – בדניזק, אף כאן בדניזק.

ורבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה סבר: 'ונתן פדיון נפשו' כתיב!

ורבנן?

אִין, 'פדיון נפשו' כתיב, מיהו כי שיימינן - בדניזק שיימינן.

משבח ליה רבא לרב נחמן בדרב אחא בר יעקב דאדם גדול הוא. אמר ליה: לכשיבא לידך - הביאהו לידי.

כי אתא לגביה, אמר ליה [רב נחמן לרב אחא]: בעי מינאי מילתא.

בעא מיניה: שור של שני שותפין - כיצד משלמין כופר [15]? משלם האי כופר והאי כופר? כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרין! האי חצי כופר והאי חצי כופר - כופר שלם אמר רחמנא ולא חצי כופר!?

אדיתיב וקא מעיין בה - אמר ליה [שאלה שניה]: תנן [ערכין פ"ה מ"ו]: 'חייבי ערכין - ממשכנין אותן [16]; חייבי חטאות ואשמות - אין ממשכנין אותן [17]'; חייבי כופרין מאי? כיון דכפרה הוא - כחטאת ואשם דמי, מחמר חמיר עילויה ולא בעי משכוניה? או דלמא כיון דלחבריה הוא דבעי מיתבא ליה - ממונא הוא, ולא לגבוה הוא, ולא חמיר עליה, ובעי משכוניה? אי נמי: כיון דהוא לא חטא, וממוניה הוא דאזיק - לא חמיר מילתא עילויה, ובעי משכוניה?

אמר ליה: שבקן אסתגר בקמייתא [18].

תנו רבנן [תוספתא בבא קמא פ"ה ה"ד [ליברמן]]: שאלו בחזקת תם, ונמצא מועד [19] - בעלים משלמין חצי נזק ושואל משלם חצי נזק [20]; הועד בבית שואל [21] והחזירו לבעלים [22] - בעלים משלמין חצי נזק [23] ושואל פטור מכלום.

אמר מר: שאלו בחזקת תם ונמצא מועד - בעלים משלמין חצי נזק ושואל חצי נזק – ואמאי? לימא ליה "תורא שאילי, אריא לא שאילי [24]"?

אמר רב: הכא במאי עסקינן? - שהכיר בו שהוא נגחן [25].

ונימא ליה "תם שאילי, מועד לא שאילי [והרי השאילה היתה במקח טעות]!"?

משום דאמר ליה: "סוף סוף, אי תם הוה - פלגא נזקא בעית שלומי, השתא נמי זיל שלים פלגא נזקא!"

ונימא ליה: "אי תם - הוה משתלם מגופו [26]"?

משום דאמר ליה: סוף סוף "את - לאו תורא בעית שלומי לדידי [היית צריך להחזיר לי ממילא שור שלם, ואם בית דין מכרו אותו ונתנו חצי לניזק - היית חייב להחזיר ערך שלם]!"

ונימא ליה:


עמוד ב


"אם תם – הוה מודינא ומפטרינא [27]"; ואפילו למאן דאמר: 'פלגא נזקא ממונא' - נימא ליה "אי תם הוא - הוה מעריקנא ליה לאגמא"!

אלא הכא במאי עסקינן? - כגון דאקדים בי דינא ותפסיה.

אי הכי - בעלים אמאי משלמים חצי נזק? נימא ליה "אתפסתיה לתוראי בידא מאן דלא מצינא לאשתעויי דינא בהדיה"?

משום דאמר ליה: "אי אהדרתיה ניהלך - לאו מינך הוו שקלי ליה?"

ונימא ליה: "אי אהדרתיה ניהליה - הוה מעריקנא ליה לאגמא!"

משום דאמר ליה: "סוף סוף לאו מעלייה הוו משתלמי!"

הניחא היכא דאית ליה נכסי, היכא דלית ליה נכסי מאי איכא למימר?

משום דאמר ליה: "כי היכא דמשתעבדנא לדידך - הכי נמי משתעבדנא להאיך, מדרבי נתן, דתניא: 'רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה, וחבירו בחבירו - מנין שמוציאין מזה ונותנים לזה? תלמוד לומר: (במדבר ה ז: והתודו את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו) ונתן לאשר אשם לו.

הועד בבית שואל, והחזירו לבעלים - בעלים משלמין חצי נזק ושואל פטור מכלום; סיפא - רשות משנה; רישא [שאלו בחזקת תם, ונמצא מועד - בעלים משלמין חצי נזק ושואל משלם חצי נזק] - רשות אינה משנה [28]!?

אמר רבי יוחנן: תברא [29]: מי ששנה זו לא שנה זו.

רבה אמר: מדרישא רשות אינה משנה - סיפא נמי רשות אינה משנה; וסיפא - היינו טעמא: משום דאמר ליה: "לאו כל כמינך דמייעדת ליה לתוראי [30]".

רב פפא אמר: מדסיפא רשות משנה - רישא נמי רשות משנה [31], ורישא - היינו טעמא: משום [32] דכל מקום שהולך - שם בעליו עליו [33] [ולכן אין השור הופך ממועד לתם כאשר השאילוהו לשואל].

שור האצטדין אינו חייב מיתה [שנאמר (שמות כא כח: וכי יגח שור את איש או את אשה ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי) - ולא שיגיחוהו]:

איבעיא להו: מהו לגבי מזבח? [34]

רב אמר: כשר, ושמואל אמר: פסול.

רב אמר: כשר - אנוס הוא; ושמואל אמר: פסול - הרי נעבד בו עבירה;

מיתיבי[קיצור הספרא ויקרא - דבורא דנדבה פרשה ב הלכה ח-יא]: ’[ויקרא א,ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם] 'מן הבהמה' [35] - להוציא את הרובע ואת הנרבע [36]; 'מן הבקר' - להוציא את הנעבד [37]; 'מן הצאן' - להוציא את המוקצה [38]; '''וּ''מן הצאן' - להוציא את הנוגח [39].

אמר רבי שמעון: אם נאמר רובע - למה נאמר נוגח [40]? ואם נאמר נוגח - למה נאמר רובע? - מפני שיש ברובע שאין בנוגח ויש בנוגח שאין ברובע: רובע עשה בו אונס כרצון [41], נוגח לא עשה בו אונס כרצון [42]; נוגח משלם כופר, רובע אינו משלם את הכופר - לפיכך הוצרך לומר רובע והוצרך לומר נוגח.'

קתני מיהת רובע עשה בו אונס כרצון, נוגח לא עשה בו אונס כרצון - למאי הלכתא? לאו לקרבן [43]?

לא, לקטלא [44].

הכי נמי מסתברא: דאי אמרת לקרבן נוגח לא עשה בו אונס כרצון [45] - לאו אונס דידיה כתיב ולאו רצון דידיה כתיב [התורה לא עסקה בכוונת הבהמה לענין קרבנות]! אלא לאו - לקטלא!

אמר מר: נוגח משלם את הכופר, רובע אינו משלם את הכופר - היכי דמי?: אילימא דרבעה וקטלה - מה לי קטלה בקרנא מה לי קטלה ברביעה? ואלא דרבעה ולא קטלה - האי דלא משלם כופר - משום דלא קטלה הוא!

אמר אביי: לעולם דרבעה ולא קטלה: דאתיוה לבי דינא וקטלוה; מהו דתימא


הערות עריכה

  1. ^ כלומר: אי כרבי יהודה סבירא ליה - דאמר לקמן 'תם לא סגי ליה בשמירה פחותה'
  2. ^ כגון
  3. ^ דאמר 'תם סגי ליה בשמירה פחותה'
  4. ^ כגון
  5. ^ ואיצטריך לרבי יעקב לאשמועינן
  6. ^ ולהכי תנא 'חצי נזק' ולא תנא 'רבי יעקב מחייב' סתמא: דלא תימא במועד קמיירי, וכולה נזקא קאמר; אבל בתם - אפילו פלגא נזקא נמי לא, דאין מעמידין
  7. ^ הואיל וסבירא ליה לרבא דלא פליגי רבי יעקב ורבי יהודה בכולהו, סבירא ליה הכי; ולהכי אוקמה רבא במועד ובשמירה פחותה: דתשמע מינה דאית ליה לרבי יעקב כרבי יהודה, דסגי ליה לצד מועדת בשמירה פחותה, וצד תמות במקומה עומדת, ולדידיה לא סגי ליה בשמירה פחותה; ותשמע נמי דמעמידין אפוטרופוס לתם לגבות מגופו
  8. ^ בין רבי יעקב לרבי יהודה
  9. ^ שהועד בבית אפוטרופוס ומשלמים בעלים נזק שלם: החצי מגופו וחצי מעלייה, ככל תמים שהועדו
  10. ^ נזק
  11. ^ היכא דהמית את האדם
  12. ^ בגופו של מת, ובהכי מכפר מזיק
  13. ^ לענין דמי ולדות 'כאשר ישית עליו בעל האשה' (שמות כא כב)
  14. ^ במועד שהמית 'אם כופר יושת עליו'
  15. ^ דבשלמא נזקין האי פלגא משלם והאי פלגא משלם, דאהזיקא דניזק קפיד רחמנא, והאי מטי ליה נזק שלם; אבל כופרא - כפרה דמזיק הוא, ותרוייהו כפרה בעו, ובחצי כופר לא מיכפר
  16. ^ גזבר הקדש דכיון דלאו לכפרה אתי - משהי ליה
  17. ^ דכיון לכפוריה חטאיה קבעי לה לא משהי ליה
  18. ^ הוסגרתי ונאלמתי בראשונה
  19. ^ והזיק בבית שואל
  20. ^ דנטירותא דתם מיהא מקבל עליה, ובעלים - הואיל ולא הודיעוהו - משלמין החצי
  21. ^ שהזיק בתוך ימי שאילתו שלש פעמים
  22. ^ ואחר כך הזיק
  23. ^ לקמן מפרש טעמא: דקסבר 'רשות משנה', ופרכינן רישא לסיפא
  24. ^ נטירותא דאריא לא קבילית עלי: דאי תם הוה - לא הוה נגח
  25. ^ אבל לא ידע שנגח שלש נגיחות; הלכך נטירותא [דתם] נגח קביל עליה, והוה ליה לנטורי
  26. ^ ולא משלי
  27. ^ דפלגא נזקא קנסא ומודה בקנס פטור
  28. ^ בתיובתא מייתי לה: אמאי קתני רישא כשהועד בבית בעלים והזיק בבית שואל חייב באותה נגיחה נזק שלם
  29. ^ קשיא אהדדי
  30. ^ לא שלך היה ולא נזהרת בשמירתו
  31. ^ כלומר: חד תנא הוא; ולתנא דרישא סבירא ליה נמי הך דסיפא, דרשות משנה
  32. ^ הכי:
  33. ^ הרי הוא בחזקתו, שאין כאן שינוי רשות
  34. ^ שגבי נוגח ברצון והמית אדם - פשיטא לן דפסול, כדלקמן.
  35. ^ ממקצת בהמות ולא כולן
  36. ^ על פי עד אחד או על פי הבעלים, שלא נסקל, דפסול לגבי מזבח
  37. ^ שעשאו עבודה זרה והשתחוה לו
  38. ^ שייחדו להקריב לעבודה זרה
  39. ^ שהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים, ונפטר מן הסקילה
  40. ^ הרי שניהן שוין בעבירה לענין סקילה במקום עדים
  41. ^ דנרבע אנוס הוא ונסקל כרובע, דכתיב 'ואת הבהמה תהרוגו' (ויקרא כ טו)
  42. ^ דכתיב 'כי יגח' (שמות כא כח) - ולא שיגיחוהו
  43. ^ דלענין קרבן מיירי
  44. ^ ולהכי קאמר נוגח לא עשה בו אונס כרצון: לענין סקילה במקום עדים; הלכך: אי לא מעטיה קרא לענין קרבן - לא נפקא לן מרובע, אפילו כי עבד ברצון, דלפסול - דהא קל הוא מרובע לענין קטלא
  45. ^ משמע: 'לא עשה בו הכתוב אונס כרצון' ומהיכא נפקא ליה דפשיטא ליה