פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לישני [1] 'הא רבי יוסי הגלילי - הא רבנן [2]'!?

<אמר ליה> [אמר לך]: מתנות כהונה קאמרת [3]? שאני מתנות כהונה דכי קא זכו - משלחן גבוה קא זכו [4].

גופא: (ויקרא ה כא) [נפש כי תחטא] ומעלה מעל בה' [וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו] - לרבות קדשים קלים שהם ממונו[5], דברי רבי יוסי הגלילי [רבי יוסי הגלילי אומר לא, הכל אחד: גם כאשר הפקדון הוא של ה', כלומר: אדם הפקיד אצל חברו בהמה שהקדיש – והשומר מכחיש - יש כאן מעילה, והמכחיש יהא חייב לפי פרשה זו בתשלום קרן וחומש והבאת אשם מעילות. רבי יוסי גלילי אומר: בקדשים קלים: תודה, איל נזיר, שלמים, הכור, המעשר, והפסח.]; בן עזאי אומר: לרבות את השלמים [6]; אבא יוסי בן דוסתאי אומר: לא אמר בן עזאי אלא בבכור בלבד.

אמר מר: 'בן עזאי אומר לרבות את השלמים' - למעוטי מאי?

[מדברי רבי יוסי הגלילי, שריבה את כל הסוגים של קדשים קלים מדוע יש לבחור רבוי שלמים מכל ששת סוגי הקדשים הקלים, שרק במכחיש פקדון של שלמים והא חייב? מה מיוחד בשלמים, אולי הכוונה לכל הקדשים הקלים פרט לסוג אחד – ועל ידי פירוש כזה אפשר לצמצם את המחלוקת בין רבי יוסי הגלילי לבין בן עזאי!]?

אילימא למעוטי בכור, השתא: ומה שלמים, שטעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק אמרת ממון בעלים הוא [סמיכה – דוקא על ידי הבעלים, ונסכים שמשלמים הבעלים, ולאחר מכן הבשר נאכל לכל אדם שירצו הבעלים], בכור מבעיא [7] [ונראה לפרש אחרת מרש"י: אפילו בארץ ישראל, והיות והבעלים יכולים למכור אותו, כדלהלן: נמכר תם חי ובעל מום חי ושחוט – הרי הוא ממון הבעלים]?

אלא אמר רבי יוחנן: למעוטי מעשר [8], כדתניא [ספרא בחוקותי פרשתא ה פרק יג משנה ד; תוספתא מנחות פ"יב מ"א]: בבכור [9] נאמר (במדבר יח יז) [אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז] לא תפדה [קדש הם, את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה’] [10], [11] ונמכר תם חי [12], ובעל מום חי ושחוט; במעשר נאמר (ויקרא כז לג) [לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו, ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש] לא יגאל: [13] ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום [14].

רבינא מתני לה אסיפא: 'אבא יוסי בן דוסתאי אומר: לא אמר בן עזאי אלא בבכור בלבד', למעוטי מאי? אילימא למעוטי שלמים, השתא: ומה בכור שקדוש מרחם ממונו הוא, שלמים מבעיא? אמר רבי יוחנן: למעוטי מעשר. כדתניא [ספרא בחוקותי פרשתא ה פרק יג משנה ד; תוספתא מנחות פ"יב מ"א]: 'בבכור נאמר (במדבר יח יז) [אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז] לא תפדה [קדש הם את דמם תזרק על המזבח ואת חלבם תקטיר אשה לריח ניחח לה’] ונמכר תם חי ובעל מום חי ושחוט; במעשר נאמר (ויקרא כז לג) [לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש] לא יגאל, ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום'.

הא 'בבכור בלבד' קאמר?

קשיא.

רבא אמר: [15] מאי 'נכסים שאין בהן מעילה'? [16] נכסים שאין בהן דין מעילה [17], ומאי נינהו? [18] דהדיוט.

וליתני דהדיוט?

קשיא.

אמר רבי אבא: שלמים שהזיקו - גובה [19] מבשרן [20], ואינו גובה מאימוריהן.

פשיטא: אימורין לגבוה סלקי!?

לא, צריכא [21] לגובה מבשרן כנגד אימורים [22].

אליבא דמאן? אי אליבא דרבנן [23] פשיטא! הא אמרי 'כי ליכא לאשתלומי מהאי - לא משתלמא מהאי'; ואי אליבא דרבי נתן - הא אמר כי ליכא לאשתלומי מהאי [24] משתלם מהאי [25].

אי בעית אימא רבי נתן, איבעית אימא רבנן:

איבעית אימא: רבנן- הני מילי [26] בתרי גופי [27], אבל בחד גופא [28] מצי אמר ליה 'מכל היכא דבעינן משתלמנא'!

איבעית אימא: רבי נתן, התם הוא, דאמר ליה בעל שור [29] לבעל הבור: "אנא - תוראי בבירך אשכחתיה [30] מאי דלית לי לאשתלומי מהיאך משתלימנא מינך [31]


עמוד ב

אבל הכא: מי מצי אמר 'בשר אזיק אימורין לא אזיק' [32]? [33]

[34].

אמר רבא: 'תודה שהזיקה גובה מבשרה ואינו גובה מלחמה'.

'לחם'? פשיטא [35]!?

סיפא אצטריך ליה: 'ניזק אוכל בשר [36], ומתכפר מביא לחם'.

הא - נמי פשיטא!?

מהו דתימא כיון דלחם הכשירא דזבח הוא - לימא ליה 'את אכלת בשר ואנא אייתי לחם'? קא משמע לן דלחם חיובא דבעלים הוא.

נכסים שהן של בני ברית:

למעוטי מאי?

אי למעוטי דעובד כוכבים. הא קתני לה לקמן: 'שור של ישראל שנגח שור של עובד כוכבים – פטור'!?

תנא והדר מפרש.

נכסים המיוחדין:

למעוטי מאי?

אמר רב יהודה: למעוטי זה אומר "שורך הזיק" וזה אומר "שורך הזיק" [37].

הא - תני לקמן: 'היו שנים [38] רודפין אֲחַר אֶחָד [39], זה אומר "שורך הזיק" וזה אומר "שורך הזיק" - שניהם פטורין'!?

תני והדר מפרש.

במתניתא [תוספתא פ"א מ"א] תנא: פרט לנכסי הפקר.

היכי דמי? אילימא דנגח תורא דידן לתורא דהפקר - מאן תבע ליה? אלא דנגח תורא דהפקר לתורא דידן - ליזיל וליתיה?

בשקדם [40] וזכה בו אחר.

רבינא אמר: למעוטי נגח ואחר כך הקדיש [41], נגח ואחר כך הפקיר.

תניא נמי הכי: יתר על כן אמר רבי יהודה: אפילו נגח ואחר כך הקדיש, נגח ואחר כך הפקיר – פטור, שנאמר (שמות כא כט) [ואם שור נגח הוא מתמל שלשם] והועד בבעליו [ולא ישמרנו] והמית איש וגו' [או אשה - השור יסקל וגם בעליו יומת]: עד שתהא מיתה והעמדה בדין שוין כאחד [42] [43];

וגמר הדין לא בעינן? הא 'השור יסקל' בגמר דין הוא דכתיב?

אלא אימא 'עד שתהא מיתה והעמדה בדין וגמר דין שוין כאחד'.

חוץ מרשות המיוחדת למזיק [44]:

דאמר ליה: "תורך ברשותי מאי בעי!?"

ורשות הניזק והמזיק:

אמר רב חסדא: אמר אבימי: חצר השותפין - חִיֵיב בה [45] על השן [46] ועל הרגל [47], והכי קאמר: [48] 'חוץ מרשות המיוחדת למזיק' – דפטור; [49] 'ורשות הניזק והמזיק, [50] כשהזיק - חב המזיק [לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ]’ [51].

ורבי אלעזר אמר: פטור על השן ועל הרגל, והכי קאמר: 'חוץ מרשות המיוחדת למזיק'; 'ורשות הניזק והמזיק' - נמי פטור [52]; 'וכשהזיק חב המזיק'- חב המזיק [לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ]’ לאתויי קרן [53].

הניחא לשמואל [54] ; אלא לרב דאמר: [55] תנא שור וכל מילי דשור [56] – 'חב המזיק' לאתויי מאי?

לאתויי הא, דתנו רבנן: 'כשהזיק חב המזיק' - להביא שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר שהזיקה בהמה ברשותן: תם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם [57]; נפרצה [58] בלילה [59] או שפרצוה לסטין ויצתה והזיקה – פטור'.

אמר מר: '"כשהזיק חב המזיק" - להביא שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר'; - היכי דמי? אילימא דאזקיה תורא דמשאיל לתורא דשואל - לימא ליה [60]: "אילו אזיק [61] בעלמא [62] - בעית לשלומי את [63]; השתא דאזקיה לתורא דידך - בעינא לשלומי?

אלא דאזקיה תורא דשואל לתורא דמשאיל [64]? לימא ליה [65]: "אילו איתזק מעלמא [66] - בעית לשלומי [67] כוליה תורא [68], השתא דאזקיה תורא דידך - פלגא ניזקא הוא דמשלמת לי?

לעולם דאזקיה תורא דמשאיל לתורא דשואל [69] והכא במאי עסקינן? שקבל עליו [70] שמירת גופו [71],

הערותעריכה

  1. ^ רבינא
  2. ^ ורב נחמן דאמר כרבנן
  3. ^ בכור - מעשרים וארבע מתנות כהונה
  4. ^ והלכך אוקמה רבינא להא דרב נחמן כרבי יוסי הגלילי, דאיהו נמי מודה בהא דכל זמן שהבית קיים - משולחן גבוה זכו להו כהנים, ואפילו מחיים; וכי קאמר רבי יוסי הגלילי 'ממון בעלים הן' - בשלמים קאמר: דבעלים ישראל לא זכו להו מחיים משלחן גבוה; והא דתירץ רבינא 'לרבי יוסי הגלילי בבכור בחוצה לארץ' ולא תירץ 'בשלמים' - משום דסיפא דברייתא מוכיח דבבכור קמיירי, דקתני: 'לא אמר בן עזאי אלא בבכור', ובן עזאי מילתיה דרבי יוסי קמפרש; ולקמיה מפרש מילתיה
  5. ^ Note:בספרא; הבעיה בפסוק: האם 'ומעלה מעל בה זה פירוש ל'כי תחטא', והאם 'וכחש בעמיתו בפקדון' זהו חטא נוסף, ויש בפסוק ענינים רבים?
  6. ^ שטעונין סמיכה ונסכים: מנחת נסכים שלשה עשרונים לפר, ושני עשרונים לאיל, ועשרון לכבש כדמפרש במנחות בפרק 'כל המנחות' (דף סא); אבל בכור לא
  7. ^ ובבכור בחוצה לארץ קאמר, דכיון דלאו להקרבה קאי לא זכו ליה משלחן גבוה, דלא חזי לגבוה
  8. ^ מעשר בהמה, שאף על פי שהוא קרב שלמים, כדאמרינן בפ' בתרא דבכורות (דף ס.) - אפילו הכי לא הוי מחיים ממון בעלים כשלמים
  9. ^ תם
  10. ^ פדיון הוא דלית ליה דליפוק מקדושת בכור למכור באיטלז ולישקול בליטרא
  11. ^ אבל
  12. ^ נמכר הוא חי ולוקח יאכלנו בקדושתו כשיומם, או אם הבית קיים יקריבנו
  13. ^ וגמרינן בבכורות בפ' [חמישי] (דף לב.) האי 'לא יגאל' מ'לא יגאל' דחרמים, דכתיב בהן 'לא ימכר ולא יגאל': מה להלן מכירה עמו אף כאן מכירה עמו; הלכך
  14. ^ אלמא לאו ממון בעלים הוא
  15. ^ מעילה דמתניתין - לא תידוק מיניה 'הא מקדש קדשי', אלא:
  16. ^ הכי קאמר:
  17. ^ שאין בהם שום קדושה לשמים, דבקדושת שמים שייכא דין מעילה, כגון קדשי קדשים
  18. ^ כגון נכסים
  19. ^ חצי נזקו
  20. ^ דנזק שור תם משתלם מגופו
  21. ^ הא דקתני 'אינו גובה מאימורין' - הא קא משמע לן:
  22. ^ דאין גובה מבשרו כנגד אימורין, כגון שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים - אינו גובה אלא חציו דמי בשרו, אף על גב דלא הוי מנה שלם, ודמי חצי אימורין לא ישתלם מדמי חצי האחר של בשר
  23. ^ דפליגי עליה דרבי נתן בפרק 'שור שנגח את הפרה' (דף נג.), גבי שור שדחף את חבירו לבור [ואמרינן] בתם: בעל השור משלם רביע ובעל הבור פטור, מפני שזה הפילו' ובמועד: בעל השור משלם חצי, ובעל הבור פטור; אלמא כי ליכא לאשתלומי מבעל השור - לא משתלם מבעל הבור, ואף על פי שבו נמצא הנזק; ופשיטא דאינו גובה מבשרן כנגד אימוריהן
  24. ^ מבעל השור
  25. ^ מבעל הבור, דאמר בתם: בעל השור משלם רביע ובעל הבור שלשה חלקים, ובמועד בעל השור משלם מחצה ובעל הבור מחצה; והכא נמי: אמאי אינו גובה מבשרן כנגד אימוריהן? הא הכא נמי תרוייהו אזיק: חלק גבוה וחלק הדיוט! וספרים דכתיב בהן 'אף על גב דאיכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי' - שבשתא היא, דהתם לא מצינו לאוקמי הכי
  26. ^ דלא אמרינן 'כי ליכא לאשתלומי מהאי לישתלם מהאי'
  27. ^ כגון שור ובור
  28. ^ אי לא אשמעינן רבי אבא דאינו גובה מאימוריהן - הוה אמינא:
  29. ^ ההרוג
  30. ^ מת, הלכך כל הנזק עליו
  31. ^ מה דאית לי לאשתלומי מבעל השור – משתלימנא: אם תם הוא משלם רביע, דאפילו הזיקו הוא לבדו לא היה משלם, אלא חצי נזק; ועכשיו שיש אחר עמו - ישלם רביע, והשאר משתלימנא מינך
  32. ^ על הבשר נמצא הנזק יותר מן האימורין
  33. ^ הלכך שוה חצי האימורין יפסיד.
  34. ^ לשון אחר: לא צריכא לגבות מבשרן כנגד אימוריהן, דודאי גובה מבשרן כנגד אימוריהן, דהאי 'גובה מבשרן' דקאמר רבי אבא - אפילו חלק האימורין קאמר, וקא פריך אי אליבא דרבנן אמאי הא אמרינן כו' אי אליבא דר' נתן פשיטא; ולא שמעתיה, וראשון עיקר, דמסתברא דהאי דאותביה - קא משני ליה, דהא גמרא מסיפא דמילתיה, דקאמר 'אינו גובה מאימוריהן' פריך פשיטא אימורין לגבוה סלקי, ועלה בעי לשנויי מה אינו גובה מאימוריהן, דקאמר 'אינו גובה מבשרן כנגד אימוריהן'
  35. ^ הא לא אזיק
  36. ^ לאחר הקרבת אימורין
  37. ^ שאינו יודע שור של מי הזיקו, שהיו עמו שוורים של אנשים הרבה; ו'מיוחדין' דמתניתין - הכי משמע: שיהו כל נכסים שהזיקו מיוחדים לאדם אחד, שאין בהם ספק
  38. ^ שני שוורים של שני בני אדם
  39. ^ שהיו רודפין אחר שור של אדם אחד
  40. ^ לאחר שהזיק
  41. ^ דהכי משמע: שיהיו מיוחדים לאדם אחד לעולם משעת נגיחה עד שעת העמדה בדין
  42. ^ בבעל אחד
  43. ^ 'וגם בעליו יומת': דמשמע שיהא לו בעל אחד משעת העדאה ועד שעת העמדה בדין
  44. ^ שאם נכנס שור ניזק בחצר המזיק והזיקו שור המזיק - פטור
  45. ^ הכתוב
  46. ^ אם אכלה בהמתו של זה פירותיו של זה
  47. ^ או דרסה על כליו
  48. ^ חַייָב, ד'בשדה אחר' קרינן ביה, ולא הוי כרשות הרבים; וכל שכן על הקרן ותולדותיו, דהא - אפילו ברשות הרבים נמי חייב
  49. ^ ודקתני מתניתין
  50. ^ אדלבתריה קאי, והכי קאמר: רשות הניזק והמזיק כגון חצר השותפין
  51. ^ ובשן וברגל קאמר, דבקרן לא אצטריך למימר, דהא ברשות הרבים - דיש לשניהם רשות בה - נמי חייב אלא בשן ורגל קאמר, וקא משמע לן דלאו כרה"ר דמיא
  52. ^ בשן וברגל קאמר דבעינן 'ובער בשדה אחר', אבל קרן - חייב, דלא גרע מרשות הרבים
  53. ^ לרבי אלעזר, דאי משום 'מיטב' - הא תנא ליה רישא! אלא לאתויי קרן דחייב עליו דלא תנייה לעיל בהדי ארבעה אבות
  54. ^ דאמר בריש פירקין 'מבעה זה השן', ותנא 'שור' לרגלו ו'מבעה' לשינו - אצטריך הא, לאתויי קרן
  55. ^ 'מבעה' זה אדם;
  56. ^ ו'שור' דתנא בהדי ארבעה אבות - לכל מילי תנייה
  57. ^ מפרש לקמיה
  58. ^ כותל
  59. ^ מאיליה, ובכותל שאינו רעוע קאמר, דהוה ליה אונס
  60. ^ משאיל לשואל
  61. ^ שורי
  62. ^ שור של אדם אחר
  63. ^ שהרי שמירתו עליך
  64. ^ וקתני [בתם] 'חצי נזק'
  65. ^ בעלים
  66. ^ אם הזיקו שור של אדם אחר
  67. ^ לי
  68. ^ כולא ניזקא, דהא שואל חייב באונסין
  69. ^ וקאמר 'חייב משאיל לשלם'; ודקשיא לך: הרי השואל מוטל לשומרו שלא יזיק?
  70. ^ השואל
  71. ^ שלא יזיקנו אחר