פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


דאפחתה מכספה [1], אבל פציעה - דלא אפחתה מכספה - לא קמיבעיא ליה.

אמר רבי יוסי בר חנינא: שפצעה בפניה ואפחתה מכספה.

החובל בעבד כנעני של אחרים חייב [בכולן; רבי יהודה אומר: אין לעבדים בושת]:

מאי טעמא דרבי יהודה?

אמר קרא (דברים כה יא) כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו [וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה במבשיו] - במי שיש לו אחוה, יצא עבד שאין לו אחוה [2].

ורבנן?

אחיו הוא במצות [3].

אלא מעתה, לרבי יהודה זוממי עבד [4] לא יהרוגו, דכתיב (דברים יט יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו [ובערת הרע מקרבך] [5]!?

אמר רבא אמר רב ששת: אמר קרא [6] ובערת הרע מקרבך - מכל מקום.

אלא מעתה, לרבנן: עבד יהא כשר למלכות [ואנו לומדים שאין להמליך אלא מזרע ישראל, שנאמר:(דברים יז טו) שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלקיך בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא]!?

אמרי: ולטעמיך תיקשי לך גר [למלכות] לדברי הכל גר, שלידתו והורתו בקדושה [כלומר: בן הנולד לגר ולגרה] - אפילו לרבי יהודה יש לו אחוה; ופסול למלכות, ואפילו לשוטר בעלמא, אלא אם כן אמו מישראל [בפרק 'החולץ' ביבמות (דף מה,ב])?! אלא אמר קרא (דברים יז טו, לעיל) 'מקרב אחיך' - ממובחר שבאחיך.

אלא מעתה, לרבנן יהא עבד כשר לעדות, דכתיב (דברים יט יח: ודרשו השפטים היטב) והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו?

אמר עולא: עדות - לא מצית אמרת (דאי לא נפקא לן פסולא מ'אחיך') - אתיא עדות בקל וחומר מאשה: ומה אשה שהיא ראויה לבא בקהל פסולה לעדות [7], עבד - שאינו ראוי לבא בקהל - אינו דין שפסול לעדות!

מה לאשה שכן אינה ראויה למילה תאמר בעבד שהוא ראוי למילה?

קטן יוכיח, שישנו במילה ופסול לעדות.

מה לקטן שאינו במצות תאמר בעבד שהוא במצות? אשה תוכיח, שישנה במצות ופסולה לעדות; וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן שכן אינן בכל המצות [8] ופסולין להעיד - אף אני אביא את העבד שאינו בכל המצות - ופסול להעיד. [והוכח שעבד פסול להעיד!]

מה להצד השוה שבהם שכן אינו 'איש' [9] תאמר בעבד שהוא 'איש'!? [ואם כן אין ראיה.]

אלא תיתי מגזלן [10]!

מה לגזלן שכן מעשיו גרמו לו, תאמר בעבד שאין מעשיו גרמו לו?

אלא תיתי מגזלן ומחד מהנך [11].

מר בריה דרבינא אמר: אמר קרא (דברים כד טז) לא יומתו אבות על בנים [ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו]: לא יומתו על פי אבות שאין להם חייס בנים [12]; דאי סלקא דעתך כדאמרינן 'לא יומתו אבות על בנים' - בעדות בנים [13], לכתוב רחמנא 'לא יומתו אבות על בניהם'; מאי 'בנים' [14]? שמע מינה [15]: דלא יומתו על פי אבות שאין להם חייס בנים.

אלא מעתה 'ובנים לא יומתו על אבות' הכי נמי 'לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות', אלא גר הכי נמי דפסול לעדות [16] [והרי גר כשר לעדות]!?

אמרי: הכי? השתא: גר, נהי דאין לו חייס למעלה - למטה יש לו חייס [17], לאפוקי עבד, דאין לו חייס לא למעלה ולא למטה; דאי סלקא דעתך גר פסול לעדות [18] - לכתוב רחמנא [19] 'לא יומתו אבות על בניהם' לכדאמרינן: לא יומתו בעדות בנים [20], ונכתוב רחמנא [21] 'ובנים לא יומתו על אבות' דשמעת מינה תרי [22]: חדא לא יומתו בנים בעדות אבות, ואידך לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות, ועבד נפקא ליה בקל וחומר מגר: ומה גר דלמעלה הוא דאין לו חייס אבל למטה יש לו חייס פסול לעדות - עבד שאין לו חייס לא למעלה ולא למטה אינו דין שיהא פסול לעדות!?

אלא מדכתב רחמנא 'לא יומתו אבות על בנים', דמשמע: לא יומתו על פי אבות שאין לו חייס בנים [23] שמע מינה עבד שאין לו חייס לא למעלה ולא למטה - הוא דפסול לעדות, אבל גר כיון דיש לו חייס למטה - כשר לעדות; וכי תימא 'לכתוב רחמנא 'ובנים לא יומתו על אבותיהם', למה לי דכתב רחמנא 'ובנים לא יומתו על אבות', דמשמע: לא יומתו על פי בנים שאין להם חייס אבות?' - איידי דכתב 'לא יומתו אבות על בנים' - כתב נמי 'ובנים לא יומתו על אבות'.

חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה:

אימיה דרב שמואל בר אבא מהגרוניא הות נסיבא ליה לרבי אבא; כתבתינהו [24] לנכסי [25] לרב שמואל בר אבא ברה; בתר דשכיבא


עמוד ב


אזל רב שמואל בר אבא קמיה דרבי ירמיה בר אבא, אוקמיה בנכסי; אזל רבי אבא, אמרה למילתא קמיה דרב הושעיא; אזל רב הושעיא אמרה קמיה דרב יהודה; אמר ליה: הכי אמר שמואל: האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות [26].

אמרוה קמיה דרבי ירמיה בר אבא, אמר להו: אנא - מתניתא ידענא, דתנן [בבא בתרא פ"ח מ"ז]: הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו [27] - הבן אינו יכול למכור, מפני שהן ברשות האב, והאב אינו יכול למכור - מפני שהן כתובין לבן; מכר האב - מכורים עד שימות [28]; מכר הבן - אין לו ללוקח עד שימות האב; כי מיית אב - מיהא אית ליה ללוקח, ואף על גב דמת הבן בחיי אב, דלא אתו לידי הבן, כרבי שמעון בן לקיש, דאמר: לא שנא מת הבן בחיי האב, דלא אתו לידיה דבן, לא שנא מת האב בחיי הבן, דאתו לידיה דבן - קנה לוקח [29], דאתמר: מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב: רבי יוחנן אמר: לא קנה לוקח; ריש לקיש אמר: קנה לוקח.

רבי יוחנן אמר: לא קנה לוקח; אמר לך: כי קתני מתניתין 'מכר הבן - לא קנה לוקח עד שימות האב', וכי מיית האב - אית ליה ללוקח - דלא מת הבן בחיי האב, דאתו לידי הבן; אבל מת הבן בחיי האב - דלא אתו לידיה דבן - כי מיית אב נמי לית ליה ללוקח, אלמא קא סבר: קנין פירות [30] כקנין הגוף דמי, וכי זבין - לאו דידיה זבין. רבי שמעון בן לקיש אומר: קנה לוקח; כי קתני מתניתין מכר הבן - אין ללוקח עד שימות האב, כי מיית אב מיהת אית ליה ללוקח, לא שנא לא מת הבן בחיי האב - דאתו לידיה דבן, ולא שנא מת הבן בחיי האב - דלא אתו לידיה דבן - קנה לוקח; אלמא קסבר: קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, וכי קא זבין - דידיה קא זבין; ואנן, השתא: בין רבי ירמיה בר אבא ובין רב יהודה כרבי שמעון בן לקיש סבירא להו [31], וקאמר רבי ירמיה בר אבא: אי סלקא דעתך קנין פירות כקנין הגוף דמי, כי מיית אב ומיית הבן בחיי האב - אמאי אית ליה ללוקח? כי קא זבין האי - לאו דידיה קא זבין!? אלא - לאו שמע מינה 'קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי' [32]?

אהדרוה לקמיה דרב יהודה, אמר להו: הכי אמר שמואל: זו אינה דומה למשנתנו.

מאי טעמא?

אמר רב יוסף: בשלמא אי תני איפכא: 'הכותב נכסיו לאביו [33]' איכא למפשט מינה דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי [34], אלא השתא דקתני הכותב נכסיו לבנו - [35] משום דראוי ליורשו הוא [36]. [37]

אמר ליה אביי: אטו ברא ירית אבא אבא לא ירית ברא [38]? אלא לאברוחינהו לנכסי מבריה קא אתי [39] - הכא נמי [40]לאברוחינהו לנכסי מאחוה אתי [41];

אלא מאי 'אינה דומה למשנתנו'? - משום תקנת אושא, דאמר רבי יוסי בר חנינא: באושא התקינו: האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות [42].

אמר רב אידי בר אבין: אף אנן נמי תנינא: '"מעידים אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ונתן כתובתה,


הערותעריכה

  1. ^ והרי בידו למוכרה
  2. ^ עם ישראל, שאין בא בקהל
  3. ^ כל מצוה שאשה חייבת בה - עבד חייב בה, דגמר 'לה' 'לה' מאשה
  4. ^ עדים שחייבוהו מיתת בית דין, ונמצאו זוממין
  5. ^ אלָמָה קים לן דעבד כישראל לענין מיתת בית דין, דתנן במסכת מכות (פ"ב מ"ג; דף ח,ב): וישראל לוקה [וגולה] על ידי עבד [ולפי רבי יהודה היה צריך להיות שעדות עבד מתקבלת, שהרי הוא בגדר 'אחיך’]
  6. ^ שם
  7. ^ דכתיב גבי עדים זוממין 'ועמדו שני האנשים' (דברים יט יז) ותניא בשבועות (דף ל,א): 'בעדים זוממין הכתוב מדבר' דמשמע אנשים - ולא נשים; קטן נמי מהכא נפקא לן, דכתיב 'אנשים' - ולא קטנים; ועוד: דעדות שאי אתה יכול להזימה היא, דלאו בר עונשין הוא
  8. ^ אלא במקצת: דהא אשה מחוייבת בלאוין ועונשין, וקטן ישנו במילה
  9. ^ ולא קרינא בהו 'שני אנשים'
  10. ^ דראוי לבא בקהל, ופסול לעדות, דכתיב (שמות כג א: לא תשא שמע שוא) אל תשת ידך [עם רשע להית עד חמס] כלומר: אל תשת רשע דחמס עד
  11. ^ והצד השוה שבהן: שאינם זהירים בכל המצות, זה מפני רשעו וזה מפני שלא נצטוה
  12. ^ יחס בנים [כלומר:] לא יומת שום אדם על פי מי שאין בנו מיוחס ונקרא על שם אביו, והיינו עבד
  13. ^ כוליה קרא לכדאמר בסנהדרין (דף כז,ב) אתא לפסול קרובים
  14. ^ מדשני למכתב 'בנים' סתמא
  15. ^ תרתי
  16. ^ גר אין לו חייס, דכתיב 'וזרמת סוסים זרמתם' (יחזקאל כג כ); ואף על גב דכתיב 'בלאדן בן בלאדן' (מלכים ב כ יב; ישעיהו לט,א) - הני מילי בגיותן, אבל נתגיירו - הבנים לא נתיחסו אחר אביהם; [בפרק 'הבא על יבמתו' (יבמות דף סב,א)]
  17. ^ בנו נקרא על שמו
  18. ^ דדרשינן 'על אבות': על בנים שאין להם חייס אבות - למה לי לאשתנויי בתרוייהו?
  19. ^ ברישיה
  20. ^ לפסול קרובים, ובסיפיה לישתני
  21. ^ סתמא
  22. ^ מדלא כתיב 'על אבותיהם'
  23. ^ למפסל לעבד, שמע מינה גר כשר דתו ליכא קל וחומר:
  24. ^ לאחר שנישאת לרבי אבא
  25. ^ מלוג
  26. ^ שהבעל יורש את אשתו והוא היה לוקח ראשון
  27. ^ מהיום ולאחר מותו: שהגוף קנוי לבן מהיום, אלא שהאב אוכל הפירות עד יום מותו
  28. ^ לוקח אוכל פירות עד שימות האב, וכשימות האב - הולך הבן ומוציא מיד הלקוחות
  29. ^ דמה מכר לו ראשון לשני? - כל זכות שתבא לידו
  30. ^ שהיו קנוין לאב לפירות
  31. ^ דפסקינן הלכתא כריש לקיש בתלת: חדא – הא, והחולץ למעוברת, ומתנה באמצע [בפרק 'החולץ' (יבמות דף לו,א)]
  32. ^ הני נכסי מלוג הקנויין בחייה לבעל לפירות - לאו כקנין הגוף דמי, ומתנתה מתנה, ואף על גב דמתה בחייו
  33. ^ לאחר מותו, ומכר האב בחיי הבן, ומת האב בחיי הבן, ואמר לן ריש לקיש דקנה לוקח
  34. ^ שמעינן מינה משום דקנין פירות, שהן קנויין לבן - לאו כקנין הגוף דמי
  35. ^ דלמא היינו טעמא דקנה לוקח אף על גב דלא אתי לידי דבן:
  36. ^ ואף על גב דבעלמא כקנין הגוף דמי - הכא גופא ודאי אקני אב לבן בחייו למוכרן כשירצה; דאי משום לאחר מיתה - בלאו הכי הוה ירית ליה
  37. ^ אבל רב שמואל בר אבא לא היה ראוי לירש את אמו, אלא רבי אבא בעלה היה ראוי ליורשה!
  38. ^ ואי הוה תני נמי איפכא - הוה אמרת נמי: טעמא משום דראוי ליורשו הוא
  39. ^ אלא על כרחך ברא דכתב נכסי לאבוה - בני אית ליה; והאי דכתב נכסי לאבוה - לאברוחינהו מבני קאתי: דכי מיית לא ירתו ליה בני אלא אבוה, וכי הוה תני איפכא הוה אמרת: התם, דקני לוקח שלקחו מן האב, הוה טעמא משום דקנין פירות שיש לו לבן לאו כקנין הגוף הוא, וכי זבין אב - דידיה קזבין
  40. ^ הכותב נכסיו לבנו - ודאי בני אחריני אית ליה, ו
  41. ^ ולאברוחינהו מאחיו: משאר בניו של אב הוא דכתב ליה; ומדאמרינן 'קנה לוקח' - שמע מינה קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי
  42. ^ דאף על גב דבעלמא לאו כקנין הגוף דמי - בעל בנכסי אשתו אלמוה רבנן לשעבודיה, משום איבה, והוי כלוקח ראשון