ביאור:בבלי בבא קמא דף פד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


קטן [1] שהרג את הגדול וגדול שהרג את הקטן - היכי קטלינן ליה? התורה אמרה 'משפט אחד יהיה לכם' - משפט השוה לכולכם?! אלא: נשמה שקיל מיניה - נשמה אמר רחמנא נשקול מיניה; הכי נמי נהורא שקיל מיניה - נהורא אמר רחמנא נשקול מיניה!?

תניא אידך: 'רבי שמעון בן יוחי אומר: עין תחת עין – ממון.

אתה אומר ממון - או אינו אלא עין ממש? הרי שהיה סומא וסימא, קיטע וקיטע, חיגר וחיגר - היאך אני מקיים בזה 'עין תחת עין' [2] והתורה אמרה 'משפט אחד יהיה לכם' - משפט השוה לכולכם [ולכן ממון השוה לכולם]!

אמרי: ומאי קושיא? דלמא היכא דאפשר אפשר, היכא דלא אפשר לא אפשר, ופטרינן ליה [3]; דאי לא תימא הכי - טרפה שהרג את השלם מאי עבדינן ליה [4]? אלא היכא דאפשר – אפשר, היכא דלא אפשר - לא אפשר, ופטרינן ליה [ואין מכאן ראיה ש'עין תחת עין' – ממון].

דבי רבי ישמעאל תנא: אמר קרא (ויקרא כד כ: שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן כאשר יתן מום באדם) כן ינתן בו'; ואין 'נתינה' אלא ממון.

אלא מעתה 'כאשר יתן מום באדם' - הכי נמי דממון הוא?

אמרי: דבי רבי ישמעאל - קרא יתירא דרשי: מכדי כתיב (ויקרא כד יט) ואיש כי יתן מום בעמיתו - כאשר עשה כן יעשה לו? 'כן ינתן בו' למה לי? שמע מינה: ממון;

'כאשר יתן מום באדם' למה לי?

איידי דבעי מיכתב 'כן ינתן בו' - כתב נמי 'כאשר יתן מום באדם'.

דבי רבי חייא תנא: אמר קרא (דברים יט כא: ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן) יד ביד [רגל ברגל] [5] דבר הניתן מיד ליד, ומאי ניהו- ממון [6].

אלא מעתה 'רגל ברגל' - נמי הכי הוא?

אמרי: דבי רבי חייא - קרא יתירא קא דרשי; מכדי כתיב (דברים יט יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו [ובערת הרע מקרבך]: אי סלקא דעתך ממש – 'יד ביד' למה לי? שמע מינה ממון.

'רגל ברגל' למה לי?

איידי דכתיב 'יד ביד' - כתב נמי 'רגל ברגל'.

אביי אומר: אתיא מדתני דבי חזקיה, דתנא דבי חזקיה: עין תחת עין נפש תחת נפש [שמות כא,כג: ואם אסון יהיה - ונתתה נפש תחת נפש (שמות כא כד) עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל] - ולא נפש ועין תחת עין, ואי סלקא דעתך ממש, זימנין דמשכחת לה עין ונפש תחת עין: דבהדי דעויר ליה [שמוציאים את עינו] - נפקא ליה נשמתיה.

ומאי קושיא? דלמא מימד אמדינן ליה: אי מצי מקבל – עבדינן, ואי לא מצי מקבל - לא עבדינן, ואי אמדינן דמצי מקבל, ועבדינן ביה, ונפק רוחיה - אי מיית לימות! מי לא תנן גבי מלקות [מכות פ"ג מ"יב ומשנה טו]: 'אמדוהו... ומת תחת ידו – פטור!? [ואין מכאן ראיה ש'עין תחת עין' – ממון].

רב זביד משמיה דרבא אמר: אמר קרא (שמות כא כה: כויה תחת כויה) פצע תחת פצע [חבורה תחת חבורה] - ליתן צער במקום נזק', ואי סלקא דעתך ממש, כי היכי דלהאי הוי ליה צערא - להאי נמי אית ליה צערא [ואין מקום לתשלום נוסף על גרימת נזק]?

ומאי קושיא? דלמא איכא איניש דמפנק - אית ליה צערא טפי, ואיכא איניש דלא מפנק - לית ליה צערא; למאי נפקא מינה [7]? - למתבי ליה [תשלום ממון] היאך דביני ביני [לפי הפרש הצער, ואין מכאן ראיה ש'עין תחת עין' – ממון].

רב פפא משמיה דרבא אמר: 'אמר קרא: (שמות כא יט: אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן) ורפא ירפא - ליתן רפואה במקום נזק', ואי סלקא דעתך ממש, כי היכי דהאי בעי אסייא - האי נמי בעי אסייא [ואין מקום לתשלום נוסף על גרימת נזק]?

מאי קושיא? דלמא איכא דסליק בשריה הייא [8] ואיכא דלא סליק בשריה הייא; למאי נפקא מינה? למיתב ליה היאך דביני ביני [ואין מכאן ראיה ש'עין תחת עין' – ממון].

רב אשי אמר: אתיא 'תחת' 'תחת' משור: כתיב הכא (שמות כא כד) עין תחת עין [שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל] וכתיב התם (שמות כא לו: או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשם ולא ישמרנו בעליו) שלם ישלם שור תחת השור [והמת יהיה לו]; מה להלן [בשור] ממון - אף כאן ממון.

מאי חזית דילפת 'תחת' 'תחת' משור? נילף 'תחת' 'תחת' מאדם, דכתיב (שמות כא כג: ואם אסון יהיה) ונתת נפש תחת נפש: מה להלן ממש אף כאן ממש!?

אמרי: דנין נזקין מנזקין, ואין דנין נזקין ממיתה.

אדרבה! דנין אדם מאדם, ואין דנין אדם מבהמה!?

אלא אמר רב אשי [מה שאמר רב אשי אתיא 'תחת' 'תחת' – אינו משור, אלא]: מ'תחת אשר ענה' (דברים כב כט: ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו) יליף ליה אדם מאדם ונזיקין מנזיקין.

תניא: רבי אליעזר אומר: עין תחת עין – ממש.

ממש? סלקא דעתך? רבי אליעזר לית ליה ככל הני תנאי?

אמר רבה: לומר שאין שמין אותו כעבד.

אמר ליה אביי: אלא כמאן? כבן חורין? בן חורין מי אית ליה דמי?

אלא אמר רב אשי: לומר שאין שמין אותו בניזק אלא במזיק [9].

ההוא חמרא דקטע ידא דינוקא. אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל. אמר להו: זילו שומו ליה ארבעה דברים.

אמר ליה רבא: והא אנן - חמשה תנן?

אמר ליה: לבר מנזק קאמינא.

אמר ליה אביי: והא חמור הוא, וחמור אינו משלם אלא נזק [10]?

אמר להו: זילו שומו ליה נזקיה.

- והא כעבדא בעי למשיימיה?

אמר להו: זילו שיימוהו כעבדא.

אמר להו אבוה דינוקא: "לא בעינא" - דזילא ביה מילתא.

אמרו ליה: והא קא מחייבת ליה לינוקא [11]?

אמר להו: לכי גדיל - מפייסנא ליה מדידי.

ההוא תורא דאלס [12] ידיה דינוקא. אתא לקמיה דרבא. אמר להו: זילו שיימוהו כעבדא.

אמרו ליה: והא מר הוא דאמר 'כל הנישום כעבד [13] - אין גובין אותו בבבל' [14]?

אמר להו: לא, צריכא דאי תפס [15].

רבא לטעמיה, דאמר רבא: נזקי שור בשור [16] ונזקי שור באדם [17] - גובין אותו בבבל; נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור [18] - אין גובין אותו בבבל. מאי שנא? נזקי אדם באדם ונזקי אדם בשור - דלא 'אלהים' בעינן, וליכא [19].

נזקי שור בשור ושור באדם נמי [20] [21] -


עמוד ב


'אלהים' בעינן וליכא?

אלא מאי שנא? שור בשור ושור באדם - דשליחותייהו קא עבדינן, מידי דהוה אהודאות והלואות [22].

אדם באדם ואדם בשור נמי שליחותייהו קא עבדינן, מידי דהוה אהודאות והלואות!?

אמרי: כי קא עבדינן שליחותייהו - במידי דקים לן בגויה; במידי דלא קים לן בגויה [23] - לא עבדינן שליחותייהו.

אמרי: שור בשור ושור באדם - נמי לא קים לן בגויה? אלא פוק חזי היכא מזדבני תורא בשוקא!? אדם באדם ואדם בשור נמי: פוק חזי היכא מזדבני עבדי בשוקא!? ועוד: תשלום כפל ותשלום ארבעה וחמשה - דקיצי - נעבד שליחותייהו [24]!?

אמרי: כי קא עבדינן שליחותייהו – בממונא; בקנסא לא עבדינן שליחותייהו.

אדם באדם - דממונא הוא [25] - נעבד שליחותייהו?

כי קא עבדינן שליחותייהו - במילתא דשכיחא; אדם באדם, דלא שכיחא - לא עבדינן שליחותייהו.

הרי בושת ופגם [26], דשכיח - נעביד שליחותייהו!?

אמרי: הכי נמי, דהא רב פפא אגבי ארבע מאה זוזי לבושת[27]!

והא ליתיה לדרב פפא! דשלח ליה רב חסדא (ב'המניח את הכד' (לעיל דף כז,ב)) לרב נחמן, ושלח ליה: "חסדא חסדא! קנסא קא מגבית בבבל?"! אלא כי עבדינן שליחותייהו - במילתא דשכיחא ואית ביה חסרון כיס (הודאה והלואה), אבל מילתא דשכיחא ולית ביה חסרון כיס, אי נמי מילתא דלא שכיחא ואית ביה חסרון כיס - לא עבדינן שליחותייהו.

הלכך אדם באדם - אף על גב דאית ביה חסרון כיס, כיון דלא שכיחא - לא עבדינן שליחותייהו;

בושת - אף על גב דשכיחא, כיון דלית ביה חסרון כיס - לא עבדינן שליחותייהו.

ושור בשור גובין בבבל? והאמר רבא: שור שהזיק - אין גובין אותו בבבל!?

דאזיק מאן: אילימא דאזיק אדם - מאי איריא שור דאזיק אדם (דלא שכיח לגמרי)? אפילו אדם דאזיק אדם (דשכיח טפי) נמי (קאמר רבא ד)אין גובין אותו בבבל!? אלא פשיטא דאזיק שור, וקתני 'אין גובין אותו בבבל'!

אמרי: התם – בתם [בשור תם] (אין גובין, דקיימא לן: פלגא נזקא קנסא [בפרק קמא דף טו,ב]), הכא – במועד.

והאמר רבא 'אין מועד בבבל' (דכיון דמנגיחות דתמות לא מייתינן ליה לבי דינא - היכי מייעד ליה)?

אמרי: דאייעד התם, ואייתוה להכא.

והא מילתא דלא שכיחא היא (לבא שור מועד מארץ ישראל לבבל), (ואמרינן לעיל:) ומילתא דלא שכיחא - הא אמרת דלא עבדינן שליחותייהו?

דאתו רבנן דהתם וייעדוה הכא.

סוף סוף מילתא דלא שכיחא היא, ואת אמרת 'מילתא דלא שכיחא לא קא עבדינן שליחותייהו'?

אלא כי קאמר רבא (דשור בשור גובין בבבל) - בשן ורגל, דמועדין מתחילתן נינהו [28].

צער: כוואו בשפוד או במסמר [- ואפילו על ציפורנו, מקום שאינו עושה חבורה]:

צער שלא במקום נזק [29] – משתלם. מאן תנא?

אמר רבא: בן עזאי היא, דתניא: ’[שמות כא,כה: כויה תחת כויה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה] רבי אומר: כויה נאמרה תחילה; בן עזאי אומר: חבורה נאמרה תחילה'.

במאי קא מיפלגי?

רבי סבר: 'כויה' - דלית בה חבורה משמע; כתב רחמנא 'חבורה', לגלויי עלה דכויה דאית בה חבורה – אִין, אי לא – לא [30]; ובן עזאי סבר: 'כויה' - דאית בה חבורה משמע; כתב רחמנא 'חבורה' לגלויי עלה, דכויה דלית בה חבורה [31].

מתקיף לה רב פפא: אדרבה! איפכא מסתברא [32]: רבי אומר [33] 'כויה נאמרה תחילה [34]' [35] - סבר כויה דאית בה חבורה משמע; כתב רחמנא 'חבורה' לגלויי עלה ד'כויה' - דלית בה חבורה; בן עזאי אומר: [36]חבורה נאמרה תחילה [37]: סבר כויה דלית בה חבורה משמע; כתב רחמנא 'חבורה' לגלויי עלה: דכויה דאית בה חבורה – אִין, אי לא – לא; ואמסקנא קיימי [38].

אי נמי: דכולי עלמא 'כויה' - בין דאית בה חבורה בין דלית בה חבורה משמע, והכא -


הערות

עריכה
  1. ^ אדם ננס
  2. ^ וכי תימא הכא נשקול ממונא -
  3. ^ בולא כלום, והוי 'משפט שוה': או ליטול אבר ממש או לפטור לגמרי
  4. ^ הא גברא קטילא הוא, והוה ליה 'עדות שאי אתה יכול להזימה', דהא אי משתכחי עדים זוממים – פטורים, דגברי קטילא בעו למקטל! והלכך איהו נמי פטור; והכי אמרינן ב'אלו הן הנשרפין' (סנהדרין עח א)
  5. ^ גבי עד זומם כתיב, ואשמועינן דאם העיד באיש פלוני שקיטע יד חבירו - משלם
  6. ^ במקום נזק; ואף על פי שיש שם תשלומי הנזק - משלם אף הצער; ומקרא יתירא קדריש, דהא כתיב 'כויה תחת כויה' - למה לי? 'פצע תחת פצע', וכויה וחבורה - מדריש לקמן
  7. ^ מפצע תחת פצע
  8. ^ 'הייא' = מהר, כמו 'אשור הייא' במסכת שבת (קיט,א)
  9. ^ עינו של מזיק שיימינן כמה הוא שוה לימכר עכשיו, וכמה הוא יפה בלא עין, והיינו 'ממש' דקאמר; עינו של מזיק נישומה תחת עינו של ניזק
  10. ^ כדאמרינן בפרק שני (דף כו,א): איש בעמיתו (ויקרא יט יא) ולא שור בעמיתו
  11. ^ אתה חב ומרֵיע לו, שמוחל אתה על חבלותיו, דהא תשלומין - של תינוק הן, ולא שלך, כדתניא (לקמן דף פז,ב) קטנים - יעשה להם סגולה
  12. ^ לעס וכסס
  13. ^ הואיל ודבר שאין קצוב הוא
  14. ^ וטעמא מפרש לקמן
  15. ^ הכי אמר להו: שומו ליה, והיום או למחר - אם יתפס משלו - יעכבנו
  16. ^ נזקי שור שבאו לו על ידי השור
  17. ^ נזקין שבאו לשור על ידי אדם
  18. ^ אדם שהוזק על ידי שור, דבעי למשיימיה כעבדא
  19. ^ דהא כולהו בפרשת 'אלה המשפטים' כתיבי: אדם באדם – 'וכי יריבון' (שמות כא יח); אדם בשור – 'וכי יגח' (שמות כא כח); ובההיא פרשה כתיב 'עד האלהים יבא דבר שניהם' (שמות כב ח), וקסבר: אכולהו קאי, והיינו מומחין וסמוכין; ובבבל אין סמיכה, כדאמר בסנהדרין פרק קמא (יד,א)
  20. ^ התם כתיבי שור בשור: 'וכי יגוף שור וגו' (שמות כא לה)
  21. ^ שור באדם: ארבעה שומרים התם כתיבי, ושליחות יד התם כתיב
  22. ^ דאמר בפרק קמא דסנהדרין (דף ג,א) דלא בעינן מומחין, שלא תנעול דלת בפני לווין; 'הודאות': הבא לידון בעדי הודאה, שאמרו "בפנינו הודה לו"; ו'הלואות': שבא לידון בעדי הלואה, שאומרים "בפנינו הלוה לו"
  23. ^ כגון הכא: דבעינן למשיימיה
  24. ^ אלמה קיימא לן ד'אין דנין דיני קנסות בבבל'
  25. ^ דקא מפחתיה מדמיה
  26. ^ פגם שייך באונס ומפתה; והוא במקום נזק: דאומדים כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לבעולה להשיאה לעבדו, שיש לו קורת רוח ממנו; אלמא ממונא הוא, דאפחתה מכספא; בושת -לאו קנס הוא, שהרי אין קצוב, אלא לפי המבייש והמתבייש
  27. '^ כדתנן: צרם באזנו, תלש בשערו כו' - במתניתין (פ"ח מ"ו; (לקמן דף צ,א))
  28. ^ כגון שנתחכך בחבירו להנאתו והזיקו (והפילו על שור אחר), דהיינו תולדה דשן; או שהזיק את שור חבירו בגופו דרך הילוכו: שדחפו ולא כוון, דהוי תולדה דרגל
  29. ^ כי מתניתין: על צפורנו, דלא אפחתיה
  30. ^ והיינו דקאמר 'כויה' - לחודה נאמרה תחילה, כלומר: כויה שנאמר בפסוק תחילה - היינו שומעין שיהא חייב על כויה גרידא, אפילו בלא חבורה, דליכא אלא צער; לכך הוצרכה 'חבורה', ללמד שאין חייב כלום עד שיהא חבורה עמה: דכיון דמשלם רפוי משום חבורה - משלם נמי צער; אבל שלא במקום חבורה, כגון על צפורן – פטור, דצער בלא נזק - לא משלם; דאי לאו משום הכי לא אצטריך 'חבורה', דהשתא 'כויה' - בלא חבורה שמעינן דחייב, כל שכן חבורה שיש בה נזק
  31. ^ והיינו דקאמר 'חבורה נאמרה תחילה' – כלומר: מכויה האמורה ראשונה היינו שומעין שאין חייב אלא במקום שיש בה חבורה, דסתם כויה יש בה חבורה; לפיכך הוצרכה תורה לכתוב 'חבורה' בהדיא, דהשתא על כרחך 'כויה' דרישא - בלא חבורה היא, וחייב בצער בלא נזק, כמתניתין
  32. ^ ומתניתין - רבי היא, ולא בן עזאי, דלא עקרינן ליה מרבי, דהוא סדרה; ועוד: דהכי מסתברא טפי, דהא 'נאמרה' דקאמרי רבי ובן עזאי - אמסקנא דמילתא קיימי: דמתוקמא בה דרשא דקרא, ולאו אמשמעות קמא קאי, דסוף המקרא עתיד להוציאו
  33. ^ והכי קאמר רבי: סוף המקרא מוכיח לנו
  34. ^ דכויה בלא חבורה חייב הכתוב בתחילתו
  35. ^ וצער משתלם שלא במקום נזק; מאי טעמא?
  36. ^ סוף המקרא מוכיח לנו ד
  37. ^ כלומר: מסוף המקרא אנו למדין שכויה שחייב הכתוב בתחלתו - אינה אלא אם כן יש עמה חבורה; מאי טעמא?
  38. ^ האי 'נאמרה' דקאמרי - אסוף הדרשה, ועיקרה, שהיא עומדת קיימי