פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


אינן צריכין פרוזבול [1];

וכן תני רמי בר חמא היתומים אינן צריכין פרוזבול: רבן גמליאל ובית דינו - אביהן של יתומין היו [2].

חנן בישא תקע ליה לההוא גברא. אתא לקמיה דרב הונא, אמר ליה: זיל הב ליה פלגא דזוזא! הוה ליה זוזא מכא [3] ולא הוה משתקיל ליה [4]; בעי למיתבה ליה מיניה פלגא דזוזא, ולא הוה ליה. תקע ליה אחרינא ויהביה נהליה.

משנה:

שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו; מועד לאדם ואינו מועד לבהמה; מועד לקטנים [5] ואינו מועד לגדולים:

את שהוא מועד לו משלם נזק שלם, ואת שאינו מועד לו משלם חצי נזק.

אמרו לפני רבי יהודה: הרי זה מועד לשבתות [6] ואינו מועד לחול [7]? [8]

אמר להם: לשבתות משלם נזק שלם, לימות החול משלם חצי נזק.

אימתי הוא תם?

משיחזור בו שלשה ימי שבתות [9].

גמרא:

איתמר: רב זביד אמר: 'ואינו מועד' תנן [שור שהוא מועד למינו ואינו מועד לשאינו מינו] [10].

רב פפא אמר: 'אינו מועד' תנן [שור שהוא מועד למינו - אינו מועד לשאינו מינו].

רב זביד אמר: 'ואינו מועד' תנן, הא סתמא - הוי מועד;

רב פפא אמר: 'אינו מועד' תנן, דסתמא - לא הוי מועד.

רב זביד דייק מסיפא, רב פפא דייק מרישא:

רב זביד דייק מסיפא, דקתני מועד לקטנים ואינו מועד לגדולים: אי אמרת בשלמא 'ואינו מועד' קתני - הא סתמיה הוי מועד, הא קא משמע לן: דאפילו מקטנים לגדולים נמי מסתמא הוי מועד; אלא אי אמרת 'אינו מועד' קתני - סתמא לא הוי מועד; השתא יש לומר מקטנים לקטנים דעלמא [11] סתמא [12] לא הוי מועד, מקטנים לגדולים צריכא למימר דלא הוי מועד [13]?

ורב פפא אמר לך: אצטריך! סלקא דעתיך אמינא 'הואיל ופרץ ביה - בההוא מינא פרץ ביה, לא שנא גדולים דידיה ולא שנא קטנים דידיה' - קא משמע לן דלא הוי מועד.

רב פפא דייק מרישא, דקתני מועד לאדם אינו מועד לבהמה: אי אמרת בשלמא 'אינו מועד' תנן, סתמא - לא הוי מועד, הא קא משמע לן: דאפילו מאדם [14] , לבהמה נמי סתמא לא הוי מועד; אלא אי אמרת 'ואינו מועד [15]' קתני, הא סתמא - הוי מועד [16]; השתא יש לומר מבהמה לבהמה סתמא הוי מועד [17], מאדם לבהמה צריכא למימר דהוי מועד [18]?

ורב זביד אמר לך: רישא - אחזרה קאי, כגון דהוה מועד לאדם ומועד לבהמה, והדר ביה מבהמה: דקאי גבי בהמה תלתא זימני ולא נגח; מהו דתימא כיון דלא הדר ביה מאדם חזרה דבהמה לאו חזרה היא - קא משמע לן דחזרה דבהמה מיהא חזרה היא [19].

מיתיבי: סומכוס אומר: מועד לאדם - מועד לבהמה מקל וחומר: ומה לאדם מועד - לבהמה לא כל שכן מכלל דתנא קמא 'אינו מועד' קאמר!?

אמר לך רב זביד: סומכוס - אחזרה קאי, והכי קאמר ליה לתנא קמא: דקאמרת 'חזרה דבהמה - חזרה היא', [סומכוס חולק:] חזרה דבהמה לאו חזרה היא [והא ראיה:] מקל וחומר מאדם: ומה מאדם לא קא מהדר ביה - מבהמה לא כל שכן?

אמר רב אשי: תא שמע: אמרו לפני רבי יהודה: הרי זה מועד לשבתות ואינו מועד לימות החול! אמר להן: לשבתות משלם נזק שלם לימות החול משלם חצי נזק; אי אמרת בשלמא 'ואינו מועד' קתני, שיולי הוא דקא משיילי [ליה] [20] והוא נמי קמהדר להו; אלא אי אמרת 'אינו מועד' קתני - אגמורי הוא דקא מגמרי ליה? ותו: איהו מאי קא מהדר להו [21]?

אמר רבינא: מרישא נמי דיקא, דקתני את שמועד לו משלם נזק שלם ואת שאינו מועד לו [משלם] חצי נזק; אי אמרת בשלמא 'ואינו מועד' קתני, פרושי קא מפרש לה [22]; אלא אי אמרת 'אינו מועד' קתני – פסקה [23]; מאי תו [24] את שמועד לו משלם נזק שלם ואת שאינו מועד לו משלם חצי נזק? עד השתא לא אשמעינן דהתם משלם חצי נזק ומועד משלם נזק שלם [25]?

ואם תימצי לומר נמי איתא לדרב פפא [26]: נגח שור חמור וגמל - נעשה מועד לכל [27].

תנו רבנן: ראה שור – נגח; שור - לא נגח; שור – נגח; שור - לא נגח; שור – נגח; שור - לא נגח: נעשה מועד לסירוגין לשוורים [28].

תנו רבנן: ראה שור – נגח; חמור - לא נגח; סוס – נגח; גמל - לא נגח; פרד – נגח; ערוד [29] - לא נגח: נעשה מועד לסירוגין לכל.

איבעיא להו: נגח


עמוד ב


שור שור ושור חמור וגמל [30] מהו [31]?: האי שור בתרא: בתר שוורים שדינן ליה, ואכתי לשוורים הוא דאייעד, למידי אחרינא לא אייעד? או דילמא האי שור בתרא - בתר חמור וגמל שדינן ליה, ואייעד ליה לכולהו מיני?

חמור וגמל שור שור ושור – מהו?: האי שור קמא: בתר חמור וגמל שדינן ליה, ואייעד ליה לכולהו מיני? או דילמא בתר שוורים שדינן ליה ואכתי לשוורים הוא דאייעד, למינא אחרינא לא אייעד?

שבת שבת ושבת, אחד בשבת ושני בשבת – מהו?: הא שבת בתרייתא בתר שבת הוא דשדינן ליה, ואכתי לשבת הוא דאייעד, לימות החול לא אייעד? או דילמא בתר אחד בשבת ושני בשבת שדינן ליה, ואייעד ליה לכולי יומא?

חמשה בשבת וערב שבת ושבת שבת ושבת – מהו?: הא שבת קמייתא: בתר חמשה בשבת וערב שבת שדינן ליה, ואייעד לכולהו יומי? או דילמא הא שבת קמייתא - בתר שבתות הוא דשדינן ליה, ולשבתות הוא דאייעד?

תיקו.

נגח שור יום ט"ו בחודש זה, ויום ט"ז בחודש זה, ויום י"ז בחודש זה: פלוגתא דרב ושמואל, דאתמר: ראתה יום ט"ו בחדש זה, ויום ט"ז בחדש זה, ויום י"ז בחדש זה [32]: רב אמר 'קבעה לה וסת [33]', ושמואל אמר 'עד שתשלש בדילוג' [34].

אמר רבא: שמע קול שופר ונגח, קול שופר ונגח, קול שופר ונגח - נעשה מועד לשופרות!

פשיטא?

מהו דתימא הך שופר קמא סיוטא [35] בעלמא הוא דנקטיה – קא משמע לן.

משנה:

שור של ישראל שנגח שור של הקדש, ושל הקדש שנגח לשור של הדיוט – פטור, שנאמר (שמות כא לה: וכי יגף שור איש את) שור רעהו [ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון] - ולא שור של הקדש;

שור של ישראל שנגח לשור של כנעני – פטור;

ושל כנעני שנגח לשור של ישראל - בין תם בין מועד - משלם נזק שלם.

גמרא:

מתניתין דלא כרבי שמעון בן מנסיא, דתניא: שור של הדיוט שנגח שור של הקדש ושל הקדש שנגח שור של הדיוט – פטור, שנאמר 'שור רעהו' - ולא שור של הקדש; רבי שמעון בן מנסיא אומר: שור של הקדש שנגח שור של הדיוט – פטור, ושל הדיוט שנגח שור של הקדש - בין תם בין מועד - משלם נזק שלם.

אמרי: מאי קא סבר רבי שמעון? אי 'רעהו' דוקא - אפילו של הדיוט שנגח של הקדש ליפטר [36]! ואי 'רעהו' לאו דוקא - אפילו דהקדש נמי, כי נגח דהדיוט – ליחייב! וכי תימא לעולם קסבר 'רעהו' דוקא, ומיהו דהדיוט - כי נגח דהקדש - היינו טעמא דמיחייב: משום דקא מייתי ליה מקל וחומר דהדיוט: ומה הדיוט שנגח של הדיוט – חייב, כי נגח דהקדש לא כל שכן דמיחייב! - דיו לבא מן הדין להיות כנדון: מה להלן תם חצי נזק - הכא נמי חצי נזק!?

אלא אמר ריש לקיש: הכל היו בכלל נזק שלם [37]; [38] כשפרט לך הכתוב 'רעהו' גבי תם - רעהו הוא דתם משלם חצי נזק, מכלל דהקדש בין תם בין מועד משלם נזק שלם [39],


הערותעריכה

  1. ^ דבלאו הכי לא משמט שביעית לחוב שלהן, דאנן - ידייהו דיתמי אנן, ורמי עלן להפוכי בזכותייהו; הלכך שטרות שלהן כמסורים לבית דין דמי, ותנן 'המוסר שטרותיו לבית דין - אין משמיטין; וזהו גופו של פרוזבול: "מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין..." במסכת גטין (דף לו,א)
  2. ^ להכי נקט רבן גמליאל, דנשיא הוה ובית דינו - בית דין חשוב
  3. ^ פחותה צורתו
  4. ^ לא היה יכול להוציאו
  5. ^ לעגלים
  6. ^ לפי שהוא בטל ממלאכה וזחה דעתו עליו
  7. ^ מה משפטו של זה
  8. ^ תלמידיו היו שואלין אותו.
  9. ^ לאחר שהועד לשבתות העבירו לפניו שוורים בשלשה שבתות ולא נגח - חזר לתמותו, ואם חזר ונגח - אין משלם אלא חצי נזק
  10. ^ ואין מועד לשאינו מינו, דידעינן ביה דלא נגח; וכגון דעברינהו להו קמיה ולא נגח; הלכך למי שאינו מועד לו - אם נגחו אחר זמן - משלם חצי נזק; אבל מסתמא: אם הועד לזה - מועד אף לזה ,וכן אם הועד לקטנים - מועד לגדולים
  11. ^ כגון ממינו לשאינו מינו
  12. ^ אשמעינן רישא
  13. ^ מקטנים לגדולים מבעיא
  14. ^ דאית ליה מזלא
  15. ^ לשאינו מינו
  16. ^ ממינו לשאינו מינו
  17. ^ ואפילו למין אחר
  18. ^ והא ליכא למימר דהיא גופה אצטריך לאשמועינן: דהיכא דחזינן דאינו מועד לבהמה - אינו משלם על בהמה אלא חצי נזק, דהא פשיטא לן דתם משלם חצי נזק
  19. ^ והיא גופה אצטריך: דאבהמה לא משלם אלא חצי נזק ואף על גב דאייעד ליה, הואיל והדר ביה - חזר לתמותו, ואף על גב דלא הדר ביה מאדם
  20. ^ היכא דחזינן דהועד לשבתות ובימי החול לא נגח מאי דיניה?
  21. ^ הא אינהו נמי 'אינו מועד' קאמרי
  22. ^ איידי דנקט לה משום דוקיא דידיה, דדייקינן 'הא סתמא הוי מועד' - על כרחיך אסקיה למילתיה
  23. ^ פסקה למילתיה ואשמועינן דאינו מועד
  24. ^ דקתני
  25. ^ בתמיה
  26. ^ דםתמיה לא הוי מועד לשאינו מינו
  27. ^ ולא בעינן שלש נגיחות לכל חד וחד, מאחר שנתקיימה העדאתו על ידי שלשה מינין
  28. ^ אם יגח רצופין אינו משלם אלא חצי נזק על האחרון
  29. ^ חמור הבר
  30. ^ אם תמצא לומר היכא דהתחיל בשוורים - שָדינן לשור בתראה בתר מינו
  31. ^ הכא מאי
  32. ^ ומתחילה היתה לימודה בימים אחרים
  33. ^ לדילוג, וכי חזיא הך ראייה שלישית בי"ז בחדש שלישי - דיה שעתה ואינה מטמאה טהרות מעת לעת, כדתנן [נדה פ"א,מ"א] כל אשה שיש לה וסת - דיה שעתה
  34. ^ אין לה וסת קבוע עד שתראה ראייה רביעית בי"ח, דראייה קמייתא לאו ממניינא, דלאו בדילוג חזית; והכא נמי: לרב - בשלש נגיחות נעשה מועד לדילוג, ומשלם נזק שלם בשלישית; ולשמואל: עד שיגח רביעית בי"ח בחדש רביעי, דקמייתא לאו ממניינא. ונראה דהך ברייתא נמי דאייתינן לעיל: ’[ראה] שור ונגח שור ולא נגח כו': לרב נעשה מועד, דקתני אשלישית [קאי], ולשמואל הכי קאמר: נעשה מועד לסירוגין, דכי הדר נגח משלם נזק שלם, אבל בהך שלישית - תם הוא
  35. ^ ביעותא שנבעת מקול השופר
  36. ^ לגמרי
  37. ^ האמור במועד, דכתיב במועד 'שלם ישלם שור' (שמות כא לו) ובמועד לא נאמר 'רעהו' - הלכך כולם במשמע, הרי לך הדיוט חייב בהקדש
  38. ^ הלכך:
  39. ^ לא לפטור הדיוט בנזק הקדש בא, אלא להחמיר עליו בא: לשלם נזק שלם בהקדש; לימדך שלא להוציא תם מכלל נזק שלם אלא גבי רעהו