פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


משכח רברבי [1] - שקיל [2], [3] זוטרי - שקיל [4].

רב טביומי משמיה דרבא אמר: המית אמר ליה ברישא: משל לצייד ששולה דגים מן הים: משכח זוטרי [5] שקיל [6], [7] משכח רברבי [8] - שדי זוטרי ושקיל רברבי [9].

תניא אידך: 'בעל השור נקי': רבי יוסי הגלילי אומר: [10] נקי מדמי ולדות. אמר לו רבי עקיבא: הרי הוא אומר (שמות כא כב: ו)כי ינצו אנשים [ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון ענוש יענש כאשר ישית עליו בעל האשה ונתן בפללים] - אנשים - ולא שוורים.'.

שפיר קאמר רבי עקיבא!

אמר רב עולא בריה דרב אידי: איצטריך! סלקא דעתא אמינא 'אנשים - ולא שוורים הדומין לאנשים: מה 'אנשים' מועדין - אף 'שוורים' [11] מועדין [12], הא תם מיחייב - כתב רחמנא 'בעל השור נקי' [13]: דפטור [14].

אמר רבא: יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא [היתכן שמועד פטור ותם חייב; פירוש מילולי: [יציבא =] בסיס על האדמה וחיציו [= גיורא] נשארים בשמי השמים? הרי זה לא יתכן; וכן דין זה לא יתכן, שתם ישלם ומועד פטור]!?

אלא אמר רבא: איצטריך: סלקא דעתא אמינא 'אנשים - ולא שוורים הדומין לאנשים: מה 'אנשים' מועדין - אף 'שוורים' מועדין [שאינם משלמים], וקל וחומר לתמין דפטירי' [כך הייתי סובר; וכדי לבטל סברה זו] - הדר כתב רחמנא 'בעל השור נקי': תם פטור ומועד חייב.

אמר ליה אביי: אלא מעתה גבי בושת נמי [15] נימא הכי: 'אנשים - ולא שוורים הדומין לאנשים: מה 'אנשים' מועדין [משלמים בושת] - אף 'שוורים' מועדין [שאינם משלמים בושת], וקל וחומר לתמין דפטירי, הדר כתב רחמנא 'בעל השור נקי': תם פטור ומועד חייב [בתשלום בושת]; וכי תימא: הכי נמי [16], אי הכי ליתני [לשון הברייתא הייתה צריכה להיות] 'בעל השור נקי - רבי יוסי הגלילי אומר: פטור מדמי ולדות ומבושת'!

אלא אביי ורבא דאמרי תרוייהו: [17] אנשים: אֵין אסון באשה – יענשו; יש אסון באשה - לא יענשו [18], ולא שוורים: דאף על גב דיש אסון – יענשו [19]; הדר כתב רחמנא 'בעל השור נקי' – דפטור.

מתקיף לה רב אדא בר אהבה: אטו באסון תליא מילתא? בכוונה תליא מילתא! [20]

אלא אמר רב אדא בר אהבה: אנשים כי נתכונו זה לזה - אף על גב שיש אסון באשה - יענשו כי נתכונו לאשה עצמה - לא יענשו; ולא שוורים, דאפילו נתכונו לאשה עצמה – יענשו [כך הייתי סובר]; כתב רחמנא 'בעל השור נקי' – דפטירי.

וכן כי אתא רב חגי מדרומא, אתא ואייתי מתניתא בידיה כוותיה דרב אדא בר אהבה.

תניא אידך: בעל השור נקי' - רבי עקיבא אומר: 'נקי מדמי עבד'.


עמוד ב


ונימא רבי עקיבא לנפשיה [21]: 'והלא עצמו אין משתלם אלא מגופו - הביאהו לבית דין וישלם לך'?

אמר רב שמואל בר רב יצחק: כשקדם בעליו ושחטו [22]; מהו דתימא לישתלם מיניה - קא משמע לן: הואיל ובר קטלא הוא, אף על גב דשחטיה - לא לישתלם מיניה.

אי הכי - לרבי אליעזר נמי 'כשקדם ושחטו'? [23]

הכי נמי; וסבר דלמא אית ליה טעמא אחרינא דעדיף מהאי, ונימא [רבי אליעזר] ליה [לרבי עקיבא].

ורבי אליעזר נמי - לישני ליה 'שקדם ושחטו'?

אמר לך [24]: התם הוא: דנתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם [25], דשור - לאו בר קטלא הוא כלל [26], דסלקא דעתא אמינא – ניחייב, אצטריך קרא למעוטי [27]; אבל הכא - דמעיקרא בר קטלא הוה [28] - [29] לא צריך קרא אף על גב דשחטיה [30]

ולרבי עקיבא נמי - ודאי הכי הוה [31]?

אלא אמר רב אסי: האי מילתא - מפי דגברא רבה שמיע לי, ומנו? - רבי יוסי ברבי חנינא: סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רבי עקיבא 'אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם' - משתלם נמי [דמי עבד] מעלייה [32], כתב רחמנא 'בעל השור נקי'.

אמר ליה רבי זירא לרב אסי: והא תבריה רבי עקיבא לגזיזיה [33], דתניא: רבי עקיבא אומר: יכול ישלם מן העלייה? תלמוד לומר: (שמות כא לא: או בן יגח או בת יגח) כמשפט הזה יעשה לו: מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה!?

אלא אמר רבא: אצטריך: סלקא דעתא אמינא 'הואיל ומחמירני בעבד [34] יותר מבן חורין: שבן חורין יפה סלע – נותן סלע, שלשים - נותן שלשים, ועבד יפה סלע נותן שלשים, משתלם נמי דמי עבד מן העלייה' - כתב רחמנא 'בעל השור נקי'.

תניא כותיה דרבא [השוה למכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה י, דברי רבן גמליאל]: בעל השור נקי' - רבי עקיבא אומר: נקי מדמי עבד: והלא דין הוא: הואיל וחייב בעבד וחייב בבן חורין; מה כשחייב בבן חורין - חלקת בו בין תם למועד [35] - אף כשחייב בעבד נחלק בו בין תם למועד! ועוד, קל וחומר: ומה בן חורין, שנותן כל שוויו, חלקת בו בין תם למועד – עבד, שאינו נותן אלא שלשים [36], אינו דין שנחלוק בו בין תם למועד!? לא מחמירני בעבד יותר מבן חורין: שבן חורין יפה סלע - נותן סלע, שלשים - נותן שלשים, ועבד יפה סלע נותן שלשים. יכול יהא חייב? תלמוד לומר: 'בעל השור נקי' - נקי מדמי עבד.

תנו רבנן: '[37] (שמות כא כט: ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו) והמית איש או אשה [השור יסקל וגם בעליו יומת]; אמר רבי עקיבא: וכי מה בא זה ללמדנו? אם לחייב על האשה כאיש - הרי כבר נאמר (שמות כא כח: ו)כי יגח שור את איש או את אשה [ומת סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו ובעל השור נקי]? אלא להקיש אשה לאיש: מה איש: נזקיו ליורשיו - אף אשה: נזקיה ליורשיה [38]'.

וסבר רבי עקיבא לא ירית לה בעל? והתניא: ’[במדבר כז,יא: ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו] וירש אותה [והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה ה' את משה] מכאן שהבעל יורש את אשתו [39] - דברי רבי עקיבא [40]';

אמר ריש לקיש: לא אמר [41] אלא בכופר, הואיל ואין משתלם אלא לאחר מיתה [42], והוה ליה 'ראוי' [43], [44] ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק [45];

מאי טעמא [46]? - אמר קרא (שמות כא כט: ואם שור נגח הוא מתמל שלשם והועד בבעליו ולא ישמרנו) והמית איש או אשה - השור יסקל וגם בעליו יומת [47]; [48] אם כופר יושת עליו [ונתן פדין נפשו ככל אשר יושת עליו]’.

ובנזקין - לא אמר רבי עקיבא? והתניא: הכה את האשה ויצאו ילדיה - נותן נזק וצער לאשה, ודמי ולדות לבעל [49]; אין הבעל - נותן ליורשיו; אין האשה - נותנת ליורשיה [50]; היתה שפחה [51] ונשתחררה


הערותעריכה

  1. ^ ברישא
  2. ^ להו
  3. ^ וכי הדר משכח
  4. ^ הכא נמי: אף על גב דראייה גדולה אמר ליה ברישא - כי הדר משכח ראייה זוטרתי - אמרה ניהליה
  5. ^ ברישא
  6. ^ להו, סבר דלמא לא משכח אחריני
  7. ^ וכי הדר
  8. ^ ולית ליה מנא כולי האי דליחזקינהו לכולהו
  9. ^ הכא נמי: 'המית' אמר ליה ברישא, דאכתי לא הוה ידע ליה מילתא דעדיפא מיניה; כי הדר משכח הך - הדר ביה מקמייתא
  10. ^ נגח את האשה ויצאו ילדיה
  11. ^ דפטר להו קרא -
  12. ^ הוא דפטר
  13. ^ למימר דלא דרשינן 'אנשים - ולא שוורים הדומין לאנשים' אלא
  14. ^ תם פטור ומועד חייב
  15. ^ דקיימא לן (לקמן דף פז,א) 'שורו שבייש – פטור', ונפקא לן מ'כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת וגו' 'וקצותה את כפה' (דברים כה יא-יב) – ממון, דהיינו בושת
  16. ^ דלרבי יוסי הגלילי משלם מועד ממון בושת
  17. ^ להכי אצטריך דאי מדרבי עקיבא - הוה אמינא 'אנשים ולא שוורים' הכי מידרש:
  18. ^ אנשים הוא דכי יש אסון באשה לא יענשו בדמי ולדות, דקם ליה בדרבה מיניה
  19. ^ בדמי ולדות, דליכא בה חיוב מיתה
  20. ^ ואפילו יש אסון באשה - יענשו אם נתכוין לחבירו דסבירא ליה לרב אדא כרבי שמעון דאמר במסכת סנהדרין, ב'אלו הן הנשרפין' (דף עט,א) 'נתכוון להרוג את זה והרג את זה - פטור ממיתה וחייב ממון', ולית ליה דתנא דבי חזקיה דאמר 'לא חלקת בו בין מתכוין לשאין מתכוין לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון'; 'ולא יהיה אסון' (שמות כא כב) דקרא - בחבירו קדריש ליה: אם אין אסון בחבירו - אפילו יש אסון באשה – יענש; וכיון דאנשים אהיכא דיש אסון נמי יענשו, אשתכח דאמעיט שוורים בין ביש אסון בין בשאין אסון, ו'בעל השור נקי' למה לי!?
  21. ^ כדאקשי ליה לרבי אליעזר לעיל [מא,ב: ובעל השור נקי: רבי אליעזר אומר: נקי מחצי כופר; אמר לו רבי עקיבא: והלא הוא עצמו אין משתלם אלא מגופו - "הביאהו לבית דין וישלם לך"! אמר לו רבי אליעזר: כך אני בעיניך, שדיני בזה שחייב מיתה? אין דיני אלא כשהמית את האדם על פי עד אחד או על פי בעלים]
  22. ^ קודם שנגמר דינו אצטריך ליה קרא למפטריה
  23. ^ אמאי מותיב רבי עקיבא לרבי אליעזר לעיל 'הביאהו לבית דין', ולא אסיק אדעתיה דמצי לשנויי ליה 'כשקדם ושחטו' - אי לית ליה טעמא אחרינא?
  24. ^ רבי אליעזר
  25. ^ שקדם ושחטו לא אצטריך קרא דהתם
  26. ^ כי הרגו שלא בכוונה
  27. ^ אצטריך למפטריה מכופר, ואי לא מיעטיה - הוה אמינא עיקר חיובו כופר הוא
  28. ^ תחילת דינו נפטר מממון ולא חלה עליו תשלומין דאיכא למימר "הביאהו לבית דין"
  29. ^ הלכך: כי קדים ושחטו - נמי
  30. ^ בלא קרא מיפטר ולא צריך קרא
  31. ^ קושיא היא
  32. ^ ואף על גב דמקטיל, דהא לגבי חבלת אדם - אין תורת תם עליו, ואינו נפטר בטענת "הביאהו לבית דין
  33. ^ דאשמעינן בהדיא דאין משתלם אלא מגופו, ואכתי איכא למימר 'הביאהו לבית דין?'
  34. ^ לגבי מועד
  35. ^ דמועד משלם כופר ותם פטור
  36. ^ אפילו שוה מאה מנה
  37. ^ במועד כתיב:
  38. ^ ולא לבעלה
  39. ^ 'שארו' זו אשתו
  40. ^ והא ליכא למימר דלדידה ניתיב ירושה דידיה, דהא 'ממשפחתו' כתיב! אלא הכי קאמר: 'ונתתם את נחלתו לקרוב אליו ממשפחתו'; ו'שארו' - שהיא אשתו - הוא יורש אותה
  41. ^ נזקיה ליורשיה
  42. ^ הלכך לא זכתה בו מחיים
  43. ^ ולא מוחזק
  44. ^ וקיימא לן ביש נוחלין (בבא בתרא דף קיג.)
  45. ^ דאין הבעל יורש את אשתו בראוי לבוא לאחר מיתתה כבמוחזק לה מחיים
  46. ^ אין כופר משתלם אלא לאחר מיתה, אף על גב דכתיב 'והמית'? נימא דכיון שאמדוהו למיתה - לישתלם מחיים
  47. ^ שור אינו בסקילה עד שימות הניזק, דכתיב 'והמית איש... והשור יסקל'
  48. ^ פסוק ל
  49. ^ התורה זכתה לו כדכתיב ’[ישית עליו] בעל האשה' (שמות כא)
  50. ^ נזק וצער
  51. ^ כלומר: היתה משוחררת מעוברת ממשוחרר