ביאור:בבלי בבא קמא דף סא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


אלא למאן דאמר 'טמון באש קמיבעיא ליה' - מאי איבעי ליה קראי [1]?

אמר לך: טמון וחדא מהנך קמיבעיא ליה.

בשלמא למאן דאמר הני תרתי, היינו דכתיב [דברי א יא,יח: ויבקעו השלשה במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דויד] ולא אבה דוד לשתותם [וינסך אתם לה’]: אמר: כיון דאיכא איסורא - לא ניחא לי; אלא למאן דאמר 'טמון באש קא מבעיא ליה', מכדי גמרא הוא דשלחו ליה [2], מאי 'לא אבה דוד לשתותם'?

דלא אמרינהו משמייהו; אמר: כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: כל המוסר עצמו למות על דברי תורה - אין אומרים דבר הלכה משמו.

(שמואל ב כג טז: ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דוד ולא אבה לשתותם) ויסך אותם לה': בשלמא למאן דאמר הני תרתי - משום דעבד לשם שמים [3], אלא למאן דאמר 'טמון באש' - מאי 'ויסך אותם לה’’?

דאמרינהו משמא דגמרא.

משנה:

עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות או דרך הרבים [4] או נהר – פטור.

גמרא:

והתניא: עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות – חייב?

אמר רב פפא: תנא דידן קא חשיב מלמעלה למטה: שש אמות – פטור; חמש אמות – פטור; עד ארבע אמות – פטור [5]; תנא ברא - מלמטה למעלה קא חשיב: שתי אמות – חייב; שלש אמות – חייב; עד ארבע אמות חייב [6].

אמר רבא: ארבע אמות שאמרו דפטור - אפילו בשדה קוצים [7].

אמר רב פפא: ומשפת קוצים ולמעלה ארבע אמות.

אמר רב: לא שנו [8] אלא בקולחת [9], אבל בנכפפת [10] - אפילו עד מאה אמה חייב [11];

ושמואל אמר: מתניתין – בנכפפת, אבל בקולחת - אפילו כל שהוא - פטור.

תניא כוותיה דרב: במה דברים אמורים [12]? - בקולחת, אבל בנכפפת ועצים מצויין לה - אפילו עד מאה מיל חייב; עברה נהר או שלולית [13] שהם רחבים שמונה אמות – פטור.

דרך הרבים:

מאן תנא?

אמר רבא: רבי אליעזר היא, דתנן [14]: רבי אליעזר אומר: שש עשרה אמות, כדרך רשות הרבים.

או נהר:

רב אמר: נהר ממש, ושמואל אמר: אריתא דדלאי [15].

מאן דאמר 'נהר ממש' - אף על גב דליכא מיא [16]; ומאן דאמר 'אריתא דדלאי': אי אית ביה מיא – אִין, אבל לית ביה מיא – לא.

תנן התם [17]: ואלו מפסיקין לפאה [18]: הנחל [19], והשלולית, ודרך היחיד [20] ודרך הרבים.

מאי שלולית?

אמר רב יהודה אמר שמואל: מקום שמי גשמים שוללין שם [21].

רב ביבי אמר רבי יוחנן: אמת המים שמחלקת שלל לאגפיה [22].

מאן דאמר מקום שמי גשמים שוללין שם - כל שכן אמת המים; ומאן דאמר אמת המים - אבל מקום שמי גשמים שוללין שם לא מפסקי, דהנהו


עמוד ב


'באגני דארעא' מקרו [23].

משנה:

המדליק בתוך שלו, עד כמה תעבור הדליקה?

רבי אלעזר בן עזריה אומר: רואין אותו כאילו הוא באמצע בית כור [24].

רבי אליעזר אומר: שש עשרה אמות, כדרך רשות הרבים.

רבי עקיבא אומר: חמשים אמה.

רבי שמעון אומר: (שמות כב ה: כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה) שלם ישלם המבעיר את הבערה': הכל לפי הדליקה! [25]

גמרא:

ולית ליה לרבי שמעון שיעורא בדליקה? והתנן [26]: 'לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גבו גובה ארבע אמות [27]; היה מעמידו בעלייה - עד שיהא תחתיו מעזיבה [28] שלשה טפחים, ובכירה [29] - טפח, ואם הזיק - משלם מה שהזיק;

רבי שמעון אומר: לא נאמרו שיעורין הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם.'

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכל לפי גובה הדליקה [30].

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון;

וכן אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון.

משנה:

המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו: רבי יהודה אומר: משלם מה שבתוכו; וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש של חטין או של שעורין [31].

היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו – חייב [32]; [33] עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו – פטור [34]; [35]

ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה [36] - שהוא משלם כל מה שבתוכה, שכן דרך בני אדם להניח בבתים.

גמרא:

אמר רב כהנא: מחלוקת במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו: דרבי יהודה מחייב אנזקי טמון באש ורבנן פטרי, אבל במדליק בתוך של חבירו [37] - דברי הכל משלם כל מה שבתוכו.

אמר ליה רבא: אי הכי, אדתני סיפא מודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכה שכן דרך בני אדם להניח בבתים [38], לפלוג וליתני בדידה [39]: 'במה דברים אמורים? במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו, אבל מדליק בתוך של חבירו - דברי הכל משלם כל מה שהיה בתוכו' [40]!?

אלא אמר רבא: בתרתי פליגי: פליגי במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו, דרבי יהודה מחייב אטמון באש ורבנן סברי: לא מחייב, ופליגי נמי במדליק בשל חבירו, דרבי יהודה סבר: משלם כל מה שבתוכו ואפילו ארנקי, ורבנן סברי: כלים שדרכן להטמין בגדיש [41], כגון מוריגין [42] וכלי בקר - הוא דמשלם, כלים שאין דרכן להטמין בגדיש - לא משלם.

תנו רבנן: 'המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו: רבי יהודה אומר: משלם כל מה שהיה בתוכו, וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש של חטין או גדיש של שעורין; ורואין מקום כלים כאילו הוא מלא תבואה;


הערות עריכה

  1. ^ הכי גרסינן: 'קראי למה לי'; ולא גרסינן 'תרי'
  2. ^ לא נצרך אלא ללמוד הלכה כמו ששלחו לו
  3. ^ כיון דאיכא איסורא גבי איניש דעלמא
  4. ^ שש עשרה אמות; מעגלות דדגלי מדבר ילפינן, במסכת שבת (דף צח,ב)
  5. ^ דסבירא ליה 'עד - ועד בכלל'
  6. ^ וארבע אמות פטור, דסבירא ליה 'עד - ולא עד בכלל'; וכולן שוין בארבע אמות דפטור: לתנא דידן עד ועד בכלל, לתנא ברא עד ולא עד בכלל
  7. ^ אפילו היתה שדה שקופצת [לשם] האור מעל לגדר מלאה קוצים, שנוח האש לבער בה ולדלג - פטור
  8. ^ דפטור
  9. ^ אש שקולח מתמר ועולה למעלה
  10. ^ שהרוח מטה אותה וכופה לצדדין ומפסיק השלהבת ודולגת - לשון מורי
  11. ^ לישנא אחרינא 'נכפפת': אש נמוכה הולכת ונסרכת בעשבים ובקסמים שעל גבי קרקע; הלכך אפילו עברה דרך רשות הרבים רחב מאד - חייב
  12. ^ דאם עברה דרך רשות הרבים פטור
  13. ^ לקמיה מפרש
  14. ^ במתניתין [פ"ו מ"ו, (להלן דף סא,ב)]
  15. ^ יאור קטן שדולין ממנו ומשקין שדות
  16. ^ דהואיל ורחב - הוי כדרך הרבים
  17. ^ פאה פ"ב מ"א
  18. ^ להניח פאה מכל אחד ואחד
  19. ^ שדה מכאן ושדה מכאן, ונחל עמוק באמצע - חייב להניח פאה מכל אחד ואחד
  20. ^ ארבע אמות
  21. ^ 'שוללין': מתקבצין, כמו מן השלל של ביצים (ביצה דף ז,א); דבר אחר: לשון שלל ומלקוח (במדבר לא יא: וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה): דבר המקובץ
  22. ^ שמשקין אותן ממנה, והן עושין פירות
  23. ^ 'באגני': כמו 'באגנות' (שמות כד ו) קוניי"ש בלע"ז
  24. ^ אם יש לו חצי בית כור לכל רוח – פטור; ובקולחת שדילגה, וכדאוקימנא; אבל נכפפת: בוערת והולכת כל שעה - אפילו עד מאה מיל חייב
  25. ^ קסלקא דעתא הכי קאמר: הכל ישלם כל כמה שהדליק, בין רחוק בין קרוב!
  26. ^ בבא בתרא פ"ב, מ"ב
  27. ^ בני העיר מעכבין עליו שלא תבער האש בתקרה
  28. ^ טיח של סיד על תקרה; ודומה לו בספר עזרא (נחמיה ג ח) 'ויעזבו ירושלים עד החומה'
  29. ^ שפחותה מתנור, ואין מבעירין בתוכה אש גדול
  30. ^ כשהאש גבוהה וגדולה - קופצת למרחוק
  31. ^ אם חטין – חטין, אם שעורין - שעורין
  32. ^ על הגדי
  33. ^ דבעלי חיים נמי אתרבו מ'או הקמה'; ומשום ד'קם ליה בדרבה מיניה' ליכא למפטריה, דאינו חייב מיתה על העבד, דהואיל ואינו כפות - היה לו לברוח, ופטור עליו ממיתה ומתשלומים; אבל היה
  34. ^ אפילו על הגדי ועל הגדיש: דחייב מיתה על העבד, דכתיב 'נקם ינקם' (שמות כא כ), וקם ליה בדרבה מיניה
  35. ^ ואפילו לא התרו בו, שאינו נהרג - הא קיימא לן (כתובות דף לד,ב) דחייבי מיתות שוגגין – פטורין. ובגדי לא שני לן בין כפות לשאינו כפות, ואיידי דנקט בעבד - נקט בגדי. ואיכא דאמרי בגדי נמי דוקא נקט: סמוך – פטור, דהיה לו לברוח; והכי קאמר: היה עבד כפות לו או גדי סמוך לו – פטור; ואף על גב דפשיט בשילהי פרק שני (כז,א) שורו כממונו: דאם הניח גחלת עליו ונשרף – חייב, התם הוא: דהניח על גבי שור, דלא היה לו לשור ליטול, אבל הכא היה לו לברוח;
  36. ^ מגדל גדול
  37. ^ אין לו רשות והוי כמאבד בידים
  38. ^ במדליק את הבירה - בתוך של חבירו הוא, ואפילו הכי יהיב טעם: משום דדרך בני אדם להניח כלים בבתים, אבל גדיש - לא
  39. ^ בגדיש
  40. ^ ולשמעינן אף על פי שאין דרך להטמין בו – חייב, הואיל והדליק לתוך של חבירו, וכל שכן בירה
  41. ^ ופטרי רבנן אפילו כלים שדרכן להטמין בגדיש, דהא גזירת הכתוב הוא דטמון באש פטור; ורבי יהודה מחייב אטמון, ובכלים לא שנא אותן שאין דרכן להטמין ולא שנא אותן שדרכן להטמין
  42. ^ קרשים [נקובים] ובהן יתידות, ודשין בהן את התבואה