ביאור:בבלי בבא קמא דף סא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אלא למאן דאמר 'טמון באש קמיבעיא ליה' - מאי איבעי ליה קראי ^[1]?

אמר לך: טמון וחדא מהנך קמיבעיא ליה.

בשלמא למאן דאמר הני תרתי, היינו דכתיב [דברי א יא,יח: ויבקעו השלשה במחנה פלשתים וישאבו מים מבור בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דויד] ולא אבה דוד לשתותם [וינסך אתם לה’]: אמר: כיון דאיכא איסורא - לא ניחא לי; אלא למאן דאמר 'טמון באש קא מבעיא ליה', מכדי גמרא הוא דשלחו ליה ^[2], מאי 'לא אבה דוד לשתותם'?

דלא אמרינהו משמייהו; אמר: כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: כל המוסר עצמו למות על דברי תורה - אין אומרים דבר הלכה משמו.

(שמואל ב כג טז: ויבקעו שלשת הגברים במחנה פלשתים וישאבו מים מבאר בית לחם אשר בשער וישאו ויבאו אל דוד ולא אבה לשתותם) ויסך אותם לה': בשלמא למאן דאמר הני תרתי - משום דעבד לשם שמים ^[3], אלא למאן דאמר 'טמון באש' - מאי 'ויסך אותם לה’’?

דאמרינהו משמא דגמרא.

משנה:

עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות או דרך הרבים ^[4] או נהר – פטור.

גמרא:

והתניא: עברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות – חייב?

אמר רב פפא: תנא דידן קא חשיב מלמעלה למטה: שש אמות – פטור; חמש אמות – פטור; עד ארבע אמות – פטור ^[5]; תנא ברא - מלמטה למעלה קא חשיב: שתי אמות – חייב; שלש אמות – חייב; עד ארבע אמות חייב ^[6].

אמר רבא: ארבע אמות שאמרו דפטור - אפילו בשדה קוצים ^[7].

אמר רב פפא: ומשפת קוצים ולמעלה ארבע אמות.

אמר רב: לא שנו ^[8] אלא בקולחת ^[9], אבל בנכפפת ^[10] - אפילו עד מאה אמה חייב ^[11];

ושמואל אמר: מתניתין – בנכפפת, אבל בקולחת - אפילו כל שהוא - פטור.

תניא כוותיה דרב: במה דברים אמורים ^[12]? - בקולחת, אבל בנכפפת ועצים מצויין לה - אפילו עד מאה מיל חייב; עברה נהר או שלולית ^[13] שהם רחבים שמונה אמות – פטור.

דרך הרבים:

מאן תנא?

אמר רבא: רבי אליעזר היא, דתנן ^[14]: רבי אליעזר אומר: שש עשרה אמות, כדרך רשות הרבים.

או נהר:

רב אמר: נהר ממש, ושמואל אמר: אריתא דדלאי ^[15].

מאן דאמר 'נהר ממש' - אף על גב דליכא מיא ^[16]; ומאן דאמר 'אריתא דדלאי': אי אית ביה מיא – אִין, אבל לית ביה מיא – לא.

תנן התם ^[17]: ואלו מפסיקין לפאה ^[18]: הנחל ^[19], והשלולית, ודרך היחיד ^[20] ודרך הרבים.

מאי שלולית?

אמר רב יהודה אמר שמואל: מקום שמי גשמים שוללין שם ^[21].

רב ביבי אמר רבי יוחנן: אמת המים שמחלקת שלל לאגפיה ^[22].

מאן דאמר מקום שמי גשמים שוללין שם - כל שכן אמת המים; ומאן דאמר אמת המים - אבל מקום שמי גשמים שוללין שם לא מפסקי, דהנהו

עמוד ב

'באגני דארעא' מקרו ^[23].

משנה:

המדליק בתוך שלו, עד כמה תעבור הדליקה?

רבי אלעזר בן עזריה אומר: רואין אותו כאילו הוא באמצע בית כור ^[24].

רבי אליעזר אומר: שש עשרה אמות, כדרך רשות הרבים.

רבי עקיבא אומר: חמשים אמה.

רבי שמעון אומר: (שמות כב ה: כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה) שלם ישלם המבעיר את הבערה': הכל לפי הדליקה! ^[25]

גמרא:

ולית ליה לרבי שמעון שיעורא בדליקה? והתנן ^[26]: 'לא יעמיד אדם תנור בתוך הבית אלא אם כן יש על גבו גובה ארבע אמות ^[27]; היה מעמידו בעלייה - עד שיהא תחתיו מעזיבה ^[28] שלשה טפחים, ובכירה ^[29] - טפח, ואם הזיק - משלם מה שהזיק;

רבי שמעון אומר: לא נאמרו שיעורין הללו אלא שאם הזיק פטור מלשלם.'

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכל לפי גובה הדליקה ^[30].

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון;

וכן אמר רב נחמן אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון.

משנה:

המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו: רבי יהודה אומר: משלם מה שבתוכו; וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש של חטין או של שעורין ^[31].

היה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו – חייב ^[32]; ^[33] עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו – פטור ^[34]; ^[35]

ומודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה ^[36] - שהוא משלם כל מה שבתוכה, שכן דרך בני אדם להניח בבתים.

גמרא:

אמר רב כהנא: מחלוקת במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו: דרבי יהודה מחייב אנזקי טמון באש ורבנן פטרי, אבל במדליק בתוך של חבירו ^[37] - דברי הכל משלם כל מה שבתוכו.

אמר ליה רבא: אי הכי, אדתני סיפא מודים חכמים לרבי יהודה במדליק את הבירה שמשלם כל מה שבתוכה שכן דרך בני אדם להניח בבתים ^[38], לפלוג וליתני בדידה ^[39]: 'במה דברים אמורים? במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו, אבל מדליק בתוך של חבירו - דברי הכל משלם כל מה שהיה בתוכו' ^[40]!?

אלא אמר רבא: בתרתי פליגי: פליגי במדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך של חבירו, דרבי יהודה מחייב אטמון באש ורבנן סברי: לא מחייב, ופליגי נמי במדליק בשל חבירו, דרבי יהודה סבר: משלם כל מה שבתוכו ואפילו ארנקי, ורבנן סברי: כלים שדרכן להטמין בגדיש ^[41], כגון מוריגין ^[42] וכלי בקר - הוא דמשלם, כלים שאין דרכן להטמין בגדיש - לא משלם.

תנו רבנן: 'המדליק את הגדיש והיו בו כלים ודלקו: רבי יהודה אומר: משלם כל מה שהיה בתוכו, וחכמים אומרים: אינו משלם אלא גדיש של חטין או גדיש של שעורין; ורואין מקום כלים כאילו הוא מלא תבואה;

הערות

^ הכי גרסינן: 'קראי למה לי'; ולא גרסינן 'תרי'
^ לא נצרך אלא ללמוד הלכה כמו ששלחו לו
^ כיון דאיכא איסורא גבי איניש דעלמא
^ שש עשרה אמות; מעגלות דדגלי מדבר ילפינן, במסכת שבת (דף צח,ב)
^ דסבירא ליה 'עד - ועד בכלל'
^ וארבע אמות פטור, דסבירא ליה 'עד - ולא עד בכלל'; וכולן שוין בארבע אמות דפטור: לתנא דידן עד ועד בכלל, לתנא ברא עד ולא עד בכלל
^ אפילו היתה שדה שקופצת [לשם] האור מעל לגדר מלאה קוצים, שנוח האש לבער בה ולדלג - פטור
^ דפטור
^ אש שקולח מתמר ועולה למעלה
^ שהרוח מטה אותה וכופה לצדדין ומפסיק השלהבת ודולגת - לשון מורי
^ לישנא אחרינא 'נכפפת': אש נמוכה הולכת ונסרכת בעשבים ובקסמים שעל גבי קרקע; הלכך אפילו עברה דרך רשות הרבים רחב מאד - חייב
^ דאם עברה דרך רשות הרבים פטור
^ לקמיה מפרש
^ במתניתין [פ"ו מ"ו, (להלן דף סא,ב)]
^ יאור קטן שדולין ממנו ומשקין שדות
^ דהואיל ורחב - הוי כדרך הרבים
^ פאה פ"ב מ"א
^ להניח פאה מכל אחד ואחד
^ שדה מכאן ושדה מכאן, ונחל עמוק באמצע - חייב להניח פאה מכל אחד ואחד
^ ארבע אמות
^ 'שוללין': מתקבצין, כמו מן השלל של ביצים (ביצה דף ז,א); דבר אחר: לשון שלל ומלקוח (במדבר לא יא: וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה): דבר המקובץ
^ שמשקין אותן ממנה, והן עושין פירות
^ 'באגני': כמו 'באגנות' (שמות כד ו) קוניי"ש בלע"ז
^ אם יש לו חצי בית כור לכל רוח – פטור; ובקולחת שדילגה, וכדאוקימנא; אבל נכפפת: בוערת והולכת כל שעה - אפילו עד מאה מיל חייב
^ קסלקא דעתא הכי קאמר: הכל ישלם כל כמה שהדליק, בין רחוק בין קרוב!
^ בבא בתרא פ"ב, מ"ב
^ בני העיר מעכבין עליו שלא תבער האש בתקרה
^ טיח של סיד על תקרה; ודומה לו בספר עזרא (נחמיה ג ח) 'ויעזבו ירושלים עד החומה'
^ שפחותה מתנור, ואין מבעירין בתוכה אש גדול
^ כשהאש גבוהה וגדולה - קופצת למרחוק
^ אם חטין – חטין, אם שעורין - שעורין
^ על הגדי
^ דבעלי חיים נמי אתרבו מ'או הקמה'; ומשום ד'קם ליה בדרבה מיניה' ליכא למפטריה, דאינו חייב מיתה על העבד, דהואיל ואינו כפות - היה לו לברוח, ופטור עליו ממיתה ומתשלומים; אבל היה
^ אפילו על הגדי ועל הגדיש: דחייב מיתה על העבד, דכתיב 'נקם ינקם' (שמות כא כ), וקם ליה בדרבה מיניה
^ ואפילו לא התרו בו, שאינו נהרג - הא קיימא לן (כתובות דף לד,ב) דחייבי מיתות שוגגין – פטורין. ובגדי לא שני לן בין כפות לשאינו כפות, ואיידי דנקט בעבד - נקט בגדי. ואיכא דאמרי בגדי נמי דוקא נקט: סמוך – פטור, דהיה לו לברוח; והכי קאמר: היה עבד כפות לו או גדי סמוך לו – פטור; ואף על גב דפשיט בשילהי פרק שני (כז,א) שורו כממונו: דאם הניח גחלת עליו ונשרף – חייב, התם הוא: דהניח על גבי שור, דלא היה לו לשור ליטול, אבל הכא היה לו לברוח;
^ מגדל גדול
^ אין לו רשות והוי כמאבד בידים
^ במדליק את הבירה - בתוך של חבירו הוא, ואפילו הכי יהיב טעם: משום דדרך בני אדם להניח כלים בבתים, אבל גדיש - לא
^ בגדיש
^ ולשמעינן אף על פי שאין דרך להטמין בו – חייב, הואיל והדליק לתוך של חבירו, וכל שכן בירה
^ ופטרי רבנן אפילו כלים שדרכן להטמין בגדיש, דהא גזירת הכתוב הוא דטמון באש פטור; ורבי יהודה מחייב אטמון, ובכלים לא שנא אותן שאין דרכן להטמין ולא שנא אותן שדרכן להטמין
^ קרשים [נקובים] ובהן יתידות, ודשין בהן את התבואה

[1] הכי גרסינן: 'קראי למה לי'; ולא גרסינן 'תרי'

[2] לא נצרך אלא ללמוד הלכה כמו ששלחו לו

[3] כיון דאיכא איסורא גבי איניש דעלמא

[4] שש עשרה אמות; מעגלות דדגלי מדבר ילפינן, במסכת שבת (דף צח,ב)

[5] דסבירא ליה 'עד - ועד בכלל'

[6] וארבע אמות פטור, דסבירא ליה 'עד - ולא עד בכלל'; וכולן שוין בארבע אמות דפטור: לתנא דידן עד ועד בכלל, לתנא ברא עד ולא עד בכלל

[7] אפילו היתה שדה שקופצת [לשם] האור מעל לגדר מלאה קוצים, שנוח האש לבער בה ולדלג - פטור

[8] דפטור

[9] אש שקולח מתמר ועולה למעלה

[10] שהרוח מטה אותה וכופה לצדדין ומפסיק השלהבת ודולגת - לשון מורי

[11] לישנא אחרינא 'נכפפת': אש נמוכה הולכת ונסרכת בעשבים ובקסמים שעל גבי קרקע; הלכך אפילו עברה דרך רשות הרבים רחב מאד - חייב

[12] דאם עברה דרך רשות הרבים פטור

[13] לקמיה מפרש

[14] במתניתין [פ"ו מ"ו, (להלן דף סא,ב)]

[15] יאור קטן שדולין ממנו ומשקין שדות

[16] דהואיל ורחב - הוי כדרך הרבים

[17] פאה פ"ב מ"א

[18] להניח פאה מכל אחד ואחד

[19] שדה מכאן ושדה מכאן, ונחל עמוק באמצע - חייב להניח פאה מכל אחד ואחד

[20] ארבע אמות

[21] 'שוללין': מתקבצין, כמו מן השלל של ביצים (ביצה דף ז,א); דבר אחר: לשון שלל ומלקוח (במדבר לא יא: וַיִּקְחוּ אֶת כָּל הַשָּׁלָל וְאֵת כָּל הַמַּלְקוֹחַ בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה): דבר המקובץ

[22] שמשקין אותן ממנה, והן עושין פירות

[23] 'באגני': כמו 'באגנות' (שמות כד ו) קוניי"ש בלע"ז

[24] אם יש לו חצי בית כור לכל רוח – פטור; ובקולחת שדילגה, וכדאוקימנא; אבל נכפפת: בוערת והולכת כל שעה - אפילו עד מאה מיל חייב

[25] קסלקא דעתא הכי קאמר: הכל ישלם כל כמה שהדליק, בין רחוק בין קרוב!

[26] בבא בתרא פ"ב, מ"ב

[27] בני העיר מעכבין עליו שלא תבער האש בתקרה

[28] טיח של סיד על תקרה; ודומה לו בספר עזרא (נחמיה ג ח) 'ויעזבו ירושלים עד החומה'

[29] שפחותה מתנור, ואין מבעירין בתוכה אש גדול

[30] כשהאש גבוהה וגדולה - קופצת למרחוק

[31] אם חטין – חטין, אם שעורין - שעורין

[32] על הגדי

[33] דבעלי חיים נמי אתרבו מ'או הקמה'; ומשום ד'קם ליה בדרבה מיניה' ליכא למפטריה, דאינו חייב מיתה על העבד, דהואיל ואינו כפות - היה לו לברוח, ופטור עליו ממיתה ומתשלומים; אבל היה

[34] אפילו על הגדי ועל הגדיש: דחייב מיתה על העבד, דכתיב 'נקם ינקם' (שמות כא כ), וקם ליה בדרבה מיניה

[35] ואפילו לא התרו בו, שאינו נהרג - הא קיימא לן (כתובות דף לד,ב) דחייבי מיתות שוגגין – פטורין. ובגדי לא שני לן בין כפות לשאינו כפות, ואיידי דנקט בעבד - נקט בגדי. ואיכא דאמרי בגדי נמי דוקא נקט: סמוך – פטור, דהיה לו לברוח; והכי קאמר: היה עבד כפות לו או גדי סמוך לו – פטור; ואף על גב דפשיט בשילהי פרק שני (כז,א) שורו כממונו: דאם הניח גחלת עליו ונשרף – חייב, התם הוא: דהניח על גבי שור, דלא היה לו לשור ליטול, אבל הכא היה לו לברוח;

[36] מגדל גדול

[37] אין לו רשות והוי כמאבד בידים

[38] במדליק את הבירה - בתוך של חבירו הוא, ואפילו הכי יהיב טעם: משום דדרך בני אדם להניח כלים בבתים, אבל גדיש - לא

[39] בגדיש

[40] ולשמעינן אף על פי שאין דרך להטמין בו – חייב, הואיל והדליק לתוך של חבירו, וכל שכן בירה

[41] ופטרי רבנן אפילו כלים שדרכן להטמין בגדיש, דהא גזירת הכתוב הוא דטמון באש פטור; ורבי יהודה מחייב אטמון, ובכלים לא שנא אותן שאין דרכן להטמין ולא שנא אותן שדרכן להטמין

[42] קרשים [נקובים] ובהן יתידות, ודשין בהן את התבואה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]