פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


משום רבי ישמעאל [שני דברים אינן ברשותו של אדם ועשאן הכתוב כאילו הן ברשותו, ואלו הן: בור ברשות הרבים וחמץ משש [שעות] ולמעלה]!?

לא קשיא: הא דידיה, הא דרביה [רבי ישמעאל; אבל רבי יוחנן היה רבו של רבי אלעזר, ולא חלק עליו לדינא, אלא הביא את דברי התנא רבי ישמעאל].

משנה:

השופך מים ברשות הרבים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו;

המצניע את הקוץ ואת הזכוכית, והגודר את גדרו בקוצים, וגדר שנפל לרשות הרבים והוזקו בהן אחרים - חייב בנזקן.

גמרא:

אמר רב: לא שנו אלא דנטנפו כליו במים, אבל הוא עצמו – פטור: קרקע עולם הזיקתו.

אמר ליה רב הונא לרב: לא יהא אלא כרפשו [1]? [2]

מי סברת דלא תמו מיא [3]? בדתמו מיא [4].

ותרתי למה לי [5]?

חדא בימות החמה וחדא בימות הגשמים [6], דתניא: כל אלו שאמרו [7] "פותקין ביבותיהן [8] וגורפין מערותיהן" [9]' - בימות החמה אין להן רשות, ובימות הגשמים יש להם רשות, ואף על פי שברשות - אם הזיקו חייבין לשלם.

המצניע את הקוץ [ואת הזכוכית, והגודר את גדרו בקוצים, וגדר שנפל לרשות הרבים והוזקו בהן אחרים - חייב בנזקן.]:

אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא מפריח [שהקוצים נכנסים לרשות הרבים] אבל מצמצם – לא.

מאי טעמא פטור [שהרי ממונו הזיק]?

אמר רב אחא בריה דרב איקא: לפי שאין דרכן של בני אדם להתחכך בכתלים.

תנו רבנן [תוספתא בבא קמא פרק ב ה"ו [ליברמן] ]: המצניע קוצותיו וזכוכיותיו לתוך כותל של חבירו, ובא בעל כותל וסתר כותלו, ונפל לרשות הרבים, והזיקו - חייב המצניע.

אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא בכותל רעוע [10], אבל בכותל בריא - המצניע פטור [11] וחייב בעל הכותל.

אמר רבינא: זאת אומרת המכסה בורו בדליו [12] של חבירו, ובא בעל דלי ונטל דליו - חייב בעל הבור [13].

פשיטא [14]?

מהו דתימא [15]: 'התם הוא דלא הוי ידע ליה דלודעיה [16] אבל הכא - דידע ליה [17] - הוה ליה לאודועיה [18]' - קא משמע לן [19].

תנו רבנן [המשך תוספתא בבא קמא פרק ב ה"ו [ליברמן] ]: חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן, ומעמיקים להן שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה.

רב ששת שדי להו בנורא.

רבא שדי להו בדגלת [20].

אמר רב יהודה: האי מאן דבעי למהוי חסידא - לקיים מילי דנזיקין.

רבא אמר: מילי דאבות; ואמרי לה מילי דברכות.

משנה:

המוציא את תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים [21] והוזק בהן אחר - חייב בנזקו;

וכל הקודם בהן זכה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו - חייבין לשלם, וכל הקודם בהן זכה.

[22]

ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו.

גמרא:

לימא מתניתין דלא כרבי יהודה, דתניא: 'רבי יהודה אומר: בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו לרשות הרבים, וצוברו [23] כל שלשים יום כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה, שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ [24].'

אפילו תימא רבי יהודה: מודה רבי יהודה שאם הזיק - משלם מה שהזיק. והתנן [25] [26]: רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור מפני שהוא ברשות. מאי לאו משום רשות בית דין [27]?

לא, משום רשות מצוה [28], דתניא: 'רבי יהודה אומר: בנר חנוכה פטור מפני שהוא רשות מצוה' [29].

[וכי רבי יהודה סובר רק ב'רשות מצוה' פטור?] תא שמע: כל אלו שאמרו מותרין לקלקל [30] ברשות הרבים: אם הזיקו חייבין לשלם, ורבי יהודה פוטר.

אמר רב נחמן: מתניתין - שלא בשעת הוצאת זבלים, ורבי יהודה היא.

רב אשי אמר:


עמוד ב


'תבנו וקשו' תנן [31], משום דמשרקי [32].

כל הקודם בהן זכה:

אמר רב: בין בגופן בין בשבחן [33];

וזעירי אמר: בשבחן אבל לא בגופן.

במאי קמיפלגי?

רב סבר: קנסו גופן משום שבחן, וזעירי סבר: לא קנסו גופן משום שבחן.

תנן ההופך את הגלל ברשות הרבים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו, ואילו 'כל הקודם זכה' לא קתני [34]?

תנא לרישא - והוא הדין לסיפא.

והא תני עלה [35]: אסורין משום גזל?

כי קתני אסורין משום גזל - אכולה מתניתין קאי [36]: לאותו שקדם וזכה [37].

והא לא קתני הכי, דתנן דתניא [התיקון על פי רבינו חננאל, שאומר "בהדיא תני בברייתא"; וכן אין מילים כאלה במשנה; אולי צ"ל "ותני עלה"]: 'המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים, והוזק בהן אחר - חייב בנזקו, וכל הקודם בהן זכה, ומותר משום גזל, וההופך את הגלל לרשות הרבים והוזק בהן אחר – חייב, ואסור משום גזל' [ואם הלכה כרב, שגם הגוף מותר – מדוע בגלל אסור]?

אמר רב נחמן בר יצחק: 'גלל' קרמית? דבר שיש בו שבח - קנסו גופו משום שבחו, דבר שאין בו שבח - לא קנסו.

איבעיא להו: לדברי האומר 'קנסו גופן משום שבחן' - לאלתר קנסינן או לכי מייתי שבחא קנסינן?

תא שמע מדקאיירינן גלל [38]

ותסברא? כי איירינן 'גלל' - מיקמי דלשני רב נחמן [בר יצחק] [39]; לבתר דשני רב נחמן - מי איכא למירמא גלל כלל [40]?

לימא כתנאי: שטר שכתוב בו רבית [41] - קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: גובה את הקרן אבל לא את הרבית. לימא רב דאמר כרבי מאיר וזעירי דאמר כרבנן?

אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לרבנן: עד כאן לא קאמרי רבנן התם, אלא קרן דבהתירא, אבל הכא קרן גופא קמזיק [42]!

וזעירי אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבי מאיר: עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא דמשעת כתיבה דעבד ליה שׂוּמָא [43] אבל הכא מי יימר דמזיק?

לימא כהני תנאי: 'המוציא תבנו וקשו לרשות הרבים לזבלים והוזק בהן אחר - חייב בנזקו, וכל הקודם בהן זכה, ואסורין משום גזל; רבי שמעון בן גמליאל אומר: כל המקלקלין ברשות הרבים והזיקו - חייבין לשלם, וכל הקודם בהן – זכה, ומותרין משום גזל'?

הא - גופא קשיא: אמרת כל הקודם בהן זכה והדר קאמר אסורין משום גזל? אלא - לאו הכי קאמר: 'וכל הקודם בהן זכה בשבחן, 'ואסורין משום גזל' – אגופן, ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר: אפילו גופן נמי כל הקודם בהן זכה?

לזעירי ודאי תנאי היא [44], לרב מי לימא תנאי היא? אמר לך רב: דכולי עלמא קנסו גופן משום שבחן, והכא 'בהלכה ואין מורין כן' קא מיפלגי [45];

דאתמר רב הונא אמר רב: הלכה ואין מורין כן;

רב אדא בר אהבה אמר: הלכה ומורין כן.

איני! והא רב הונא אפקר חושלי [46], רב אדא בר אהבה אפקר


הערותעריכה

  1. ^ המשליך זבלו ברשות הרבים - מי לא מיחייב כי לא הפקירו? הכי נמי רפשו הוא דאזקיה: שנתערבו המים והעפר ונעשה טיט, ושלו הוא
  2. ^ מדמוקי לה בטינוף כלים - מכלל דלא אפקריה, דהא בור לא חייב בו כלים.
  3. ^ אלא נתכנסו ונעשו רפש
  4. ^ ונבלעו קמיירי, ואין כאן רפש
  5. ^ לאשמעינן במתניתין טינוף כלים? והא תנינא לעיל [כח,א]: נשברה כדו ברשות הרבים והוחלק אחד במים ואוקמה רב נמי בדלא הפקירן ובטינוף כלים
  6. ^ ואיצטריך לאשמעינן דאף על גב דברשות קעבדי, אם הזיקו - חייב לשלם
  7. ^ חכמים מותרין לקלקל ברשות הרבים ואלו הן:
  8. ^ 'ביב' = צינור המקלח שופכין של מי תשמיש הבית לרשות הרבים
  9. ^ לקלח שופכין שלהם ברשות הרבים
  10. ^ דהוה ליה למצניע לאסוקי אדעתיה שכותל זה עומד לסותרו
  11. ^ דהוה ליה לאצנעינהו
  12. ^ כסוי בור
  13. ^ כדאמרינן במצניע קוצותיו - דהיינו בור - בכותל רעוע של חבירו, וסתר זה את כותלו - דחייב המצניע; והכא נמי איבעי ליה לאסוקי אדעתיה שזה יטול את דליו
  14. ^ היא היא, ומאי אשמעינן רבינא
  15. ^ לא דמי
  16. ^ דהתם משום הכי ליכא לחיוביה לבעל כותל: דלא הוי ידע ליה למצניע דלודעיה שיבא ויטול קוצותיו
  17. ^ בעל הדלי דידע לבעל הבור
  18. ^ איבעי ליה לאודעיה שהוא נוטל את דליו
  19. ^ אשמעינן רבינא דלאו היינו טעמא
  20. ^ חידקל
  21. ^ שירקבו התבן והקש ונעשים זבל לזבל שדות וכרמים
  22. ^ רבן שמעון בן גמליאל שמעיה לתנא קמא דלא קניס אלא שבחא, אבל גופא לא, כדקתני בברייתא בגמרא, ואתא רבן שמעון בן גמליאל למימר דגוף נמי: כל הקודם בו זכה. לישנא אחרינא כל המקלקלין - ואפילו עושין ברשות;
  23. ^ רשאי להניחן שם
  24. ^ שלא יהו מקפידין על כך
  25. ^ ה"ג: דתניא:
  26. ^ בפרק 'הכונס צאן לדיר', דקתני: גמל שהיה טעון פשתן [ונדלק הפשתן בנר ושרף את הבירה]
  27. ^ הניח בחוץ משום פרסומי ניסא - פטור
  28. ^ כלומר: משום רשות בית דין דמצוה – מיפטר
  29. ^ אבל ברשות בית דין דלאו מצוה - חייב
  30. ^ כגון פותקין ביבותיהן וגורפין מערות
  31. ^ דמחייב
  32. ^ מחליקין, דעדיין לא נעשו זבל, וקשים הם ומחליקין בהן; וכי קאמר רבי יהודה - בזבל קאמר: דמוציא אדם זבלו, שאינו נוח להחליק כל כך
  33. ^ במה שהשביחן ברשות הרבים
  34. ^ משום דגלל זהו רעי, ואינו משביח ברשות הרבים דמושבח ועומד הוא, וקשה לרב
  35. ^ בברייתא
  36. ^ האי אסורין משום גזל - ואפילו אתבן וקש; הלכך הכי קאמר
  37. ^ דלאחר שקדם וזכה בהם אחר - אסור לגזלן הימנו
  38. ^ עליה דרב - מכלל דאיהו סבר לאלתר קנסינן: דאי לבתר דאייתי שבחא - מאי רומיא דגלל? הא לאו שבח בגלל!
  39. ^ דהוה סבירא לן דאף על גב דאין סופו להשביח - קניס רב, וכל שכן דבדבר שסופו להשביח קניס לאלתר
  40. ^ והשתא דקים לן דטעמא דקנסא משום שבח הוא, מיבעיא אי לאלתר קניס או כי מייתי שבח
  41. ^ שכתוב בו שלוה ברבית
  42. ^ עתיד להזיק
  43. ^ שָׂם עליו נשך, ועבר ב'לא תשימון' (שמות כב כד)
  44. ^ דליכא למימר דכולי עלמא לא קנסו, דהא רבן שמעון קניס
  45. ^ תנא קמא סבר הלכה דקנסו גופן; ואין מורין כן, והכי קאמר: [הלכה] כל הקודם בהן זכה, ואפילו גופן – דיעבד; ואי אתי מרישא לקמן לאימלוכי - אמרינן ליה 'אסורין משום גזל'
  46. ^ שעורין קלופין ששטח איש אחד ברשות הרבים כדי שיתייבשו, והפקירן רב הונא, והורה שהקודם בהן זכה