פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


כאן בגזילה קיימת [1], כאן בשאין גזילה קיימת.

והא אבנט [2], דגזילה קיימת היא!?

מאי אבנט? - דמי אבנט.

וכל היכא דגזילה קיימת - לא עבוד רבנן תקנתא? והרי מריש [3] דגזילה קיימת היא, ותנן: על המריש הגזול שבנאו בבירה שיטול דמיו מפני תקנת השבים!?

שאני התם: דכיון דאיכא פסידא דבירה - שויוה רבנן כדליתא [4].

גזל פרה מעוברת וילדה [גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה, רחל ונטענה אצלו וגזזה - משלם כשעת הגזלה. זה הכלל: כל הגזלנים משלמין כשעת הגזלה]:

תנו רבנן: 'הגוזל רחל וגזזה, פרה וילדה - משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה [5], דברי רבי מאיר;

רבי יהודה אומר: גזילה חוזרת בעיניה [6];

רבי שמעון אומר: רואין אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף [7].

איבעיא להו: מאי טעמיה דרבי מאיר?: משום דקסבר שינוי במקומו עומד? או דילמא בעלמא שינוי קונה, והכא קנסא הוא דקא קניס [8]?

למאי נפקא מינה?

להיכא דכחשא מכחש [9].

תא שמע [להלן משנה ב בפרק זה]: גזל בהמה והזקינה [10], עבדים והזקינו - משלם כשעת הגזילה; רבי מאיר אומר: בעבדים - אומר לו "הרי שלך לפניך", [ומדייקת הגמרא:] ואילו בהמה - כשעת הגזילה, ואי סלקא דעתך סבר רבי מאיר שינוי במקומו עומד - אפילו בהמה נמי? אלא לאו שמע מינה קסבר רבי מאיר שינוי קונה, והכא - קנסא הוא דקא קניס!

אמרי: רבי מאיר - לדבריהם דרבנן קאמר להו: לדידי - שינוי אין קונה, ואפילו בהמה נמי; אלא לדידכו, דאמריתו שינוי קונה - אודו לי מיהת בעבדא, דכמקרקעי דמי, וקרקע [11]אינה נגזלת [12]!?

ואמרי ליה רבנן: לא! עבדא כמטלטלי דמי.

תא שמע: [בבא קמא פ"ט מ"ד; צה,א;ק,א,ב]: 'לצבוע לו אדום - וצבעו שחור, שחור - וצבעו אדום: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו [13]'; דמי צמרו - אִין, דמי צמרו ושבחו [14] - לא; ואי סלקא דעתך סבר רבי מאיר שינוי אין קונה – 'דמי צמרו ושבחו' בעי למיתב ליה; אלא לאו שמע מינה קסבר רבי מאיר שינוי קונה, והכא [15] קנסא הוא דקא קניס [16]?

שמע מינה.

איכא דאמרי: הא - לא איבעי לן, מדאפיך רב [17] ותני גזל פרה והזקינה, עבדים והזקינו - משלם כשעת הגזילה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: בעבדים אומר לו "הרי שלך לפניך", ודאי לרבי מאיר שינוי קונה, והכא קנסא הוא דקא קניס ליה; כי קא איבעי לן - הכי איבעי לן: כי קא קניס במזיד, אבל בשוגג [18] לא קניס? או דילמא אפילו בשוגג נמי קניס?

תא שמע: חמשה גובין מן המחוררין [19], ואלו הן: פירות, ושבח פירות [20], והמקבל עליו לזון בן אשתו ובת אשתו, וגט חוב [21] שאין בו אחריות [22], וכתובת אשה שאין בה אחריות; מאן שמעת ליה דאמר 'אחריות - לאו טעות סופר הוא [23]'? - רבי מאיר [24]; וקתני פירות ושבח פירות; שבח פירות היכי דמי? - כגון שגזל שדה מחבירו ומכרה לאחר, והשביחה, והרי היא יוצאה מתחת ידו, כשהוא גובה [25] -


עמוד ב


גובה את הקרן מנכסים משועבדים [26] ואת השבח מנכסים בני חורין: דאתא בעל ארעא ושקיל ארעיה ושבחיה; מאי לאו בעם הארץ דלא ידע דקרקע נגזלת או אינה נגזלת, ואפילו הכי קאתי בעל קרקע ושקיל לארעא ושבחה! ושמע מינה: בשוגג נמי קניס [27]!

אמרי: לא! בלוקח תלמיד חכם, וידע.

תא שמע: [בבא קמא פ"ט מ"ד, ק,א; ק,ב]: לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום [28]: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו. דמי צמרו – אִין, דמי צמרו ושבחו – לא! ואי סלקא דעתך בשוגג נמי קניס – דמי צמרו ושבחו בעי למיתבא ליה! אלא לאו שמע מינה במזיד קניס, בשוגג לא קניס?

שמע מינה.

[בברייתא לעיל נאמר:] רבי יהודה אומר: גזילה חוזרת בעיניה; רבי שמעון אומר: רואין אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף. -

מאי בינייהו?

אמר רב זביד: בשבח שעל גבי גזילה [29] קמיפלגי: רבי יהודה סבר: דנגזל הוי [30]; ורבי שמעון סבר: דגזלן הוי [31].

רב פפא אמר: דכולי עלמא: שבח שעל גבי גזילה - דגזלן הוי [32], והכא - למחצה לשליש ולרביע [33] קמיפלגי: רבי יהודה סבר: שבח שעל גבי גזילה כוליה דגזלן הוי, ורבי שמעון סבר: למחצה לשליש ולרביע - הוא דשקיל גזלן.

תנן: גזל פרה ונתעברה אצלו, וילדה; רחל ונטענה אצלו, וגזזה - משלם כשעת הגזילה; ילדה – אִין, לא ילדה - הדרא בעינא! בשלמא לרב זביד, דאמר: שבח שעל גבי גזילה - דנגזל הוי לרבי יהודה, הא מני? - רבי יהודה היא; אלא לרב פפא, דאמר: דגזלן הוי - הא מני? לא רבי יהודה ולא רבי שמעון [34]!?

אמר לך רב פפא: הוא הדין אפילו לא ילדה, נמי כשעת הגזילה הוא דמשלם; והא דקתני ילדה - איידי דנסיב רישא 'ילדה' [35] - נסיב סיפא נמי ילדה.

תניא כוותיה דרב פפא: רבי שמעון אומר: רואין אותה כאילו היא שומא אצלו בכסף למחצה לשליש ולרביע.

אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא, איבעיא לן: לרבי שמעון, דאמר למחצה לשליש ולרביע - הוא דשקיל גזלן, כי מסלקינן ליה - בדמי מסלקינן ליה? או דילמא מבשרא שקול? ופשטנא מהא: דאמר רב נחמן אמר שמואל: 'שלשה שמין להן השבח ומעלין אותן בדמים, ואלו הן: בכור לפשוט [36], ובעל חוב ללוקח [37], ובעל חוב ליתומים [38]'.

אמר ליה רבינא לרב אשי: מי אמר שמואל 'בעל חוב ללוקח יהיב ליה שבח'? והאמר שמואל 'בעל חוב גובה את השבח [39]'?

אמר ליה: לא קשיא: כאן בשבח המגיע לכתפים [40], וכאן בשבח שאין מגיע לכתפים

אמר ליה: והא מעשים בכל יום, וקא מגבי שמואל אפילו שבח המגיע לכתפים?

אמר ליה: לא קשיא:


הערותעריכה

  1. ^ חייב להחזירה
  2. ^ ועליו נשנית תקנה שבימי רבי שלא להחזירו
  3. ^ [מסכת גיטין] 'מריש' = קורה
  4. ^ ומיהו דמי בעי לאהדורי, הואיל וגזילה קיימת בבירה
  5. ^ כל מה שנטל ממנה ומה שהשביחה
  6. ^ כמות שהיא עכשיו: ריקנית יחזירנה, והדר משלם דמי גיזות ועובר כמו שהיה בשעת הגזילה, ולא שבח הגיזה שהשביחה אצלו, ולא שבח הולד; דלא קניס רבי יהודה; אבל דמים שבשעת הגזילה – משלם, דליכא למאן דאמר 'כל הגזלנים בציר משעת הגזילה ישלמו'
  7. ^ משעת הגזילה, ומשלם דמים כשעת הגזילה; ולקמן מפרש במאי פליגי רבי יהודה ורבי שמעון
  8. ^ שלא יהא חוטא נשכר בגזילה ליטול את השבח
  9. ^ להיכא דלא השביחה אלא כחשה: אי אמרת טעמא משום דשינוי במקומו עומד - כחשה נמי הדר, כדאיתא השתא; ואי טעמא משום קנסא הוא, ושינוי קני - משלם כדמעיקרא (היכא דליכא קנסא הכי נמי איכא שינוי, ומשלם כמעיקרא)
  10. ^ דאשתני לגריעותא והיינו כחשה
  11. ^ הדרא בעינה ו
  12. ^ לקנות לגזלן בשינוי, ולהיות ברשותו
  13. ^ כדמעיקרא
  14. ^ ואף על פי דמהשתא שוי טפי לצריכים צמר אדום
  15. ^ במתניתין
  16. ^ ובצבע, דלאו גזלן הוא, ולאו חוטא הוא - לא קניס, דהא שוגג הוא
  17. ^ לקמן (בפרקין דף צו:)
  18. ^ כגון לוקח שלקח מגזלן והשביחה, ולא ידע שהיא גזולה
  19. ^ מנכסים בני חורין ולא מנכסים משועבדים
  20. ^ תנן במסכת גיטין (דף פ"ה מ"ג; דף מח,ב): אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות מנכסים משועבדים... מפני תקון העולם - הפסד לקוחות; אכילת פירות ושבח קרקעות מפרש להו ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא דף יד,ב)
  21. ^ שטר חוב
  22. ^ שלא שיעבד לו לוה בשעת הלואה את נכסיו, ולא כתב לו 'כל נכסי אחראין לך לפרוע מלוה זה'
  23. ^ ואינו גובה מנכסים משועבדים, ולא אמרינן 'אין לך אדם המלוה מעותיו בלא שעבוד נכסי לוה, והסופר טעה ולא כתב בו אחריות' אלא דוקא אזלינן בתר שטר
  24. ^ ב'שנים אוחזין' (שם פ"א מ,ו, דף יב,ב): מצא שטרי חוב... אין בהן אחריות נכסים – יחזיר, לפי שאין בית דין נפרעין מהן
  25. ^ הלוקח חוזר על הגזלן, שהנגזל בא ונוטל שדהו כמות שהוא, והלוקח חוזר על הגזלן שמכרה לו באחריות
  26. ^ שהוא קדם, והויא כמלוה בשטר, שהרי כתב לו בשטר המכירה שאם יטרפוה ממנו - יחזור ויגבה מנכסיו
  27. ^ דלהדר שבח לנגזל
  28. ^ שוגג חשיב ליה, דאיכא אינשי טובא דלא ידעי דאסור לשנות בדבור של בעל הבית [## מדוע רש"י אומר כך?]
  29. ^ כגון שהשביחה אצלו, ועדיין לא נטלה הימנו, כגון: ריקנית ונתעברה, או טעונה גיזה
  30. ^ והכי קאמר רבי יהודה: גזלה חוזרת בעיניה לבעליה בין לשבח בין לגריעותא - כמו שהיא בשעת תביעה בבית דין היא חוזרת, והיכא דגרעה - כגון גזזה וילדה - משלם פחתה ודאי, דהדר קתבע ליה נגזל דמי גזיזה ועובר שגזל ממנו; ופליגא אדרבי מאיר, דאמר: כוליה שבחא יהיב ליה, ואף על גב דקנה גיזה וולד בשינוי - חזינא ליה כמאן דכוליה שבחא אכתי עלה: כמי שלא נגזזה, ומשלם כולה, משום קנסא; וקאמר ליה רבי יהודה: כדאיתא השתא – הדרא, ואי הדר תבע נמי מיניה גיזה וולד - יהיב ליה דמי דמעיקרא, דקנה גיזה וולד בשינוי, והיכא דעדיין כל השבח עליה - חוזרת כמות שהיא
  31. ^ ואתא רבי שמעון למימר: אפילו שבחא עליה - נוטלו גזלן, דשינוי קונה, ולא ישלם אלא דמים ראשונים, כאילו היא שומא אצלו בכסף
  32. ^ ו'בעיניה' דקאמר רבי יהודה - כדמעיקרא קאמר
  33. ^ כדרך מנהג המדינה למקבלי בהמות להשביחן לזמן גדול כזה
  34. ^ וכל שכן דכרבי מאיר לא מתוקמא, דקתני רישא: 'גזל פרה מעוברת וילדה, רחל טעונה וגזזה - משלם דמי פרה העומדת לילד כו'; ולרבי מאיר משלם גיזות וולדות כדהשתא
  35. ^ לאשמועינן דלא משלם גיזות וולדות כדהשתא אלא דמי פרה העומדת לילד
  36. ^ שהשביחו את הנכסים קודם חלוקה, ובשעת חלוקה נוטל הבכור פי שנים בקרקעות - צריך להחזיר לפשוט רביע השבח של חלק בכורה במעות, שאין לו ליטול פי שנים במה שהשביח זה; ואם השביח בי"ב זוז, כשנטל זה פי שנים בקרקע - נוטל מן השבח ח' זוזים, צריך להחזיר לו ב' זוזים, ומעלה לו בדמים; ואין נותן לו מן הקרקע, אלא אם רצה מסלקו בדמים, ונותן לו שני זוזים, ואין יכול לומר לו הפשוט "תן לי קרקע כזה שוה ב' זוזים"
  37. ^ בעל חוב הטורף לקוחות בשביל חוב שיש לו על המוכר - אין לו כח במה שהשביח לוקח, ומסלקו בעל חוב בדמים, ונותן לו דמי שבחו ואין נותן לו קרקע בשיעור שבחו
  38. ^ בעל חוב שיורד לנכסי יתומים בשביל חוב אביהן - אין לו במה שהשביחו נכסים לאחר מיתת אביהן כלום, ומעלה להן לשבחן בדמים, ונותן מעות אם ירצה
  39. ^ ואינו מחזיר ללוקח כלום
  40. ^ כגון תבואה שגדלה כל צרכה - נותנה ללוקח, או דמיה