פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ובהא קמיפלגי: מר סבר יש העדאה ומר סבר אין העדאה?

לא, בחד זמנא, ובפלוגתא דסומכוס ורבנן קמיפלגי;

והא משונה הוא [1]?

דאית ביה בזרני [2].

בעי רב אשי: [3] יש שנוי לצרורות לרביע נזק [4] או אין שנוי לצרורות לרביע נזק [5]?

תפשוט ליה מדרבא, דבעי רבא: 'יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות?' - מכלל דאין שנוי [6]!

[7] דלמא רבא – 'אם תמצי לומר' קאמר [8]: [9] [10]אם תמצי לומר אין שנוי [11] - יש העדאה [12] או אין העדאה?

תיקו.

בעי רב אשי: כח כחו לסומכוס - ככחו דמי או לא? מי גמיר הלכה [13] ומוקי לה בכח כחו? או דלמא לא גמיר הלכה כלל?

תיקו.

היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושברה את הכלים משלם חצי נזק:

איבעיא להו: היכי קאמר: היתה מבעטת - והזיקה בביעוטה [14], או ... צרורות - כאורחייהו – משלם חצי נזק, ורבנן היא? או דלמא היתה מבעטת והזיקה בביעוטה, או צרורות מחמת ביעוט משלם חצי נזק; הא כי אורחיה משלם נזק שלם, ומני? סומכוס היא?

תא שמע מסיפא [15]: דרסה על הכלי ושברתו, ונפל השבר על כלי אחר ושברו: על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון חצי נזק; ואי סומכוס מי אית ליה חצי נזק [16]? וכי תימא ראשון ראשון להתזה [17] ושני שני להתזה [18], ושאני ליה לסומכוס בין כחו לכח כחו?

אלא הא דבעי רב אשי 'כח כחו לסומכוס ככחו דמי או לאו ככחו דמי' - תפשוט ליה [19] דלאו ככחו דמי!?

רב אשי כרבנן מוקי לה [20], ובעי לה הכי: היתה מבעטת - והזיקה בביעוטה – או צרורות – כאורחייהו – חצי נזק; הא מחמת ביעוט - רביע נזק, ויש שנוי? או דלמא היתה מבעטת והזיקה בביעוטה, או צרורות מחמת ביעוט - חצי נזק, ואין שנוי?

תיקו.

בעי מיניה רבי אבא בר ממל מרבי אמי, ואמרי לה מרבי חייא בר אבא: היתה מהלכת [21] במקום שאי אפשר לה אלא אם כן מנתזת [22], ובעטה והתיזה והזיקה – מהו? כיון דאי אפשר לה - אורחיה הוא [23]? או דלמא השתא מיהא מחמת ביעוט קמנתזה צרורות [24]?

[25]

תיקו.

בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: היתה מהלכת ברשות הרבים <ובעטה> והתיזה והזיקה מהו? לקרן מדמינן ליה [26] וחייבת [27]? או דלמא [28] תולדה דרגל הוא, ופטורה [29]?

אמר ליה: מסתברא תולדה דרגל הוא.

התיזה ברשות הרבים [30] והזיקה ברשות היחיד [31] – מהו?

אמר ליה: עקירה אין כאן - הנחה יש כאן [32]?

איתיביה: היתה מהלכת בדרך והתיזה - בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים '– חייב - מאי? לאו התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות הרבים [33]?

לא, התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד.

והאמרת 'עקירה אין כאן - הנחה יש כאן?'?!

אמר ליה: הדרי בי.

איתיביה דרסה על הכלי ושברתו, ונפל השבר על כלי אחר ושברו: על הראשון משלם נזק שלם, ועל האחרון משלם חצי נזק, ותני עלה במה דברים אמורים? ברשות הניזק, אבל ברשות הרבים על הראשון פטורה [34], ועל האחרון חייבת! מאי? לאו התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות הרבים?

לא, התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד.

והאמרת 'עקירה אין כאן - הנחה יש כאן?'?!

אמר ליה: הדרי בי.

איני!


עמוד ב


והאמר רבי יוחנן [35]: 'אין חצי נזק חלוק לא לרשות היחיד ולא לרשות הרבים' – מאי? לאו התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות הרבים?

לא, התיזה ברשות הרבים והזיקה ברשות היחיד.

והאמרת 'עקירה אין כאן - הנחה יש כאן?'!?

אמר ליה: הדרי בי.

איבעית אימא: כי אמר רבי יוחנן [36] – אקרן [37].

יתיב רבי יהודה נשיאה ורבי אושעיא אקילעא [38] דרבי יהודה; נפק מילתא מבינייהו: כשכשה בזנבה מהו [39]?

אמר ליה אידך: "וכי יאחזנה [40] בזנבה וילך?" [41]!

אי הכי - קרן נמי, נימא "וכי יאחזנה בקרן וילך?"

הכי? השתא: קרן לאו אורחיה, הא אורחיה [42]!

וכי מאחר דאורחיה - מאי מבעיא ליה?

כשכוש יתירא מבעיא ליה [43].

בעי רב עינא: כשכשה באמתה מהו? מי אמרינן מידי דהוה אקרן: קרן לאו יצרא קתקיף ליה, הכא נמי לא שנא? או דלמא קרן כוונתו להזיק הא אין כוונתה להזיק?

תיקו.

התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר [היה דליל קשור ברגליו או שהיה מהדס ומשבר את הכלים - משלם חצי נזק]:

אמר רב הונא: לא שנו [44] אלא שנקשר מאליו [45], אבל קשרו אדם – חייב [46].

'נקשר מאליו [47] - מאן 'חייב' [48]?

אילימא בעל הדליל [49] - היכי דמי? אי דאצנעיה [את הדליל] [50] - אנוס הוא [בעל הדליל] [51], ואי לא אצנעיה - פושע הוא [52]!?

אלא חייב בעל תרנגול? מאי שנא כוליה נזק, דלא, דכתיב (שמות כא לג: ו)כי יפתח איש בור [או כי יכרה איש בר ולא יכסנו; ונפל שמה שור או חמור] - ולא שור [יפתח] בור [53], חצי נזק נמי: 'איש בור' ולא 'שור בור'!?

אלא מתניתין [54] - בדאדייה אדויי [55], וכי אתמר דרב הונא [56] - בעלמא אתמר [57]: דליל הפקר: אמר רב הונא: נקשר מאליו [58] פטור [59], קשרו אדם חייב [60].

משום מאי חייב [61]?

אמר רב הונא בר מנוח: משום בורו המתגלגל ברגלי אדם וברגלי בהמה [62].

משנה:

כיצד השן מועדת? [63] לאכול את הראוי לה.

הבהמה מועדת לאכול פירות וירקות.

אכלה כסות או כלים - משלם חצי נזק [64]; במה דברים אמורים? ברשות הניזק; אבל ברשות הרבים – פטור [65]; ואם נהנית - משלמת מה שנהנית [66].

כיצד משלמת מה שנהנית?

אכלה מתוך הרחבה - משלמת מה שנהנית; מצדי הרחבה - משלמת מה שהזיקה [67];

מפתח החנות - משלמת מה שנהנית; מתוך החנות - משלמת מה שהזיקה.

גמרא:

תנו רבנן [תוספתא בבא קמא פ"א מ"ה]: ’’'השן מועדת לאכול את הראוי לה' - כיצד? בהמה שנכנסה לחצר הניזק ואכלה אוכלין הראויין לה, ושתתה משקין הראויין לה - משלם נזק שלם; וכן חיה שנכנסה לחצר הניזק וטרפה בהמה ואכלה בשר - משלם נזק שלם; ופרה שאכלה שעורין [68] וחמור שאכל כרשינן [69] וכלב שליקק את השמן וחזיר שאכל חתיכה של בשר [70] - משלמין נזק שלם.

אמר רב פפא: השתא דאמרת כל מידי דלאו אורחיה [71] ואכלה ליה על ידי הדחק [72] - שמיה 'אכילה [73]' - האי שונרא דאכל תמרי וחמרא דאכיל ביניתא משלם נזק שלם [74].

ההוא חמרא דאכל נהמא ופלסיה [75] לסלא; חייבי הרב יהודה לשלם נזק שלם אנהמא ואסלא - חצי נזק [76]. ואמאי? כיון דאורחיה למיכל נהמא - אורחיה נמי לפלוסי סלא [77]!?

דאכל והדר פליס.

ופת - אורחיה הוא? ורמינהו: אכלה פת ובשר ותבשיל - משלם חצי נזק מאי? לאו בבהמה?

לא, בחיה [78].

חיה בשר אורחיה הוא?

דמטוי [79].

ואיבעית אימא: בטביא [80];

ואיבעית אימא: לעולם בבהמה, ובפתורא [81].


הערותעריכה

  1. ^ התרנגול שאין דרכו לתקוע בכלי
  2. ^ שיש זרעים בכלי, דאורחיה להכניס ראשו בתוכו ולאכול; וכיון דאורחיה לאכול אורחיה נמי לצעוק
  3. ^ לרבנן דפליגי אסומכוס ואמרי צרורות כי אורחיה חצי נזק
  4. ^ היכא דשינה בהן, כגון בעטה ברגלה, ומחמת ביעוט התיזה צרורות ושברה כלים: מי חשיב שנוי, והוי כְּתָם ומשלם רביע נזק -דהא אהעדאתן - חצי נזק, הלכך תַּמּוּתָן רביע נזק
  5. ^ לשלם רביע? דלעולם חצי נזק, שאין תמות והעדאה בהם, דלא אשכחן תם דמשלם בציר מפלגא
  6. ^ דאי יש שנוי לרביע - הוי חצי נזק להעדאתן, ואמאי אצטריכא לרבא למיבעי? ודאי אין העדאה לשלם נזק שלם, דהא תמות רביע נזק והעדאה חצי נזק
  7. ^ ומשני רב אשי:
  8. ^ ותרוייהו מספקי ליה והכי קא מבעיא ליה
  9. ^ יש שנוי או אין שנוי?
  10. ^ ו
  11. ^ וזו היא צד תמותו
  12. ^ לתמות זו
  13. ^ למשה מסיני דחצי נזק צרורות
  14. ^ בלא צרורות, ותולדה דקרן היא
  15. ^ דקתני סיפא דמתניתין
  16. ^ מדחייב לצרורות חצי נזק [על האחרון] - שמע מינה מתניתין לאו סומכוס היא
  17. ^ אותו כלי שנשבר מחמת התזת: שברי כלים שדרסה עליו קרי ראשון, ואף על גב דצרורות נינהו - משלם נזק שלם, דסומכוס היא
  18. ^ כגון שמאותו כלי שנשבר על ידי צרורות התיזו שברים ושברו כלי שלישי, דהוי כח כחו, ומשום הכי משלם חצי נזק
  19. ^ בעיא דרב אשי
  20. ^ והך בעיא דבעי רב אשי לעיל 'יש שנוי לצרורות או אין שנוי' - אהא מתניתין בעי לה
  21. ^ בחצר הניזק
  22. ^ מלאה צרורות
  23. ^ וכצרורות דעלמא הוא ומשלם חצי נזק
  24. ^ ואי תימא 'יש שנוי לצרורות לרביע נזק' - הא רביע נזק משלמת
  25. ^ לישנא אחרינא: אורחיה הוא - וצרורות נינהו, ותולדה דרגל, אפילו אייעד בביעוט והתיזה - הא לא משלם אלא חצי נזק, דהא בלאו הכי הואי מנתזה? או דלמא מחמת ביעוט אתי, ואם הועדה בכך משלמת נזק שלם, דכיון דמשונה הוא הוי תולדה דקרן. מפי המורה; אבל הראשון עיקר
  26. ^ הואיל (ובעיטה)
  27. ^ חצי נזק כי קרן
  28. ^ כל צרורות כי אורחייהו:
  29. ^ ברשות הרבים
  30. ^ כי אורחיה
  31. ^ והלכו צרורות ברשות הניזק ושברו כלים
  32. ^ בתמיה: כלומר: פטור, הואיל ועקירה הואי במקום פטור
  33. ^ חייבת: אי אמרת בשלמא 'צרורות כי אורחייהו - לקרן מדמינן להו', לחייב ברשות הרבים כי קרן, דהא דמי לקרן, דמשלמת חצי נזק כי קרן, ואף על גב דקרן משונה הוא וצרורות אורחה הוא - הלכך ברשות הרבים חייבת חצי נזק; אלא לדידך, דאמרת 'כל צרורות כי אורחיה - לרגל מדמינן להו', משום דהוי תולדה דרגל, ואף על גב דהתם נזק שלם וצרורות חצי נזק - אמאי תני 'ברשות הרבים חייב'
  34. ^ דרגל הוי
  35. ^ לקמן בהאי פירקין (דף כו.)
  36. ^ אין חצי נזק חלוק
  37. ^ על חצי נזק דקרן קאמר, דכתיב 'יחצון' 'וחצו' תרי זימני (שמות כא לה: וכי יגף שור איש את שור רעהו ומת ומכרו את השור החי וחצו את כספו וגם את המת יחצון), לאפוקי ממאן דפריך לקמן 'ולא תהא קרן ברשות הרבים חייבת כלום מקל וחומר', אבל חצי נזק דצרורות - לעולם פטור ברשות הרבים
  38. ^ פרק"א שלפני הבית
  39. ^ אורחה הוא, ופטורה ברשות הרבים? או לא
  40. ^ בעלה
  41. ^ ודאי פטור ברשות הרבים
  42. ^ ותולדה דרגל היא
  43. ^ אי אורחיה הוא או לא
  44. ^ דחצי נזק ותו לא
  45. ^ הדליל ברגל התרנגול
  46. ^ הקושר נזק שלם, דהוי 'בור'; ואם נתקל בו אדם חייב בנזקו
  47. ^ דמתניתין [אליבא דרב הונא]
  48. ^ לשלומי חצי נזק
  49. ^ שאין התרנגול שלו
  50. ^ בביתו, והוציאו תרנגול מביתו
  51. ^ וחייב בעל התרנגול
  52. ^ וכוליה נזק בעי לשלומי, שהרי 'בורו' הוא, שהשליכו לרשות הרבים
  53. ^ 'כי יכרה איש בור' אמר רחמנא, ולא 'כי יכרה שור בור', והאי דליל תרנגול כרהו
  54. ^ לא מתוקמא אלא
  55. ^ שזרק התרנגול הדליל ושיבר בזריקתו כלים, דהוו 'צרורות'; ואפילו קשרו אדם נמי - לא משלם אלא חצי נזק בעל התרנגול, והקושר פטור, שלא נתקל אדם בבורו
  56. ^ ודרב הונא לא מתוקמא אמתניתין אלא
  57. ^ והכי אתמר
  58. ^ בתרנגול, ונתקל בו אדם
  59. ^ דמאן ליחייב? דליל לית ליה בעלים, בעל התרנגול נמי: 'איש בור' אמר רחמנא ולא 'שור בור'
  60. ^ הקושר, דקנייה בהגבהה, ויש לו להאי דליל בעלים
  61. ^ דהא לאו בור מעליא הוא שהרי לא הזיק במקום שקשרו שם שהתרנגול גררו למקום אחר
  62. ^ דמייתינן ליה בפרק קמא (דף ו.,א) ב'הצד השוה'
  63. ^ ומשני:
  64. ^ דמשונה היא
  65. ^ דבעינן 'ובער בשדה אחר' (שמות כב ד), ואכסות וכלים נמי פטור; בגמרא מפרש לה
  66. ^ לאו תשלומין מעליא נינהו כדמפרש בגמרא
  67. ^ כדין קרן: תם חצי נזק, ומועד נזק שלם; ובגמרא מפרש לה
  68. ^ שהן מאכל חמור
  69. ^ שהן מאכל פרה, וכן חזיר וכלב:
  70. ^ ואף על גב דאינן רגילין בכך - הואיל ואורחייהו למיכלינהו על ידי הדחק כשהן רעבין – 'ראויין להן' קרינן ביה
  71. ^ למיכל כל שעה
  72. ^ כלומר: ואורחיה למיכל על ידי הדחק כי הני
  73. ^ ואפילו שלא על ידי הדחק
  74. ^ אורחיה למכלינהו על ידי הדחק, אבל כסות וכלים - אפילו על ידי הדחק לאו אורחיה למכלינהו, אלא מתכוין להזיק
  75. ^ לעסו; לישנא אחרינא 'פלסיה': סדקו; ולא שמעתי
  76. ^ דמשונה הוא; וכגון דתפס ניזק: דאין דנין דיני קנסות בבבל, ופלגא נזקא קנסא
  77. ^ כשהוא לועס הפת לועס הסל עמו
  78. ^ שאין דרכה בפת אפילו על ידי הדחק; אבל חמור דרכו בכך
  79. ^ צלי אש
  80. ^ צבי אין דרכו בפת ובשר
  81. ^ שעל השלחן אכלו שאין דרכו בכך