ביאור:בבלי בבא קמא דף סח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מי איכא נשתרש ^[1]? אלא לאחר יאוש ^[2]; ואי סלקא דעתא 'יאוש ^[3] קני ^[4]' - אמאי משלם תשלומי ארבעה וחמשה ^[5]? שלו הוא טובח שלו הוא מוכר!

אמרי כדאמר רבא ^[6]: מפני ששנה בחטא - הכא נמי מפני ששנה בחטא ^[7].

תא שמע [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה יב]: ’[שמות כא,לו: כי יגנב איש שור או שה] וטבחו או מכרו [חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה]; מה טביחה שאינה חוזרת - אף מכירה שאינה חוזרת ^[8]' אימת? אילימא לפני יאוש - אמאי אינה חוזרת ^[9]? אלא - לאחר יאוש ^[10]; ואי סלקא דעתך קנייה ^[11] - אמאי משלם ארבעה וחמשה? שלו הוא טובח שלו הוא מוכר!?

כדאמר רב נחמן ^[12]: פרט לשהקנה לשלשים יום - הכא נמי פרט לשהקנה לשלשים יום ^[13].

מיתיבי: '^[14] גָנַב, ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי כפל, והשני אינו משלם אלא קרן בלבד ^[15];

^[16] גָנַב ומכר ^[17], ובא אחר וגנבו: ^[18] הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, והשני משלם תשלומי כפל ^[19];

^[20] גָנַב וטבח ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, והשני אינו משלם תשלומי כפל, אלא קרן בלבד' ^[21];

קתני מיהא מציעתא: גנב ומכר ובא אחר וגנבו - הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה והשני משלם תשלומי כפל; אימת ^[22]? אילימא לפני יאוש - שני אמאי משלם תשלומי כפל? שינוי רשות בלא יאוש מי איכא למאן דאמר דקני? אלא פשיטא לאחר יאוש ^[23]; ואי סלקא דעתך 'יאוש קונה' - אמאי משלם תשלומי ארבעה וחמשה? דידיה הוא דזבין!? ^[24] ותו: דקתני רישא גנב ובא אחר וגנבו: ראשון משלם תשלומי כפל והשני אין משלם אלא קרן - מכדי לאחר יאוש קיימינן ^[25], ואי סלקא דעתך 'יאוש קונה' - שני אמאי אינו משלם אלא קרן? אלא - לאו שמע מינה 'יאוש לא קני', וקשיא לרב!?

אמר רבא: ותסברא הא - מתרצתא היא? אלא דקתני סיפא גנב וטבח ובא אחר וגנבו: ראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה ושני אינו משלם אלא קרן - ומי איכא למאן דאמר 'שינוי מעשה לא קני'? אלא לעולם כולה לפני יאוש ^[26], ואיפוך סיפא למציעתא ומציעתא לסיפא, ואימא הכי: '^[27] גנב ומכר, ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, ^[28] והשני אינו משלם אלא קרן' - דשינוי רשות בלא יאוש לא קני ^[29]; '^[30] גנב וטבח, ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, והשני משלם תשלומי כפל' - דקנייה בשינוי מעשה.

רב פפא אמר: לעולם לא תיפוך; סיפא בית שמאי היא, דאמרי 'שינוי במקומו עומד' [שנוי לא קני].

אי הכי ^[31] - קשיא רישא ומציעתא לרב!?

אמר רב זביד: לעולם - כולה לפני יאוש ^[32] והכא ^[33] במאי עסקינן? שנתייאשו הבעלים בלוקח ^[34] ולא נתייאשו בגנב ^[35], דהוה ליה יאוש ושינוי רשות ^[36]. ולא תימא '^[37] משום דבעינן יאוש ושינוי רשות', אלא אפילו ביאוש לחודיה נמי קני גבי גנב ^[38], אלא ^[39] דלא משכחת דמשלמי תרוייהו: גנב ראשון וגנב שני ^[40] אלא בהכי ^[41].

איתמר: המוכר לפני יאוש: רב נחמן אמר חייב [תשלומי ארבעה וחמשה]; רב ששת אמר פטור:

רב נחמן אמר חייב: 'ומכרו' אמר רחמנא, והא זבין, לא שנא לפני יאוש לא שנא לאחר יאוש;

רב ששת אמר פטור: חיוביה לאחר יאוש הוא, דאהנו מעשיו ^[42], אבל לפני יאוש - דלא אהנו מעשיו - לא מיחייב, דומיא דטביחה: בעינן דאהנו מעשיו.

^[43]

אמר רב ששת: מנא אמינא לה? דתניא [תוספתא בבא קמא ^[44] פרק ז הלכה ב, רק בשם רבי יהודה]: 'אמר רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה? - מפני שנשתרש בחטא ^[45]' – אימת? אילימא לפני יאוש - מי איכא 'נשתרש'? אלא - לאו לאחר יאוש הוא!?

אמר רבא: מפני ששנה בחטא.

תא שמע [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה יב]: וטבחו ומכרו: מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת אימת? אילימא לפני יאוש - אמאי אינה חוזרת? אלא - לאחר יאוש, ושמע מינה חיובא לאחר יאוש הוא!

תרגמה רב נחמן: פרט לשהקנה לו לשלשים יום.

ואף רבי אלעזר סבר חיוביה לאחר יאוש הוא, דאמר רבי אלעזר:

עמוד ב

תדע שסתם גניבה יאוש בעלים הוא ^[46] שהרי אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה - ודלמא לא אייאש? אלא לאו משום דאמרינן סתם גניבה יאוש בעלים היא ^[47]!?

^[48] ודלמא ^[49] אף על גב דלא אייאש?

אמרי: לא סלקא דעתך; דומיא דטביחה: מה טביחה דאהנו מעשיו אף מכירה דאהנו מעשיו, ואי לפני יאוש - מאי אהנו?

ודלמא דשמעיניה דאייאש ^[50]?

אמרי: לא סלקא דעתך; דומיא דטביחה: מה טביחה לאלתר - אף מכירה לאלתר.

אמר ליה רבי יוחנן: גניבה בנפש ^[51] תוכיח, שאין יאוש בעלים ^[52] וחייב ^[53];

מכלל דסבר רבי יוחנן לפני יאוש חייב; לאחר יאוש מאי ^[54]?

רבי יוחנן אמר חייב, וריש לקיש אמר פטור:

רבי יוחנן אמר חייב: חיוביה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש; ריש לקיש אמר פטור: חיוביה לפני יאוש הוא, אבל לאחר יאוש – קנה, ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: 'גנב והקדיש ואחר כך טבח [או מכר] - משלם תשלומי כפל ^[55], ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה ^[56]'; אימת? אלימא לפני יאוש - מי קדוש? (ויקרא כז יד: ו)איש כי יקדיש את ביתו קדש [לה' והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום] אמר רחמנא: מה ביתו שלו [נ"א: ברשותו] - אף כל שלו [נ"א: ברשותו]; אלא פשיטא לאחר יאוש, וטעמא דהקדיש - הוא דאינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, דכי קא טבח - דהקדש קא טבח, אבל לא הקדיש: טבח משלם תשלומי ארבעה וחמשה; ואי סלקא דעתך יאוש קונה - אמאי משלם? שלו הוא טובח שלו הוא מוכר!?

אמר ליה: הכא במאי עסקינן? - כגון שהקדישוהו בעלים ביד גנב ^[57].

ומי קדוש? והאמר רבי יוחנן: גזל ולא נתייאשו הבעלים - שניהן אינן יכולין להקדיש: זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו'!

אמרי: הוא ^[58] דאמר כצנועין, ^[59] דתנן (משנה מעשר שני ה א) ^[60]: הצנועין ^[61] מניחין את המעות ואומרים "כל הנלקט מזה ^[62] - יהא מחולל על המעות האלו" ^[63].

^[64] - והרי חזרה קרן לבעלים ^[65]?

כשעמד בדין ^[66].

היכי דמי?: אי דאמרי "צא תן לו" - מאי איריא 'הקדיש'? אפילו לא הקדיש נמי לא ליחייביה, דאמר רבא: '"צא תן לו", טבח ומכר – פטור;

מאי טעמא?

כיון דפסקוה למילתיה, וטבח ומכר - הוה ליה גזלן, וגזלן אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה;

הערות

^ הא לא אהנו מעשיו, דשינוי רשות ששינהו מרשותו לרשות לוקח בלא יאוש - ליכא למאן דאמר דקני
^ דאהנו מעשיו, דהשתא קני לוקח בתרתי: יאוש ושינוי רשות
^ גרידא
^ קניה גנב
^ הא דמי בעלמא הוא דאית להו לבעלים גביה
^ לקמן בשמעתין
^ ולעולם לפני יאוש, ואף על פי דלא אהנו מעשיו - מחייב
^ קסלקא דעתא דהכי קאמר: דלא מחייב אלא היכא דמכירתו מכירה גמורה, וקנייה לוקח
^ שינוי רשות בלא יאוש - מי קני
^ דכי מטא ביד לוקח איכא תרתי: יאוש ושינוי רשות, וקנייה
^ גנב ביאוש גרידא
^ לקמן בשמעתין
^ כלומר: לעולם לפני יאוש, והאי אינה חוזרת דקתני - לא למעוטי היכא דלא אהנו מעשיו [ולומר] דאף על גב דלא אהנו - חייביה רחמנא הואיל ושנה בחטא, אלא למעוטי היכא דלא מכר גנב ללוקח אלא לעשות בה מלאכה שלשים יום, דהוא כשכירות בעלמא [שבמקרה כזה לא יהא חייב תשלומי ארבעה וחמשה]
^ 1
^ לגנב ראשון, דכתיב 'וגונב מבית האיש' (שמות כב ו)
^ 2
^ קנייה לוקח בשינוי רשות
^ הלכך
^ ללוקח
^ 3
^ ולקמן פריך: אמאי לא משלם כפל? הא קנייה גנב ראשון בשינוי מעשה!?
^ מכרה
^ דאיכא תרתי ביד לוקח
^ ואי קשיא: הא יכול לתרוצה כגון שנתייאשו בעלים לאחר מכירת גנב, דקונה לוקח, וביד גנב לא היה יאוש לקנותה - הכי נמי משני ליה לקמן!
^ דעל כרחך הכי מוקמת לה משום מציעתא
^ ומשום הכי רישא: שני פטור מכפל
^ 2
^ ותני במציעתא
^ דלא קנייה לוקח בשינוי רשות בלא יאוש
^ 3
^ דלאחר יאוש מוקמת לה
^ ואפוכי נמי לא תפכה, וסיפא כדאוקימנא - כבית שמאי
^ ומציעתא דקתני שני משלם כפל
^ לאחר מכירה
^ ביד גנב
^ ולהכי ראשון משלם ארבעה וחמשה, דלא הוי יאוש גביה דליקנייה; ורישא נמי; לפיכך שני פטור מכפל
^ הא דנקט מתניתא חיובא דשני גבי לוקח, ולא נקט לה לחיוב דשני גבי ראשון, ותוקמה נמי בלאחר יאוש, כדמשני: 'בלוקח' -
^ כרב, ואם גנבה מראשון לאחר יאוש - משלם לו כפל
^ להכי נקט תנא לכוליה מלתא בדליכא יאוש גבי גנב: משום
^ האי תשלומי ארבעה וחמשה והאי כפל
^ דאי הוי יאוש ביד גנב - לא מיחייב קמא במכירתו ארבעה וחמשה; וכיון דמציעתא לא סגי לה אלא לפני יאוש - תנא נמי לרישא בלפני יאוש, ופטרוֹ [את הגנב השני] מכפל
^ משקנאו לוקח
^ ותלתא אמוראי נינהו: רב סבר: יאוש קני, הלכך לא מיחייב אלא בלפני יאוש, דאי לאחר יאוש - שלו הוא טובח ומוכר; ורב נחמן ורב ששת סברי: יאוש גרידא לא קני, ומשום הכי לאחר יאוש מיחייב; ומיהו בהא פליגי: דרב נחמן לא בעי 'אהנו מעשיו', הלכך אפילו לפני יאוש גרידא נמי חייב, ורב ששת בעי מכירה גמורה.
^ ליברמן
^ עשה שרשין משמע דאהנו מעשיו
^ מיד מתייאשין, ואם מכרן גנב לאחֵר - מיד קנה, דאיכא תרתי: יאוש ושינוי רשות; וממאי?
^ אלמא: מדיליף רבי אלעזר טעמא מהאי - שמע מינה כרב ששת סבירא ליה, דאי שמענא ליה למרה בהדיא דלא אייאש - פטור המוכר מארבעה וחמשה
^ לרבי אלעזר פריך, דיליף מהכא יאוש לסתם גניבה:
^ חייביה רחמנא
^ בהכי משתעי קרא, אבל סתם גניבה - לא תילף מינה
^ הגונב נפש ומכרו
^ שאין אדם מתייאש על עצמו
^ ורחמנא חייביה אע"ג דלא אהנו מעשיו
^ מי סבירא ליה יאוש גרידא קני, כרב, ושלו טובח ומוכר? או דלמא יאוש לא קני, וכל שכן דלאחר יאוש מחייב, דאהנו מעשיו
^ לבעלים
^ דהא כי טבח - דהקדש טבח, ו'רעהו' אמר רחמנא: 'ישלם שנים לרעהו' - ולא להקדש; וכיון דפטריה מכפל - תו לא מחייב בטביחה ומכירה, דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא, ולא שלשה וארבעה, וכי מדלית כפל מינייהו - הוו ליה שלשה וארבעה
^ ולעולם לפני יאוש
^ ריש לקיש, דתרצה 'כשהקדישוהו בעלים'
^ דאמרינן (לקמן דף סט,ב)
^ בכרם רבעי
^ בני אדם חסידים שרוצין לסלק ידי כל אדם מן העבירה, כשיש להן כרם רבעי וחוששין שמא אוכלין ממנו עוברי דרכים בלא פדיון
^ כל מה שלקטו בני אדם היום מכאן
^ - אלמא אף על גב דליתיה ברשותייהו - מיפרק ותפיס להו למעות בקדושה
^ אי כשהקדישו בעלים - כפל אמאי משלם?
^ דאקדשוה כל היכא דאיתיה, וכפל לא מחייב אלא כשנמצאת ביד גנב, שבאו עדים, כדכתיב 'אם המצא תמצא בידו' (שמות כב ג)
^ שבאו עדים קודם שהקדישוהו בעלים

[1] הא לא אהנו מעשיו, דשינוי רשות ששינהו מרשותו לרשות לוקח בלא יאוש - ליכא למאן דאמר דקני

[2] דאהנו מעשיו, דהשתא קני לוקח בתרתי: יאוש ושינוי רשות

[3] גרידא

[4] קניה גנב

[5] הא דמי בעלמא הוא דאית להו לבעלים גביה

[6] לקמן בשמעתין

[7] ולעולם לפני יאוש, ואף על פי דלא אהנו מעשיו - מחייב

[8] קסלקא דעתא דהכי קאמר: דלא מחייב אלא היכא דמכירתו מכירה גמורה, וקנייה לוקח

[9] שינוי רשות בלא יאוש - מי קני

[10] דכי מטא ביד לוקח איכא תרתי: יאוש ושינוי רשות, וקנייה

[11] גנב ביאוש גרידא

[12] לקמן בשמעתין

[13] כלומר: לעולם לפני יאוש, והאי אינה חוזרת דקתני - לא למעוטי היכא דלא אהנו מעשיו [ולומר] דאף על גב דלא אהנו - חייביה רחמנא הואיל ושנה בחטא, אלא למעוטי היכא דלא מכר גנב ללוקח אלא לעשות בה מלאכה שלשים יום, דהוא כשכירות בעלמא [שבמקרה כזה לא יהא חייב תשלומי ארבעה וחמשה]

[14] 1

[15] לגנב ראשון, דכתיב 'וגונב מבית האיש' (שמות כב ו)

[16] 2

[17] קנייה לוקח בשינוי רשות

[18] הלכך

[19] ללוקח

[20] 3

[21] ולקמן פריך: אמאי לא משלם כפל? הא קנייה גנב ראשון בשינוי מעשה!?

[22] מכרה

[23] דאיכא תרתי ביד לוקח

[24] ואי קשיא: הא יכול לתרוצה כגון שנתייאשו בעלים לאחר מכירת גנב, דקונה לוקח, וביד גנב לא היה יאוש לקנותה - הכי נמי משני ליה לקמן!

[25] דעל כרחך הכי מוקמת לה משום מציעתא

[26] ומשום הכי רישא: שני פטור מכפל

[27] 2

[28] ותני במציעתא

[29] דלא קנייה לוקח בשינוי רשות בלא יאוש

[30] 3

[31] דלאחר יאוש מוקמת לה

[32] ואפוכי נמי לא תפכה, וסיפא כדאוקימנא - כבית שמאי

[33] ומציעתא דקתני שני משלם כפל

[34] לאחר מכירה

[35] ביד גנב

[36] ולהכי ראשון משלם ארבעה וחמשה, דלא הוי יאוש גביה דליקנייה; ורישא נמי; לפיכך שני פטור מכפל

[37] הא דנקט מתניתא חיובא דשני גבי לוקח, ולא נקט לה לחיוב דשני גבי ראשון, ותוקמה נמי בלאחר יאוש, כדמשני: 'בלוקח' -

[38] כרב, ואם גנבה מראשון לאחר יאוש - משלם לו כפל

[39] להכי נקט תנא לכוליה מלתא בדליכא יאוש גבי גנב: משום

[40] האי תשלומי ארבעה וחמשה והאי כפל

[41] דאי הוי יאוש ביד גנב - לא מיחייב קמא במכירתו ארבעה וחמשה; וכיון דמציעתא לא סגי לה אלא לפני יאוש - תנא נמי לרישא בלפני יאוש, ופטרוֹ [את הגנב השני] מכפל

[42] משקנאו לוקח

[43] ותלתא אמוראי נינהו: רב סבר: יאוש קני, הלכך לא מיחייב אלא בלפני יאוש, דאי לאחר יאוש - שלו הוא טובח ומוכר; ורב נחמן ורב ששת סברי: יאוש גרידא לא קני, ומשום הכי לאחר יאוש מיחייב; ומיהו בהא פליגי: דרב נחמן לא בעי 'אהנו מעשיו', הלכך אפילו לפני יאוש גרידא נמי חייב, ורב ששת בעי מכירה גמורה.

[44] ליברמן

[45] עשה שרשין משמע דאהנו מעשיו

[46] מיד מתייאשין, ואם מכרן גנב לאחֵר - מיד קנה, דאיכא תרתי: יאוש ושינוי רשות; וממאי?

[47] אלמא: מדיליף רבי אלעזר טעמא מהאי - שמע מינה כרב ששת סבירא ליה, דאי שמענא ליה למרה בהדיא דלא אייאש - פטור המוכר מארבעה וחמשה

[48] לרבי אלעזר פריך, דיליף מהכא יאוש לסתם גניבה:

[49] חייביה רחמנא

[50] בהכי משתעי קרא, אבל סתם גניבה - לא תילף מינה

[51] הגונב נפש ומכרו

[52] שאין אדם מתייאש על עצמו

[53] ורחמנא חייביה אע"ג דלא אהנו מעשיו

[54] מי סבירא ליה יאוש גרידא קני, כרב, ושלו טובח ומוכר? או דלמא יאוש לא קני, וכל שכן דלאחר יאוש מחייב, דאהנו מעשיו

[55] לבעלים

[56] דהא כי טבח - דהקדש טבח, ו'רעהו' אמר רחמנא: 'ישלם שנים לרעהו' - ולא להקדש; וכיון דפטריה מכפל - תו לא מחייב בטביחה ומכירה, דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא, ולא שלשה וארבעה, וכי מדלית כפל מינייהו - הוו ליה שלשה וארבעה

[57] ולעולם לפני יאוש

[58] ריש לקיש, דתרצה 'כשהקדישוהו בעלים'

[59] דאמרינן (לקמן דף סט,ב)

[60] בכרם רבעי

[61] בני אדם חסידים שרוצין לסלק ידי כל אדם מן העבירה, כשיש להן כרם רבעי וחוששין שמא אוכלין ממנו עוברי דרכים בלא פדיון

[62] כל מה שלקטו בני אדם היום מכאן

[63] - אלמא אף על גב דליתיה ברשותייהו - מיפרק ותפיס להו למעות בקדושה

[64] אי כשהקדישו בעלים - כפל אמאי משלם?

[65] דאקדשוה כל היכא דאיתיה, וכפל לא מחייב אלא כשנמצאת ביד גנב, שבאו עדים, כדכתיב 'אם המצא תמצא בידו' (שמות כב ג)

[66] שבאו עדים קודם שהקדישוהו בעלים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]