ביאור:בבלי בבא קמא דף סח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


מי איכא נשתרש [1]? אלא לאחר יאוש [2]; ואי סלקא דעתא 'יאוש [3] קני [4]' - אמאי משלם תשלומי ארבעה וחמשה [5]? שלו הוא טובח שלו הוא מוכר!

אמרי כדאמר רבא [6]: מפני ששנה בחטא - הכא נמי מפני ששנה בחטא [7].

תא שמע [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה יב]: ’[שמות כא,לו: כי יגנב איש שור או שה] וטבחו או מכרו [חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה]; מה טביחה שאינה חוזרת - אף מכירה שאינה חוזרת [8]' אימת? אילימא לפני יאוש - אמאי אינה חוזרת [9]? אלא - לאחר יאוש [10]; ואי סלקא דעתך קנייה [11] - אמאי משלם ארבעה וחמשה? שלו הוא טובח שלו הוא מוכר!?

כדאמר רב נחמן [12]: פרט לשהקנה לשלשים יום - הכא נמי פרט לשהקנה לשלשים יום [13].


מיתיבי: '[14] גָנַב, ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי כפל, והשני אינו משלם אלא קרן בלבד [15];


[16] גָנַב ומכר [17], ובא אחר וגנבו: [18] הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, והשני משלם תשלומי כפל [19];

[20] גָנַב וטבח ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, והשני אינו משלם תשלומי כפל, אלא קרן בלבד' [21];

קתני מיהא מציעתא: גנב ומכר ובא אחר וגנבו - הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה והשני משלם תשלומי כפל; אימת [22]? אילימא לפני יאוש - שני אמאי משלם תשלומי כפל? שינוי רשות בלא יאוש מי איכא למאן דאמר דקני? אלא פשיטא לאחר יאוש [23]; ואי סלקא דעתך 'יאוש קונה' - אמאי משלם תשלומי ארבעה וחמשה? דידיה הוא דזבין!? [24] ותו: דקתני רישא גנב ובא אחר וגנבו: ראשון משלם תשלומי כפל והשני אין משלם אלא קרן - מכדי לאחר יאוש קיימינן [25], ואי סלקא דעתך 'יאוש קונה' - שני אמאי אינו משלם אלא קרן? אלא - לאו שמע מינה 'יאוש לא קני', וקשיא לרב!?

אמר רבא: ותסברא הא - מתרצתא היא? אלא דקתני סיפא גנב וטבח ובא אחר וגנבו: ראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה ושני אינו משלם אלא קרן - ומי איכא למאן דאמר 'שינוי מעשה לא קני'? אלא לעולם כולה לפני יאוש [26], ואיפוך סיפא למציעתא ומציעתא לסיפא, ואימא הכי: '[27] גנב ומכר, ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, [28] והשני אינו משלם אלא קרן' - דשינוי רשות בלא יאוש לא קני [29]; '[30] גנב וטבח, ובא אחר וגנבו: הראשון משלם תשלומי ארבעה וחמשה, והשני משלם תשלומי כפל' - דקנייה בשינוי מעשה.

רב פפא אמר: לעולם לא תיפוך; סיפא בית שמאי היא, דאמרי 'שינוי במקומו עומד' [שנוי לא קני].

אי הכי [31] - קשיא רישא ומציעתא לרב!?

אמר רב זביד: לעולם - כולה לפני יאוש [32] והכא [33] במאי עסקינן? שנתייאשו הבעלים בלוקח [34] ולא נתייאשו בגנב [35], דהוה ליה יאוש ושינוי רשות [36]. ולא תימא '[37] משום דבעינן יאוש ושינוי רשות', אלא אפילו ביאוש לחודיה נמי קני גבי גנב [38], אלא [39] דלא משכחת דמשלמי תרוייהו: גנב ראשון וגנב שני [40] אלא בהכי [41].

איתמר: המוכר לפני יאוש: רב נחמן אמר חייב [תשלומי ארבעה וחמשה]; רב ששת אמר פטור:

רב נחמן אמר חייב: 'ומכרו' אמר רחמנא, והא זבין, לא שנא לפני יאוש לא שנא לאחר יאוש;

רב ששת אמר פטור: חיוביה לאחר יאוש הוא, דאהנו מעשיו [42], אבל לפני יאוש - דלא אהנו מעשיו - לא מיחייב, דומיא דטביחה: בעינן דאהנו מעשיו.

[43]

אמר רב ששת: מנא אמינא לה? דתניא [תוספתא בבא קמא [44] פרק ז הלכה ב, רק בשם רבי יהודה]: 'אמר רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם ארבעה וחמשה? - מפני שנשתרש בחטא [45]' – אימת? אילימא לפני יאוש - מי איכא 'נשתרש'? אלא - לאו לאחר יאוש הוא!?

אמר רבא: מפני ששנה בחטא.

תא שמע [מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה יב]: וטבחו ומכרו: מה טביחה שאינה חוזרת אף מכירה שאינה חוזרת אימת? אילימא לפני יאוש - אמאי אינה חוזרת? אלא - לאחר יאוש, ושמע מינה חיובא לאחר יאוש הוא!

תרגמה רב נחמן: פרט לשהקנה לו לשלשים יום.

ואף רבי אלעזר סבר חיוביה לאחר יאוש הוא, דאמר רבי אלעזר:


עמוד ב


תדע שסתם גניבה יאוש בעלים הוא [46] שהרי אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה - ודלמא לא אייאש? אלא לאו משום דאמרינן סתם גניבה יאוש בעלים היא [47]!?

[48] ודלמא [49] אף על גב דלא אייאש?

אמרי: לא סלקא דעתך; דומיא דטביחה: מה טביחה דאהנו מעשיו אף מכירה דאהנו מעשיו, ואי לפני יאוש - מאי אהנו?

ודלמא דשמעיניה דאייאש [50]?

אמרי: לא סלקא דעתך; דומיא דטביחה: מה טביחה לאלתר - אף מכירה לאלתר.

אמר ליה רבי יוחנן: גניבה בנפש [51] תוכיח, שאין יאוש בעלים [52] וחייב [53];

מכלל דסבר רבי יוחנן לפני יאוש חייב; לאחר יאוש מאי [54]?

רבי יוחנן אמר חייב, וריש לקיש אמר פטור:

רבי יוחנן אמר חייב: חיוביה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש; ריש לקיש אמר פטור: חיוביה לפני יאוש הוא, אבל לאחר יאוש – קנה, ושלו הוא טובח ושלו הוא מוכר.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: 'גנב והקדיש ואחר כך טבח [או מכר] - משלם תשלומי כפל [55], ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה [56]'; אימת? אלימא לפני יאוש - מי קדוש? (ויקרא כז יד: ו)איש כי יקדיש את ביתו קדש [לה' והעריכו הכהן בין טוב ובין רע כאשר יעריך אתו הכהן כן יקום] אמר רחמנא: מה ביתו שלו [נ"א: ברשותו] - אף כל שלו [נ"א: ברשותו]; אלא פשיטא לאחר יאוש, וטעמא דהקדיש - הוא דאינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה, דכי קא טבח - דהקדש קא טבח, אבל לא הקדיש: טבח משלם תשלומי ארבעה וחמשה; ואי סלקא דעתך יאוש קונה - אמאי משלם? שלו הוא טובח שלו הוא מוכר!?

אמר ליה: הכא במאי עסקינן? - כגון שהקדישוהו בעלים ביד גנב [57].

ומי קדוש? והאמר רבי יוחנן: גזל ולא נתייאשו הבעלים - שניהן אינן יכולין להקדיש: זה לפי שאינו שלו, וזה לפי שאינו ברשותו'!

אמרי: הוא [58] דאמר כצנועין, [59] דתנן (משנה מעשר שני ה א) [60]: הצנועין [61] מניחין את המעות ואומרים "כל הנלקט מזה [62] - יהא מחולל על המעות האלו" [63].

[64] - והרי חזרה קרן לבעלים [65]?

כשעמד בדין [66].

היכי דמי?: אי דאמרי "צא תן לו" - מאי איריא 'הקדיש'? אפילו לא הקדיש נמי לא ליחייביה, דאמר רבא: '"צא תן לו", טבח ומכר – פטור;

מאי טעמא?

כיון דפסקוה למילתיה, וטבח ומכר - הוה ליה גזלן, וגזלן אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה;


הערות עריכה

  1. ^ הא לא אהנו מעשיו, דשינוי רשות ששינהו מרשותו לרשות לוקח בלא יאוש - ליכא למאן דאמר דקני
  2. ^ דאהנו מעשיו, דהשתא קני לוקח בתרתי: יאוש ושינוי רשות
  3. ^ גרידא
  4. ^ קניה גנב
  5. ^ הא דמי בעלמא הוא דאית להו לבעלים גביה
  6. ^ לקמן בשמעתין
  7. ^ ולעולם לפני יאוש, ואף על פי דלא אהנו מעשיו - מחייב
  8. ^ קסלקא דעתא דהכי קאמר: דלא מחייב אלא היכא דמכירתו מכירה גמורה, וקנייה לוקח
  9. ^ שינוי רשות בלא יאוש - מי קני
  10. ^ דכי מטא ביד לוקח איכא תרתי: יאוש ושינוי רשות, וקנייה
  11. ^ גנב ביאוש גרידא
  12. ^ לקמן בשמעתין
  13. ^ כלומר: לעולם לפני יאוש, והאי אינה חוזרת דקתני - לא למעוטי היכא דלא אהנו מעשיו [ולומר] דאף על גב דלא אהנו - חייביה רחמנא הואיל ושנה בחטא, אלא למעוטי היכא דלא מכר גנב ללוקח אלא לעשות בה מלאכה שלשים יום, דהוא כשכירות בעלמא [שבמקרה כזה לא יהא חייב תשלומי ארבעה וחמשה]
  14. ^ 1
  15. ^ לגנב ראשון, דכתיב 'וגונב מבית האיש' (שמות כב ו)
  16. ^ 2
  17. ^ קנייה לוקח בשינוי רשות
  18. ^ הלכך
  19. ^ ללוקח
  20. ^ 3
  21. ^ ולקמן פריך: אמאי לא משלם כפל? הא קנייה גנב ראשון בשינוי מעשה!?
  22. ^ מכרה
  23. ^ דאיכא תרתי ביד לוקח
  24. ^ ואי קשיא: הא יכול לתרוצה כגון שנתייאשו בעלים לאחר מכירת גנב, דקונה לוקח, וביד גנב לא היה יאוש לקנותה - הכי נמי משני ליה לקמן!
  25. ^ דעל כרחך הכי מוקמת לה משום מציעתא
  26. ^ ומשום הכי רישא: שני פטור מכפל
  27. ^ 2
  28. ^ ותני במציעתא
  29. ^ דלא קנייה לוקח בשינוי רשות בלא יאוש
  30. ^ 3
  31. ^ דלאחר יאוש מוקמת לה
  32. ^ ואפוכי נמי לא תפכה, וסיפא כדאוקימנא - כבית שמאי
  33. ^ ומציעתא דקתני שני משלם כפל
  34. ^ לאחר מכירה
  35. ^ ביד גנב
  36. ^ ולהכי ראשון משלם ארבעה וחמשה, דלא הוי יאוש גביה דליקנייה; ורישא נמי; לפיכך שני פטור מכפל
  37. ^ הא דנקט מתניתא חיובא דשני גבי לוקח, ולא נקט לה לחיוב דשני גבי ראשון, ותוקמה נמי בלאחר יאוש, כדמשני: 'בלוקח' -
  38. ^ כרב, ואם גנבה מראשון לאחר יאוש - משלם לו כפל
  39. ^ להכי נקט תנא לכוליה מלתא בדליכא יאוש גבי גנב: משום
  40. ^ האי תשלומי ארבעה וחמשה והאי כפל
  41. ^ דאי הוי יאוש ביד גנב - לא מיחייב קמא במכירתו ארבעה וחמשה; וכיון דמציעתא לא סגי לה אלא לפני יאוש - תנא נמי לרישא בלפני יאוש, ופטרוֹ [את הגנב השני] מכפל
  42. ^ משקנאו לוקח
  43. ^ ותלתא אמוראי נינהו: רב סבר: יאוש קני, הלכך לא מיחייב אלא בלפני יאוש, דאי לאחר יאוש - שלו הוא טובח ומוכר; ורב נחמן ורב ששת סברי: יאוש גרידא לא קני, ומשום הכי לאחר יאוש מיחייב; ומיהו בהא פליגי: דרב נחמן לא בעי 'אהנו מעשיו', הלכך אפילו לפני יאוש גרידא נמי חייב, ורב ששת בעי מכירה גמורה.
  44. ^ ליברמן
  45. ^ עשה שרשין משמע דאהנו מעשיו
  46. ^ מיד מתייאשין, ואם מכרן גנב לאחֵר - מיד קנה, דאיכא תרתי: יאוש ושינוי רשות; וממאי?
  47. ^ אלמא: מדיליף רבי אלעזר טעמא מהאי - שמע מינה כרב ששת סבירא ליה, דאי שמענא ליה למרה בהדיא דלא אייאש - פטור המוכר מארבעה וחמשה
  48. ^ לרבי אלעזר פריך, דיליף מהכא יאוש לסתם גניבה:
  49. ^ חייביה רחמנא
  50. ^ בהכי משתעי קרא, אבל סתם גניבה - לא תילף מינה
  51. ^ הגונב נפש ומכרו
  52. ^ שאין אדם מתייאש על עצמו
  53. ^ ורחמנא חייביה אע"ג דלא אהנו מעשיו
  54. ^ מי סבירא ליה יאוש גרידא קני, כרב, ושלו טובח ומוכר? או דלמא יאוש לא קני, וכל שכן דלאחר יאוש מחייב, דאהנו מעשיו
  55. ^ לבעלים
  56. ^ דהא כי טבח - דהקדש טבח, ו'רעהו' אמר רחמנא: 'ישלם שנים לרעהו' - ולא להקדש; וכיון דפטריה מכפל - תו לא מחייב בטביחה ומכירה, דתשלומי ארבעה וחמשה אמר רחמנא, ולא שלשה וארבעה, וכי מדלית כפל מינייהו - הוו ליה שלשה וארבעה
  57. ^ ולעולם לפני יאוש
  58. ^ ריש לקיש, דתרצה 'כשהקדישוהו בעלים'
  59. ^ דאמרינן (לקמן דף סט,ב)
  60. ^ בכרם רבעי
  61. ^ בני אדם חסידים שרוצין לסלק ידי כל אדם מן העבירה, כשיש להן כרם רבעי וחוששין שמא אוכלין ממנו עוברי דרכים בלא פדיון
  62. ^ כל מה שלקטו בני אדם היום מכאן
  63. ^ - אלמא אף על גב דליתיה ברשותייהו - מיפרק ותפיס להו למעות בקדושה
  64. ^ אי כשהקדישו בעלים - כפל אמאי משלם?
  65. ^ דאקדשוה כל היכא דאיתיה, וכפל לא מחייב אלא כשנמצאת ביד גנב, שבאו עדים, כדכתיב 'אם המצא תמצא בידו' (שמות כב ג)
  66. ^ שבאו עדים קודם שהקדישוהו בעלים