ביאור:בבלי בבא קמא דף ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

עדים זוממין, דממונא הוא ^[1] - ליתני?

סבר לה כרבי עקיבא, דאמר ^[2]: ^[3] אין משלמין על פי עצמן ^[4].

אי סבר ליה כרבי עקיבא – ליתני תרי גווני שור: ליתני שור דאזיק שור, וליתני שור דאזיק אדם ^[5], דתנן ^[6]: 'רבי עקיבא אומר: אף תם שחבל באדם ^[7] משלם במותר ^[8] נזק שלם ^[9]'!?

הא – תבריה רבי עקיבא לגזיזיה ^[10] [כלומר: את האבחנה בין שני סוגי נזקי אדם על ידי שור שבר רבי עקיבא בעצמו], דתניא: רבי עקיבא אומר: יכול אף תם שחבל באדם ישלם מן העלייה? תלמוד לומר (שמות כא לא: או בן יגח או בת יגח כמשפט הזה) יֵעָשֶה לוֹ: מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה ^[11] [ולכן לרבי עקיבא הם סוג נזק אחד, שמשלם מגופו].

האונס והמפתה והמוציא שם רע, דממונא הוא ^[12] ליתני!?

מה נפשך ^[13]? אי ^[14] נזק - תנא ליה! אי ^[15] צער - תנא ליה! אי בשת - תנא ליה! אי פגם - היינו נזק!? מה אית לך למימר? קנסא? בקנסא לא קמיירי!

המטמא והמדמע ^[16] והמנסך ^[17] - דממונא הוא – ליתני!?

מה נפשך אי היזק שאינו ניכר ^[18] שמיה היזק - הא תנא ליה 'נזק'! אי היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק, הוה ליה קנסא, ובקנסא לא קמיירי!?

לימא קסבר רבי חייא היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ^[19]: דאי שמיה היזק - הא תנא ליה 'נזק'!

תנא היזקא דמינכרא ותנא היזקא דלא מינכרא.

בשלמא לתנא דידן תנא מניינא - למעוטי דר' אושעיא; ור' אושעיא תנא מניינא - למעוטי דרבי חייא; אלא מניינא דרבי חייא - למעוטי מאי ^[20]?

למעוטי מוסר ^[21] ומפגל ^[22].

וליתני ^[23]? בשלמא 'מפגל' - בקדשים לא קמיירי; אלא מוסר - מאי טעמא לא תני?

שאני מוסר, דדיבורא, ובדיבורא לא קמיירי.

והא מוציא שם רע, דדיבורא הוא, וקתני?

דיבורא דאית ביה מעשה ^[24] הוא.

והא עדים זוממין, דיבורא דלית ביה מעשה הוא, וקתני?

התם - אף על גב דלית ביה מעשה רחמנא קרייה 'מעשה', דכתיב (דברים יט יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו [ובערת הרע מקרבך].

בשלמא לתנא דידן: תנא 'אבות', מכלל דאיכא 'תולדות' ^[25]; אלא לרבי חייא ורבי אושעיא 'אבות' מכלל דאיכא 'תולדות': תולדותיהן מאי ניהו?

אמר רבי אבהו: כולן כאבות לשלם ממיטב. מאי טעמא? אתיא 'תחת' 'נתינה' 'ישלם' 'כסף' ^[26].

צצצ

לא הרי השור כהרי המבעה:

מאי קאמר ^[27]?

אמר רב זביד משמיה דרבא: הכי קאמר: לכתוב רחמנא חדא, ותיתי אידך מיניה ^[28].

הדר אמר: חדא מחדא לא אתיא ^[29].

ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים:

מאי קאמר?

אמר רב משרשיא משמיה דרבא: הכי קאמר:

עמוד ב

לכתוב רחמנא תרתי ^[30] ותיתי אידך ^[31] מינייהו ^[32]!?

הדר אמר: חדא מתרתי לא אתי ^[33].

אמר רבא: וכולהו כי שדית בור בינייהו אתיא כולהו במה הצד לבר מקרן, משום דאיכא למיפרך: מה לכולהו שכן מועדין מתחילתן.

^[34]

ולמאן דאמר ^[35] [אולי הכוונה למה שכתוב בראש דף ד,ע"א: 'ולאו קו"ח היא? ומה שן שאין כוונתו להזיק חייב – קרן שכוונתו להזיק לא כל שכן’] 'אדרבה קרן עדיפא שכוונתו להזיק' - אפילו קרן נמי אתיא; אלא למאי הלכתא כתבינהו רחמנא? להלכותיהן ^[36]: קרן - לחלק בין תמה למועדת; שן ורגל - לפוטרן ברשות הרבים ^[37]; בור - לפטור בו את הכלים; ולרבי יהודה דמחייב על נזקי כלים בבור ^[38] - לפטור בו את האדם ^[39]; אדם ^[40] - לחייבו בארבעה דברים ^[41]; אש - לפטור בו את הטמון ^[42].

ולרבי יהודה ^[43] דמחייב על נזקי טמון באש - לאתויי מאי?

הערות

^ דכל המשלם יותר על מה שהזיק, כגון כפל ותשלומי ארבעה וחמשה - קרי 'קנס', כדלקמן בהך פירקין (דף טו,ב), וכגון כל דבר קצוב האמור בתורה, כגון חמשים של אונס ומפתה, ומאה של מוציא שם רע - כולהו הוי קנסא, אבל מידי אחרינא ממונא
^ דאמר במסכת מכות בפרק קמא (דף ג,א)
^ עדים זוממין
^ כגון אם הוזמו בבית דין זה ולא הספיק בעל דין להעמידן בדין ולתובען, והלכו למקום אחר והודו שם בבית דין ואמרו 'הוזמנו בבית דינו של פלוני' – פטורין, אלמא קנסא הוא, ומודה בקנס פטור
^ דהא לרבי עקיבא יש חילוק בין תשלומין של שור דאזיק שור, דלא משלם אלא חצי נזק, לתשלומי שור דאזיק אדם
^ לקמן בפרק 'המניח את הכד' (פ"ג מ"ח, דף לג,א)
^ אם חבל אדם בשור תם, ותם באדם
^ ושָמוּ בית דין חבלה שחבל שור באדם יותר מחבלה שחבל האדם בשור
^ משלם בעל השור אותו עודף
^ לכח אגרופו, כדאמר בסנהדרין בפרק קמא (דף ז,א) 'אדייה לגזיזה וקם'
^ ואשתכח דלא משלם נזק שלם אלא כמו שהשור שוה
^ [גירסת רש"י:] אונס ומפתה דממונא הוא: שחמשים כסף לבד הוי קנס, אבל יש בו פגם: ששוה עכשיו פחות מדמעיקרא, כדאמר בכתובות (דף מ,א) 'ובושת - דממונא הוא'
^ משום מאי איצטריך ליה למיתני
^ משום
^ משום
^ מערב תרומה עם חולין של חבירו, דהשתא מזבין להו בזול, לפי שאין יכול לאוכלה אלא כהן
^ שניסך יין חבירו לעבודה זרה, ואסרו בהנאה: הואיל ועביד ביה מעשה בגופיה דיַיִן
^ כגון הכא, דאין הנזק ניכר בתוך הפירות, דלא חסר להו
^ ומשום דקנס הוא תני דלא הוי בכלל אבות דרבי אושעיא
^ דלא מחשיב בהדייהו
^ מלשין: שמוסר ממון חבירו לעובד כוכבים
^ כהן ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשום שלמים, דאין הקרבן עולה לחובת בעליו וצריך אחר
^ רבי חייא
^ בעילה
^ כדפרשינן לעיל לכל חד וחד נגיפה ונשיכה לקרן נתחככה להנאתה תולדה דשן וכן לכולן
^ דבכולהו כתיב או 'תחת' וגמרינן 'תחת' 'תחת' משור מועד, דכתיב ביה 'שור תחת השור' (שמות כא לו): מה התם ממיטב, דגמר משן ורגל, דכתיב ביה 'מיטב שדהו' (שמות כב ד) - אף כאן מיטב: שאם בא לשלם קרקע לניזק בשביל הזיקו - מגביהו מן העידית; או נתינה, וגמר 'נתינה' 'נתינה' משור שנגח את העבד, דכתיב ביה 'יתן לאדוניו' (שמות כא כב); או ישלם וגמר משן ורגל, דכתיב בהן 'מיטב כרמו ישלם' (שמות כב ד) או כסף, וגמרי מבור, דכתיב ביה 'כסף ישיב לבעליו' (שמות כא לד). וארבע אבות גמירי כולהו משן ורגל: בשומר חנם כתיב 'אשר ירשיעון אלהים ישלם' (שמות כב ח); בשואל כתיב 'בעליו אין עמו שלם ישלם' (שמות כב יג); בנושא שכר כתיב 'אם גנוב יגנב מעמו ישלם' (שמות כב יא); שוכר אינו כתוב בתורה, אבל דינו כנושא שכר. בנזק דחובל בחבירו כתיב נתינה: 'כן ינתן בו' (ויקרא כד כ), והיינו ממון הניתן מיד ליד, כדדרשינן ב'החובל' (לקמן דף פד,א); בצער כתיב 'פצע תחת פצע' (שמות כא כה), ודרשינן ליה לקמן ב'החובל' (דף פה,א) 'פצע תחת פצע' - ליתן צער במקום נזק. בריפוי ושבת כתיב 'נתינה': 'שבתו יתן ורפא' (שמות כא יט); ובבושת כתיב 'תחת' גבי אונס ומפתה, דכתיב 'תחת אשר עינהּ' (דברים כב כט), ודרשינן בכתובות בפרק 'אלו נערות' (דף מ,א) חמשים כסף תחת העינוי, מכלל דאיכא בושת ופגם. לישנא אחרינא: הואיל וכתיב בחובל בחבירו 'תחת' דכתיב 'תחת פצע' (שמות כא כה) - כולהו חמשה דברים דידיה מהתם גמרינן. בתשלומי כפל כתיב 'ישלם שנים' (שמות כב ו,ח) ובתשלומי ארבעה וחמשה כתיב 'חמשה בקר ישלם תחת [שמות כא,לז]’, וקרן דגנב בכלל כפל הוא. ובגזל כתיב נתינה: 'ונתן לאשר אשם לו' (במדבר ה ז); בעדים זוממין כתיב בהו 'נפש בנפש' (דברים יט כא), וכמאן דכתיב 'תחת' דמי; באונס ומפתה ומוציא שם רע כתיב 'כסף': 'ונתן לאבי הנערה חמשים כסף' (דברים כב כט) היינו אונס; מפתה: 'כסף ישקול כמוהר הבתולות' (שמות כב טז); במוציא שם רע: 'וענשו אותו מאה כסף' (דברים כב יט); מטמא ומדמע ומנסך בכלל נזק הן, ובנזק כתיב ביה 'תחת' [גרסת רבי מאיר: ובנזק כתיב 'ישלם', דכתיב: מכה בהמה ישלמנה' [ויקרא כד,כא]]
^ למה לי למיתני כלל
^ במה מצינו בשור שהוא מזיק וחייב - אף המבעה שהוא מזיק יהא חייב
^ כדמפרש לעיל רב לטעמיה ושמואל לטעמיה
^ שור ומבעה
^ אש
^ דכי פרכת 'מה לקרן שכן כוונתו להזיק' - איכא למימר שן תוכיח; מה לשן שיש הנאה להזיקו - קרן יוכיח. ולרב דאמר מבעה זה אדם - תיתי הכי: כי פרכת מה לשור שכן כוונתו להזיק תאמר באש? אדם יוכיח, שאפילו אין כוונתו להזיק – חייב, כדתנן (לקמן דף כו,א): אדם מועד בין ער בין ישן; מה לאדם שכן חייב בארבעה דברים - שור יוכיח; הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך - אף אני אביא אש
^ דלא ראי קרן ומבעה, שיש בהן רוח חיים, כהרי אש כו'
^ אי כתיב 'בור' וחדא מהנך - אתיא כולהו [מההוא ומאידך] בצד השוה: דאי כתיב בור וקרן - אתיא שן מינייהו הכי: מה בור שאין דרכו לילך ולהזיק – חייב, שן שדרכו לילך ולהזיק לא כל שכן! מה לבור שכן תחילת עשייתו עומד לנזק תאמר בשן? קרן יוכיח; מה לקרן שכן כוונתו להזיק - בור יוכיח, וחזר הדין: הצד השוה שבהן שדרכן להזיק וממונך כו' - אף אני אביא שן. וכן רגל מקרן ובור: דכי פרכת 'מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר ברגל' - קרן יוכיח; מה לקרן שכן כוונתו להזיק? - בור יוכיח. וכן אש מקרן ובור בכולן תחילת הדין 'מה בור שאין דרכו לילך ולהזיק - חייב' אלו כולן, שדרכן לילך ולהזיק - לא כל שכן! מה לבור שכן תחילת עשייתו כו'. וכן אי כתב רחמנא בור ושן - אתו כולהו אינך נמי לבר מקרן בהאי דינא: מה בור שאין דרכו לילך ולהזיק – חייב, רגל ואש לא כל שכן! וכן אדם: מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר בכל אלו? שן תוכיח: מה לשן שכן יש הנאה להזיקו תאמר בכל אלו? בור תוכיח; הצד השוה כו' - אף אני אביא כל אלו. אבל קרן לא אתיא מינייהו, דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבבור ושן שכן מועדים מתחילתן - תאמר בקרן. וכן אי כתיב בור ורגל - אתיא כולהו מהא דינא דבור לבר מקרן; דכי פרכת 'מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק, תאמר בשן ואש ואדם? - רגל יוכיח; מה לרגל שכן הזיקו מצוי - דכל שעה היא מהלכת - תאמר בכל אלו? בור יוכיח, וחזר הדין הצד השוה כו' - אף אני אביא כל אלו, אבל קרן לא אתיא, ד'מה להצד השוה שבהן שמועדין מתחילתן, תאמר בקרן'? וכן אי כתב בור ואש - הוה אתו אינך בהאי דינא מבור, וכי פרכת 'מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר ברגל ושן ואדם' - אש תוכיח; מה לאש שכן מועדת לאכול בין שראוי לה בין שאינו ראוי לה, כגון עצים כלים ואבנים - תאמר בשן שאינה מועדת אלא לדבר הראוי לה? - בור יוכיח, שאינו מועד אלא לדבר הראוי לה; 'דבר שאינו ראוי לה' מאי ניהו? אדם, דכתיב 'ונפל שמה שור או חמור': שור ולא אדם, חמור ולא כלים, דאם נפל בבור אדם וכלים - פטור בעל הבור; הצד השוה שבהן כו' - אף אני אביא שן; ואתו אדם ורגל בפלגי דינא: דכי אמרת 'אש תוכיח' - ליכא למיפרך 'מה לאש' מידי, אבל קרן לא אתיא, דמה להצד השוה בבור ואש שכן מועדים מתחילתן. ולהכי נקט רבא 'בור': דמחד מאידך לא מצי למימר 'כי שדית חד בינייהו אתו כולהו מההוא ומחד מאידך', דהא מכל תרי מינייהו לא הוה אתו לא קרן ולא בור: קרן מאש ורגל ושן ואדם – לא, דמה לכולהו שכן מועדין מתחילתן; ובור נמי לא אתיא: דמה לכולהו שכן דרכן לילך ולהזיק. ואי קשיא לך: לימא 'כי שדית קרן בינייהו' - אי נקט קרן איכא תרי, דלא אתי מינה ומחד מאידך: דאי נקט או רגל או שן או אדם בהדי קרן - לא אתיא אש מינייהו, דפרכינן 'מה להצד השוה שבהם שיש בהם רוח חיים'; וכן בור נמי לא אתיא מינייהו, ואי נקט אש בהדי קרן - לא אתיא שן ובור מינייהו, דכי פרכינן 'מה לאש שכן אוכלת אפילו דבר שאין ראוי לה' כגון כלים - תאמר בשן דפטור על הכלים, כדתנן במתניתין, ליכא למימר 'קרן יוכיח'; ובור נמי לא אתי מינייהו, שכן דרכן לילך ולהזיק, מה שאין כן בבור
^ לא איתפרש היכא
^ למה שיש בזה מה שאין בזה
^ דכתיב בהו 'ובער בשדה אחר' דלא חייבין אלא ברשות הניזק
^ פלוגתא דרבי יהודה ורבנן לקמן בשילהי פרק 'שור שנגח את הפרה', ודרשה דבור - נראה בעיני דכדי נסיב לה, דהא בור איצטריכא ליה למיכתב, דהא מכל תרי מינייהו לא נפק, דכולהו דרכן לילך ולהזיק לבר מבור; אלא איידי דדריש להלכות האחרים - נקט לה נמי
^ כדדרשינן 'שור ולא אדם'
^ להכי כתביה רחמנא
^ צער ריפוי שבת ובושת, משאין כן בכל הני
^ שאם היו בגדים טמונים בגדיש - פטור המבעיר, דכתיב ביה (שמות כב) 'או הקמה', ודרשינן בשילהי 'הכונס צאן לדיר' (לקמן דף ס.): מה קמה בגלוי - אף כל גלוי, לאפוקי טמון, דלא, מה שאין כן בשור ובור ומבעה
^ ורבי יהודה קא פליג התם

[1] דכל המשלם יותר על מה שהזיק, כגון כפל ותשלומי ארבעה וחמשה - קרי 'קנס', כדלקמן בהך פירקין (דף טו,ב), וכגון כל דבר קצוב האמור בתורה, כגון חמשים של אונס ומפתה, ומאה של מוציא שם רע - כולהו הוי קנסא, אבל מידי אחרינא ממונא

[2] דאמר במסכת מכות בפרק קמא (דף ג,א)

[3] עדים זוממין

[4] כגון אם הוזמו בבית דין זה ולא הספיק בעל דין להעמידן בדין ולתובען, והלכו למקום אחר והודו שם בבית דין ואמרו 'הוזמנו בבית דינו של פלוני' – פטורין, אלמא קנסא הוא, ומודה בקנס פטור

[5] דהא לרבי עקיבא יש חילוק בין תשלומין של שור דאזיק שור, דלא משלם אלא חצי נזק, לתשלומי שור דאזיק אדם

[6] לקמן בפרק 'המניח את הכד' (פ"ג מ"ח, דף לג,א)

[7] אם חבל אדם בשור תם, ותם באדם

[8] ושָמוּ בית דין חבלה שחבל שור באדם יותר מחבלה שחבל האדם בשור

[9] משלם בעל השור אותו עודף

[10] לכח אגרופו, כדאמר בסנהדרין בפרק קמא (דף ז,א) 'אדייה לגזיזה וקם'

[11] ואשתכח דלא משלם נזק שלם אלא כמו שהשור שוה

[12] [גירסת רש"י:] אונס ומפתה דממונא הוא: שחמשים כסף לבד הוי קנס, אבל יש בו פגם: ששוה עכשיו פחות מדמעיקרא, כדאמר בכתובות (דף מ,א) 'ובושת - דממונא הוא'

[13] משום מאי איצטריך ליה למיתני

[14] משום

[15] משום

[16] מערב תרומה עם חולין של חבירו, דהשתא מזבין להו בזול, לפי שאין יכול לאוכלה אלא כהן

[17] שניסך יין חבירו לעבודה זרה, ואסרו בהנאה: הואיל ועביד ביה מעשה בגופיה דיַיִן

[18] כגון הכא, דאין הנזק ניכר בתוך הפירות, דלא חסר להו

[19] ומשום דקנס הוא תני דלא הוי בכלל אבות דרבי אושעיא

[20] דלא מחשיב בהדייהו

[21] מלשין: שמוסר ממון חבירו לעובד כוכבים

[22] כהן ששחט קרבנו של ישראל חטאת לשום שלמים, דאין הקרבן עולה לחובת בעליו וצריך אחר

[23] רבי חייא

[24] בעילה

[25] כדפרשינן לעיל לכל חד וחד נגיפה ונשיכה לקרן נתחככה להנאתה תולדה דשן וכן לכולן

[26] דבכולהו כתיב או 'תחת' וגמרינן 'תחת' 'תחת' משור מועד, דכתיב ביה 'שור תחת השור' (שמות כא לו): מה התם ממיטב, דגמר משן ורגל, דכתיב ביה 'מיטב שדהו' (שמות כב ד) - אף כאן מיטב: שאם בא לשלם קרקע לניזק בשביל הזיקו - מגביהו מן העידית; או נתינה, וגמר 'נתינה' 'נתינה' משור שנגח את העבד, דכתיב ביה 'יתן לאדוניו' (שמות כא כב); או ישלם וגמר משן ורגל, דכתיב בהן 'מיטב כרמו ישלם' (שמות כב ד) או כסף, וגמרי מבור, דכתיב ביה 'כסף ישיב לבעליו' (שמות כא לד). וארבע אבות גמירי כולהו משן ורגל: בשומר חנם כתיב 'אשר ירשיעון אלהים ישלם' (שמות כב ח); בשואל כתיב 'בעליו אין עמו שלם ישלם' (שמות כב יג); בנושא שכר כתיב 'אם גנוב יגנב מעמו ישלם' (שמות כב יא); שוכר אינו כתוב בתורה, אבל דינו כנושא שכר. בנזק דחובל בחבירו כתיב נתינה: 'כן ינתן בו' (ויקרא כד כ), והיינו ממון הניתן מיד ליד, כדדרשינן ב'החובל' (לקמן דף פד,א); בצער כתיב 'פצע תחת פצע' (שמות כא כה), ודרשינן ליה לקמן ב'החובל' (דף פה,א) 'פצע תחת פצע' - ליתן צער במקום נזק. בריפוי ושבת כתיב 'נתינה': 'שבתו יתן ורפא' (שמות כא יט); ובבושת כתיב 'תחת' גבי אונס ומפתה, דכתיב 'תחת אשר עינהּ' (דברים כב כט), ודרשינן בכתובות בפרק 'אלו נערות' (דף מ,א) חמשים כסף תחת העינוי, מכלל דאיכא בושת ופגם. לישנא אחרינא: הואיל וכתיב בחובל בחבירו 'תחת' דכתיב 'תחת פצע' (שמות כא כה) - כולהו חמשה דברים דידיה מהתם גמרינן. בתשלומי כפל כתיב 'ישלם שנים' (שמות כב ו,ח) ובתשלומי ארבעה וחמשה כתיב 'חמשה בקר ישלם תחת [שמות כא,לז]’, וקרן דגנב בכלל כפל הוא. ובגזל כתיב נתינה: 'ונתן לאשר אשם לו' (במדבר ה ז); בעדים זוממין כתיב בהו 'נפש בנפש' (דברים יט כא), וכמאן דכתיב 'תחת' דמי; באונס ומפתה ומוציא שם רע כתיב 'כסף': 'ונתן לאבי הנערה חמשים כסף' (דברים כב כט) היינו אונס; מפתה: 'כסף ישקול כמוהר הבתולות' (שמות כב טז); במוציא שם רע: 'וענשו אותו מאה כסף' (דברים כב יט); מטמא ומדמע ומנסך בכלל נזק הן, ובנזק כתיב ביה 'תחת' [גרסת רבי מאיר: ובנזק כתיב 'ישלם', דכתיב: מכה בהמה ישלמנה' [ויקרא כד,כא]]

[27] למה לי למיתני כלל

[28] במה מצינו בשור שהוא מזיק וחייב - אף המבעה שהוא מזיק יהא חייב

[29] כדמפרש לעיל רב לטעמיה ושמואל לטעמיה

[30] שור ומבעה

[31] אש

[32] דכי פרכת 'מה לקרן שכן כוונתו להזיק' - איכא למימר שן תוכיח; מה לשן שיש הנאה להזיקו - קרן יוכיח. ולרב דאמר מבעה זה אדם - תיתי הכי: כי פרכת מה לשור שכן כוונתו להזיק תאמר באש? אדם יוכיח, שאפילו אין כוונתו להזיק – חייב, כדתנן (לקמן דף כו,א): אדם מועד בין ער בין ישן; מה לאדם שכן חייב בארבעה דברים - שור יוכיח; הצד השוה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך - אף אני אביא אש

[33] דלא ראי קרן ומבעה, שיש בהן רוח חיים, כהרי אש כו'

[34] אי כתיב 'בור' וחדא מהנך - אתיא כולהו [מההוא ומאידך] בצד השוה: דאי כתיב בור וקרן - אתיא שן מינייהו הכי: מה בור שאין דרכו לילך ולהזיק – חייב, שן שדרכו לילך ולהזיק לא כל שכן! מה לבור שכן תחילת עשייתו עומד לנזק תאמר בשן? קרן יוכיח; מה לקרן שכן כוונתו להזיק - בור יוכיח, וחזר הדין: הצד השוה שבהן שדרכן להזיק וממונך כו' - אף אני אביא שן. וכן רגל מקרן ובור: דכי פרכת 'מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר ברגל' - קרן יוכיח; מה לקרן שכן כוונתו להזיק? - בור יוכיח. וכן אש מקרן ובור בכולן תחילת הדין 'מה בור שאין דרכו לילך ולהזיק - חייב' אלו כולן, שדרכן לילך ולהזיק - לא כל שכן! מה לבור שכן תחילת עשייתו כו'. וכן אי כתב רחמנא בור ושן - אתו כולהו אינך נמי לבר מקרן בהאי דינא: מה בור שאין דרכו לילך ולהזיק – חייב, רגל ואש לא כל שכן! וכן אדם: מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר בכל אלו? שן תוכיח: מה לשן שכן יש הנאה להזיקו תאמר בכל אלו? בור תוכיח; הצד השוה כו' - אף אני אביא כל אלו. אבל קרן לא אתיא מינייהו, דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבבור ושן שכן מועדים מתחילתן - תאמר בקרן. וכן אי כתיב בור ורגל - אתיא כולהו מהא דינא דבור לבר מקרן; דכי פרכת 'מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק, תאמר בשן ואש ואדם? - רגל יוכיח; מה לרגל שכן הזיקו מצוי - דכל שעה היא מהלכת - תאמר בכל אלו? בור יוכיח, וחזר הדין הצד השוה כו' - אף אני אביא כל אלו, אבל קרן לא אתיא, ד'מה להצד השוה שבהן שמועדין מתחילתן, תאמר בקרן'? וכן אי כתב בור ואש - הוה אתו אינך בהאי דינא מבור, וכי פרכת 'מה לבור שכן תחילת עשייתו לנזק תאמר ברגל ושן ואדם' - אש תוכיח; מה לאש שכן מועדת לאכול בין שראוי לה בין שאינו ראוי לה, כגון עצים כלים ואבנים - תאמר בשן שאינה מועדת אלא לדבר הראוי לה? - בור יוכיח, שאינו מועד אלא לדבר הראוי לה; 'דבר שאינו ראוי לה' מאי ניהו? אדם, דכתיב 'ונפל שמה שור או חמור': שור ולא אדם, חמור ולא כלים, דאם נפל בבור אדם וכלים - פטור בעל הבור; הצד השוה שבהן כו' - אף אני אביא שן; ואתו אדם ורגל בפלגי דינא: דכי אמרת 'אש תוכיח' - ליכא למיפרך 'מה לאש' מידי, אבל קרן לא אתיא, דמה להצד השוה בבור ואש שכן מועדים מתחילתן. ולהכי נקט רבא 'בור': דמחד מאידך לא מצי למימר 'כי שדית חד בינייהו אתו כולהו מההוא ומחד מאידך', דהא מכל תרי מינייהו לא הוה אתו לא קרן ולא בור: קרן מאש ורגל ושן ואדם – לא, דמה לכולהו שכן מועדין מתחילתן; ובור נמי לא אתיא: דמה לכולהו שכן דרכן לילך ולהזיק. ואי קשיא לך: לימא 'כי שדית קרן בינייהו' - אי נקט קרן איכא תרי, דלא אתי מינה ומחד מאידך: דאי נקט או רגל או שן או אדם בהדי קרן - לא אתיא אש מינייהו, דפרכינן 'מה להצד השוה שבהם שיש בהם רוח חיים'; וכן בור נמי לא אתיא מינייהו, ואי נקט אש בהדי קרן - לא אתיא שן ובור מינייהו, דכי פרכינן 'מה לאש שכן אוכלת אפילו דבר שאין ראוי לה' כגון כלים - תאמר בשן דפטור על הכלים, כדתנן במתניתין, ליכא למימר 'קרן יוכיח'; ובור נמי לא אתי מינייהו, שכן דרכן לילך ולהזיק, מה שאין כן בבור

[35] לא איתפרש היכא

[36] למה שיש בזה מה שאין בזה

[37] דכתיב בהו 'ובער בשדה אחר' דלא חייבין אלא ברשות הניזק

[38] פלוגתא דרבי יהודה ורבנן לקמן בשילהי פרק 'שור שנגח את הפרה', ודרשה דבור - נראה בעיני דכדי נסיב לה, דהא בור איצטריכא ליה למיכתב, דהא מכל תרי מינייהו לא נפק, דכולהו דרכן לילך ולהזיק לבר מבור; אלא איידי דדריש להלכות האחרים - נקט לה נמי

[39] כדדרשינן 'שור ולא אדם'

[40] להכי כתביה רחמנא

[41] צער ריפוי שבת ובושת, משאין כן בכל הני

[42] שאם היו בגדים טמונים בגדיש - פטור המבעיר, דכתיב ביה (שמות כב) 'או הקמה', ודרשינן בשילהי 'הכונס צאן לדיר' (לקמן דף ס.): מה קמה בגלוי - אף כל גלוי, לאפוקי טמון, דלא, מה שאין כן בשור ובור ומבעה

[43] ורבי יהודה קא פליג התם

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]