ביאור:בבלי בבא קמא דף פג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לשון סורסי למה? או לשון הקדש או לשון יונית [1]! ואמר רבי יוסי: בבל - לשון ארמי למה? או לשון הקדש או לשון פרסי [2]!'
אמרי: 'לשון יוני' לחוד 'חכמת יונית' לחוד [3].
וחכמת יונית מי אסירא? והאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל: '(איכה ג נא) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי - אלף ילדים [4] היו בבית אבא: חמש מאות מהם למדו תורה, חמש מאות למדו חכמת יונית, ולא נשתייר מהם אלא אני כאן, ובן אחי אבא בעסיא [5].
אמרי: שאני בית רבן גמליאל, שהיו קרובים למלכות, וכדתניא: המספר קומי [6] - הרי זה מדרכי האמורי [7]; אבטולמוס בר ראובן התירו לו לספר קומי מפני שהוא קרוב למלכות; של בית רבן גמליאל התירו להם לספר בחכמת יונית מפני שקרובים למלכות.
לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן קשור בשלשלאות:
תנו רבנן: לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן קשור בשלשלת, אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר [8], וקושרו ביום ומתירו בלילה.
תניא: רבי אליעזר הגדול אומר: המגדל כלבים - כמגדל חזירים. למאי נפקא מינה?
למיקם עליה בארור [9].
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: בבל - כעיר הסמוכה לספר דמי!
תרגמה: נהרדעא [10].
דריש רבי דוסתאי דמן בירי: (במדבר י לו) ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל - ללמדך שאין שכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות חסר אחת; והיתה אשה מעוברת ביניהם וראויה להשלים, ונבח בה כלב והפילה - נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל.
ההיא איתתא דעלת למיפא בההוא ביתא; נבח בה כלבא, אמר לה מריה: "לא תיסתפי מיניה, שקולי ניביה [11]"; אמרה ליה "שקילי טיבותיך [12] ושדיא אחיזרי [13] - כבר נד ולד [14]".
אין פורסין נישבין ליונים [אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס]:
ומי אזלי כולי האי? והתנן [בבא בתרא פ"ב מ"ה]: 'מרחיקין את השובך מן העיר חמשים אמה [15]'?
אמר אביי: מישט שייטי טובא; כרסייהו - בחמשים אמה מליא [16].
ומישט שלשים ריס ותו לא? והתניא: בישוב - אפילו מאה מיל לא יפרוס?
רב יוסף אמר: בישוב כרמים [17];
רבה אמר: בישוב שובכין.
ותיפוק ליה משום שובכין גופייהו?
איבעית אימא: בדעובד כוכבים; ואיבעית אימא: בדהפקר; ואיבעית אימא: בדידיה [18].
הדרן עליך 'מרובה'
-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
עריכהבבא קמא פרק שמיני 'החובל'
שמות כא,יח וכי יריבֻן אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף ולא ימות ונפל למשכב
שמות כא,יט אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו - ונקה המכה, רק שבתו יתן ורפא ירפא.
שמות כא,כ וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו - נקם ינקם.
שמות כא,כא אך אם יום או יומים יעמד - לא יֻקם, כי כספו הוא
שמות כא,כב וכי ינצו אנשים, ונגפו אשה הרה ויצאו ילדיה ולא יהיה אסון - ענוש יענש: כאשר ישית עליו בעל האשה - ונתן בפללים
שמות כא,כג ואם אסון יהיה - ונתתה נפש תחת נפש:
שמות כא,כד עין תחת עין, שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל
שמות כא,כה כויה תחת כויה, פצע תחת פצע, חבורה תחת חבורה.
שמות כא,כו וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה - לחפשי ישלחנו, תחת עינו
שמות כא,כז ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל - לחפשי ישלחנו תחת שנו.
ויקרא כד,יז ואיש כי יכה כל נפש אדם - מות יומת.
ויקרא כד,יח ומכה נפש בהמה ישלמנה - נפש תחת נפש.
ויקרא כד,יט ואיש כי יתן מום בעמיתו - כאשר עשה כן יעשה לו:
ויקרא כד,כ שבר תחת שבר, עין תחת עין, שן תחת שן: כאשר יתן מום באדם - כן ינתן בו
ויקרא כד,כא ומכה בהמה ישלמנה, ומכה אדם יומת
ויקרא כד,כב משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח יהיה כי אני ה' אלקיכם.
במדבר לה,לא ולא תקחו כפר לנפש רצח אשר הוא רשע למות - כי מות יומת.
במדבר לה,לב ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן.
דברים יט,כא ולא תחוס עינך נפש בנפש עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל.
דברים כה,יא כי ינצו אנשים יחדו איש ואחיו וקרבה אשת האחד להציל את אישה מיד מכהו ושלחה ידה והחזיקה במבשיו
דברים כה,יב וקצתה את כפה לא תחוס עינך
משנה:
החובל בחבירו חייב עליו משום חמשה דברים: בנזק בצער בריפוי בשֶׁבֶת ובושת:
בנזק כיצד?
סימא את עינו, קטע את ידו, שיבר את רגלו - רואין אותו כאילו הוא עבד נמכר בשוק, ושמין כמה היה יפה וכמה הוא יפה [19];
צער: כְּוָאוֹ בשפוד או במסמר [20] - ואפילו על ציפורנו, מקום שאינו עושה חבורה - אומדין כמה אדם כיוצא בזה [21] רוצה ליטול להיות מצטער כך;
ריפוי: הכהו - חייב לרפאותו;
עלה בו צמחים [22]: אם מחמת המכה – חייב; שלא מחמת המכה – פטור;
חייתה ונסתרה חייתה ונסתרה - חייב לרפאותו;
חייתה כל צורכה - אינו חייב לרפאותו;
שֶׁבֶת: [23] רואין אותו כאילו הוא שומר קישואין [24], שכבר נתן לו דמי ידו ודמי רגלו;
בושת: הכל לפי המבייש [25] והמתבייש [26].
גמרא:
אמאי? (שמות כא כד) עין תחת עין [שן תחת שן, יד תחת יד, רגל תחת רגל] אמר רחמנא, אימא עין ממש!?
לא סלקא דעתך, דתניא: יכול סימָא את עינו - מסמא את עינו, קָטע את ידו - מקטע את ידו, שיבר את רגלו - משבר את רגלו? תלמוד לומר: 'מכה אדם...' ומכה בהמה... [27]; מה מכה בהמה לתשלומין - אף מכה אדם לתשלומין;
ואם נפשך לומר [28] - [29] הרי הוא אומר: (במדבר לה לא) לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות [כי מות יומת]: לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאין חוזרין [30]'.
הי 'מכה'? אילימא (ויקרא כד כא) מכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת - ההוא בקטלא כתיב [31]!
אלא מהכא (ויקרא כד יח) מכה נפש בהמה ישלמנה נפש תחת נפש, וסמיך ליה (ויקרא כד יט) ואיש כי יתן מום בעמיתו כאשר עשה כן יעשה לו.
האי - לאו 'מכה' הוא [לא כתוב לשון 'מכה' אלא לשון 'יתן' או 'יעשה’]?!
'הכאה' 'הכאה' קאמרינן [32]: מה הכאה האמורה בבהמה – לתשלומין, אף הכאה האמורה באדם – לתשלומין.
[מכאן ועד הסימן @ לא גרסינן [לפי תוספות ד"ה אף רבי שמעון בן אלעזר]]
והא כתיב: (ויקרא כד יז) ואיש כי יכה כל נפש אדם מות יומת [33]?
– בממון.
ממאי דבממון? אימא במיתה ממש!?
לא סלקא דעתך: חדא: דהא איתקש [מכה אדם] ל'מכה בהמה ישלמנה' (ויקרא כד כא: ומכה בהמה ישלמנה ומכה אדם יומת); ועוד: כתיב בתריה (ויקרא כד כ: שבר תחת שבר עין תחת עין שן תחת שן) כאשר יתן מום באדם כן ינתן בו, ושמע מינה ממון.
[@ - עד כאן לא גרסינן לפי תוספות.]
ומאי אם נפשך לומר [34]?
תו קא קשיא לתנא: מאי חזית דילפת מ'מכה בהמה'? לילף ממכה אדם [35]!?
אמרי: דנין ניזקין מניזקין ואין דנין ניזקין ממיתה [36].
אדרבה: דנין אדם מאדם, ואין דנין אדם מבהמה!?
[הספק הזה, כיצד ללמוד] - היינו דקתני [בגלל הספק הזה למדנו בבריייתא דרך אחרת:] אם נפשך לומר - הרי הוא אומר (במדבר לה לא) לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, כי מות יומת': לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין.
והאי 'לא תקחו כופר לנפש רוצח' - למעוטי ראשי אברים הוא דאתא? האי [’לא תקחו...’]- מבעי ליה דאמר רחמנא: לא תעביד ביה תרתי: לא תשקול מיניה ממון ותקטליה.
האי [לא תעביד ביה תרתי: לא תשקול מיניה ממון ותקטליה] - מ'כדי רשעתו' (דברים כה ב: והיה אם בן הכות הרשע והפילו השפט והכהו לפניו כדי רשעתו במספר) נפקא: רשעה אחת אתה מחייבו, ואי אתה מחייבו שתי רשעיות.
ואכתי מבעי ליה דקאמר רחמנא: לא תשקול ממון ותפטריה [37]!?
אם כן לכתוב רחמנא 'לא תקחו כופר לאשר הוא רשע למות'; 'לנפש רוצח' למה לי [38]? שמע מינה: לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר, אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין.
וכי מאחר דכתיב 'לא תקחו כופר' – 'מכה' 'מכה' למה לי?
אמרי: אי מהאי - הוה אמינא: אי בעי עינו ניתיב, ואי בעי דמי עינו ניתיב - קא משמע לן מבהמה: מה מכה בהמה לתשלומין - אף מכה אדם לתשלומין.
תניא: 'רבי דוסתאי בן יהודה אומר: (ויקרא כד כ: שבר תחת שבר) עין תחת עין [שן תחת שן כאשר יתן מום באדם - כן ינתן בו] – ממון.
אתה אומר ממון או אינו אלא עין ממש?
אמרת? הרי שהיתה עינו של זה גדולה ועינו של זה קטנה - היאך אני קורא ביה 'עין תחת עין'? וכי תימא כל כי האי שקיל מיניה ממונא - התורה אמרה (ויקרא כד כב) משפט אחד יהיה לכם [כגר כאזרח יהיה כי אני ה' אלקיכם]: משפט השוה לכולכם!
אמרי: מאי קושיא? דלמא נהורא שקיל מיניה - נהורא אמר רחמנא נישקול מיניה! דאי לא תימא הכי -
הערות
עריכה- ^ הוא לשון צח ו'סורסי' - לשון נלעג הוא
- ^ לשון נאה מארמי; בארץ ישראל הסמוכה ליון - נקט יוני, ובבל הסמוך לפרס - נקט לשון פרסי
- ^ 'חכמת יונית'- בני פלטין הקרובים למלכות מספרין בה
- ^ בחורים
- ^ לא גרסינן 'מאי דכתיב', כלומר: כך אמר רבן שמעון: קורא אני על עצמי המקרא הזה, שיש עלי לעולל עיני בבכי ודמעה מכל משפחות העיר
- ^ לפנים במצח
- ^ שמספרים מלפניהם, ומשיירין בלורית מאחריהן; לישנא אחרינא: דרך רומיים לגלח שער שלמעלה מן האוזן; בתשובת הגאונים
- ^ מרקא בין ישראל לעובדי כוכבים, וצריכה שימור
- ^ כדתניא לעיל: ארור ישראל שיגדל חזירים
- ^ 'בבל' - שם המדינה, ועיר אחת שבה נקראת 'נהרדעא' ואותה העיר סמוכה לספר; ואשמועינן רב נחמן דהואיל ויש בבבל ישוב קבוע וישראל הרבה - מותר לגדל כלבים בעיר הסמוכה לספר כאילו היא מארץ ישראל
- ^ ינייבי"ש ל"א: ארבע שיני הכלב הארוכות שבהן נושך; כך שמעתי (חולין דף נט.) (בבכורות)
- ^ נטולה היא טובתך
- ^ ומוטלת על הקוצים (שלא קשרת את הכלב) מה שאתה מנחמני הבל
- ^ ונעקר ממקומו
- ^ שלא יפסידו תבואה ופירות שסביב העיר
- ^ במה שהן מלקטות ומנקרות בקרקע - מלאין בחמשין אמה; הלכך: לגבי אכילת תבואת עיר - אין לחוש ביותר
- ^ שהולך מכרם לכרם עד למרחוק
- ^ שאותן שובכין – שלו; ומשום יוני שובכין שלא ילכדו בפחין - אין לחוש, דשלו הן; אבל יש לחוש ליוני הישוב שבאין דרך השובכין למרחוק
- ^ שהרי הזיקו והפסידו ממון זה, שאם היה נצרך - היה מוכר עצמו בעבד עברי
- ^ כאֵב המכה
- ^ לפי מה שהוא מעונג - רב צערו וכאיבו
- ^ מלנ"ט
- ^ כל ימי החולי
- ^ ונותן שכירתו של כל יום, שהרי אין ראוי למלאכה כבידה אפילו בלא חולי, שהרי נקטעה ידו ורגלו
- ^ אדם קל שבייש בושתו מרובה
- ^ אדם חשוב שנתבייש - בושתו מרובה. וכולהו חמשה דברים - מִקְּרָא נפקי: נזק - דכתיב 'עין תחת עין' (שמות כא כד); צער: 'פצע תחת פצע' (שמות כא כה), דהכי דרשינן בגמרא; ריפוי ושבת: 'רק שבתו יתן ורפא ירפא' (שמות כא יט); בושת: דכתיב 'וקצותה את כפה' (דברים כה יב) - ממון
- ^ לקמן מפרש לקראי הי מכה קאמר
- ^ ואם יש לך להשיב ולהקשות כלום על טעם זה, ולקמן בעי: 'מאי הוי ליה לאקשויי?'
- ^ צא ולמד ממדרש אחר:
- ^ לאחר שנקטעו
- ^ ותשלומין אין שם
- ^ אף על גב דקראי לא דמו - גמרינן גזירה שוה, כדתנא דבי רבי ישמעאל: ושב הכהן... ובא הכהן.... (עירובין נא א); ו'מכה אדם' דקתני הכא - הכאה הוא דקאמר, ומ'כי יתן מום' (ויקרא כד יט) גמר, דמום - על ידי הכאה בא
- ^ ולקטלא לא אתא קרא, אלא לראשי אברים, כדכתיב בתריה: עין תחת עין (ויקרא כד כא), וכתיב [כאן] 'יומת', כלומר: ינטל אברו וימות אותו אבר
- ^ מאי הוה ליה לאקשויי
- ^ שנהרג ממש, והכא נמי (כתיב) 'כי יתן מום' (ויקרא כד יט) - מום ממש
- ^ כלומר: משום האי פירכא - לא הוה מדחיק תנא למילף מ'לא תקחו', הא מצי לשנויי הכי: דנין ניזקין מניזקין כו'
- ^ מקטלא ולגופיה אצטריך ולא למעוטי אחריני
- ^ דלא אצטריך אתי למעוטי ראשי אברים שאינן נפש