פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ולא ראי השן - שאין כוונתו להזיק, כראי הקרן - שכוונתו להזיק [1].

[2] ולאו קל וחומר הוא: ומה שן שאין כוונתו להזיק חייב - קרן שכוונתו להזיק לא כל שכן [3]? [4].

איצטריך [5]: סלקא דעתא אמינא מידי דהוה אעבד ואמה: עבד ואמה לאו אף על גב דכוונתן להזיק אפילו הכי פטירי [6]? הכי נמי לא שנא

אמר רב אשי: אטו עבד ואמה - לאו טעמא רבה אית בהו: שמא יקניטנו רבו וילך וידליק גדישו של חבירו ונמצא זה מחייב את רבו מאה מנה בכל יום [7]!?

אלא פריך הכי: [8] לא ראי הקרן שכוונתו להזיק כראי השן שאין כוונתו להזיק [9], ולא ראי השן שיש הנאה להזיקו כראי הקרן שאין הנאה להזיקו [10].

ורגל מאי [11]? שייריה [12]?

כשהזיק חב המזיק - לאתויי רגל.

וליתנייה בהדיא!?

אלא אמר רבא: תנא שור לרגלו ומבעה לשינו, והכי קאמר [13] לא ראי הרגל שהזיקה מצוי כראי השן שאין הזיקה מצוי [14], ולא ראי השן שיש הנאה להזיקו כראי הרגל שאין הנאה להזיקו.

וקרן מאי? שייריה?

כשהזיק חב המזיק - לאתויי קרן.

וליתנייה בהדיא?

במועדין מתחילתן קמיירי [15], בתמין ולבסוף מועדין [קרן] לא קמיירי.

ושמואל - מאי טעמא לא אמר כרב?

אמר לך: אי סלקא דעתך אדם - הא קתני סיפא: 'שור המועד ושור המזיק ברשות הניזק [16] והאדם'.

וליתני ברישא?

בנזקי ממון [17] קמיירי [18], בנזקי גופו [19] לא קמיירי.

ורב נמי: הא קתני אדם בסיפא [20]?

אמר לך רב: ההוא - למחשביה בהדי מועדין הוא דאתא [21];

ומאי לא הרי [22]?

הכי קאמר: לא ראי השור, שמשלם את הכופר, כראי האדם שאין משלם את הכופר [23], ולא ראי האדם שחייב בארבעה דברים, כראי השור שאין בו ארבעה דברים [24];

[25] הצד השוה שבהן שדרכן להזיק; וכי שור דרכו להזיק [26]!? [27]

במועד.

ומועד דרכו להזיק?

כיון דאייעד - אורחיה הוא.

אדם דרכו להזיק?

בישן: ישן דרכו להזיק כיון דכייף ופשיט [28] - אורחיה הוא [29].

[30] ושמירתן עליך [31]?

אדם שמירת גופו עליו* הוא.

ולטעמיך - הא דתני קרנא 'ארבעה אבות נזיקין', ואדם אחד מהן - אדם שמירת גופו עליו הוא?

אלא כדאמר ליה רבי אבהו לתנא: תני 'אדם שמירת גופו עליו',

  • [תוספות ד"ה אדם שמירת גופו עליו: מכאן משמע דלא גרסינן במתניתין 'וממונך' [הצד השוה שבהן שדרכן להזיק [במשניות שברי"ף: וממונך] ושמירתן עליך, וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ] מדלא פריך נמי הכי 'אדם ממונו הוא'!? ומשום הכי אין צריך למחקו, כדפירשתי (לעיל ג,ב): ד"ה וממונך</ref>]


עמוד ב

הכא נמי תני 'אדם שמירת גופו עליו' [32].

מתקיף לה רב מרי: ואימא 'מבעה' זה המים [33], כדכתיב (ישעיהו סד א) 'כִּקְדֹחַ אֵשׁ הֲמָסִים [34] מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ [35] [36] [לְהוֹדִיעַ שִׁמְךָ לְצָרֶיךָ מִפָּנֶיךָ גּוֹיִם יִרְגָּזוּ] [37]'?

- מי כתיב 'מים נבעו' [38]? 'תבעה אש' כתיב [39].

מתקיף לה רב זביד: ואימא 'מבעה' זה האש, דכי כתיב 'תבעה' - באש הוא דכתיב!?

אי הכי מאי 'המבעה וההבער'? וכי תימא פרושי קמפרש [40] - אי הכי 'ארבעה'? שלשה הוו!? וכי תימא תנא 'שור' דאית ביה תרתי [41] - אי הכי 'לא זה וזה שיש בהן רוח חיים' [42] - אש מאי רוח חיים אית ביה [43]? ותו: מאי כהרי האש?


תני רב אושעיא: 'שלשה עשר אבות נזיקין [44]:

1</ref>שומר חנם [45] 2</ref>והשואל [46] 3</ref>נושא שכר 4</ref>והשוכר [47] 5</ref>נזק [48] 6</ref>צער [49] 7</ref>וריפוי 8</ref>שבת 9</ref>ובושת [50], וארבעה דמתניתין - הא תליסר.

ותנא דידן - מאי טעמא לא תני הני?

בשלמא לשמואל - בנזקי ממון קמיירי, בנזקי גופו לא קמיירי [51], אלא לרב [52] - [53] ליתני [שאר נזקי אדם שמונה רבי אושעיא]?

תנא 'אדם' [54] וכל מילי דאדם.

ולרב אושעיא נמי, הא תני ליה 'אדם'?

תרי גווני אדם: תנא אדם דאזיק אדם ותנא אדם דאזיק שור [55].

אי הכי, שור נמי ליתני תרי גווני שור: ליתני שור דאזיק שור וליתני שור דאזיק אדם?

האי מאי? בשלמא אדם דאזיק שור: נזק הוא דמשלם, אדם דאזיק אדם [56] משלם ארבעה דברים [57]; אלא שור - מה לי שור דאזיק שור מה לי שור דאזיק אדם, אידי ואידי נזק הוא דמשלם!?

והא שומר חנם והשואל נושא שכר והשוכר, דאדם דאזיק שור הוא, וקתני [58]

תני [59] הזיקא דבידים וקתני [60] הזיקא דממילא.

תני רבי חייא: 'עשרים וארבעה אבות נזיקין: 1</ref>תשלומי כפל [61] 2</ref>ותשלומי ארבעה וחמשה [62] 3</ref>וגנב [63] 4</ref>וגזלן [64] 5</ref>ועדים זוממין 6</ref>והאונס [65] 7</ref>והמפתה [66] 8</ref>ומוציא שם רע [67] 9</ref>והמטמא [68] 10</ref>והמדמע [69] 11</ref>והמנסך [70] - והני תליסר, הא עשרים וארבעה [71].

ורבי אושעיא - מאי טעמא לא תני הני?

בממונא קמיירי, בקנסא לא קמיירי.

גנב [72] וגזלן [73], דממונא הוא - ליתני?

הא קתני ליה שומר חנם [74] והשואל [75].

ורבי חייא נמי - הא תנא ליה שומר חנם והשואל?

תני ממונא דאתא לידיה בהיתירא [76] וקתני ממונא דאתא לידיה באיסורא [77].

הערותעריכה

  1. ^ דאי כתב רחמנא שן - לא אתי קרן מיניה
  2. ^ ולהכי פריך
  3. ^ כל שכן דמשום האי טעמא נפיק קרן משן
  4. ^ והוא הדין נמי דקא פריך אטעמא קמא: דאי כתב קרן - הוה נפקא שן מיניה בקל וחומר: ומה קרן שאין הנאה להזיקה חייב כו' והאי ליכא לתרוצי דהכי מיפרשא מילתא דרב יהודה: לא ראי הקרן שאין הנאה כו', ואי כתב שן לא אתיא קרן מיניה, ולא ראי השן - שאין כוונתו להזיק כו', ואי כתב קרן - לא אתיא שן מיניה, ולא תיקשי מידי? האי - לאו מילתא היא, שאין זה לשון הש"ס, אלא ההוא דבעי למיגמר חבריה מיניה נקיט ברישא, כדקתני מתניתין: 'לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים', ואי כתב הני תרתי - לא אתי אש מתרוייהו; אלמא כל היכא דקתני 'לא ראי זה כראי זה', ההוא דבעי אגמורי חבריה מיניה נקיט ברישא, כדקתני מתניתין, והכי קאמר לא ראי זה כראי זה: אין דין הכתוב בזה ראוי לנהוג בזה
  5. ^ למיכתב קרן
  6. ^ כדאמרינן בפרק 'החובל' (לקמן דף פז,א) העבד והאשה פגיעתן רעה: החובל בהן חייב, והן שחבלו באחרים פטורין
  7. ^ דאי מיחייבת ליה - כל שעה שיכעיסנו רבו ילך וידליק גדישו של חבירו כדי לחייב את רבו
  8. ^ 'לא ראי השור כראי המבעה' דקתני במתניתין - הכי קאמר:
  9. ^ אלא להנאתה מתכוונת; הלכך אי כתב קרן - לא הוה נפיק שן מינה
  10. ^ ואי כתב שן לא אתיא קרן מינה
  11. ^ עביד ליה תנא דמתניתין, דלא תני
  12. ^ בתמיה
  13. ^ הך דקתני מתניתין לא הרי השור כהרי המבעה - הכי קאמר:
  14. ^ הלכך לא אתיא שן מינה
  15. ^ רגל ובור שן ואש מועדין מתחילתן לשלם נזק שלם, דלא פליג רחמנא בין תם למועד אלא בנגיחה
  16. ^ שנכנס לרשות הניזק ונגח שם את שורו, ואף על גב דתם הוא - משלם נזק שלם; וסתמא כרבי טרפון דאמר (לקמן דף טו,ב) משונה קרן ברשות הניזק - נזק שלם משלם
  17. ^ בנזקין שממונו מזיק
  18. ^ רישא
  19. ^ שהוא עצמו מזיק
  20. ^ ולמה ליה למיתני ברישא
  21. ^ דקתני חמשה תמין וחמשה מועדין, וקחשיב להו ואזיל
  22. ^ דקתני במתניתין לא הרי השור כהרי המבעה, לרב, דאמר מבעה זה אדם
  23. ^ שור מועד שנגח אדם ומת משלם כופר, הלכך אי כתב שור לא אתיא אדם מיניה: דאדם שהרג את חבירו במזיד נהרג, בשוגג גולה ואינו משלם כופר
  24. ^ אדם החובל בחבירו חייב בארבעה דברים: צער ריפוי שבת ובושת; אבל 'נזק' לא קא חשיב, דשור נמי נזק משלם, אבל בהנך ארבעה דברים אינו חייב, כדמסיק בשילהי 'כיצד הרגל מועדת' (לקמן כו,א) דאמרינן 'איש כי יתן מום בעמיתו' (ויקרא כד יט) איש בעמיתו - ולא שור בעמיתו
  25. ^ וקא פריך לרב, דאמר "תנא 'שור' וכל מילי" [הרי ההמשך במשנה הוא]:
  26. ^ דשור היכי מצי למיתני בקרן 'דרכו להזיק'
  27. ^ ולשמואל ליכא למיפרך, דרגל ודאי 'דרכו לילך ולהזיק'.
  28. ^ את רגליו
  29. ^ לשבר כלים שבצד מרגלותיו
  30. ^ וקא פריך: מאי האי דקתני
  31. ^ לשון זה אינו שייך אלא בנזקי ממונו
  32. ^ והאי דקתני 'ושמירתן עליך' - אשארא
  33. ^ שאם שופך אדם מימיו לרשות הרבים ובא אחר ונטנפו כליו - חייב השופכן
  34. ^ כמו שהאש שורף דבר הנימס, כגון זפת ושעוה וכל מיני רבב
  35. ^ וכמים שמבעבעים את האש: כשנותנין מים על האש נעשים כמין אבעבועות הרתיחות
  36. ^ וסיפא דקרא הכי הוא
  37. ^ כן תודיע שמך לצריך כשתאבדם מן העולם
  38. ^ לשון רבים, דליהוי משמע דמבעה - אמים קאי, שהן מבעבעין את האש
  39. ^ דמשמע שהאש מבעבע המים, ד'תבעה' - לשון יחיד ולשון נקבה
  40. ^ המבעה זה ההבער
  41. ^ שן ורגל וקרן לא קחשיב, דבתמין לא קמיירי
  42. ^ גירסת רש"י: מאי 'לא זה וזה' דקתני מתניתין אשור ומבעה 'לא זה וזה שיש בהן רוח חיים'
  43. ^ ואי מבעה היינו אש - מי אית בו רוח חיים
  44. ^ 'אבות' קרי להנך דכתיבן בקרא
  45. ^ חייב בפשיעה
  46. ^ והשואל חייב אפילו באונסין
  47. ^ ושוכר ונושא שכר חייבים בגניבה ואבידה, וכל שכן בפשיעה, וכולהו כתיבי, כדתני בפרק 'השואל' בבבא מציעא (דף צד,ב): 'פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם, שניה בשומר שכר, שלישית בשואל; הלכך אבות נינהו; ולקמן בעי: מאי נינהו תולדות
  48. ^ החובל בחבירו נותן לו מה שהוא שוה עכשיו פחות מבתחילה
  49. ^ אומדין כמה אדם העומד ידו ליקצץ על ידי חרב רוצה ליתן כדי שיתקצץ לו על ידי סם, דלית ליה צער כולי האי
  50. ^ כולהו יליף מקראי בפרק 'החובל' (לקמן דף פה.), וכיון דכתיבי – 'אבות' נינהו
  51. ^ כל הנך דרב אושעיא - הוא עצמו מזיק, דהנך ארבעה שומרים - הן עצמם הזיקו, הואיל ולא שמרו כראוי, ובנזקין דאזיק גופו לא קמיירי מתניתין
  52. ^ דאמר: 'מבעה' זה אדם
  53. ^ הואיל ומיירי תנא דמתניתין [באדם]
  54. ^ 'מבעה' דמתניתין
  55. ^ כלומר: נזקי ממון דהא 'מבעה' - דומיא דבור קתני, ובור לא מיירי בנזקי אדם, דרחמנא פטריה לגמרי, כדתניא (לקמן דף נג,ב): שור- ולא אדם, חמור - ולא כלים. ואדם דאזיק שור - היכא כתיב דקרי ליה 'אב'? דכתיב 'ומכה נפש בהמה ישלמנה' (ויקרא כד יח)
  56. ^ כגון חמשה דברים דחובל בחבירו; ולקמיה פריך: הא ארבעה שומרין דרב אושעיא אדם דאזיק שור הוא
  57. ^ וכיון דלא דמי חיובינהו להדדי תני להו בתרתי
  58. ^ רבי אושעיא
  59. ^ אבות דמתניתין
  60. ^ ארבעה שומרין
  61. ^ אם המצא תמצא בידו הגנבה
  62. ^ בטובח ומוכר
  63. ^ שמשלם על פי עצמו, ואינו משלם כפל אלא קרן בלבד, וכגון שהודה מעצמו, דמודה בקנס פטור, כדאמרינן 'אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים' (שמות כב ח), והיינו קנס; ואמרינן בפרק 'מרובה' (לקמן דף סד,ב): פרט למרשיע את עצמו
  64. ^ נמי אב הוא, דכתיב 'והשיב את הגזלה אשר גזל' (ויקרא ה כג)
  65. ^ 'חמשים כסף' כתיב באונס (דברים כב כט)
  66. ^ ובמפתה כתיב (שמות כב טז) 'כסף ישקל כמוהר הבתולות': כמוהר בתולים של אונס, דהיינו חמשים כסף
  67. ^ כתיב 'וענשו אותו מאה כסף' (דברים כב יט)
  68. ^ תרומה: שמגיע שרץ בתרומת כהן, דאפסדה מיניה
  69. ^ תרומה בחולין
  70. ^ יין לעבודה זרה; ובמסכת גיטין (דף נב,ב) מפרש אמאי לא קם ליה בדרבה מיניה; ו'מנסך את היין' ליכא למימר שניסכו ביין נסך שזרק בו, דלא קמחסריה ולא מידי, דהא מזבין ליה בר מדמי יין נסך שבו
  71. ^ מטמא מדמע ומנסך לא כתיבי בהדיא ואפילו הכי הוו אבות, שבכלל נזק הן, ונזק ממון כתיב בתורה (ויקרא כד יח): 'מכה נפש בהמה ישלמנה'
  72. ^ המודה מעצמו
  73. ^ דלא משלמי אלא קרן
  74. ^ דהתם נמי שייך גניבה, כגון שטען שנגנב הימנו והרי היא בידו, ואמרינן בפרק 'מרובה' (לקמן דף סג,ב) דטוען טענת גנב – כגנב, וטוען טענת גזלן – כגזלן
  75. ^ והא דנקט הכא 'והשואל' - לאו דוקא, דהא לא משכחת ביה דנפטר, לא בטוען טענת גנב ולא בטוען טענת גזלן, שהרי הוא חייב בכולו!
  76. ^ שומר חנם, אף על גב דהשתא טוען טענת גנב שנגנב הימנו, מיהו מעיקרא כי אתא לידיה - בהיתירא אתא לידיה
  77. ^ וגנב וגזלן ממונא אתא לידיה באיסורא