ביאור:בבלי מועד קטן דף ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת מועד קטן: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מסכת מועד קטן פרק ראשון משקין בית השלחין

משנה:

משקין בית השלחין במועד ^[1] ובשביעית ^[2], בין ממעיין שיצא בתחילה ^[3] בין ממעיין שלא יצא בתחילה ^[4];

^[5]

אבל אין משקין לא ממי הגשמים ^[6] ולא ממי הקילון;

ואין עושין עוגיות לגפנים.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין עושין את האמה בתחילה במועד ובשביעית, וחכמים אומרים עושין את האמה בתחילה בשביעית;

ומתקנין את המקולקלות במועד, ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים, וחוטטין אותן, ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקוות המים, ועושין כל צורכי הרבים, ומציינין את הקברות ויוצאין אף על הכלאים.

גמרא:

השתא יש לומר ממעיין שיצא בתחילה, דאתי לאינפולי ^[7] - משקין ^[8], ממעיין שלא יצא בתחילה, ^[9] דלא אתי לאינפולי - מיבעיא ^[10]?

אמרי: אצטריך: אי תנא מעיין שיצא בתחילה, הוה אמינא 'הכא הוא, דבית השלחין – אִין, בית הבעל ^[11] – לא, משום דאתי לאינפולי; אבל מעיין שלא יצא בתחילה - דלא אתי לאינפולי - אימא אפילו בית הבעל נמי?' - קא משמע לן ^[12]: לא שנא מעיין שיצא בתחילה, ולא שנא מעיין שלא יצא בתחילה: בית השלחין – אִין, בית הבעל ^[13] – לא!

ומאי משמע דהאי 'בית השלחין' לישנא דצחותא היא?

דכתיב (דברים כה יח) [אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך] ואתה עיף ויגע [ולא ירא אלקים] ומתרגמינן 'ואת משלהי ^[14] ולאי'.

ומאי משמע דהאי 'בית הבעל' לישנא דמייתבותא היא?

דכתיב (ישעיהו סב ה) כי יבעל בחור בתולה [יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך] ומתרגמינן 'ארי כמה דמיתותב עולם עם בתולתא יתייתבון בגויך בנייך'.

מאן תנא ^[15] דפסידא – אִין ^[16], הרווחה – לא ^[17], ואפילו במקום פסידא מיטרח נמי לא טרחינן ^[18]?

אמר רב הונא: רבי אליעזר בן יעקב היא, דתנן [(להלן ו,ב)]: רבי אליעזר בן יעקב אומר: מושכין את המים מאילן לאילן ^[19] ובלבד שלא ישקה את השדה כולה ^[20].

אימור דשמעת ליה לרבי אליעזר הרווחה דלא, טירחא במקום פסידא מי שמעת ליה?

אלא אמר רב פפא: הא מני? - רבי יהודה היא, דתניא [תוספתא מועד קטן פ"א ה"א [ליברמן]]:

'מעיין היוצא בתחילה - משקין ממנו אפילו שדה בית הבעל, דברי רבי מאיר;

רבי יהודה אומר: אין משקין אלא שדה בית השלחין שחרבה.

רבי אלעזר בן עזריה אומר: לא כך ולא כך.

יתר על כן אמר רבי יהודה: לא יפנה אדם אמת המים וישקה לגינתו ולחורבתו בחולו של מועד.'

מאי חרבה אילימא חרבה ממש ^[21], למה לי דמשקי לה ^[22]?

אמר אביי: שחרבה ממעיין זה ויצא לה מעיין אחר ^[23].

רבי אלעזר בן עזריה אומר: לא כך ולא כך: לא שנא חרב מעיינה ולא שנא לא חרב מעיינה, מעיין שיצא בתחילה – לא; וממאי? דלמא עד כאן לא קאמר רבי יהודה 'בית השלחין – אִין, בית הבעל – לא' אלא מעיין שיצא בתחילה,

עמוד ב

דלמא אתי לאינפולי, אבל מעיין שלא יצא בתחילה - דלא אתי לאינפולי - אפילו בית הבעל נמי ^[24]?

אם כן מתניתין אמאן תרמייה ^[25]? אלא לרבי יהודה לא שנא מעיין שיצא בתחילה ולא שנא מעיין שלא יצא בתחילה, בית השלחין – אִין, בית הבעל – לא ^[26]; והאי דקתני 'מעיין שיצא בתחילה' - להודיעך כחו דרבי מאיר, דאפילו מעיין היוצא בתחילה משקין ממנו אפילו שדה הבעל ^[27].

אתמר: המנכש ^[28] והמשקה מים לזרעים בשבת ^[29], משום מאי מתרינן ביה ^[30]?

רבה אמר: משום חורש.

רב יוסף אמר: משום זורע.

^[31]

אמר רבה: כוותי דידי מסתברא: מה דרכו של חורש לרפויי ^[32] ארעא - האי נמי מרפויי ארעא.

אמר רב יוסף: כוותי דידי מסתברא: מה דרכו של זורע לצמוחי פירא - הכא נמי מצמח פירא.

אמר ליה אביי לרבה: לדידך קשיא ולרב יוסף קשיא: לדידך קשיא: משום חורש אִין, משום זורע לא ^[33]? לרב יוסף קשיא: משום זורע אִין משום חורש לא? וכי תימא כל היכא דאיכא תרתי לא מיחייב אלא חדא, והאמר רב כהנא: זומר וצריך לעצים ^[34] חייב שתים: אחת משום נוטע ^[35] ואחת משום קוצר ^[36]?

קשיא.

איתיביה רב יוסף לרבה: 'המנכש והמחפה ^[37] לכלאים – לוקה ^[38]; רבי עקיבא אומר: אף המקיים ^[39]'; בשלמא לדידי, דאמינא ^[40] משום זורע - היינו דאסירא זריעה בכלאים ^[41], אלא לדידך, דאמרת משום חורש - חרישה בכלאים ^[42] מי אסירא ^[43]?

אמר ליה: ^[44] משום מקיים.

והא מדקתני סיפא רבי עקיבא אומר: אף המקיים מכלל דתנא קמא לאו משום מקיים הוא?

כולה רבי עקיבא היא, ו'מאי טעם' קאמר: מאי טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה? - משום מקיים, שרבי עקיבא אומר: אף המקיים'.

מאי טעמא דרבי עקיבא?

דתניא (ויקרא יט יט) [את חקתי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך] 'שדך לא תזרע כלאים'; אין לי אלא זורע, מקיים מניין?

תלמוד לומר 'כלאים שדך לא' ^[45]!

תנן: משקין בית השלחין במועד ובשביעית; בשלמא מועד ^[46]: משום טירחא הוא ^[47], ובמקום פסידא שרו רבנן ^[48], אלא שביעית בין למאן דאמר משום זורע ובין למאן דאמר משום חורש ^[49] - זריעה וחרישה בשביעית מי שרי ^[50]?

אמר אביי: בשביעית בזמן הזה ^[51], ורבי היא ^[52], דתניא: רבי אומר (דברים טו ב) וזה דבר השמטה שמוט [כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה לה’] ^[53] - בשתי שמיטות הכתוב מדבר: אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים: בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים, ובזמן שאי אתה משמט קרקע ^[54] - אי אתה משמט כספים.

רבא אמר: אפילו תימא רבנן ^[55], אבות אסר רחמנא ^[56],

הערות

^ שדה שהיא עומדת בהר וצריך להשקותה תמיד - משקין אותה אפילו בחולו של מועד*
^ מפרש בגמרא
^ דעכשיו מתחיל לנבוע, שעדיין לא החזיקה דרכה
^ מעיין נובע מזמן מרובה
^ *לפי שהוא לו הפסד גדול אם אינו משקה אותה, ודבר של הפסד התירו חכמים לטרוח בו בחולו של מועד, כמו שאנו מוצאין במסכת חגיגה (דף יח.) דכתיב (דברים טז ח) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך: מה שביעי עצור בעשיית מלאכה - אף ששה עצורים בעשיית מלאכה; אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששה עצורין בכל מלאכה? - תלמוד לומר השביעי: שביעי עצור בכל מלאכה, ואין ששה עצורין בכל מלאכה; הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזו מלאכה אסורה בחולו של מועד ואי זו מותרת; ומלאכה שיש בה הפסד אם אינו עושה אותה, כגון להשקות בית השלחין - התירו חכמים.
^ משום דאית ביה טירחא יתירא, כדמפרש בגמרא
^ הקרקע שסביבה, דעדיין לא החזיקה דרכה
^ בחולו של מועד, ולא חיישינן דלמא נפיל ואזיל וטרח טירחא יתירא
^ שכבר החזיק דרכו
^ דמשקה ממנו בחולו של מועד
^ שדה הוא בעמק ואינו צריך להשקותה ואין בה הפסד אם אין משקה אותה
^ מתניתין, דתני 'בין ממעיין שלא יצא בתחילה'
^ אפילו ממעיין שלא יצא בתחילה
^ וה"א מתחלף בחי"ת
^ דמתניתין
^ דפסידא שרי למיטרח בה בחולו של מועד, כגון בית השלחין
^ כגון דבית הבעל: דאסור להשקותה מאחר שאין בה הפסד, שאין צריך להשקותה אלא להרווחה דמילתא: לשוויה אפלי חרפי
'^ דקתני מתניתין אבל לא ממי גשמים כו' משום דאית ביה טירחא
^ בחולו של מועד, אם יש מים תחת אילן אחד - עושין דרך קטן מאילן לאילן כדי שימשכו המים מאילן זה לאילן אחר
^ בבית הבעל קמיירי, דהרווחה היא; אלמא דהרווחה דמילתא אסר רבי אליעזר [בן יעקב]
^ שנעשה בור
^ דהא אין לה תקנה לעולם
'^ שחרב מעיינה שרגילה לשתות ממנו: דכיון שרגילה לשתות, אי לא משקה לה עכשיו אית ליה פסידא יתירא - אפילו הכי לא שרי רבי יהודה אלא ממעיין שיצא לה, דלאו טירחא הוא, אבל מי גשמים ומי קילון - דטירחא הוא - לא שרי אפילו לבית השלחין; ועוד חזינן דקאמר רבי יהודה לא יפנה מים כו', אלמא דלא שרי רבי יהודה טירחא יתירא; אלמא מתניתין - רבי יהודה היא, דהא רבי אלעזר בן עזריה לא שנא חרב מעיינה ממעיין שיצא לה בתחילה, ולא שנא לא חרב - תרוייהו אסר
^ רבי יהודה, ומתניתין, דקתני נמי ממעיין שלא יצא בתחילה 'בית השלחין אִין, בית הבעל לא' - לאו רבי יהודה היא
^ לא רבי אליעזר בן יעקב, כדאמרן; ולא כרבי מאיר, דשרי אפילו בית הבעל; ולא כרבי אלעזר בן עזריה, דאפילו בית השלחין לא שרי ממעיין שיצא בתחילה
^ ומתניתין - רבי יהודה היא
^ שרי
^ תולש עשבים רעים מתוך הטובים, וכי עקרי להו - צמחי הני טפי
^ שזורק מים בעיקרי העשבים
^ דמאי מלאכה קא חשבינן ליה? דודאי קוצר לא חשבינן, שאינו מתכוין ליטול העשבים אלא לתקן עשבים הטובים שבשדה
^ חורש וזורע וקוצר - אבות מלאכות הן בפרק כלל גדול (שבת דף עג.)
^ לרכך
^ אמאי לא מיחייב בתרווייהו? הא עביד תרווייהו, ואשכחינן במלאכה דמיחייב תרתי
^ בשבת
^ דמשום הזימור גדלי טפי
^ שהרי צריך לעצים
^ שמכסה את הזרעים בעפר
^ משום לא תזרע כלאים (ויקרא יט יט)
^ שרואה כלאים זרוע ואינו מבטלו
^ דמנכש הוי
^ משום הכי מנכש בכלאים לוקה: דהא אסירא זריעה בכלאים, דכתיב לא תזרע
^ לצורך זריעת כלאים
^ דבשעת חרישה ליכא כלאים כלל
^ מנכש אינו לוקה אלא
^ ואף על גב דכתיב לא תזרע כלאים - גורעין ודורשין: לא כלאים - לא יהא כלאים מכל מקום: שחייב אתה לבטלו
^ משום הכי שרי
^ דלא אסיר בשום מלאכה אלא משום טירחא
^ גירסת רש"י: וכל מקום פסידא שרו רבנן למיטרח בחולו של מועד במקום פסידא, כדפרשינן לעיל
^ דפליגי רבה ורב יוסף לעיל במשקה מים לזרעים, דחד אמר משום חורש וחד אמר משום זורע
^ חרישה בשביעית מי שרי? הא נפקא מ'בחריש ובקציר תשבות' (שמות לד כא), דאמרינן: אם אינו ענין לשבת - שאינו צריך, שהרי כבר נאמר [לא תעשה] כל מלאכה (שמות כ י) - תנהו ענין לשביעית
^ דרבנן
^ דאמר דהוא מדרבנן, ומילתא דפסידא שרו רבנן
^ כתיב בהשמטת כספים; אמאי כתיב תרי זימני 'שמטה' 'שמוט'
^ מכלל דאיכא זמן דלא משמט קרקע, ואיזה זה? - בזמן הזה
^ דפליגי עליה דרבי, ואמרי דשביעית בזמן הזה דאורייתא
^ בשביעית

[1] שדה שהיא עומדת בהר וצריך להשקותה תמיד - משקין אותה אפילו בחולו של מועד*

[2] מפרש בגמרא

[3] דעכשיו מתחיל לנבוע, שעדיין לא החזיקה דרכה

[4] מעיין נובע מזמן מרובה

[5] *לפי שהוא לו הפסד גדול אם אינו משקה אותה, ודבר של הפסד התירו חכמים לטרוח בו בחולו של מועד, כמו שאנו מוצאין במסכת חגיגה (דף יח.) דכתיב (דברים טז ח) ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה' אלהיך: מה שביעי עצור בעשיית מלאכה - אף ששה עצורים בעשיית מלאכה; אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששה עצורין בכל מלאכה? - תלמוד לומר השביעי: שביעי עצור בכל מלאכה, ואין ששה עצורין בכל מלאכה; הא לא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזו מלאכה אסורה בחולו של מועד ואי זו מותרת; ומלאכה שיש בה הפסד אם אינו עושה אותה, כגון להשקות בית השלחין - התירו חכמים.

[6] משום דאית ביה טירחא יתירא, כדמפרש בגמרא

[7] הקרקע שסביבה, דעדיין לא החזיקה דרכה

[8] בחולו של מועד, ולא חיישינן דלמא נפיל ואזיל וטרח טירחא יתירא

[9] שכבר החזיק דרכו

[10] דמשקה ממנו בחולו של מועד

[11] שדה הוא בעמק ואינו צריך להשקותה ואין בה הפסד אם אין משקה אותה

[12] מתניתין, דתני 'בין ממעיין שלא יצא בתחילה'

[13] אפילו ממעיין שלא יצא בתחילה

[14] וה"א מתחלף בחי"ת

[15] דמתניתין

[16] דפסידא שרי למיטרח בה בחולו של מועד, כגון בית השלחין

[17] כגון דבית הבעל: דאסור להשקותה מאחר שאין בה הפסד, שאין צריך להשקותה אלא להרווחה דמילתא: לשוויה אפלי חרפי

[18] '^ דקתני מתניתין אבל לא ממי גשמים כו' משום דאית ביה טירחא

[19] בחולו של מועד, אם יש מים תחת אילן אחד - עושין דרך קטן מאילן לאילן כדי שימשכו המים מאילן זה לאילן אחר

[20] בבית הבעל קמיירי, דהרווחה היא; אלמא דהרווחה דמילתא אסר רבי אליעזר [בן יעקב]

[21] שנעשה בור

[22] דהא אין לה תקנה לעולם

[23] '^ שחרב מעיינה שרגילה לשתות ממנו: דכיון שרגילה לשתות, אי לא משקה לה עכשיו אית ליה פסידא יתירא - אפילו הכי לא שרי רבי יהודה אלא ממעיין שיצא לה, דלאו טירחא הוא, אבל מי גשמים ומי קילון - דטירחא הוא - לא שרי אפילו לבית השלחין; ועוד חזינן דקאמר רבי יהודה לא יפנה מים כו', אלמא דלא שרי רבי יהודה טירחא יתירא; אלמא מתניתין - רבי יהודה היא, דהא רבי אלעזר בן עזריה לא שנא חרב מעיינה ממעיין שיצא לה בתחילה, ולא שנא לא חרב - תרוייהו אסר

[24] רבי יהודה, ומתניתין, דקתני נמי ממעיין שלא יצא בתחילה 'בית השלחין אִין, בית הבעל לא' - לאו רבי יהודה היא

[25] לא רבי אליעזר בן יעקב, כדאמרן; ולא כרבי מאיר, דשרי אפילו בית הבעל; ולא כרבי אלעזר בן עזריה, דאפילו בית השלחין לא שרי ממעיין שיצא בתחילה

[26] ומתניתין - רבי יהודה היא

[27] שרי

[28] תולש עשבים רעים מתוך הטובים, וכי עקרי להו - צמחי הני טפי

[29] שזורק מים בעיקרי העשבים

[30] דמאי מלאכה קא חשבינן ליה? דודאי קוצר לא חשבינן, שאינו מתכוין ליטול העשבים אלא לתקן עשבים הטובים שבשדה

[31] חורש וזורע וקוצר - אבות מלאכות הן בפרק כלל גדול (שבת דף עג.)

[32] לרכך

[33] אמאי לא מיחייב בתרווייהו? הא עביד תרווייהו, ואשכחינן במלאכה דמיחייב תרתי

[34] בשבת

[35] דמשום הזימור גדלי טפי

[36] שהרי צריך לעצים

[37] שמכסה את הזרעים בעפר

[38] משום לא תזרע כלאים (ויקרא יט יט)

[39] שרואה כלאים זרוע ואינו מבטלו

[40] דמנכש הוי

[41] משום הכי מנכש בכלאים לוקה: דהא אסירא זריעה בכלאים, דכתיב לא תזרע

[42] לצורך זריעת כלאים

[43] דבשעת חרישה ליכא כלאים כלל

[44] מנכש אינו לוקה אלא

[45] ואף על גב דכתיב לא תזרע כלאים - גורעין ודורשין: לא כלאים - לא יהא כלאים מכל מקום: שחייב אתה לבטלו

[46] משום הכי שרי

[47] דלא אסיר בשום מלאכה אלא משום טירחא

[48] גירסת רש"י: וכל מקום פסידא שרו רבנן למיטרח בחולו של מועד במקום פסידא, כדפרשינן לעיל

[49] דפליגי רבה ורב יוסף לעיל במשקה מים לזרעים, דחד אמר משום חורש וחד אמר משום זורע

[50] חרישה בשביעית מי שרי? הא נפקא מ'בחריש ובקציר תשבות' (שמות לד כא), דאמרינן: אם אינו ענין לשבת - שאינו צריך, שהרי כבר נאמר [לא תעשה] כל מלאכה (שמות כ י) - תנהו ענין לשביעית

[51] דרבנן

[52] דאמר דהוא מדרבנן, ומילתא דפסידא שרו רבנן

[53] כתיב בהשמטת כספים; אמאי כתיב תרי זימני 'שמטה' 'שמוט'

[54] מכלל דאיכא זמן דלא משמט קרקע, ואיזה זה? - בזמן הזה

[55] דפליגי עליה דרבי, ואמרי דשביעית בזמן הזה דאורייתא

[56] בשביעית

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]