ביאור:בבלי בבא קמא דף קט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)


[המשך המשנה]

"בחייו ובמותו" - אם מת לא ירשנו, [ויחזיר] ויתן [על פי המשנה בירושלמי] לבניו או לאחיו; ואם אין לו [1] – לוה, ובעלי חוב באים ונפרעים [2].

גמרא:

אמר רב יוסף: [3] אפילו לארנקי של צדקה [4].

אמר רב פפא: וצריך שיאמר [5] "זה גזל אבי".

אמאי? נמחליה לנפשיה [6]!? מי לא תנן [(לעיל קג,א)] מחל לו על הקרן [7] ולא מחל לו על החומש - אלמא בר מחילה הוא [8]!?

אמר רבי יוחנן: לא קשיא: הא רבי יוסי הגלילי הא רבי עקיבא, דתניא: '(במדבר ה ח) ואם אין לאיש גואל להשיב האשם [אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו] [9] - וכי יש אדם בישראל שאין לו גואלים [10]? - אלא בגזל הגר [11] הכתוב מדבר [12]: הרי שגזל הגר, ונשבע לו, ושמע שמת הגר, והיה מעלה כספו ואשמו לירושלים [13], ופגע באותו הגר, וזקפו עליו [14] במלוה [15], ומת - [16] זכה הלה במה שבידו [17], דברי רבי יוסי הגלילי; רבי עקיבא אומר: אין לו תקנה עד שיוציא גזילו מתחת ידו.' לרבי יוסי הגלילי לא שנא לנפשיה [18] לא שנא לאחרים [19] - מצי מחיל; ולרבי עקיבא: לא שנא לאחרים ולא שנא לנפשיה - לא מצי מחיל [20].

ולרבי יוסי [הגלילי]- הוא הדין דאפילו לא זקפו במלוה? [21]; והאי דקתני זקפו עליו במלוה - להודיעך כחו דרבי עקיבא: דאפילו זקפן עליו במלוה - אין לו תקנה עד שיוציא גזילה מתחת ידו.

מתקיף לה רב ששת: אי הכי, לרבי יוסי הגלילי [22] - לשמעינן לנפשיה וכל שכן לאחרים [23], לרבי עקיבא לשמעינן לאחרים דלא מצי מחיל, וכל שכן לנפשיה דלא מצי מחיל [24]!?

[25] אלא אמר רב ששת: הא [26] והא [27] רבי יוסי הגלילי: כי קאמר רבי יוסי הגלילי דמצי מחיל – לאחרים, אבל [28] לנפשיה לא מצי מחיל [29]; אלא אמאי זכה הלה במה שבידו? משום דזקפן עליו במלוה.

רבא אמר: [30] הא והא רבי עקיבא: כי אמר רבי עקיבא דלא מצי מחיל – לנפשיה [31], אבל לאחרים [32] - [33] מצי מחיל.


עמוד ב


[34] מכלל, דרבי יוסי הגלילי סבר אפילו לנפשיה נמי מצי מחיל? אלא גזל הגר, דקאמר רחמנא נתינה לכהנים - היכי משכחת לה?

אמר רבא: הכא במאי עסקינן? כשגזל את הגר ונשבע לו, ומת הגר, והודה לאחר מיתה: דבעידנא דאודי - קנאו השם [35], ונתנו לכהנים [36].

בעי רבינא: גזל הגיורת [37] – מהו [38]? (במדבר ה ח: ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב לה' לכהן מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו) ’[ל]איש' אמר רחמנא, ולא אשה? או דלמא אורחיה דקרא הוא?

אמר ליה רב אהרן לרבינא: תא שמע, דתניא: ’’איש'; אין לי אלא איש, אשה מנין? כשהוא אומר [39] 'המושב' - הרי כאן שנים [40]; אם כן מה תלמוד לומר 'איש'? - איש אתה צריך לחזור אחריו [41] אם יש לו גואלים [42] אם לאו, קטן [43] - אי אתה צריך לחזור אחריו: בידוע שאין לו גואלין [בגר קטן, דהיינו גר שגיירוהו אביו ואמו; ומלמד שאין לו יחס, ואין אביו יורשו; כי אם בקטן ישראל – הרי יש לו יורשים!] [44].

תנו רבנן [ספרי במדבר פיסקא ד]: ’[במדבר ה,ח: ואם אין לאיש גאל להשיב האשם אליו האשם המושב] לה' לכהן [מלבד איל הכפרים אשר יכפר בו עליו] - קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר [45];

אתה אומר לכהן שבאותו משמר? או אינו אלא לכל כהן שירצה? כשהוא אומר [46] 'מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו עליו' - הרי לכהן שבאותו משמר הכתוב מדבר [47].

תנו רבנן [המשך ספרי במדבר פיסקא ד]: 'הרי שהיה גוזל כהן [48]: מנין שלא יאמר "הואיל ויוצא לכהנים והרי הוא תחת ידי - יהא שלי!"? ודין הוא: אי בשל אחרים הוא זוכה [49] - בשל עצמו לא כל שכן [50]?

רבי נתן אומר בלשון אחר: ומה דבר שאין לו חלק בו [51] עד שיכנס ברשותו, כשיכנס לרשותו [52] אינו יכול להוציאו מידו [53] - דבר שיש לו חלק בו עד שלא יכנס ברשותו [54] - משנכנס לרשותו אינו דין דאין אחר יכול להוציאו מידו?!

[55]

לא! אם אמרת 'בדבר שאין לו חלק בו' - שכשם שאין לו חלק בו כך אין לאחרים חלק בו [56] - תאמר בגזל [57]: שכשם שיש לו חלק בו כך יש לאחרים חלק בו [58]!?

אלא גזילו יוצא מתחת ידו ומתחלק לכל אחיו הכהנים.

והכתיב (במדבר ה י) ואיש את קדשיו לו יהיו [איש אשר יתן לכהן לו יהיה] [59]!?

הכא במאי עסקינן? - בכהן טמא [60].

אי בכהן טמא - [61] דבר שיש לו חלק בו? מי אית ליה [62]?

אלא [63] אתיא 'לכהן' 'לכהן' משדה אחוזה [64], דתניא [ספרא בחוקותי פרשה ד ה"ג]: ’[ויקרא כז,כא: והיה השדה בצאתו ביבל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו] 'אחוזתו' מה תלמוד לומר [65]? - מנין לשדה היוצאה לכהנים ביובל [66], וגאלה אחד מן הכהנים [67] - מנין שלא יאמר "הואיל ויוצאה לכהנים ביובל, והרי היא תחת ידי - תהא שלי!? ודין הוא: בשל אחרים אני זוכה, בשל עצמי לא כל שכן!"? - תלמוד לומר: כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו: אחוזה שלו, ואין זו שלו; הא כיצד? יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכל אחיו הכהנים'.

תנו רבנן: 'מנין לכהן [68] שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה [69]? תלמוד לומר (דברים יח ו: וכי יבא הלוי מאחד שעריך מכל ישראל אשר הוא גר שם) ובא בכל אות נפשו [אל המקום אשר יבחר ה’] [70] ושרת [בשם ה' אלקיו ככל אחיו הלוים העמדים שם לפני ה’];

ומניין שעבודתה [71] ועורה שלו?

תלמוד לומר (במדבר ה י) ואיש את קדשיו לו יהיו [איש אשר יתן לכהן לו יהיה]; הא כיצד? אם היה בעל מום [72] - [73] נותנה לכהן שבאותו משמר [74], [75] ועבודתה ועורה שלו [76];


הערות עריכה

  1. ^ מה יאכל
  2. ^ מן הירושה את חלקו
  3. ^ אם אינו מוצא יורש לאביו, למי ישיב יתן אותה?
  4. ^ ולא יעכבנו בידו
  5. ^ כשהוא משיב לארנקי של צדקה
  6. ^ היכא דאין יורש אלא הוא, וכולה שלו
  7. ^ ולא מקיימא מצות השבה
  8. ^ אלמא למיפק ידי גזילה בעינן, והא נפקא ליה במחילה!? הכא נמי: כיון דירושה קמיה נפלה - נפק ליה מידי גזילה
  9. ^ 'האשם' זה קרן של גזילה, כדתניא לקמן (בפרקין דף קי,א); 'גואל': יורש
  10. ^ אם אין לו בן או בת או אח - יש לו קרוב עד יעקב אבינו; הקרוב קרוב יורש
  11. ^ ונשבע לשקר
  12. ^ דכתיב 'למעול מעל בה’’ (במדבר ה ו)
  13. ^ לכהנים, כדכתיב: 'האשם המושב לה' – לכהן' (במדבר ה ח) ואמרינן לקמן בשמעתין 'האשם' - זה קרן
  14. ^ גר
  15. ^ נפק ליה מתורת גזילה
  16. ^ ולכי מיית גר
  17. ^ הוה ליה האי 'מוחזק', וזכה מן ההפקר
  18. ^ כגון הכא, דמחיל ליה האי גברא גזל הגר לנפשיה, והוא הדין גוזל את אביו ונשבע לו ומת אביו דמחיל לנפשיה
  19. ^ נגזל לגוזל מצי מחיל; ומתניתין, דקתני מחל לו על הקרן - רבי יוסי הגלילי היא, ואשמעינן לאחרים - והוא הדין לנפשיה, היכא דנפק מידי גזילה, כגון יורש או גזל הגר, וקסלקא דעתא האי 'זקפו' - לאו דוקא, כדמפרש ואזיל
  20. ^ ומתניתין, דקתני 'משלם קרן וחומש לבניו או לאחיו' - רבי עקיבא היא, ולאשמועינן: לנפשיה דלא מצי מחיל, והוא הדין לאחרים: דאפילו מחיל ליה נגזל גופיה - לאו מחילה היא
  21. ^ הלכך יורש את אביו נמי: אף על גב דלא זקפו עליו במלוה, ולא יצא מתורת גזילה בחיי אביו, כיון דמת אביו ונפלו נכסים לפניו - מחיל לנפשיה; ולקמן (ע"ב) פריך: אם כן גזל הגר דנפיק לכהנים - היכי משכחת לה?
  22. ^ דבלא זקפו נמי קאמר רבי יוסי לנפשיה מצי מחיל, מתניתין ד'מחל לו על הקרן', דאמרת רבי יוסי היא, כיון דאמר 'לנפשיה מצי מחיל'
  23. ^ לשמעינן ביורש את אביו דמחיל לנפשיה, וליתני 'פטור', ולוקמה כרבי יוסי, וכל שכן דנגזל גופיה לגזלן מצי מחיל!
  24. ^ וגבי 'מחל לו על הקרן', דאוקמיה כרבי יוסי - ליתני 'אינה מחילה', ולוקמה כרבי עקיבא, דלשמעינן מתניתין לרבי עקיבא דלאחרים לא מצי מחיל, ומהתם שמעינן שפיר דכל שכן לנפשיה: ד'זקפו במלוה' היינו אחרים, וקאמר רבי עקיבא דלא מצי מחיל
  25. ^ אבל השתא: דאשמועינן לאחרים הויא מחילה ולנפשיה לא הויא מחילה - איכא למימר דדוקא קתני, וחד תנא הוא רישא דמתניתן [(לעיל קג,א)] וסיפא [משנתנו קח,ב-קט,א]:
  26. ^ דאמר בזקפו במלוה - דכיון דאפקה גר גופיה דהוה נגזל מתורת גזילה, דהוי כמוחל לאחרים - הוי מחילה, ולכי מיית - קנייה האי; הלכך 'מחל לו על הקרן' דמתניתין - רבי יוסי היא, דאי לרבי עקיבא - בעי השבה משלו, כדקתני: אין לו תקנה עד שיוציא גזילה
  27. ^ וסיפא נמי
  28. ^ מודי רבי יוסי:
  29. ^ כיון דלא אפקיה נגזל מתורת גזילה
  30. ^ דלרבי יוסי לנפשיה נמי מצי מחיל, ד'זקפו' - לאו דוקא;
  31. ^ הוא דקאמר, דאף על גב דגר זקפו - כיון דלא מחיל מחילה גמורה - לא נפקא ליה מתורת גזילה
  32. ^ נגזל לגזלן
  33. ^ מודה רבי עקיבא:
  34. ^ לרבא פרכינן: [דאמר שסובר רבי יוסי הגלילי] 'אפילו לא זקפו' – [משמע]
  35. ^ הקב"ה, כדכתיב 'המושב לה' לכהן' (במדבר ה ח)
  36. ^ אבל הודה בחיי הגר - נעשה אצלו כמלוה, וכי מיית גר - מחיל לנפשיה
  37. ^ שגזל אותה ונשבע והודה לאחר מיתה
  38. ^ מי נפיק לכהנים? או זכה בה איהו
  39. ^ שם
  40. ^ תרי השבות כתיב: 'להשיב' 'המושב'; לישנא אחרינא: תרי אשמות כתיבי: 'להשיב האשם' 'האשם המושב'
  41. ^ ולשאול
  42. ^ אם יש לו בנים קודם שתתנהו לכהן
  43. ^ שאין איש
  44. ^ בידוע שאין לו בנים - יתנהו לכהנים; ומהכא נפקא לן דקטן לאו בר אולודי הוא [בסנהדרין, ב'בן סורר ומורה' (דף סט,א)]
  45. ^ שהוא בא להתכפר בו
  46. ^ שם
  47. ^ משמע למי שזה ניתן - זה ניתן; ואיל הכפורים אין יכול להקריב אלא כהן שבאותו משמר, כדכתיב (דברים יח ח): 'לבד ממכריו על האבות': "אני בשַבַתי ואתה בשבתך"
  48. ^ כהן גוזל את הגר, וכשהגיע משמר שלו - בא והודה, לאחר מיתת הגר
  49. ^ אם היה ישראל מביא גזל הגר במשמר זה, הריני נוטל חלקי עם אחיי הכהנים בני המשמר
  50. ^ שאטול את הכל
  51. ^ כגון כהן שהתנדב קרבן, דאמרינן לקמן בשמעתין: כהן בא ומקריב קרבנותיו בכל שעה שירצה, ובשרה ועורה שלו, דכתיב 'ואיש את קדשיו לו יהיו' - נמצא שאין לבני משמר חלק בו
  52. ^ שאם נתנה לכהן אחר של אותו משמר
  53. ^ שוב אין יכול להוציאו מידו שנאמר 'ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה' (במדבר ה י)
  54. ^ שכיון שבא ישראל והביא גזל הגר למשמר זה, אף על פי שנתנו לאחד מאחיו יש לו חלק בו
  55. ^ לישנא אחרינא מה דבר (שלא נכנס ברשותו ספרים אחרים: שאין לו חלק בו) כגון תרומות ומעשרות - מפי 'עוקר הרים'
  56. ^ לפיכך משנתנו לך - מי יעכב עליך
  57. ^ הגר
  58. ^ שהוא לכל בני משמר וכולם תובעין
  59. ^ ונפקא לן לקמן מיניה: שכהן מקריב קרבנותיו בכל עת שירצה, ובשרה ועורה שלו; והכא נמי: האי איל אשם - קרבנות דכהן הוא, וזכי ביה; וכיון דמקריב ליה וזכי ביה - גזל נמי דידיה הוא, כדאמרינן 'מלבד איל הכפורים': למי שזה ניתן - זה ניתן
  60. ^ דאין ראוי להקריב איל האשם
  61. ^ היכי מצי למימר
  62. ^ והא קיימא לן בזבחים (דף צח,ב) דאין טמא חולק בקדשי המקדש, ואפילו בעורות! וגזל הגר נמי קדשי המקדש הוא
  63. ^ לעולם בכהן טהור, והאי דמוציאין מידו - משום דילפינן גזירה שוה:
  64. ^ 'ואיש את קדשיו' - במילי אחריני מתוקמא
  65. ^ 'לכהן תהיה' היה לו למימר, ודיו; ומה תלמוד לומר 'אחוזתו'
  66. ^ מקדיש שדה אחוזה ולא גאלה מן ההקדש ומכרה גזבר לאחרים: כשהיא יוצאה מיד הלוקח ביובל - מתחלקת לכהנים: משמר שנכנס בו יובל, שנאמר (ויקרא כז כ) 'ואם לא יגאל את השדה' - בעלים – 'ואם מכר את השדה' – גזבר – 'לא יגאל עוד' – בעלים, אלא 'והיה השדה וגו'; והכי תניא בתורת כהנים ובערכין
  67. ^ כלומר: והלוקח מן הגזבר כהן היה, ומבני המשמר של יובל היה
  68. ^ אם נדר קרבן או שהיה מוטל עליו חטאת ואשם חובה
  69. ^ מקריב אף במשמר שאינו שלו
  70. ^ פסוק ז
  71. ^ שכר עבודתה, דהיינו בשרה
  72. ^ ראוי לאכול, ואין ראוי להקריב
  73. ^ אין יכול לעשות שליח להקרבה מי שירצה, אלא
  74. ^ נותנה לבני המשמר, והואיל והוא ראוי לאכילה - קרינן ביה 'ואיש את קדשיו'
  75. ^ לפיכך:
  76. ^ לשון אחר גרסינן 'עבודה ועורה לאנשי משמר' כיון דהם הקריבוהו