ביאור:בבלי בבא קמא דף מז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ליתא לפרה ^[1] - משתלם רביע נזק מולד ^[2]; טעמא - דלא ידעינן אי הוה ולד בהדה כי נגחה אי לא הוה, אבל אי פשיטא לן דהוה ולד בהדה - כי נגחה משתלם כוליה חצי נזק מולד ^[3]!

- רבא לטעמיה, דאמר רבא: פרה שהזיקה - גובה מולדה; מאי טעמא? גופה היא; תרנגולת שהזיקה - אינו גובה מביצתה; מאי טעמא? פירשא ^[4] בעלמא הוא.

ואמר רבא: ^[5] אין שמין לפרה בפני עצמה ולולד בפני עצמו ^[6] אלא שמין לולד על גב פרה ^[7], שאם אי אתה אומר כן - נמצא אתה מכחיש ^[8] את המזיק ^[9] וכן אתה מוצא בקוטע יד עבדו של חבירו ^[10], וכן אתה מוצא במזיק שדה של חבירו ^[11].

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: ואי דינא הוא - ליכחוש מזיק!?

משום דאמר ליה "פרה מעברתא אזיקתך - פרה מעברתא שיימנא לך".

פשיטא פרה דחד וולד דחד [של אחר; והניזק יכול לגבות מחלקו של בעל הפרה חצי נזק, ומחלקו של בעל הולד רק רבע הנזק] - פיטמא ^[12] - ^[13] לבעל פרה ^[14] [ומערך זה 'פיטמא' יכול לגבות עד חצי נזק];

נפחא מאי ^[15]?

רב פפא אמר: לבעל פרה; רב אחא בריה דרב איקא אמר: חולקין.

והלכתא חולקין.

משנה:

הקדר שהכניס קדרותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ושברה בהמתו של בעל הבית – [בעל הבית] פטור; ואם הוזקה בהן - בעל הקדרות חייב;

ואם הכניס ברשות - בעל החצר חייב.

הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית –[בעל הבית] פטור;

ואם הוזקה בהן - בעל הפירות חייב;

ואם הכניס ברשות - בעל החצר חייב;

הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא

עמוד ב

[המשך המשנה]

ברשות, ונגחו שורו של בעל הבית או שנשכו כלבו של בעל הבית - [בעל הבית] פטור;

נגח הוא שורו של בעל הבית – חייב.

נפל לבורו והבאיש מימיו – חייב;

היה אביו או בנו ^[16] לתוכו ^[17] - משלם את הכופר. ^[18]

ואם הכניס ברשות - בעל החצר חייב.

רבי אומר: בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור.

גמרא:

טעמא - דשלא ברשות ^[19], הא ברשות - לא מיחייב בעל קדירות בנזקי בהמתו דבעל חצר, ולא אמרינן 'קבולי קביל בעל קדירות נטירותא דבהמתו דבעל חצר'; - מני? רבי היא, דאמר ^[20] 'כל בסתמא - לא קביל עליה נטירותא' ^[21]?

אימא סיפא: אם הכניס ברשות - בעל חצר חייב אתאן לרבנן, דאמרי בסתמא נמי קבולי קביל עליה נטירותא!

ותו [סוף המשנה]: רבי אומר: בכולן אינו חייב עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור, [ולפיכך] רישא וסיפא רבי, ומציעתא רבנן!?

אמר רבי זירא: תברא [שבור את הרישא של המשנה] ^[22]! מי ששנה זו לא שנה זו ^[23].

רבא אמר: כולה - רבנן היא, ו'ברשות' - שמירת קדירות קבל עליו בעל החצר, ואפילו נשברו ברוח ^[24].
הכניס פירותיו לחצר בעל הבית [שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית - פטור; ואם הוזקה בהן - בעל הפירות חייב; ואם הכניס ברשות - בעל החצר חייב]:

אמר רב: ^[25] לא שנו אלא שהוחלקה בהן, אבל אכלה ^[26] – פטור; מאי טעמא? - הוה לה שלא תאכל.

אמר רב ששת: אמינא כי ניים ושכיב רב אמר להא שמעתא, דתניא: הנותן סם המות לפני בהמת חבירו - פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים; סם המות - הוא [דפטור מדיני אדם], דלא עבידא דאכלה, אבל פירות - דעבידא דאכלה - בדיני אדם נמי מיחייב, ואמאי? [לפי רב אפשר לטעון] 'הויא לה שלא תאכל'?

אמרי: הוא הדין אפילו פירות נמי פטור מדיני אדם, והא קא משמע לן: דאפילו סם המות נמי - דלא עבידא דאכלה - חייב בדיני שמים;

ואיבעית אימא: סם המות נמי: באפרזתא ^[27] דהיינו פירי ^[28].

מיתיבי האשה שנכנסה לטחון חטים אצל בעל הבית שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית – פטור; אם הוזקה – חייבת ואמאי? נימא 'הוה לה שלא תאכל'?

אמרי: ומי עדיפא ממתניתין, דאוקימנא שהוחלקה בהן, ודקארי לה מאי קארי לה?

אמר לך: בשלמא מתניתין קתני אם הוזקה בהן' = שהוחלקה בהן הוא; אבל הכא קתני אם הוזקה' ולא קתני 'בהן': אכילה הוא דקתני!

ואידך אמר לך: לא שנא.

תא שמע: הכניס שורו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ואכל חטין, והתריז ^[29] ומת – פטור; ואם הכניס ברשות - בעל החצר – חייב; ואמאי? 'הוה ליה שלא יאכל'?

אמר רבא: 'ברשות' א'שלא ברשות' קרמית? 'ברשות' - שמירת שורו קבל עליו, ואפילו חנק את עצמו.

איבעיא להו: היכא דקביל עליה נטירותא ^[30] מהו? דנפשיה ^[31] - הוא דקביל עליה? או דלמא אפילו נטירותא דעלמא קביל עליה?

תא שמע, דתני רב יהודה בר סימון בנזקין דבי קרנא: הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ובא שור ממקום אחר ואכלן – פטור; ואם הכניס ברשות – חייב. מאן 'פטור' ומאן 'חייב'? לאו פטור בעל חצר [וחייב בעל חצר]?

אמרי: לא, פטור בעל השור וחייב בעל השור.

ואי בעל השור -

הערות

^ ותם אין משלם אלא מגופו, ואמר ליה "הב לי כולה פלגא הזיקא מולד, דאיהו נמי אזקן בהדי פרה"
^ ורבא סבירא ליה דחד גופא הוא, והוי כאחד מאבריה, כדמפרש בסיפא דמילתיה: משלם ליה מינה רבעא דנזקא, ואידך רבעא מפסיד, ואפילו שוה הולד כל פלגא נזקא
^ כי ליתא לפרה
^ דבר המופרש ממנה
^ ארישא קאי: שור שנגח את הפרה והפילה
^ שעולין דמי הנזק הרבה
^ פרה מעוברת - כמה היתה יפה תחילה, וכמה היא שוה עכשיו - אם מתה אם חיה
^ מפסיד
^ ולקמיה פריך: אי דינא הוא – לכחוש!
^ אין שמין היד בפני עצמה, לומר כמה אדם רוצה ליטול לקטוע יד עבד כזה, דודאי הרואה עבדו שלם - אין קוטע ידיו אלא בדמים מרובים; אבל שמין עבד זה: כמה הוא שוה עכשיו, וכמה היה שוה תחלה
^ קוצץ נטיעותיו או אכל ערוגה אחת: אין שמין אותה לבדה, אלא שמין בית סאה באותה שדה: כמה היתה יפה תחלה ומה פחתו דמיה בשביל ערוגה זו
^ מה ששמין אותה שהיתה יפה מפני שומנה
^ הוי
^ דהא ולד מחמתיה לא אתי שומנה
^ מה שהיתה יפה מפני נפחא למי ישלם
^ של בעל הבית
^ בתוכו
^ בגמרא פריך: הא תם הוא, ואמאי נקט הכי?
^ משום הכי אם הוזקה בהם - בעל קדירות חייב
^ 'בסיפא בכולן אינו חייב כו'
^ דקסלקא דעתא דלרבנן - כי היכי דבעל חצר ברשות מיחייב בנזקי קדירות, דבסתמא קביל עליה נטירותא - הכי נמי מיחייב בעל קדירות בנזקי בעל הבית, דבסתמא כי יהיב ליה בעל הבית רשותא למיעל - קביל עליה קדר נטירותא דלא ליזקו קדירותיו לבעל החצר
^ קשה אהדדי רישא וסיפא דתנא קמא [המצוטטים לעיל בגמרא]
^ ותנאי היא אליבא דרבנן: מר סבר פליגי רבנן עליה דרבי, ומר סבר לא פליגי
^ ד'עול ואנטריה לך' קאמר ליה; אבל בעל קדירות לא קביל עליה מידי
^ הא דקתני 'אם הוזקה בהן בעל הפירות - חייב'
^ יותר מדאי ומתה
^ עשב
^ דעבידא למיכליה, והוא סם המות לבהמה
^ אנפורד"א בלע"ז
^ כגון לרבנן – סתמא, ולרבי דאמר ליה 'כנוס שורך ואני אשמרנו'
^ שלא יגחנו שורו ולא ישכנו כלבו

[1] ותם אין משלם אלא מגופו, ואמר ליה "הב לי כולה פלגא הזיקא מולד, דאיהו נמי אזקן בהדי פרה"

[2] ורבא סבירא ליה דחד גופא הוא, והוי כאחד מאבריה, כדמפרש בסיפא דמילתיה: משלם ליה מינה רבעא דנזקא, ואידך רבעא מפסיד, ואפילו שוה הולד כל פלגא נזקא

[3] כי ליתא לפרה

[4] דבר המופרש ממנה

[5] ארישא קאי: שור שנגח את הפרה והפילה

[6] שעולין דמי הנזק הרבה

[7] פרה מעוברת - כמה היתה יפה תחילה, וכמה היא שוה עכשיו - אם מתה אם חיה

[8] מפסיד

[9] ולקמיה פריך: אי דינא הוא – לכחוש!

[10] אין שמין היד בפני עצמה, לומר כמה אדם רוצה ליטול לקטוע יד עבד כזה, דודאי הרואה עבדו שלם - אין קוטע ידיו אלא בדמים מרובים; אבל שמין עבד זה: כמה הוא שוה עכשיו, וכמה היה שוה תחלה

[11] קוצץ נטיעותיו או אכל ערוגה אחת: אין שמין אותה לבדה, אלא שמין בית סאה באותה שדה: כמה היתה יפה תחלה ומה פחתו דמיה בשביל ערוגה זו

[12] מה ששמין אותה שהיתה יפה מפני שומנה

[13] הוי

[14] דהא ולד מחמתיה לא אתי שומנה

[15] מה שהיתה יפה מפני נפחא למי ישלם

[16] של בעל הבית

[17] בתוכו

[18] בגמרא פריך: הא תם הוא, ואמאי נקט הכי?

[19] משום הכי אם הוזקה בהם - בעל קדירות חייב

[20] 'בסיפא בכולן אינו חייב כו'

[21] דקסלקא דעתא דלרבנן - כי היכי דבעל חצר ברשות מיחייב בנזקי קדירות, דבסתמא קביל עליה נטירותא - הכי נמי מיחייב בעל קדירות בנזקי בעל הבית, דבסתמא כי יהיב ליה בעל הבית רשותא למיעל - קביל עליה קדר נטירותא דלא ליזקו קדירותיו לבעל החצר

[22] קשה אהדדי רישא וסיפא דתנא קמא [המצוטטים לעיל בגמרא]

[23] ותנאי היא אליבא דרבנן: מר סבר פליגי רבנן עליה דרבי, ומר סבר לא פליגי

[24] ד'עול ואנטריה לך' קאמר ליה; אבל בעל קדירות לא קביל עליה מידי

[25] הא דקתני 'אם הוזקה בהן בעל הפירות - חייב'

[26] יותר מדאי ומתה

[27] עשב

[28] דעבידא למיכליה, והוא סם המות לבהמה

[29] אנפורד"א בלע"ז

[30] כגון לרבנן – סתמא, ולרבי דאמר ליה 'כנוס שורך ואני אשמרנו'

[31] שלא יגחנו שורו ולא ישכנו כלבו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]