ביאור:בבלי בבא קמא דף כא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא קמא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כהדיוט מדעת דמי ^[1] [וחייב במעילה].

שלח ליה רבי אבא בר זבדא למרי בר מר: "בעי מיניה מרב הונא: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך להעלות לו שכר או לא"?

אדהכי נח נפשיה דרב הונא; אמר ליה רבה בר רב הונא: הכי אמר אבא מרי משמיה דרב: "אינו צריך להעלות לו שכר; ^[2] והשוכר בית מראובן ^[3] - מעלה שכר לשמעון".

'שמעון'? מאי עבידתיה?

הכי קאמר: נמצא הבית של שמעון - מעלה לו שכר.

תרתי ^[4]!?

הא דקיימא לאגרא ^[5], הא דלא קיימא לאגרא.

אתמר נמי: אמר רבי חייא בר אבין אמר רב, ואמרי לה אמר רבי חייא בר אבין אמר רב הונא: 'הדר בחצר חבירו ^[6] שלא מדעתו - אינו צריך להעלות לו שכר; והשוכר בית מבני העיר - מעלה שכר לבעלים'.

'בעלים' - מאי עבידתייהו?

הכי קאמר: נמצאו לו בעלים - מעלין להן שכר.

תרתי?

הא דקיימא לאגרא, הא דלא קיימא לאגרא.

אמר רב סחורה אמר רב הונא אמר רב: הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - אין צריך להעלות לו שכר, משום שנאמר (ישעיהו כד יב: נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה) וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר ^[7].

אמר מר בר רב אשי: לדידי חזי ליה ומנגח כי תורא.

רב יוסף אמר: ביתא מיתבא יתיב ^[8].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דקא משתמש ביה ^[9] בציבי ותיבנא ^[10].

ההוא גברא דבנה אפדנא אקילקלתא דיתמי ^[11].

אגביה רב נחמן לאפדניה מיניה.

לימא קסבר רב נחמן 'הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - צריך להעלות לו שכר'?

ההוא - מעיקרא קרמנאי הוו דיירי ביה ^[12], ויהבי להו ליתמי דבר מועט ^[13].

אמר ליה: 'זיל פייסינהו ליתמי' - ולא אשגח; אגביה רב נחמן לאפדניה מיניה.

כיצד משלמת מה שנהנית? [אכלה מתוך הרחבה - משלמת מה שנהנית; מצדי הרחבה משלמת מה שהזיקה; מפתח החנות משלמת מה שנהנית; מתוך החנות משלמת מה שהזיקה]:

אמר רב: ובמחזרת ^[14]; ושמואל אמר: אפילו מחזרת נמי פטור ^[15].

ולשמואל היכי משכחת לה דמחייב?

כגון דשבקתה לרחבה ואזלה וקמה בצידי רחבה ^[16].

ואיכא דמתני להא שמעתא באפי נפשה ^[17]:

מחזרת: רב אמר: חייבת, ושמואל אמר: פטורה.

ולשמואל משלמת מה שהזיקה היכי משכחת לה דמחייבא?

כגון דשבקה לרחבה ואזלה וקמה בצידי רחבה.

מתיב רב נחמן בר יצחק: מפתח החנות - משלמת מה שנהנית - היכי משכחת לה ^[18]?: פשיטא במחזרת ^[19], וקאמר <מר> מה שנהנית: מה שנהנית – אִין, מה שהזיקה – לא!?

הוא מותיב לה והוא מפרק לה: דקיימא ^[20] בקרן זוית ^[21].

________

|align = "right" | |align = "right" |

מבוי קטן גדול |

|align = "right" |

|align = "right" |

|______|

איכא דאמרי: מחזרת כולי עלמא לא פליגי דחייבת ^[22]; כי פליגי ב'מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים' ^[23], והכי אתמר: אמר רב: לא שנא אלא מחזרת, אבל מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים – פטורה [מלשלם מה שהזיקה, אבל תשלם מה שנהנית?]; ושמואל אמר: אפילו מקצה מקום מרשותו לרשות הרבים – חייבת [מה שהזיקה].

לימא ^[24] בבור ברשותו ^[25] קמפלגי ^[26]: רב דאמר 'פטור' קסבר 'בור ברשותו חייב' ^[27], ושמואל דאמר 'חייב' - קסבר בור ברשותו פטור ^[28].

אמר לך רב: לעולם אימא לך:

עמוד ב

בעלמא בור ברשותו פטור ^[29], ושאני הכא דאמר "לאו כל כמינך דמקרבת להו לפירותך לרשות הרבים, ומחייבת להו לתוראי"!

ושמואל אמר: בעלמא בור ברשותו חייב ^[30] דבשלמא בור - איכא למימר "לאו אדעתיה ^[31]" ^[32]; אלא פירות - מי איכא למימר "לאו אדעתיה"? הא חזי להו ^[33]!?

לימא 'מחזרת' - תנאי היא, דתניא: אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית; מצידי הרחבה - משלמת מה שהזיקה [עד כאן כלשון המשנה פ"ב מ"ב, דף יט,ב] דברי רבי מאיר ורבי יהודה; רבי יוסי ורבי אלעזר אומרים: אין דרכה לאכול אלא להלך;

רבי יוסי היינו תנא קמא ^[34]!? אלא מחזרת איכא בינייהו: תנא קמא סבר: מחזרת נמי משלם מה שנהנית ^[35], ורבי יוסי סבר משלמת מה שהזיקה ^[36]!?

לא, דכולי עלמא מחזרת אי כרב אי כשמואל והכא ב'ביער בשדה אחר' (שמות כב ד: כי יבער איש שדה או כרם ושלח את בעירה ובער בשדה אחר מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם) קא מיפלגי ^[37]: מר סבר: 'ובער בשדה אחר' - ולא ברשות הרבים, ומר סבר 'ובער בשדה אחר' - ולא ברשות המזיק ^[38].

'ברשות המזיק'? לימא "פירך ברשותי מאי בעי" ^[39]?

אלא דאילפא ^[40] ורבי אושעיא ^[41] איכא בינייהו ^[42].

משנה:

הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים - משלם נזק שלם, מפני שהן מועדין ^[43].

הכלב שנטל חררה והלך לגדיש, אכל החררה והדליק הגדיש: על החררה משלם נזק שלם ^[44] ועל הגדיש משלם חצי נזק ^[45].

גמרא:

טעמא דקפצו; הא נפלו – פטור.

אלמא קסבר 'תחלתו בפשיעה ^[46] וסופו באונס ^[47] - פטור'!

תניא נמי הכי: הכלב והגדי שקפצו מראש הגג ושברו את הכלים - משלם נזק שלם; נפלו – פטורין.

הניחא למאן דאמר ^[48]: 'תחלתו בפשיעה וסופו באונס – פטור', אלא למאן דאמר 'חייב' - מאי איכא למימר?

כגון דמקרבי כלים לגבי כותל ^[49], דכי קפצי בקפיצה - לא נפלי עלייהו, ואפילו 'תחלתו בפשיעה' ליכא ^[50].

אמר רב זביד משמיה דרבא: פעמים שאפילו נפלו נמי חייב ^[51]: משכחת לה בכותל רעוע ^[52].

מאי ניהו? דאבעי ליה לאסוקי דעתא דנפיל ארחי [לבֵנים] ^[53]? סוף סוף לא נפל ארחי, ונפול אינהו – 'תחלתו בפשיעה וסופו באונס' הוא ^[54]!?

לא, צריכא בכותל צר ^[55].

תנו רבנן [דומה לתוספתא בבא קמא פ"ב ה"א]: 'הכלב והגדי שדלגו ממטה למעלה – פטורין ^[56]; מלמעלה למטה – חייבין;

אדם ותרנגול שדלגו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה – חייבין' ^[57];

הערות

^ בהקדש ליכא למימר 'שלא מדעת': דדעת שכינה איכא; הלכך כהדיוט מדעת דמי
^ ועוד אמר אבא מרי:
^ ונמצאת בית של שמעון, והוא שכרה מראובן
^ בתמיה, כלומר: תרתי מילי קאמר דסתרן אהדדי: דהאי דשכר בית שמעון מראובן, הוה ליה דר בחצר שמעון שלא מדעת שמעון, וקאמר 'צריך להעלות לו שכר', ורישא קאמר 'אין צריך'
^ מעלה שכר לשמעון, דהוה ליה זה נהנה וזה חסר
^ דלא קיימא לאגרא
^ שד ששמו 'שאיה' מכתת שער: בית שאין בני אדם דרין בו; והלכך זה שעמד בו ההנהו. לישנא אחרינא: בית שהוא 'שאוי', ויחיד מאין אדם - יוכת שער: מזיקין מכתתין אותו
^ בית שהוא מיושב בדירת בני אדם – 'יתיב': יִשּׁוּבוֹ קיים, לפי שהדרין בתוכו רואין מה שהוא צריך ומתקנין אותו
^ בעל הבית
^ שהיו עציו ותבנו בתוכו, וזה הלך ודר בו; משום 'שאיה' ליכא, הואיל ומשתמשין בו; משום 'ביתא מיתבא' איכא: דאין זה ישוב, וזה שדר בו - יפה עשה, וההנהו
^ 'אקילקלתא': אשפה, דמתרגמינן 'אקילקלתא' - מאשפות ירים אביון (תהלים קיג ז)
^ 'קרמנאי': שם אומה; לישנא אחרינא 'קדמונאי': קדמונים היו יושבין בו
^ ומעלים שכר ליתומים, והוה ליה 'קיימא לאגרא'
^ במחזרת ראשה מרחבה לצידה של רחבה, ואכלה פירות קתני מתניתין ד'משלמת מה שהזיקה' אף על גב דכולה קיימא ברחבה
^ הואיל וגוף הבהמה קאי ברחבה, דאורחה הוא להחזיר ראשה, ו'שן ברשות הרבים' היא
^ שאין דרך שוורים ללכת שם; הלכך לאו כרשות הרבים דמי
^ לאו אמתניתין
^ דהא פתח חנות בתוך הרחבה ליכא
^ ולא משכחת לה אלא במחזרת
^ חנות
^ כגון מבוי קטן הַכָּלֶה במבוי גדול, וקיימא חנות בראש מבוי קטן ומשוך קצת כלפי פנים; וכשנכנסה בהמה ממבוי גדול לקטן - פגעה בפירות מיד דרך הלוכה, דלאו מחזרת היא
^ דלא היה לה להחזיר ראשה לצידי רחבה
^ שכנס לתוך שלו ובנה והניח מקרקעו לרשות הרבים, ושטח שם פירות, ונכנסה שם בהמה דרך הלוכה ואכלתן
^ רב ושמואל - בחופר
^ והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו
^ ובפלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא, דפליגי בה לקמן בפרק 'שור שנגח את הפרה' (דף מט:)
^ ומשום הכי פטורה הך בהמה, דזה ששטח שם פירותיו הוה ליה כמו בור: שאם הוחלקה בהן בהמה – חייב, שהרי הפקיר רשותו; הלכך לא היה לו לעשות כן; וקיימא לן ב'המניח את הכד' (לקמן פ"ג מ"ג; דף ל,א): כל המקלקלין ברשות הרבים שהזיקו - חייבין לשלם, וכל המחזיק בהן זכה [במשנה הלשון שונה במקצת]
^ הלכך בהמה שאכלתן – חייבת, שהרי ברשות עשה, ורשות הרבים נמי לא הוי, שאין זה דרך הילוכה
^ דלא חייבה תורה אלא על בור ברשות הרבים וכדיליף רבי ישמעאל טעמיה התם
^ הואיל והפקירו; והכא מאי טעמא בהמה שאכלתן חייבת?
^ דשור לנטורי נפשיה מבור
^ וכיון דברשות נכנס - דהא הפקיר רשותו - חייב בעל הבור
^ ואפילו הוחלקה בהן – פטור; ואף על גב דכל תקלה בור הוא – הני מילי ברשות הרבים, דאין לו רשות לתת שם תקלה
^ דקסלקא דעתא דלאו אתוך הרחבה קאי רבי יוסי דלבעי לחיוביה, דהא כתיב 'ובער בשדה אחר' - ולא ברשות הרבים! אלא אצידי רחבה קאי, דאין דרכה לאכול אלא להלך: וזו שאכלה – חייבת; הלכך היינו תנא קמא
^ דשמעינן לרבי מאיר דאמר 'בצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה', וכגון דאזלה וקמה בצידי רחבה; אבל 'מחזרת' – לא [מה שהזיקה, אלא רק מה שנהנית]
^ וקאמר רבי יוסי: אין דרכה להחזיר ראשה ולאכול, אלא להלך, וזו שהחזירה ואכלה - חייבת
^ ואתוך הרחבה נמי מחייב ליה רבי יוסי
^ שאם הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית - פטור
^ וקרא למה לי
^ דאמר אילפא לעיל: בהמה שפשטה צוארה ואכלה מעל גבי חבירתה – חייבת
^ דאמר: בהמה הקופצת ואכלה מתוך הקופה - חייבת
^ רבי מאיר סבר: מתוך הרחבה לעולם פטור, אלא לפי מה שנהנית, ואפילו בדאילפא ורבי אושעיא; ואתא רבי יוסי למימר: אין דרכה לפשוט צוארה על חבירתה, ואין דרכה לקפוץ מדרך ולאכול, אלא להלך, ואית ליה דאילפא ודרבי אושעיא
^ לקפוץ; וברשות הניזק קאמר - דתולדה דרגל היא
^ דהוי שן ברשות הניזק [לפי זה נראה שהכלב אכל את החררה ברשות בעל החררה,אשר הוא גם בעל הגדיש]
^ מפרש בגמרא
^ דאיבעי לאסוקי אדעתיה דלמא קפצי דהא אורחייהו לקפוץ
^ דהא נפלו ונפילה לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה
^ אמוראי פליגי בה בפרק [המפקיד] (בבא מציעא דף מב.)
^ טובא
^ דאי הוו קפצי - לברא ממאני הוו קפצי; וכי נפול להדי כותל ואיתביר מנא - אנוס הוא
^ ואפילו למאן דאמר: 'תחלתו בפשיעה וסופו באונס - פטור'
^ שמעקה הגג רעוע: דאפילו לגבי נפילה הוי פשיעה
^ בתמיה
^ כלומר: כיון דסוף סוף לא נפל ארחי - אין סופו בפשיעה [ולדיעה זו - פטור]
^ שמעקה הגג צר ודחוק, וכי הניחם בראש הגג - הוה ליה לאסוקי אדעתיה דקפצי אמעקה, כדרכן (ומן המעקה שהוא צר נפלי); לישנא אחרינא 'צר' - משופע
^ מנזק שלם, וחייב בחצי נזק, דמשונין הן
^ אדם, אי נמי לאו אורחיה לקפוץ מלמטה למעלה – חייב, דאין באדם צד תמות אלא בבהמה; ותרנגול דרכו לדלג אפילו מלמטה למעלה

[1] בהקדש ליכא למימר 'שלא מדעת': דדעת שכינה איכא; הלכך כהדיוט מדעת דמי

[2] ועוד אמר אבא מרי:

[3] ונמצאת בית של שמעון, והוא שכרה מראובן

[4] בתמיה, כלומר: תרתי מילי קאמר דסתרן אהדדי: דהאי דשכר בית שמעון מראובן, הוה ליה דר בחצר שמעון שלא מדעת שמעון, וקאמר 'צריך להעלות לו שכר', ורישא קאמר 'אין צריך'

[5] מעלה שכר לשמעון, דהוה ליה זה נהנה וזה חסר

[6] דלא קיימא לאגרא

[7] שד ששמו 'שאיה' מכתת שער: בית שאין בני אדם דרין בו; והלכך זה שעמד בו ההנהו. לישנא אחרינא: בית שהוא 'שאוי', ויחיד מאין אדם - יוכת שער: מזיקין מכתתין אותו

[8] בית שהוא מיושב בדירת בני אדם – 'יתיב': יִשּׁוּבוֹ קיים, לפי שהדרין בתוכו רואין מה שהוא צריך ומתקנין אותו

[9] בעל הבית

[10] שהיו עציו ותבנו בתוכו, וזה הלך ודר בו; משום 'שאיה' ליכא, הואיל ומשתמשין בו; משום 'ביתא מיתבא' איכא: דאין זה ישוב, וזה שדר בו - יפה עשה, וההנהו

[11] 'אקילקלתא': אשפה, דמתרגמינן 'אקילקלתא' - מאשפות ירים אביון (תהלים קיג ז)

[12] 'קרמנאי': שם אומה; לישנא אחרינא 'קדמונאי': קדמונים היו יושבין בו

[13] ומעלים שכר ליתומים, והוה ליה 'קיימא לאגרא'

[14] במחזרת ראשה מרחבה לצידה של רחבה, ואכלה פירות קתני מתניתין ד'משלמת מה שהזיקה' אף על גב דכולה קיימא ברחבה

[15] הואיל וגוף הבהמה קאי ברחבה, דאורחה הוא להחזיר ראשה, ו'שן ברשות הרבים' היא

[16] שאין דרך שוורים ללכת שם; הלכך לאו כרשות הרבים דמי

[17] לאו אמתניתין

[18] דהא פתח חנות בתוך הרחבה ליכא

[19] ולא משכחת לה אלא במחזרת

[20] חנות

[21] כגון מבוי קטן הַכָּלֶה במבוי גדול, וקיימא חנות בראש מבוי קטן ומשוך קצת כלפי פנים; וכשנכנסה בהמה ממבוי גדול לקטן - פגעה בפירות מיד דרך הלוכה, דלאו מחזרת היא

[22] דלא היה לה להחזיר ראשה לצידי רחבה

[23] שכנס לתוך שלו ובנה והניח מקרקעו לרשות הרבים, ושטח שם פירות, ונכנסה שם בהמה דרך הלוכה ואכלתן

[24] רב ושמואל - בחופר

[25] והפקיר רשותו ולא הפקיר בורו

[26] ובפלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא, דפליגי בה לקמן בפרק 'שור שנגח את הפרה' (דף מט:)

[27] ומשום הכי פטורה הך בהמה, דזה ששטח שם פירותיו הוה ליה כמו בור: שאם הוחלקה בהן בהמה – חייב, שהרי הפקיר רשותו; הלכך לא היה לו לעשות כן; וקיימא לן ב'המניח את הכד' (לקמן פ"ג מ"ג; דף ל,א): כל המקלקלין ברשות הרבים שהזיקו - חייבין לשלם, וכל המחזיק בהן זכה [במשנה הלשון שונה במקצת]

[28] הלכך בהמה שאכלתן – חייבת, שהרי ברשות עשה, ורשות הרבים נמי לא הוי, שאין זה דרך הילוכה

[29] דלא חייבה תורה אלא על בור ברשות הרבים וכדיליף רבי ישמעאל טעמיה התם

[30] הואיל והפקירו; והכא מאי טעמא בהמה שאכלתן חייבת?

[31] דשור לנטורי נפשיה מבור

[32] וכיון דברשות נכנס - דהא הפקיר רשותו - חייב בעל הבור

[33] ואפילו הוחלקה בהן – פטור; ואף על גב דכל תקלה בור הוא – הני מילי ברשות הרבים, דאין לו רשות לתת שם תקלה

[34] דקסלקא דעתא דלאו אתוך הרחבה קאי רבי יוסי דלבעי לחיוביה, דהא כתיב 'ובער בשדה אחר' - ולא ברשות הרבים! אלא אצידי רחבה קאי, דאין דרכה לאכול אלא להלך: וזו שאכלה – חייבת; הלכך היינו תנא קמא

[35] דשמעינן לרבי מאיר דאמר 'בצידי הרחבה משלמת מה שהזיקה', וכגון דאזלה וקמה בצידי רחבה; אבל 'מחזרת' – לא [מה שהזיקה, אלא רק מה שנהנית]

[36] וקאמר רבי יוסי: אין דרכה להחזיר ראשה ולאכול, אלא להלך, וזו שהחזירה ואכלה - חייבת

[37] ואתוך הרחבה נמי מחייב ליה רבי יוסי

[38] שאם הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות, ואכלתן בהמתו של בעל הבית - פטור

[39] וקרא למה לי

[40] דאמר אילפא לעיל: בהמה שפשטה צוארה ואכלה מעל גבי חבירתה – חייבת

[41] דאמר: בהמה הקופצת ואכלה מתוך הקופה - חייבת

[42] רבי מאיר סבר: מתוך הרחבה לעולם פטור, אלא לפי מה שנהנית, ואפילו בדאילפא ורבי אושעיא; ואתא רבי יוסי למימר: אין דרכה לפשוט צוארה על חבירתה, ואין דרכה לקפוץ מדרך ולאכול, אלא להלך, ואית ליה דאילפא ודרבי אושעיא

[43] לקפוץ; וברשות הניזק קאמר - דתולדה דרגל היא

[44] דהוי שן ברשות הניזק [לפי זה נראה שהכלב אכל את החררה ברשות בעל החררה,אשר הוא גם בעל הגדיש]

[45] מפרש בגמרא

[46] דאיבעי לאסוקי אדעתיה דלמא קפצי דהא אורחייהו לקפוץ

[47] דהא נפלו ונפילה לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה

[48] אמוראי פליגי בה בפרק [המפקיד] (בבא מציעא דף מב.)

[49] טובא

[50] דאי הוו קפצי - לברא ממאני הוו קפצי; וכי נפול להדי כותל ואיתביר מנא - אנוס הוא

[51] ואפילו למאן דאמר: 'תחלתו בפשיעה וסופו באונס - פטור'

[52] שמעקה הגג רעוע: דאפילו לגבי נפילה הוי פשיעה

[53] בתמיה

[54] כלומר: כיון דסוף סוף לא נפל ארחי - אין סופו בפשיעה [ולדיעה זו - פטור]

[55] שמעקה הגג צר ודחוק, וכי הניחם בראש הגג - הוה ליה לאסוקי אדעתיה דקפצי אמעקה, כדרכן (ומן המעקה שהוא צר נפלי); לישנא אחרינא 'צר' - משופע

[56] מנזק שלם, וחייב בחצי נזק, דמשונין הן

[57] אדם, אי נמי לאו אורחיה לקפוץ מלמטה למעלה – חייב, דאין באדם צד תמות אלא בבהמה; ותרנגול דרכו לדלג אפילו מלמטה למעלה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]