ביאור:בבלי בבא קמא דף קג
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא קמא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתי [1], ואם אמר לו "על מנת" - כופין את המוכר למכור.
אמר מר: הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין את המוכר למכור זימנא אחריתי – פשיטא!?
מהו דתימא מצי אמר ליה "מידע ידעת דאנא לנפשאי שקילנא ופנחיא בעלמא הוא דקבעינא [2], וזוזי בכדי לא שדינא, אלא אדעתא דכתב ליה שטרא אחרינא" - קא משמע לן דאמר ליה "עניינא [3] עבדי לך בהדי ההוא דזבנת ליה בשמיה, ויכתוב לך שטרא אחרינא!";
'ואם אמר לו "על מנת" כופין את המוכר למכור' – פשיטא!?
לא, צריכא דאמר להו [4] לסהדי קמיה דידיה [5] "חזו דשטרא אחרינא קא בעינא"; מהו דתימא מצי אמר ליה "אמינא שטרא מהיאך דקא שקלת בשמיה קאמרת [6]" - קא משמע לן דאמר ליה "להכי טרחי ואמרי להו לעדים קמך - דמינך הוא דקא בעינא".
רב כהנא יהב זוזא אכיתנא; לסוף אייקר כיתנא; זבניה מרוותיה דכיתנא [7].
אתא לקמיה דרב, אמר ליה: מה אעביד? איזיל אישקיל זוזאי!
אמר ליה: אי כי קא זבני אמרי "האי כיתנא דכהנא הוא" - זיל שקול, ואי לא - לא תשקול [8].
כמאן? כבני מערבא, דאמרי 'מי הודיעו לבעל חטין שיקנה חטין לבעל מעות'? [9]
[10] אטו מי יהיב רב כהנא ארבע ושקיל תמני [11]? כיתנא ממילא הוא דאייקר [12], [13] מיגזל גזלוה [14], ותנן [פ"ט מ"א]: כל הגזלנין משלמין כשעת הגזלה [15]!
אמרי: התם - אמנה הואי [16] ולא משכיה רב כהנא לכיתנא, ורב [17] לטעמיה, דאמר רב [18] : עושין אמנה [19] בפירות [20], ואין עושין אמנה בדמים [21].
משנה:
הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו [22] - יוליכנו אחריו למדי [23]; לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו [24] אבל נותן לשליח בית דין [25];
ואם מת [26] - יחזיר [27] ליורשיו [28];
נתן לו את הקרן [29] ולא נתן לו את החומש, [30] מחל לו [31] על הקרן [32] ולא מחל לו על החומש, [33] מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות שוה פרוטה בקרן - אינו צריך לילך אחריו;
נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן, מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן, מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן - צריך לילך אחריו;
נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש -
[המשך המשנה]
הרי זה משלם חומש על חומש [34], עד שיתמעט הקרן משוה פרוטה [35];
וכן בפקדון, שנאמר (ויקרא ה כא: נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש בעמיתו) או בפקדון או בתשומת יד [36] או בגזל או עשק את עמיתו [37] [38] או מצא אבידה וכחש בה ונשבע על שקר [על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה] - הרי זה משלם קרן וחומש ואשם.
גמרא:
'נשבע לו [יוליכנו אחריו למדי]’ – אִין, לא נשבע לו – לא [39]; מני? לא רבי טרפון ולא רבי עקיבא, דתנן [יבמות פ"טו מ"ו, דף קיח,ב]: 'גזל אחד מחמשה ואינו יודע איזה מהן, וכל אחד אומר "אותי גזל" - מניח גזילה ביניהם ומסתלק, דברי רבי טרפון; רבי עקיבא אומר: לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה, עד שישלם גזילה לכל אחד [ואחד]’ [40]'; מני? אי רבי טרפון - אף על גב דאישתבע אמר 'מניח גזילה ביניהם ומסתלק [41]'; אי רבי עקיבא - אף על גב דלא אישתבע אמר 'עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד'!
לעולם רבי עקיבא היא [42], וכי קאמר רבי עקיבא עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד - היכא דאישתבע הוא דקאמר; מאי טעמא? דאמר קרא (ויקרא ה כד: או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם אתו בראשו וחמשתיו יסף עליו) לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו; ורבי טרפון - אף על גב דאישתבע - עבוד רבנן תקנתא [43], דתניא: רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: תקנה גדולה התקינו [44]: שאם היתה הוצאה יתירה על הקרן - משלם קרן וחומש לבית דין [45], ומביא אשמו, ומתכפר לו;
ורבי עקיבא?
כי עבוד רבנן תקנתא - היכא דידע למאן גזליה, דקא מהדר ליה ממונא למריה [46]; גזל אחד מחמשה - דלא ידע למאן גזליה, דלא הדר ממונא למריה - לא עבוד רבנן תקנתא.
מתיב רב הונא בר יהודה: אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו רבי טרפון ורבי עקיבא על שלקח 'אחד מחמשה ואינו יודע מאיזה מהן לקח שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק [47]; על מה נחלקו? שגזל 'אחד מחמשה בני אדם ואינו יודע מאיזה מהן גזל, שרבי טרפון אומר: "מניח דמי גזילה ביניהם ומסתלק", ורבי עקיבא אומר "אין לו תקנה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד"; ואי סלקא דעתך דאישתבע - מה לי 'לקח' מה לי 'גזל' [48]?
ועוד מתיב רבא [49]: מעשה בחסיד אחד שלקח משני בני אדם ולא היה יודע מאיזה מהן לקח ובא לפני רבי טרפון, אמר לו "הנח דמי מקחך ביניהם והסתלק"; בא לפני רבי עקיבא, אמר לו "אין לך תקנה עד שתשלם לכל אחד ואחד", ואי סלקא דעתך דמישתבע - חסיד מי מישתבע בשיקרא? וכי תימא דמישתבע והדר הוי חסיד - והא כל היכא דאמרינן 'מעשה בחסיד אחד' - או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי, ורבי יהודה בן בבא ורבי יהודה ברבי אילעאי חסידים דמעיקרא הוו!
אלא לעולם - רבי טרפון היא [50], ומודה רבי טרפון היכא דאישתבע; מאי טעמא? דאמר קרא ’[ויקרא כד,ה: אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו] לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו';
ורבי עקיבא <דאמר> אף על גב דלא מישתבע – קניס;
ורבי טרפון, [51] מכדי היכא דמישתבע, לא סגיא דלא הודה [52] - מאי איריא 'ונשבע'? אפילו בלא שבועה נמי, דתניא: 'מודה רבי טרפון באומר לשנים "גזלתי אחד מכם מנה ואיני יודע איזה מכם" - נותן לזה מנה ולזה מנה,
הערות
עריכה- ^ אין כופין את המוכר לחזור ולכתוב שטר מכירה אחר ללוקח שהיה לו להתנות ולהודיעו "כתוב שטרי בשם ריש גלותא, שאם יצאו עסיקין אראה להם שהוא של ריש גלותא, וכתוב לי שטר אחר בשמי, שלא יבאו היום או למחר יורשי ראש גולה לתובעה ממני"
- ^ כלומר להצלה נתכוונתי; 'פנחיא' לשון חוזק; וחבירו ב'האשה [שלום]’ ביבמות (דף קטו,ב) 'לפנחיא שבקיה', גבי מצא כלי וכתוב עליו קו"ף - קרבן, מ"ם – מעשר, תי"ו - תרומה
- ^ תנאי
- ^ לוקח
- ^ מוכר, ובהדי מוכר גופיה לא אתני
- ^ "אני הייתי סובר שאתה אומר לעדים בעינא דנכתוב לי שטרא אחרינא ריש גלותא"
- ^ על מנת ליתן דמיהן שהן לוקחין לרב כהנא
- ^ משום רבית
- ^ בתמיה: כלומר: דאמרינן 'מי הודיען ללוקחין שיקנו מעותיהן לרב כהנא?' - לפיכך לא זכה בהן!
- ^ מאי איכפת לן בהקנאתן:
- ^ וכי רב כהנא עתיד ליטול מעות היה, ויטול רבית: שנתן לו ד' ויטול ח'
- ^ והלא פשתנו היה נוטל, וכל מקום שהיה שם - שלו היה
- ^ ואלו שמכרוהו -
- ^ מיניה
- ^ ומשלמים כל דמיו ביוקר, כשעת הגזילה - ובשעת הגזילה כבר הוקר
- ^ שנתן להם מעות באמנה ולא היה להם פשתן כשקבלו דמים, והתנו עמו כשער הזול ליתן לו כל השנה בשער זה, דתנן [בבא מציעא פ"ה מ"ז; דף עב,ב] יצא השער – פוסקין: אף על פי שאין לזה יש לזה
- ^ דאסר ליה למשקל זוזי
- ^ ב'איזהו נשך' (בבא מציעא סג א)
- ^ ליתן מעות על השער של זול של עכשיו
- ^ לקבל פירות בשער היוקר
- ^ כשבא לשער היוקר לקבל פירותיו - אסור ליתן לו מוכר דמים של עכשיו, דמיחזי כרבית: דיהיב ליה תרתי סלעים ושקיל ארבע
- ^ על שקר והודה
- ^ דאין לו כפרה עד שיחזיר לנגזל עצמו, דכתיב: לאשר הוא לו [יתננו ביום אשמתו] (ויקרא ה כד); וגבי נשבע לשקר כתיב
- ^ של נגזל להוליכו לנגזל, שאם יאנסוהו - חייב להחזיר, דלא הוי השבה - עד דמטי לידיה, כדאמרן
- ^ תקנתא הוא דעבוד רבנן מפני תקנת השבים, שלא נחייב לזה להוציא מנה בהוצאת הדרך
- ^ נגזל
- ^ גזלן
- ^ דנגזל
- ^ לאחר שנשבע והודה ונתחייב קרן וחומש, נשבע לו שבועה שניה על החומש שנתנו לו, והודה
- ^ או
- ^ נגזל
- ^ לאחר שהודה לו
- ^ או
- ^ חומשו של חומש, דחומש ראשון נעשה קרן
- ^ שאם חזר ונתן לו חומש ראשון, ונשבע על השני, והודה - משלם חומשו וחומשו של חומש שני, וכן לעולם, עד שיתמעט הקרן של חומש שלא יכפור לו שוה פרוטה
- ^ הלואה
- ^ שכר שכיר
- ^ פסוק כב:
- ^ לא בעי להוליך אחריו עד דמטי לידיה
- ^ דהשבה לידיה בעינן, ולא סגי במניח לפניו לומר "מי שהוא שלו יטלנה"
- ^ ולא בעי לאמטויי לידיה, וסגי במניח לפניו, שהרי הבעלים שם הוא
- ^ כרבי עקיבא מעיקרא מהדרינן לאוקמי, משום דכולהו תנאי סתימתאה - אליבא דרבי עקיבא סתם, כדאמר ב'אלו הן הנחנקין' (סנהדרין דף פו,א)
- ^ תקנת השבים; והכא דמספקא ליה - תסגי להו במניח
- ^ עבוד תקנות גבי גוזל ונשבע והודה ואין הנגזל כאן, דאף על פי דכתיב 'לאשר הוא לו' (ויקרא ה כד)
- ^ תקון רבנן דנתביה לשליח בית דין, ויהא תחת ידם עד שיבא נגזל ויטלנו
- ^ לאחר זמן יחזירנו בית דין
- ^ דכיון דליכא איסורא סגי ליה בהכי, דלא כתיב 'לאשר הוא לו' אלא במקום שחטא דבעי כפרה
- ^ הרי נשבע לשקר, ואשבועת שקר כתיב 'לאשר הוא לו', בין אגזל, בין אתשומת יד דבהיתר אתא לידיה
- ^ תנא ד'חסיד אחד' פליג אדרבי שמעון בן אלעזר
- ^ מתניתין, דקתני 'נשבע', דאי רבי עקיבא - אפילו לא נשבע נמי
- ^ אמתניתין פריך דאמר 'נשבע – אִין, לא נשבע – לא, ואוקימנא כרבי טרפון
- ^ דכפרה והשבון דקרא אהודה כתיב, דכתיב בגזל הגר 'והתודו את חטאתם וגו' (במדבר ה)