אדם הגורם מום לעבדו חייב לשחרר אותו לחופשי:

(שמות כא כו): "וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה - לחפשי ישלחנו תחת עינו"

(שמות כא כז): "ואם שן עבדו או שן אמתו יפיל - לחפשי ישלחנו תחת שנו"

על-פי ההלכה, החוקים הללו מתייחסים דווקא לעבד שאינו מעם ישראל ("עבד כנעני").

אדם מישראל כלל לא יכול להיות "עבד" ממש, הוא נחשב כשכיר למשך שש שנים. אם האדון פוגע בגופו - הוא צריך לשלם לו פיצויים כספיים כמו לכל אדם אחר, כמו שנאמר (שמות כא כד) "עין תחת עין, שן תחת שן...", כלומר דמי עין ודמי שן; העבד יוכל להשתמש בפיצויים לאחר שישתחרר.

אולם, עבד כנעני אינו משתחרר אחרי שש שנים, ולכן התורה החמירה על אדוניו וקבעה קנס גבוה יותר - לאבד את העבד כולו: " "אם יהיה הדין שישלם לו דמי הנזק, הלא מה שקנה עבד קנה רבו, והוא עובד בו לעולם, וינהוג בו באכזריות לשחת ראשי אבריו בלא משפט. ועל כן סדר פרשה זו אחר מה שאמרו עין תחת עין . רצונו לומר, הגם שבהכה בן חורין הדין הוא שישלם עין תחת עין, בהכה עבדו כנעני הכתוב... החמיר... על האדון, שהוא יוצא בראשי אברים..." " (מלבי"ם, התורה והמצוה צג) .

על-פי התורה, מותר להעביד עבדים מעמים אחרים, אבל אסור להתעלל בהם. לכן, מי שהיכה את עבדו באכזריות רבה עד כדי כך, שנגרם לו מום - חייב לשחרר אותו לחופשי: " "וזה יהיה סיבה, שיימנע מלהכות את עבדו מכת אכזרי, שאם ישחית אחד מאבריו, ואפילו שינו, יצא לחרות, ונמצא האדון מפסיד כספו (ראב"ע)" ".

מעבר לכך, ע"פ חז"ל, השן והעין הם רק דוגמה: " "אין לי אלא שן ועין מיוחדות, שאר כל אברים מנין - הרי אתה אומר ודן בנין אב מבין שניהם. לא הרי שן כהרי עין ולא הרי עין כהרי שן, הצד השוה שבהן שהם מומין קבועין וראשי אברים ובגלוי שאינן יכולין לחזור, יוצא עליהם בן חורין; אף כל ראשי אברים שאינן יכולין לחזור, יוצא עליהן בן חורין" " (מכילתא, תלמוד בבלי קידושין כד) , ולהלכה, העבד יוצא לחופשי גם אם ניזוק באחד מעשרים וארבעה קצוות של איברים: " "וכן בכ"ד ראשי אברים: אצבעות הידים והרגלים, ושתי אזנים, והחוטם, וראש הגויה שהוא גיד האמה" " (רש"י) .

" "ונראה שאם השחית ידו או רגלו, כל שכן שיוצא לחרות, ולא הוצרכו רז"ל להזכירם, כי בהישחת היד או הרגל תישחתנה גם האצבעות" " (שד"ל) .

היחס האנושי לעבדים, כנראה, גרם לכך, שעבדים מארצות אחרות רצו לברוח מארצם ולבוא לארץ ישראל, והתורה אכן חייבה אותנו לקבל כל עבד שמעוניין להינצל ממוות או התעללות בארצו ( פירוט ).

מכיוון שההלכה אוסרת על כל פגיעה בגופו של העבד, מדוע נזכרו דווקא שן ועין?

1. ע"פ מדרש ההלכה: " "ולמה נאמר שן ועין? שאם נאמר עין ולא נאמר שן, הייתי אומר: מה עין שנברא עמו אף כל שנברא עמו והרי שן לא נברא עמו; ואם נאמר שן ולא נאמר עין, הייתי אומר: אפילו שן תינוק שיש לה חליפין; לכך נאמר עין" " (רש"י) .

2. ועוד: לשן ולעין ישנה חשיבות מיוחדת בקשר לעבדים כנעניים. היחס המשפיל לכנענים נובע מקללתו של נוח אבינו:

(בראשית ט כה): "ויאמר: ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו"

והקללה הזאת נובעת מחטאו של חם אבי כנען:

(בראשית ט כב): "וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ"(ראו חם חטא וכנען נענש?! ).

חם חטא בשני איברים - העיניים ו הפה .

לכן, כשעבד כנעני מאבד את עינו או את אחת מהשיניים שבפיו, הקללה מתבטלת והוא יוצא לחופשי (ע"פ הרב חנוך גבהרד, 'שיעורים באגדות חז"ל' על בבא קמא עד:) .

ראו גם: ניקור עיניים - משל לשיעבוד והשפלה .

על-פי הפשט, הפסוק מתייחס לעבד כנעני שאדוניו מכה אותו, אך ניתן לראות בו משל על מצבו של כל אדם, שאדון העולם מייסר אותו: " "והרי דברים קל וחומר: מה אם מידי בשר ודם קונה עצמו ביסורין, קל וחומר מידי שמים. וכן הוא אומר: ' יסור יסרני יה ולמות לא נתנני ' (תהלים קיח)." " (רבי ישמעאל, מכילתא) : בזכות הייסורים הוא ניצל מגזירת מוות, או: בזכות הייסורים בעולם הזה הוא ניצל ממוות רוחני בעולם הבא. וכן: " "ומתורתך תלמדנו - דבר זה מתורתך אנו למדין, קל וחומר משן ועין.." " (תלמוד בבלי, ברכות ה) .