ביאור:בבלי זבחים דף קטז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין - לאפוקי מחוסר אבר, דלא. [1]
אמר רבי אלעזר: מנין למחוסר אבר שנאסר לבני נח [2]?
תלמוד לומר: (בראשית ו יט) ומכל החי מכל בשר [שנים מכל תביא אל התבה להחית אתך זכר ונקבה יהיו]; אמרה תורה: הבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה [3].
ודילמא למעוטי טריפה?
ההוא – מ'לחיות זרע' (בראשית ז ג: גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה לחיות זרע על פני כל
הארץ) נפקא [4].
הניחא למאן דאמר טריפה אינה יולדת, אלא למאן דאמר טריפה יולדת - מאי איכא למימר? האמר קרא 'אתך' = בדומין לך [5].
ודילמא נח גופיה טריפה הוה?
'תמים' כתיב ביה.
ודילמא 'תמים' בדרכיו [6]?
'צדיק' כתיב ביה.
ודילמא 'תמים' בדרכיו 'צדיק' במעשיו?
אי סלקא דעתך דנח גופיה טריפה הוה, מי קאמר ליה לנח 'דכוותך עייל' - שלמים לא תעייל?
ומאחר דנפקא לן מ'אתך', 'לחיות זרע' למה לי?
מהו דתימא 'אתך' = לצותא בעלמא, אפילו זקן אפילו סריס [7] - קמשמע לן [8].
טהורין אבל לא טמאין - ומי הוו 'טמאין' ו'טהורין' בההיא שעתא [9]?
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאותן שלא נעבדה בהן עבירה.
מנא הוו ידעי?
כדרב חסדא, דאמר רב חסדא: העבירן לפני התיבה: כל שהתיבה קולטתן - בידוע שהוא טהור; אין התיבה קולטתן - בידוע שהן טמאין.
רבי אבהו אמר: אמר קרא: (בראשית ו טז) והבאים זכר ונקבה [מכל בשר באו כאשר צוה אתו אלקים ויסגר ה' בעדו] - הבאין מאיליהן [10].
אמר מר והכל קרבו עולות: עולות – אין, שלמים – לא? והא כתיב (שמות כד ה) [וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עלת] ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים [11]!?
אלא אימא: לכל קרבו עולות, ולבני נח עולות – אִין, שלמים - לא [12];
כמאן דאמר 'לא קרבו שלמים לבני נח',
דאיתמר: רבי אלעזר ורבי יוסי בר חנינא: חד אמר: קרבו שלמים בני נח וחד אמר: לא קרבו; מאי טעמא דמאן דאמר קרבו שלמים בני נח?
דכתיב (בראשית ד ד) והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן [וישע ה' אל הבל ואל מנחתו]; איזהו דבר שחלבו קרב לגבי מזבח ואין כולו קרב לגבי מזבח? - הוי אומר זה שלמים.
מאי טעמא דמאן דאמר לא קרבו? - דכתיב (שיר השירים ד טז) עורי צפון ובואי תימן [הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו]: תתנער [13] אומה שמעשיה בצפון [14], ותבוא [15] אומה שמעשיה בצפון ובדרום [16].
ומר נמי - הכתיב 'ומחלביהן'?
משמניהן דידהו [17].
ומר נמי הכתיב 'עורי צפון'?
ההוא - בקיבוץ גליות הוא דכתיב [18].
והא כתיב (שמות י כה) ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו [19]?
[20] זבחים לאכילה [21], ועולות להקרבה.
והא כתיב (שמות יח יב) ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים [לאלקים ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלקים]?
ההוא - לאחר מתן תורה הוא דכתיב.
הניחא למאן דאמר [22] יתרו אחר מתן תורה היה, אלא למאן דאמר יתרו קודם מתן תורה היה - מאי איכא למימר? דאיתמר:
בני רבי חייא ורבי יהושע בן לוי: חד אמר: יתרו - קודם מתן תורה היה, וחד אמר: יתרו - אחר מתן תורה היה.
למאן דאמר 'יתרו - קודם מתן תורה היה', קסבר שלמים הקריבו בני נח;
כתנאי [23]: (שמות יח א) וישמע יתרו כהן מדין [חתן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים]; מה שמועה שמע ובא ונתגייר?
רבי יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע, שהרי כתיב בצדו (שמות יז יג) ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב;
רבי אליעזר המודעי אומר: מתן תורה שמע ובא; שכשניתנה תורה לישראל - היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל מלכי עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן, ואמרו שירה, שנאמר (תהלים כט ט) [קול ה' יחולל אילות ויחשף יערות] ובהיכלו כולו אומר כבוד [24]! נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו? שמא מבול בא לעולם? אמר להם (תהלים כט י) ה' למבול ישב - וישב ה' מלך לעולם: כבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם [25].
אמרו לו: מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא, שנאמר (ישעיהו סו טז) כי באש ה' נשפט [ובחרבו את כל בשר ורבו חללי ה’]!
אמר להן: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר.
ומה קול ההמון הזה ששמענו?
אמר להם: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם [26], וביקש ליתנה לבניו, שנאמר (תהלים כט יא) ה' עוז לעמו יתן [27]; מיד פתחו כולם ואמרו 'ה' יברך את עמו בשלום’[סוף הפסוק].
ר"א [בן יעקב] אומר: קריעת ים סוף שמע ובא, שנאמר (יהושע ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי [אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל]
ואף רחב הזונה אמרה לשלוחי יהושע [28] כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף [מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן לסיחן ולעוג אשר החרמתם אותם]’.
מאי שנא התם דכתיב (יהושע ה א) [ויהי כשמע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם וימס לבבם] ולא היה בם עוד רוח [מפני בני ישראל] ומאי שנא הכא דכתיב (יהושע ב יא) [ונשמע וימס לבבנו] ולא קמה עוד רוח באיש [מפניכם כי ה' אלקיכם הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת]?
דאפילו אקשויי [29] - נמי לא אקשו [30].
ומנא ידעה?
דאמר מר [31]: אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה; אמרו: בת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר; אחר חמישים שנה נתגיירה, אמרה: יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים [32].
אמר מר: ועובדי כוכבים בזמן הזה רשאין לעשות כן; מנא הני מילי?
דתנו רבנן: (ויקרא יז ב) דבר אל [אהרן ואל בניו ואל כל] בני ישראל [ואמרת אליהם זה הדבר אשר צוה ה' לאמר]: בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ, ואין העובדי כוכבים מצווין על שחוטי חוץ; לפיכך כל אחד ואחד בונה לו במה לעצמו ומקריב עליה כל מה שירצה'.
אמר רב יעקב בר אחא אמר רב אסי: אסור לסייען [33] ולעשות שליחותן.
אמר רבה: ולאורינהו להו [34] - שרי;
כי הא דאיפרא הורמיז, אימיה דשבור מלכא, שדרה קורבנא לרבא; שלחה ליה: אסקוה ניהליה לשם שמים! אמר להו לרב ספרא ולרב אחא בר הונא: זילו ודברו תרי עולמי גולאי [35], וחזו היכא דמסקא ימא שירטון [36] ושקלו ציבי חדתי [37] ואפיקו נורא ממרא חדתא [38] ואסקוה ניהליה לשם שמים.
אמר ליה אביי: כמאן? כרבי אלעזר בן שמוע, דתניא [39]: רבי אלעזר בן שמוע אומר: מה מזבח שלא ישתמש בו הדיוט - אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט;
והא מודה רבי אלעזר בן שמוע בבמה [40], דתניא [ספרי נשא, פסקא מב]: כתוב אחד אומר (דברי הימים א כא כה) ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות [41], וכתיב (שמואל ב כד כד) [ויאמר המלך אל ארונה לא כי קנו אקנה מאותך במחיר ולא אעלה לה' אלקי עלות חנם] ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים; הא כיצד? גובה מכל שבט ושבט חמשים, שהן שש מאות; רבי אומר משום אבא יוסי בן דוסתאי: בקר ועצים ומקום מזבח בחמישים, וכל הבית כולו בשש מאות; רבי אלעזר בן שמוע אומר: בקר ועצים ומקום מזבח בחמישים, וכל הבית כולו בשש מאות, דכתיב (שמואל ב כד כב) ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים [42];
סיפרי פרשת נשא פיסקא מב
כתוב אחד אומר ויתן דוד את חלקת הגורן בכסף שקלים חמשים [43] וכתוב אחד אומר ויתן דוד לארונה היבוסי במקום שקלי זהב משקל שש מאות [44] כיצד יתקיימו שני מקראות הללו מקום הגורן בשש מאות כיצד יתקיימו שתי מקראות הללו מקום הגורן בשש מאות ומקום המזבח בחמשים
רבי אומר משום אבא יוסף בן דוסתאי כתוב אחד אומ ויקן דוד את הגורן [וגו’] וכתוב אחד אומר ויתן דוד לארונה היבוסי במקום שקלי זהב משקל שש מאות כיצד יתקיימו שני כתובים הללו הן שנים עשר שבטים היו ולקח מכל אחד ונטל חמשים שקל מכל שבט ושבט נמצא שש מאות שקלים מכל השבטים
רבי אלעזר אומר ויקן דוד את הגרן [45] כמפורש בענין ומהו מפורש בענין ויתן דוד לארנון [וגו’] אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים בחמשים שקלים.
ורבא אמר לך: התם נמי בחדתי.
מאי 'מוריגים' (שמואל ב כד כב)?
אמר עולא: מטה של טורבל [46].
מאי 'מטה של טורבל'?
אמר אביי: עיזא דקרקסא דדיישן דישאי [47].
אמר אביי: מאי קרא [48]? - (ישעיהו מא טו) הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות [תדוש הרים ותדק וגבעות כמץ תשים].
מקרי ליה רבא לבריה, ורמי ליה קראי אהדדי: כתיב (דברי הימים א כא כה) ויתן דוד לארנן [במקום שקלי זהב משקל שש מאות] וכתיב (שמואל ב כד כד) [ויאמר המלך אל ארונה לא כי קנו אקנה מאותך במחיר ולא אעלה לה' אלקי עלות חנם] ויקן דוד [את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים], הא כיצד? גובה מכל שבט ושבט חמשים שהן שש מאות; ואכתי קשיין אהדדי: התם 'כסף' הכא 'זהב'? אלא הכי קאמר: גובה כסף במשקל שש מאות זהב [49].
קדשים קלים נאכלים [בכל מחנה ישראל]:
אמר רב הונא: בכל מקומות ישראל, אבל 'מחנה' לא הוי [50].
איתיביה רב נחמן לרב הונא: ומחנות במדבר לא הואי? והא תניא [דומה לתוספתא כלים קמא פ"א משנה י]: 'כשם שמחנה במדבר - כך מחנה בירושלים: מירושלים להר הבית = מחנה ישראל, מהר הבית לשער נקנור [51] = מחנה לויה; מכאן ואילך מחנה שכינה, והן הן 'קלעים' שבמדבר [52]'? אלא אימא: 'בכל מקום מחנה ישראל' [53].
פשיטא!?
מהו דתימא איפסלו ביוצא - קא משמע לן.
ואימא הכי נמי?
אמר קרא (במדבר ב יז) ונסע אהל מועד [מחנה הלוים בתוך המחנת כאשר יחנו כן יסעו איש על ידו לדגליהם] אף על פי שנסע – 'אהל מועד' הוא.
תניא: רבי שמעון בר יוחאי אומר: עוד אחרת היתה [54] ו'חיל עזרת נשים' היא, ולא היו עונשין עליה [55]; ובשילה לא היו אלא שני מחנות בלבד.
הי מינייהו לא הוה?
אמר רבה: מסתברא דמחנה לויה הואי [56], דאי סלקא דעתך מחנה לויה לא הואי [57] -
הערות
עריכה- ^ ולא גרסינן 'תמות וזכרות בבהמות כו', דמאי איריא קודם מתן תורה? לאחר הקמת המשכן נמי איתא להא! ועוד: מדקאמר 'אבל מחוסר אבר לא' - מכלל דבעלי מומין לא נפסלו, לא בבהמה ולא בעוף.
- ^ להקריב לגבוה
- ^ ולמה לי לאזהורי עלייהו אי לאו משום הקרבה: שהקריב מהן בצאתו מן התיבה
- ^ דטריפה אינה יולדת
- ^ למעוטי טריפה
- ^ עניו וסבלן
- ^ לאו למידרש 'בדומין לך', אלא שהודיע שאינו עושה אלא לכבודו: להיות לו לצוותא
- ^ 'לחיות זרע' לאו לצוותא בעי להו; ומהשתא - על כרחך 'אתך' יתירא הוא, למידרש ביה 'בדומין לך'
- ^ הרי לא נתנה תורה
- ^ וכל אותן שבאו אל התיבה - מאיליהן באו, ובהן הכיר אותם: שבאו שבעה שבעה ידע שהן טהורין, ושבאו שנים שנים - שהן טמאין
- ^ וסיני - קודם הקמת המשכן הוה, ואת אמרת דעד שלא הוקם המשכן לא קרבו שלמים כלל
- ^ בין לישראל בין לבני נח קרבו עולות, אבל שלמים לא קרבו לבני נח; ומשעת מתן תורה שנבחרו ישראל - קרבו להם שלמים
- ^ לשון (שמות יד כז) וינער ה' את מצרים
- ^ היינו עולה שטעונה צפון
- ^ אל מלך המשיח
- ^ דהיינו ישראל, שמקריבין עולות ושלמים
- ^ מן השמנין שבהן; ומיהו עולות הוו
- ^ והכי קאמר: עורי רוח צפונית ובואי רוח דרומית לקבץ גליות המפוזרות בכם
- ^ 'זבחים' היינו שלמים; וקודם מתן תורה - כולהו בני נח
- ^ ומשני:
- ^ 'זבחים' אינן שלמים, אלא לשון שחיטה בעלמא, ולאכילה
- ^ פלוגתא לקמן
- ^ אי קודם מתן תורה הוה יתרו, אי לאחר
- ^ רישא דקרא 'קול ה' יחולל אילות', ובמתן תורה משתעי, ובהיכלו של כל מלך ומלך כולו אומר כבוד להקב"ה
- ^ כבר נשבע שיהא מלך לעולם על בריותיו ולא ישחיתם
- ^ וכ"ו מאדם ועד משה רבינו - הרי ’[זכר לעולם בריתו] דבר צוה לאלף דור' (תהלים קה ח)
- ^ התורה שהיא מעוזן של ישראל
- ^ יהשוע ב,י
- ^ אבר לתשמיש
- ^ והיא - שהיתה יודעת בדבר - אמרה לשלוחי יהושע בלשון זה
- ^ במכילתא בפרשת יתרו [דומה למכילתא שבידינו, יתרו פרשה א]
- ^ במכילתא תניא הכי: אמרה ריבונו של עולם: בשלשה דברים חטאתי - בשלשה ימחל לי: בחבל ופשתים וחלון; שהיו מנאפים עולין אליה בחבלים דרך החלון ויורדים, וגם טמנתם בפשתי העץ; ובאותן שלשה דברים עצמן זכתה להציל השלוחים
- ^ בשעת איסור הבמות כגון בזמן הזה דקדושת ירושלים אין אחריה היתר
- ^ היאך יעשו
- ^ לכו וקחו שני עובדי כוכבים בחורים בני גיל אחד - שכן נוי לדבר
- ^ לימון בלע"ז, ומתייבש ונעשה קרקע: דבעינן שלא נשתמש הדיוט במזבח
- ^ שלא נשתמש בהן אדם: שלא יהא שברי כלים
- ^ נראה לי שהוא פויישי"ר של איסתמא אציי"ר [פלדה] בלע"ז: שמוציאין בו אש מן האבנים
- ^ בתורת כהנים היא שנויה, בפרשה ראשונה [ויקרא, דבורא דנדבה, פרשתא ד, פרק ו משנה הת בשם 'רבי אליעזר’]
- ^ דקתני [??]: המוריגים לקח דוד לעצים כדבר ארונה
- ^ לקמיה מפרש: כסף שוה משקל שש מאות זהב
- ^ ברייתא זו משובשת בספרים, ושנויה היא בספרי בברכת כהנים, וכך היא שנויה: הא כיצד? מקום מזבח בחמשים וכל הבית בשש מאות? רבי אומר בשם אבא יוסי בן דוסתאי: גבה מכל שבט חמשים שהן שש מאות; רבי אלעזר בן שמוע אומר: ויקן דוד את הגורן (שמואל ב כד כד) כדמפרש בענין (דברי הימים א כא כה): ויתן דוד לארונה [לארנן כתוב] במקום שקלי זהב משקל שש מאות - אבל הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים [פסוק כד] - בכסף שקלים חמשים (שמואל ב כד כד), ויאמר ארונה וגו' (שמואל ב כד כב) והכי פירושא דקרא: (שמואל ב כד כד) ויקן דוד את הגורן - ולא פירש במה קנאו, שהרי פירשו במקום אחר כבר: (דברי הימים א כא כה) ויתן דוד לארונה במקום וגו', ואת הבקר קנה בכסף שקלים חמשים (שמואל ב כד כד)
- ^ שמואל ב' כ"ד
- ^ ד"ה א' כ"א
- ^ ואת הבקר
- ^ כך נקרא במסכת פרה (פי"ב מ"ט)
- ^ כמין עז של עץ, ויש בו יתידות חדים, וגם עשוי חריצים חריצים: קרני"ש, ומוליכו ומביאו על הקשים של דישה לאחר שנידושה, ומתחתכין ונעשין תבן
- ^ דהוא עשוי חריצים ומוכן לדוך ולדוק
- ^ והכי קאמר: כסף שוה שקלים חמשים של זהב - גבה מכל שבט ושבט
- ^ קא סלקא דעתך השתא דאפילו יצא אחד מהן חוץ למחנה ישראל - אוכל קדשים קלים שם
- ^ של עזרה היה שער המזרח
- ^ לפנים משער נקנור - הוה כמקום 'לפנים מן הקלעים' במשכן
- ^ שאפילו בשעת סילוק מסעות - אין נפסלים, אלא מוליכן עמו, ובמקום חנייתן אוכלין במחנה
- ^ מחנה רביעית, חלוקה מהר הבית ומעזרה
- ^ על הנכנס לה בטומאה; במסכת כלים (פ"א מ"ח) מפרש מה היא חלוקתו מהר הבית
- ^ ומחנה ישראל - הוא דחסר
- ^ דאם לא כן דמחנה ישראל הואי ולא מחנה לויה