ביאור:בבלי זבחים דף מח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
פר ושעיר של יום הכיפורים [שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון]:
מכדי צפון בעולה כתיב [1], ניתני עולה ברישא!?
חטאת - איידי דאתי מדרשא [2] - חביבא ליה.
וניתני חטאות החיצונות?
איידי דנכנס דמן לפני ולפנים - חביבא ליה.
ו'צפונה' בעולה - היכא כתיבא?
(ויקרא א יא) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה [לפני ה' וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב].
אשכחן בן צאן, בן בקר מנא לן?
אמר קרא: (ויקרא א יא) ואם מן הצאן [קרבנו מן הכשבים או מן העזים לעלה זכר תמים יקריבנו] - וי"ו מוסיף על ענין ראשון, וילמד עליון מתחתון [3].
הניחא למאן דאמר מלמדין [4], אלא למאן דאמר אין מלמדין מאי איכא למימר? – דתניא: [5] (ויקרא ה יז) ואם נפש [כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו] [6] - לחייב על ספק מעילות [7] אשם תלוי [8] - דברי רבי עקיבא; וחכמים פוטרין'; מאי לאו בהא קא מיפלגי: מר סבר למידין [9], ומר סבר אין למידין?
אמר רב פפא: דכולי עלמא למידין, והיינו טעמא דרבנן: נאמר כאן [10] [ויקרא ה,יז: ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל] מצות [ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם ונשא עונו] ונאמר בחטאת חלב (ויקרא ד ב) [דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל] מצות [ה' אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה]; מה להלן (חטאת) - דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת [11] - אף כאן [12] [13] שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת; ורבי עקיבא [14]: מה להלן [15] בקבועה [16] - אף כאן [17]: בקבועה [18], לאפוקי חטאת דטומאת מקדש וקדשיו [19], דעולה ויורד הוא [20].
ורבנן?
אין גזירה שוה למחצה [21].
ורבי עקיבא נמי: אין גזירה שוה למחצה?
אין הכי נמי, והכא בהא קמיפלגי: רבי עקיבא סבר: ואם נפש כתיב, וי"ו מוסיף על ענין ראשון.
ורבנן נמי הכתיב ואם נפש!?
לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר היקש עדיף, ומר סבר גזירה שוה עדיף!
לא! דכולי עלמא דהיקש עדיף, ואמרי לך רבנן: [22] תחתון - הוא דגמר מעליון: לאשם בכסף שקלים (ויקרא ה טו) [23]: שלא תאמר לא יהא ספיקו [24] חמור מודאו: מה ודאו חטאת בת דנקא - אף ספיקו אשם בר דנקא [25].
ורבי עקיבא - הא סברא מנא ליה?
נפקא ליה (ויקרא ז א) מ[ו]זאת תורת האשם [קדש קדשים הוא]: תורה אחת לכל האשמות.
תינח מאן דאית ליה 'תורת' [26]; מאן דלית ליה 'תורת' - מהיכא גמר?
גמר 'בערכך' 'בערכך' [27];
תינח היכא דכתיב 'בערכך'; אשם שפחה חרופה דלא כתיב ביה 'בערכך' מאי איכא למימר?
גמר 'באיל' 'באיל' [28]
חטאת - מנא לן דבעיא צפון [לשחיטה]?
דכתיב (ויקרא ד כט) [וסמך את ידו על ראש החטאת] ושחט את החטאת במקום העולה [29];
אשכחן שחיטה, קבלה מנא לן?
דכתיב (ויקרא ד לד) ולקח הכהן מדם החטאת [באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח] [30]
אמר קרא ולָקח – 'לו קח' [33].
אשכחן למצוה, לעכב מנין?
קרא אחרינא כתיב [34]: (ויקרא ד כד) [וסמך ידו על ראש השעיר] ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה [לפני ה' חטאת הוא] [35], ותניא [ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשה ו משנה י]: 'היכן עולה נשחטה? בצפון? אף זה בצפון [36];
וכי מכאן אתה למד [37]? והלא כבר נאמר: (ויקרא ו יח) [דבר אל אהרן ואל בניו לאמר זאת תורת החטאת] במקום אשר תשחט העלה תשָּׁחֵט החטאת [לפני ה' קדש קדשים הוא] [38]; הא למה יצא? לקבוע לו מקום [39]: שאם לא שחטה בצפון – פסול.
[ספרא ויקרא דבורא דחובה פרשה ו משנה יא, בשנויי לשון] אתה אומר לכך יצא? או אינו [40] אלא [41] שזה טעון צפון ואין [42] אחר טעון צפון [43]?
תלמוד לומר [44]: (ויקרא ד כט) [וסמך את ידו על ראש החטאת] ושחט את החטאת במקום העולה [45]: זה בנה אב לכל חטאות שיהו טעונות צפון [46]. [47]
אשכחן שעיר נשיא, בין למצוה בין לעכב; שאר חטאות נמי אשכחן למצוה [48]; לעכב מנא לן?
דכתיב בכשבה וכתיב בשעירה [49];
אלא אותו (ויקרא ד כד: וסמך ידו על ראש השעיר ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' חטאת הוא) למה לי?
מיבעי ליה לכדתניא: 'אותו בצפון [50], ואין שעיר נחשון [51] בצפון'; ותניא [ספרא ויקרא דיבורא דחובה פרשתא ו משנה ח]: (ויקרא ד כד) וסמך ידו על ראש השעיר [ושחט אתו במקום אשר ישחט את העלה לפני ה' חטאת הוא] [52] - לרבות שעיר נחשון לסמיכה - דברי רבי יהודה [53]; רבי שמעון אומר: לרבות שעירי עבודת כוכבים לסמיכה' [54]; סלקא דעתא אמינא הואיל ואיתרבו לסמיכה איתרבו נמי לצפון - קא משמע לן.
מתקיף לה רבינא: הניחא לרבי יהודה [55], לרבי שמעון מאי איכא למימר?
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: ולרבי יהודה מי ניחא? למאי דאיתרבי איתרבי ומאי דלא איתרבי לא איתרבי [56]! [57] וכי תימא: אי לא מעטיה קרא הוה אמינא תיתי בבנין אב [58] - אם כן סמיכה גופה [59]תיתי מבנין אב [60][## נראה לי שהלימוד בבנין אב הוא מ'ושחט אתה לחטאת' (ויקרא ד לג): כאן התורה אומרת לנו מה נדרש לחטאת]! אלא מדורות לא גמרינן [61] - הכא נמי מדורות לא גמרינן [62].
ואלא 'אותו בצפון ואין שוחט בצפון' [63]?
שוחט - מדרבי אחיא נפקא, דתניא [ספרא ויקרא דיבורא דנדבה פרשתא ה משנה ז, בשם רבי חייא]: רבי אחיא אומר: (ויקרא א יא) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה [לפני ה' וזרקו בני אהרן הכהנים את דמו על המזבח סביב] מה תלמוד לומר? - לפי שמצינו עומד בצפון ומקבל בצפון, ואם עמד בדרום וקיבל בצפון – פסול [64], יכול אף זה כן? - תלמוד לומר: אותו: אותו בצפון, ואין השוחט בצפון. [עד כאן שם בספרא.]
אלא 'אותו בצפון, ואין בן עוף [65] בצפון'? דתניא [ספרא ויקרא דיבורא דנדבה פרשתא ה משנה ה]: יכול יהא בן עוף טעון צפון? ודין הוא: ומה בן צאן, שלא קבע לו כהן [66], קבע לו צפון - בן עוף, שקבע לו כהן [67] - אינו דין שיקבע לו צפון? תלמוד לומר: אותו;
מה לבן צאן שכן קבע לו כלי [68]
אלא: אותו בצפון, ואין פסח בצפון [69], [70] דתניא [ספרא ויקרא דיבורא דנדבה פרשתא ה משנה ו]: רבי אליעזר בן יעקב אומר: יכול יהא פסח טעון צפון? ודין הוא: ומה עולה - שכן לא קבע לו זמן לשחיטתו קבע לו צפון, פסח - שקבע לו זמן לשחיטתו - אינו דין שיקבע לו צפון!? תלמוד לומר: אותו.
מה לעולה שכן כליל?
מחטאת [71].
מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות?
מאשם.
מה לאשם שכן קדשי קדשים?
מכולן.
נמי שכן קדשי קדשים [72]?
לעולם כדאמרן מעיקרא: אותו בצפון, ואין שוחט בצפון; ודקשיא לך 'מדרבי אחיא נפקא לן' [73] - לאו למעוטי שוחט בצפון [74], אלא: אין שוחט בצפון אבל מקבל בצפון' [75].
מקבל [76]? מ'ולָקח' [(ויקרא ד לד) ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח] – 'לו קח' נפקא?
'ולקח' = 'לו קח' - לא משמע ליה.
אשכחן שחיטה בעולה [בצפון] למצוה, קבלה נמי למצוה אשכחן; שחיטה וקבלה לעכב מנלן?
אמר רב אדא בר אהבה - ואיתימא רבה בר שילא: קל וחומר: ומה חטאת הבאה מכח עולה מעכבת, עולה - שבאה חטאת מכחה - אינו דין שמעכבת!?
מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות?
אמר רבינא: הא - קשיא ליה לרב אדא בר אהבה [77]: כלום מצינו טפל חמור מן העיקר [78]?
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: ולא?
הערות
עריכה- ^ גבי עולת צאן, בויקרא [א,יא] ושחט אותו על ירך המזבח צפונה
- ^ מהיקשא, דכתיב במקום אשר תשחט העולה (ויקרא ו יח)
- ^ פרשת בן בקר למעלה מפרשת בן צאן
- ^ עליון מתחתון על ידי וי"ו המוסיף
- ^ גבי אשם תלוי כתיב:
- ^ ולמעלה הימנה פרשת מעילה ודאית: שידע לאחר זמן שנהנה מן ההקדש בשוגג, וחייבין עליה אשם ודאי
- ^ הקדש וחולין לפניו ונהנה מאחד מהם, כסבור שניהם חולין ועכשיו אינו יודע מאיזה מהן נהנה
- ^ מביא אשם תלוי להגן מן היסורין עד שיודע לו שודאי מעל, ומביא אשם ודאי, וגם הוא איל בכסף שקלים (ויקרא ה טו)
- ^ עליון מתחתון: פרשת הקדש מפרשת אשם תלוי שתחתיה, למימרא דהנהנה מן ההקדש נמי מייתי אשם תלוי על ספיקו
- ^ באשם תלוי
- ^ כדילפינן בהוריות (דף ח.)
- ^ אשם תלוי:
- ^ על ספק דבר
- ^ גמר לה להך גזירה שוה הכי
- ^ חטאת
- ^ קרבן קבוע לעני כעשיר
- ^ אשם תלוי
- ^ אינו בא אלא על ספק חטאת קבוע
- ^ לאפוקי ספק נכנס טמא למקדש ספק לא נכנס
- ^ הואיל וודאי בעולה ויורד - אין מביא על ספיקו אשם תלוי
- ^ וכי היכי דגמרינן לה לגבי הא מילתא - גמור מיניה נמי דאינו בא אלא על ספק כרת
- ^ היקש להכי אתא:
- ^ לקנות אשם בשתי סלעים; דגבי אשם מעילות כתיב בערכך כסף שקלים וגמר אשם תלוי מיניה
- ^ של כרת
- ^ דנקא = שתות; כלומר: מעה כסף, שהוא שתות של דינר; ולאו דווקא נקט, אלא דמים קלים בעלמא, שלא ניתן לה קצבה
- ^ בשמעתא קמייתא דמנחות (דף ג:)
- ^ באשם תלוי ובאשם גזילות כתיב בערכך לאשם (ויקרא ה יח: והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו; ופסוק כה: ואת אשמו יביא לה' איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן), וגמרינן מ'ערכך' דאשם מעילות דכתיב ביה (ויקרא ה טו) בערכך כסף שקלים [נפש כי תמעל מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו לה' איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם]
- ^ כתיב ביה בשפחה חרופה באיל האשם (ויקרא יט כב) ובבאשם מעילות נמי כתיב באיל האשם (ויקרא ה טז), ואשם נזיר ואשם מצורע לא מרבינן, משום דכתיב כבש בן שנה, ומדאיל שהוא בן שתי שנים בא בשתי סלעים - כבש בן שנה בא בסלע! כולה שמעתין בכריתות (דף כב:)
- ^ את החטאת יתירא הוא, דהא בחטאת קאי, והוה ליה למכתב 'ושחט אותה'; למה לי את החטאת? - בנין אב הוא לכל ששמו 'חטאת' שטעון צפון, דלא תימא דווקא שעירת יחיד דכתיב גביה
- ^ בתר ושחט [שם פסוק לג] כתיב בחטאת יחיד, ומשמע: במקום העולה נמי ילקח, והך לקיחה = קבלה, דגמר בגזירה שוה בתורת כהנים: נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (שמות כד ו)
- ^ שצריך לעמוד בצפון, ולא יעמוד בדרום ויושיט ידו בצפון סמוך לו אצל אמצע עזרה: שהדרום והצפון נחלקו שם וקיבל
- ^ דהא אמר לקמן אם עמד בדרום וקיבל בצפון פסול
- ^ סרסיהו למפרע [את האות ל הוצא ממקומו והעבר לתחילת המלה] ודרשהו: את עצמו יקח למקום הדם
- ^ דדריש ליה תנא לעיכובא
- ^ בשעיר נשיא כתיב
- ^ האי קרא מגמר עליה
- ^ וכי מכאן צריך ללמד לזה בפני עצמו
- ^ והלא כל החטאות בכלל
- ^ לשנות עליו לעכב קיבועו בכך
- ^ בא לעכב
- ^ לכתוב בו אותו דהוי מיעוטא, וללמד
- ^ שעיר
- ^ כגון שעירי יוה"כ ושעירי עבודת כוכבים ושל מוספי המועדות; ומה אני מקיים תשָׁחֵט החטאת ? - בשאר בהמות, חוץ משעירים, דאותו כתיב, למעוטינהו
- ^ בשעירת יחיד
- ^ דהוה ליה למכתב 'ושחט אותה'
- ^ ועיכובא מיהא לא נפקא לן מיניה, דאיכא למימר: למצוה איצטריך, ולהביא שעירי חטאות: דלא למעוטינהו מאותו דשעיר נשיא
- ^ ולקמן פריך: ואלא אותו למה לי?
- ^ מתשחט החטאת
- ^ בכולם כתיב במקום אשר ישחט העולה [בשנויי לשון, ויקרא ד,כט ו-לג], וסגי ליה בשעירה ותילף מיניה כשבה למצוה! וכי הדר כתביה בכשבה - תנהו לענין לפנימיות ולשעירי הרגלים לעיכובא
- ^ דאיתרבי לסמיכה, וסלקא דעתא לרבויי נמי לשחיטה בצפון; להכי כתיב אותו - למעוטי
- ^ שעירי חנוכת הנשיאים שלא באו על חטא
- ^ בשעיר נשיא כתיב, והוה ליה למכתב 'על ראשו'
- ^ משום דמעטינהו רבי יהודה מסמיכה במסכת מנחות (דף צב.) מהאי דשעיר המשתלח, דכתיב וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי (ויקרא טז כא): החי טעון סמיכה, ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין סמיכה
- ^ ורבי שמעון דרש 'החי טעון סמיכה באהרן, ואין שעיר עבודת כוכבים טעון סמיכה באהרן' - אלא בזקני העדה, ומרבי ליה מהכא
- ^ דמרבי ליה לסמיכה - איצטריך למעוטי צפון
- ^ דהא רבויא - גבי סמיכה כתיב, וצפון מהיכא תיתי
- ^ הכי גרסינן להך סוגיא במנחות (דף נה:):
- ^ מושחט את החטאת (ויקרא ד כט)
- ^ לשתוק קרא מיניה, ו
- ^ דכתיב (ויקרא ד לג) וסמך את ידו על ראש החטאת [ושחט אתה לחטאת במקום אשר ישחט את העלה] ומצי למכתב 'על ראשו'! אלא בנין אב הוא לכל ששמו חטאת: שיטעון סמיכה
- ^ מסקנא דקושיא היא: סמיכה - מאי טעמא איצטריך לרבויי? - משום דאי לא רבוייא לא הוה גמרינן קדשי שעה בבנין אב מקדשי דורות
- ^ הכי נמי משחיטת צפון למה לי אותו למעוטי? כל כמה דלא לימא קרא - לא גמרי בבנין אב
- ^ אין צריך שיעמוד בצפון: שאם רצה עומד בדרום אצל צפון, ויושיט ידו בצפון וישחוט
- ^ מ'לקח ולקח', כדלעיל
- ^ מליקת תורין ובני יונה
- ^ דשחיטה בזר כשרה
- ^ דכתיב: והקריבו הכהן אל המזבח ומלק את ראשו וגו' (ויקרא א טו)
- ^ סכין לשחיטה, מויקח את המאכלת (בראשית כב י) (לקמן דף צז:) והתם - עולה הואי; וכן מזרק לקבל - תאמר בבן עוף שנמלק בצפורן?
- ^ דלא תתייה בקל וחומר: הואיל וקבע זמן לשחיטתו בין הערבים - יקבע לו מקום נמי לצפון
- ^ 'מדרבי אליעזר בן יעקב נפקא' לא גרס אלא הכי גרסינן ולא פסח בצפון דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר כו' וכן מצאתיה בספרים הראשונים
- ^ אי לאו דמעטיה - הוה מייתינן ליה מחטאת, שאינה כליל וטעונה צפון
- ^ כלומר: ואי בעי לאתויי נמי מכולהו במה הצד - איכא למיפרכיה להא פירכא: שכן קדשי קדשים
- ^ 'אותו' דגבי שעיר
- ^ קאמרי, דודאי מ'אותו' דרבי אחיא נפקא
- ^ אלא לרבויא מדוקיא דמיעוטא דשוחט בצפון - דמקבל בצפון, דהכי דרשינן: 'אותו' בצפון - ואין שוחט בצפון, אבל מקבל בצפון
- ^ כדאמרן 'אבל מקבל בצפון'
- ^ כלומר מהאי טעם דייק קל וחומר דידיה
- ^ למד חמור מן המלמד כגון חטאת שבאה מכח עולה דעיקר צפון בעולה כתיב