ביאור:בבלי זבחים דף קכ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

שהכניסה לפנים ^[1], ^[2] והוציאה לחוץ – מהו? מי אמרינן כיון דעיילא - קלטה לה מחיצתא ^[3]? או דלמא כיון דהדר - הדר ^[4]?

לאו היינו פלוגתא דרבה ורב יוסף, דתנן ^[5]: 'קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהן ^[6]', ואיבעיא להו: עלו מהו שירדו? רבה אמר: לא ירדו, ורב יוסף אמר: לא ירדו ^[7]?

תיבעי לרבה, תיבעי לרב יוסף: תיבעי לרבה: עד כאן לא קאמר רבה אלא במזבח - דחזי ליה – מקדש, דלא חזי - לא מקדש ^[8], אבל מחיצה - אף על גב דלא חזי ליה – קלטה? או דלמא אפילו לרב יוסף: עד כאן לא קאמר רב יוסף התם אלא דחד מקום הוא ^[9], אבל הכא - דתרי מקומות נינהו – לא? או דלמא לא שנא?

תיקו.

מילתא דפשיטא ליה לרבה בחד גיסא ולרב יוסף בחד גיסא - מיבעי ליה לרבי ינאי, דבעי רבי ינאי: אברי עולת במת יחיד שעלו למזבח וירדו ^[10] – מהו? ^[11]

היכא דלא משלה בהן האור - לא תיבעי לך, כי תיבעי לך היכא דמשלה בהן האור; - מאי?

תיקו.

איתמר: שחיטת לילה בבמת יחיד ^[12]: רב ושמואל: חד אמר כשרה, וחד אמר פסולה, וקא מיפלגי בדרבי אלעזר: דרבי אלעזר רמי קראי אהדדי: כתיב (שמואל א יד לג) [ויגידו לשאול לאמר הנה העם חטאים לה' לאכל על הדם] ויאמר בגדתם גלו אלי היום אבן גדולה ^[13], וכתיב ^[14] ויאמר שאול פוצו בעם ואמרתם להם הגישו אלי איש שורו ואיש שֵׂיהוּ ושחטתם בזה ואכלתם ולא תחטאו לה' לאכול על הדם ויגישו כל העם איש שורו בידו הלילה וישחטו שם'; מר ^[15] משני כאן ^[16] – בחולין, כאן ^[17] - בקדשים ^[18], ומר ^[19] משני כאן בקדשי במה גדולה ^[20] כאן בקדשי במה קטנה ^[21].

איתמר: עולת במת יחיד: רב אמר: אין טעונה הפשט וניתוח, ורבי יוחנן אמר: טעונה הפשט וניתוח, וקא מיפלגי בדרבי יוסי הגלילי, דתניא: רבי יוסי הגלילי אומר: עולה שהקריבו ישראל במדבר ^[22] - אין טעונה הפשט וניתוח: שאין הפשט וניתוח אלא מאהל מועד ואילך ^[23]: מר סבר 'מאהל מועד ואילך' - לא שנא במה גדולה ולא שנא במה קטנה, ומר סבר: בבמה גדולה – אִין, בבמה קטנה – לא.

תניא כותיה דרבי יוחנן: 'דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה: קרן, וכבש, ויסוד, וריבוע בבמה גדולה, ואין קרן, ויסוד, וכבש, וריבוע בבמה קטנה; כיור וכנו בבמה גדולה, ואין כיור וכנו בבמה קטנה ^[24]; חזה ושוק ^[25] בבמה גדולה, ואין חזה ושוק בבמה קטנה;

דברים ששוותה במה גדולה לבמה קטנה ^[26]: שחיטה בבמה גדולה וקטנה, הפשט וניתוח בגדולה וקטנה, דם ^[27] מתיר ^[28] ומפגל ^[29] בגדולה וקטנה, מומין ^[30] וזמן ^[31] בגדולה וקטנה';

אבל נותר והזמן והטמא - שוין בזה ובזה ^[32]:

תנו רבנן: מנין לעשות זמן בבמה קטנה כבמה גדולה ^[33]?

אמרה תורה: לן ^[34] ישרף ופיגול ישרף: מה פיגול פסול בבמה - אף לן פסול בבמה!

או כלך לדרך זו: אמרה תורה: לן ישרף ויוצא ישרף ^[35]: מה יוצא כשר בבמה ^[36] - אף לן כשר בבמה ^[37]!

ולאו קל וחומר הוא ^[38] - מעופות:

עמוד ב

מה עופות שאין המום פוסל בהן ^[39] זמן פוסל בהן ^[40], קדשי במה קטנה שהמום פוסל בהן - אינו דין שזמן פוסל בהן!?

מה לעופות שכן אין הזר כשר בהן תאמר בבמה קטנה שהזר כשר בה, לא יהא זמן פסול בה!?

תלמוד לומר: (ויקרא ז יא) וזאת תורת זבח השלמים [אשר יקריב לה’] ^[41] לעשות זמן במה קטנה כזמן במה גדולה ^[42].

הדרן עלך פרת חטאת וסליקא לה מסכת זבחים

הערות

^ אחר ששחטה בחוץ
^ וחזר
^ מי נהוג בה דין קדשי במה גדולה ליטעון בתרומת חזה ושוק, וצריך להחזירה לפנים
^ או לא
^ ה"ג דתנן קדשי קדשים כו'. ולא גרסינן 'דאיתמר' ולא גרס 'אם עלו לא ירדו', ומשנה היא במסכת מעילה [פ"א מ"א]
^ ולא אמרינן 'כמאן דחנקינון דמי והוי להו כקדשים שמתו' דיצאו מידי מעילה, כדתניא במסכת מעילה
^ הכי גרסינן במסכת מעילה והכי נמי גרסינן לה: לאו היינו דרבה ורב יוסף, דתנן 'קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהם' ואיבעיא להו: עלו מהו שירדו? רבה אמר: ירדו, ורב יוסף אמר: לא ירדו; רבה אמר ירדו: דלא דמו לשאר פסולין שפסולן בקדש, אלא כמאן דחנקינון דמי; אלמא: לרבה לא אמרינן 'קלוט', לרב יוסף אמרינן 'קלוט'
^ דתניא בפרק 'המזבח מקדש' (לעיל פג:): מתוך שנאמר 'כל הנוגע במזבח יקדש' (שמות כט לז) שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי? תלמוד לומר: 'עולה'; והני - לאו 'ראוי' נינהו לרבה - דכמאן דחנקינון דמי
^ שהרי בעזרה נשחטו
^ אברי עולה שנשחטה בבמת יחיד – 'שלא במקומה' הוא לגבי במה גדולה, כקדשי קדשים ששחטן בדרום
^ 'דבעי רבי ינאי: אברי עולת במת יחיד שעלו למזבח מהו שירדו' - הכי גרסינן, ובמעילה (דף ג:) נמי הכי גרס לה, אבל לא ברבי ינאי גרס לה התם, אלא לרבי אלעזר.
^ הכי גרסינן: איתמר: עולת במת יחיד ששחטה בלילה
^ בעוד שהוא יום - אלמא דלילה פסולה בבמה קטנה, והתם - במה קטנה הואי, שהרי במלחמה היו רודפים אחרי פלשתים
^ סיפא דקרא (שם, פסוק לד)
^ שמואל
^ הא דכתיב ’[ה]לילה'
^ הא דכתיב ’[ה]יום'
^ אקדשים קאי, ואפילו בקדשי במה קטנה בעינן יום
^ רב
^ שהוקדשו ליקרב בבמה גדולה, ואף על גב דאקרבינהו בבמה קטנה - בעינן יום
^ קרבו בלילה
^ במדבר סיני
^ ששם נאמר, בויקרא [יז]
^ קרן וכבש ויסוד וריבוע ילפינן להו בפרק 'קדשי קדשים' (לעיל סב.); ובמזבח של משכן כתיב 'כיור' וכן 'בין אהל מועד ובין המזבח' כתיב ביה (שמות ל יח)
^ 'תנופה לפני ה’’ כתיב בהו (ויקרא ז ל)
^ שחיטה הפשט וניתוח כו' - דלא אשכחן בהו מיעוטא
^ לזריקה
^ את הבשר בזריקה ומקמי זריקה אסירא
^ פיגול נוהג בהן, כדיליף לקמן
^ דלא אשכחן דשרינהו בקטנה
^ לאכילה
^ סיפא דמתניתין היא, ולא בברייתא הוא
^ להיות נפסל בנותר
^ היינו 'נותר'
^ נפקא לן בפסחים (דף פב.), מ'הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה' ~~היתה~~ לפיכך 'אכל תאכלו אותה' (ויקרא י יח) הא אם לא היתה פנימה - ראויה היא לישרף
^ קטנה - שהרי כשירה בלא מחיצות
^ ומעתה לא יהא הזמן פוסל, דהא אתיא מהאי דינא, כדאמרן
^ מדרך אחרת שיהא הזמן פוסל בה
^ דאמר מר (תמורה דף יד.) 'אין תמות וזכרות בעופות'
^ דהא רבינהו להו גבי פיגול בפרק 'בית שמאי' (לעיל מד.); אלמא פסול בהו זמן
^ תורה אחת לכל השלמים, ואפילו לשלמי במה קטנה - למה שאמור בענין; ומה אמור באותו ענין? - זמן לתודה, וזמן לשלמים, ומחשבת פיגול; והא דאיצטריך לרבויינהו - משום דאתי מבנין אב ד'הלן ישרף והיוצא ישרף' דלא יפסול בה זמן, לפיכך הוצרך לרבותו
^ לתודה יום ולילה, ולשלמים שני ימים ולילה אחד; ונותר נמי - מפיגול יליף (שם), מגזירה שוה ד'עון' 'עון'; וטמא נמי בההיא פרשתא כתיב (ויקרא ז כ) 'והנפש אשר תאכל וגו'

[1] אחר ששחטה בחוץ

[2] וחזר

[3] מי נהוג בה דין קדשי במה גדולה ליטעון בתרומת חזה ושוק, וצריך להחזירה לפנים

[4] או לא

[5] ה"ג דתנן קדשי קדשים כו'. ולא גרסינן 'דאיתמר' ולא גרס 'אם עלו לא ירדו', ומשנה היא במסכת מעילה [פ"א מ"א]

[6] ולא אמרינן 'כמאן דחנקינון דמי והוי להו כקדשים שמתו' דיצאו מידי מעילה, כדתניא במסכת מעילה

[7] הכי גרסינן במסכת מעילה והכי נמי גרסינן לה: לאו היינו דרבה ורב יוסף, דתנן 'קדשי קדשים ששחטן בדרום מועלין בהם' ואיבעיא להו: עלו מהו שירדו? רבה אמר: ירדו, ורב יוסף אמר: לא ירדו; רבה אמר ירדו: דלא דמו לשאר פסולין שפסולן בקדש, אלא כמאן דחנקינון דמי; אלמא: לרבה לא אמרינן 'קלוט', לרב יוסף אמרינן 'קלוט'

[8] דתניא בפרק 'המזבח מקדש' (לעיל פג:): מתוך שנאמר 'כל הנוגע במזבח יקדש' (שמות כט לז) שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי? תלמוד לומר: 'עולה'; והני - לאו 'ראוי' נינהו לרבה - דכמאן דחנקינון דמי

[9] שהרי בעזרה נשחטו

[10] אברי עולה שנשחטה בבמת יחיד – 'שלא במקומה' הוא לגבי במה גדולה, כקדשי קדשים ששחטן בדרום

[11] 'דבעי רבי ינאי: אברי עולת במת יחיד שעלו למזבח מהו שירדו' - הכי גרסינן, ובמעילה (דף ג:) נמי הכי גרס לה, אבל לא ברבי ינאי גרס לה התם, אלא לרבי אלעזר.

[12] הכי גרסינן: איתמר: עולת במת יחיד ששחטה בלילה

[13] בעוד שהוא יום - אלמא דלילה פסולה בבמה קטנה, והתם - במה קטנה הואי, שהרי במלחמה היו רודפים אחרי פלשתים

[14] סיפא דקרא (שם, פסוק לד)

[15] שמואל

[16] הא דכתיב ’[ה]לילה'

[17] הא דכתיב ’[ה]יום'

[18] אקדשים קאי, ואפילו בקדשי במה קטנה בעינן יום

[19] רב

[20] שהוקדשו ליקרב בבמה גדולה, ואף על גב דאקרבינהו בבמה קטנה - בעינן יום

[21] קרבו בלילה

[22] במדבר סיני

[23] ששם נאמר, בויקרא [יז]

[24] קרן וכבש ויסוד וריבוע ילפינן להו בפרק 'קדשי קדשים' (לעיל סב.); ובמזבח של משכן כתיב 'כיור' וכן 'בין אהל מועד ובין המזבח' כתיב ביה (שמות ל יח)

[25] 'תנופה לפני ה’’ כתיב בהו (ויקרא ז ל)

[26] שחיטה הפשט וניתוח כו' - דלא אשכחן בהו מיעוטא

[27] לזריקה

[28] את הבשר בזריקה ומקמי זריקה אסירא

[29] פיגול נוהג בהן, כדיליף לקמן

[30] דלא אשכחן דשרינהו בקטנה

[31] לאכילה

[32] סיפא דמתניתין היא, ולא בברייתא הוא

[33] להיות נפסל בנותר

[34] היינו 'נותר'

[35] נפקא לן בפסחים (דף פב.), מ'הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה' ~~היתה~~ לפיכך 'אכל תאכלו אותה' (ויקרא י יח) הא אם לא היתה פנימה - ראויה היא לישרף

[36] קטנה - שהרי כשירה בלא מחיצות

[37] ומעתה לא יהא הזמן פוסל, דהא אתיא מהאי דינא, כדאמרן

[38] מדרך אחרת שיהא הזמן פוסל בה

[39] דאמר מר (תמורה דף יד.) 'אין תמות וזכרות בעופות'

[40] דהא רבינהו להו גבי פיגול בפרק 'בית שמאי' (לעיל מד.); אלמא פסול בהו זמן

[41] תורה אחת לכל השלמים, ואפילו לשלמי במה קטנה - למה שאמור בענין; ומה אמור באותו ענין? - זמן לתודה, וזמן לשלמים, ומחשבת פיגול; והא דאיצטריך לרבויינהו - משום דאתי מבנין אב ד'הלן ישרף והיוצא ישרף' דלא יפסול בה זמן, לפיכך הוצרך לרבותו

[42] לתודה יום ולילה, ולשלמים שני ימים ולילה אחד; ונותר נמי - מפיגול יליף (שם), מגזירה שוה ד'עון' 'עון'; וטמא נמי בההיא פרשתא כתיב (ויקרא ז כ) 'והנפש אשר תאכל וגו'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]