פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי זבחים דף כח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כאליה דמי [1].

והא קא מחשב מאכילת מזבח לאדם?

אמר שמואל: הא מני? - רבי אליעזר היא, דאמר [2]: מחשבין מאכילת מזבח לאכילת אדם ומאכילת אדם לאכילת מזבח, דתנן [פ"ג מ"ג]: השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו לאכול [3], להקטיר [4] דבר שאין דרכו להקטיר [5] – כשר; ורבי אליעזר פוסל.

במאי אוקימתא? כרבי אליעזר? אימא סיפא [של משנתנו, המשנה הבאה [פ"ב מ"ג]]: 'זה הכלל: כל השוחט והמקבל והמוליך והזורק לאכול דבר שדרכו לאכול [6] ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר [7] [חוץ למקומו פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת, ובלבד שיקרב המתיר כמצותו]’ [8]; דבר שדרכו לאכול – אִין, שאין דרכו לאכול – לא; אתאן לרבנן? רישא רבי אליעזר וסיפא רבנן?

אמר ליה: אִין!

רב הונא אמר: עור אליה לאו כאליה דמי [9]

אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא? (ויקרא ג ט: והקריב מזבח השלמים אשה לה' חלבו האליה תמימה לעמת העצה יסירנה ואת החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב) [10]: חלבו האליה - ולא עור האליה.

רב חסדא אמר: לעולם עור האליה כאליה דמי, והכא במאי עסקינן [11]? באליה של גדי [12].

כולהו כשמואל לא אמרי: רישא רבי אליעזר וסיפא רבנן לא מוקמי;

כרב הונא לא אמרי: עור אליה כאליה דמי קא משמע להו;

כרב חסדא - מאי טעמא לא אמרי?

[ומשני:] מאי קא משמע לן [13]? [14]עור אליה [15] כאליה דמי [16]? תנינא [17]!: 'ואלו שעורותיהן כבשרן [18]: עור שתחת האליה'!?

ורב חסדא איצטריך: סלקא דעתך אמינא הני מילי לענין טומאה: דרכיך מצטרף [19], אבל הכא [20] אימא [21] (במדבר יח ח) [וידבר ה' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחק עולם] למשחה [22] לגדולה [23]: כדרך שהמלכים אוכלין [24], ולא עבידי מלכים דאכלי הכי, אימא לא - קא משמע לן.

מיתיבי [תוספתא קרבנות פ"ב מ"ב, ושם הגירסא: השוחט את הזבח]: השוחט את העולה להקטיר כזית מעור שתחת האליה חוץ למקומו – פסול, ואין בו כרת; חוץ לזמנו - פיגול וחייבין עליו כרת; אלעזר בן יהודה איש אבלי' [בתוספתא: אוכליס] אומר משום רבי יעקב, וכן היה רבי שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר משום רבי שמעון: אחד עור בית הפרסות בהמה דקה [25], ואחד עור הראש של עגל הרך [26], ואחד עור שתחת האליה, וכל שמנו חכמים גבי טומאה 'ואלו שעורותיהן כבשרן' - להביא עור של בית הבושת [27]: [28] חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו פיגול וחייבין עליו כרת; - 'עולה' – אִין [29], אבל זבח [30] – לא [31]; בשלמא לרב הונא [32] - היינו דקתני 'עולה', אלא לרב חסדא [33] מאי איריא דתני 'עולה'? ליתני 'זבח' [34]?

אמר לך רב חסדא: איבעית אימא: [35] באליה של גדי [36], ואיבעית אימא: תני 'זבח'.

פסול ואין בו כרת כו':

מנא הני מילי [37]?

אמר שמואל: תרי קראי כתיבי [38].

מאי היא?

אמר רבה: (ויקרא ז יח) [ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא] [39] 'שלישי'- זהו חוץ לזמנו [40]; 'פיגול' [41] - זהו [42] חוץ למקומו [43]; 'והנפש האוכלת ממנו' - אחד ולא שנים [44]: זהו חוץ לזמנו, ולמעוטי [45] חוץ למקומו.

ואימא והנפש האוכלת ממנו - זהו חוץ למקומו ולמעוטי חוץ לזמנו?

מסתברא חוץ לזמנו עדיף [46], דפתח ביה.

אדרבה: חוץ למקומו עדיף, דסמיך ליה [47]!?

אלא אמר אביי: כי אתא רב יצחק בר אבדימי, אמר: רבה סמיך אדתני תנא: כשהוא אומר שלישי בפרשת 'קדושים תהיו [48] שאין תלמוד לומר, שהרי כבר נאמר: (ויקרא ז יח) ואם האכל יאכל מבשר זבח השלמים 'ביום השלישי [לא ירצה המקריב אתו 'לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא]!


עמוד ב

אם אינו ענין לחוץ לזמנו [49] - תנהו לענין חוץ למקומו [50]; [51] ומיעט [52] רחמנא [כרת] גבי נותר (ויקרא יט ח) ואוכליו עונו ישא [כי את קדש ה' חלל ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] [53] - למעוטי חוץ למקומו [54].

ואימא ואוכליו עונו ישא - זהו חוץ למקומו [55], ולמעוטי נותר מכרת [56]?

מסתברא נותר הוה ליה לאוקמי בכרת, למגמר 'עון' 'עון' לחוץ לזמנו [57], דדמי ליה [58] בז"ב [59].

אדרבה: חוץ למקומו הוה ליה לאוקמי בכרת [ו]למגמר 'עון' 'עון' לחוץ לזמנו דדמי ליה במקד"ש [60]!

  • [גם בפרשת צו וגם בפרשת קדושים כתוב פעמים 'שלישי', ואחד מופנה:

בפרשת צו, ויקרא ז:

פסוק יז: והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף:

פסוק יח: ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב

אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא:

בפרשת קדושים, ויקרא יט:

פסוק ו: ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף:

פסוק ז: ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה:]

אלא אמר רבי יוחנן: תני זבדי בר לוי: אתיא 'קודש' 'קודש' [61]: כתיב הכא (ויקרא יט ח) [ואוכליו עונו ישא כי] את קדש ה' חילל ונכרתה [הנפש ההוא מעמיה] וכתיב התם (שמות כט לד) [ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם עד הבקר] ושרפת את הנותר באש [לא יאכל כי קדש הוא]: מה להלן נותר אף כאן נותר; ומיעט רחמנא [כרת] גבי נותר ואוכליו עונו ישא למעוטי חוץ למקומו מכרת.

ומאי חזית דקרא אריכא [62] בחוץ לזמנו, ושלישי דפרשת 'קדושים תהיו' חוץ למקומו? איפוך אנא [63]!?

מסתברא אריכא בחוץ לזמנו, דגמר 'עון' 'עון' מנותר [64], דדמי ליה בז"ב [65].

אדרבה: אריכא בחוץ למקומו, ושלישי ד'קדושים תהיו' בחוץ לזמנו משום דדמי ליה [66] סמכיה [67] וקא ממעט ליה [68]!

אלא אמר רבא: כולהו מקרא אריכא אתיין [69], דכתיב [ויקרא ז,יח: ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי לא ירצה המקריב אתו לא יחשב לו פגול יהיה והנפש האכלת ממנו עונה תשא]: האכל יאכל - בשתי אכילות הכתוב מדבר [70]: אחד אכילת אדם, ואחד אכילת מזבח [71];

מבשר זבח שלמיו [72] - מה שלמים [73] מפגלין ומתפגלין [74] - אף כל מפגלין ומתפגלין [75];

שלישי - זה חוץ לזמנו;

לא ירצה [76] - כהרצאת כשר כן הרצאת פסול: ומה הרצאת כשר עד שיקריבו כל מתיריו [77] - אף הרצאת פסול עד שיקריבו כל מתיריו [78];

המקריב - בהקרבה הוא נפסל [79], ואינו נפסל בשלישי [80];

אותו - בזבח הכתוב מדבר, ואינו מדבר בכהן [81];

לא יחשב -

הערותעריכה

  1. ^ ואפילו לענין הקטרה, ובשלמי כבש שאלייתו קריבה - נמי העור קרב: כי היכי דלענין אכילה חשיב ליה 'בשר' - לענין מצות הקטרתו נמי 'בשר' הוא, וקתני מתניתין דכי שחיט שלמים לאכול עור האליה בחוץ או למחר - הויא מחשבה, ואף על גב דחישב מאכילת מזבח לאדם
  2. ^ לקמן בפרק 'כל הפסולים' (דף לה.)
  3. ^ כגון אימורים, או חוץ לזמנו, או חוץ למקומו
  4. ^ חוץ לזמנו או חוץ למקומו
  5. ^ כגון בשר
  6. ^ בשר
  7. ^ אימורין
  8. ^ אבל אם חישב להקטיר בשר למחר, או לאכול אימורין למחר – כשר, שאין מחשבין מאכילת אדם למזבח ומאכילת מזבח לאדם
  9. ^ לענין מצות הקטרתו - הוא דמעטיה קרא, כדמפרש רבא:
  10. ^ גבי הקטרת אליה כתיב, ופריש בהדיא חלב, ולא עור
  11. ^ מתניתין, דחשיב ליה אכילת אדם
  12. ^ שאינה קריבה, כדאמרן בפרק קמא (לעיל דף ט.) לימד על העז שאינה טעונה אליה
  13. ^ תנא דמתניתין, אי באליה של גדי קאי? אי אמרת בשלמא בשל כבש - קא משמע לן לשמואל דמחשבין מאכילת אדם למזבח ומאכילת מזבח לאכילת אדם כרבי אליעזר; ולרב הונא, דמוקי לה כרבנן - אשמעינן תנא דידן דעור אליה לאו כאליה דמי להקטירו; אלא לרב חסדא, למה לי למתנייה
  14. ^ אי לאשמועינן ד
  15. ^ לענין אכילת אדם
  16. ^ וכי חשיב עליה לאוכלו למחר - כאילו חישב על כזית מבשרו, הואיל ורכיך וחזי לאכילה
  17. ^ בשחיטת חולין פ"ט מ"ב
  18. ^ לטמא טומאת נבילות
  19. ^ לטמא טומאת אוכלין בכביצה או טומאת נבילות בכזית
  20. ^ לענין קדשים
  21. ^ כתיב גבי מתנות כהונה
  22. ^ והיינו
  23. ^ כדמתרגמינן 'לרבו'
  24. ^ ללמד שיהו אוכלין אותן דרך אכילת מלכים המשוחים, ולא עבידי מלכים דאכלי עור; אימא לא תהא מחשבה
  25. ^ מן הארכובה ולמטה
  26. ^ מפרש ב'העור והרוטב': כל שנתו
  27. ^ של נקבה, וזה לבדו יש לך להביא עוד אצל קדשים מכל השנויים שם
  28. ^ אם שחט על מנת לאכול מאחת מאלו
  29. ^ גבי עולה - הוא דתנא מחשבת הקטרת עור אליה דפסלה
  30. ^ סתמא
  31. ^ לא קתני; שמע מינה: אין מחשבת הקטרה מועלת בעור האליה בשאר זבחים
  32. ^ דאמר בהדיא מעטיה קרא גבי אליה דנהוי אימורין, אבל גבי עולה - לא אימעיט דכתיב (ויקרא א ח) 'הנתחים', ועור האליה - בשר הוא
  33. ^ דאמר גבי אליית אימורין: עור נמי קרב
  34. ^ סתמא
  35. ^ הך מתניתא נמי
  36. ^ ולא מיתני ליה 'זבח' באליה במחשבת הקטרה, אלא במחשבת אכילת אדם, כי מתניתין
  37. ^ דמחשבת חוץ לזמנו פוסלת וענוש כרת באכילתו ואת שחישב עליו חוץ למקומו פוסלת, ואין בו כרת
  38. ^ חד חוץ לזמנו, וחד חוץ למקומו
  39. ^ ומוקימינו ליה תנא לקמן 'במחשב בשעת עבודה לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר'
  40. ^ דשלישי - חוץ לזמן אכילת שלמים הוא
  41. ^ דכתיב בסיפיה דקרא: פגול יהיה - קרא יתירא הוא
  42. ^ לרבות
  43. ^ ומסתברא דאמחשבת חוץ למקומו מוקמינן לה, ולא אמחשבת שאר פסלות - כגון לשפוך דמו על הרצפה, או על מנת לערבו בדם הפסולין דדמי לחוץ לזמנו קמרבי בהאי קרא, וחוץ למחיצה דמי לחוץ לזמן
  44. ^ 'ממנו' משמע דלא קאי אעונה תשא - דנפקא לן מיניה כרת - אלא אחד מינייהו: דאחד משמע, ולא שנים מדלא כתיב 'האוכלת' ולשתוק
  45. ^ דממנו - מיעוטא הוא
  46. ^ לאוקומי כרת עליה
  47. ^ דהאי ממנו סמוך לפגול יהיה דמרבינן ביה חוץ למקומו
  48. ^ קרא זוטא: ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה (ויקרא יט ז)
  49. ^ לענין מחשבת חוץ לזמנו - דבאוכל ממש ביום השלישי ליכא לאוקמא, דהא כתיב לא ירצה (ויקרא יט ז), ואמרינן (לקמן דף כט.): וכי אחר שהוכשר יחזור ויפסל? אלא על כרחך במחשב בשעת עבודה על מנת כן קאמר
  50. ^ ופיגול דקרא אריכא דצו את אהרן - לא תידרשיה לחוץ למקומו, אלא כוליה קרא בחוץ לזמנו הלכך ממנו - אחוץ לזמנו קאי
  51. ^ וכי תימא: הכא נמי כרת כתיב, דסמיך ליה (ויקרא יט ח) ואוכליו עונו ישא [כי את קדש ה' חלל ונכרתה הנפש ההוא מעמיה] - ההוא בנותר ממש מיתוקם, כדמפרש ואזיל:
  52. ^ וכדי שלא תאמר שניהם במשמע - מיעט
  53. ^ ואוכליו [האוכלים אותו] - דהיינו מיעוטא [ממעט: אותו ולא דבר אחר שנאכל]: מדלא כתיב 'והאוכל'
  54. ^ דלעיל מיניה
  55. ^ דסליק מיניה קאי
  56. ^ כדי שלא תאמר 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו' ואף נותר במשמע, ונהי דבלא ירצה ליתא, אבל בכרת איתיה - להכי מיעט ואוכליו, דמשמע אחד ולא שנים, למעט נותר מכרת
  57. ^ שמלמד כרת על חוץ לזמנו שאין כרת מפורש בו, אלא 'נשיאות עון' אמורה בו, ולימד מכאן בגזירה שוה, דהכא כתיב נשיאות עון ומפרש כרת, הלכך: אי מוקמת ליה להאי בנותר - איכא למילפיה לגזירה שוה שפיר
  58. ^ דדמו אהדדי בשני דברים הללו: ששניהן נפסלים
  59. ^ בזמן: זה בזמן ממש, וזה במחשבת זמן, ושניהם נוהגים בבמה, כדתנן בפרק בתרא (לקמן דף קיג.), דכי פרכת 'ונילף עון עון מטומאת בשר' דכתיב (שמות כח לח) ונשא אהרן את עון הקדשים: מה להלן לאו ולא כרת - אף כאן לאו ולא כרת, אמרינן: מנותר הוה ליה למילף, דדמי ליה בז"ב; אבל אי מוקמת ליה להאי כרת בחוץ למקומו, כי גמרת ליה חוץ לזמנו מיניה בגזירה שוה, ופרכינן ליה 'ונילף עון עון מטומאה' - ליכא לתרוצי 'מחוץ למקומו הוה ליה למילף דדמי ליה בז"ב', דהא אין פסולו בזמן, ואינו נוהג בבמת יחיד: שאין שם מחיצות!
  60. ^ מ' – מחשבה, ק' – קצת, ד' – דם, ש' – שלישי: חוץ לזמנו וחוץ למקומו - שניהם פסולין במחשבה, ואם חישב במקצתו נפסל כולו, ושניהם נפסלין בעבודת הדם, ובשניהם נאמר שלישי* - לאפוקי טומאה, דאינה פסול מחשבה, ואם נטמא מקצתו - לא נטמא כולו, וישנה לאחר זריקת דמים, ולא נאמר בו שלישי יתירא; אבל בחוץ לזמנו וחוץ למקומו 'שלישי' מיותר לגזירה שוה דלעיל, דבכל חד מינייהו כתיב (ויקרא ז יז) והנותר ביום השלישי באש ישרף [וכן בפרשת 'קדושים תהיו' כתוב (ויקרא יט ו): והנותר עד יום השלישי באש ישרף] וסמיך ליה (ויקרא ז יח) ואם האכל יאכל [ביום השליש] [וכן בפרשת 'קדושים תהיו' כתוב (ויקרא יט ז): ואם האכל יאכל ביום השלישי פגול הוא לא ירצה] ולא בעי למכתב 'שלישי' [לא בויקרא ז,יח ולא בויקרא יט,ז]*
  61. ^ דהאי ואוכליו - בנותר כתיב
  62. ^ ואם האכל יאכל ד'צו את אהרן' (ויקרא ז יח) - אריכא הוא
  63. ^ ואימא דאריכא - בחוץ למקומו, וכתיב ביה נשיאות עון, ושלישי ד'קדושים תהיו' - חוץ לזמנו, ואימעוט מכרת
  64. ^ דכיון דלא פריש ביה כרת בהדיא, אלא בגזירה שוה ד'עון' 'עון' מנותר יליף
  65. ^ מסתברא דדמי מדדמי יליף: דדמי ליה בז"ב: דאי מוקמן ליה בחוץ למקומו - תו לא יליף כרת מנותר, דלא דמי ליה במידי
  66. ^ חוץ לזמנו לנותר
  67. ^ לנותר
  68. ^ מאוכליו: דלא תימא משום דדמי ליה ניגמר מיניה
  69. ^ זה לחיוב וזה לפטור, כדיליף ליה רבה בריש שמעתין
  70. ^ שמחשבת שתיהן פוסלת, דהא לקמן במחשבה מוקי ליה תנא, ולא באוכל ביום השלישי
  71. ^ דלא שנא חישב לאכול למחר, לא שנא חישב להקטיר אימורין למחר = פגול
  72. ^ הקיש זבחים לשלמים
  73. ^ יש בהן
  74. ^ שהדם הוא המפגל והבשר והאימורין המתפגלין
  75. ^ אף כל שיש בו מפגלין ומתפגלין - פיגול נוהג בו; יצאו מנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים, שהם מתירין את עצמם ואין בהם שירים להתפגל מחמת עבודות מתיריהם - שאין פיגול נוהג בהן
  76. ^ המקריב: משמע אזריקה: לא תהא זריקה זו מרצה
  77. ^ לא קרי ליה 'הרצאה' אלא בזריקה, שהוא סוף ארבע עבודות המתירות; שמע מינה: דעד שיזרק הדם מחשבת פיגול תלויה ועומדת; נזרק הדם - הוקבע הפיגול; לא נזרק הדם, כגון שנשפך - בטל הפיגול, דכתיב ביה הרצאה כדכתיב גבי כשר
  78. ^ אף פיגול אינו קבוע עד שיזרק הדם, שהיא סוף כל מתיריו
  79. ^ השתא יליף דבמחשבה הכתוב מדבר: שמחשב בשעת הקרבה לאוכלו בשלישי
  80. ^ אם בהקרבה לא חישב על מנת כן, ואכל ממנו בשלישי - אין הקרבן נפסל למפרע, דהכי מידריש: לא ירצה המקריב: לא תהא זריקתו מרצה אם על מנת כן הקריבו
  81. ^ בזובח; כלומר: ושלא תאמר דהאי המקריב - לאו להכי הוא דאתא, אלא לומר לך שהכהן המקריבו לא יחשב עוד בכהונה ויפסל מלכהן - לכך נאמר אותו: הזבח בלא יחשב, ואין הכהן בלא יחשב