פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי זבחים דף סג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר רמי בר חמא: כל כבשי כבשים - שלש אמות לאמה, חוץ מכבשו של מזבח, שהיה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע [נ"א: בזוטרתא] [1].

משנה:

מנחות היו נקמצות בכל מקום בעזרה [2], ונאכלות לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה [3] בכל מאכל ליום ולילה עד חצות [4].

גמרא:

אמר רבי אלעזר: מנחה שנקמצה בהיכל – כשירה, שכן מצינו בסילוק בזיכין [5].

מתיב רבי ירמיה: [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשה ט משנה ה] (ויקרא ב ב) [והביאה אל בני אהרן הכהנים] וקמץ משם [מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבנתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח לה’] ממקום שרגלי הזר עומדות [6]; בן בתירא אומר: מנין שאם קמץ בשמאל שיחזיר [7] ויקמוץ בימין? תלמוד לומר: 'משם' ממקום שקמץ כבר.

איכא דאמרי: הוא מותיב לה והוא מפרק לה, איכא דאמרי אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא: אסברא לך: לא נצרכא [8] אלא להכשיר כל העזרה כולה [9]; סלקא דעתך אמינא הואיל ועולה קדשי קדשים ומנחה קדשי קדשים: מה עולה טעונה צפון אף מנחה טעונה צפון.

מה לעולה שכן כליל [10]?

מחטאת [11].

[12] מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות!?

מאשם.

מה לאשם שכן מיני דמים!

מכולהו [13].

מה לכולהו שכן מיני דמים?

אלא איצטריך: סלקא דעתא אמינא: הואיל וכתיב (ויקרא ב ח) [והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה לה' והקריבה אל הכהן] והגישה אל המזבח (ויקרא ו ח) והרים ממנו בקומצו [מסלת המנחה ומשמנה ואת כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר המזבח ריח ניחח אזכרתה לה’]: מה הגשה בקרן מערבית דרומית [14] - אף קמיצה בקרן מערבית דרומית? - קא משמע לן.

אמר רבי יוחנן: שלמים ששחטן בהיכל – כשרים, שנאמר (ויקרא ג ב) [וסמך ידו על ראש קרבנו] ושחטו פתח אהל מועד [וזרקו בני אהרן הכהנים את הדם על המזבח סביב] [15], ולא יהא טפל חמור מן העיקר [16].

מיתיבי: רבי יוחנן בן בתירה אומר: מנין שאם הקיפו עובדי כוכבים את כל העזרה [17] - שהכהנים נכנסין לשם ואוכלין שם קדשי קדשים? תלמוד לומר: (במדבר יח י) בקדש הקדשים [18] תאכלנו [כל זכר יאכל אתו קדש יהיה לך] – ואמאי [19]? נימא [20] (ויקרא ו ט) ’[והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו מצות תאכל במקום קדש] בחצר אהל מועד יאכלוה', ולא יהא טפל חמור מן העיקר!?

הכי? השתא: התם עבודה, דאדם עובד במקום רבו - אמרינן 'לא יהא טפל חמור מן העיקר'; אכילה - דאין אדם אוכל במקום רבו [21] – 'לא יהא טפל חמור מן העיקר' לא אמרינן [22].

משנה:

חטאת העוף היתה נעשית על קרן דרומית מערבית [23], ובכל מקום היתה כשירה [24], אלא זה היתה מקומה.

ושלשה דברים היתה אותה קרן משמשת מלמטה [25], ושלשה מלמעלה:

מלמטה: חטאת העוף [26], והגשות [27], ושירי הדם [28];

ומלמעלן: ניסוך היין, והמים [29], ועולת העוף כשהיא רבה במזרח [30].

כל העולין למזבח - עולין דרך ימין,


עמוד ב

המשך המשנה

ומקיפין [31] ויורדין דרך שמאל [32], חוץ מן העולה לשלשה אלו [33], שהיו עולין ויורדין על העקב [34].

גמרא:

מנא הני מילי [35]?

אמר רבי יהושע אלעזר [שטמ"ק]: אמר קרא: (ויקרא ה יא) [ואם לא תשיג ידו לשתי תרים או לשני בני יונה והביא את קרבנו אשר חטא עשירת האפה סלת לחטאת] לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא: חטאת קרויה מנחה ומנחה קרויה חטאת [36]: מה חטאת טעונה צפון - אף מנחה טעונה צפון [37]; ומה מנחה [38] בקרן מערבית דרומית - אף חטאת [39] בקרן מערבית דרומית [40].

ומנחה גופה מנלן?

דתניא [ספרא צו פרשה ב משנה ד]: (ויקרא ו ז) לפני ה' [41];

יכול במערב?

תלמוד לומר: 'אל פני המזבח' [42].

אי 'אל פני המזבח' - יכול בדרום?

תלמוד לומר: 'לפני ה’’ - הא כיצד? מגישה בקרן מערבית דרומית כנגד חודה של קרן, ודיו [43].

[ספרא צו פרשה ב משנה ה] רבי אליעזר [בספרא: אלעזר] אומר: [44] יכול יגישנה [45] למערבה של קרן או לדרומה של קרן? אמרת: כל מקום שאתה מוצא שני מקראות, אחד מקיים עצמו ומקיים חבירו, ואחד מקיים עצמו ומבטל חבירו - מניחין זה שמקיים עצמו ומבטל חבירו, ותופשין את שמקיים עצמו ומקיים חבירו: כשאתה אומר אל פני ה' – במערב, היכן קיימת אל פני המזבח? וכשאתה אומר אל פני המזבח – בדרום קיימת, לפני ה' בדרום היכן קיימת?

אמר רב אשי: קסבר האי תנא: כוליה מזבח - בצפון קאי [46].

בכל מקום היתה כשירה [אלא זה היתה מקומה]:

מאי קאמר?

אמר רב אשי: הכי קאמר: בכל מקום היתה כשירה למליקתה [47], אלא זה היה מקומה להזאתה.

תנינא להא! דתנו רבנן: מלקה בכל מקום במזבח – כשירה; היזה דמה בכל מקום – כשירה; היזה ולא מיצה – כשירה, ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה מדם הנפש; מאי קאמר [48]? - הכי קאמר: מלקה בכל מקום במזבח – כשירה; מיצה דמה [49] בכל מקום במזבח - כשירה [50],

הערותעריכה

  1. ^ כל כבשים, גדולים וקטנים, שהיו שם - היה להן שיפוע שלש אמות לאמה גובה, חוץ מכבש הגדול של מזבח שעולין בו במשא איברים כבידים, והוא חלק - צריך שיהא משופע ביותר ונוח לעלות; לכך האריכוהו ל"ב שיפוע לט' אמות גובה, הרי לכל אמה שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע: כשתתן לכל אמה שלש ומחצה - הרי שלשים ואחת ומחצה; תן עוד ט' אצבעות וט' שלישי אצבע - הרי י"ב אצבעות, שהן שלשה טפחים, והן חצי אמה
  2. ^ ואין טעונין צפון
  3. ^ דכתיב (במדבר יח ט): לכל קרבנם ולכל מנחתם ולכל חטאתם וגו' וסמיך ליה [פסוק י] בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו
  4. ^ דילפינן ממנחת לחמי תודה
  5. ^ שהן אזכרה למנחת לחם הפנים, כדכתיב והיתה ללחם לאזכרה (ויקרא כד ז), ומתירין את הלחם; וסילוקן מעל שלחן הפנים שבהיכל - במקום קמיצה דמנחות הנקמצות
  6. ^ לעיל קאי: והביא הזר אל בני אהרן הכהנים, וקמץ משם מלא קומצו - משמע ממקום שהבעלים עומדין שם, וקסלקא דעתא השתא לאסור בין האולם קאתי, שאין זר נכנס לשם
  7. ^ הקומץ לתוך השירים, ולא אמרינן 'כבר נפסלה'
  8. ^ הא 'ממקום רגלי הזר' דקאמר
  9. ^ דלא ליבעי 'על ירך המזבח צפונה', אלא: כל מקום דריסת רגלי ישראל - כשר לקמיצה, וכל שכן עזרת כהנים והיכל
  10. ^ והיכי הוה ילפינן מיניה, וקרא למעוטי למה לי
  11. ^ אי לאו דמיעטה - הוה ילפינן לה מחטאת
  12. ^ ופרכינן:
  13. ^ מכולהו בעיא למגמריה במיהדר דינא ותיתי במה הצד
  14. ^ קודם קמיצתה - מגיעתה בתוך כליה לקרן מערבית דרומית של מזבח, כדלקמן
  15. ^ אלמא מדתלה הכשר עזרה לשלמים בפתח אהל מועד - שמע מינה אהל מועד עיקר, ועזרה טפל
  16. ^ דכיון דטפל חזי להו - כל שכן עיקר
  17. ^ הקיפו עובדי כוכבים למלחמה, ויורים חיצים ואבני בליסטראות לתוך העזרה
  18. ^ היכל במשמע
  19. ^ אם איתא דאמרינן 'לא יהא טפל חמור מן העיקר' - למה לי למיכתב האי קרא לאכשורי היכל לאכילת קדשים
  20. ^ הא כתיב בהו
  21. ^ דזילותא דרביה היא לעשות צרכי עבד לפניו
  22. ^ דלאו חומרא היא אלא קולא! וכן הדין: שיהא טפל קל מן העיקר
  23. ^ בגמרא יליף מנא ליה
  24. ^ בגמרא פריך: מאי קאמר?
  25. ^ למטה מן החוט
  26. ^ יליף בגמרא שהיא למטה
  27. ^ של מנחות קודם קמיצתן, כדכתיב: והגישה (ויקרא ב ח); ובגמרא יליף הא קרן מנא ליה
  28. ^ של חטאות החיצונות; ובגמרא מפרש לה
  29. ^ ששם היו שיתין, ואי אפשר לנסך כי אם שם
  30. ^ דעיקר מקומן בקרן דרומית מזרחית, כדמפרש טעמא בגמרא: מפני שקרובה לבית הדשן לזרוק שם מוראה ונוצה, כדכתיב והשליך אותה וגו' אל מקום הדשן (ויקרא א טז); וכשהיא רבה שם: שיש כהנים הרבה באותו הקרן, עסוקין בעולות, ואין לזה מקום בסובב לעמוד - שהעולה נעשית למעלה - בא לו לקרן מערבית דרומית, שאף היא סמוכה לבית הדשן משאר שתי הקרנות; שבית הדשן סמוך לכבש היה, במזרחו של כבש, ולדרומו של מזבח
  31. ^ את המזבח בשביל צורכי עבודה, או למתן דמי חטאת, או סידור המערכה, או היפוך איברים בצינורא
  32. ^ ויורדין במערבו של כבש, שהוא שמאל לעולים במזבח בעלייתן
  33. ^ הנעשים בקרן מערבית דרומית: נסכים, ועולת העוף
  34. ^ כשהוא עולה למזבח פונה - לשמאל באותה הקרן, וכשגמר חוזר על העקב דרך עלייתו; ובגמרא פריך: הא בעינן דרך ימין? ולשלשה דברים הנעשים בה למטן אינו עולה ואינו מקיף, אלא עומד על הרצפה בקרקע
  35. ^ דחטאת העוף בקרן מערבית דרומית
  36. ^ במנחת חוטא כתיב הבאה תחת חטאת העוף בדלי דלות, וקרייה רחמנא 'חטאת', מינה שמעינן נמי שהחטאת קרויה מנחה - דהכי משמע נמי: כי החטאת נהפכה להיות מנחה
  37. ^ יודע אני שגירסא זו שיבוש, שהרי לא חטאת העוף ולא מנחה טעון צפון! וא"ת מנחת חוטא חלוקה מן השאר, ולחטאת בהמה מקיש לה - הוה ליה למיתני במתניתין דקתני לעיל 'המנחות נקמצות בכל מקום בעזרה - חוץ ממנחת חוטא'!? ועוד: היאך אפשר חטאת העוף שבאה בדלות תחת חטאת בהמה אינה טעונה צפון - שהרי נעשית בקרן מערבית דרומית, ומנחה הבאה תחת העוף תטעון צפון? וגירסא אחרינא גרסינן בה, ואיני יודע אמיתה, ונראה בעיני: מה חטאת פסולה שלא לשמה - אף מנחה פסולה שלא לשמה; והכי נמי ילפינן לה בפרק קמא דמנחות (דף ד.)
  38. ^ טעונה הגשה
  39. ^ עבודתה
  40. ^ והזאת דמה היא עיקר עבודתה
  41. ^ [וזאת תורת המנחה] הקרב אותה בני אהרן לפני ה' [אל פני המזבח] - היינו שמגיעה למזבח
  42. ^ דרום, ששם הכבש
  43. ^ במסכת סוטה, בפ"ב, מפרש מאי 'ודיו' וקאמר: שאינו צריך להגיע המנחה גופה למזבח, אלא הכלי
  44. ^ מאחר שפרט לך הכתוב בהגשתה שתי רוחות
  45. ^ לאיזה מהן שירצה:
  46. ^ נמצא דרומו של מזבח כלה לנגד הפתח, וקרינן נמי בצד דרומו 'לפני ה’’
  47. ^ בין למעלה בין למטה; דכי ילפינן למטה בחטאת העוף - בהזאה הוא דילפינן, לקמן בשמעתין: והזה מדם החטאת על קיר (ויקרא ה ט) ואמר מר: זה קיר התחתון; וקרן מערבית דרומית - נמי בהזאה הוא דילפינן, דהא מהגשה דמנחה יליף, והגשתה למזבח - הוא דיליף, דומיא דהגשה במנחה; ומליקה - לאו במזבח, אלא הזאה ומיצוי
  48. ^ קתני 'הזה דמה בכל מקום ואפילו למעלה מן החוט כשירה', והדר תני 'ובלבד שיתן מחוט הסיקרא ולמטה' והא ליכא למימר דהזה למעלה ואחר כך חזר והזה למטה קא מכשר, דהא 'הזה דמה' - כל דמה משמע, דלא קתני 'הזה מדמה'
  49. ^ שהחטאת טעונה מיצוי אחר הזאה, כדכתיב והנשאר בדם ימצה וגו' (ויקרא ה ט): שמקיף הגוף למזבח, ודוחק בית מליקתו בקיר, והדם מתמצה ויורד
  50. ^ כדמפרש טעמא: דמיצוי בחטאת - לאו עבודה היא ליפסל בשינוי: שאפילו עקר המיצוי לגמרי: שהזה ולא מיצה – כשירה, כדאמרן ב'איזהו מקומן' (לעיל דף נב.) והנשאר ימצה - שאינו נשאר לא ימצה, אלמא איכא דסבירא דלא מעכב, ומהאי קרא נפקא