ביאור:בבלי זבחים דף מז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מנין למתעסק בקדשים [1] שהוא פסול? - שנאמר (ויקרא א ה) ושחט את בן הבקר לפני ה' [והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד] - עד שתהא שחיטה לשם בן בקר.

אמר ליה: זו - בידינו היא [2]; לעכב מנין? אמר ליה: (ויקרא יט ה) [וכי תזבחו זבח שלמים לה’] לרצונכם תזבחהו: לדעתכם זביחו.

שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד:

מתניתין - דלא כי האי תנא, דתניא: 'אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: שמעתי שהבעלים מפגלין [3].

אמר רבא: מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי יוסי? דאמר קרא [4]: (במדבר טו ד) והקריב המקריב [קרבנו לה' מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן] [5].

אמר אביי: רבי אלעזר ברבי יוסי, ורבי אליעזר, ורבי שמעון בן אלעזר - כולהו סבירא להו: זה מחשב וזה עובד הויא מחשבה:

רבי אלעזר ברבי יוסי - הא דאמרן;

רבי אליעזר - דתנן [חולין פ"ב מ"ז]: השוחט לעובד כוכבים שחיטתו כשרה, ורבי אליעזר פוסל' [6].

רבי שמעון בן אלעזר – דתניא [דומה למשנה שבת פ"ז מ"ג]: כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל שאין כשר להצניע [7] ואין מצניעין כמוהו [8] [ואף על פי כן] הוכשר לזה [לאדם אחד נחשב החפץ לחשוב,] והצניעו, ובא אחר והוציאו [9] - נתחייב זה במחשבה של זה [10]'!

תרוייהו [11] אית להו דרבי אלעזר ברבי יוסי. השתא בחוץ [12] אמרינן [13], בפנים [14] – מיבעיא?

רבי אלעזר ברבי יוסי לית להו דתרוייהו: דלמא בפנים - הוא דאמרינן [15], בחוץ [16] - לא אמרינן;

רבי שמעון בן אלעזר אית ליה דרבי אליעזר: השתא בשבת אמרינן, בעבודת כוכבים מיבעיא [17]?

רבי אליעזר - לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר: דלמא בעבודת כוכבים - הוא דאמרת כעין בפנים, אבל שבת: מלאכת מחשבת אסרה תורה [18].

הדרן עלך בית שמאי


זבחים פרק חמישי איזהו מקומן דף מז,א

משנה:

איזהו מקומן של זבחים?

קדשי קדשים [19] - שחיטתן בצפון [20]:

פר ושעיר של יום הכיפורים שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת [21] בצפון [22], ודמן טעון הזיה על בין הבדים [23] ועל הפרוכת [24] ועל מזבח הזהב [25]; מתנה אחת מהן מעכבת [26]; שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון [27], ואם לא נתן [28] - לא עכב [29].

פרים הנשרפים [30] ושעירים הנשרפים [31] - שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון הזיה על הפרוכת [32] ועל מזבח הזהב;


עמוד ב

[המשך המשנה]

מתנה אחת מהן מעכבת [33]; שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ואם לא נתן - לא עיכב

אלו ואלו [34] נשרפין אבית הדשן [35].

גמרא:

וניתני נמי [36] 'וקיבול דמן בכלי שרת בצפון' [37]?

כיון דאיכא אשם מצורע, דקיבול דמו ביד הוא [38] – שייריה [39].

ולא? והא קתני לה לקמן: אשם נזיר ואשם מצורע שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון!?

מעיקרא סבר קיבול דמו - ביד הוא, שייריה; וכיון דלא סגי ליה אלא בכלי [40] - הדר תנייה [41], דתניא [דומה לספרא מצורע פרקי נגעים פרשה ג משנה ג-ד]: [42] (ויקרא יד יד) [ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית] ולקח - יכול בכלי? - תלמוד לומר: ונתן: מה נתינה בעצמו של כהן [43] - אף לקיחה בעצמו של כהן; יכול אף למזבח כן [44]? - תלמוד לומר [45]: (ויקרא יד יג) [ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה במקום הקדש] כי כחטאת האשם הוא [לכהן קדש קדשים הוא]: מה חטאת טעונה כלי - אף אשם טעון כלי [46]; נמצאת אתה אומר: אשם מצורע - שני כהנים מקבלין את דמו: אחד ביד ואחד בכלי; זה שקיבלו בכלי בא לו אצל מזבח, וזה שקיבלו ביד בא לו אצל מצורע.

הערות עריכה

  1. ^ שוחט קדשים ולא בכוונה אלא כמתעסק בדברים אחרים
  2. ^ ראיה זאת - כבר ידענו אותה; ומיהו מצוה הוא דנפקא לן, ולא עיכוב
  3. ^ בעבודת הכהן: אם קיבל הכהן בשתיקה, וחישבו הבעלים עליה על פיגול - הוי פיגול
  4. ^ בפרשת נסכים כתיב
  5. ^ אלמא 'מקריב קרבנו' קרי ליה, הלכך הוו להו בכלל 'המקריב [אתו] לא יחשב [לו פגול יהיה]’ (ויקרא ז יח)
  6. ^ התם מפרש בהדיא שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים, ואף על גב דלא איהו שחיט לה - פסול
  7. ^ במסכת שבת, כגון דם נדה או איסור הנאה
  8. ^ שכשר הוא להצניעו אם היה בו שיעור, אבל שיעורו של זה מועט הוא, ואין אדם חושבו להצניעו
  9. ^ בשבת לרשות הרבים
  10. ^ חייב דחשיב מלאכה מפני מחשבתו של זה שהוכשר לו והצניעו
  11. ^ רבי אליעזר ורבי שמעון בן אלעזר
  12. ^ בעבודת כוכבים ושבת דלא כתיבא בהו מחשבה בהדיא
  13. ^ אמרינן 'זה מחשב וזה עושה' הוי מחשבה
  14. ^ בקרבנות דמחשבה בהו כתיבא
  15. ^ משום דעיקר מחשבות - בקרבנות כתיבא
  16. ^ כגון עבודת כוכבים ושבת
  17. ^ דעבודת כוכבים דומיא דעבודת פנים - חייב בה רחמנא, כדאמרינן ב'ארבע מיתות' (סנהדרין ס:): זובח לאלהים יחרם בלתי לה': עבודות הראויות למקום - חייב בהו בעבודת כוכבים, בין שדרכה בכך בין שאין דרכה בכך; הלכך: לענין מחשבה - נמי איכא למיגמרה מבפנים
  18. ^ שנסמכה שבת לפרשת המשכן ב'ויקהל', ומלאכת מחשבת: שהעושה אותה מתכוין למלאכה גמורה, אלא ששגג בשבת או סבור שמלאכה זו מותרת; וזה – שאין שיעור זה חשוב בעיניו - אינו מתכוין למלאכה
  19. ^ כולן בכלל: חטאות, ואשמות, ועולה, ושלמי ציבור; ומיהו משום דחלוקין במתן דמים או בהקטרתן - הדר תני להו כל חד וחד באפי נפשיה, לפרש הלכותיהן
  20. ^ ובגמרא מפרש מאי טעמא לא תנא 'וקבול דמן', ומאי שנא דתנן חטאות הפנימיות ברישא
  21. ^ דכתיב בעולה בסיני וישם באגנות (שמות כד ו) וממנה למדו כל הזבחים בהיקש ליטעון כלי
  22. ^ בגמרא יליף טעמא מנא לן דשחיטתן וקיבול דמן בכלי שרת בצפון
  23. ^ עומד בין שני בדי ארון, ומזה אחד למעלה ושבעה למטה, כנגד עובייה של כפרת, ולא היו נוגעים בה
  24. ^ כדכתיב וכן יעשה לאהל מועד (ויקרא טז טז)
  25. ^ כדכתיב (ויקרא טז יח) ויצא אל המזבח וגו' ב'אחרי מות'
  26. ^ כדאמרינן בפרק 'בית שמאי' (לעיל דף לו:)
  27. ^ יליף בגמרא
  28. ^ שירים הללו ליסוד
  29. ^ ובגמרא יליף לה בברייתא: יכול יעכבנו כו'
  30. ^ פרים הנשרפים: פר העלם ופר כהן משיח שאין נאכלין לכהנים אלא נשרפין חוץ לירושלים, כדכתיב בהו: אל שפך הדשן ושרף (ויקרא ד יב), וילפינן בסדר יומא (דף סח.) שהוא חוץ לירושלים
  31. ^ שעירי עבודת כוכבים, שהוקשו לפר העלם לכל דבריהם - בפרק 'בית שמאי'
  32. ^ הזיה על הפרוכת כתיב בהו, אבל בין הבדים לא כתיב בהו, כדכתיב בפר יום הכפורים והזה באצבעו על פני הכפרת וגו' (ויקרא טז י)
  33. ^ כדאמרן בפרק 'בית שמאי' (לעיל לט.) מ'ועשה... כאשר עשה' (ויקרא ד כ)
  34. ^ [פר ושעיר] של יום הכפורים ושאר הנשרפין
  35. ^ למקום שמוציאין שם את הדשן של מזבח החיצון, דכתיב ביה והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה (ויקרא ו ד), ובפרים הנשרפים כתיב אל שפך הדשן (שם ד,יב) ושל יום הכפורים הקישו לפר העלם כדאמרינן בפרק 'בית שמאי' (לעיל לט.) לפר (ויקרא ד כ) - זה פר יום הכפורים
  36. ^ ברישא, גבי סתם של קדשי קדשים
  37. ^ כי היכי דתנא שחיטתן
  38. ^ כדיליף לקמן שמקבל דמו לתוך כפו
  39. ^ משום דלא פסיקא ליה למיתנייה בהדי כללי דשאר קדשים, שכל קבול דמן בכלי
  40. ^ בלא קבלת כלי, כדיליף לקמן: שני כהנים מקבלין את דמו, אחד ביד ואחד בכלי
  41. ^ ולא כללו
  42. ^ באשם מצורע כתיב
  43. ^ באצבעו, דכתיב אצבע גבי שמן ויליף דם מיניה
  44. ^ דם אשם מצורע הנזרק למזבח, דמרבינן ליה לקמן בדין מתן דמים ואימורין למזבח, ואף על גב דלאו בגופיה כתיבא
  45. ^ באשם מצורע כתיב
  46. ^ כדין חטאת דין אשם - זה בעבודת הכהן: מה חטאת טעונה כלי בקבלת דמה, דילפינן 'לקיחה' 'לקיחה' בתורת כהנים: כתיב בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת (ויקרא ד כה) וכתיב בעולת סיני ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (שמות כד ו) - אף אשם זה טעון כלי אף על פי שאמרנו בו קבלה ביד