ביאור:בבלי זבחים דף מז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מנין למתעסק בקדשים ^[1] שהוא פסול? - שנאמר (ויקרא א ה) ושחט את בן הבקר לפני ה' [והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד] - עד שתהא שחיטה לשם בן בקר.

אמר ליה: זו - בידינו היא ^[2]; לעכב מנין? אמר ליה: (ויקרא יט ה) [וכי תזבחו זבח שלמים לה’] לרצונכם תזבחהו: לדעתכם זביחו.

שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד:

מתניתין - דלא כי האי תנא, דתניא: 'אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: שמעתי שהבעלים מפגלין ^[3].

אמר רבא: מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי יוסי? דאמר קרא ^[4]: (במדבר טו ד) והקריב המקריב [קרבנו לה' מנחה סלת עשרון בלול ברבעית ההין שמן] ^[5].

אמר אביי: רבי אלעזר ברבי יוסי, ורבי אליעזר, ורבי שמעון בן אלעזר - כולהו סבירא להו: זה מחשב וזה עובד הויא מחשבה:

רבי אלעזר ברבי יוסי - הא דאמרן;

רבי אליעזר - דתנן [חולין פ"ב מ"ז]: השוחט לעובד כוכבים שחיטתו כשרה, ורבי אליעזר פוסל' ^[6].

רבי שמעון בן אלעזר – דתניא [דומה למשנה שבת פ"ז מ"ג]: כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל שאין כשר להצניע ^[7] ואין מצניעין כמוהו ^[8] [ואף על פי כן] הוכשר לזה [לאדם אחד נחשב החפץ לחשוב,] והצניעו, ובא אחר והוציאו ^[9] - נתחייב זה במחשבה של זה ^[10]'!

תרוייהו ^[11] אית להו דרבי אלעזר ברבי יוסי. השתא בחוץ ^[12] אמרינן ^[13], בפנים ^[14] – מיבעיא?

רבי אלעזר ברבי יוסי לית להו דתרוייהו: דלמא בפנים - הוא דאמרינן ^[15], בחוץ ^[16] - לא אמרינן;

רבי שמעון בן אלעזר אית ליה דרבי אליעזר: השתא בשבת אמרינן, בעבודת כוכבים מיבעיא ^[17]?

רבי אליעזר - לית ליה דרבי שמעון בן אלעזר: דלמא בעבודת כוכבים - הוא דאמרת כעין בפנים, אבל שבת: מלאכת מחשבת אסרה תורה ^[18].

הדרן עלך בית שמאי

זבחים פרק חמישי איזהו מקומן דף מז,א

משנה:

איזהו מקומן של זבחים?

קדשי קדשים ^[19] - שחיטתן בצפון ^[20]:

פר ושעיר של יום הכיפורים שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת ^[21] בצפון ^[22], ודמן טעון הזיה על בין הבדים ^[23] ועל הפרוכת ^[24] ועל מזבח הזהב ^[25]; מתנה אחת מהן מעכבת ^[26]; שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון ^[27], ואם לא נתן ^[28] - לא עכב ^[29].

פרים הנשרפים ^[30] ושעירים הנשרפים ^[31] - שחיטתן בצפון וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון הזיה על הפרוכת ^[32] ועל מזבח הזהב;

עמוד ב

[המשך המשנה]

מתנה אחת מהן מעכבת ^[33]; שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ואם לא נתן - לא עיכב

אלו ואלו ^[34] נשרפין אבית הדשן ^[35].

גמרא:

וניתני נמי ^[36] 'וקיבול דמן בכלי שרת בצפון' ^[37]?

כיון דאיכא אשם מצורע, דקיבול דמו ביד הוא ^[38] – שייריה ^[39].

ולא? והא קתני לה לקמן: אשם נזיר ואשם מצורע שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון!?

מעיקרא סבר קיבול דמו - ביד הוא, שייריה; וכיון דלא סגי ליה אלא בכלי ^[40] - הדר תנייה ^[41], דתניא [דומה לספרא מצורע פרקי נגעים פרשה ג משנה ג-ד]: ^[42] (ויקרא יד יד) [ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית] ולקח - יכול בכלי? - תלמוד לומר: ונתן: מה נתינה בעצמו של כהן ^[43] - אף לקיחה בעצמו של כהן; יכול אף למזבח כן ^[44]? - תלמוד לומר ^[45]: (ויקרא יד יג) [ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העלה במקום הקדש] כי כחטאת האשם הוא [לכהן קדש קדשים הוא]: מה חטאת טעונה כלי - אף אשם טעון כלי ^[46]; נמצאת אתה אומר: אשם מצורע - שני כהנים מקבלין את דמו: אחד ביד ואחד בכלי; זה שקיבלו בכלי בא לו אצל מזבח, וזה שקיבלו ביד בא לו אצל מצורע.

הערות

^ שוחט קדשים ולא בכוונה אלא כמתעסק בדברים אחרים
^ ראיה זאת - כבר ידענו אותה; ומיהו מצוה הוא דנפקא לן, ולא עיכוב
^ בעבודת הכהן: אם קיבל הכהן בשתיקה, וחישבו הבעלים עליה על פיגול - הוי פיגול
^ בפרשת נסכים כתיב
^ אלמא 'מקריב קרבנו' קרי ליה, הלכך הוו להו בכלל 'המקריב [אתו] לא יחשב [לו פגול יהיה]’ (ויקרא ז יח)
^ התם מפרש בהדיא שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים, ואף על גב דלא איהו שחיט לה - פסול
^ במסכת שבת, כגון דם נדה או איסור הנאה
^ שכשר הוא להצניעו אם היה בו שיעור, אבל שיעורו של זה מועט הוא, ואין אדם חושבו להצניעו
^ בשבת לרשות הרבים
^ חייב דחשיב מלאכה מפני מחשבתו של זה שהוכשר לו והצניעו
^ רבי אליעזר ורבי שמעון בן אלעזר
^ בעבודת כוכבים ושבת דלא כתיבא בהו מחשבה בהדיא
^ אמרינן 'זה מחשב וזה עושה' הוי מחשבה
^ בקרבנות דמחשבה בהו כתיבא
^ משום דעיקר מחשבות - בקרבנות כתיבא
^ כגון עבודת כוכבים ושבת
^ דעבודת כוכבים דומיא דעבודת פנים - חייב בה רחמנא, כדאמרינן ב'ארבע מיתות' (סנהדרין ס:): זובח לאלהים יחרם בלתי לה': עבודות הראויות למקום - חייב בהו בעבודת כוכבים, בין שדרכה בכך בין שאין דרכה בכך; הלכך: לענין מחשבה - נמי איכא למיגמרה מבפנים
^ שנסמכה שבת לפרשת המשכן ב'ויקהל', ומלאכת מחשבת: שהעושה אותה מתכוין למלאכה גמורה, אלא ששגג בשבת או סבור שמלאכה זו מותרת; וזה – שאין שיעור זה חשוב בעיניו - אינו מתכוין למלאכה
^ כולן בכלל: חטאות, ואשמות, ועולה, ושלמי ציבור; ומיהו משום דחלוקין במתן דמים או בהקטרתן - הדר תני להו כל חד וחד באפי נפשיה, לפרש הלכותיהן
^ ובגמרא מפרש מאי טעמא לא תנא 'וקבול דמן', ומאי שנא דתנן חטאות הפנימיות ברישא
^ דכתיב בעולה בסיני וישם באגנות (שמות כד ו) וממנה למדו כל הזבחים בהיקש ליטעון כלי
^ בגמרא יליף טעמא מנא לן דשחיטתן וקיבול דמן בכלי שרת בצפון
^ עומד בין שני בדי ארון, ומזה אחד למעלה ושבעה למטה, כנגד עובייה של כפרת, ולא היו נוגעים בה
^ כדכתיב וכן יעשה לאהל מועד (ויקרא טז טז)
^ כדכתיב (ויקרא טז יח) ויצא אל המזבח וגו' ב'אחרי מות'
^ כדאמרינן בפרק 'בית שמאי' (לעיל דף לו:)
^ יליף בגמרא
^ שירים הללו ליסוד
^ ובגמרא יליף לה בברייתא: יכול יעכבנו כו'
^ פרים הנשרפים: פר העלם ופר כהן משיח שאין נאכלין לכהנים אלא נשרפין חוץ לירושלים, כדכתיב בהו: אל שפך הדשן ושרף (ויקרא ד יב), וילפינן בסדר יומא (דף סח.) שהוא חוץ לירושלים
^ שעירי עבודת כוכבים, שהוקשו לפר העלם לכל דבריהם - בפרק 'בית שמאי'
^ הזיה על הפרוכת כתיב בהו, אבל בין הבדים לא כתיב בהו, כדכתיב בפר יום הכפורים והזה באצבעו על פני הכפרת וגו' (ויקרא טז י)
^ כדאמרן בפרק 'בית שמאי' (לעיל לט.) מ'ועשה... כאשר עשה' (ויקרא ד כ)
^ [פר ושעיר] של יום הכפורים ושאר הנשרפין
^ למקום שמוציאין שם את הדשן של מזבח החיצון, דכתיב ביה והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה (ויקרא ו ד), ובפרים הנשרפים כתיב אל שפך הדשן (שם ד,יב) ושל יום הכפורים הקישו לפר העלם כדאמרינן בפרק 'בית שמאי' (לעיל לט.) לפר (ויקרא ד כ) - זה פר יום הכפורים
^ ברישא, גבי סתם של קדשי קדשים
^ כי היכי דתנא שחיטתן
^ כדיליף לקמן שמקבל דמו לתוך כפו
^ משום דלא פסיקא ליה למיתנייה בהדי כללי דשאר קדשים, שכל קבול דמן בכלי
^ בלא קבלת כלי, כדיליף לקמן: שני כהנים מקבלין את דמו, אחד ביד ואחד בכלי
^ ולא כללו
^ באשם מצורע כתיב
^ באצבעו, דכתיב אצבע גבי שמן ויליף דם מיניה
^ דם אשם מצורע הנזרק למזבח, דמרבינן ליה לקמן בדין מתן דמים ואימורין למזבח, ואף על גב דלאו בגופיה כתיבא
^ באשם מצורע כתיב
^ כדין חטאת דין אשם - זה בעבודת הכהן: מה חטאת טעונה כלי בקבלת דמה, דילפינן 'לקיחה' 'לקיחה' בתורת כהנים: כתיב בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת (ויקרא ד כה) וכתיב בעולת סיני ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (שמות כד ו) - אף אשם זה טעון כלי אף על פי שאמרנו בו קבלה ביד

[1] שוחט קדשים ולא בכוונה אלא כמתעסק בדברים אחרים

[2] ראיה זאת - כבר ידענו אותה; ומיהו מצוה הוא דנפקא לן, ולא עיכוב

[3] בעבודת הכהן: אם קיבל הכהן בשתיקה, וחישבו הבעלים עליה על פיגול - הוי פיגול

[4] בפרשת נסכים כתיב

[5] אלמא 'מקריב קרבנו' קרי ליה, הלכך הוו להו בכלל 'המקריב [אתו] לא יחשב [לו פגול יהיה]’ (ויקרא ז יח)

[6] התם מפרש בהדיא שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים, ואף על גב דלא איהו שחיט לה - פסול

[7] במסכת שבת, כגון דם נדה או איסור הנאה

[8] שכשר הוא להצניעו אם היה בו שיעור, אבל שיעורו של זה מועט הוא, ואין אדם חושבו להצניעו

[9] בשבת לרשות הרבים

[10] חייב דחשיב מלאכה מפני מחשבתו של זה שהוכשר לו והצניעו

[11] רבי אליעזר ורבי שמעון בן אלעזר

[12] בעבודת כוכבים ושבת דלא כתיבא בהו מחשבה בהדיא

[13] אמרינן 'זה מחשב וזה עושה' הוי מחשבה

[14] בקרבנות דמחשבה בהו כתיבא

[15] משום דעיקר מחשבות - בקרבנות כתיבא

[16] כגון עבודת כוכבים ושבת

[17] דעבודת כוכבים דומיא דעבודת פנים - חייב בה רחמנא, כדאמרינן ב'ארבע מיתות' (סנהדרין ס:): זובח לאלהים יחרם בלתי לה': עבודות הראויות למקום - חייב בהו בעבודת כוכבים, בין שדרכה בכך בין שאין דרכה בכך; הלכך: לענין מחשבה - נמי איכא למיגמרה מבפנים

[18] שנסמכה שבת לפרשת המשכן ב'ויקהל', ומלאכת מחשבת: שהעושה אותה מתכוין למלאכה גמורה, אלא ששגג בשבת או סבור שמלאכה זו מותרת; וזה – שאין שיעור זה חשוב בעיניו - אינו מתכוין למלאכה

[19] כולן בכלל: חטאות, ואשמות, ועולה, ושלמי ציבור; ומיהו משום דחלוקין במתן דמים או בהקטרתן - הדר תני להו כל חד וחד באפי נפשיה, לפרש הלכותיהן

[20] ובגמרא מפרש מאי טעמא לא תנא 'וקבול דמן', ומאי שנא דתנן חטאות הפנימיות ברישא

[21] דכתיב בעולה בסיני וישם באגנות (שמות כד ו) וממנה למדו כל הזבחים בהיקש ליטעון כלי

[22] בגמרא יליף טעמא מנא לן דשחיטתן וקיבול דמן בכלי שרת בצפון

[23] עומד בין שני בדי ארון, ומזה אחד למעלה ושבעה למטה, כנגד עובייה של כפרת, ולא היו נוגעים בה

[24] כדכתיב וכן יעשה לאהל מועד (ויקרא טז טז)

[25] כדכתיב (ויקרא טז יח) ויצא אל המזבח וגו' ב'אחרי מות'

[26] כדאמרינן בפרק 'בית שמאי' (לעיל דף לו:)

[27] יליף בגמרא

[28] שירים הללו ליסוד

[29] ובגמרא יליף לה בברייתא: יכול יעכבנו כו'

[30] פרים הנשרפים: פר העלם ופר כהן משיח שאין נאכלין לכהנים אלא נשרפין חוץ לירושלים, כדכתיב בהו: אל שפך הדשן ושרף (ויקרא ד יב), וילפינן בסדר יומא (דף סח.) שהוא חוץ לירושלים

[31] שעירי עבודת כוכבים, שהוקשו לפר העלם לכל דבריהם - בפרק 'בית שמאי'

[32] הזיה על הפרוכת כתיב בהו, אבל בין הבדים לא כתיב בהו, כדכתיב בפר יום הכפורים והזה באצבעו על פני הכפרת וגו' (ויקרא טז י)

[33] כדאמרן בפרק 'בית שמאי' (לעיל לט.) מ'ועשה... כאשר עשה' (ויקרא ד כ)

[34] [פר ושעיר] של יום הכפורים ושאר הנשרפין

[35] למקום שמוציאין שם את הדשן של מזבח החיצון, דכתיב ביה והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה (ויקרא ו ד), ובפרים הנשרפים כתיב אל שפך הדשן (שם ד,יב) ושל יום הכפורים הקישו לפר העלם כדאמרינן בפרק 'בית שמאי' (לעיל לט.) לפר (ויקרא ד כ) - זה פר יום הכפורים

[36] ברישא, גבי סתם של קדשי קדשים

[37] כי היכי דתנא שחיטתן

[38] כדיליף לקמן שמקבל דמו לתוך כפו

[39] משום דלא פסיקא ליה למיתנייה בהדי כללי דשאר קדשים, שכל קבול דמן בכלי

[40] בלא קבלת כלי, כדיליף לקמן: שני כהנים מקבלין את דמו, אחד ביד ואחד בכלי

[41] ולא כללו

[42] באשם מצורע כתיב

[43] באצבעו, דכתיב אצבע גבי שמן ויליף דם מיניה

[44] דם אשם מצורע הנזרק למזבח, דמרבינן ליה לקמן בדין מתן דמים ואימורין למזבח, ואף על גב דלאו בגופיה כתיבא

[45] באשם מצורע כתיב

[46] כדין חטאת דין אשם - זה בעבודת הכהן: מה חטאת טעונה כלי בקבלת דמה, דילפינן 'לקיחה' 'לקיחה' בתורת כהנים: כתיב בחטאת ולקח הכהן מדם החטאת (ויקרא ד כה) וכתיב בעולת סיני ויקח משה חצי הדם וישם באגנות (שמות כד ו) - אף אשם זה טעון כלי אף על פי שאמרנו בו קבלה ביד

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]