פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי זבחים דף קא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה [1].

תנו רבנן: [2][ואכלתם אתה במקום קדוש כי חקך וחק בניך הוא מאשי ה’] כי כן צויתי (ויקרא י יג), [הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה אכול תאכלו אתה בקדש] כאשר צויתי (ויקרא י יח), [שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף תנופה לפני ה' והיה לך ולבניך אתך לחק עולם] כאשר צוה ה' (ויקרא י טו): כי כן צויתי: באנינות [3] יאכלוה; כאשר צויתי [4]: [5] בשעת מעשה; אמר להן: כאשר צוה ה' [6]: לא מאליי אני אומר [7].

ורמינהי [ספרא שמיני פרשתא א פרק ב משנה ח, בשם רבי נחמיה]: 'מפני אנינות נשרפה, לכך נאמר ’[ותקראנה אותי] כאלה’; [8]!?

אמר שמואל: לא קשיא: הא רבי יהודה, הא רבי נחמיה, דתניא [ספרא שמיני פרשתא א פרק ב משנה ח]: 'מפני אנינות שרפוה [9] לכך נאמר 'כאלה' - דברי רבי נחמיה [10]; רבי יהודה ורבי שמעון אומרים: מפני טומאה נשרפה [11], שאם אתה אומר 'מפני אנינות נשרפה' - היו לשלשתן שישרפוה [12]; דבר אחר: היו ראוי לאוכלן לערב [13]; דבר אחר: והלא פינחס היה עמהן [14]'.

רבא אמר: אידי ואידי רבי נחמיה, ולא קשיא: כאן בקדשי שעה כאן בקדשי דורות [15].

רבי נחמיה [16] היכי מתריץ להני קראי [17]? ורבנן [18] היכי מתרצי להו להני קראי [19]?

רבי נחמיה מתריץ להו הכי: [ןיקרא י,יז] מדוע לא אכלתם [את החטאת במקום הקדש כי קדש קדשים הוא ואתה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני ה’]: אמר לו משה לאהרן: שמא נכנס דמה לפני ולפנים [20]?

אמר לו [21]: (ויקרא י יז) הן לא הובא את דמה [אל הקדש פנימה אכול תאכלו אתה בקדש כאשר צויתי];

שמא חוץ למחיצתה יצאת?

אמר לו: בקדש היתה;

ודלמא באנינות אקריבתוה ופסלתוה?

אמר לו: משה! וכי הם הקריבו [22]? אני הקרבתי [23]!

ואמר ליה: הן לא הובא את דמה [אל הקדש פנימה], ובקדש היתה - אכול תאכלו אותה [בקדש] כאשר צויתי [24]: באנינות יאכלוה!

אמר לו: (ויקרא י יט) [וידבר אהרן אל משה הן היום הקריבו את חטאתם ואת עלתם לפני ה’] ותקראנה אותי כאלה ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה': שמא לא שמעת אלא בקדשי שעה [25]? - דאי בקדשי דורות - קל וחומר ממעשר [שני] הקל: ומה מעשר הקל אמרה תורה (דברים כו יד) לא אכלתי באוני ממנו [ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני], בקדשי דורות לא כל שכן!

מיד (ויקרא י כ) וישמע משה וייטב בעיניו: הודה ולא בוש משה לומר 'לא שמעתי', אלא אמר "שמעתי ושכחתי".

ורבי יהודה ורבי שמעון - היכי מתרצי להו?

הכי מתרצי להו: [ןיקרא י,יז] מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש [כי קדש קדשים הוא ואתה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני ה’]? שמא נכנס דמה לפני ולפנים?

אמר לו: (ויקרא י יז) הן לא הובא את דמה [אל הקדש פנימה אכול תאכלו אתה בקדש כאשר צויתי];

שמא חוץ למחיצתה יצאת?

אמר לו: הן בקודש היתה;

ודילמא באנינות אקריבתוה, ופסלתוה?

אמר לו: משה! הן הקריבוה דפסלה בהו אנינות? אני הקרבתיה!

ודילמא אגב מררייכו [26] פשעתו בה ואיטמאי?

אמר לו: משה כך אני בעיניך, שאני מבזה קדשי שמים [27]? ותקראנה אותי כאלה - ואפילו אלה וכאלה [28] - אין אני מבזה קדשי שמים [29]!

אמר לו: ואי הן?

לא הובא את דמה [אל הקדש פנימה] ובקודש היתה!

'אכול תאכלו אותה בקודש כאשר צויתי': באנינות יאכלוה.

אמר לו: שמא לא שמעת אלא בלילה, דאי ביום - קל וחומר ממעשר הקל: ומה מעשר הקל אמרה תורה (דברים כו יד) לא אכלתי באוני ממנו [ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת שמעתי בקול ה' אלקי עשיתי ככל אשר צויתני], קודש חמור לא כל שכן!

מיד (ויקרא י כ) וישמע משה


עמוד ב

וייטב בעיניו: לא בוש משה לומר 'לא שמעתי' אלא "שמעתי ושכחתי".

איבעי להו לשהוייה ולמיכלא באורתא [30]?

טומאה באונס [31] באתה.

בשלמא לרבנן [32] - היינו דכתיב 'היום'; אלא לרבי נחמיה [33] - מאי ’[ואכלתי חטאת] היום' [34]?

[35] חובת היום [36].

בשלמא לרבי נחמיה, היינו דכתיב 'הן היום [הקריבו]’ [37], אלא לרבנן [38] - מאי [39] 'הן היום [הקריבו[’?

הכי קאמר: הן הקריבו [40]? אני הקרבתי [41]!

אמר מר: היו לשלשתן שישרפו - מאי שלשתן?

דתניא: (ויקרא י טז) ואת שעיר החטאת דרש דרש משה [והנה שרף ויקצף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרם לאמר]; 'שעיר' - זו שעיר נחשון [42]; 'חטאת' - זו חטאת שמיני [43]; 'דרש' - שעיר של ראש חודש.

יכול שלשתן נשרפו?

תלמוד לומר: 'והנה שורף': אחד נשרף, ולא שלשתן נשרפו.

'דרש דרש': שתי דרישות למה?

אמר להו: מפני מה חטאת זו נשרפה, ואלו מונחות [44].

ואיני יודע איזהו? [45]

כשהוא אומר (ויקרא י) [ןיקרא י,יז] [מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש כי קדש קדשים הוא] ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה [לכפר עליהם לפני ה’] - הוי אומר זה שעיר של ראש חודש [46].

שפיר קאמרי ליה [47]?

רבי נחמיה לטעמיה, דאמר: קדשי שעה לא פסלה בהו אנינות.

אמר מר: 'היה לו לאכלה לערב' - שפיר קאמרי ליה!?

קסבר אנינות לילה דאורייתא [48];

'דבר אחר: והלא פינחס היה עמהן' - שפיר קאמרי ליה!?

סבר לה כרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב (במדבר כה יג) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם [תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל] [49].

רב אשי אמר: עד ששם שלום בין השבטים, [50] שנאמר (יהושע כב ל) וישמע פינחס הכהן ונשיאי העדה וראשי אלפי ישראל [אשר אתו את הדברים אשר דברו בני ראובן ובני גד ובני מנשה וייטב בעיניהם] [51].

ואידך נמי - והכתיב 'והיתה לו ולזרעו אחריו'?

כי כתיב ההוא [52] - בברכה [53] הוא דכתיב [54].

ואידך נמי - הא כתיב 'וישמע פינחס הכהן'?

ההוא - ליחס זרעו אחריו [55].

אמר רב: משה רבינו כהן גדול וחולק בקדשי שמים היה שנאמר (ויקרא ח כט) [ויקח משה את החזה ויניפהו תנופה לפני ה’] מאיל המלאים למשה היה למנה [כאשר צוה ה' את משה] [56].

מיתיבי: 'והלא פינחס היה עמהן' - ואם איתא לימא 'והלא משה רבינו היה עמהן'?

דילמא שאני משה: דטריד בשכינה [57], דאמר מר: משה בהשכמה עלה [58] ובהשכמה ירד [59].

מיתיבי [ספרא אמור פרשתא ג פרק ג משנה ח]: [60] (ויקרא כא כב) לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל; אם נאמרו קדשי קדשים למה נאמר קדשים קלים? ואם נאמרו קדשים קלים - למה נאמר קדשי קדשים? אילו לא נאמר קדשים קלים, הייתי אומר: קדשי קדשים - הוא דאוכל, שהרי הותרו לזר ולהן [61]; קדשים קלים לא יאכל! ואילו לא נאמרו 'קדשי קדשים' הייתי אומר: בקדשים קלים יהא אוכל, שהן קלים; בקדשי קדשים לא יהא אוכל [62]! לכך נאמרו קדשי קדשים ולכך נאמר קדשים קלים'; קתני מיהא 'שהרי הותרו לזר ולהן' - לאו משה [63]?

אמר רב ששת: לא! בבמה [64], [65] לזר, וכדברי האומר [66] 'יש מנחה בבמה [67]' [68].

מיתיבי: 'מרים - מי הסגירה? אם תאמר משה הסגירה - משה זר הוא,

הערותעריכה

  1. ^ יותר ממה שעשתה תורה לדבריה
  2. ^ במנחות [בפרשת] 'שמיני' כתיב (ויקרא י יב) 'קחו את המנחה [הנותרת מאשי ה' ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים הוא] -
  3. ^ דנדב ואביהוא
  4. ^ בחטאת דראש חדש שנשרפה כתיב: הן לא הובא את דמה וגו'
  5. ^ כשאירע להם אנינותם אמר להם שלא ימנעו מאכילת קדשים היום, ששמע מפי הגבורה שחלוק אנינות היום בקדשים משאר ימים; וכשראה שנשרפה - אמר להם: 'אכול תאכלו אותה': היה להם לאוכלה כאשר צויתי אתכם
  6. ^ באכילת חזה ושוק של צבור שקרבו בו ביום נאמר
  7. ^ לאוכלם באנינות
  8. ^ ומצינו שהודה לו משה, כדכתיב 'וייטב בעיניו' [פסוק כ]; ואם מפי הגבורה שמע היתר אנינות לבו ביום - למה הודה
  9. ^ שלא הותרה להם אנינות לבו ביום
  10. ^ ולית ליה לרבי נחמיה הך דרשא דבאנינות יאכלוה, אלא הכי קאמר לו: 'כי כן צויתי': שאף מנחת צבור זו - שלא מצינו מנחה קריבה לצבור כיוצא בה - נאכלת ועל האנינות; לא הוזכר למשה לדרוש קל וחומר ממעשר, וכשהזכירו אהרן - הודה לו
  11. ^ שנגעה בה טומאה בחטאת של שעיר ראש חדש שקרבה בו ביום שהוקם המשכן: בראש חדש ניסן, והוא היה שמיני למלואים; ושלשה שעירים קרבו בו ביום: שעיר נחשון, ושעיר ראש חדש, ושעיר שבא לשעה, כדכתיב (ויקרא ט ג) קחו שעיר עזים לחטאת; ושל ראש חדש נשרפה, כדאמרינן לקמן
  12. ^ דשלשה שעירים קרבו להם, כדלקמן
  13. ^ לרבי יהודה: אף על גב דאמר אנינות לילה דאורייתא - מודה הוא דלאותו היום הותרה להן אנינות לילה; וכל שכן לרבי שמעון: דאף לדורות אינו אלא מדברי סופרים; ולקמן מפרש טעם דרבי נחמיה
  14. ^ שלא היה אונן! ולקמן פריך: שפיר קאמרי ליה
  15. ^ ואית ליה לרבי נחמיה דהותרה אנינות במנחה, דכתיב 'כי כן צויתי', ואפילו הכי בשעיר של ראש חודש הודה לדברי אהרן, ולא קשיא: מנחה - קדשי שעה היא, והוראת שעה היתה בה שתאכל לאוננין, אבל שעיר של ראש חדש - קדשי דורות הן, ומשה - כשקצף – טעה: כסבור: "כיון ששמעתי היתר אנינות במנחה - הוא הדין לחטאת" ואמר לו אהרן: שמא דוקא קדשי שעה שמעת? - והודה לו
  16. ^ דאמר 'מפני אנינות נשרפה'
  17. ^ דאותה פרשה? מאי אמר משה, ומאי אהדריה לענין אנינות, ומה היה הקצפון? ומה היא הודאה
  18. ^ רבי יהודה ורבי שמעון
  19. ^ לענין טומאה
  20. ^ מתשובתו אתה למד שכך אמר להם מתחילה: מדקאמר 'הן לא הובא [אל הקדש] פנימה
  21. ^ אהרן למשה
  22. ^ בתמיה: וכי בניי, שהם הדיוטים, שמשו היום
  23. ^ והלא עלי הטלת כל העבודה, כדכתיב (ויקרא ט ז) 'קרב אל המזבח ועשה וגו', ואני כהן גדול אני, ומקריב אונן
  24. ^ במנחה
  25. ^ כגון מנחה, שחובת שעה היתה, ואינה נוהגת לדורות
  26. ^ צעריכם
  27. ^ להסיח דעתי מהם
  28. ^ אבלות אירעוני
  29. ^ והיינו דכתיב 'כאלה' ולא כתיב 'אלה'
  30. ^ שרצו להשהותה עד הלילה ולאוכלן כולן יחד
  31. ^ ונטמאת באונס
  32. ^ דאמרי: אחד קדשי שעה ואחד קדשי דורות - לילה הותר להן, ולא יום: עד הלילה היו רוצין להשהותה, היינו דכתיב [ןיקרא י,יט] 'ואכלתי חטאת היום' אני אונן ואוכל היום חטאת? שמא לא שמעת אלא בלילה?
  33. ^ דאמר: מה שהותר להם - הותר אפילו ביום: כגון קדשי שעה, ומה שנאסר - נאסר אף בלילה
  34. ^ בלילה נמי - קדשי דורות הוו אסירי, דהאמר 'מפני אנינות נשרפה' ולא המתינו עד הערב ויאכלוה, אלמא קסבר אנינות לילה דאורייתא - והכי אמר לקמן
  35. ^ מאי 'היום'? -
  36. ^ כלומר: קדשי דורות, שהן חובת היום של ראש חודש - אתה אומר לי לאכול אונן? והיינו 'חטאת היום': חטאת הקבוע ליום
  37. ^ כלומר: קרבן זה - לחובת היום קרב, וקדשי דורות הוא, ואני אוכלן אונן – בתמיה? שמא לא שמעת אלא בשל שעה?
  38. ^ דאמרי: 'שמא לא שמעת אלא בלילה' קאמר ליה
  39. ^ היא דקאמר ליה
  40. ^ אמרת דילמא באנינות אקריבתיה? וכי הן - בניי הדיוטות - היום הקריבו שום קרבן
  41. ^ את הכל
  42. ^ שאותו היום היה ראשון להקרבת נשיאים, דתניא בסדר עולם: בכ"ג באדר התחילו המלואים, וכל שבעת הימים היה משה מעמיד המשכן ומקריב את קרבנותיו בכל בקר ובקר, ופרקו; ובשמיני העמידו ולא פירקו, והוא ראש חדש ניסן; ואותו היום נטל עשר עטרות וכו'
  43. ^ שבא חובה לשעה, דכתיב (ויקרא ט ג) 'קחו שעיר עזים לחטאת'
  44. ^ דרישה לנשרפות דרישה למונחות: לְמָה מונחות? להמתין לערב ולא נאכלו ביום
  45. ^ תנא דמתניתא הוא דקמהדר למילתיה:
  46. ^ שמכפר על טומאת מקדש וקדשיו, כדאמר בשבועות (דף ב.)
  47. ^ לעיל קאי: דאמרן לרבי נחמיה: היה להן לשלשתן שישרפו
  48. ^ ומהכא נ"ל דמ'ותקראנה אותי כאלה' יליף: מפני אנינות נשרפה, ומדלא אכלוה לערב - נפקא ליה אנינות לילה דאורייתא; ורבי יהודה - לדורות אית ליה אנינות לילה דאורייתא, אבל לאותו היום – הותרה, דדריש 'היום': אני היום אסור ולילה מותר כו'
  49. ^ 'תחת אשר קנא' - אלמא מכאן ואילך הוא
  50. ^ בימי יהושע: בשבט בני גד ובני ראובן שבנו את המזבח בעבר הירדן, ובקשו שאר שבטים לעלות עליהם לצבא, ושלחו את פנחס לדבר עמהם
  51. ^ בכל מקום אתה מוצא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן; אין כהונה כתובה אלא באלעזר, וכאן כתובה בפנחס
  52. ^ קרא התם
  53. ^ [ב]בשרו
  54. ^ שלא תפסוק כהונה מזרעו, אבל עדיין לא נתכהן
  55. ^ מימי משה נתכהן; וכשֶׁשָׂם שלום - נתייחס לִיקָרֵא' כהן' ולייחס זרעו במעלות כהונה, להיותם כהנים גדולים: שלא היו כהנים גדולים אלא מפנחס
  56. ^ 'למנה': לשון חלוקה בכהנים
  57. ^ ולא היה עסוק באכילת קדשים, שהדבור טורדו להיות תמיד בהר מבקר ועד ערב
  58. ^ להר
  59. ^ בימי מתן תורה: כשהיה עולה ויורד לקדש את העם ולהשיב את דברי העם אל ה' - בפרק 'רבי עקיבא' במסכת שבת (דף פו.); אלמא טרוד היה
  60. ^ בבעל מום כתיב להתירו בקדשים:
  61. ^ קא סלקא דעתא 'הותרו לזה' - במשה קאמר: שאכל חזה ושוק של איל המילואים, וקדשי קדשים היה, כדכתיב ביה [ןיקרא ח,לא] 'בשלו את הבשר פתח אהל מועד ושם תאכלו אותו', ולא נאכל אלא ליום ולילה דכתיב (שמות כט לד) 'ואם יותר [מבשר המלואים... ושרפת את הנותר באש]
  62. ^ בחזה ושוק של שלמי יחיד לא יחלוק עם אחיו: שלא מצינו זר ופסול חולק בהן
  63. ^ דהא לאו אשכחן זר אוכל בקדשים אלא במילואים
  64. ^ קאמר
  65. ^ דהותרו
  66. ^ בפרק אחרון (דף קיג.)
  67. ^ קטנה
  68. ^ ומנחה - קדשי קדשים היא ,ואוכלין שיריה הזרים שהיו עובדים בבמה קטנה, שהזר עובד שם כדאמר בפרק בתרא; אבל קדשים קלים - לא יאכל בחזה ושוק של כהנים, שהרי לא הותרו לזר: דלא אשכחן זר חולק במורם משלמי יחיד: דאילו במקדש - נאכל לכהנים, ובבמה קטנה - לא היה חזה ושוק, כדתניא בפרק בתרא: חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה; והאי דבעי למינקט כדברי האומר 'יש מנחה בבמה' - דאי אין מנחה בבמה ואין לך עוד קדשי קדשים נאכלין בבמה: דאילו חטאת ואשם בבמה לא קרבי, דתנן במגילה (דף ט:) 'כל שאין נידר ונידב - אין קרב בבמה; אין לך נדר ונדבה בקדשי קדשים אלא עולה ומנחה