ביאור:בבלי זבחים דף קיז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

נמצאו זבין וטמאי מתים משתלחין חוץ למחנה אחת ^[1], והתורה אמרה (במדבר ה ג) [מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום] ולא יטמאו את מחניהם [אשר אני שכן בתוכם] ^[2]: תן מחנה לזה ומחנה לזה ^[3].

אמר ליה רבא: אלא מאי - מחנה ישראל לא הואי ^[4] - נמצאו זבין ומצורעין משתלחין למקום אחד ^[5], והתורה אמרה (ויקרא יג מו) [כל ימי אשר הנגע בו יטמא טמא הוא] בדד ישב [מחוץ למחנה מושבו]: שלא ישב טמא אחר עמו!? אלא לעולם - כולהו תלתא הוו, ומאי 'לא היו אלא שתי מחנות'? לקליטה ^[6].

מכלל דבמדבר הואי קלטה מחנה לויה?

אִין, והא תניא: (שמות כא יג) [ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו] ושמתי לך מקום [אשר ינוס שמה] – בחייך ^[7]; 'לך מקום' - המקום שלך ^[8]; 'אשר ינוס שמה' - מלמד שמגלין במדבר; להיכן גולין? - למחנה לויה; מכאן אמרו: בן לוי ^[9] שהרג - גולה מפלך לפלך ^[10], ואם גלה לפלכו ^[11] - פלכו קולטו ^[12].'

מאי קרא?

אמר רב אחא בריה דרב איקא: (במדבר לה כח) כי בעיר מקלטו ישב [עד מות הכהן הגדל ואחרי מות הכהן הגדל ישוב הרצח אל ארץ אחזתו] - עיר שקלטתו כבר.

באו לגלגל:

תנו רבנן [דומה לתופסתא זבחים פ"יג מ"ה-מ"ו]: 'כל נידר ונידב היה קרב בבמה ^[13]; שאין נידר ונידב - אין קרב בבמה ^[14];

מנחה ונזירות ^[15] קריבין בבמה - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: לא קרבו יחיד אלא עולות ושלמים בלבד ^[16];

רבי יהודה אומר: כל שהצבור והיחיד מקריבין באהל מועד שבמדבר ^[17] - מקריבין באהל מועד שבגלגל ^[18]; מה בין אהל מועד שבמדבר לבין אהל מועד שבגלגל? - אהל מועד שבמדבר לא היו במות ^[19] מותרות, אהל מועד שבגלגל היו הבמות מותרות, ובמתו שבראש גגו ^[20]; לא היה מקריב עליה אלא עולה ושלמים ^[21];

וחכמים אומרים: כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר - מקריבין באהל מועד שבגלגל; וכאן וכאן ^[22] לא קרבו יחיד אלא עולה ושלמים בלבד ^[23];

רבי שמעון אומר: אף צבור לא הקריבו אלא פסחים

עמוד ב

וחובות שקבוע להן זמן ^[24]' ^[25];

מאי טעמא דרבי מאיר?

דאמר קרא: (דברים יב ח) ^[26] לא תעשון ^[27] ככל אשר אנחנו עושים פה היום [איש כל הישר בעיניו] ^[28] אמר להן משה לישראל: "כי עייליתו לארץ, ישרות תקריבו ^[29], חובות לא תקריבו ^[30]'; מנחות ונזירות – 'ישרות' נינהו ^[31].

ורבנן?

אין מנחה בבמה ^[32]; נזירות - חובות נינהו ^[33].

אמר שמואל: מחלוקת ^[34] בחטאת ואשם ^[35] [אשם - לנזיר שנטמא למת], אבל בעולות ושלמים ^[36] [נזיר מביא שלמים בסוף נזירותו] - דברי הכל 'ישרות' נינהו, וקרבי.

מותיב רבה: 'חזה ושוק ^[37] ותרומת לחמי תודה ^[38] נוהגין בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה' ^[39], ואילו ^[40] הזרוע בשלה שיירה ^[41]! אי אמרת בשלמא בעולה ושלמים פליגי, הא מני - רבנן היא; אלא אי אמרת בחטאת ואשם פליגי ^[42] - הא מני?

אלא אי איתמר - הכי איתמר:

אמר שמואל: מחלוקת בעולה ושלמים, אבל בחטאת ואשם - דברי הכל חובות נינהו, ולא קרבי.

אמר מר: 'וחכמים אומרים: כל שהצבור מקריבין באהל [כל שהצבור מקריבין באהל מועד שבמדבר - מקריבין באהל מועד שבגלגל; וכאן וכאן לא קרבו יחיד אלא עולה ושלמים בלבד]’ - מאי טעמייהו דרבנן?

אמר קרא: (דברים יב ח) [לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום] איש כל הישר בעיניו; איש - ישרות הוא דליקרוב, חובות לא ליקרוב ^[43]; וצבור - אפילו חובות ליקרוב;

הערות

^ למחנה שכינה לבדה: דהא שניהם מותרין במחנה ישראל, כדאמרינן בפסחים בפרק 'אלו דברים' (דף סז.)
^ 'מחניהם' - שני מחנות משמע
^ אחת לכל זב, ואחת לכל טמא נפש! אלא ודאי הואי מחנה לויה, ומשתלחין טמאי מתים ממחנה שכינה ומותרין במחנה לויה, וזבין ובעלי קריין משתלחין חוץ למחנה לויה
^ ומשיצא חוץ למחנה לויה שוב אין שם קבע מחנה, והרי הוא כשדה בעלמא, ומותרין מצורעין לישב שם הצריכין להשתלח ממחנה ישראל וישבו עכשיו עם הזבין
^ חוץ למחנה לויה בלבד
^ דנסתלקה תורת 'מחנה לויה' מלקלוט את ההורגים שוגג
^ רמז לו הקב"ה למשה במתן תורה שיזכה למצוה זו, כדכתיב (דברים ד מא) 'אז יבדיל משה שלש ערים' בסוף ארבעים שנה
^ דהיינו: מחנה לויה אף הוא נקלט
^ שהיה דר בערי מקלט: שכל ארבעים ושמנה עיירות של לוים - ערי מקלט היו, כדאמרינן במסכת מכות (דף יד.)
^ ואם הרג בשוגג גולה לאחד מערי חביריו, דדריש ביה נמי הכי: 'ושמתי לך מקום': אף הלוים גולים
^ עצמו, כגון משכונה לשכונה
^ דומיא דמדבר שהיה מחנה לויה קולטת
^ קטנה; דאילו בבמה גדולה – על כרחך קרבו חובת צבור, דכתיב 'ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח' (יהושע ה י); אלא בקטנה, ואמר: דקרבי נדרים ונדבות, ולא חובות; ובתורת כהנים תני לה בהדיא לרבי מאיר
^ קטנה, כדיליף טעמיה לקמיה: שאין יחיד מקריב חובה בשעת היתר הבמות, ואפילו בגדולה, וצבור - בקטנה לא מקרבי כו'; אישתכח דאין חובות קריבין בקטנה; ואי קשיא לרבי מאיר אם כן יחיד לא עשה פסחו בגלגל, וקרא כתיב 'ויעשו את הפסח'? - פסח - 'קרבן צבור' קרי ליה: דאתי בכנופיא [במסכת יומא (דף נא.)]; והכי נמי בדרבי שמעון קתני 'אף צבור לא הקריבו אלא פסחיהם', אלמא 'קרבן צבור' קרי ליה; לקמן יליף טעמא דכולהו
^ נידר ונידב הוא
^ לאפוקי מנחות ונזירות דלא קרבי בבמה קטנה
^ דהיינו כל הקרבנות כולן: נדרים ונדבות וחובות (שקבוע להם זמן)
^ דהיא במה גדולה; והשתא פליג אדרבי מאיר ואדרבנן: דמדקתני 'כל שהצבור כו' - לאשמועינן דאין חילוק באהל מועד שבמדבר לאהל מועד שבגלגל; מכלל דשמעינהו לרבי מאיר ורבנן דאמרי 'יש חילוק' ומה חילוקו? - שאין יחיד מקריב בו חובות; וטעמייהו נמי שמעינן לקמן: דאפילו בבמה גדולה לא קרבי ליחיד אלא נדרים ונדבות; ולרבי מאיר - מנחות ונזירות בכלל מותרות בבמת יחיד
^ במות יחיד
^ היא במת יחיד
^ ולא מנחות ונזירות
^ במת צבור ובמת יחיד
^ ולקמן פריך: היינו תנא קמא! דהא חכמים דלעיל נמי הכי אמרי
^ אבל לא פר העלם דבר, ושעירי עבודת כוכבים - לא קרבו להם בגלגל
^ רבי שמעון פליג אכולהו: דכולהו סבירא להו דאין חילוק לצבור בין מדבר לגלגל בבמה גדולה, ורבי שמעון אומר: אף צבור עצמם לא הקריבו בגדולה יותר מיחיד בקטנה
^ לאחר ביאת הארץ משתעי, וקאמר
^ כשתבאו בגלגל
^ שאנו - בין צבור בין יחיד מקריבין חטאות, ואשמות, ובכור, ומעשר - שהן חובות שאין קבוע להם זמן, וכל שכן חובות הקבוע להם זמן; אבל מה אנו עושים שם?
^ 'איש כל הישר בעיניו': היחיד לא יקריב שם אלא נדרים ונדבות שישרו בעיניו לנדור ולנדוב; עד מתי? – 'כי לא באתם וגו': עד שתבאו לשילה
^ היחידים: ד'איש' כתיב, ולא פליג קרא בין גדולה בין קטנה: דליחיד לא קרב אלא נידר ונידב; הלכך: שאין נידר ונידב - אין קרב בבמת יחיד, דהא אין קדשי צבור קריבין ביה, כדתנן במתניתין (דף קיב:); קרבנות צבור קריבין במשכן, קרבנות יחיד קריבין בבמה
^ דאף על גב דבמלאת נזרו הויין קרבנותיו חובה עליו - מיהו על ידי נדר באו עליו
^ כדאמרינן לקמן: זבחים ולא מנחות, דכתיב (ויקרא יז ה) 'למען אשר יביאו בני ישראל [את זבחיהם אשר הם זבחים] על פני השדה [והביאם לה' אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם] - היינו במות בשעת היתר שלהם; 'והביאום לה’’ אותם שהוקדשו בשעת היתר ולא הספיק להביאם עד שנאסרו, כדאמרן ב'השוחט' [(לעיל דף קו:)]; דפסוק זה - בקדשי קדשים שהוקדשו בשעת היתר והקריבום בשעת איסור קאי 'וזבחו זבחי שלמים'; ומפרש בתורת כהנים: אין לי שקרבו בבמה אלא שלמים - דהא אוקימנא בקדשי במה; מניין אף עולה? תלמוד לומר: 'זבחים'; יכול אף חטאת ואשם? תלמוד לומר: 'אותם'; ומה ראית אחרי שריבה ומיעט? אמרת: מה שלמים הבאים בנדר ונדבה - אף כל הבא בנדר ונדבה; ולרבי מאיר איתרבו נמי מנחות ונזירות; ורבנן דייקי: 'זבחים' - ולא מנחות, אלא דבר הזבוח
^ דהוא לא התנדב אלו הקרבנות, אלא אסר עצמו ביין ובתגלחת, ומאליו נתחייב בקרבנות
^ דרבי מאיר ורבנן בנזירות:
^ שבה
^ דנזיר
^ המורם משלמים ותודה
^ וארבע חלות המורמות לכהן מארבע מיני חלות שבתודה, כדכתיב 'והקריב ממנו אחד מכל קרבן וגו' (ויקרא ז יד)
^ גרסינן בסוף פירקין (דף קיט:) דכתיב בהו 'להניף תנופה לפני ה’’ (ויקרא י טו) - ולא בבמה
^ מורם מאיל נזיר - דהיינו
^ ולא תנייה; שמע מינה: לא קרבי שלמי נזיר בבמה, דאי הוו קרבי - הוה תני דלא נהיג ביה נמי תרומה דידיה בבמת יחיד
^ אבל שלמי נזיר דברי הכל קרבי
^ ואפילו בגדולה

[1] למחנה שכינה לבדה: דהא שניהם מותרין במחנה ישראל, כדאמרינן בפסחים בפרק 'אלו דברים' (דף סז.)

[2] 'מחניהם' - שני מחנות משמע

[3] אחת לכל זב, ואחת לכל טמא נפש! אלא ודאי הואי מחנה לויה, ומשתלחין טמאי מתים ממחנה שכינה ומותרין במחנה לויה, וזבין ובעלי קריין משתלחין חוץ למחנה לויה

[4] ומשיצא חוץ למחנה לויה שוב אין שם קבע מחנה, והרי הוא כשדה בעלמא, ומותרין מצורעין לישב שם הצריכין להשתלח ממחנה ישראל וישבו עכשיו עם הזבין

[5] חוץ למחנה לויה בלבד

[6] דנסתלקה תורת 'מחנה לויה' מלקלוט את ההורגים שוגג

[7] רמז לו הקב"ה למשה במתן תורה שיזכה למצוה זו, כדכתיב (דברים ד מא) 'אז יבדיל משה שלש ערים' בסוף ארבעים שנה

[8] דהיינו: מחנה לויה אף הוא נקלט

[9] שהיה דר בערי מקלט: שכל ארבעים ושמנה עיירות של לוים - ערי מקלט היו, כדאמרינן במסכת מכות (דף יד.)

[10] ואם הרג בשוגג גולה לאחד מערי חביריו, דדריש ביה נמי הכי: 'ושמתי לך מקום': אף הלוים גולים

[11] עצמו, כגון משכונה לשכונה

[12] דומיא דמדבר שהיה מחנה לויה קולטת

[13] קטנה; דאילו בבמה גדולה – על כרחך קרבו חובת צבור, דכתיב 'ויחנו בני ישראל בגלגל ויעשו את הפסח' (יהושע ה י); אלא בקטנה, ואמר: דקרבי נדרים ונדבות, ולא חובות; ובתורת כהנים תני לה בהדיא לרבי מאיר

[14] קטנה, כדיליף טעמיה לקמיה: שאין יחיד מקריב חובה בשעת היתר הבמות, ואפילו בגדולה, וצבור - בקטנה לא מקרבי כו'; אישתכח דאין חובות קריבין בקטנה; ואי קשיא לרבי מאיר אם כן יחיד לא עשה פסחו בגלגל, וקרא כתיב 'ויעשו את הפסח'? - פסח - 'קרבן צבור' קרי ליה: דאתי בכנופיא [במסכת יומא (דף נא.)]; והכי נמי בדרבי שמעון קתני 'אף צבור לא הקריבו אלא פסחיהם', אלמא 'קרבן צבור' קרי ליה; לקמן יליף טעמא דכולהו

[15] נידר ונידב הוא

[16] לאפוקי מנחות ונזירות דלא קרבי בבמה קטנה

[17] דהיינו כל הקרבנות כולן: נדרים ונדבות וחובות (שקבוע להם זמן)

[18] דהיא במה גדולה; והשתא פליג אדרבי מאיר ואדרבנן: דמדקתני 'כל שהצבור כו' - לאשמועינן דאין חילוק באהל מועד שבמדבר לאהל מועד שבגלגל; מכלל דשמעינהו לרבי מאיר ורבנן דאמרי 'יש חילוק' ומה חילוקו? - שאין יחיד מקריב בו חובות; וטעמייהו נמי שמעינן לקמן: דאפילו בבמה גדולה לא קרבי ליחיד אלא נדרים ונדבות; ולרבי מאיר - מנחות ונזירות בכלל מותרות בבמת יחיד

[19] במות יחיד

[20] היא במת יחיד

[21] ולא מנחות ונזירות

[22] במת צבור ובמת יחיד

[23] ולקמן פריך: היינו תנא קמא! דהא חכמים דלעיל נמי הכי אמרי

[24] אבל לא פר העלם דבר, ושעירי עבודת כוכבים - לא קרבו להם בגלגל

[25] רבי שמעון פליג אכולהו: דכולהו סבירא להו דאין חילוק לצבור בין מדבר לגלגל בבמה גדולה, ורבי שמעון אומר: אף צבור עצמם לא הקריבו בגדולה יותר מיחיד בקטנה

[26] לאחר ביאת הארץ משתעי, וקאמר

[27] כשתבאו בגלגל

[28] שאנו - בין צבור בין יחיד מקריבין חטאות, ואשמות, ובכור, ומעשר - שהן חובות שאין קבוע להם זמן, וכל שכן חובות הקבוע להם זמן; אבל מה אנו עושים שם?

[29] 'איש כל הישר בעיניו': היחיד לא יקריב שם אלא נדרים ונדבות שישרו בעיניו לנדור ולנדוב; עד מתי? – 'כי לא באתם וגו': עד שתבאו לשילה

[30] היחידים: ד'איש' כתיב, ולא פליג קרא בין גדולה בין קטנה: דליחיד לא קרב אלא נידר ונידב; הלכך: שאין נידר ונידב - אין קרב בבמת יחיד, דהא אין קדשי צבור קריבין ביה, כדתנן במתניתין (דף קיב:); קרבנות צבור קריבין במשכן, קרבנות יחיד קריבין בבמה

[31] דאף על גב דבמלאת נזרו הויין קרבנותיו חובה עליו - מיהו על ידי נדר באו עליו

[32] כדאמרינן לקמן: זבחים ולא מנחות, דכתיב (ויקרא יז ה) 'למען אשר יביאו בני ישראל [את זבחיהם אשר הם זבחים] על פני השדה [והביאם לה' אל פתח אהל מועד אל הכהן וזבחו זבחי שלמים לה' אותם] - היינו במות בשעת היתר שלהם; 'והביאום לה’’ אותם שהוקדשו בשעת היתר ולא הספיק להביאם עד שנאסרו, כדאמרן ב'השוחט' [(לעיל דף קו:)]; דפסוק זה - בקדשי קדשים שהוקדשו בשעת היתר והקריבום בשעת איסור קאי 'וזבחו זבחי שלמים'; ומפרש בתורת כהנים: אין לי שקרבו בבמה אלא שלמים - דהא אוקימנא בקדשי במה; מניין אף עולה? תלמוד לומר: 'זבחים'; יכול אף חטאת ואשם? תלמוד לומר: 'אותם'; ומה ראית אחרי שריבה ומיעט? אמרת: מה שלמים הבאים בנדר ונדבה - אף כל הבא בנדר ונדבה; ולרבי מאיר איתרבו נמי מנחות ונזירות; ורבנן דייקי: 'זבחים' - ולא מנחות, אלא דבר הזבוח

[33] דהוא לא התנדב אלו הקרבנות, אלא אסר עצמו ביין ובתגלחת, ומאליו נתחייב בקרבנות

[34] דרבי מאיר ורבנן בנזירות:

[35] שבה

[36] דנזיר

[37] המורם משלמים ותודה

[38] וארבע חלות המורמות לכהן מארבע מיני חלות שבתודה, כדכתיב 'והקריב ממנו אחד מכל קרבן וגו' (ויקרא ז יד)

[39] גרסינן בסוף פירקין (דף קיט:) דכתיב בהו 'להניף תנופה לפני ה’’ (ויקרא י טו) - ולא בבמה

[40] מורם מאיל נזיר - דהיינו

[41] ולא תנייה; שמע מינה: לא קרבי שלמי נזיר בבמה, דאי הוו קרבי - הוה תני דלא נהיג ביה נמי תרומה דידיה בבמת יחיד

[42] אבל שלמי נזיר דברי הכל קרבי

[43] ואפילו בגדולה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]