פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי זבחים דף צז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המשך המשנה

השפוד והאסכלא [1] מגעילן בחמין. [2]

גמרא:

מאי טעמא דרבי טרפון?

דאמר קרא: (דברים טז ז) [ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ה' אלקיך בו] ופנית בַּבקר והלכת לאהלך: הכתוב עשאו לכולן בקר אחד [3].

מתקיף לה רב אחדבוי בר אמי: וכי אין פיגול ברגל [4] ואין נותר ברגל [5]? וכי תימא הכי נמי, והתניא: רבי נתן אומר: לא אמר רבי טרפון אלא זו [6] בלבד [7]!?

אלא כדרב נחמן אמר רבה בר אבוה, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו [8].

וחכמים אומרים: עד זמן אכילה:

מאי קאמר?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ממתין לה עד זמן אכילה, והדר עביד לה מריקה ושטיפה.

מנהני מילי?

אמר רבי יוחנן משום אבא יוסי בן אבא: כתיב (ויקרא ו כא) [וכלי חרש אשר תבשל בו ישבר ואם בכלי נחשת בשלה] ומורק ושוטף [במים], וכתיב (ויקרא ו כב) כל זכר בכהנים יאכל [אתה קדש קדשים הוא] - הא כיצד [9]? ממתין לה עד זמן אכילה, והדר עביד לה מריקה ושטיפה.

מריקה כמריקת הכוס שטיפה כשטיפת הכוס [מריקה ושטיפה בצונן]:

תנו רבנן: מריקה ושטיפה בצונן - דברי רבי, וחכמים אומרים: מריקה בחמין ושטיפה בצונן.

מאי טעמא דרבנן?

מידי דהוה אגיעולי עובדי כוכבים [10];

ורבי אמר לך: הגעלה - לא קאמינא, כי קאמינא למריקה ושטיפה דבתר הגעלה.

ורבנן?

אם כן [11] לכתוב קרא או 'מורק מורק' או 'שוטף שוטף' [12]; מאי 'ומורק ושוטף' - שמע מינה: מריקה בחמין ושטיפה בצונן.

ורבי [13] אי כתיב 'ומורק מורק' - הוה אמינא: תרי זימני מורק או תרי זימני שוטף; לכך כתיב 'ומורק ושוטף' [14], לומר לך: מריקה - כמריקת הכוס, שטיפה - כשטיפת הכוס [15].

משנה:

בישל בו קדשים וחולין, או קדשי קדשים וקדשים קלים: אם יש בהן בנותן טעם - הרי הקלים נאכלין כחמורין שבהן [16], ואינן טעונין מריקה ושטיפה [17]; ואינן פוסלים במגע [18].

רקיק שנגע ברקיק [19] וחתיכה בחתיכה: לא כל הרקיקין ולא כל החתיכות אסורין: אינו אסור אלא במקום שבלע.

גמרא:

מאי קאמר?

אם יש בהן בנותן טעם - הרי הקלין נאכלין כחמורין וטעונין מריקה ושטיפה [20] ופוסלין במגע [21]; אין בהן בנותן טעם - אין הקלין נאכלין כחמורים ואין טעונין מריקה ושטיפה [22], ואין פוסלין במגע [23].

נהי דקדשי קדשים לא בעו, קדשים קלים ניבעי [24]!?

אמר אביי: מאי אין טעונין דקאמר? - קדשי קדשים, אבל קדשים קלים – טעונין.

רבא אמר: הא מני? - רבי שמעון היא, דאמר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה.

בשלמא לרבא היינו דקתני 'או קדשי קדשים וקדשים קלים' [25], אלא לאביי [26] - תרתי למה לי [27]?

צריכי: דאי תנא קדשים וחולין, הוה אמינא: חולין הוא דמבטלי קדשים, דלאו מינייהו, אבל קדשי קדשים וקדשים קלים - אימא לא? ואי תנא קדשי קדשים וקדשים קלים, הוה אמינא: קדשים הוא דאלימי לבטולי קדשים, אבל חולין אימא לא – צריכא.

רקיק שהגיע ברקיק [וחתיכה בחתיכה: לא כל הרקיקין ולא כל החתיכות אסורין: אינו אסור אלא במקום שבלע]:

תנו רבנן [ספרא צו פרשתא ג פרק ה משנה ו]: (ויקרא ו כב) כל אשר יגע [בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש]; יכול אפילו שלא בלע?

תלמוד לומר: 'בבשרה':


עמוד ב

עד שיבלע בבשרה [28];

יכול נגע במקצת חתיכה יהא כולו פסול?

תלמוד לומר: 'יגע': הנוגע פסול; הא כיצד? - חותך את מקום שבלע.

'בבשרה' - ולא בגידין ולא בעצמות ולא בקרנים ולא בטלפים;

יקדש' - להיות כמוה; הא כיצד? - אם פסולה היא – תפסל, [ואם] כשרה היא - תאכל כחמור שבה [29].

אמאי [30]? וניתי עשה [31] ולידחי את לא תעשה [32] !?

אמר רבא: אין עושה דוחה את לא תעשה שבמקדש, שנאמר (שמות יב מו) [בבית אחד יאכל לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה] ועצם לא תשברו בו; רבי שמעון בן מנסיא אומר: אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח' – אמאי? ניתי עשה [33] ולידחי את לא תעשה!? - אלא אין עשה דוחה לא תעשה שבמקדש.

רב אשי אמר: 'יקדש' [(ויקרא ו כב) כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש] - עשה הוא, ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה.

[עיין סוף תוד"ה ואחד עצם, וז"ל: מיהא אכתי קשה היכי אתי האי עשה ודחי לא תעשה? הא בעידא דמתעקר לאו דשבירת עצם לא מקיים עשה דאכילה! אף בפסקי התוספפות אות סט מתרצים: אם אי אפשר לקיים העשה בענין אחר – לא בעינן בעידנא, דמעקר לאו לקיים העשה]

אשכחן חטאת דמתקדש בבלוע, שאר קדשים מנלן?

אמר שמואל משום רבי אלעזר: (ויקרא ז לז) זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים [34];

'לעולה' [35]: כי עולה: מה עולה טעונה כלי - אף כל טעונה כלי;

מאי 'כלי'? אילימא מזרק [36] - בשלמי ציבור נמי כתיב בהו (שמות כד ו) ויקח משה חצי הדם וישם באגנות [וחצי הדם זרק על המזבח] [37]!

אלא דסכין [38].

ועולה גופה מנלן?

דכתיב (בראשית כב י) וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת [לשחט את בנו], והתם - עולה הוא, דכתיב (בראשית כב יג) [וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל] ויעלהו לעולה תחת בנו;

[העיר הרב קלופפר: הרי היה צריך להביא את הראיה מדברי הקב"ה אל אברהם: 'והעלהו לעולה' (בראשית כב ב) – ומדוע הביא מהאיל? תשובה: כי אולי אי אפשר להביא ראיה לשחיטת בהמות משחיטת אדם, משום שרק באדם יש 'ברור לו מיתה יפה’]

’[ול]מנחה': מה מנחה אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה - אף כל אינם נאכלין אלא לזכרי כהונה'.

מאי היא [39]? אי חטאת ואשם - בהדיא כתיב בהו: (ויקרא ז ו) כל זכר בכהנים יאכלנו [במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא], ואי שלמי ציבור - מריבוייא דקרא אתי: [40] (במדבר יח י): בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר יאכל אותו קדש יהיה לך] [41]: לימד על שלמי ציבור [42] שאינן נאכלין אלא לזכרי כהונה!?

תנאי היא;

הערותעריכה

  1. ^ גרדיל"י וצולין עליו צלי
  2. ^ ובגמרא דמסכת עבודה זרה פריך: הא ליבון בעי?
  3. ^ על כרחך - בקר של חול קאמר, וקרי ליה 'בקר ראשון'
  4. ^ אם שחט על מנת לאכול למחר - אינו פיגול
  5. ^ אם הותיר בשר חטאת למחר - אינו נותר, דחד יומא הוא לרבי טרפון
  6. ^ לענין מריקה ושטיפה
  7. ^ ולא לענין פיגול ונותר; ואי טעמיה מהאי קרא הוא - אפילו לענין פיגול ונותר נמי
  8. ^ מתוך שהשלמים מצויין ברגל - אין בלוע שלה נעשה נותר, שהרי זמן שלמים - לשני ימים, וכי מבשל ביה שלמים האידנא - הדר מבשל ביה שלמים למחר, ובולע משלמים שנשחטו ביום המחרת, ופולט מה שבלע אתמול ובולע מן האחרונים! נמצא שאינו בא לידי נותר; ואם בא לבשל חטאת - זהיר לבשל אחריו שלמים בו ביום, ופולט את החטאת ובולע את השלמים
  9. ^ כלומר: למה סמכן הכתוב לומר
  10. ^ דחמין בעינן, דכתיב (במדבר לא כג) כל דבר אשר יבא באש
  11. ^ דתרוייהו - חדא היא, ומריקה לאו היינו הגעלה
  12. ^ לכתוב קרא לשון שוה בשניהם
  13. ^ אמר לך:
  14. ^ לכך שינה בלשון
  15. ^ שזה מבחוץ וזה מבפנים
  16. ^ לפנים מן הקלעים ליום ולילה
  17. ^ לסוף זמן אכילת חמורים - אלא לסוף זמן אכילת קלים; ובגמרא פריך מאי קאמר: הרי יש בהן בנותן טעם, ואמר הרי הקלין נאכלין כחמורין!
  18. ^ אם נפסלו הקלין ונגע בהן בשר ובלע מהן - אין נפסלין; ובגמרא מפרש לה
  19. ^ פסול שהגיע ברקיק כשר ובלע ממנו
  20. ^ כדין החמורין
  21. ^ אם היו החמורין פסולין והקלים כשרין - נעשו הקלים כחמורין לפסול את הנוגעין בהן, כדכתיב (ויקרא ו כב) כל אשר יגע בבשרה יקדש; ואומר לקמן: להיות כמוהו: שאם פסולה - תפסל
  22. ^ לקמיה פריך: ליטעון מיהא כדין קלין לסוף זמן אכילתן?
  23. ^ ואם היה החמור שנתבשל עם הקלין פסול, הואיל ומועט ואין בו בנותן טעם בקלין - לא נעשו הקלים כמוהו לפסול את הנוגעין בהן, שהרי אף הם לא נפסלו; ואיידי דתנא רישא 'פוסלין' נקט סיפא 'אין פוסלין'
  24. ^ כלומר: נהי דלא בעו מריקה לסוף זמן אכילת חמורין, דהא מועטין ובטלי - ניבעי מיהא משום קלים לסוף זמן אכילתן
  25. ^ לאשמועינן דסתם לן כרבי שמעון דאמר 'קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה'
  26. ^ דאמר מאי 'אין טעונין' דקאמר - כדין חמורין
  27. ^ למה לי למיתנייה? כיון דתנא קדשים וחולין, ואשמועינן דבטל במיעוטו - מה לי הני מה לי הני
  28. ^ כגון המהתך שומן חטאת, וסך ממנו צלי של שלמים, ונבלע בו; ומכאן אנו למידים (פסחים מה.) 'היתר מצטרף לאיסור בקדשים'; ואין ללמוד מכאן 'טעם כעיקר', שאין זה 'טעם' אלא ממש
  29. ^ שהרי יש בה עכשיו שני מינין, וכחומר שבשניהם תיאכל
  30. ^ תיפסל משום האי פורתא
  31. ^ ד'ואכלו אותם' [ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם וזר לא יאכל כי קדש הם [שמות כט,לג]] דכשירה
  32. ^ ד'לא תאכל דפסולה' - ואף על גב דאיכא לא תעשה באכילת פסולין, כדאמרינן בפסחים ב'כל שעה' (דף כד.) 'כל שבקדש פסול - בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו'
  33. ^ דאכילת מוח דכתיב (שמות יב ח) 'ואכלו את הבשר בלילה הזה'
  34. ^ הוקשו כולן זה לזה ללמוד זה על זה
  35. ^ לכך הוקשו כולן לעולה
  36. ^ לקבלת דם, ויליף מעולת סיני, דכתיב (שמות כד ה): 'וישלח את נערי בני ישראל' וכתיב עולה [ויעלו עלות] התם
  37. ^ וכיון דהדור איתקוש כולהו לשלמים, דכתיב ביה בהאי קרא, וילפינן מינה לקמן בשמעתין (דף צח.) 'מה שלמים מפגלין ומתפגלין' - הא נמי תילף משלמים, דהתם נמי שלמים בסיני הוו
  38. ^ לשחיטה, לאפוקי צור וקנה: ד'כלי שרת' בעינן
  39. ^ הי מינייהו יליף לאכול לזכרי כהונה ממנחה
  40. ^ ב'ויקח קרח' כתיב
  41. ^ ו'קדש יהיה לך' דכתיב בסיפיה דקרא - יתירא הוא
  42. ^ דכתיב בהו 'קדש יהיו לה' לכהן' (ויקרא כג כ)