פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי זבחים דף מ

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמר מר: 'אין לי אלא מתן שבע שמעכבות בכל מקום'; היכא?

אמר רב פפא: בפרה [1] ובנגעים [2].

מתן ארבע מנין?

תלמוד לומר: כן יעשה (ויקרא ד כ: ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם).

מאי שנא מתן שבע, דכתיבן [3] וכפילן [4] - מתן ארבע נמי כתיבן וכפילן [5]?

אמר רבי ירמיה: לא נצרכא אלא לרבי שמעון [6], דתניא: למעלה [7] אומר קרן 'קרנות' = שתים; למטה [8] הוא אומר קרן קרנות = ארבע [9] - דברי רבי שמעון;

רבי יהודה אומר: אינו צריך! הרי הוא אומר [10]: (ויקרא ד ז) [ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר] באהל מועד [ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד] [11] - על כל האמור באהל מועד.

ורבי יהודה, כן יעשה (ויקרא ד כ) - מאי עביד ליה?

מיבעי ליה לכדתניא: 'לפי שלא למדנו לפר יוה"כ [12] - לסמיכה ושׁיָרי הדם מנין? - תלמוד לומר: (ויקרא ד כ: ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת) כן יעשה [לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם] [13]'.

ולפר יוה"כ לא למדנו? הא אמרת 'לפר - זה יום הכפורים' [14]!?

איצטריך: סלקא דעתך אמינא: הני מילי [15] עבודה דמעכבא כפרה [16], אבל עבודה דלא מעכבא כפרה אימא לא - קא משמע לן.

ורבי שמעון, האי באהל מועד מאי עביד ליה?

באהל מועד מבעי ליה: שאם נפחתה תקרה של היכל [17] - לא היה מזה;

ואידך?

מאשר (ויקרא ד ז: ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד) [18].

ואידך?

אשר לא דריש.

אביי אמר: לרבי יהודה נמי [19] איצטריך [20]: סלקא דעתך אמינא מידי דהוה אסמיכה ושׁיָרי הדם [21]: דאף על גב דכתיבן וכפילן - לא מעכבא [22], מתן ארבע [23] נמי לא תתעכב [24]? - קא משמע לן לפר – זה פר יום הכפורים [25].

למאי הילכתא? אי לעכב [26] – פשיטא: 'חוקה' כתיבה ביה [27]!

אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכא אלא לרבי יהודה דאמר [28] כי כתיבה חוקה - אדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים [29]: שאם הקדים מעשה לחבירו - לא עשה ולא כלום [30]; אבל דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ [31], הקדים מעשה לחבירו - מה שעשה עשוי [32].

אימא מדכסידרן לא מעכבי [33] הזאות נמי לא מעכבי [34]? - קא משמע לן [35].

מתקיף לה רב פפא: ומי מצית אמרת הכי [36]? והתניא: (ויקרא טז כ) וכלה מכפר את הקודש [ואת אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי] [37]; אם כיפר [38] - כילה [39], ואם לא כיפר - לא כילה, דברי רבי עקיבא; אמר לו רבי יהודה: מפני מה לא [40]נאמר: אם כילה [41] – כיפר, ואם לא כילה - לא כיפר [42]' [43].

[והשוה עם: ספרא אחרי מות פרשה ב פרק ב משנה ז: לכפר - עד שיכפר, שנאמר: וכלה מכפר את הקודש את אהל מועד ואת המזבח - דברי רבי יהודה]

אמר רב פפא: לא נצרכא [44] אלא ל'את', 'דם' ובטבילה [45] [46].

'את' - אמר רב אחא בר יעקב: לא נצרכא אלא להכשיר


עמוד ב

אֵמין [47] שבאצבע [48];

'בַּדָּם' - שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא [49];

'וטבל' - ולא מספג [50].

ואיצטריך למכתב ' בַּדָּם': דאי כתב רחמנא 'וטבל' הוה אמינא: אף על גב דליכא שיעור טבילה מעיקרא [51] - כתב רחמנא 'בַּדָּם'; ואי כתב רחמנא 'בַּדָּם’’ הוה אמינא: אפילו מספג [52] - כתב רחמנא 'וטבל';

[הגמרא – או רב אחא בר יעקב – דורש עכשיו את הפסוק שלאחריו, שנדרשה (לעיל דף מ,א): ויקרא ד,ז ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד]

'מזבח קטרת סמים' למה לי [53]?

שאם לא נתחנך המזבח בקטורת הסמים [54] - לא היה מזה.

תניא כוותיה דרב פפא [55]: (ויקרא ד כ) ועשה [לַפָּר] כאשר עשה [לפַר החטאת כן יעשה לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם] - מה תלמוד לומר 'לַפָּר'? לרבות פר יום הכפורים לכל מה שאמור בענין [56] - דברי רבי [עקיבא]; אמר רבי ישמעאל: קל וחומר [57]: ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן [58], השוה מעשים למעשים [59] - מקום שהשוה קרבן לקרבן [60] אינו דין שישוה מעשה למעשה [61]?! אלא מה תלמוד לומר 'לַפָּר'? - זה פר העלם דבר של צבור [62]; '[63] לְפָר' זה פר כהן משיח [64].

אמר מר: ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן מאי 'לא הושוה קרבן לקרבן'? אילימא פר יוה"כ ושעיר יום הכפורים [65] - איכא למיפרך: מה להנך [66] שכן נכנס דמם לפניי ולפנים [67]?!

אלא פר העלם דבר של צבור ושעירי עבודת כוכבים [68]?

איכא למיפרך: מה להנך שכן מכפרין על עבירות מצוה ידועה [69]!

אלא פר העלם דבר של צבור ושעיר של יום הכפורים, והכי קאמר: ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן - דהאי פר והאי שעיר - הושוו מעשים למעשים - למאי דכתב בהו [70] - מקום שהושוה קרבן לקרבן דהאי פר והאי פר - אינו דין

הערותעריכה

  1. ^ והזה אל נכח פני אהל מועד (במדבר יט ד) וגו', וכתב 'חוקה' [זאת חקת התורה [במדבר יט,ב]] לעיכובא
  2. ^ בלוג שמן של מצורע והזה מן השמן באצבעו (ויקרא יד טז) וגו' וכתיב זאת תהיה תורת המצורע (ויקרא יד ב) וכל הווייה - עיכובא
  3. ^ בהדיא
  4. ^ ועשה כאשר עשה (ויקרא ד כ)
  5. ^ דועשה כאשר עשה - אכולה מילתא קאי, ומהיכא תיתי למעוטינהו
  6. ^ דאמר: לא כתיב ביה בהדיא אלא שתים, ושתים אחרות בהיקשא: דהאי קרא איתקוש פר כהן משיח (ויקרא ד ג-יב) ופר העלם דבר (ויקרא ד יג-כא), כדאמרן לפר ז- ה פר כהן משיח; הילכך אי לא דהדר כפלינהו - לא הוו כפולין
  7. ^ בפר כהן משיח
  8. ^ בפר העלם
  9. ^ מדמצי למיכתב 'קרן' וכתב קרנות - הויא שתים, דאית ליה לרבי שמעון 'יש אם למקרא', וחוזרים ומלמדים זה מזה בהיקש
  10. ^ בשניהם
  11. ^ והאי באהל מועד - יתירא הוא, דהא כתיב אשר לפני ה'! אלא ללמדך על כל הקרנות שבתוך ההיכל צריך ליתן
  12. ^ סמיכה ושפיכת שירים לא נאמרו בפרשת אחרי מות
  13. ^ לרבות פר יוה"כ לסמיכה ושירים, דהא פר יוה"כ בהאי קרא כתיב, כדאמר: 'לפר' - זה פר יוה"כ
  14. ^ וכיון דאיתקש להאי - איתרבו להו סמיכה ושירים בהיקשא, ולמה לי תו כן יעשה
  15. ^ כי איתקש
  16. ^ לעבודה דמעכבא כפרה - הוא דאיתקש, כדכתיב וכפר בהאי קרא, ולרבויי ביה את בדם וטבילה כדמפרש לקמן
  17. ^ נפחתה תקרת עלייתו וגגו - תו לאו אהל הוא!
  18. ^ נפקא ליה ארבע קרנות מאשר: דמצי למכתב 'אשר לפני ה' באהל מועד' למה לי למיהדר ולמיכתב אשר? אלא: על כל הקרנות אשר באהל מועד אתי אשר בתרא - דמשום מזבח לא איצטריך למיכתביה
  19. ^ אף על גב דכתיבי מתן ארבע בהדיא, וכפילן בועשה כאשר עשה
  20. ^ כן יעשה, לרבויינהו שיעכבנו
  21. ^ דפר העלם גופיה
  22. ^ כדאוקימנא עילוייהו מיעוטא ד'וכפר ונסלח' משום טעם דאין מעכבות בכל מקום
  23. ^ שאין מעכבות בחטאת החיצונה
  24. ^ דנימעטו נמי מ'וכפר ונסלח'
  25. ^ דמתן ארבע לגבי סמיכה ושיריים מעכבות בכל מקום, דאילו סמיכה ושירים, אפילו עקרינהו לגמרי - לא מעכבי, ואילו מתן ארבע - חדא מינייהו מעכב בחטאת החיצונה; הילכך מייתינן לכולהו לעיכובא מוכן יעשה
  26. ^ שיהו כל המתנות מעכבות, דהא לא כתיבן וכפילן ביה, ואיצטריך לאקושי
  27. ^ בסוף פרשת אחרי מות: והיתה זאת לכם לחוקת עולם [לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה ה' את משה] (ויקרא טז לד)
  28. ^ בפרק 'הוציאו לו' (יומא דף ס.)
  29. ^ מתנות וקטרת שעל בין הבדים
  30. ^ ד'חוקה' - עלייהו כתיב
  31. ^ כגון מתנות פר ושעיר שעל הפרכת
  32. ^ ד'חוקה' - לאו עלייהו כתיב; והתם מפרש טעמייהו
  33. ^ אלמא 'חוקה' - לאו עלייהו קיימא
  34. ^ מנין הזאות גופייהו נמי לא ליעכב, אם חסר מהן
  35. ^ היקשא דהכא
  36. ^ דלרבי יהודה עיכובא מהכא יליף
  37. ^ קרא יתירא הוא: דלא הוה ליה למיכתב אלא והקריב את השעיר החי
  38. ^ כפרה המעכבת בשאר מקומות, כגון מתנת דמים, מתן שבע, ומתן ארבע
  39. ^ אף על פי שלא שפך שירים ליסוד מזבח חיצון
  40. ^ מפני מה לא נדרוש המקרא כסדר מכתבו, ו
  41. ^ הכל, אפילו שפיכת שירים
  42. ^ והכי מפרש בסדר יומא: דשיריים מעכבין איכא בינייהו
  43. ^ אלמא עיכוב לרבי יהודה - מהכא נפקא
  44. ^ האי דמקיש פר יוה"כ לפר העלם דבר ולפר כהן משיח
  45. ^ דבפר כהן משיח כתיב (ויקרא ד ו) וטבל הכהן את אצבעו בַּדָּם [והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש]
  46. ^ ואי קשיא: בהאי קרא פר יום הכפורים לפר העלם - הוא דאיתקש: דבדידיה קא מישתעי קרא, ובפר העלם לא כתיב 'את, בדם, וטבילה' - הא אמרן: כאשר עשה לפר - זה פר כהן משיח; אלמא לפר כהן משיח נמי איתקוש, ובפר יום הכפורים לא כתיב 'את' ולא כתיב 'טבילה' ולא כתיב 'בדם', דהכי כתיב: ולקח מדם הפר [והזה] באצבעו (ויקרא טז יד), ואקשינן להאי, ללמד הימנו הילכות ריבוייא של 'את' והילכות 'בדם' ו'טבילה', כדמפרש
  47. ^ תמן תנינן (חולין נה:): היא האֵם, היא טרפחת, היא שלפוחית; וכל שלפוחית היא וושיא"ה: כעין אותה של דג, כדאמרינן במסכת עבודה זרה: 'בשליפוחה' גבי עוברי דגים; ואֵם של בהמה - כולה עשויה אבעבועות; תשובת מורי
  48. ^ שאם עלתה לו אֵם באצבע שקורין וושיא"ה - כמו 'ניטלה האם' ד'אלו טריפות' (חולין ד' נד.) - לא הויא חציצה, דאיתרבי מ'את אצבעו': את הטפל לאצבעו
  49. ^ משעת קבלה ראשונה, למעוטי קבל פחות מכדי טבילה בכלי זה ופחות מכדי טבילה בכלי זה, ועירבן; והכי מפרש לה במנחות (דף ז:) ולקמן בפרק 'דם חטאת' (דף צג:); ויליף מ'בַּדם', מדקרינן 'וטבל בדם' ולא קרינן 'בְּדם' משמע בַּדָּם שהיה כבר משעה ראשונה
  50. ^ מקנח בדופני הכלי; כן שמעתי במנחות
  51. ^ אלא שיהא בו עכשיו
  52. ^ דאשיעורא בעלמא - הוא דקפיד קרא
  53. ^ השתא דדרשת אשר באהל מועד על כל האמור כו' - מזבח קטרת הסמים מאי דרשת ביה? דהאי יתירא, דהא כתיב אשר לפני ה'!?
  54. ^ אם אירע פר העלם בעוד המזבח חדש: שלא הקטירו עליו קטרת מעולם
  55. ^ דהיקשא ל'את, בדם' וטבילה' אתא
  56. ^ הכל בכלל 'את בדם וטבילה'
  57. ^ כלומר: אין צריך להביא פר יום הכפורים לכאן, דמקל וחומר נפקא שכל דרכי פר העלם בו
  58. ^ שאין הבהמות ממין אחד; ולקמן מפרש מאי היא
  59. ^ מעשה עבודותיהן שוין של זה לשל זה
  60. ^ כגון פר יום הכפורים ופר העלם ששניהם מין אחד
  61. ^ אינו דין שיהא עבודותיהן שוות לעבודות שהצריך הכתוב לשניהן, כגון הזאות שבהיכל ושבמזבח יהו מעשי עבודותיהן שוין ל'את בדם וטבילה'
  62. ^ ולקמן פריך: מאי קאמר? הא קרא בדידיה קאי
  63. ^ כאשר עשה
  64. ^ בא להקישו לזה לפוסלו בחיסור מתנות, כדפרישית לעיל, דבפר כהן משיח לא נכפלו, וצריך ללמוד מזה
  65. ^ שלא הושוו הבהמות: שזה פר וזה שעיר - הושוו מעשים של זה למעשים של זה: שכל עבודותיהן שוות - מקום שהושוו קרבן לקרבן, כגון פר כהן משיח ופר יום הכפורים: דשניהן מין אחד - אינו דין כו'
  66. ^ מה לפר ושעיר של יום הכפורים
  67. ^ דין הוא שיושוו מעשה עבודותיהן, שהרי נכנס דם שניהם לפני ולפנים, ואין חילוק ביניהם, תאמר שיושוו פר העלם ופר יום הכפורים בעבודות האמורות בהן, שלא הושוו בכניסה לפני ולפנים: שזה נכנס וזה לא נכנס
  68. ^ שהושוו מעשיהם, דאמרן לעיל: 'החטאת' - לרבות שעירי עבודת כוכבים; ואף על פי שלא הושוו קרבן לקרבן, דהאי פר והאי שעיר!
  69. ^ לפיכך הושוו מעשיהם - תאמר שיושוו מעשה פר העלם ומעשה פר יום הכפורים, שכן לא הושוו בכפרתן: שזה מכפר על עבירת מצוה שאינה ידועה, וזה מכפר על ידועה, כדאמר בשבועות (דף ב.) על שיש בה ידיעה בתחילה ואין בה ידיעה לבסוף שכשנטמא - ידע שנטמא, ונעלמה ממנו טומאה, ונכנס למקדש, ושוב לא נודעה לו כניסתו - שעיר הנעשה בפנים על ישראל, ופר על כהנים תולה עד שיוודע לו ויביא בעולה ויורד
  70. ^ שפירש הכתוב בהזאות הכתובות בהן, לא שינה את זו מזו: אלו על הפרכת ואלו על הפרכת, אלו על הקרנות ואלו על הקרנות, אלו באצבע ואלו באצבע - ואף על גב דלא כתיב ביה בשעיר 'את בדם וטבילה' - אין זה שינוי, דאיכא למימר: לא פירש את הכל, דהא במה דפריש לא שני, ואם זה נכנס לפנים וזה לא נכנס לפנים, וזה טעון שמנה הזאות וזה טעון שבע - מיהו למאי דכתיב בהו לא שינה, אם ריבה עבודות בזה יותר מזה - מכל מקום מעשה עבודות שהצריך לשניהם לא שינה