ביאור:בבלי זבחים דף נב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דבראי לגואי ודגואי לבראי, הא אין לו יסוד לפנימי עצמו?
או אינו אלא מזבח של עולה יהא ליסוד [1]?
מי כתיב 'אל יסוד העולה'? אל יסוד מזבח 'העולה כתיב [2]?
אי הוה כתיב 'אל יסוד העולה' הוה אמינא 'בזקיפה אל יסוד' [3]; השתא דכתיב אל יסוד מזבח העולה - אגגו דיסוד [4].
אמר רבי ישמעאל: גג יסוד - למה לי קרא? קל וחומר הוא: ומה שירי חטאת שאינה מכפרת טעונה גג יסוד, תחלת עולה שמכפרת אינו דין שטעונה גג יסוד?
אמר רבי עקיבא: ומה שירי חטאת שאין מכפרין ואין באין לכפר טעונה גג יסוד תחלת עולה שמכפרת ובאה לכפר אינו דין שטעונה גג יסוד? אם כן מה תלמוד לומר אל יסוד מזבח העולה? תן יסוד למזבח של עולה.
מאי בינייהו?
אמר רב אדא בר אהבה: שירים מעכבים איכא בינייהו: מר [5] סבר: [6] מעכבי, ומר [7] סבר: לא מעכבי [8].
רב פפא אמר: דכולי עלמא שירים אין מעכבים [9], והכא [10] - במיצוי חטאת העוף [11] מעכב קא מיפלגי: מר [רבי ישמעאל] סבר מעכב, ומר [רבי עקיבא] סבר לא מעכב.
תניא כוותיה דרב פפא [12]: (ויקרא ד ז) [ונתן הכהן מן הדם על קרנות מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד] ואת כל דם הפר ישפך [אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד] [13]; מה תלמוד לומר 'הפר' [14]? - לימד על פר יום הכיפורים שטעון מתן דמים ליסוד - דברי רבי [עקיבא]; אמר רבי ישמעאל: קל וחומר: ומה אם מי שאין נכנס דמו לפנים חובה [15] טעון יסוד [16], מי שנכנס דמו לפנים חובה - אינו דין שטעון יסוד? [17]
אמר רבי עקיבא: ומה מי שאין דמו נכנס לפני ולפנים - בין לחובה בין למצוה - טעון יסוד, מי שנכנס דמו חובה לפני ולפנים [18] אינו דין שטעון יסוד!?
תלמוד לומר: [20] (ויקרא טז כ) וכלה מכפר את הקדש [ואת אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי] שלמו כל הכפרות כולן [21] - דברי רבי ישמעאל.
קל וחומר לפר כהן משיח [משעיר נשיא] מעתה [22]: ומה מי שאין נכנס דמו לפנים לא חובה ולא מצוה טעון יסוד [23], מי שנכנס דמו לפנים [בין לחובה בין] למצוה [24] - אינו דין שטעון יסוד? [25]
תלמוד לומר: ואת כל דם הפר ישפך: נתקו הכתוב לעשה ועשאו שירי מצוה, לומר לך: שירים אין מעכבין [27].
וסבר רבי ישמעאל מיצוי חטאת העוף מעכב? והתנא דבי רבי ישמעאל: (ויקרא ה ט) [והזה מדם החטאת על קיר המזבח] והנשאר בדם ימצה [אל יסוד המזבח חטאת הוא]; 'והנשאר ימצה' -
ושאינו נשאר לא ימצה [28]!
תרי תנאי ואליבא דרבי ישמעאל.
אמר רמי בר חמא: האי תנא סבר שירים מעכבי,
דתניא [ספרא צו פרשתא ג משנה ג-ד, בשנויים]: (ויקרא ו יט) הכהן המחטא אותה [יאכלנה במקום קדש תאכל בחצר אהל מועד] אותה שניתן דמה למעלה, ולא אותה שניתן דמה למטה [29];
אמרת? וכי מאין באתה [30]? מכלל שנאמר (דברים יב כז) [ועשית עלתיך הבשר והדם על מזבח ה' אלקיך] ודם זבחיך ישפך על מזבח [ה' אלקיך והבשר תאכל] [31] - למדנו לניתנין במתן ארבע שאם נתנן במתנה אחת – כיפר, יכול אף הניתנין למעלה שנתנן למטה כיפר?!
ודין הוא: נאמרו דמים למעלה [32] ונאמרו דמים למטן [33]; מה דמים האמורים למטן שנתנן למעלן לא כיפר [34] - אף דמים האמורים למעלן אם נתן למטה לא 'כיפר!
[גירסת השטמ"ק אות ד] לא! אם אמרת בניתנין למטה שכן אין סופן למעלה, תאמר בניתנין למעלה שכן סופן למטה [35]!
דמים הפנימיים יוכיחו, שסופן [36] לחוץ, ואם נתנן בתחלה בחוץ לא כיפר [37]!
לא! אם אמרת בדמים הפנימיים שאין מזבח הפנימי ממרקן [38], תאמר בעליונים [39] שהרי קרנות ממרקות אותן [40] [גירסת השטמ"ק אות ה:] הואיל וקרנות ממרקות אותן [41] - אם נתנן למטה כשרים [42]? - תלמוד לומר [43]: 'אותה אותה שניתן דמים למעלה ולא שניתן דמה למטה;
מאי שאין מזבח הפנימי ממרקן? - לאו אלו שיריים [44]!
אמר ליה רבא [45]: אי הכי [46] תיתי בקל וחומר [47]: מה שיריים הפנימיים שסופן חובה בחוץ [48], עשאן בתחלה בחוץ לא כיפר - הניתנין למעלה שאין סופן חובה למטה ועשאן בתחלה למטה אינו דין שלא כיפר? אלא [היות ואין צורך בלימוד של הברייתא בספרא ללמד ששיריים מעכבים, יש לפרש את הבריתא אחרת: במקום לומר: מאי שאין מזבח הפנימי ממרקן? - לאו אלו שיריים, תאמר: מאי שאין מזבח הפנימי ממרקן? -]: אין מזבח הפנימי ממרקן בלבד, אלא פרוכת [49].
[הגמרא ממשיכה לברר שיטות האומרים שיריים מעכבים:]
תנו רבנן [תוספתא יומא פ"ג מ"ה]: '(ויקרא טז כ) וכלה מכפר [את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי]: אם כיפר כלה, ואם לא כיפר לא כלה - דברי רבי עקיבא; אמר לו רבי יהודה [50]: מפני מה לא נאמר: אם כלה כיפר, אם לא כלה לא כיפר [51]: שאם חיסר אחת מכל המתנות לא עשה ולא כלום?'
מאי בינייהו?
רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי: חד אמר משמעות דורשין איכא בינייהו [52], וחד אמר שיריים מעכבין איכא בינייהו [53].
תסתיים דרבי יהושע בן לוי - הוא דאמר שיריים דמעכבי, דאמר רבי יהושע בן לוי: לדברי האומר 'שיריים מעכבין' - מביא פר אחד ומתחיל בתחלה בפנים [54];
אטו רבי יוחנן [55] - לית ליה הא סברא [56]? והאמר רבי יוחנן: [57] תנא רבי נחמיה [58] - כדברי האומר 'שירים מעכבין' [59]!
אלא: כ'דברי האומר' - ולאו להני תנאי [רבי עקיבא ורבי יהודה] [60] - הכא נמי 'כדברי האומר' - ולאו להני תנאי [61].
משנה:
חטאות הצבור והיחיד –
אלו הן חטאות הצבור [62]: שעירי ראשי חדשים ושל מועדות [63] –
שחיטתן בצפון [64], וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון ארבע מתנות על ארבע קרנות [65];
כיצד? -
הערות
עריכה- ^ ואי סלקא דעתך לגופיה אתא - הני למה לי? מה בא ללמדנו? לשירים: אשר ישפך שיריו למזבח החיצון? פשיטא דעליו ישפכם, דהא תחילת מתנותיו בחוץ נעשו! וכי תימא אי כתיב 'אל יסוד מזבח' סתמא הוה אמינא 'נפיך מיפך: שירי הדם הפנימיים הצריך הכתוב לשפוך בחוץ, ומהם אתה לומד ששירי החיצון יתננו לפנימי' - הא אין לו יסוד לפנימי עצמו! הילכך על כרחך תן יסוד למזבח של עולה קאמר
- ^ בשלמא אי דרשת ליה ליתן תורת שפיכת שיריים לכל דמים החיצונים - שפיר כתיב 'מזבח העולה': ליתן תורת יסוד למזבח העולה לכל דמים הנזרקים עליו; אלא אי לתחילת דמים קא דרשת ליה - תו ליכא למימר 'ליתן תורה כנגד היסוד למזבח העולה לכל דמיו', דהא חטאת טעונה מתן על ארבע קרנות, וקרן דרומית מזרחית בכלל, ועל כרחך אעולה לחודיה תדרשיה - הוה ליה למיכתב 'אל יסוד העולה': שתהא העולה כנגד היסוד; 'מזבח העולה' מאי היא
- ^ שיזרוק תחילת מתנות העולה בעליית אמה שמן הארץ עד הכניסה: שהיא כנוס אמה; דכולה ההוא אמה בין בגובהה בין בכניסה – 'יסוד' מיקרייא
- ^ השתא דכתיב 'אל יסוד המזבח': יסוד שהוא דומה למזבח, דהיינו גג של יסוד
- ^ רבי ישמעאל
- ^ כפרה הוא דלא מכפרי, אבל
- ^ רבי עקיבא, דמוסיף 'ואין באין לכפרה'
- ^ אשמעינן דאין מתן דמים של מתנות תלוי בהן, דלא מעכבי להו שיריים להזאות
- ^ בחטאות, ואפילו פנימיות
- ^ והנך שיריים דאיפלוג בהו רבי ישמעאל ורבי עקיבא
- ^ שהוא שירי הזאתו, דכתיב והזה מדם החטאת על קיר המזבח והנשאר בדם [ימצה אל יסוד המזבח חטאת הוא] (ויקרא ה ט)
- ^ דאמר דלרבי ישמעאל נמי: לא מעכבי שירים
- ^ בכהן משיח כתיב
- ^ 'ואת כל הדם ישפוך' היה יכול לכתוב
- ^ כגון פר כהן משיח, שכניסת דמו לפנים אינה חובה קבועה: שלא היה מצֻוֶּה לחטוא ולהביא חטאת
- ^ שפיכת שיריים
- ^ לא לחלוק הוא בא, אלא ללמד שאין שיריים מעכבין בו, והכי קאמר: פר יוה"כ - מקל וחומר הוא בא, וכתבו הכתוב: יכול לעכב כתבו לך? תלמוד לומר: וכלה מכפר כו'; מסקנא דמילתא דרבי ישמעאל – להא אתיא [ונכתב בברייתא אחרי לימודו של רבי עקיבא:]
- ^ פר יום הכפורים שהוא חובה קבועה בכל שנה, ורבי עקיבא בא להוסיף על דבריו: עד שאתה לומדו מהיכל שדם פר נכנס לו למצוה - צא ולמדו מלפני ולפנים, שאינו נכנס לו לא לחובה ולא למצוה וזה נכנס לו אפילו לחובה
- ^ דניהוי כמי ששנה עליו הכתוב לעכב, שהרי לא הוצרך לכתוב וכתבו
- ^ באחרי מות
- ^ בעבודות הללו האמורות בענין, ושפיכת שיריים לא נאמרו שם
- ^ מאחר שבאנו לכלל קל וחומר - יש לנו לדרוש קל וחומר כיוצא בו, ולומר ששיריים מעכבין בפר כהן משיח מריבוי הכתוב, שהרי בקל וחומר היה למד לשפיכת שיריים משעיר נשיא; יכול יעכבנו מעתה? תלמוד לומר וכלה
- ^ כגון שעיר נשיא וחטאת יחיד, שאין נכנסים להיכל לא חובה ולא מצוה - טעונין יסוד
- ^ פר משיח: שנכנס דמו לפנים מצוה
- ^ נראה בעיני דלא גרסינן בהאי מסקנא 'בין לחובה בין למצוה' אלא 'למצוה' גרידתא; ואי גרסינן לה - לא תיקשה אדתנא ברישא על דם פר משיח שאינו נכנס לפנים חובה - וכאן הוא שונה 'בין חובה בין מצוה': לגבי פר יום הכפורים לא הוי כניסת פר משיח חובה, שאינו חובה כמותו; אבל לגבי שעיר נשיא - דלא עייל ליה כלל - קרי לה לכניסת פר משיח 'חובה'; ובמסכת סוטה (דף מד:) אמרינן כהאי גוונא 'מצוה לגבי רשות - חובה קרי ליה'.
- ^ מעתה, דניהוי כמי ששנה עליו לעכב
- ^ נתקו הכתוב מסדר שאר העבודות, ועשאו שירי מצוה, ששנה בהילוך לשונו: שכל העבודות כתיב 'ולקח' 'והזה' 'ונתן' על קרנות, וכאן לא כתיב 'ושפך דמו אל יסוד' אלא שנה במשמעה לנתקו מכלל שאר העבודות, לומר שאינה חובה כמו אותם לעכב
- ^ כלומר: אם יצא כל הדם בהזאה - אין צריך מיצוי
- ^ המחטא אותה = הזורק את דמה; ובכללה דזאת תורת החטאת (ויקרא ו יח); כתיב אותה - מיעוטא היא: אם מחטא את דמה כהלכתו: שכתבתי לך בארבע קרנות, דהיינו 'למעלה' - הוא דהואי חיטוי, ונאכלת; אי לא - לא
- ^ להכשיר, שנזקקת להביא מקרא לפסול
- ^ שפיכה אחת ונאמר והבשר תאכל
- ^ בחטאת בהמה
- ^ מחוט הסיקרא, בחטאת העוף: והזה מדם החטאת [על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח חטאת הוא] (ויקרא ה ט), ודרשינן ליה (לקמן דף סד:): זה קיר התחתון
- ^ דהא כתיב בהזאתו חטאת היא - שאם שינה בה פסול; דהכי אמרינן (לקמן דף סו.) 'עשאה למעלה כמעשה כולן - פסול'
- ^ שירים ניתנין ליסוד
- ^ שפיכת שיריהם
- ^ דעיכובא כתיב בהו, כדרבינא מועשה [לפר] כאשר עשה (ויקרא ד כ)
- ^ שאין שם גמר מתן דמים: שעודן צריכין עבודה אחת, הילכך חמירי; ולקמן מפרש ואזיל מאי היא
- ^ בניתנין למעלה
- ^ שהוא גמר מתן דמיהם לעכב
- ^ דהא לכולי עלמא שיריים החיצונים לא מעכבי
- ^ הילכך לא חמירי, ויכשרו למטן
- ^ להכי איצטריך
- ^ דשפיכת שיריים מעכבי בהו
- ^ לרמי בר חמא
- ^ דשיריים מבחוץ מעכבי בהו
- ^ כל שכן דאתיא מקל וחומר, ולא בעי קרא
- ^ ומה דמים הפנימיים שסוף שיריהם חובה לחוץ לעכב
- ^ דדמן טעון תחילת הזייה על הפרוכת; הואיל וטעונין שתי עבודות בפנים - חמירי לעכב מלעשותן בחוץ - תאמר בניתנין למעלן: שכן קרנות ממרקות את עבודותיהן העליונות, ואין טעונין שתי עבודות, אבל בשיריים - לא קאמר דליעכבו
- ^ ולקמיה מפרש מאי קאמרי ומאי בינייהו
- ^ מפני מה לא נדרשנו כסדר מכתבו
- ^ תרווייהו - ללמד על המתנות שמעכבות קאמרי, אלא מר משמע ליה הכי ומר משמע ליה הכי: רבי עקיבא משמע ליה מדסיפא לרישא מדריש: בכפרה - דהיינו במתנות - תלויה השלמה, ושירים לא מעכבי; ורבי יהודה נמי: שירים לא מעכבי אית ליה, והכי קאמר: מאי טעמא תדרשיה הכי, דהשתא לא שמעינן מינה שכל מתנותיו מעכבות: דאיכא למימר בכפרת מתנה אחת קאמר, דומיא דחטאות החיצונות? אלא דרוש הכי: אם כלה הכל כמה שכתב - הוא דכיפר, ואם לא כלה כל מה שבענין - לא כיפר, ולמדנו שאם חיסר אחת מן המתנות - לא עשה כלום, ושיריים לא מעכבי, שאינן אמורין בענין זה: דגבי פר כהן משיח - הוא דאיתרבי פר יום הכיפורים לשירים; ולרבי יהודה איצטריך למילף עיכוב מתנות מהכא, משום דאמר: כי כתיבא 'חוקה' - בדברים הנעשין בבגדי לבן לפני ולפנים הוא דכתיב
- ^ ולרבי עקיבא לא מעכבי, והכי קאמר: אם כיפר מה שאמור בענין – כלה, דכתיב 'חוקה' לעיכובא; אבל שיריים - שאינה אמור בענין - לא מעכבי; ואתא רבי יהודה למימר: כלה כל צורכי עבודותיו, ואף המלמדין לו ממקום אחר – כיפר, ואם לא כלה - לא כיפר: שאם חיסר אחת מכל המתנות כו' - ואפילו במתן יסוד משמע
- ^ אם גמר מתנות כולן, ונשפך הדם - מביא פר אחר, ומתחיל בהיכל כדי שיהו לו שיריים: דאע"ג דאמרינן 'גמר מתנות מבפנים ונשפך הדם מביא פר אחר ויתחיל בפרכת', גמר מתנות שעל הפרכת ונשפך הדם - יביא פר אחר ויתחיל במזבח, ואין צריך להתחיל עבודה שהשלים: שכולן כפרה בפני עצמן לדברי האומר שיריים מעכבין, ולא אמרינן 'אם גמר מתנות מזבח הפנימי ונשפך הדם - יביא אחר וישפוך על יסוד החיצון' דאם כן לאו היינו 'שירים'! אלא במזבח יתחיל: שיֵעשו שיריים, וישפכם בחוץ; אלמא לרבי יהושע בן לוי איכא למאן דאמר 'שיריים מעכבין'
- ^ בפרק 'השוחט' (לקמן דף קיא.)
- ^ דאיכא למאן דאמר שיריים מעכבין
- ^ דקתני 'רבי נחמיה אומר שירי הדם שהקריבו בחוץ - חייב', ואמר רבי יוחנן עלה:
- ^ למילתיה
- ^ אלמא לרבי יוחנן נמי איכא דאית ליה הכי
- ^ אלא מאי משני עלה דרבי יוחנן, כי מוקמן לה כרבי יהושע בן לוי? - מבעיא לן לשנויי אדרבי יוחנן: 'לדברי האומר' דקאמר - אתנאי אחרים קאי, ולא אהני תנאי דלעיל קאי: ארבי יהודה ורבי עקיבא
- ^ הכא נמי איכא למימר דרבי יוחנן - הוא דאמר 'שיריים מעכבים איכא בינייהו', והא דקאמר רבי יהושע בן לוי 'לדברי האומר' - לאו אהני תנאי קאי
- ^ שאנו צריכים להזכירם, שהרי הפנימיות: פר העדה, ושעירי עבודת כוכבים - כבר נשנו
- ^ שהן על מזבח החיצון
- ^ שהרי למדנו בבנין אב לכל חטאות
- ^ כדילפינן 'מקרנות קרנות' בפרק 'בית שמאי' (לעיל דף לז:)