פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי זבחים דף פה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה [1] בחוץ [2].

מתיב רב חייא בר אבין: [משנה פ"יג מ"ז] 'השוחט עוף [3] בפנים ומעלה בחוץ - פטור [4]; שחט בחוץ ומעלה בחוץ - חייב [5]' - [6] נימא 'לא תהא פחותה משוחט ומעלה בחוץ'?

תיובתא.

איבעית אימא: שחיטת העוף בפנים - מיקטל קטליה [7].

אמר עולא: אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן - לא ירדו: נעשו 'לחמו של מזבח'.

אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא [בדברי רבי שמעון בבריתא בתחילת הגמרא: ספרא צו פרשה א משנה ז-ח]: שנשפך דמה [8] ושיצא דמה חוץ לקלעים: ומה התם דאם בא לזרוק אין לו לזרוק, אמרת 'אם עלו לא ירדו' [9], הכא - דאם בא לזרוק זורק - לא כל שכן [10]!

תרגמא אקדשי קדשים [11]

הרי פסח [12] דקדשים קלים הוא!?

תרגמא בשלא לשמן [13].

תנן: וכולן שעלו חיין לגבי מזבח ירדו [14] - הא שחוטין לא ירדו [15]; מאי? לאו לא שנא קדשי קדשים לא שנא קדשים קלים?

[16] לא! [17] 'הא שחוטין: [18] מהן [19] ירדו, [20] מהן [21] לא ירדו'.

והא כולן קתני [22]?

כולם – אחיין [23].

פשיטא [24]!?

לעולם אחיין [25], ובדוקין שבעין [26], ואליבא דרבי עקיבא [27] דאמר [28] '[29] אם עלו לא ירדו' [30].

במאי אוקימתא? – בפסולין [שעלו למזבח חיים]? אימא סיפא: וכן עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד; שחטה בראש המזבח יפשיט וינתח במקומה ואי פסולה - בת הפשט ונתוח היא? (ויקרא א ו) [והפשיט את העלה] ונתח אותה [לנתחיה] אמר רחמנא: [31] אותה = כשרה, ולא פסולה [32].

סיפא [33] אתאן לכשרה [34].

ומאי קמשמע לן [35]?

[36] דיש הפשט [37] ונתוח בראש המזבח [38].

ולמאן דאמר אין הפשט ונתוח בראש המזבח [39] - מאי איכא למימר?

הכא במאי עסקינן? [40] כגון שהיתה לו שעת הכושר [41] ונפסלה [42], ורבי אלעזר ברבי שמעון היא, דאמר [43]: כיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת [44] - יפשיטנה ועורה לכהנים [45] [46];

ואלא [47] דקתני [48] כיצד עושה? [49] מוריד את הקרבים למטה ומדיחן למה לי [50]?

[51] היכי נעביד? נקרבינהו [52] בפרתייהו [53]? - (מלאכי א ח) [וכי תגשון עור לזבח אין רע וכי תגישו פסח וחלה אין רע] הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך [אמר ה' צבאות]?!

אנן - הכי קאמרינן: מדיחן למה לי [54]?

[55] דאי מיתרמי כהן אחרינא ולא ידע [56] נסקינהו.


עמוד ב

[57] ואנן ניקו נעביד להו לכהנים מילתא דאתו בה לידי תקלה [58]?

[לולי המילה ברש"י 'ומשני' היה נראה לפרש שהכל אתקפתא אחת: אנן - הכי קאמרינן: מדיחן למה לי [59]? דאי מיתרמי כהן אחרינא ולא ידע [60] נסקינהו [ובגלל שהיא נקיה עלול כהן לטעות ולהעלותם]? ואנן ניקו נעביד להו לכהנים מילתא דאתו בה לידי תקלה [61]?]

אפילו הכי עדיפא: שלא יהו קדשי שמים מוטלים כנבילה [62].

אמר רבי חייא בר אבא: בעי רבי יוחנן: אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן - ירדו או לא ירדו?

אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך מעילה [63]!?

אמר ליה: מעילה לא קמיבעיא לי, דזריקה הוא דקבעה להו במעילה; כי קמיבעיא ליה ירידה; ופשיט: לא ירדו [64], ואין בהן מעילה [65].

רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אמר רבי חייא בר אבא: בעי רבי יוחנן: אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן - יש בהן מעילה או לא?

אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך ירידה?

אמר ליה: ירידה לא קא מיבעיא לי, דנעשו 'לחמו של מזבח'; כי קמיבעיא לי מעילה; ופשיט הכי: לא ירדו ואין בהן מעילה.

ואלו לא היה פסולן [בקדש: הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטרפה, והיוצא דופן, ובעלי מומין; רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין]:

אמר רבי יוחנן: לא הכשיר רבי עקיבא אלא בדוקין שבעין [66], הואיל וכשרים בעופות [67]; והוא שקדם הקדשן את מומן [68]; ומודה רבי עקיבא בעולת נקבה [69] דכשקדם מומה להקדשה דמיא [70].

בעי רבי ירמיה: יש נרבע בעופות או אין נרבע בעופות [71]? מי אמר [ספרא ויקרא דבורא דהדבה פרשתא ב משנה ז-ח] מן הבהמה - להוציא את הרובע והנרבע כל היכא דאיתיה ברובע איתיה בנרבע, כל היכא דליתיה ברובע ליתיה בנרבע? או דלמא הרי נעבדה בו עבירה?

אמר רבה: תא שמע: רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין ואם איתא [72] - נכשיר [73] נמי בנרבע [74], הואיל וכשר בעופות [75]!?

שמע מינה.

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: ' אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: 'הנרבע [76], והמוקצה, והנעבד, ואתנן ומחיר, וטומטום ואנדרוגינוס [77] - כולן מטמאין בגדים אבית הבליעה'.

שמע מינה.

רבי חנינא סגן הכהנים [אומר: דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח]:

מאי קא משמע לן [78]?

איבעית אימא: מעשה קא משמע לן,

ואיבעית אימא: מאי 'דוחה'? - כלאחר יד [79].

כשם שאם עלה [כשם שאם עלו לא ירדו - כך אם ירדו לא יעלו;

וכולן שעלו חיים לראש המזבח – ירדו. עולה שעלתה חיה לראש המזבח – תרד; שחטה בראש המזבח - יפשיט וינתחה במקומה]:

אמר עולא: לא שנו אלא שלא משלה בהן האור, אבל משלה בהן האור [80] - יעלו [81].

רב מרי מתני [82] ארישא [83]; רב חנינא מסורא מתני אסיפא: העצמות והגידין והקרנים והטלפים, בזמן שמחוברין – יעלו; פרשו [84] - לא יעלו [85]; אמר עולא: לא שנו אלא שלא משלה בהן האור, אבל משלה בהן האור – יעלו.

מאן דמתני אסיפא - כל שכן ארישא [86], ומאן דמתני ארישא - אבל אסיפא [87]: לאו בני הקטרה נינהו [88].

משנה:

ואלו, אם עלו – ירדו [89]: בשר קדשי קדשים, ובשר קדשים קלים, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והקטורת [90] [ראה שטמ"ק אות ז];

הצמר שבראשי כבשים [91], ושער שבזקן תישים [92], והעצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהם מחוברים – יעלו, שנאמר (ויקרא א ט) [וקרבו וכרעיו ירחץ במים] והקטיר הכהן את הכל [המזבחה עלה אשה ריח ניחוח לה’]; פירשו - לא יעלו, שנאמר (דברים יב כז) ועשית עולותיך הבשר והדם [על מזבח ה' אלקיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל].

גמרא:

תנו רבנן [ספרי ראה פסקא עח]: (ויקרא א ט) [וקרבו וכרעיו ירחץ במים] והקטיר הכהן את הכל [המזבחה עלה אשה ריח ניחוח לה’] - לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים;

יכול אפילו פרשו?

תלמוד לומר: (דברים יב כז) ועשית עולותיך הבשר והדם [על מזבח ה' אלקיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל].

אי בשר ודם -עריכה

הערותעריכה

  1. ^ אותה
  2. ^ דקיימא לן ב'השוחט' (לקמן דף קו.) דחייב על שחיטתה ועל עלייתה
  3. ^ קדשים
  4. ^ על העלייתה, דאינו מתקבל בפנים אלא מלוק
  5. ^ על שתיהן: דהשוחט עוף קדשים בחוץ – חייב, דאיתרבי מ'או אשר ישחט' (ויקרא יז ג) בפרק 'השוחט' (שם דף קז.), וכי העלהו בחוץ - חייב דמרבינן ב'השוחט' (שם) לענין העלאת כל הנשחטין: דכי היכי דחייב על שחיטתן - חייב על העלאתן, דכתיב 'ואליהם תאמר' [שם, פסוק ח] לערב פרשיות
  6. ^ ואמאי השוחטו בפנים והעלהו בחוץ פטור?
  7. ^ לא שייכא שחיטה בפנים כלל, לא בחולין ולא בקדשים; אבל שחיטת לילה - שחיטה היא בחולין; הלכך בקדשים – 'שחיטה פסולה' היא קרויה
  8. ^ לא תרד הבשר אם עלה, וקא סלקא דעתא דבאימורי קדשים קלים נמי קאי
  9. ^ ומה נשפך דמה, דהוי עליית בשר לפני זריקה - דהא אין כאן זריקה, וגריעא משאר עולין לפני זריקה, דהתם אם בא לזרוק יש לו מה לזרוק, והכא אם בא לזרוק אין לו מה לזרוק, ואפילו הכי לא תרד
  10. ^ וכל שכן היכא דלא נשפך
  11. ^ פירוש המשנה הזאת בקדשי קדשים: שקדושת הגוף עליהן לפני זריקה
  12. '^ והרי פסח שנינו בה, דקתני סיפא והפסח והחטאת כו' וקא סלקא דעתא דאפסולי דקתני ברישא נמי קאי, כגון אם נשפך דמו או יצא
  13. ^ פסח לא תנא ליה אלא אפסולא דשלא לשמו, כדקתני בה 'ששחטן שלא לשמן'
  14. ^ קא סלקא דעתך הא כולן - אכל קדשים קאמר, ואכשרין קאי, ולא אפסולין דתני ברישא קאי: דלא שייך בהו חיין!: דבכל הפסולין הנזכרים ב'אם עלו לא ירדו' - אין בהן פסול מחיים; הלכך - אכשרין קאי, והאי כולן – על כרחך 'כל הקדשים' קאמר, לא שנא קדשי קדשים ולא שנא קדשים קלים
  15. ^ וקאמר 'הא שחוטין לא ירדו', ובלאחר זריקת דמים לא איצטריך לאשמועינן, דאמאי ירדו?
  16. ^ ומשני:
  17. ^ לא תימא 'הא שחוטין כולן לא ירדו' אלא אימא
  18. ^ יש
  19. ^ קדשים קלים
  20. ^ ויש
  21. ^ קדשי קדשים
  22. ^ מאי לאו אדוקיא דהא שחוטין לא ירדו נמי קאי
  23. ^ כולן משום חיין נקט לה, למימר דירדו: דאין מזבח מקדש חיין
  24. ^ דירדו, דהא חוזרין ועולין לאחר שחיטה, הואיל ובכשרין קיימי
  25. ^ נקט כולן, ולאשמועינן דירדו
  26. ^ ובדוקין שבעין איצטריך לאשמועינן שפסולין מחיים, וכי מחתינן להו - תו לא מסקי, דקיימא לן (לעיל דף פד.) בפסולין: כשם שאם עלו לא ירדו - כך אם ירדו לא יעלו, ואפילו הכי ירדו, דאין מזבח מקדש חיים
  27. ^ נקט לה
  28. ^ במתניתין
  29. ^ בעלי מומין -
  30. ^ ומוקמינן לה לקמן בדוקין שבעין, ואשמעינן מתניתין 'עלו חיים – ירדו', הא שחוטין - לא ירדו
  31. ^ אמרינן בתורת כהנים [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ד פרק ה משנה ז]
  32. ^ שאם נפסלה קודם הפש - שורפה בעזרה, והא נמי בראש המזבח: נהי דלא תרד - דקדשה מזבח - מיהו לא בעי הפשט ונתוח
  33. ^ דמתניתין
  34. ^ והכי קאמר: וכן עולה חיה כשרה שעלתה כו'
  35. ^ פשיטא דתרד, דהא הדרא סלקא
  36. ^ ומשני:
  37. ^ בכשרות
  38. ^ הא קא משמע לן: דהיכא דשחטה בראש המזבח - לא צריך לאחותה ואסוקה, ואף על גב דהדר סלקא, אלא מפשיטה בראש המזבח
  39. ^ הואיל והדר מצי לאסוקה - לאו אורח ארעא להפשיט שם
  40. ^ לעולם כשעלתה כשרה חיה, ומששחטה בראש המזבח וזרק דמה נפסלה; הלכך יפשיט וינתח במקומה: דאי מחית לה - תו לא סלקא; ודקשיא לך 'פסולה לאו בת הפשט היא' -
  41. ^ להפשט קודם פסולה
  42. ^ בת הפשט ונתוח היא, ואפילו היא למטה והבשר פסול ונשרף
  43. ^ לקמן בפרק 'טבול יום' (דף קד.)
  44. ^ להקטיר ונפסלה
  45. ^ כדכתיב (ויקרא ז ח) עור העולה אשר הקריב לכהן
  46. ^ ואין עורה נשרף עמה; הילכך השתא נמי כי איתא בראש המזבח ונקטרת - בעיא הפשט ונתוח
  47. ^ הא
  48. ^ בברייתא דזבחים [פ"ט מאן דאמר, בלי המילילם 'כיצד עושה’] גרסינן ליה גבי עולה שעלתה חיה למזבח ושחטה, וקאמר:
  49. ^ יפשוט וינתח במקומה, וקתני סיפא:
  50. ^ ואי בפסולה - מכי מחית לה תו לא סלקא!
  51. ^ ומשני:
  52. ^ לקרביים
  53. ^ בפרש שלהן - בתמיה
  54. ^ הואיל ולא הדרי סלקי
  55. ^ ומשני:
  56. ^ שנפסלה
  57. ^ לשון קושיא הוא:
  58. ^ להעלות פסולין שירדו
  59. ^ הואיל ולא הדרי סלקי
  60. ^ שנפסלה [שהרי הם ככל הקרביים הנקיים, שיש להעלותם]
  61. ^ להעלות פסולין שירדו
  62. ^ הקרבים בפרש שלהן
  63. ^ אי מהני להו לאיקבעינהו במעילה
  64. ^ דנעשו 'לחמו של מזבח'
  65. ^ ומיהו מעילה לית בהו: דלא הובררו לחלק ראוי לגבוה
  66. ^ 'דוקין' = טיל"א; לשון הנוטה כדוק שמים (ישעיהו מ כב) והוא לשון דק או תבלול בעינו (ויקרא כא כ)
  67. ^ דכתיב (ויקרא כב יט) תמים זכר בבקר בכשבים: תמות וזכרות בבהמה, ואין תמות וזכרות בעופות; ומיהו מחוסר אבר – לא, משום הקריבהו נא לפחתך (מלאכי א ח) וכן מום מגונה
  68. ^ שחלה עליהן קדושת מזבח [קודם], אבל קדם מומן להקדשן - לא היו קדשי מזבח מימיהן, ואין המזבח מקדשן
  69. ^ שעלתה למזבח תרד, ואף על פי שכשרה בעופות
  70. ^ דאין לך מום גדול מזה
  71. ^ עוף לא שייך ביה רובע דאין עוף רובע אשה
  72. ^ דעוף שנרבע כשר
  73. ^ לרבי עקיבא
  74. ^ בבהמה נרבעת: אם עלתה לא תרד
  75. ^ לכתחילה
  76. ^ ולא גרסינן 'הרובע' דהא בעוף קאי, ואין רובע בעוף, וקתני דיש נרבע
  77. ^ ואף על פי שלא נאמר תמות וזכרות בעופות - קסבר 'בריה בפני עצמה היא', ואינו ספק זכר ספק נקבה; ורבי אליעזר פליג עליה בבכורות (דף מב.) דקתני סיפא: 'רבי אליעזר אומר: כל מקום שנאמר זכר ונקבה - אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם'; ועוף - הואיל ולא נאמר בו זכר ונקבה - אי אתה יכול להוציא מביניהן טומטום ואנדרוגינוס [ושם בבכורות מב,א אומרת הגמרא: 'סמי מכאן טומטום’]
  78. ^ תנא קמא נמי 'ירדו' קאמר
  79. ^ ואין מורידן דרך בזיון בפרהסיא
  80. ^ כל דהו
  81. ^ דנעשו לחמו של אש
  82. ^ להא דעולא
  83. ^ כדאמרן: אפסולין שעלו וירדו, דקתני מתניתין לא יעלו
  84. ^ שחלצו מן הבשר לפני העלאתן
  85. ^ והוא הדין נמי דאם עלו ירדו, כדאמר לקמן בברייתא (דף פו.) אליבא דרבי, ומוקמינן מתניתין אליביה
  86. ^ דבשר עולה או אימורים - בני הקטרה נינהו אם לא נפסלו, והני - כיון דמשלה בהן האור - קדשינהו כמה שהן פסולין
  87. ^ עצמות וגידים
  88. ^ דאמרינן לקמן (שם) מ'ועשית עולותיך הבשר והדם' (ויקרא יב כז) הלכך לא שייכא בהו 'משלה אור' לקדשינהו
  89. ^ ואף על פי שכשרין: דלא שייך בהו מזבח כלל
  90. ^ שעלתה על מזבח החיצון, דהא לאו 'ראוי' הוא
  91. ^ רישא דבבא אחריתי היא, ובהדי עצמות וגידין קתני לה, וכמשפטן: שבראשי כבשי של עולה: שהראש אינו בכלל הפשט, וקרב עם עורו, כדאמר בשחיטת חולין בפרק ב (כז.) 'אין לי אלא נתחים שישנן בכלל הפשטה וישנן בכלל הקטרה; מנין לרבות את הראש - שכבר הותז בשחיטה, שאף על פי שאינו בהפשטה ישנו בהקטרה? ת"ל כו' ויש צמר בגובה ערפו אצל ראשו
  92. ^ עולה