ביאור:בבלי זבחים דף פה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה ^[1] בחוץ ^[2].

מתיב רב חייא בר אבין: [משנה פ"יג מ"ז] 'השוחט עוף ^[3] בפנים ומעלה בחוץ - פטור ^[4]; שחט בחוץ ומעלה בחוץ - חייב ^[5]' - ^[6] נימא 'לא תהא פחותה משוחט ומעלה בחוץ'?

תיובתא.

איבעית אימא: שחיטת העוף בפנים - מיקטל קטליה ^[7].

אמר עולא: אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן - לא ירדו: נעשו 'לחמו של מזבח'.

אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא [בדברי רבי שמעון בבריתא בתחילת הגמרא: ספרא צו פרשה א משנה ז-ח]: שנשפך דמה ^[8] ושיצא דמה חוץ לקלעים: ומה התם דאם בא לזרוק אין לו לזרוק, אמרת 'אם עלו לא ירדו' ^[9], הכא - דאם בא לזרוק זורק - לא כל שכן ^[10]!

תרגמא אקדשי קדשים ^[11]

הרי פסח ^[12] דקדשים קלים הוא!?

תרגמא בשלא לשמן ^[13].

תנן: וכולן שעלו חיין לגבי מזבח ירדו ^[14] - הא שחוטין לא ירדו ^[15]; מאי? לאו לא שנא קדשי קדשים לא שנא קדשים קלים?

^[16] לא! ^[17] 'הא שחוטין: ^[18] מהן ^[19] ירדו, ^[20] מהן ^[21] לא ירדו'.

והא כולן קתני ^[22]?

כולם – אחיין ^[23].

פשיטא ^[24]!?

לעולם אחיין ^[25], ובדוקין שבעין ^[26], ואליבא דרבי עקיבא ^[27] דאמר ^[28] '^[29] אם עלו לא ירדו' ^[30].

במאי אוקימתא? – בפסולין [שעלו למזבח חיים]? אימא סיפא: וכן עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד; שחטה בראש המזבח יפשיט וינתח במקומה ואי פסולה - בת הפשט ונתוח היא? (ויקרא א ו) [והפשיט את העלה] ונתח אותה [לנתחיה] אמר רחמנא: ^[31] אותה = כשרה, ולא פסולה ^[32].

סיפא ^[33] אתאן לכשרה ^[34].

ומאי קמשמע לן ^[35]?

^[36] דיש הפשט ^[37] ונתוח בראש המזבח ^[38].

ולמאן דאמר אין הפשט ונתוח בראש המזבח ^[39] - מאי איכא למימר?

הכא במאי עסקינן? ^[40] כגון שהיתה לו שעת הכושר ^[41] ונפסלה ^[42], ורבי אלעזר ברבי שמעון היא, דאמר ^[43]: כיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת ^[44] - יפשיטנה ועורה לכהנים ^[45] ^[46];

ואלא ^[47] דקתני ^[48] כיצד עושה? ^[49] מוריד את הקרבים למטה ומדיחן למה לי ^[50]?

^[51] היכי נעביד? נקרבינהו ^[52] בפרתייהו ^[53]? - (מלאכי א ח) [וכי תגשון עור לזבח אין רע וכי תגישו פסח וחלה אין רע] הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך [אמר ה' צבאות]?!

אנן - הכי קאמרינן: מדיחן למה לי ^[54]?

^[55] דאי מיתרמי כהן אחרינא ולא ידע ^[56] נסקינהו.

עמוד ב

^[57] ואנן ניקו נעביד להו לכהנים מילתא דאתו בה לידי תקלה ^[58]?

[לולי המילה ברש"י 'ומשני' היה נראה לפרש שהכל אתקפתא אחת: אנן - הכי קאמרינן: מדיחן למה לי ^[59]? דאי מיתרמי כהן אחרינא ולא ידע ^[60] נסקינהו [ובגלל שהיא נקיה עלול כהן לטעות ולהעלותם]? ואנן ניקו נעביד להו לכהנים מילתא דאתו בה לידי תקלה ^[61]?]

אפילו הכי עדיפא: שלא יהו קדשי שמים מוטלים כנבילה ^[62].

אמר רבי חייא בר אבא: בעי רבי יוחנן: אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן - ירדו או לא ירדו?

אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך מעילה ^[63]!?

אמר ליה: מעילה לא קמיבעיא לי, דזריקה הוא דקבעה להו במעילה; כי קמיבעיא ליה ירידה; ופשיט: לא ירדו ^[64], ואין בהן מעילה ^[65].

רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אמר רבי חייא בר אבא: בעי רבי יוחנן: אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן - יש בהן מעילה או לא?

אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך ירידה?

אמר ליה: ירידה לא קא מיבעיא לי, דנעשו 'לחמו של מזבח'; כי קמיבעיא לי מעילה; ופשיט הכי: לא ירדו ואין בהן מעילה.

ואלו לא היה פסולן [בקדש: הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטרפה, והיוצא דופן, ובעלי מומין; רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין]:

אמר רבי יוחנן: לא הכשיר רבי עקיבא אלא בדוקין שבעין ^[66], הואיל וכשרים בעופות ^[67]; והוא שקדם הקדשן את מומן ^[68]; ומודה רבי עקיבא בעולת נקבה ^[69] דכשקדם מומה להקדשה דמיא ^[70].

בעי רבי ירמיה: יש נרבע בעופות או אין נרבע בעופות ^[71]? מי אמר [ספרא ויקרא דבורא דהדבה פרשתא ב משנה ז-ח] מן הבהמה - להוציא את הרובע והנרבע כל היכא דאיתיה ברובע איתיה בנרבע, כל היכא דליתיה ברובע ליתיה בנרבע? או דלמא הרי נעבדה בו עבירה?

אמר רבה: תא שמע: רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין ואם איתא ^[72] - נכשיר ^[73] נמי בנרבע ^[74], הואיל וכשר בעופות ^[75]!?

שמע מינה.

אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: ' אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: 'הנרבע ^[76], והמוקצה, והנעבד, ואתנן ומחיר, וטומטום ואנדרוגינוס ^[77] - כולן מטמאין בגדים אבית הבליעה'.

שמע מינה.

רבי חנינא סגן הכהנים [אומר: דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח]:

מאי קא משמע לן ^[78]?

איבעית אימא: מעשה קא משמע לן,

ואיבעית אימא: מאי 'דוחה'? - כלאחר יד ^[79].

כשם שאם עלה [כשם שאם עלו לא ירדו - כך אם ירדו לא יעלו;

וכולן שעלו חיים לראש המזבח – ירדו. עולה שעלתה חיה לראש המזבח – תרד; שחטה בראש המזבח - יפשיט וינתחה במקומה]:

אמר עולא: לא שנו אלא שלא משלה בהן האור, אבל משלה בהן האור ^[80] - יעלו ^[81].

רב מרי מתני ^[82] ארישא ^[83]; רב חנינא מסורא מתני אסיפא: העצמות והגידין והקרנים והטלפים, בזמן שמחוברין – יעלו; פרשו ^[84] - לא יעלו ^[85]; אמר עולא: לא שנו אלא שלא משלה בהן האור, אבל משלה בהן האור – יעלו.

מאן דמתני אסיפא - כל שכן ארישא ^[86], ומאן דמתני ארישא - אבל אסיפא ^[87]: לאו בני הקטרה נינהו ^[88].

משנה:

ואלו, אם עלו – ירדו ^[89]: בשר קדשי קדשים, ובשר קדשים קלים, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והקטורת ^[90] [ראה שטמ"ק אות ז];

הצמר שבראשי כבשים ^[91], ושער שבזקן תישים ^[92], והעצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהם מחוברים – יעלו, שנאמר (ויקרא א ט) [וקרבו וכרעיו ירחץ במים] והקטיר הכהן את הכל [המזבחה עלה אשה ריח ניחוח לה’]; פירשו - לא יעלו, שנאמר (דברים יב כז) ועשית עולותיך הבשר והדם [על מזבח ה' אלקיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל].

גמרא:

תנו רבנן [ספרי ראה פסקא עח]: (ויקרא א ט) [וקרבו וכרעיו ירחץ במים] והקטיר הכהן את הכל [המזבחה עלה אשה ריח ניחוח לה’] - לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים;

יכול אפילו פרשו?

תלמוד לומר: (דברים יב כז) ועשית עולותיך הבשר והדם [על מזבח ה' אלקיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל].

אי בשר ודם -

הערות

^ אותה
^ דקיימא לן ב'השוחט' (לקמן דף קו.) דחייב על שחיטתה ועל עלייתה
^ קדשים
^ על העלייתה, דאינו מתקבל בפנים אלא מלוק
^ על שתיהן: דהשוחט עוף קדשים בחוץ – חייב, דאיתרבי מ'או אשר ישחט' (ויקרא יז ג) בפרק 'השוחט' (שם דף קז.), וכי העלהו בחוץ - חייב דמרבינן ב'השוחט' (שם) לענין העלאת כל הנשחטין: דכי היכי דחייב על שחיטתן - חייב על העלאתן, דכתיב 'ואליהם תאמר' [שם, פסוק ח] לערב פרשיות
^ ואמאי השוחטו בפנים והעלהו בחוץ פטור?
^ לא שייכא שחיטה בפנים כלל, לא בחולין ולא בקדשים; אבל שחיטת לילה - שחיטה היא בחולין; הלכך בקדשים – 'שחיטה פסולה' היא קרויה
^ לא תרד הבשר אם עלה, וקא סלקא דעתא דבאימורי קדשים קלים נמי קאי
^ ומה נשפך דמה, דהוי עליית בשר לפני זריקה - דהא אין כאן זריקה, וגריעא משאר עולין לפני זריקה, דהתם אם בא לזרוק יש לו מה לזרוק, והכא אם בא לזרוק אין לו מה לזרוק, ואפילו הכי לא תרד
^ וכל שכן היכא דלא נשפך
^ פירוש המשנה הזאת בקדשי קדשים: שקדושת הגוף עליהן לפני זריקה
'^ והרי פסח שנינו בה, דקתני סיפא והפסח והחטאת כו' וקא סלקא דעתא דאפסולי דקתני ברישא נמי קאי, כגון אם נשפך דמו או יצא
^ פסח לא תנא ליה אלא אפסולא דשלא לשמו, כדקתני בה 'ששחטן שלא לשמן'
^ קא סלקא דעתך הא כולן - אכל קדשים קאמר, ואכשרין קאי, ולא אפסולין דתני ברישא קאי: דלא שייך בהו חיין!: דבכל הפסולין הנזכרים ב'אם עלו לא ירדו' - אין בהן פסול מחיים; הלכך - אכשרין קאי, והאי כולן – על כרחך 'כל הקדשים' קאמר, לא שנא קדשי קדשים ולא שנא קדשים קלים
^ וקאמר 'הא שחוטין לא ירדו', ובלאחר זריקת דמים לא איצטריך לאשמועינן, דאמאי ירדו?
^ ומשני:
^ לא תימא 'הא שחוטין כולן לא ירדו' אלא אימא
^ יש
^ קדשים קלים
^ ויש
^ קדשי קדשים
^ מאי לאו אדוקיא דהא שחוטין לא ירדו נמי קאי
^ כולן משום חיין נקט לה, למימר דירדו: דאין מזבח מקדש חיין
^ דירדו, דהא חוזרין ועולין לאחר שחיטה, הואיל ובכשרין קיימי
^ נקט כולן, ולאשמועינן דירדו
^ ובדוקין שבעין איצטריך לאשמועינן שפסולין מחיים, וכי מחתינן להו - תו לא מסקי, דקיימא לן (לעיל דף פד.) בפסולין: כשם שאם עלו לא ירדו - כך אם ירדו לא יעלו, ואפילו הכי ירדו, דאין מזבח מקדש חיים
^ נקט לה
^ במתניתין
^ בעלי מומין -
^ ומוקמינן לה לקמן בדוקין שבעין, ואשמעינן מתניתין 'עלו חיים – ירדו', הא שחוטין - לא ירדו
^ אמרינן בתורת כהנים [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ד פרק ה משנה ז]
^ שאם נפסלה קודם הפש - שורפה בעזרה, והא נמי בראש המזבח: נהי דלא תרד - דקדשה מזבח - מיהו לא בעי הפשט ונתוח
^ דמתניתין
^ והכי קאמר: וכן עולה חיה כשרה שעלתה כו'
^ פשיטא דתרד, דהא הדרא סלקא
^ ומשני:
^ בכשרות
^ הא קא משמע לן: דהיכא דשחטה בראש המזבח - לא צריך לאחותה ואסוקה, ואף על גב דהדר סלקא, אלא מפשיטה בראש המזבח
^ הואיל והדר מצי לאסוקה - לאו אורח ארעא להפשיט שם
^ לעולם כשעלתה כשרה חיה, ומששחטה בראש המזבח וזרק דמה נפסלה; הלכך יפשיט וינתח במקומה: דאי מחית לה - תו לא סלקא; ודקשיא לך 'פסולה לאו בת הפשט היא' -
^ להפשט קודם פסולה
^ בת הפשט ונתוח היא, ואפילו היא למטה והבשר פסול ונשרף
^ לקמן בפרק 'טבול יום' (דף קד.)
^ להקטיר ונפסלה
^ כדכתיב (ויקרא ז ח) עור העולה אשר הקריב לכהן
^ ואין עורה נשרף עמה; הילכך השתא נמי כי איתא בראש המזבח ונקטרת - בעיא הפשט ונתוח
^ הא
^ בברייתא דזבחים [פ"ט מאן דאמר, בלי המילילם 'כיצד עושה’] גרסינן ליה גבי עולה שעלתה חיה למזבח ושחטה, וקאמר:
^ יפשוט וינתח במקומה, וקתני סיפא:
^ ואי בפסולה - מכי מחית לה תו לא סלקא!
^ ומשני:
^ לקרביים
^ בפרש שלהן - בתמיה
^ הואיל ולא הדרי סלקי
^ ומשני:
^ שנפסלה
^ לשון קושיא הוא:
^ להעלות פסולין שירדו
^ הואיל ולא הדרי סלקי
^ שנפסלה [שהרי הם ככל הקרביים הנקיים, שיש להעלותם]
^ להעלות פסולין שירדו
^ הקרבים בפרש שלהן
^ אי מהני להו לאיקבעינהו במעילה
^ דנעשו 'לחמו של מזבח'
^ ומיהו מעילה לית בהו: דלא הובררו לחלק ראוי לגבוה
^ 'דוקין' = טיל"א; לשון הנוטה כדוק שמים (ישעיהו מ כב) והוא לשון דק או תבלול בעינו (ויקרא כא כ)
^ דכתיב (ויקרא כב יט) תמים זכר בבקר בכשבים: תמות וזכרות בבהמה, ואין תמות וזכרות בעופות; ומיהו מחוסר אבר – לא, משום הקריבהו נא לפחתך (מלאכי א ח) וכן מום מגונה
^ שחלה עליהן קדושת מזבח [קודם], אבל קדם מומן להקדשן - לא היו קדשי מזבח מימיהן, ואין המזבח מקדשן
^ שעלתה למזבח תרד, ואף על פי שכשרה בעופות
^ דאין לך מום גדול מזה
^ עוף לא שייך ביה רובע דאין עוף רובע אשה
^ דעוף שנרבע כשר
^ לרבי עקיבא
^ בבהמה נרבעת: אם עלתה לא תרד
^ לכתחילה
^ ולא גרסינן 'הרובע' דהא בעוף קאי, ואין רובע בעוף, וקתני דיש נרבע
^ ואף על פי שלא נאמר תמות וזכרות בעופות - קסבר 'בריה בפני עצמה היא', ואינו ספק זכר ספק נקבה; ורבי אליעזר פליג עליה בבכורות (דף מב.) דקתני סיפא: 'רבי אליעזר אומר: כל מקום שנאמר זכר ונקבה - אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם'; ועוף - הואיל ולא נאמר בו זכר ונקבה - אי אתה יכול להוציא מביניהן טומטום ואנדרוגינוס [ושם בבכורות מב,א אומרת הגמרא: 'סמי מכאן טומטום’]
^ תנא קמא נמי 'ירדו' קאמר
^ ואין מורידן דרך בזיון בפרהסיא
^ כל דהו
^ דנעשו לחמו של אש
^ להא דעולא
^ כדאמרן: אפסולין שעלו וירדו, דקתני מתניתין לא יעלו
^ שחלצו מן הבשר לפני העלאתן
^ והוא הדין נמי דאם עלו ירדו, כדאמר לקמן בברייתא (דף פו.) אליבא דרבי, ומוקמינן מתניתין אליביה
^ דבשר עולה או אימורים - בני הקטרה נינהו אם לא נפסלו, והני - כיון דמשלה בהן האור - קדשינהו כמה שהן פסולין
^ עצמות וגידים
^ דאמרינן לקמן (שם) מ'ועשית עולותיך הבשר והדם' (ויקרא יב כז) הלכך לא שייכא בהו 'משלה אור' לקדשינהו
^ ואף על פי שכשרין: דלא שייך בהו מזבח כלל
^ שעלתה על מזבח החיצון, דהא לאו 'ראוי' הוא
^ רישא דבבא אחריתי היא, ובהדי עצמות וגידין קתני לה, וכמשפטן: שבראשי כבשי של עולה: שהראש אינו בכלל הפשט, וקרב עם עורו, כדאמר בשחיטת חולין בפרק ב (כז.) 'אין לי אלא נתחים שישנן בכלל הפשטה וישנן בכלל הקטרה; מנין לרבות את הראש - שכבר הותז בשחיטה, שאף על פי שאינו בהפשטה ישנו בהקטרה? ת"ל כו' ויש צמר בגובה ערפו אצל ראשו
^ עולה

[1] אותה

[2] דקיימא לן ב'השוחט' (לקמן דף קו.) דחייב על שחיטתה ועל עלייתה

[3] קדשים

[4] על העלייתה, דאינו מתקבל בפנים אלא מלוק

[5] על שתיהן: דהשוחט עוף קדשים בחוץ – חייב, דאיתרבי מ'או אשר ישחט' (ויקרא יז ג) בפרק 'השוחט' (שם דף קז.), וכי העלהו בחוץ - חייב דמרבינן ב'השוחט' (שם) לענין העלאת כל הנשחטין: דכי היכי דחייב על שחיטתן - חייב על העלאתן, דכתיב 'ואליהם תאמר' [שם, פסוק ח] לערב פרשיות

[6] ואמאי השוחטו בפנים והעלהו בחוץ פטור?

[7] לא שייכא שחיטה בפנים כלל, לא בחולין ולא בקדשים; אבל שחיטת לילה - שחיטה היא בחולין; הלכך בקדשים – 'שחיטה פסולה' היא קרויה

[8] לא תרד הבשר אם עלה, וקא סלקא דעתא דבאימורי קדשים קלים נמי קאי

[9] ומה נשפך דמה, דהוי עליית בשר לפני זריקה - דהא אין כאן זריקה, וגריעא משאר עולין לפני זריקה, דהתם אם בא לזרוק יש לו מה לזרוק, והכא אם בא לזרוק אין לו מה לזרוק, ואפילו הכי לא תרד

[10] וכל שכן היכא דלא נשפך

[11] פירוש המשנה הזאת בקדשי קדשים: שקדושת הגוף עליהן לפני זריקה

[12] '^ והרי פסח שנינו בה, דקתני סיפא והפסח והחטאת כו' וקא סלקא דעתא דאפסולי דקתני ברישא נמי קאי, כגון אם נשפך דמו או יצא

[13] פסח לא תנא ליה אלא אפסולא דשלא לשמו, כדקתני בה 'ששחטן שלא לשמן'

[14] קא סלקא דעתך הא כולן - אכל קדשים קאמר, ואכשרין קאי, ולא אפסולין דתני ברישא קאי: דלא שייך בהו חיין!: דבכל הפסולין הנזכרים ב'אם עלו לא ירדו' - אין בהן פסול מחיים; הלכך - אכשרין קאי, והאי כולן – על כרחך 'כל הקדשים' קאמר, לא שנא קדשי קדשים ולא שנא קדשים קלים

[15] וקאמר 'הא שחוטין לא ירדו', ובלאחר זריקת דמים לא איצטריך לאשמועינן, דאמאי ירדו?

[16] ומשני:

[17] לא תימא 'הא שחוטין כולן לא ירדו' אלא אימא

[18] יש

[19] קדשים קלים

[20] ויש

[21] קדשי קדשים

[22] מאי לאו אדוקיא דהא שחוטין לא ירדו נמי קאי

[23] כולן משום חיין נקט לה, למימר דירדו: דאין מזבח מקדש חיין

[24] דירדו, דהא חוזרין ועולין לאחר שחיטה, הואיל ובכשרין קיימי

[25] נקט כולן, ולאשמועינן דירדו

[26] ובדוקין שבעין איצטריך לאשמועינן שפסולין מחיים, וכי מחתינן להו - תו לא מסקי, דקיימא לן (לעיל דף פד.) בפסולין: כשם שאם עלו לא ירדו - כך אם ירדו לא יעלו, ואפילו הכי ירדו, דאין מזבח מקדש חיים

[27] נקט לה

[28] במתניתין

[29] בעלי מומין -

[30] ומוקמינן לה לקמן בדוקין שבעין, ואשמעינן מתניתין 'עלו חיים – ירדו', הא שחוטין - לא ירדו

[31] אמרינן בתורת כהנים [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ד פרק ה משנה ז]

[32] שאם נפסלה קודם הפש - שורפה בעזרה, והא נמי בראש המזבח: נהי דלא תרד - דקדשה מזבח - מיהו לא בעי הפשט ונתוח

[33] דמתניתין

[34] והכי קאמר: וכן עולה חיה כשרה שעלתה כו'

[35] פשיטא דתרד, דהא הדרא סלקא

[36] ומשני:

[37] בכשרות

[38] הא קא משמע לן: דהיכא דשחטה בראש המזבח - לא צריך לאחותה ואסוקה, ואף על גב דהדר סלקא, אלא מפשיטה בראש המזבח

[39] הואיל והדר מצי לאסוקה - לאו אורח ארעא להפשיט שם

[40] לעולם כשעלתה כשרה חיה, ומששחטה בראש המזבח וזרק דמה נפסלה; הלכך יפשיט וינתח במקומה: דאי מחית לה - תו לא סלקא; ודקשיא לך 'פסולה לאו בת הפשט היא' -

[41] להפשט קודם פסולה

[42] בת הפשט ונתוח היא, ואפילו היא למטה והבשר פסול ונשרף

[43] לקמן בפרק 'טבול יום' (דף קד.)

[44] להקטיר ונפסלה

[45] כדכתיב (ויקרא ז ח) עור העולה אשר הקריב לכהן

[46] ואין עורה נשרף עמה; הילכך השתא נמי כי איתא בראש המזבח ונקטרת - בעיא הפשט ונתוח

[47] הא

[48] בברייתא דזבחים [פ"ט מאן דאמר, בלי המילילם 'כיצד עושה’] גרסינן ליה גבי עולה שעלתה חיה למזבח ושחטה, וקאמר:

[49] יפשוט וינתח במקומה, וקתני סיפא:

[50] ואי בפסולה - מכי מחית לה תו לא סלקא!

[51] ומשני:

[52] לקרביים

[53] בפרש שלהן - בתמיה

[54] הואיל ולא הדרי סלקי

[55] ומשני:

[56] שנפסלה

[57] לשון קושיא הוא:

[58] להעלות פסולין שירדו

[59] הואיל ולא הדרי סלקי

[60] שנפסלה [שהרי הם ככל הקרביים הנקיים, שיש להעלותם]

[61] להעלות פסולין שירדו

[62] הקרבים בפרש שלהן

[63] אי מהני להו לאיקבעינהו במעילה

[64] דנעשו 'לחמו של מזבח'

[65] ומיהו מעילה לית בהו: דלא הובררו לחלק ראוי לגבוה

[66] 'דוקין' = טיל"א; לשון הנוטה כדוק שמים (ישעיהו מ כב) והוא לשון דק או תבלול בעינו (ויקרא כא כ)

[67] דכתיב (ויקרא כב יט) תמים זכר בבקר בכשבים: תמות וזכרות בבהמה, ואין תמות וזכרות בעופות; ומיהו מחוסר אבר – לא, משום הקריבהו נא לפחתך (מלאכי א ח) וכן מום מגונה

[68] שחלה עליהן קדושת מזבח [קודם], אבל קדם מומן להקדשן - לא היו קדשי מזבח מימיהן, ואין המזבח מקדשן

[69] שעלתה למזבח תרד, ואף על פי שכשרה בעופות

[70] דאין לך מום גדול מזה

[71] עוף לא שייך ביה רובע דאין עוף רובע אשה

[72] דעוף שנרבע כשר

[73] לרבי עקיבא

[74] בבהמה נרבעת: אם עלתה לא תרד

[75] לכתחילה

[76] ולא גרסינן 'הרובע' דהא בעוף קאי, ואין רובע בעוף, וקתני דיש נרבע

[77] ואף על פי שלא נאמר תמות וזכרות בעופות - קסבר 'בריה בפני עצמה היא', ואינו ספק זכר ספק נקבה; ורבי אליעזר פליג עליה בבכורות (דף מב.) דקתני סיפא: 'רבי אליעזר אומר: כל מקום שנאמר זכר ונקבה - אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם'; ועוף - הואיל ולא נאמר בו זכר ונקבה - אי אתה יכול להוציא מביניהן טומטום ואנדרוגינוס [ושם בבכורות מב,א אומרת הגמרא: 'סמי מכאן טומטום’]

[78] תנא קמא נמי 'ירדו' קאמר

[79] ואין מורידן דרך בזיון בפרהסיא

[80] כל דהו

[81] דנעשו לחמו של אש

[82] להא דעולא

[83] כדאמרן: אפסולין שעלו וירדו, דקתני מתניתין לא יעלו

[84] שחלצו מן הבשר לפני העלאתן

[85] והוא הדין נמי דאם עלו ירדו, כדאמר לקמן בברייתא (דף פו.) אליבא דרבי, ומוקמינן מתניתין אליביה

[86] דבשר עולה או אימורים - בני הקטרה נינהו אם לא נפסלו, והני - כיון דמשלה בהן האור - קדשינהו כמה שהן פסולין

[87] עצמות וגידים

[88] דאמרינן לקמן (שם) מ'ועשית עולותיך הבשר והדם' (ויקרא יב כז) הלכך לא שייכא בהו 'משלה אור' לקדשינהו

[89] ואף על פי שכשרין: דלא שייך בהו מזבח כלל

[90] שעלתה על מזבח החיצון, דהא לאו 'ראוי' הוא

[91] רישא דבבא אחריתי היא, ובהדי עצמות וגידין קתני לה, וכמשפטן: שבראשי כבשי של עולה: שהראש אינו בכלל הפשט, וקרב עם עורו, כדאמר בשחיטת חולין בפרק ב (כז.) 'אין לי אלא נתחים שישנן בכלל הפשטה וישנן בכלל הקטרה; מנין לרבות את הראש - שכבר הותז בשחיטה, שאף על פי שאינו בהפשטה ישנו בהקטרה? ת"ל כו' ויש צמר בגובה ערפו אצל ראשו

[92] עולה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]

[80]

[81]

[82]

[83]

[84]

[85]

[86]

[87]

[88]

[89]

[90]

[91]

[92]