ביאור:בבלי זבחים דף פה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה [1] בחוץ [2].
מתיב רב חייא בר אבין: [משנה פ"יג מ"ז] 'השוחט עוף [3] בפנים ומעלה בחוץ - פטור [4]; שחט בחוץ ומעלה בחוץ - חייב [5]' - [6] נימא 'לא תהא פחותה משוחט ומעלה בחוץ'?
תיובתא.
איבעית אימא: שחיטת העוף בפנים - מיקטל קטליה [7].
אמר עולא: אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן - לא ירדו: נעשו 'לחמו של מזבח'.
אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא [בדברי רבי שמעון בבריתא בתחילת הגמרא: ספרא צו פרשה א משנה ז-ח]: שנשפך דמה [8] ושיצא דמה חוץ לקלעים: ומה התם דאם בא לזרוק אין לו לזרוק, אמרת 'אם עלו לא ירדו' [9], הכא - דאם בא לזרוק זורק - לא כל שכן [10]!
תרגמא אקדשי קדשים [11]
הרי פסח [12] דקדשים קלים הוא!?
תרגמא בשלא לשמן [13].
תנן: וכולן שעלו חיין לגבי מזבח ירדו [14] - הא שחוטין לא ירדו [15]; מאי? לאו לא שנא קדשי קדשים לא שנא קדשים קלים?
[16] לא! [17] 'הא שחוטין: [18] מהן [19] ירדו, [20] מהן [21] לא ירדו'.
והא כולן קתני [22]?
כולם – אחיין [23].
פשיטא [24]!?
לעולם אחיין [25], ובדוקין שבעין [26], ואליבא דרבי עקיבא [27] דאמר [28] '[29] אם עלו לא ירדו' [30].
במאי אוקימתא? – בפסולין [שעלו למזבח חיים]? אימא סיפא: וכן עולה שעלתה חיה לראש המזבח תרד; שחטה בראש המזבח יפשיט וינתח במקומה ואי פסולה - בת הפשט ונתוח היא? (ויקרא א ו) [והפשיט את העלה] ונתח אותה [לנתחיה] אמר רחמנא: [31] אותה = כשרה, ולא פסולה [32].
ומאי קמשמע לן [35]?
[36] דיש הפשט [37] ונתוח בראש המזבח [38].
ולמאן דאמר אין הפשט ונתוח בראש המזבח [39] - מאי איכא למימר?
הכא במאי עסקינן? [40] כגון שהיתה לו שעת הכושר [41] ונפסלה [42], ורבי אלעזר ברבי שמעון היא, דאמר [43]: כיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת [44] - יפשיטנה ועורה לכהנים [45] [46];
ואלא [47] דקתני [48] כיצד עושה? [49] מוריד את הקרבים למטה ומדיחן למה לי [50]?
[51] היכי נעביד? נקרבינהו [52] בפרתייהו [53]? - (מלאכי א ח) [וכי תגשון עור לזבח אין רע וכי תגישו פסח וחלה אין רע] הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך [אמר ה' צבאות]?!
אנן - הכי קאמרינן: מדיחן למה לי [54]?
[55] דאי מיתרמי כהן אחרינא ולא ידע [56] נסקינהו.
[57] ואנן ניקו נעביד להו לכהנים מילתא דאתו בה לידי תקלה [58]?
[לולי המילה ברש"י 'ומשני' היה נראה לפרש שהכל אתקפתא אחת: אנן - הכי קאמרינן: מדיחן למה לי [59]? דאי מיתרמי כהן אחרינא ולא ידע [60] נסקינהו [ובגלל שהיא נקיה עלול כהן לטעות ולהעלותם]? ואנן ניקו נעביד להו לכהנים מילתא דאתו בה לידי תקלה [61]?]
אפילו הכי עדיפא: שלא יהו קדשי שמים מוטלים כנבילה [62].
אמר רבי חייא בר אבא: בעי רבי יוחנן: אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן - ירדו או לא ירדו?
אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך מעילה [63]!?
אמר ליה: מעילה לא קמיבעיא לי, דזריקה הוא דקבעה להו במעילה; כי קמיבעיא ליה ירידה; ופשיט: לא ירדו [64], ואין בהן מעילה [65].
רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אמר רבי חייא בר אבא: בעי רבי יוחנן: אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמן - יש בהן מעילה או לא?
אמר ליה רבי אמי: ותיבעי לך ירידה?
אמר ליה: ירידה לא קא מיבעיא לי, דנעשו 'לחמו של מזבח'; כי קמיבעיא לי מעילה; ופשיט הכי: לא ירדו ואין בהן מעילה.
ואלו לא היה פסולן [בקדש: הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטרפה, והיוצא דופן, ובעלי מומין; רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין]:
אמר רבי יוחנן: לא הכשיר רבי עקיבא אלא בדוקין שבעין [66], הואיל וכשרים בעופות [67]; והוא שקדם הקדשן את מומן [68]; ומודה רבי עקיבא בעולת נקבה [69] דכשקדם מומה להקדשה דמיא [70].
בעי רבי ירמיה: יש נרבע בעופות או אין נרבע בעופות [71]? מי אמר [ספרא ויקרא דבורא דהדבה פרשתא ב משנה ז-ח] מן הבהמה - להוציא את הרובע והנרבע כל היכא דאיתיה ברובע איתיה בנרבע, כל היכא דליתיה ברובע ליתיה בנרבע? או דלמא הרי נעבדה בו עבירה?
אמר רבה: תא שמע: רבי עקיבא מכשיר בבעלי מומין ואם איתא [72] - נכשיר [73] נמי בנרבע [74], הואיל וכשר בעופות [75]!?
שמע מינה.
אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: ' אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא: 'הנרבע [76], והמוקצה, והנעבד, ואתנן ומחיר, וטומטום ואנדרוגינוס [77] - כולן מטמאין בגדים אבית הבליעה'.
שמע מינה.
רבי חנינא סגן הכהנים [אומר: דוחה היה אבא את בעלי מומין מעל גבי המזבח]:
מאי קא משמע לן [78]?
איבעית אימא: מעשה קא משמע לן,
ואיבעית אימא: מאי 'דוחה'? - כלאחר יד [79].
כשם שאם עלה [כשם שאם עלו לא ירדו - כך אם ירדו לא יעלו;
וכולן שעלו חיים לראש המזבח – ירדו. עולה שעלתה חיה לראש המזבח – תרד; שחטה בראש המזבח - יפשיט וינתחה במקומה]:
אמר עולא: לא שנו אלא שלא משלה בהן האור, אבל משלה בהן האור [80] - יעלו [81].
רב מרי מתני [82] ארישא [83]; רב חנינא מסורא מתני אסיפא: העצמות והגידין והקרנים והטלפים, בזמן שמחוברין – יעלו; פרשו [84] - לא יעלו [85]; אמר עולא: לא שנו אלא שלא משלה בהן האור, אבל משלה בהן האור – יעלו.
מאן דמתני אסיפא - כל שכן ארישא [86], ומאן דמתני ארישא - אבל אסיפא [87]: לאו בני הקטרה נינהו [88].
משנה:
ואלו, אם עלו – ירדו [89]: בשר קדשי קדשים, ובשר קדשים קלים, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושירי מנחות, והקטורת [90] [ראה שטמ"ק אות ז];
הצמר שבראשי כבשים [91], ושער שבזקן תישים [92], והעצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שהם מחוברים – יעלו, שנאמר (ויקרא א ט) [וקרבו וכרעיו ירחץ במים] והקטיר הכהן את הכל [המזבחה עלה אשה ריח ניחוח לה’]; פירשו - לא יעלו, שנאמר (דברים יב כז) ועשית עולותיך הבשר והדם [על מזבח ה' אלקיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל].
גמרא:
תנו רבנן [ספרי ראה פסקא עח]: (ויקרא א ט) [וקרבו וכרעיו ירחץ במים] והקטיר הכהן את הכל [המזבחה עלה אשה ריח ניחוח לה’] - לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים;
יכול אפילו פרשו?
תלמוד לומר: (דברים יב כז) ועשית עולותיך הבשר והדם [על מזבח ה' אלקיך ודם זבחיך ישפך על מזבח ה' אלקיך והבשר תאכל].
אי בשר ודם - עריכה
הערות עריכה
- ^ אותה
- ^ דקיימא לן ב'השוחט' (לקמן דף קו.) דחייב על שחיטתה ועל עלייתה
- ^ קדשים
- ^ על העלייתה, דאינו מתקבל בפנים אלא מלוק
- ^ על שתיהן: דהשוחט עוף קדשים בחוץ – חייב, דאיתרבי מ'או אשר ישחט' (ויקרא יז ג) בפרק 'השוחט' (שם דף קז.), וכי העלהו בחוץ - חייב דמרבינן ב'השוחט' (שם) לענין העלאת כל הנשחטין: דכי היכי דחייב על שחיטתן - חייב על העלאתן, דכתיב 'ואליהם תאמר' [שם, פסוק ח] לערב פרשיות
- ^ ואמאי השוחטו בפנים והעלהו בחוץ פטור?
- ^ לא שייכא שחיטה בפנים כלל, לא בחולין ולא בקדשים; אבל שחיטת לילה - שחיטה היא בחולין; הלכך בקדשים – 'שחיטה פסולה' היא קרויה
- ^ לא תרד הבשר אם עלה, וקא סלקא דעתא דבאימורי קדשים קלים נמי קאי
- ^ ומה נשפך דמה, דהוי עליית בשר לפני זריקה - דהא אין כאן זריקה, וגריעא משאר עולין לפני זריקה, דהתם אם בא לזרוק יש לו מה לזרוק, והכא אם בא לזרוק אין לו מה לזרוק, ואפילו הכי לא תרד
- ^ וכל שכן היכא דלא נשפך
- ^ פירוש המשנה הזאת בקדשי קדשים: שקדושת הגוף עליהן לפני זריקה
- '^ והרי פסח שנינו בה, דקתני סיפא והפסח והחטאת כו' וקא סלקא דעתא דאפסולי דקתני ברישא נמי קאי, כגון אם נשפך דמו או יצא
- ^ פסח לא תנא ליה אלא אפסולא דשלא לשמו, כדקתני בה 'ששחטן שלא לשמן'
- ^ קא סלקא דעתך הא כולן - אכל קדשים קאמר, ואכשרין קאי, ולא אפסולין דתני ברישא קאי: דלא שייך בהו חיין!: דבכל הפסולין הנזכרים ב'אם עלו לא ירדו' - אין בהן פסול מחיים; הלכך - אכשרין קאי, והאי כולן – על כרחך 'כל הקדשים' קאמר, לא שנא קדשי קדשים ולא שנא קדשים קלים
- ^ וקאמר 'הא שחוטין לא ירדו', ובלאחר זריקת דמים לא איצטריך לאשמועינן, דאמאי ירדו?
- ^ ומשני:
- ^ לא תימא 'הא שחוטין כולן לא ירדו' אלא אימא
- ^ יש
- ^ קדשים קלים
- ^ ויש
- ^ קדשי קדשים
- ^ מאי לאו אדוקיא דהא שחוטין לא ירדו נמי קאי
- ^ כולן משום חיין נקט לה, למימר דירדו: דאין מזבח מקדש חיין
- ^ דירדו, דהא חוזרין ועולין לאחר שחיטה, הואיל ובכשרין קיימי
- ^ נקט כולן, ולאשמועינן דירדו
- ^ ובדוקין שבעין איצטריך לאשמועינן שפסולין מחיים, וכי מחתינן להו - תו לא מסקי, דקיימא לן (לעיל דף פד.) בפסולין: כשם שאם עלו לא ירדו - כך אם ירדו לא יעלו, ואפילו הכי ירדו, דאין מזבח מקדש חיים
- ^ נקט לה
- ^ במתניתין
- ^ בעלי מומין -
- ^ ומוקמינן לה לקמן בדוקין שבעין, ואשמעינן מתניתין 'עלו חיים – ירדו', הא שחוטין - לא ירדו
- ^ אמרינן בתורת כהנים [ספרא ויקרא דבורא דנדבה פרשתא ד פרק ה משנה ז]
- ^ שאם נפסלה קודם הפש - שורפה בעזרה, והא נמי בראש המזבח: נהי דלא תרד - דקדשה מזבח - מיהו לא בעי הפשט ונתוח
- ^ דמתניתין
- ^ והכי קאמר: וכן עולה חיה כשרה שעלתה כו'
- ^ פשיטא דתרד, דהא הדרא סלקא
- ^ ומשני:
- ^ בכשרות
- ^ הא קא משמע לן: דהיכא דשחטה בראש המזבח - לא צריך לאחותה ואסוקה, ואף על גב דהדר סלקא, אלא מפשיטה בראש המזבח
- ^ הואיל והדר מצי לאסוקה - לאו אורח ארעא להפשיט שם
- ^ לעולם כשעלתה כשרה חיה, ומששחטה בראש המזבח וזרק דמה נפסלה; הלכך יפשיט וינתח במקומה: דאי מחית לה - תו לא סלקא; ודקשיא לך 'פסולה לאו בת הפשט היא' -
- ^ להפשט קודם פסולה
- ^ בת הפשט ונתוח היא, ואפילו היא למטה והבשר פסול ונשרף
- ^ לקמן בפרק 'טבול יום' (דף קד.)
- ^ להקטיר ונפסלה
- ^ כדכתיב (ויקרא ז ח) עור העולה אשר הקריב לכהן
- ^ ואין עורה נשרף עמה; הילכך השתא נמי כי איתא בראש המזבח ונקטרת - בעיא הפשט ונתוח
- ^ הא
- ^ בברייתא דזבחים [פ"ט מאן דאמר, בלי המילילם 'כיצד עושה’] גרסינן ליה גבי עולה שעלתה חיה למזבח ושחטה, וקאמר:
- ^ יפשוט וינתח במקומה, וקתני סיפא:
- ^ ואי בפסולה - מכי מחית לה תו לא סלקא!
- ^ ומשני:
- ^ לקרביים
- ^ בפרש שלהן - בתמיה
- ^ הואיל ולא הדרי סלקי
- ^ ומשני:
- ^ שנפסלה
- ^ לשון קושיא הוא:
- ^ להעלות פסולין שירדו
- ^ הואיל ולא הדרי סלקי
- ^ שנפסלה [שהרי הם ככל הקרביים הנקיים, שיש להעלותם]
- ^ להעלות פסולין שירדו
- ^ הקרבים בפרש שלהן
- ^ אי מהני להו לאיקבעינהו במעילה
- ^ דנעשו 'לחמו של מזבח'
- ^ ומיהו מעילה לית בהו: דלא הובררו לחלק ראוי לגבוה
- ^ 'דוקין' = טיל"א; לשון הנוטה כדוק שמים (ישעיהו מ כב) והוא לשון דק או תבלול בעינו (ויקרא כא כ)
- ^ דכתיב (ויקרא כב יט) תמים זכר בבקר בכשבים: תמות וזכרות בבהמה, ואין תמות וזכרות בעופות; ומיהו מחוסר אבר – לא, משום הקריבהו נא לפחתך (מלאכי א ח) וכן מום מגונה
- ^ שחלה עליהן קדושת מזבח [קודם], אבל קדם מומן להקדשן - לא היו קדשי מזבח מימיהן, ואין המזבח מקדשן
- ^ שעלתה למזבח תרד, ואף על פי שכשרה בעופות
- ^ דאין לך מום גדול מזה
- ^ עוף לא שייך ביה רובע דאין עוף רובע אשה
- ^ דעוף שנרבע כשר
- ^ לרבי עקיבא
- ^ בבהמה נרבעת: אם עלתה לא תרד
- ^ לכתחילה
- ^ ולא גרסינן 'הרובע' דהא בעוף קאי, ואין רובע בעוף, וקתני דיש נרבע
- ^ ואף על פי שלא נאמר תמות וזכרות בעופות - קסבר 'בריה בפני עצמה היא', ואינו ספק זכר ספק נקבה; ורבי אליעזר פליג עליה בבכורות (דף מב.) דקתני סיפא: 'רבי אליעזר אומר: כל מקום שנאמר זכר ונקבה - אתה מוציא טומטום ואנדרוגינוס מביניהם'; ועוף - הואיל ולא נאמר בו זכר ונקבה - אי אתה יכול להוציא מביניהן טומטום ואנדרוגינוס [ושם בבכורות מב,א אומרת הגמרא: 'סמי מכאן טומטום’]
- ^ תנא קמא נמי 'ירדו' קאמר
- ^ ואין מורידן דרך בזיון בפרהסיא
- ^ כל דהו
- ^ דנעשו לחמו של אש
- ^ להא דעולא
- ^ כדאמרן: אפסולין שעלו וירדו, דקתני מתניתין לא יעלו
- ^ שחלצו מן הבשר לפני העלאתן
- ^ והוא הדין נמי דאם עלו ירדו, כדאמר לקמן בברייתא (דף פו.) אליבא דרבי, ומוקמינן מתניתין אליביה
- ^ דבשר עולה או אימורים - בני הקטרה נינהו אם לא נפסלו, והני - כיון דמשלה בהן האור - קדשינהו כמה שהן פסולין
- ^ עצמות וגידים
- ^ דאמרינן לקמן (שם) מ'ועשית עולותיך הבשר והדם' (ויקרא יב כז) הלכך לא שייכא בהו 'משלה אור' לקדשינהו
- ^ ואף על פי שכשרין: דלא שייך בהו מזבח כלל
- ^ שעלתה על מזבח החיצון, דהא לאו 'ראוי' הוא
- ^ רישא דבבא אחריתי היא, ובהדי עצמות וגידין קתני לה, וכמשפטן: שבראשי כבשי של עולה: שהראש אינו בכלל הפשט, וקרב עם עורו, כדאמר בשחיטת חולין בפרק ב (כז.) 'אין לי אלא נתחים שישנן בכלל הפשטה וישנן בכלל הקטרה; מנין לרבות את הראש - שכבר הותז בשחיטה, שאף על פי שאינו בהפשטה ישנו בהקטרה? ת"ל כו' ויש צמר בגובה ערפו אצל ראשו
- ^ עולה