ביאור:בבלי זבחים דף יט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
כנגד אצילי ידיהן [1].
אמר רב אשי: אמר לי הונא בר נתן: זימנא חדא הוה קאימנא קמיה דאיזגדר מלכא [2], והוה מדלי לי המיינאי ותיתייה ניהליה [3] ואמר לי: (שמות יט ו) [ואתם תהיו לי] ממלכת כהנים וגוי קדוש [וגוי קדוש אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל] כתיב בכו [4].
כי אתאי קמיה דאמימר, אמר ליה: אקיים בך (ישעיהו מט כג) והיו מלכים אומניך [ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני ה' אשר לא יבשו קוי].
תנן התם [עירובין פ"י מ"יד]: כהן שלקה באצבעו - כורך עליה גמי [5] – במקדש [ואפילו בשבת], אבל לא במדינה [6]; ואם להוציא ממנה דם [7] - כאן וכאן אסור [8].
אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא: לא שנו אלא גמי, אבל צילצול [9] קטן הוי יתור בגדים;
ורבי יוחנן אמר: לא אמרו יתור בגדים אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים [10] - לא הוי יתור.
ותיפוק ליה משום חציצה [11]?
בשמאל [12]; אי נמי שלא במקום עבודה [13];
ופליגא [14] דרבא, דאמר רבא אמר רב חסדא: במקום בגדים - אפילו נימא אחת חוצצת; שלא במקום בגדים - שלש על שלש חוצצת [15], פחות מכאן אינן חוצצת [16].
אדרבי יוחנן - ודאי פליגא [17]; אדרבי יהודה בריה דרבי חייא - מי לימא דפליגא [18]? שאני צילצול קטן, דחשיב [19].
לישנא אחרינא אמרי לה: אמר רבי יהודה בריה דרבי חייא: 'לא שנו אלא גמי, אבל צילצול קטן – חוצץ'; ורבי יוחנן אמר: 'לא אמרו חציצה בפחות משלש על שלש אלא במקום בגדים, אבל שלא במקום בגדים - שלש על שלש חוצצות, פחות מיכן אינה חוצצת', והיינו דרבא אמר רב חסדא [20];
לימא פליגא [21] אדרבי יהודה בריה דרבי חייא [22]?
שאני צילצול קטן דחשיב.
ולרבי יוחנן [23], מאי איריא גמי [24]? לשמועינן צילצול קטן [25]!?
מילתא אגב אורחיה קא משמע לן: דגמי מסי [26].
בעי רבא:
1. נכנסה לו רוח בבגדו [27] – מהו? על בשרו בעינן, והא ליכא? או דלמא דרך לבישה בכך?
2. כינה - מהו שתחוץ?
מתה לא תבעי לך, דודאי חייצא; חיה מאי? מי אמרינן 'כיון דאתא ואזלא - רביתא היא [28], ולא חייצא? או דלמא כיון דקפיד עלה [29] – חייצא?
3. עפר מהו שיחוץ?
עפר ודאי חייץ, אלא אבק עפר [30] - מהו?
4. בית השחי [31] מהו שיחוץ? על בשרו בעינן [32], והא ליכא? או דלמא דרך לבישה בכך?
5. הכניס ידו לתוך חיקו - מהו? גופו [33] מי חייץ או לא?
6. נימא [34] - מהו שתחוץ?
נימא ודאי חייצא, אלא נימא מדולדלת [35] - מהו?
בעי מר בר רב אשי: יצא שערו בבגדו [36] - מהו [37]? שערו כגופו דמי או לאו כגופו דמי?
בעי רבי זירא: תפילין מהו שיחוצו [38]? אליבא דמאן דאמר [39] 'לילה לאו זמן תפילין הוא' - לא תבעי לך [40]: כיון דלילה חייצי [41] - יום נמי חייצי [42]; כי תיבעי לך למאן דאמר 'לילה זמן תפילין' – מאי? מצוה דגופיה חייץ או לא חייץ?
איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבי אמי, אמר להו: תלמוד ערוך הוא בידינו: תפילין חוצצות.
מיתיבי: 'כהנים בעבודתן, ולוים בדוכנן [43], וישראל במעמדן [44] - פטורין מן התפלה [45] ומן התפילין [46]' – מאי? לאו אם הניחן אינן חוצצות?
לא: אם הניחן - חוצצות.
אי הכי – פטורים? 'אסורים' מיבעי ליה!?
כיון דאיכא לוים וישראל דלא מתנו ליה 'אסורין' [47] - משום הכי תנא פטורין.
והתניא: 'אם הניחן אינן חוצצות'?
לא קשיא: הא דיד [48], הא דראש; מאי שנא דיד? דכתיב (ויקרא ו ג) [ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד] ילבש על בשרו [והרים את הדשן אשר תאכל האש את העלה על המזבח ושמו אצל המזבח]: שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו.
דראש נמי כתיב (שמות כט ו) ושמת המצנפת על ראשו [ונתת את נזר הקדש על המצנפת]?
תנא: שערו [49] היה נראה בין ציץ [50] למצנפת [51],
ששם מניחין תפילין [52].
מחוסר כיפורים [שעבודתו פסולה] - מנלן?
אמר רב הונא: אמר קרא (ויקרא יב ח) [ואם לא תמצא ידה די שה ולקחה שתי תרים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת] וכפר עליה הכהן וטהרה; 'טהרה' - מכלל שהיא טמאה [53].
ושלא רחוץ ידים ורגלים [עבודתו פסולה – מנין?]:
אתיא 'חוקה' 'חוקה' ממחוסר בגדים [כמו שפירש רש"י לעיל [יח,א]: [54]] [55].
תנו רבנן [תוספתא יומא פ"א מ"טו; תוספתא מנחות פ"א מ,ז]: 'כהן גדול שלא טבל ושלא קידש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה [56], [57] ועבד - עבודתו כשרה; ואחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שלא קידש ידיו ורגליו שחרית [58] ועבד - עבודתו פסולה [59].'
אמר ליה רב אסי לרבי יוחנן: מכדי חמש טבילות ועשרה קדושין - דאורייתא [60], וחוקה כתיב בהו [61] - ליעכבו!?
אמר ליה: אמר קרא (ויקרא טז ד) [כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו] ולבשם: לבישה מעכבת, ואין דבר אחר [62] מעכב [63].
צהבו פניו [64]!
אמר ליה: וי"ו אאופתא כתבי לך [65]: אי הכי - דצפרא נמי [66]? [אלא] אמר חזקיה [רבו של רבי יוחנן]: אמר קרא [67]: (שמות ל כא) [ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימתו] והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדורותם: דבר המעכב בזרעו [68] - מעכב בו [69], דבר שאינו מעכב בזרעו - אין מעכב בו.
רבי יונתן אמר: מהכא: (שמות מ לא) ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו [את ידיהם ואת רגליהם] דבר המעכב בבניו - מעכב בו, דבר שאינו מעכב בבניו - אין מעכב בו.
רבי יונתן - מאי טעמא לא אמר מדחזקיה?
אמר לך: ההוא - לדורות הוא דכתיב [70].
ואידך - מאי טעמא לא אמר מהאי?
מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו [71] - אין מקדשין בו, שנאמר (שמות מ לא) ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו [את ידיהם ואת רגליהם] [72]. [## אם כן – יצטרך ששה, שהרי לאהרן היו ארבעה בנים!]
תנו רבנן: כיצד מצות קידוש [73]?
מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית וידו השמאלית על גבי רגלו השמאלית ומקדש.
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מניח שתי ידיו זו על גב זו, ועל גבי שתי רגליו זו על גבי זו ומקדש.
אמרו לו: הפלגתה [74]! אי אפשר לעשות כן [75]!'
שפיר קאמרי ליה?
אמר רב יוסף: [76] וחבירו מסייעו [77].
מאי בינייהו [78]?
אמר אביי: עמידה מן הצד איכא בינייהו [79].
אמר ליה רב סמא בריה דרב אשי לרבינא: וליתיב מיתב ולקדש?
אמר קרא (שמות ל כ) [בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או בגשתם אל המזבח] לשרת [להקטיר אשה לה’] [80] ושירות - מעומד הוא [שנאמר: דברים יח,ה: כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך לעמד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים].
אינו צריך לקדש בלילה. אם לא יצא ולא הסיח דעתו:
תנו רבנן: קידש ידיו ורגליו ביום - אין צריך לקדש בלילה; בלילה - צריך לקדש ביום [81] - דברי רבי, שהיה רבי אומר: לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים.
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: אין לינה מועלת בקידוש ידים ורגלים.'
תניא אידך: 'היה עומד ומקריב על גבי מזבח כל הלילה לאורה - טעון קידוש ידים ורגלים - דברי רבי; רבי אלעזר בן רבי שמעון אומר: כיון שקידש ידיו ורגליו מתחילת עבודה [82] - אפילו מיכן ועד עשרה ימים [83] אינו צריך לקדש.'
וצריכא: דאי אשמעינן קמייתא, בההיא קאמר רבי דפסק ליה מעבודה לעבודה [84], אבל בהא, דלא פסק ליה - אימא מודי ליה רבי לרבי אלעזר ברבי שמעון? ואי אשמעינן בהא - בהא קאמר רבי אלעזר ברבי שמעון, אבל בהא אימא מודי ליה לרבי? – צריכא.
מאי טעמא דרבי?
דכתיב (שמות ל כ) [בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימתו או] בגשתם [אל המזבח לשרת להקטיר אשה לה’] [85].
מאי טעמא דרבי אלעזר בן רבי שמעון?
דכתיב 'בבואם' [86]!
ואידך נמי הא כתיב 'בבואם'?
אי כתיב 'בגשתם' ולא כתיב 'בבואם' הוה אמינא על כל גישה וגישה [87], כתב רחמנא 'בבואם'.
ואידך נמי - הא כתיב 'בגשתם'?
אי כתיב 'בבואם' ולא כתיב 'בגשתם' הוה אמינא אפילו אביאה ריקנית [88].
אביאה ריקנית? הא כתיב 'לשרת'!?
אלא 'בגשתם' מיבעי ליה לכדרב אחא בר יעקב, דאמר רב אחא בר יעקב [89]: הכל [90] מודים בקידוש שני [91] כשהוא לבוש – מקדש [92], דאמר קרא 'או בגשתם [ירחצו]’ מי שאינו מחוסר [93] אלא גישה בלבד, יצא זה שמחוסר לבישה וגישה;
הערות
עריכה- ^ על צלעותיהן כנגד המרפק
- ^ כך שמו ומלך פרס היה
- ^ אבנטו היה גבוה: חגור מלמעלה מכנגד אצילי ידיו, והפשיטו למטה כדי לנאותו
- ^ וצריכין אתם לנהוג עצמכם בתפארת של כהנים, דכתיב בהו לא יחגרו ביזע (יחזקאל מד יח)
- ^ בשעת עבודה, שגנאי הוא שתראה שם מכתו
- ^ ואף על גב דגמי מסי מכה, וכל דבר שיש בו משום רפואה אסור משום שבות: גזירה שמא ישחוק סמנים - הני מילי במדינה, אבל במקדש לא גזרו משום שבות
- ^ שמתכוין לכך
- ^ דחבורה הוא, ואיסור דאורייתא
- ^ בנדי"ל
- ^ כגון אצבע
- ^ בין ידו לעבודה, ואסור, דבעינן ולקח הכהן (ויקרא ד ה,כה,ל,לד ועוד): שתהא קבלה בעצמו של כהן, והיכי שרי רבי יוחנן
- ^ שאינה כשרה לעבודה
- ^ כגון על גב היד
- ^ אדרבי יוחנן
- ^ כלומר: הוי ייתור בגדים
- ^ ואיידי דנקט בנימא אחת במקום בגדים לישנא דחציצה, דשייכא בה - נקט נמי במסקנא לישנא דחציצה
- ^ דהא אמר 'שלא במקום בגדים לא הוי ייתור בגדים', ואפילו שלש על שלש במשמע
- ^ דאיהו אמר 'צילצול קטן חוצץ', ורבא אמר 'פחות משלש לא חוצץ'
- ^ לפי שעשוי לנוי והוי בגד
- ^ בדרבי יהודה ברבי חייא לא פליגי לישני, דחוצץ נמי דקאמר משום ייתור בגדים הוא דלא שייכא למימר חציצה שלא במקום בגדים ושלא במקום עבודה, דאי במקום עבודה - אפילו נימא חייצא; ובדרבי יוחנן הוא דפליגי לישני
- ^ דרבא
- ^ דאילו רבי יוחנן - פשיטא לן דפליג עליה, ואפילו צילצול קטן מכשר, דהא עלה קמהדר ופליג! אלא דרבא, דאיתמר בעלמא - מי לימא פליג אדרבי יהודה דנימא: דרבא אפילו צילצול קטן מכשר שלא במקום בגדים
- ^ דקאמר אפילו צילצול לא חייץ
- ^ דנקט תנא דמתניתין 'גמי'
- ^ לשמועינן צילצול לא הוי ייתור וכל שכן גמי
- ^ רופא המכה, ואפילו הכי מותר: דאין שבות במקדש: דכולה מסכתא באיסור שבת איירי ועיקר משום שבות נקט לה, ומשנה זו בעירובין; וכן כולה הך סוגיא התם היא
- ^ והבדילתו מבשרו בשעת עבודה
- ^ הרי היא כבשרו
- ^ דברצונו לא תהא בבשרו
- ^ דק ואינו מרגיש בו
- ^ אויר בית השחי, כגון בתי זרועותיו של חלוקו, שהוא רחב ואינו נוגע בבית השחי
- ^ וצריך שיהו בתי זרועותיו דחוקים ונוגעין בבשר
- ^ ידו שהיא גופו
- ^ משמע דאתיא מעלמא
- ^ מן הבגד, מגוררין, ותחובה בו קצת, אלא שנתקה מעיקרא
- ^ מראשו למטה עד שנכנס בין כתונת לבשרו
- ^ אם תימצי לומר ידו לא חייצא - שערו מאי
- ^ למיהוי 'ייתור בגדים' [עיין תוספות]
- ^ בפרק בתרא דעירובין (דף צו.) וב'הקומץ רבה' (מנחות לו:)
- ^ דודאי חייצי, כדמפרש טעמא
- ^ כיון דבעבודות לילה חייצין, דהא לא מצוה הוה דניהוי כגופיה משום חביבותא דמצות
- ^ דאם לא כן מצינו עבודות לילה חמיר מעבודות יום - והן קלים מהן!
- ^ לשיר
- ^ על כל משמר ומשמר היה מעמד של ישראל בירושלים, שבאין ועומדין בעזרה בשעת התמיד, והן שלוחי כל ישראל לעמוד על קרבנן, דכתיב (במדבר כח ב) תשמרו להקריב לי במועדו: שתהא שמירתכם עליו בשעת הקרבתו במסכת תענית (דף כו.)
- ^ שאין יכולין לכוין
- ^ דקיימא לן (סוכה דף כה.): העוסק במצוה פטור מן המצוה
- ^ שאין יכול לשנות בהן איסור
- ^ חוצצות דהוא בין בגד לבשר
- ^ של כהן גדול
- ^ שעל מצחו
- ^ שבגובה ראשו
- ^ הלכך ליכא חציצה; ותנא, דאיצטריך לאשמועינן 'אם הניחן אין חוצצות' - משום ייתור בגדים הוא דאיצטריך לאשמועינן: דלאו בגד הוא
- ^ עד עכשיו; וטמא כתיב ביה וינזרו... ולא יחללו (ויקרא כב ב)
- ^ בשתויי יין כתיב (ויקרא י ט) חקת עולם [לדרתיכם] ובמחוסר בגדים כתיב כהונה לחוקת עולם (שמות כט ט) וברחיצת יד ורגל כתיב והיתה להם לחוקת עולם (במדבר יט כא)
- ^ מה להלן אם עבד חילל - אף כאן אם עבד חילל
- ^ כגון בחמש עבודות של יום הכפורים, דילפינן בסדר יומא (דף לב.) שהוא משנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב - וצריך לכל חילוף טבילה ושני קידושין מן המקרא
- ^ אם לא טבל ולא קידש
- ^ בין ביום הכפורים בין בכל השנה
- ^ כדילפינן 'חוקה' 'חוקה' ממחוסר בגדים
- ^ דכתיב (ויקרא טז ד) ורחץ את בשרו במים ולבשם [ספרא אחרי מות פ"א משנה יב]; והתם יליף לכולה מילתא
- ^ לאחר שגמר כל הפרשה כתיב והיתה להם לחוקת עולם בחדש השביעי בעשור וגו' (ויקרא טז כט)
- ^ בפסוק זה
- ^ שינה הכתוב בלבישה לעכב, דכתיב ילבש ולבשם; ולהכי כתיב הכא עכובא: למעוטי עכובא ד'חוקה', דלא קיימא אהאי קרא דאיירי ברחיצה ולבישה, אלא אשאר דברים האמורים בפרשה
- ^ של רבי אסי, מפני שמחה כסבור טעם הגון שמע
- ^ כתבתי לך וי"ו על הבקעת: אות שאין ניכרת בה מפני שורות הבקעת שמפסיקות בה הפסקות הרבה; לשון אחר: השורות עצמו קרי להו ווי"ן: שדומין לה
- ^ כלומר: אין זה טעם - דאיכא לאקשויי: אם כן אפילו קדוש של שחרית של יוה"כ נמי לא לעכב ביה, דהא אימעוט ביום הכפורים מולבשם
- ^ בקידוש כתיב
- ^ בכהנים הדיוטים, דהיינו קידוש שבשעת כניסה שנוהג בכל הכהנים
- ^ מעכבא באהרן ביום הכפורים, דהא 'חוקה' כתיב
- ^ אזהרה לנהוג חוקה זו לזרעו אחריו, ולאו להיקשא אתא
- ^ שאין מחזיק מים כשיעור ארבע קידושין
- ^ משה ואהרן תרין, ובניו תרין: שאף משה - כהן היה בשבעת ימי המילואים; ואף על גב דלא כהנו בבת אחת - מיהו קרא להכי מידריש
- ^ דבעינן ידיו ורגליו כאחד ירחצו, כדכתיב קרא (שמות ל יט)
- ^ הפלגתה דברים ממדת כל אדם
- ^ דאי אפשר לו שלא יפול
- ^ הא דרבי יוסי ברבי יהודה
- ^ כשחבירו מסייעו מחזיק בו שלא יפול
- ^ במאי פליגי
- ^ כגון זו, שאינו בלא סיוע: לרבנן לא הויא 'עמידה' ואנן 'עמידה', בעינן כדמפרש לקמן
- ^ 'או בגשתם אל המזבח לשרת' - איתקש קידוש לשירות
- ^ כדמסיים מילתיה: שהלינה פוסלת בקידוש, ועמוד השחר הוא העושה לינה [לקמן בפרק 'המזבח מקדש' (דף פז.)]
- ^ כשהתחיל לעבוד עבודות הללו, ולא הסיח שוב דעתו
- ^ ובלבד שיהא עומד ועובד
- ^ אלא שלא הסיח דעתו; דלא תני בה 'היה עומד ומקריב' כי הכא
- ^ וגישה דשחרית - גישה אחריתי היא, שהרי יש כאן מערכה חדשה
- ^ והרי זה לא יצא
- ^ ואפילו שתיהן בו ביום
- ^ נכנס שלא לעבוד
- ^ בסדר יומא
- ^ רבי מאיר ורבנן דפליגי בקידוש שלפני כל טבילה של טבילות כהן גדול: רבנן אמרי קידש ידיו ורגליו ופשט [את הבגדים]; רבי מאיר אומר: [תחילה] פשט, קידש ידיו ורגליו
- ^ בקידוש של אחר טבילה
- ^ שלובש הבגדים שהוא מחליף ואחר כך מקדש, ואינו מקדש כשהוא ערום
- ^ אחר קידוש
- ^ דכתיב גבי קידוש
- ^ פשיטא דבעיא קידוש: דהא גישת מזבח היא