ביאור:בבלי זבחים דף קיד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בשלמא רובע ונרבע - משכחת ליה [1] דאקדשינהו מעיקרא והדר רבעו [2], אלא מוקצה ונעבד [3]אין אדם אוסר דבר שאינו שלו!?

בקדשים קלים, ואליבא דרבי יוסי הגלילי, דאמר 'קדשים קלים - ממון בעלים הוא; דתניא: (ויקרא ה כא) [נפש כי תחטא] ומעלה מעל בה וכחש בעמיתו [4] [בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו] - לרבות קדשים קלים [5], שהן ממונו [6] - דברי רבי יוסי הגלילי; הלכך: רובע, ונרבע, דבר ערוה [7], מוקצה, ונעבד עבודת כוכבים בקדשים קלים; אתנן, ומחיר, כלאים, יוצא דופן בולדות קדשים [8]; קסבר 'ולדי קדשים בהוייתן הן קדושים [9]' [10]. [11]

בעלי מומין [בין בעלי מומין קבועין, בין בעלי מומין עוברין שהקריבן בחוץ – פטור; רבי שמעון אומר: בעלי מומין קבועין - פטור; בעלי מומין עוברין - חייב בלא תעשה;

תורים שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן שהקריבן בחוץ – פטור;

רבי שמעון אומר: בני יונה שעבר זמנן – פטור, ותורים שלא הגיע זמנן - בלא תעשה;

אותו ואת בנו [ומחוסר זמן – פטור; רבי שמעון אומר: הרי זה בלא תעשה; שרבי שמעון אומר: כל שהוא ראוי לבא לאחר זמן - הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת; וחכמים אומרים: כל שאין בו כרת - אין בו לא תעשה]:

וצריכי [12]: דאי תנא בעלי מומין - משום דמאיסי [13], אבל תורין דלא מאיסי אימא דמודו ליה לרבי שמעון [14]! ואי תנא תורין - משום דלא חזי ואידחו, אבל בעלי מומין - דאיחזו ואידחו - אימא <לא> דמודה להו רבי שמעון לרבנן [15]! ואי תנא הני תרתי - משום דפסולא דגופייהו, אבל אותו ואת בנו - דפסולא מעלמא קאתי לה - אימא מודו ליה רבנן לרבי שמעון!?

צריכא.

שהיה רבי שמעון אומר [כל שהוא ראוי לבא לאחר זמן - הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת; וחכמים אומרים: כל שאין בו כרת - אין בו לא תעשה]:

מאי טעמא דרבי שמעון?

אמר רבי אילעא: אמר ריש לקיש: דאמר קרא: (דברים יב ח) לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום [איש כל הישר בעיניו]: אמר להו משה לישראל: כי עייליתו לארץ [16]: ישרות תקריבו [17], חובות לא תקריבו [18] [19]; [20] וגלגל [21] לגבי שילה – 'מחוסר זמן' הוא [22], וקאמר להו משה [23] 'לא תעשון' [24]!

אמר רבי ירמיה לרבי זירא: אי הכי [25]


עמוד ב

- מילקי נמי לילקי [26]! אלמה אמר רבי זירא 'הכתוב נתקו לעשה' [27]?

הני מילי [28]- לרבנן [29]; לרבי שמעון הכי נמי [30].

רב נחמן בר יצחק אמר: [31]: פנים דגלגל לגבי שילה - כחוץ דמי [32].

רבה אמר: טעמיה דרבי שמעון – כדתניא: רבי שמעון אומר: מנין לזובח פסח בבמת יחיד בשעת איסור הבמות [33], שהוא בלא תעשה? תלמוד לומר: (דברים טז ה) לא תוכל לזבוח את הפסח [באחד שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך];

יכול אף בשעת היתר הבמות כן? עריכה

תלמוד לומר: 'באחד שעריך': לא אמרתי לך אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד; אימת? אי נימא אחר חצות [34] - כרת נמי מחייב [35]! אלא - לאו קודם חצות [36]?

לעולם לאחר חצות, ובשעת היתר הבמות קאי [37].

והא 'בשעת איסור הבמות' קאמר?

איסור במה לו [38] היתר במה לחבירו [39].

מחוסר זמן [בין בגופו בין בבעליו -

- איזהו מחוסר זמן בבעליו? הזב והזבה והיולדת שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ – פטורין;

עולותיהן ושלמיהן בחוץ – חייבין]:

והני [הזב והזבה והיולדת] - בני אשמות נינהו?

אמר זעירי: תני [40] 'מצורע' בהדייהו.

עולותיהן ושלמיהן [בחוץ – חייבין]:

והני [הזב והזבה והיולדת [והמצרע]] - בני שלמים נינהו?

אמר רב ששת: תני 'נזיר'.

דזעירי קבעוה תנאי, דרב ששת לא קבעוה תנאי [41].

אמר רב חלקיה [42] דבי רב טובי: לא שנו [43] אלא לשמו [44], אבל שלא לשמו [45] – חייב, הואיל וראוי לשלא לשמו בפנים!:

אי הכי - [46] לשמו [47] - נמי ניחייב, 'הואיל וראוי לשלא לשמו' [48]!?

בפנים בעי 'עקירה' [49].

מתקיף לה רב הונא: וכי יש לך דבר שאינו כשר לשמו [50] וכשר שלא לשמו [51]?

ולא? והרי

הערות עריכה

  1. ^ דאיצטריך למעוטינהו מלהקריב
  2. ^ וכיון דחזו כבר ואידחו – 'ראויים' קרינא בהו: שנראו כבר; ולא מימעטי מ'אל פתח': דאיכא למימר 'הכי אמר קרא: ואל פתח אהל מועד לא הביאו: בשנראה לבא ואחר כך שחטו בחוץ – חייב, אבל שעיר המשתלח לאחר וידוי - מימעיט מ'אל פתח', שהרי זה הביאו כשנראה לבא, ומשיצא לאחר וידוי - לא נראה לבא
  3. ^ על כרחך מקמי דאקדשינהו הוו להו מוקצה ונעבד: דאי לבתר דאקדשינהו - תו לא מיתסרי בהקצאה ועבודה, ד
  4. ^ דברים שיש בהם לַשֵּׁם ולעמיתו
  5. ^ שהכופר בהן ונשבע והודה - חייב עליהם אשם גזילות
  6. ^ שהן ממון בעלים, דקרינא ביה 'וכחש בעמיתו'
  7. ^ וחייל אף על המוקדשים כבר; הלכך ממעטי בחוץ מ'להקריב קרבן': דלאו בני הקרבה נינהו, דכתיב (ויקרא כב כה) 'כי משחתם בהם' וכל מקום שנאמר השחתה - אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים
  8. ^ כלומר: הנך דאצרכנו למעוטינהו מ'להקריב קרבן' ולא נפקי מ'אל פתח' - על כרחך בשנראו כבר מיירי לא משכחת אלא בולדות קדשים ואירע להו פסול במעי אמן, דנראו לבא אל פתח אהל מועד קודם שנעשו אתנן ומחיר: אם בא להקריב את אמן - היו הן באין 'אל פתח'; דאי בדאקדשינהו - לא משכחת לה, דאין 'אתנן' ו'מחיר' חל על המוקדשין, לפי שאינן שלו! ומקרא נפקא לן בתמורה (דף ל:); ואי בדהוו אתנן והדר אקדשינהו – מ'אל פתח' נפקי; וכן כלאים ויוצא דופן: דאי אקדשינהו משנולדו – מ'אל פתח' נפקי! אלא בולדות קדשים, דמעיקרא עם אמן נראו לבא
  9. ^ בלידתן מתקדשות
  10. ^ הלכך חל 'אתנן' ו'מחיר' עליהן אם נתן לה עובר של מוקדשין באתנן: דלא קדיש עד שנולד
  11. ^ 'בהוייתן הן קדושים': לשון 'הוייה' נקט בהו, משום דמ'אשר יהיה לך' נפקי לן ולדות קדשים ליקרב: (דברים יב כו) 'רק קדשיך' אלו התמורות 'אשר יהיו לך' אלו הולדות - במסכת תמורה (דף יז:).
  12. ^ הנך תלת פלוגתא דרבי שמעון ורבנן במתניתין
  13. ^ בעודן במומן - פטרי רבנן בחוץ: דלא מתקבלין בפנים
  14. ^ דהואיל וחזו לאחר זמן - קאי בלא תעשה
  15. ^ אימא: אף על גב דכי עבר מומן - ירצו, השתא מיהא דחויין נינהו, ונפטר בחוץ
  16. ^ י"ד שנים שתכבשו ותחלקו
  17. ^ נדרים ונדבות הקרב בבמת ציבור
  18. ^ איש איש שבכם לא יקריב שום חובה, ואפילו בבמת ציבור, עד שתבאו 'אל המנוחה' ותקריבום
  19. ^ בספרי [דומה לספרי ראה, פסקה סה] דריש ליה בתחילת ביאת הארץ: היום אנו מטלטלין את המשכן ואנו אסורין בבמה ואין אנו מקריבין אלא במשכן, לפיכך כל הקרבנות כשרים להקריב; משנבוא לארץ: י"ד שנים של כיבוש וחילוק - אנו מותרין בבמה, ושם 'לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה': להקריב חובות; ומה אנו מותרין בה – 'איש כל הישר בעיניו': נדרים ונדבות שאינן חובה עליו, אלא שישרו בעיניו להתנדב; [פסוק ט] 'כי לא באתם עד עתה וגו' - עד שתבאו 'אל המנוחה' – לשילה: שאף על פי שנכנסתם לארץ בעברכם את הירדן - עדיין 'לא באתם אל המנוחה'
  20. ^ אלמא
  21. ^ חובות דגלגל
  22. ^ 'עד כי יבא שילה' ויקריבום שם, וקאמר רחמנא
  23. ^ וקאמר רחמנא
  24. ^ לא תעשון אותם בגלגל; ומשמע: בין בבמת ציבור בין בבמת יחיד! אלמא: מחוסר זמן בבמה - בלא תעשה
  25. ^ דהנך דגלגל – 'מחוסרי זמן' קרית להו
  26. ^ השוחט מחוסר זמן בפנים, דהא משכן דגלגל דהיא במת ציבור – 'פנים' הוא: שאהל מועד של מדבר היה שם, וקאמר רחמנא ביה נמי 'לא תעשון'
  27. ^ בפרק 'אותו ואת בנו' (חולין פ:), דקתני: 'קדשים בפנים - סופג את הארבעים' משום לאו ד'אותו ואת בנו', והוינן בה: ונילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן, דתניא: מנין שכל הפסולים שבשור ושבשה - שהן ב'לא ירצה'? תלמוד לומר: 'ושור ושה שרוע וקלוט' (ויקרא כב כג); ומחוסר זמן - פסול הוא! ומשני רבי זירא: הך לאו דמחוסר זמן - דהכתוב נתקו לעשה, דכתיב ביה עשה יתירא, כדמפרש התם, למימרא שהוציאו ונתקו מכלל 'לאו': דלא קאי עליה לאו דשאר פסולין; והשתא דאמרת הכא לאו בהדיא כתיב ביה - נילקי עליה
  28. ^ דמשני נמי התם דלא לקי
  29. ^ דפליגי עליה דרבי שמעון: דלא דרשי להאי 'לא תעשה' למחוסר זמן; דההוא ד'אותו ואת בנו' דשני רבי זירא עלה - מיתוקמא התם דלא כרבי שמעון
  30. ^ דלקי אלאו דמחוסר זמן בפנים
  31. ^ לרבי שמעון נמי לא לקי אמחוסר זמן
  32. ^ לגבי חובות: הואיל דאינו כשר להקרבתן! הלכך 'בחוץ' הוא: דאשכחן ביה 'לא תעשה' משום איסור במה, ולא בפנים
  33. ^ קסלקא דעתא: במדבר, ושילה, ובית עולמים
  34. ^ די"ד, דמטי זימניה
  35. ^ דהא מתקבל בפנים
  36. ^ דהוי מחוסר זמן לשמו
  37. ^ כמו בגלגל ונוב וגבעון: דהותרו במות יחיד לעולה ושלמים; ואשמעינן קרא דלגבי חובות איכא 'לא תעשה', ולאו משום 'מחוסר זמן': דהא חזו השתא בבמה גדולה
  38. ^ לקרבן זה
  39. ^ לעולה ושלמים דנדר ונדבה; וסיפא - הכי קאמר: יכול אף בשעה שהוא מותר בבמה, כגון קודם חצות, שהוא לשלמים? תלמוד לומר: כו': בשער אחד - בבמה גדולה לשחוט פסחיהם
  40. ^ למיתני במתניתין
  41. ^ ומיהו אנן משנינן לה בגמרא, וקבעינן לה בגמרא הכי, ככל 'חסורי מחסרא' דהש"ס
  42. ^ רב חלקיה - אאשם קאי, ולא אחטאת: דאילו חטאת פסולה שלא לשמו בפנים
  43. ^ דפטור בחוץ
  44. ^ ואפילו סתמא: דבהאי שׁמָא אינו מתקבל עכשיו בפנים
  45. ^ כגון: לשם עולה, ובשם זה הוא ראוי לבא לפנים: דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מן הפסח והחטאת
  46. ^ כי שחיט ליה
  47. ^ בחוץ
  48. ^ דהא ראוי היה לעקור שם זה ממנו ולבא לפנים
  49. ^ וכל כמה דלא איעקר שם 'אשם' מיניה - סתמיה לאו למיעקר קאי, ולא 'ראוי' הוא
  50. ^ לפנים
  51. ^ אפילו דקיימא לן (לעיל דף ב.) 'כל הזבחים כשרין שלא לשמן' - הני מילי היכא דכשרין לשמן, אבל מחוסר זמן בבעלים זה: שאינו כשר לשמו - היאך יוכשר שלא לשמו