ביאור:בבלי זבחים דף קיד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בשלמא רובע ונרבע - משכחת ליה [1] דאקדשינהו מעיקרא והדר רבעו [2], אלא מוקצה ונעבד [3]אין אדם אוסר דבר שאינו שלו!?
בקדשים קלים, ואליבא דרבי יוסי הגלילי, דאמר 'קדשים קלים - ממון בעלים הוא; דתניא: (ויקרא ה כא) [נפש כי תחטא] ומעלה מעל בה וכחש בעמיתו [4] [בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו] - לרבות קדשים קלים [5], שהן ממונו [6] - דברי רבי יוסי הגלילי; הלכך: רובע, ונרבע, דבר ערוה [7], מוקצה, ונעבד עבודת כוכבים בקדשים קלים; אתנן, ומחיר, כלאים, יוצא דופן בולדות קדשים [8]; קסבר 'ולדי קדשים בהוייתן הן קדושים [9]' [10]. [11]
בעלי מומין [בין בעלי מומין קבועין, בין בעלי מומין עוברין שהקריבן בחוץ – פטור; רבי שמעון אומר: בעלי מומין קבועין - פטור; בעלי מומין עוברין - חייב בלא תעשה;
תורים שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן שהקריבן בחוץ – פטור;
רבי שמעון אומר: בני יונה שעבר זמנן – פטור, ותורים שלא הגיע זמנן - בלא תעשה;
אותו ואת בנו [ומחוסר זמן – פטור; רבי שמעון אומר: הרי זה בלא תעשה; שרבי שמעון אומר: כל שהוא ראוי לבא לאחר זמן - הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת; וחכמים אומרים: כל שאין בו כרת - אין בו לא תעשה]:
וצריכי [12]: דאי תנא בעלי מומין - משום דמאיסי [13], אבל תורין דלא מאיסי אימא דמודו ליה לרבי שמעון [14]! ואי תנא תורין - משום דלא חזי ואידחו, אבל בעלי מומין - דאיחזו ואידחו - אימא <לא> דמודה להו רבי שמעון לרבנן [15]! ואי תנא הני תרתי - משום דפסולא דגופייהו, אבל אותו ואת בנו - דפסולא מעלמא קאתי לה - אימא מודו ליה רבנן לרבי שמעון!?
צריכא.
שהיה רבי שמעון אומר [כל שהוא ראוי לבא לאחר זמן - הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת; וחכמים אומרים: כל שאין בו כרת - אין בו לא תעשה]:
מאי טעמא דרבי שמעון?
אמר רבי אילעא: אמר ריש לקיש: דאמר קרא: (דברים יב ח) לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום [איש כל הישר בעיניו]: אמר להו משה לישראל: כי עייליתו לארץ [16]: ישרות תקריבו [17], חובות לא תקריבו [18] [19]; [20] וגלגל [21] לגבי שילה – 'מחוסר זמן' הוא [22], וקאמר להו משה [23] 'לא תעשון' [24]!
אמר רבי ירמיה לרבי זירא: אי הכי [25]
- מילקי נמי לילקי [26]! אלמה אמר רבי זירא 'הכתוב נתקו לעשה' [27]?
הני מילי [28]- לרבנן [29]; לרבי שמעון הכי נמי [30].
רב נחמן בר יצחק אמר: [31]: פנים דגלגל לגבי שילה - כחוץ דמי [32].
רבה אמר: טעמיה דרבי שמעון – כדתניא: רבי שמעון אומר: מנין לזובח פסח בבמת יחיד בשעת איסור הבמות [33], שהוא בלא תעשה? תלמוד לומר: (דברים טז ה) לא תוכל לזבוח את הפסח [באחד שעריך אשר ה' אלקיך נתן לך];
יכול אף בשעת היתר הבמות כן?
עריכהתלמוד לומר: 'באחד שעריך': לא אמרתי לך אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד; אימת? אי נימא אחר חצות [34] - כרת נמי מחייב [35]! אלא - לאו קודם חצות [36]?
לעולם לאחר חצות, ובשעת היתר הבמות קאי [37].
והא 'בשעת איסור הבמות' קאמר?
איסור במה לו [38] היתר במה לחבירו [39].
מחוסר זמן [בין בגופו בין בבעליו -
- איזהו מחוסר זמן בבעליו? הזב והזבה והיולדת שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ – פטורין;
עולותיהן ושלמיהן בחוץ – חייבין]:
והני [הזב והזבה והיולדת] - בני אשמות נינהו?
אמר זעירי: תני [40] 'מצורע' בהדייהו.
עולותיהן ושלמיהן [בחוץ – חייבין]:
והני [הזב והזבה והיולדת [והמצרע]] - בני שלמים נינהו?
אמר רב ששת: תני 'נזיר'.
דזעירי קבעוה תנאי, דרב ששת לא קבעוה תנאי [41].
אמר רב חלקיה [42] דבי רב טובי: לא שנו [43] אלא לשמו [44], אבל שלא לשמו [45] – חייב, הואיל וראוי לשלא לשמו בפנים!:
אי הכי - [46] לשמו [47] - נמי ניחייב, 'הואיל וראוי לשלא לשמו' [48]!?
בפנים בעי 'עקירה' [49].
מתקיף לה רב הונא: וכי יש לך דבר שאינו כשר לשמו [50] וכשר שלא לשמו [51]?
ולא? והרי
הערות
עריכה- ^ דאיצטריך למעוטינהו מלהקריב
- ^ וכיון דחזו כבר ואידחו – 'ראויים' קרינא בהו: שנראו כבר; ולא מימעטי מ'אל פתח': דאיכא למימר 'הכי אמר קרא: ואל פתח אהל מועד לא הביאו: בשנראה לבא ואחר כך שחטו בחוץ – חייב, אבל שעיר המשתלח לאחר וידוי - מימעיט מ'אל פתח', שהרי זה הביאו כשנראה לבא, ומשיצא לאחר וידוי - לא נראה לבא
- ^ על כרחך מקמי דאקדשינהו הוו להו מוקצה ונעבד: דאי לבתר דאקדשינהו - תו לא מיתסרי בהקצאה ועבודה, ד
- ^ דברים שיש בהם לַשֵּׁם ולעמיתו
- ^ שהכופר בהן ונשבע והודה - חייב עליהם אשם גזילות
- ^ שהן ממון בעלים, דקרינא ביה 'וכחש בעמיתו'
- ^ וחייל אף על המוקדשים כבר; הלכך ממעטי בחוץ מ'להקריב קרבן': דלאו בני הקרבה נינהו, דכתיב (ויקרא כב כה) 'כי משחתם בהם' וכל מקום שנאמר השחתה - אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים
- ^ כלומר: הנך דאצרכנו למעוטינהו מ'להקריב קרבן' ולא נפקי מ'אל פתח' - על כרחך בשנראו כבר מיירי לא משכחת אלא בולדות קדשים ואירע להו פסול במעי אמן, דנראו לבא אל פתח אהל מועד קודם שנעשו אתנן ומחיר: אם בא להקריב את אמן - היו הן באין 'אל פתח'; דאי בדאקדשינהו - לא משכחת לה, דאין 'אתנן' ו'מחיר' חל על המוקדשין, לפי שאינן שלו! ומקרא נפקא לן בתמורה (דף ל:); ואי בדהוו אתנן והדר אקדשינהו – מ'אל פתח' נפקי; וכן כלאים ויוצא דופן: דאי אקדשינהו משנולדו – מ'אל פתח' נפקי! אלא בולדות קדשים, דמעיקרא עם אמן נראו לבא
- ^ בלידתן מתקדשות
- ^ הלכך חל 'אתנן' ו'מחיר' עליהן אם נתן לה עובר של מוקדשין באתנן: דלא קדיש עד שנולד
- ^ 'בהוייתן הן קדושים': לשון 'הוייה' נקט בהו, משום דמ'אשר יהיה לך' נפקי לן ולדות קדשים ליקרב: (דברים יב כו) 'רק קדשיך' אלו התמורות 'אשר יהיו לך' אלו הולדות - במסכת תמורה (דף יז:).
- ^ הנך תלת פלוגתא דרבי שמעון ורבנן במתניתין
- ^ בעודן במומן - פטרי רבנן בחוץ: דלא מתקבלין בפנים
- ^ דהואיל וחזו לאחר זמן - קאי בלא תעשה
- ^ אימא: אף על גב דכי עבר מומן - ירצו, השתא מיהא דחויין נינהו, ונפטר בחוץ
- ^ י"ד שנים שתכבשו ותחלקו
- ^ נדרים ונדבות הקרב בבמת ציבור
- ^ איש איש שבכם לא יקריב שום חובה, ואפילו בבמת ציבור, עד שתבאו 'אל המנוחה' ותקריבום
- ^ בספרי [דומה לספרי ראה, פסקה סה] דריש ליה בתחילת ביאת הארץ: היום אנו מטלטלין את המשכן ואנו אסורין בבמה ואין אנו מקריבין אלא במשכן, לפיכך כל הקרבנות כשרים להקריב; משנבוא לארץ: י"ד שנים של כיבוש וחילוק - אנו מותרין בבמה, ושם 'לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה': להקריב חובות; ומה אנו מותרין בה – 'איש כל הישר בעיניו': נדרים ונדבות שאינן חובה עליו, אלא שישרו בעיניו להתנדב; [פסוק ט] 'כי לא באתם עד עתה וגו' - עד שתבאו 'אל המנוחה' – לשילה: שאף על פי שנכנסתם לארץ בעברכם את הירדן - עדיין 'לא באתם אל המנוחה'
- ^ אלמא
- ^ חובות דגלגל
- ^ 'עד כי יבא שילה' ויקריבום שם, וקאמר רחמנא
- ^ וקאמר רחמנא
- ^ לא תעשון אותם בגלגל; ומשמע: בין בבמת ציבור בין בבמת יחיד! אלמא: מחוסר זמן בבמה - בלא תעשה
- ^ דהנך דגלגל – 'מחוסרי זמן' קרית להו
- ^ השוחט מחוסר זמן בפנים, דהא משכן דגלגל דהיא במת ציבור – 'פנים' הוא: שאהל מועד של מדבר היה שם, וקאמר רחמנא ביה נמי 'לא תעשון'
- ^ בפרק 'אותו ואת בנו' (חולין פ:), דקתני: 'קדשים בפנים - סופג את הארבעים' משום לאו ד'אותו ואת בנו', והוינן בה: ונילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן, דתניא: מנין שכל הפסולים שבשור ושבשה - שהן ב'לא ירצה'? תלמוד לומר: 'ושור ושה שרוע וקלוט' (ויקרא כב כג); ומחוסר זמן - פסול הוא! ומשני רבי זירא: הך לאו דמחוסר זמן - דהכתוב נתקו לעשה, דכתיב ביה עשה יתירא, כדמפרש התם, למימרא שהוציאו ונתקו מכלל 'לאו': דלא קאי עליה לאו דשאר פסולין; והשתא דאמרת הכא לאו בהדיא כתיב ביה - נילקי עליה
- ^ דמשני נמי התם דלא לקי
- ^ דפליגי עליה דרבי שמעון: דלא דרשי להאי 'לא תעשה' למחוסר זמן; דההוא ד'אותו ואת בנו' דשני רבי זירא עלה - מיתוקמא התם דלא כרבי שמעון
- ^ דלקי אלאו דמחוסר זמן בפנים
- ^ לרבי שמעון נמי לא לקי אמחוסר זמן
- ^ לגבי חובות: הואיל דאינו כשר להקרבתן! הלכך 'בחוץ' הוא: דאשכחן ביה 'לא תעשה' משום איסור במה, ולא בפנים
- ^ קסלקא דעתא: במדבר, ושילה, ובית עולמים
- ^ די"ד, דמטי זימניה
- ^ דהא מתקבל בפנים
- ^ דהוי מחוסר זמן לשמו
- ^ כמו בגלגל ונוב וגבעון: דהותרו במות יחיד לעולה ושלמים; ואשמעינן קרא דלגבי חובות איכא 'לא תעשה', ולאו משום 'מחוסר זמן': דהא חזו השתא בבמה גדולה
- ^ לקרבן זה
- ^ לעולה ושלמים דנדר ונדבה; וסיפא - הכי קאמר: יכול אף בשעה שהוא מותר בבמה, כגון קודם חצות, שהוא לשלמים? תלמוד לומר: כו': בשער אחד - בבמה גדולה לשחוט פסחיהם
- ^ למיתני במתניתין
- ^ ומיהו אנן משנינן לה בגמרא, וקבעינן לה בגמרא הכי, ככל 'חסורי מחסרא' דהש"ס
- ^ רב חלקיה - אאשם קאי, ולא אחטאת: דאילו חטאת פסולה שלא לשמו בפנים
- ^ דפטור בחוץ
- ^ ואפילו סתמא: דבהאי שׁמָא אינו מתקבל עכשיו בפנים
- ^ כגון: לשם עולה, ובשם זה הוא ראוי לבא לפנים: דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מן הפסח והחטאת
- ^ כי שחיט ליה
- ^ בחוץ
- ^ דהא ראוי היה לעקור שם זה ממנו ולבא לפנים
- ^ וכל כמה דלא איעקר שם 'אשם' מיניה - סתמיה לאו למיעקר קאי, ולא 'ראוי' הוא
- ^ לפנים
- ^ אפילו דקיימא לן (לעיל דף ב.) 'כל הזבחים כשרין שלא לשמן' - הני מילי היכא דכשרין לשמן, אבל מחוסר זמן בבעלים זה: שאינו כשר לשמו - היאך יוכשר שלא לשמו