ביאור:בבלי זבחים דף פח
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
חטאת העוף פסולה [1] היכי מזה מדמה [2]: הוה ליה ירוד!? שאר פסולים [3] - היכי זריק להו מדמה [4]!?
[7] הא – 'הזאה היא' [8]? 'מיצוי' היא! [9] הא 'זריקה'? 'שפיכה' היא [10]!?
ועוד: [11] דרך הזאה בכך? דרך זריקה בכך!? [12]
אמר רב אשי: אי דנקט להו בראש המזבח - הכי נמי [13]; כי קאמר דתלנהו בקניא [14] - מאי?
תיקו.
משנה:
כלי הלח [15] - מקדשין את הלח, ומדות יבש מקדשות את היבש [16];
אין כלי הלח מקדשת את היבש [17], ולא יבש מקדש את הלח;
כלי הקודש שניקבו, אם עושין בהן מעין מלאכתן שהיו עושין והן שלימים [18] – מקדשין, ואם לאו - אין מקדשין;
וכולן אין מקדשין אלא בקודש [19].
גמרא:
אמר שמואל: לא שנו [20] אלא מדות [21], אבל מזרקות [22] – מקדשין [23], שנאמר (במדבר ז יג ועוד) שניהם מלאים סולת [בלולה בשמן למנחה].
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: מנחה לחה היא [24]!?
אמר ליה: לא נצרכה אלא ליבש שבה [25]; איבעית אימא: מנחה לגבי דם - כיבש דמי [26].
אמר שמואל: כלי שרת אין מקדשין אלא שלימין [27], אין מקדשין אלא מלאין [28], אין מקדשין אלא מתוכן; ואמרי לה: אין מקדשין אלא שלימין, ומלאים, ומבפנים [29].
מאי בינייהו?
איכא בינייהו בירוצי מדות [30].
במתניתא תנא: 'אין מקדשין אלא שלימין, ומלאים, ומתוכן, ובפנים'.
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: [31] לא שנו אלא שאין דעתו להוסיף [32], אבל דעתו להוסיף - ראשון ראשון קודש.
תניא נמי הכי: 'מלאין [33]' - אין 'מלאין' אלא שלימין [34].
אמר רבי יוסי: אימתי? - בזמן שאין דעתו להוסיף, אבל דעתו להוסיף - ראשון ראשון קודש.
אין כלי הלח מקדש [אין כלי הלח מקדשת את היבש [35], ולא יבש מקדש את הלח; כלי הקודש שניקבו, אם עושין בהן מעין מלאכתן שהיו עושין והן שלימים [36] – מקדשין, ואם לאו - אין מקדשין;
וכולן אין מקדשין אלא בקודש.]:
אמר רב, ואיתימא רב אסי: אין מקדשין ליקרב, אבל מקדשין [37] ליפסל [38].
איכא דמתני לה אהא: אין מביאין מנחות ונסכים ומנחת בהמה וביכורים מן המדומע [39], ואין צריך לומר מערלה וכלאי הכרם [40]; ואם הביא - לא קדש;
אמר רב, ואיתימא רב אסי: לא קדש ליקרב, אבל קדש ליפסל [41].
תנו רבנן: כלי קדש שניקבו - אין מתיכין אותן [42], ואין מתיכין לתוכן אבר [43];
נפגמו [44] - אין מתקנין אותן;
סכין שנפגם - אין משחיזין את פגימתה;
נשמטה - אין מחזירין אותה [45].
אבא שאול אומר: סכין מטרפת היתה במקדש [46], ונמנו עליה כהנים וגנזוה.
תנו רבנן: בגדי כהונה - אין עושין אותם מעשה מחט [47] אלא מעשה אורג [48], שנאמר (שמות כח לב וכן שמות לט,כב– על מעיל האפוד; שמות לב,כז – על הכתונת) מעשה אורג.
נתגעלו - אין מכבסין לא בנתר ולא באהל [49].
אמר אביי: הכי קאמר: הוגעו במים [52] - מכבסין אותו [53] בנתר ואהל
הוגעו לנתר ואהל [54] - אף במים אין מכבסים [55];
ויש אומרים: אין מכבסין אותן כל עיקר, שאין עניות במקום עשירות.
תנו רבנן: מעיל כולו של תכלת היה, שנאמר (שמות כח לא) ויעש את מעיל האפוד כליל תכלת; שוליו כיצד? מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין [56], ועושה אותן כמין רימונים שלא פיתחו פיהן [57], וכמין קונאות של קנסות שבראשי תינוקות [58], ומביא שבעים ושנים זגין [59] שבהן שבעים ושנים עינבלין [60], ותולה בהן שלשים וששה בצד זה ושלשים וששה מצד זה [61]; רבי דוסא אומר משום רבי יהודה: שלשים וששה היו: שמונה עשרה מצד זה ושמנה עשרה מצד זה.
אמר רבי עיניני בר ששון: כמחלוקת כאן - כך מחלוקת במראות נגעים, דתנן [נגעים פ"א מ"ד]: מראות נגעים [62]: רבי דוסא בן הרכינס אומר: ל"ו; עקביא בן מהללאל אומר: שבעים ושנים;
ואמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה [63]? - לומר לך: מה קרבנות מכפרין - אף בגדי כהונה מכפרין:
כתונת - מכפרת על שפיכות דם, שנאמר: (בראשית לז לא) [ויקחו את כתנת יוסף] וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם [64];
מכנסים - מכפרת על גילוי עריות, שנאמר: (שמות כח מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה [ממתנים ועד ירכים יהיו] [65];
מצנפת - מכפרת על גסי הרוח;
מנין?
אמר רבי חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה;
אבנט - מכפר על הרהור הלב;
היכא דאיתיה [66];
חושן - מכפר על הדינין, שנאמר: (שמות כח טו) ועשית חושן משפט [מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר תעשה אתו];
אפוד - מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר: (הושע ג ד) [כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ו]אין אפוד ותרפים [67];
מעיל - מכפר על לשון הרע;
מנין?
אמר רבי חנינא: יבא דבר שבקול [68] ויכפר על קול הרע [69]
וציץ - מכפר על עזות פנים: בציץ כתיב (שמות כח לח) והיה על מצח אהרן [ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה’] ובעזות פנים כתיב (ירמיהו ג ג) [וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה] ומצח אשה זונה היה לך [מאנת הכלם].
איני! והאמר רבי יהושע בן לוי: שני דברים לא מצינו להן כפרה בקרבנות, ומצינו לו כפרה ממקום אחר, ואלו הן: שפיכות דמים ולשון הרע: שפיכות דמים מעגלה ערופה, ולשון הרע מקטרת, דתני רב חנניה: מנין לקטרת שמכפרת? - שנאמר (במדבר טז יב) [ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם] ויתן את הקטרת ויכפר על העם, ותני דבי רבי ישמעאל: על מה קטורת מכפרת? - על לשון הרע: יבא דבר שבחשאי [70] ויכפר על מעשה חשאי - קשיא לשון הרע אלשון הרע, קשיא שפיכות דמים אשפיכות דמים!?
לא קשיא: הא דידיע מאן קטליה [71], הא דלא ידיע מאן קטליה;
אי דידיע מאן קטליה - בר קטלא הוא [72]!?
ולשון הרע אלשון הרע נמי לא קשיא: הא בצינעא [75] הא בפרהסיא [76].
הדרן עלך המזבח מקדש
זבחים פרק עשירי כל התדיר
הערות
עריכה- ^ שמלקה בראש המזבח שלא לשמה ופסל: דאף על גב דנעשית למטן, הא אמר מר (לעיל דף סג:) 'מלקה בכל מקום במזבח כשרה', ולא פסול מעלה דידיה אלא בהזאה, והיכא דמלקה בפסול בראש המזבח וקיימא לן בכל הפסולין 'אם עלו לא ירדו'
- ^ היכי שרי ליה מר להזות מדמה? הרי מגביה ומתיז כשאוחז בה ומזה
- ^ דמים בבהמה, לרבן גמליאל, דאמר במתניתין 'דם פסול שעלה לא ירד'
- ^ הרי זריקה - מרחוק הוא זורק, והוה ליה 'אויר המזבח'
- ^ ומשני:
- ^ לכותל מזבח כשמזה בחטאת העוף, וכן בזריקת דם פסול
- ^ ופרכינן:
- ^ בתמיה
- ^ ולענין דמים פסולים נמי:
- ^ אי מגע להו – 'שפיכה' הוי, ולא 'זריקה'
- ^ וכי
- ^ אלא לאו משום דאויר מזבח כמזבח דמי!
- ^ לעולם בעיין מהא לא תפשוט, דהא גברא בראש המזבח קאי ונקיט להו, וכהאי גוונא לא מיבעיא לן באויר מזבח לעיל, דהנחת גופו בראש המזבח כהנחת קרבן דמי
- ^ וכי קמבעיא לן כגון דקאי אארעא ותלינהו בקניא באויר המזבח
- ^ קערות ומזרקות לדם וליין ולשמן
- ^ שתי מדות של יבש היו שם: עשרון וחצי עשרון; עשרון למדידת כל המנחות, וחצי עשרון לחצות בו מנחת חביתי כהן גדול: מחציתה בבוקר ומחציתה בערב; להכי נקט גבי יבש 'מדות': שאין כלים מיוחדים ליבש אלא אלו, דכלי שנותנין בו מנחה - כלי לח הוא, שמזרקות וקערות ראוין לכך
- ^ בגמרא מתרגם לה אמדות הלח
- ^ כשהן שלימים
- ^ בעזרה
- ^ דאין כלי הלח מקדשין את היבש
- ^ שבע מדות הלח שהיו שם: הין, וחצי הין, ושליש ההין, וכו': דכיון דהנך לא חזו ליבש למידי למדוד, והן לא נמשחו אלא למדידה - לפיכך אין מקדשין אלא על ידי מדידה
- ^ אף על גב דכלי הלח נינהו
- ^ מקדשין יבש: דכי היכי דחזו ללח - חזו לסלת שהוא יבש
- ^ דהא כתיב 'בלולה בשמן', והיכי ילפת מהאי קרא דמקדשין יבש
- ^ שאי אפשר ליבלל כולה שלא יהו בה קרטין קרטין של יבש שלא נגע בהן השמן, וקדשינהו מזרקות
- ^ ושפיר תפשוט מינה ליבש גמור
- ^ לאפוקי נקבו
- ^ כלומר: שיהא בהן שיעור שלם הצריך לדבר; אם יבש הוא - שיהיה שם עשרון שלם למנחה, ואם מנחת נסכים היא שניתנה בכלי - יהא שם שלשה עשרונים לפר, ושני עשרונים לאיל; אבל אם חסר השיעור - אין הכלי מקדשן, שאינו ראוי לכלי כך שמעתי במנחות (דף ח.)
- ^ בעזרה
- ^ למאן דתני 'אין מקדשין אלא מתוכן' קסבר בירוצי מדות לא נתקדשו אלא מה שבתוך חללו של כלי; 'בירוצי מדות' = גודשי מדות; ופלוגתא היא במנחות בפרק 'שתי מדות' (דף צ.)
- ^ הא דאמרינן דאין מקדשין אלא מלאים
- ^ גירסת רש"י: להשלים = ולהוסיף עד כשיעור
- ^ שניהם מלאים סלת
- ^ שהיו עשרונים ולוגין שלימים, לאפוקי שיעור חסר, דלא מקדשי
- ^ בגמרא מתרגם לה אמדות הלח
- ^ כשהן שלימים
- ^ כלי הלח את היבש
- '^ שאם יצא חוץ לקלעים או נגע בו טבול יום – נפסל: דאהני ליה כלי להכשירו ליפסל, כדתנן [מעילה פ"ב מ"ח (דף י.)] המנחות - מועלין בהן משהוקדשו; קדשו בכלי - הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים [ובלינה]’
- ^ ואף על פי שמותר לכהנים, דבעינן מותר לכל ישראל שנאמר (יחזקאל מה טו) ממשקה ישראל = מן המותר לישראל
- ^ שאסורה אף לכהנים
- ^ דלא נפקי לחול, וישרפו, שקדשם הכלי; והא דרב אסי לא מהדר אבכורים, אלא אמנחות: דבכורים - לאו קדושת כלי הוא, ומאי 'ליפסל' איכא? ומאי 'ליקרב' איכא? - הא לא קרבו
- ^ כמו שעושין למדות מנוקבות: שמתיכין אותן סביבות הנקב ונסתם הנקב
- ^ לסתום הנקב
- ^ פגימה גדולה שתיקון השחזתה ניכר
- ^ וכולהו משום דמיחזי כעניות, ולאו אורח ארעא
- ^ שהיתה רכה ליפגם פגימות דקות תמיד, ומטרפת את הקדשים
- ^ לאורגן כמין יריעה ולעשותן אחרי כן לבוש תפור במחט
- ^ כמין מלבוש אורגין אותן בכליהם
- ^ 'אהל' מין כיבוס הוא שמעביר את הגיעול וכן 'נתר'
- ^ בתמיה
- ^ כיון דטעמא משום דמיחזי כעניות הוא, מה לי נתר מה לי מים? הרי נתגעלו וכבסן! כל שכן דכי לא מחוור להו שפיר - גריעי טפי!
- ^ כלומר: אם היה גיעולן מועט ולא הזקיקן אלא לכיבוס מים
- ^ אף
- ^ שנתגעלו גיעול רב: שהגיעו ליזקק לכיבוס נתר ואהל
- ^ תו לא מתקן להו כלל; 'אף במים' לאו לרבותא הוא, אלא למימרא ד'נתר' ו'אהל' דנקט - לאו לענין כיבוס נקט, דהיכא דאסור - אסור לגמרי, והיכא דשרי - שרי לגמרי! אלא לענין גיעול נקיט ליה, והכי קאמר: נתגעלו - אין מכבסין אותו כלל אם הוזקקו לנתר ואהל
- ^ דברימונים נאמרו שלשה צבעים
- ^ דרך רימונים כששוהין באילן אחר גמר בישולן: מתפתחין מאיליהן, כדרך שעושין קליפי אגוזים החיצונות
- ^ בוטונ"ש עשויין כמין תיק של נחשת שעושין [בסוף] בית יד הרומח, שקורין ארישטייל, לשון (שמואל ב כא טז) ומשקל קינו דישבי בנוב, והתינוקות תולין אותו בראשי כובעי נצרים שעושין אותו למלחמתן שקורים הילמ"ש; 'קנסות שבראשי תינוקות' לשון ו'קלסא דנחשא על רישיה'
- ^ אינצליט"ש
- ^ מה שתלוי בתוכן לקשקש, ותולה בו אצל הרמון; [והוא] פעמון כדכתיב פעמון ורמון (שמות לט כו) ובתוך הרמונים דקרא - לאו בתוך החלל קאמר, אלא ביניהם: דפעמון אחד בין שני רמונים
- ^ מלפניו ומלאחריו
- ^ לטמא מפתוכין של לבן אדמדם ולבנים של נתקי הראש וזקן ושל נגעי בתים [ובגדים]
- ^ ב'צו את אהרן': 'זאת תורת העולה' (ויקרא ו ב) 'זאת תורת החטאת' (ויקרא ו יח) ו’[זאת תורת] האשם' (ויקרא ז א) ו’[זאת תורת] זבח השלמים' (ויקרא ז יא), והדר 'קח את אהרן ואת הבגדים' (ויקרא ח ב)
- ^ רמז הוא לעתיד שיכפר שפיכת דמים בכתנת; טבילה היינו כפרה
- ^ לחפות על גילוי עריות
- ^ שהיו חוגרין כנגד אצילי ידיהן, דהיינו כנגד הלב, כדילפינן בפרק שני (לעיל דף יט.) מ'ולא יחגרו ביזע' (יחזקאל מד יח)
- ^ נגלה עון תרפים; הא יש אפוד - אין תרפים; כך שמעתי במסכת ערכין (דף טז.)
- ^ פעמונים שבו
- ^ גירסת רש"י: 'על העם': במחלוקת קרח, שהוא לשון הרע, שנאמר: אתם המיתם וגו' (במדבר יז ו)
- ^ שהיה לבדו שם, כדתנן: פורשין בין האולם ולמזבח בשעת הקטרה; וכל שכן מן ההיכל, שנאמר וכל אדם לא יהיה וגו' (ויקרא טז יז) בסדר יומא (דף מד.)
- ^ כתונת מכפרת על הציבור שלא יענשו
- ^ וכל כמה דלא קטליה – מיענשי, דכתיב ולארץ לא יכופר וגו' (במדבר לה לג)
- ^ ומשני:
- ^ דלאו בר קטלא הוא; הילכך ציבור מתכפרי בכתונת, והוא - נגעים באים עליו, כדאמר בערכין
- ^ דהוה דבר שבחשאי - קטרת מכפרת, שהוא מעשה חשאי
- ^ שהוא דבר שבקול - קול פעמונים מכפר עליו