ביאור:בבלי זבחים דף פח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

חטאת העוף פסולה [1] היכי מזה מדמה [2]: הוה ליה ירוד!? שאר פסולים [3] - היכי זריק להו מדמה [4]!?

[5] דמגע להו [6].

[7] הא – 'הזאה היא' [8]? 'מיצוי' היא! [9] הא 'זריקה'? 'שפיכה' היא [10]!?

ועוד: [11] דרך הזאה בכך? דרך זריקה בכך!? [12]

אמר רב אשי: אי דנקט להו בראש המזבח - הכי נמי [13]; כי קאמר דתלנהו בקניא [14] - מאי?

תיקו.

משנה:

כלי הלח [15] - מקדשין את הלח, ומדות יבש מקדשות את היבש [16];

אין כלי הלח מקדשת את היבש [17], ולא יבש מקדש את הלח;

כלי הקודש שניקבו, אם עושין בהן מעין מלאכתן שהיו עושין והן שלימים [18] – מקדשין, ואם לאו - אין מקדשין;

וכולן אין מקדשין אלא בקודש [19].

גמרא:

אמר שמואל: לא שנו [20] אלא מדות [21], אבל מזרקות [22] – מקדשין [23], שנאמר (במדבר ז יג ועוד) שניהם מלאים סולת [בלולה בשמן למנחה].

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: מנחה לחה היא [24]!?

אמר ליה: לא נצרכה אלא ליבש שבה [25]; איבעית אימא: מנחה לגבי דם - כיבש דמי [26].

אמר שמואל: כלי שרת אין מקדשין אלא שלימין [27], אין מקדשין אלא מלאין [28], אין מקדשין אלא מתוכן; ואמרי לה: אין מקדשין אלא שלימין, ומלאים, ומבפנים [29].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו בירוצי מדות [30].

במתניתא תנא: 'אין מקדשין אלא שלימין, ומלאים, ומתוכן, ובפנים'.

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: [31] לא שנו אלא שאין דעתו להוסיף [32], אבל דעתו להוסיף - ראשון ראשון קודש.

תניא נמי הכי: 'מלאין [33]' - אין 'מלאין' אלא שלימין [34].

אמר רבי יוסי: אימתי? - בזמן שאין דעתו להוסיף, אבל דעתו להוסיף - ראשון ראשון קודש.

אין כלי הלח מקדש [אין כלי הלח מקדשת את היבש [35], ולא יבש מקדש את הלח; כלי הקודש שניקבו, אם עושין בהן מעין מלאכתן שהיו עושין והן שלימים [36] – מקדשין, ואם לאו - אין מקדשין;

וכולן אין מקדשין אלא בקודש.]:

אמר רב, ואיתימא רב אסי: אין מקדשין ליקרב, אבל מקדשין [37] ליפסל [38].

איכא דמתני לה אהא: אין מביאין מנחות ונסכים ומנחת בהמה וביכורים מן המדומע [39], ואין צריך לומר מערלה וכלאי הכרם [40]; ואם הביא - לא קדש;

אמר רב, ואיתימא רב אסי: לא קדש ליקרב, אבל קדש ליפסל [41].

תנו רבנן: כלי קדש שניקבו - אין מתיכין אותן [42], ואין מתיכין לתוכן אבר [43];

נפגמו [44] - אין מתקנין אותן;

סכין שנפגם - אין משחיזין את פגימתה;

נשמטה - אין מחזירין אותה [45].

אבא שאול אומר: סכין מטרפת היתה במקדש [46], ונמנו עליה כהנים וגנזוה.

תנו רבנן: בגדי כהונה - אין עושין אותם מעשה מחט [47] אלא מעשה אורג [48], שנאמר (שמות כח לב וכן שמות לט,כב– על מעיל האפוד; שמות לב,כז – על הכתונת) מעשה אורג.

נתגעלו - אין מכבסין לא בנתר ולא באהל [49].

הא במים מכבסין [50]!? [51]

אמר אביי: הכי קאמר: הוגעו במים [52] - מכבסין אותו [53] בנתר ואהל


עמוד ב

הוגעו לנתר ואהל [54] - אף במים אין מכבסים [55];

ויש אומרים: אין מכבסין אותן כל עיקר, שאין עניות במקום עשירות.

תנו רבנן: מעיל כולו של תכלת היה, שנאמר (שמות כח לא) ויעש את מעיל האפוד כליל תכלת; שוליו כיצד? מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין [56], ועושה אותן כמין רימונים שלא פיתחו פיהן [57], וכמין קונאות של קנסות שבראשי תינוקות [58], ומביא שבעים ושנים זגין [59] שבהן שבעים ושנים עינבלין [60], ותולה בהן שלשים וששה בצד זה ושלשים וששה מצד זה [61]; רבי דוסא אומר משום רבי יהודה: שלשים וששה היו: שמונה עשרה מצד זה ושמנה עשרה מצד זה.

אמר רבי עיניני בר ששון: כמחלוקת כאן - כך מחלוקת במראות נגעים, דתנן [נגעים פ"א מ"ד]: מראות נגעים [62]: רבי דוסא בן הרכינס אומר: ל"ו; עקביא בן מהללאל אומר: שבעים ושנים;

ואמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה [63]? - לומר לך: מה קרבנות מכפרין - אף בגדי כהונה מכפרין:

כתונת - מכפרת על שפיכות דם, שנאמר: (בראשית לז לא) [ויקחו את כתנת יוסף] וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם [64];

מכנסים - מכפרת על גילוי עריות, שנאמר: (שמות כח מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה [ממתנים ועד ירכים יהיו] [65];

מצנפת - מכפרת על גסי הרוח;

מנין?

אמר רבי חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה;

אבנט - מכפר על הרהור הלב;

היכא דאיתיה [66];

חושן - מכפר על הדינין, שנאמר: (שמות כח טו) ועשית חושן משפט [מעשה חשב כמעשה אפד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר תעשה אתו];

אפוד - מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר: (הושע ג ד) [כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך ואין שר ואין זבח ואין מצבה ו]אין אפוד ותרפים [67];

מעיל - מכפר על לשון הרע;

מנין?

אמר רבי חנינא: יבא דבר שבקול [68] ויכפר על קול הרע [69]

וציץ - מכפר על עזות פנים: בציץ כתיב (שמות כח לח) והיה על מצח אהרן [ונשא אהרן את עון הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לכל מתנת קדשיהם והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה’] ובעזות פנים כתיב (ירמיהו ג ג) [וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה] ומצח אשה זונה היה לך [מאנת הכלם].

איני! והאמר רבי יהושע בן לוי: שני דברים לא מצינו להן כפרה בקרבנות, ומצינו לו כפרה ממקום אחר, ואלו הן: שפיכות דמים ולשון הרע: שפיכות דמים מעגלה ערופה, ולשון הרע מקטרת, דתני רב חנניה: מנין לקטרת שמכפרת? - שנאמר (במדבר טז יב) [ויקח אהרן כאשר דבר משה וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם] ויתן את הקטרת ויכפר על העם, ותני דבי רבי ישמעאל: על מה קטורת מכפרת? - על לשון הרע: יבא דבר שבחשאי [70] ויכפר על מעשה חשאי - קשיא לשון הרע אלשון הרע, קשיא שפיכות דמים אשפיכות דמים!?

לא קשיא: הא דידיע מאן קטליה [71], הא דלא ידיע מאן קטליה;

אי דידיע מאן קטליה - בר קטלא הוא [72]!?

[73] במזיד ולא אתרו ביה [74].

ולשון הרע אלשון הרע נמי לא קשיא: הא בצינעא [75] הא בפרהסיא [76].

הדרן עלך המזבח מקדש


זבחים פרק עשירי כל התדיר

הערות עריכה

  1. ^ שמלקה בראש המזבח שלא לשמה ופסל: דאף על גב דנעשית למטן, הא אמר מר (לעיל דף סג:) 'מלקה בכל מקום במזבח כשרה', ולא פסול מעלה דידיה אלא בהזאה, והיכא דמלקה בפסול בראש המזבח וקיימא לן בכל הפסולין 'אם עלו לא ירדו'
  2. ^ היכי שרי ליה מר להזות מדמה? הרי מגביה ומתיז כשאוחז בה ומזה
  3. ^ דמים בבהמה, לרבן גמליאל, דאמר במתניתין 'דם פסול שעלה לא ירד'
  4. ^ הרי זריקה - מרחוק הוא זורק, והוה ליה 'אויר המזבח'
  5. ^ ומשני:
  6. ^ לכותל מזבח כשמזה בחטאת העוף, וכן בזריקת דם פסול
  7. ^ ופרכינן:
  8. ^ בתמיה
  9. ^ ולענין דמים פסולים נמי:
  10. ^ אי מגע להו – 'שפיכה' הוי, ולא 'זריקה'
  11. ^ וכי
  12. ^ אלא לאו משום דאויר מזבח כמזבח דמי!
  13. ^ לעולם בעיין מהא לא תפשוט, דהא גברא בראש המזבח קאי ונקיט להו, וכהאי גוונא לא מיבעיא לן באויר מזבח לעיל, דהנחת גופו בראש המזבח כהנחת קרבן דמי
  14. ^ וכי קמבעיא לן כגון דקאי אארעא ותלינהו בקניא באויר המזבח
  15. ^ קערות ומזרקות לדם וליין ולשמן
  16. ^ שתי מדות של יבש היו שם: עשרון וחצי עשרון; עשרון למדידת כל המנחות, וחצי עשרון לחצות בו מנחת חביתי כהן גדול: מחציתה בבוקר ומחציתה בערב; להכי נקט גבי יבש 'מדות': שאין כלים מיוחדים ליבש אלא אלו, דכלי שנותנין בו מנחה - כלי לח הוא, שמזרקות וקערות ראוין לכך
  17. ^ בגמרא מתרגם לה אמדות הלח
  18. ^ כשהן שלימים
  19. ^ בעזרה
  20. ^ דאין כלי הלח מקדשין את היבש
  21. ^ שבע מדות הלח שהיו שם: הין, וחצי הין, ושליש ההין, וכו': דכיון דהנך לא חזו ליבש למידי למדוד, והן לא נמשחו אלא למדידה - לפיכך אין מקדשין אלא על ידי מדידה
  22. ^ אף על גב דכלי הלח נינהו
  23. ^ מקדשין יבש: דכי היכי דחזו ללח - חזו לסלת שהוא יבש
  24. ^ דהא כתיב 'בלולה בשמן', והיכי ילפת מהאי קרא דמקדשין יבש
  25. ^ שאי אפשר ליבלל כולה שלא יהו בה קרטין קרטין של יבש שלא נגע בהן השמן, וקדשינהו מזרקות
  26. ^ ושפיר תפשוט מינה ליבש גמור
  27. ^ לאפוקי נקבו
  28. ^ כלומר: שיהא בהן שיעור שלם הצריך לדבר; אם יבש הוא - שיהיה שם עשרון שלם למנחה, ואם מנחת נסכים היא שניתנה בכלי - יהא שם שלשה עשרונים לפר, ושני עשרונים לאיל; אבל אם חסר השיעור - אין הכלי מקדשן, שאינו ראוי לכלי כך שמעתי במנחות (דף ח.)
  29. ^ בעזרה
  30. ^ למאן דתני 'אין מקדשין אלא מתוכן' קסבר בירוצי מדות לא נתקדשו אלא מה שבתוך חללו של כלי; 'בירוצי מדות' = גודשי מדות; ופלוגתא היא במנחות בפרק 'שתי מדות' (דף צ.)
  31. ^ הא דאמרינן דאין מקדשין אלא מלאים
  32. ^ גירסת רש"י: להשלים = ולהוסיף עד כשיעור
  33. ^ שניהם מלאים סלת
  34. ^ שהיו עשרונים ולוגין שלימים, לאפוקי שיעור חסר, דלא מקדשי
  35. ^ בגמרא מתרגם לה אמדות הלח
  36. ^ כשהן שלימים
  37. ^ כלי הלח את היבש
  38. '^ שאם יצא חוץ לקלעים או נגע בו טבול יום – נפסל: דאהני ליה כלי להכשירו ליפסל, כדתנן [מעילה פ"ב מ"ח (דף י.)] המנחות - מועלין בהן משהוקדשו; קדשו בכלי - הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים [ובלינה]
  39. ^ ואף על פי שמותר לכהנים, דבעינן מותר לכל ישראל שנאמר (יחזקאל מה טו) ממשקה ישראל = מן המותר לישראל
  40. ^ שאסורה אף לכהנים
  41. ^ דלא נפקי לחול, וישרפו, שקדשם הכלי; והא דרב אסי לא מהדר אבכורים, אלא אמנחות: דבכורים - לאו קדושת כלי הוא, ומאי 'ליפסל' איכא? ומאי 'ליקרב' איכא? - הא לא קרבו
  42. ^ כמו שעושין למדות מנוקבות: שמתיכין אותן סביבות הנקב ונסתם הנקב
  43. ^ לסתום הנקב
  44. ^ פגימה גדולה שתיקון השחזתה ניכר
  45. ^ וכולהו משום דמיחזי כעניות, ולאו אורח ארעא
  46. ^ שהיתה רכה ליפגם פגימות דקות תמיד, ומטרפת את הקדשים
  47. ^ לאורגן כמין יריעה ולעשותן אחרי כן לבוש תפור במחט
  48. ^ כמין מלבוש אורגין אותן בכליהם
  49. ^ 'אהל' מין כיבוס הוא שמעביר את הגיעול וכן 'נתר'
  50. ^ בתמיה
  51. ^ כיון דטעמא משום דמיחזי כעניות הוא, מה לי נתר מה לי מים? הרי נתגעלו וכבסן! כל שכן דכי לא מחוור להו שפיר - גריעי טפי!
  52. ^ כלומר: אם היה גיעולן מועט ולא הזקיקן אלא לכיבוס מים
  53. ^ אף
  54. ^ שנתגעלו גיעול רב: שהגיעו ליזקק לכיבוס נתר ואהל
  55. ^ תו לא מתקן להו כלל; 'אף במים' לאו לרבותא הוא, אלא למימרא ד'נתר' ו'אהל' דנקט - לאו לענין כיבוס נקט, דהיכא דאסור - אסור לגמרי, והיכא דשרי - שרי לגמרי! אלא לענין גיעול נקיט ליה, והכי קאמר: נתגעלו - אין מכבסין אותו כלל אם הוזקקו לנתר ואהל
  56. ^ דברימונים נאמרו שלשה צבעים
  57. ^ דרך רימונים כששוהין באילן אחר גמר בישולן: מתפתחין מאיליהן, כדרך שעושין קליפי אגוזים החיצונות
  58. ^ בוטונ"ש עשויין כמין תיק של נחשת שעושין [בסוף] בית יד הרומח, שקורין ארישטייל, לשון (שמואל ב כא טז) ומשקל קינו דישבי בנוב, והתינוקות תולין אותו בראשי כובעי נצרים שעושין אותו למלחמתן שקורים הילמ"ש; 'קנסות שבראשי תינוקות' לשון ו'קלסא דנחשא על רישיה'
  59. ^ אינצליט"ש
  60. ^ מה שתלוי בתוכן לקשקש, ותולה בו אצל הרמון; [והוא] פעמון כדכתיב פעמון ורמון (שמות לט כו) ובתוך הרמונים דקרא - לאו בתוך החלל קאמר, אלא ביניהם: דפעמון אחד בין שני רמונים
  61. ^ מלפניו ומלאחריו
  62. ^ לטמא מפתוכין של לבן אדמדם ולבנים של נתקי הראש וזקן ושל נגעי בתים [ובגדים]
  63. ^ ב'צו את אהרן': 'זאת תורת העולה' (ויקרא ו ב) 'זאת תורת החטאת' (ויקרא ו יח) ו’[זאת תורת] האשם' (ויקרא ז א) ו’[זאת תורת] זבח השלמים' (ויקרא ז יא), והדר 'קח את אהרן ואת הבגדים' (ויקרא ח ב)
  64. ^ רמז הוא לעתיד שיכפר שפיכת דמים בכתנת; טבילה היינו כפרה
  65. ^ לחפות על גילוי עריות
  66. ^ שהיו חוגרין כנגד אצילי ידיהן, דהיינו כנגד הלב, כדילפינן בפרק שני (לעיל דף יט.) מ'ולא יחגרו ביזע' (יחזקאל מד יח)
  67. ^ נגלה עון תרפים; הא יש אפוד - אין תרפים; כך שמעתי במסכת ערכין (דף טז.)
  68. ^ פעמונים שבו
  69. ^ גירסת רש"י: 'על העם': במחלוקת קרח, שהוא לשון הרע, שנאמר: אתם המיתם וגו' (במדבר יז ו)
  70. ^ שהיה לבדו שם, כדתנן: פורשין בין האולם ולמזבח בשעת הקטרה; וכל שכן מן ההיכל, שנאמר וכל אדם לא יהיה וגו' (ויקרא טז יז) בסדר יומא (דף מד.)
  71. ^ כתונת מכפרת על הציבור שלא יענשו
  72. ^ וכל כמה דלא קטליה – מיענשי, דכתיב ולארץ לא יכופר וגו' (במדבר לה לג)
  73. ^ ומשני:
  74. ^ דלאו בר קטלא הוא; הילכך ציבור מתכפרי בכתונת, והוא - נגעים באים עליו, כדאמר בערכין
  75. ^ דהוה דבר שבחשאי - קטרת מכפרת, שהוא מעשה חשאי
  76. ^ שהוא דבר שבקול - קול פעמונים מכפר עליו