ביאור:בבלי זבחים דף צח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

איכא דנפקא ליה מהכא ואיכא דנפקא ליה מהכא.

’[ול]חטאת': מה חטאת מתקדשת בבלוע - אף כל מתקדשת בבלוע [1];

’[ול]אשם': מה אשם, אין שפיר ושליא קדוש בו [2] - אף כל: אין שפיר ושליא קדוש בו [3].

קסבר וולדות קדשים בהווייתן הן קדושים [4], ודנין אפשר משאי אפשר [5].

’[ול]מלואים': מה מלואים מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים במותריהן [6] - אף כל [7]: מותריהן בשריפה ואין בעלי חיים במותריהן [8];

’[ול]שלמים': מה שלמים מפגלין [9] ומתפגלין - אף כל מפגלין ומתפגלין.

במתניתא תנא משמיה דרבי עקיבא:

’[ול]מנחה': מה מנחה מתקדשת בבלוע - אף כל מתקדשת בבלוע.

ואיצטריך למכתב 'מנחה' ואיצטריך למכתב 'חטאת': דאי אשמעינן מנחה [הוה אמינא:] דאיידי דרכיכא – מיבלעא, אבל חטאת אימא לא! ואי אשמעינן 'חטאת' [הוה אמינא:] משום דקריר [10], אבל מנחה אימא לא!? – צריכא;

’[ול]חטאת' מה חטאת אינה באה אלא מן החולין, וביום [11], ובידו הימנית [12] - אף כל אינה באה אלא מן החולין, וביום, ובידו הימנית;

וחטאת מנלן?

אמר רב חסדא: אמר קרא: [13] והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו [וכפר בעדו ובעד ביתו] עד כאן פסוק ו, אך פסוק יא ממשיך: ושחט את פר החטאת אשר לו]: משלו, ולא משל ציבור ולא משל מעשר [שני, שאף על פי שקונים שלמים בכספי מעשר שני – אי אפשר לקנות חטאת מכספי מעשר שני];

ביום - מ'ביום צוותו' [(ויקרא ז לח) אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני] נפקא;

כדי נסבה.

בידו הימנית - מדרבה בר בר חנה נפקא, דאמר רבה בר בר חנה אמר ריש לקיש: 'כל מקום שנאמר אצבע וכהונה - אינו אלא ימין' [14]!

כדי נסבה;

ואיבעית אימא: סבר לה כרבי שמעון, דאמר [15]: 'אצבע לא בעיא כהונה, כהונה בעיא אצבע' [16].

’[ול]אשם': מה אשם עצמותיו מותרין [17] - אף כל עצמותיו מותרין [18].

אמר רבא: פשיטא לי


עמוד ב

דם חטאת למטה ודם עולה למעלה [19] - טעון כיבוס [20]; בעי רבא: דם עולה למטה ודם חטאת למעלה – מהו? משום נוגע הוא, והא נוגע [21]? או דלמא משום בלוע, הוא והא לא בלע?

הדר פשטה דאין טעונין כיבוס.

אמר רבא: פשיטא לי: דם על בגדו חוצץ [22], ואם טבח הוא [23] - אינו חוצץ [24]; רבב [25] על בגדו – חוצץ, ואם מוכר רבב הוא - אינו חוצץ; בעי רבא: דם ורבב על בגדו מהו?

אם טבח הוא תיפוק לי משום רבב [26]? ואי מוכר רבב הוא תיפוק לי משום דם?

לא, צריכא: דעביד הא והא: אחדא לא קפיד, אתרתי קפיד [27]? או דלמא אתרתי נמי לא קפיד [28]?

תיקו.

הדרן עלך דם חטאת


מסכת זבחים פרק שנים עשר טבול יום [צח,ב]

משנה:

טבול יום ומחוסר כיפורים [29] - אינן חולקין בקדשים לאכול לערב [30];

אונן נוגע, ואינו מקריב [31], ואינו חולק לאכול לערב;

בעלי מומין - בין בעלי מומין עוברין, בין בעלי מומין קבועין -חולקין ואוכלין [32], אבל לא מקריבין;

כל שאינו ראוי לעבודה - אינו חולק בבשר [33], וכל שאין לו בבשר - אין לו בעורות;

אפילו טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים [34] - אינו חולק בבשר, שנאמר: (ויקרא ז לג) המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה.

הערות עריכה

  1. ^ ואף על גב דבמנחה נמי כתיב (ויקרא ו יא) 'כל אשר יגע בהם יקדש': דמקדשת בבלוע, אצטריך לאקושינהו לחטאת, דממנחה לא מצי ילפי: דאיכא למימר 'לא איתקיש למנחה אלא לענין זכרי כהונה, אבל לענין בלוע - מנחה דוקא, דרכיכא – מיבלע, אבל שאר קדשים - לא'
  2. ^ דהא זכר הוא, ואין לך לומר בחלב ושתי כליות שלו שאף של שליא שבמעיו משמע
  3. ^ אף הבאים נקבות, כגון חטאת ושלמים - אין שפיר ושליא קדוש בהן, ואין חלב ושתי הכליות של שליל שבמעיהן קריבין; ומעולה - לא הוה ליה למילף, דכליל היא, ואף כל שאין שפיר ושליא קדוש בו - לא מצי למימר, דלאו לעולה מדמית להו, שהרי אף שאר הבשר אינו קרב, ואכילת זכרי כהונה לא יליף מחטאת ואשם כדיליף ממנחה דתקשה לך: 'אמאי אקשינהו למנחה? לילפו זבחי שלמי ציבור מאשם וחטאת!?' משום דכתיב בתרוייהו גבי אכילת זכרים הוא 'קדשי קדשים הוא' [לגבי אשם: ויקרא ז,א; לכבי חטאת: ויקרא ו,יח וכן ו,כב; לבי מנחה: ויקרא ו,ו-ז: כל זכר בכהנים יאכלנו במקום קדוש יאכל קדש קדשים הוא, כחטאת כאשם תורה אחת להם] , הלכך מהתם לא מצי ילפי אי לא מהיקשא דמנחה
  4. ^ כשנולדים הן קדושים ולא במעי אמן, וגמרי מאשם
  5. ^ נקבות מזכרים, ולגמרי לא מצי למעוטינהו מקדשים להקריבם, דכתיב (דברים יב כו): 'רק קדשיך אשר יהיו לך', ואמר מר [בכורות (דף יד:)]: 'רק קדשיך' - אלו התמורות; 'אשר יהיו לך' - אלו הוולדות; ומאשם גמרינן דבמעי אמן מיהא לא קדשי אלא בהוייתן, כדכתיב 'אשר יהיו'
  6. ^ דמלואים: שהרי קרבן צבור היו, ולא הופרשו שנים לאחריות, וגם לא אבד אחד מהם והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון
  7. ^ הקדשים
  8. ^ שאם היו בעלי חיים במותריהן, כגון יחיד שהפריש שני קרבנות לאחריות חובתו: שאם יאבד האחד - יתכפר בשני; או אם הפריש קרבן ואבד והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון והקריב את האחד מהן, ואת השני נותר - אין נותר זה בשריפה כדין נותר של מילואים
  9. ^ את הנסכים: שאם חישב בזבח - אף הנסכים מפוגלין; ומשום הכי יליף משלמים: דעיקר פיגול כתיב בהו
  10. ^ טרישטטרי"ט בלע"ז: מתוך שהבשר עב - נכנס בתוכו השומן בעומקו
  11. ^ חטאת באה ביום, דכתיב בפר יוה"כ (ויקרא טז ל): כי ביום הזה יכפר עליכם
  12. ^ דכתיב אצבע וכהונה, ואמר מר (לעיל דף כד:): 'כל מקום שנאמר 'אצבע' 'וכהונה' - אינו אלא ימין'
  13. ^ ויקרא טז,פסוקים ו,יא
  14. ^ וקסלקא דעתא או 'אצבע' או 'כהונה', ואין לך בכל אלו שלא נאמר 'כהן' בהקרבתן
  15. ^ בפרק שני (דף כד,ב)
  16. ^ ובחטאת - תרוייהו כתיב: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו (ויקרא ד כה,לד)
  17. ^ לעשות מהן כלים; אני שמעתי שהרי נאכל לכהנים, ונותר - בעצמות לא שייך אלא בדבר הנאכל
  18. ^ ואפילו עולה; ומיבעי לי: הא נמי מחטאת הוה מצי יליף? ונראה בעיני דמ'לו יהיה' יתירא נפקא ליה באשם, דכתיב ביה (ויקרא ז ז,ח) 'לו יהיה'
  19. ^ נפל דם חטאת תחילה על הבגד, וחזר וניתז דם עולה על אותו כתם
  20. ^ דהא דם חטאת נוגע בבגד ובלוע בו
  21. ^ שדם עולה נבלע בבגד, וכשנפל דם חטאת עליו - נוגע הוא בבגד, אבל אינו נבלע: דהא שבע ליה בבלוע דם עולה
  22. ^ לענין טבילה בבגד שנטמא
  23. ^ שאינו מקפיד בדם שעל בגדו
  24. ^ דחציצה - בקפידא תליא
  25. ^ כל דבר הנתוך, כגון שומן וחלב ושעוה
  26. ^ שאינו רגיל בו, ומקפיד עליו, והוי חציצה
  27. ^ ואף על גב דרגיל בתרוייהו - גנאי הוא לו שיראו שניהם על בגדו
  28. ^ הואיל ובשניהם רגיל
  29. ^ הואיל ואין ראוין לאכילה
  30. ^ לכשיטהרו; ובגמרא מפרש טעמא
  31. ^ כדאמר בפרק שני (לעיל דף טז.)
  32. ^ טעמא מפרש בגמרא
  33. ^ בגמרא פריך: 'והרי בעל מום?'
  34. ^ שהוא כל הלילה, כגון שטבל, וטהר בהערב שמש