פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי זבחים דף ד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מנלן דבעינן זביחה לשמה [1]?

דאמר קרא (ויקרא ג א) ואם זבח שלמים קרבנו [אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני ה’]: שתהא זביחה לשם שלמים.

[2] ודילמא היינו שמייהו [3]?

מדכתיב (ויקרא ז לג) המקריב את דם השלמים [ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה] (ויקרא ז יד) [והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן] הזורק את דם השלמים [לו יהיה], ולא כתיב 'זבח', והכא כתיב 'זבח' - שמע מינה שתהא זביחה לשם שלמים.

אשכחן זביחה, שאר עבודות מנלן? וכי תימא לילף מזביחה, מה לזביחה שכן נפסלה שלא לשם אוכלין בפסח [4]!?

אלא אמר קרא (ויקרא ז לג) המקריב את דם השלמים [ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה] [5]: שתהא קבלה לשם שלמים.

ולכתוב רחמנא בקבלה, ולילף שחיטה מינה?

משום דאיכא למיפרך: מה לקבלה שכן פסולה בזר [6].

אשכחן שחיטה וקבלה, זריקה מנלן? וכי תימא לילף מהני, מה להני [7] שכן טעונות צפון [8] וישנן בחטאות הפנימיות [9] [## או, שלא כרש"י: זריקה אין בהו, אלא מתנה באצהע, הזיה ושפיכה?]!?

אלא אמר קרא: (ויקרא ז יד) [והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן] הזורק את דם השלמים [לו יהיה]: שתהא זריקה לשם שלמים.

ולכתוב רחמנא בזריקה, ולילף מינה?

משום דאיכא למיפרך: מה לזריקה שכן חייב עליה זר מיתה [10].

אשכחן כולהו, הולכה מנלן? וכי תימא לילף מכולהו [11] - מה לכולהו שכן עבודה שאי אפשר לבטלה תאמר בהולכה, שאפשר לבטלה [12]?

אלא אמר קרא (ויקרא א יג) [והקרב והכרעים ירחץ במים] והקריב את הכל [והקטיר] המזבחה [עלה הוא אשה ריח ניחח לה’], ואמר מר 'זו הולכת אברים לכבש', ותניא (ויקרא א ה) [ושחט את בן הבקר לפני ה’] והקריבו [בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד] - זו קבלת הדם [13], ואפיק רחמנא בלשון הולכה [14] - למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה.

ואשכחן שנוי קודש, שנוי בעלים מנלן [15]?

אמר רב פנחס בריה דרב אמי: אמר קרא: (ויקרא ז טו) ובשר זבח תודת שלמיו [ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר] - שתהא זביחה לשם תודה; אם אינו ענין לשינוי קודש - דנפקא לן מהתם [לעיל (ויקרא ג א) זבח השלמים] - תנהו ענין לשינוי בעלים.

והאי, להכי הוא דאתא? הא מיבעי ליה לכדתניא: '(ויקרא ז טו) ובשר זבח תודת שלמיו [ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר]: אבא חנין אומר משום רבי אליעזר: בא ללמד: תודה ששחטה לשם שלמים – כשרה [16]; שלמים ששחטן לשם תודה – פסולה [17]; מה הפרש בין זה לזה? תודה קרויה 'שלמים' [18] ואין שלמים קרויה 'תודה’’.

אנן – מ'זבח [תודת שלמיו]’ קאמרינן [19];

אכתי מיבעי ליה חטאת ואשם מנין? תלמוד לומר 'זבח' [20];

אם כן [21] - נכתוב קרא 'ובשר תודת שלמיו זבח [ביום קרבנו יאכל]’ [22]; מאי 'זבח' - שמע מינה תרתי.

אשכחן זביחה [לשם בעלים], שאר עבודות מנלן? וכי תימא לילף מזביחה - מה לזביחה שכן פוסל שלא לשם אוכלין בפסח?

נאמרה זביחה בשינוי קודש, ונאמרה זביחה בשינוי בעלים; מה זביחה האמורה בשינוי קודש, לא חלקת בין זביחה לשאר עבודות [23] - אף זביחה האמורה בשינוי בעלים: לא תחלק בהן בין זביחה לשאר עבודות.

איכא למיפרך: מה לשינוי קודש שכן פסולה בגופה [24] וישנו בארבע עבודות [25] וישנו לאחר מיתה [26] וישנו בציבור כביחיד [27];


עמוד ב

ואף על גב [28] דתרתי לאו דוקא [29] תרתי [ישנו בארבע עבודות וישנו לאחר מיתה] מיהא דוקא.

[30] מאי שנא שינוי בעלים? - דלא הוי פסולו בגופו [אלא] מחשבה בעלמא; [אבל אין זו דחיה חזקה:] שינוי קודש נמי מחשבה בעלמא הוא! אלא כיון דאחשבה – פסלה? הכא נמי: כיון דאחשבה פסלה. [עוד:] ולרב פנחס בריה דרב מרי, דאמר 'יש שינוי בעלים לאחר מיתה' - תרתי מיהא איכא למיפרך [31]!

אלא אמר רב אשי: אמר קרא (ויקרא א ד) [וסמך ידו על ראש העלה] ונרצה לו לכפר עליו [32] - ולא על חבירו.

והאי - להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדתניא: (ויקרא א ד) [וסמך ידו על ראש העלה] ונרצה לו לכפר עליו: רבי שמעון אומר: את שעליו [33] - חייב באחריותו [34], ואת שאינו עליו [35] - אינו חייב באחריותו; ואמר רב יצחק בר אבדימי: מאי טעמא? - כיון דאמר "עלי" כמאן דטעון ליה אכתפיה דמי!?

רב אשי – מ-ונרצה לו לכפר קאמר [36].

אשכחן זביחה וזריקה, קבלה מנלן? וכי תימא לילף מזביחה וזריקה - מה לזביחה וזריקה שכן עבודה שחייבין עליה בחוץ [37]!

אלא אמר רב אשי: אתיא מאיל נזיר, דכתיב (במדבר ו יז) ואת האיל יעשה זבח שלמים [לה' על סל המצות ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו] - שתהא עשייתו לשם שלמים; ואם אינו ענין לשינוי קודש - דנפקא ליה מהתם - תנהו ענין לשינוי בעלים.

אמר ליה רב אחא בר אבא לרבא: אימא: יעשה [(במדבר ו יז) ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו] – כלל [38], זבח – פרט [39]; כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט: זביחה – אִין, מידי אחרינא – לא!?

אי כתיב 'יעשה שלמים זבח' – כדקאמרת [40]; השתא דכתיב 'יעשה זבח שלמים' [41] - הוה ליה כלל שאינו מלא [42], וכל כלל שאינו מלא - אין דנין אותו בכלל ופרט.

רבינא אמר: לעולם – דנין, ו-לה' [43] חזר וכלל.

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: והא לא דמי כללא קמא לכללא בתרא: כללא קמא מרבה עשיות [44] ותו לא; כללא בתרא: כל לה' - ואפילו שפיכת שיריים [45] והקטרת אימורין.

הא תנא דבי רבי ישמעאל בכללי ופרטי דריש כי האי גוונא [46]: כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש עבודה ובעינן לשמן - אף כל עבודה ובעינן לשמן.

אי מה הפרט מפורש עבודה וחייבין עליה בחוץ - אף כל עבודה וחייבין עליה בחוץ: שחיטה וזריקה – אִין, קבלה והולכה לא!? אי נמי: מה הפרט מפורש דבר הטעון צפון וישנו בחטאות הפנימיות - אף כל הטעון צפון וישנו בחטאות הפנימיות: שחיטה וקבלה – אִין, זריקה – לא!?

איכא למימר הכי [47] ואיכא למימר הכי [48]; שקולין הן [49], ויבאו שניהן [50].

לישנא אחרינא: וחדא חדא - תיקו במילתא.

איבעית אימא: זריקה - מדרב אשי נפקא [51].

אשכחן איל נזיר, שאר שלמים מנלן? וכי תימא נילף מאיל נזיר, מה לאיל נזיר שכן יש עמהן דמים אחרים [52]!?

אם כן - נכתוב 'שלמיו' מאי 'שלמים' - לרבות כל שלמים.

אשכחן שלמים [53], שאר כל קדשים מנלן? וכי תימא נילף משלמים - מה לשלמים שכן טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק [54]?

אלא אמר קרא: (ויקרא ז לז) זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים: היקישן הכתוב לשלמים: מה שלמים בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן 'לשמה' - אף כל, בין שינוי קודש בין שינוי בעלים - בעינן 'לשמה'.

אימא: היכא דשחיט להו שלא לשמה - ליפסלו [55]?

אמר קרא (דברים כג כד) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת [לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך]; האי 'נדבה'? - נדר הוא!? - [אלא] אם כמה שנדרת עשית - יהא נדר, ואם לאו יהא נדבה.

ואיצטריך 'מוצא שפתיך' ואיצטריך [56] 'זאת התורה' [57]: דאי כתב רחמנא 'מוצא' -

הערותעריכה

  1. ^ לכתחילה, דאי מ-מוצא שפתיך (דברים כג כד) - לא מיפרשי ביה עבודות
  2. ^ ממאי דלענין שחיטה קרוי 'זבח'?
  3. ^ 'זבח שלמים', ולא נאמר 'זבח' משום שחיטה
  4. ^ שאם שחטו שלא לאוכלין, כגון לחולה ולזקן שאין יכולין לאכול כזית – פסול, ואפילו הן בעליו, דכתיב (שמות יב ד) איש לפי אכלו - אכילה בכזית; ושאר עבודות לא פסלי שלא לאוכלין, דכתיב תכוסו [על השה], ותניא (פסחים דף סא.) רבי אומר: לשון סורסי הוא זה, כאדם האומר לחבירו "כוס [שחט] לי טלה זה" והכי אמרינן בפסחים (דף עח:) דאין מחשבת אוכלין בזריקה,קבלה ולא הולכה אלא בשחיטה
  5. ^ המקריב - קבלה הוא, דתניא: והקריבו - זה קבלת הדם
  6. ^ פסולה בזר - לאפוקי שחיטה, שכשירה בזר, כדלקמן בפרק שלישי (דף לב.)
  7. ^ שחיטה וקבלה
  8. ^ בפרק 'איזהו מקומן' (לקמן דף מט.) יליף להו מקראי
  9. ^ אבל זריקת מזבח החיצון לית בהו
  10. ^ אבל שחיטה כשרה בזר, וקבלה והולכה - אף על פי שפסולה בזר - אין חייב עליה מיתה, כדאמרינן בסדר יומא (דף כד.): ארבעה עבודות זר חייב עליהם מיתה זריקה והקטרה וניסוך המים והיין, דכתיב (במדבר יח ז) גבי והזר הקרב יומת - ועבדתם עבודת מתנה, ודרשינן: עבודת מתנה - ולא עבודת סילוק; ועבדתם עבודה תמה, ולא עבודה שיש אחריה עבודה, והני כולהו יש אחריהם עבודה
  11. ^ במה הצד השוה שבהן: שהן עבודה, וצריכה 'לשמה' - אף אני אביא הולכה
  12. ^ שאם רצה - שוחט בצד המזבח וזורק, כדתניא במתניתין (לקמן דף יג.)
  13. ^ דהא בתר שחיטה כתיב ולא אפשר לאוקומיה בהולכה
  14. ^ ואף על גב דלשון הולכה הוא, כדחזינן בהולכת אברים דכתיב ביה הקרבה - ולשון הולכה היא
  15. ^ שצריך לשוחטו על מנת שיתכפרו בו בעליו, לא שיתכפר בו אחר? - דקתני לקמן (פ"ד מ"ו, דף מו:): לשם ששה דברים הזבח נזבח... לשם זובח; מנלן דבעינן לשם זובח
  16. ^ ועלו לשם חובה
  17. ^ כלומר: לא עלו לשם חובה
  18. ^ כדכתיב תודת שלמיו כמו חטאת הקהל (ויקרא ד כא) תורת משה עבדי (מלאכי ג כב)
  19. ^ דרשא דידן, ואבא חנן - מתודת שלמיו
  20. ^ בתורת כהנים [סיפרא צו, פרשה ז, פרק יב, מ"א] קתני לה גבי האי קרא (ויקרא ז ט): ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל - למדנו לתודה שנאכלת ליום ולילה
  21. ^ דלהך דרשא לחודיה אתא: לרבות חטאת ואשם שתהא אכילתו ליום ולילה
  22. ^ לכתוב ל'זבח' לבסוף, לגבי אכילה
  23. ^ דהא כולהו איתרבו לעיל
  24. ^ לקמן מפרש לה ואזיל
  25. ^ שאם שחט שלא לשמו, או קיבל והלך וזרק שלא לשמו - אף על פי שלא חישב אלא על השחיטה שלא לשמו – פסול, כדרבינן להו לעיל; אבל שינוי בעלים לא שייך אלא בזריקה, דהא דרבינן שחיטה לפסול בשינוי בעלים - אינו אלא כגון ששחט על מנת לזרוק להתכפר בו אחר, אבל שחט שלא לשם בעליו ולא הזכיר על מנת לזרוק - אין זו מחשבה: דשנוי בעלים לא שייך בקרבן אלא להתכפר בו, וכפרה - בזריקה היא; והכי אמרינן לקמן (בפרקין דף י.) שאם אמר "הריני שוחט לשם פלוני" – כשר; שחטו על מנת לזרוק לשם פלוני – פסול; וכן לענין קבלה והולכה: לא שייך שינוי בעלים אלא אם כן חישב לקבל על מנת לזרוק לשם אחר
  26. ^ המפריש קרבנו ומת, והיורש מקריבו - שייך בו שינוי קדש, אבל לא שינוי בעלים: שהרי מתו בעליו
  27. ^ אבל שנוי בעלים לא שייך בקרבן צבור, שהרי הכל בעליו
  28. ^ דמותבינן ארבעה פרכי
  29. ^ איכא תרתי שאינן עיקר, כדמפרש ואזיל
  30. ^ והשתא מפרש אמאי תרתי לאו דוקא:
  31. ^ ולקמן, בשילהי שמעתין, אזלה לה הך פירכא דלאחר מיתה
  32. ^ לכפר עליו היינו זריקה; אלמא זריקה לשם בעלים בעיא
  33. ^ כגון נדר: דאמר "הרי עלי עולה"
  34. ^ אם הפריש בהמה לנדרו, אם מתה או נגנבה; דהכי משמע: אותו שעליו - יקריב אותו... ונרצה לו, ועד שיקריבנו - לא נרצה ולא נפטר
  35. ^ כגון דאמר "הרי זו עולה"
  36. ^ דהכי משמע לו לכפר, ולא לחבירו
  37. ^ דכתיב (ויקרא יז ג) אשר ישחט מחוץ למחנה; וזורק נמי מרבינן ליה לקמן בפרק 'השוחט' (דף קז.) 'דם שפך (ויקרא יז ד)- לרבות הזורק' - תאמר בקבלה והולכה, שאין חייבין עליה בחוץ, דתנן בפרק בתרא ( פ"יד מ"ג; שם קיב:) והיוצק והבולל כו' והמקבל דמים בחוץ - פטור
  38. ^ שיהו כל עשיותיו לשם שלמים
  39. ^ שחיטה הוא דבעי 'לשמה'
  40. ^ דמשמע כללא: שיהו עשייתו שלמים
  41. ^ לא גמר הכלל את דבריו, ולא נשלם להשמיענו על מה הוזכרו כאן העשיות - עד שבא זבח והפסיק את הדבר
  42. ^ ולא נתמלא דבריו להשלים. מלא פרדאשביי"ן בלע"ז
  43. ^ יעשה זבח שלמים לה'
  44. ^ עבודות המיוחדות: שחיטה, וזריקה, קבלה, והולכה
  45. ^ שנשפכין שׁיָרי הדם ליסוד אחר שנתן ארבע מתנות, ואינן מעכבין כפרה
  46. ^ בשילהי 'אלו טריפות' (חולין דף סו.) גבי פרשת חגבים
  47. ^ עבודה וחייבין עליה בחוץ ואתיא לה זריקה
  48. ^ עבודה שטעונה צפון ואתיא לה קבלה
  49. ^ המדות שוות, והי מינייהו מפקת: אי דרשת הא - אנא דרישנא לאידך
  50. ^ הלכך יבאו שניהם; והולכה - על כרחך לא תפקה מכלל קבלה
  51. ^ מ-ונרצה לו לכפר; וכלל ופרט - לאיתויי קבלה, דאי לזריקה לא איצטריך
  52. ^ שבאין עמו חטאת ועולה
  53. ^ בין בשינוי קודש, בין בשינוי בעלים
  54. ^ ושאר זבחים יש מהן שאין טעונים סמיכה ולא נסכים, כגון בכור ומעשר ופסח, ויש מהן שאין טעונין נסכים, כגון חטאת ואשם; ובכולן אין אחד שיהא טעון חזה ושוק
  55. ^ שהרי לא נעשו כהלכתן, ואין זריקתן מתרת בשרן לאכילה
  56. ^ למיכתב
  57. ^ למיגמר משלמים, ולא תימא ממוצא שפתיך נפקא דלכתחילה בעינן לשמה