ביאור:בבלי זבחים דף ד
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מנלן דבעינן זביחה לשמה [1]?
דאמר קרא (ויקרא ג א) ואם זבח שלמים קרבנו [אם מן הבקר הוא מקריב אם זכר אם נקבה תמים יקריבנו לפני ה’]: שתהא זביחה לשם שלמים.
מדכתיב (ויקרא ז לג) המקריב את דם השלמים [ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה] (ויקרא ז יד) [והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן] הזורק את דם השלמים [לו יהיה], ולא כתיב 'זבח', והכא כתיב 'זבח' - שמע מינה שתהא זביחה לשם שלמים.
אשכחן זביחה, שאר עבודות מנלן? וכי תימא לילף מזביחה, מה לזביחה שכן נפסלה שלא לשם אוכלין בפסח [4]!?
אלא אמר קרא (ויקרא ז לג) המקריב את דם השלמים [ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה] [5]: שתהא קבלה לשם שלמים.
ולכתוב רחמנא בקבלה, ולילף שחיטה מינה?
משום דאיכא למיפרך: מה לקבלה שכן פסולה בזר [6].
אשכחן שחיטה וקבלה, זריקה מנלן? וכי תימא לילף מהני, מה להני [7] שכן טעונות צפון [8] וישנן בחטאות הפנימיות [9] [## או, שלא כרש"י: זריקה אין בהו, אלא מתנה באצהע, הזיה ושפיכה?]!?
אלא אמר קרא: (ויקרא ז יד) [והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה' לכהן] הזורק את דם השלמים [לו יהיה]: שתהא זריקה לשם שלמים.
ולכתוב רחמנא בזריקה, ולילף מינה?
משום דאיכא למיפרך: מה לזריקה שכן חייב עליה זר מיתה [10].
אשכחן כולהו, הולכה מנלן? וכי תימא לילף מכולהו [11] - מה לכולהו שכן עבודה שאי אפשר לבטלה תאמר בהולכה, שאפשר לבטלה [12]?
אלא אמר קרא (ויקרא א יג) [והקרב והכרעים ירחץ במים] והקריב את הכל [והקטיר] המזבחה [עלה הוא אשה ריח ניחח לה’], ואמר מר 'זו הולכת אברים לכבש', ותניא (ויקרא א ה) [ושחט את בן הבקר לפני ה’] והקריבו [בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד] - זו קבלת הדם [13], ואפיק רחמנא בלשון הולכה [14] - למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה.
ואשכחן שנוי קודש, שנוי בעלים מנלן [15]?
אמר רב פנחס בריה דרב אמי: אמר קרא: (ויקרא ז טו) ובשר זבח תודת שלמיו [ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר] - שתהא זביחה לשם תודה; אם אינו ענין לשינוי קודש - דנפקא לן מהתם [לעיל (ויקרא ג א) זבח השלמים] - תנהו ענין לשינוי בעלים.
והאי, להכי הוא דאתא? הא מיבעי ליה לכדתניא: '(ויקרא ז טו) ובשר זבח תודת שלמיו [ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר]: אבא חנין אומר משום רבי אליעזר: בא ללמד: תודה ששחטה לשם שלמים – כשרה [16]; שלמים ששחטן לשם תודה – פסולה [17]; מה הפרש בין זה לזה? תודה קרויה 'שלמים' [18] ואין שלמים קרויה 'תודה’’.
אנן – מ'זבח [תודת שלמיו]’ קאמרינן [19];
אכתי מיבעי ליה חטאת ואשם מנין? תלמוד לומר 'זבח' [20];
אם כן [21] - נכתוב קרא 'ובשר תודת שלמיו זבח [ביום קרבנו יאכל]’ [22]; מאי 'זבח' - שמע מינה תרתי.
אשכחן זביחה [לשם בעלים], שאר עבודות מנלן? וכי תימא לילף מזביחה - מה לזביחה שכן פוסל שלא לשם אוכלין בפסח?
נאמרה זביחה בשינוי קודש, ונאמרה זביחה בשינוי בעלים; מה זביחה האמורה בשינוי קודש, לא חלקת בין זביחה לשאר עבודות [23] - אף זביחה האמורה בשינוי בעלים: לא תחלק בהן בין זביחה לשאר עבודות.
איכא למיפרך: מה לשינוי קודש שכן פסולה בגופה [24] וישנו בארבע עבודות [25] וישנו לאחר מיתה [26] וישנו בציבור כביחיד [27];
ואף על גב [28] דתרתי לאו דוקא [29] תרתי [ישנו בארבע עבודות וישנו לאחר מיתה] מיהא דוקא.
[30] מאי שנא שינוי בעלים? - דלא הוי פסולו בגופו [אלא] מחשבה בעלמא; [אבל אין זו דחיה חזקה:] שינוי קודש נמי מחשבה בעלמא הוא! אלא כיון דאחשבה – פסלה? הכא נמי: כיון דאחשבה פסלה. [עוד:] ולרב פנחס בריה דרב מרי, דאמר 'יש שינוי בעלים לאחר מיתה' - תרתי מיהא איכא למיפרך [31]!
אלא אמר רב אשי: אמר קרא (ויקרא א ד) [וסמך ידו על ראש העלה] ונרצה לו לכפר עליו [32] - ולא על חבירו.
והאי - להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדתניא: (ויקרא א ד) [וסמך ידו על ראש העלה] ונרצה לו לכפר עליו: רבי שמעון אומר: את שעליו [33] - חייב באחריותו [34], ואת שאינו עליו [35] - אינו חייב באחריותו; ואמר רב יצחק בר אבדימי: מאי טעמא? - כיון דאמר "עלי" כמאן דטעון ליה אכתפיה דמי!?
רב אשי – מ-ונרצה לו לכפר קאמר [36].
אשכחן זביחה וזריקה, קבלה מנלן? וכי תימא לילף מזביחה וזריקה - מה לזביחה וזריקה שכן עבודה שחייבין עליה בחוץ [37]!
אלא אמר רב אשי: אתיא מאיל נזיר, דכתיב (במדבר ו יז) ואת האיל יעשה זבח שלמים [לה' על סל המצות ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו] - שתהא עשייתו לשם שלמים; ואם אינו ענין לשינוי קודש - דנפקא ליה מהתם - תנהו ענין לשינוי בעלים.
אמר ליה רב אחא בר אבא לרבא: אימא: יעשה [(במדבר ו יז) ואת האיל יעשה זבח שלמים לה' על סל המצות ועשה הכהן את מנחתו ואת נסכו] – כלל [38], זבח – פרט [39]; כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט: זביחה – אִין, מידי אחרינא – לא!?
אי כתיב 'יעשה שלמים זבח' – כדקאמרת [40]; השתא דכתיב 'יעשה זבח שלמים' [41] - הוה ליה כלל שאינו מלא [42], וכל כלל שאינו מלא - אין דנין אותו בכלל ופרט.
רבינא אמר: לעולם – דנין, ו-לה' [43] חזר וכלל.
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: והא לא דמי כללא קמא לכללא בתרא: כללא קמא מרבה עשיות [44] ותו לא; כללא בתרא: כל לה' - ואפילו שפיכת שיריים [45] והקטרת אימורין.
הא תנא דבי רבי ישמעאל בכללי ופרטי דריש כי האי גוונא [46]: כלל ופרט וכלל - אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש עבודה ובעינן לשמן - אף כל עבודה ובעינן לשמן.
אי מה הפרט מפורש עבודה וחייבין עליה בחוץ - אף כל עבודה וחייבין עליה בחוץ: שחיטה וזריקה – אִין, קבלה והולכה לא!? אי נמי: מה הפרט מפורש דבר הטעון צפון וישנו בחטאות הפנימיות - אף כל הטעון צפון וישנו בחטאות הפנימיות: שחיטה וקבלה – אִין, זריקה – לא!?
איכא למימר הכי [47] ואיכא למימר הכי [48]; שקולין הן [49], ויבאו שניהן [50].
לישנא אחרינא: וחדא חדא - תיקו במילתא.
איבעית אימא: זריקה - מדרב אשי נפקא [51].
אשכחן איל נזיר, שאר שלמים מנלן? וכי תימא נילף מאיל נזיר, מה לאיל נזיר שכן יש עמהן דמים אחרים [52]!?
אם כן - נכתוב 'שלמיו' מאי 'שלמים' - לרבות כל שלמים.
אשכחן שלמים [53], שאר כל קדשים מנלן? וכי תימא נילף משלמים - מה לשלמים שכן טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק [54]?
אלא אמר קרא: (ויקרא ז לז) זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים: היקישן הכתוב לשלמים: מה שלמים בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן 'לשמה' - אף כל, בין שינוי קודש בין שינוי בעלים - בעינן 'לשמה'.
אימא: היכא דשחיט להו שלא לשמה - ליפסלו [55]?
אמר קרא (דברים כג כד) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת [לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך]; האי 'נדבה'? - נדר הוא!? - [אלא] אם כמה שנדרת עשית - יהא נדר, ואם לאו יהא נדבה.
ואיצטריך 'מוצא שפתיך' ואיצטריך [56] 'זאת התורה' [57]: דאי כתב רחמנא 'מוצא' -
הערות
עריכה- ^ לכתחילה, דאי מ-מוצא שפתיך (דברים כג כד) - לא מיפרשי ביה עבודות
- ^ ממאי דלענין שחיטה קרוי 'זבח'?
- ^ 'זבח שלמים', ולא נאמר 'זבח' משום שחיטה
- ^ שאם שחטו שלא לאוכלין, כגון לחולה ולזקן שאין יכולין לאכול כזית – פסול, ואפילו הן בעליו, דכתיב (שמות יב ד) איש לפי אכלו - אכילה בכזית; ושאר עבודות לא פסלי שלא לאוכלין, דכתיב תכוסו [על השה], ותניא (פסחים דף סא.) רבי אומר: לשון סורסי הוא זה, כאדם האומר לחבירו "כוס [שחט] לי טלה זה" והכי אמרינן בפסחים (דף עח:) דאין מחשבת אוכלין בזריקה,קבלה ולא הולכה אלא בשחיטה
- ^ המקריב - קבלה הוא, דתניא: והקריבו - זה קבלת הדם
- ^ פסולה בזר - לאפוקי שחיטה, שכשירה בזר, כדלקמן בפרק שלישי (דף לב.)
- ^ שחיטה וקבלה
- ^ בפרק 'איזהו מקומן' (לקמן דף מט.) יליף להו מקראי
- ^ אבל זריקת מזבח החיצון לית בהו
- ^ אבל שחיטה כשרה בזר, וקבלה והולכה - אף על פי שפסולה בזר - אין חייב עליה מיתה, כדאמרינן בסדר יומא (דף כד.): ארבעה עבודות זר חייב עליהם מיתה זריקה והקטרה וניסוך המים והיין, דכתיב (במדבר יח ז) גבי והזר הקרב יומת - ועבדתם עבודת מתנה, ודרשינן: עבודת מתנה - ולא עבודת סילוק; ועבדתם עבודה תמה, ולא עבודה שיש אחריה עבודה, והני כולהו יש אחריהם עבודה
- ^ במה הצד השוה שבהן: שהן עבודה, וצריכה 'לשמה' - אף אני אביא הולכה
- ^ שאם רצה - שוחט בצד המזבח וזורק, כדתניא במתניתין (לקמן דף יג.)
- ^ דהא בתר שחיטה כתיב ולא אפשר לאוקומיה בהולכה
- ^ ואף על גב דלשון הולכה הוא, כדחזינן בהולכת אברים דכתיב ביה הקרבה - ולשון הולכה היא
- ^ שצריך לשוחטו על מנת שיתכפרו בו בעליו, לא שיתכפר בו אחר? - דקתני לקמן (פ"ד מ"ו, דף מו:): לשם ששה דברים הזבח נזבח... לשם זובח; מנלן דבעינן לשם זובח
- ^ ועלו לשם חובה
- ^ כלומר: לא עלו לשם חובה
- ^ כדכתיב תודת שלמיו כמו חטאת הקהל (ויקרא ד כא) תורת משה עבדי (מלאכי ג כב)
- ^ דרשא דידן, ואבא חנן - מתודת שלמיו
- ^ בתורת כהנים [סיפרא צו, פרשה ז, פרק יב, מ"א] קתני לה גבי האי קרא (ויקרא ז ט): ובשר זבח תודת שלמיו ביום קרבנו יאכל - למדנו לתודה שנאכלת ליום ולילה
- ^ דלהך דרשא לחודיה אתא: לרבות חטאת ואשם שתהא אכילתו ליום ולילה
- ^ לכתוב ל'זבח' לבסוף, לגבי אכילה
- ^ דהא כולהו איתרבו לעיל
- ^ לקמן מפרש לה ואזיל
- ^ שאם שחט שלא לשמו, או קיבל והלך וזרק שלא לשמו - אף על פי שלא חישב אלא על השחיטה שלא לשמו – פסול, כדרבינן להו לעיל; אבל שינוי בעלים לא שייך אלא בזריקה, דהא דרבינן שחיטה לפסול בשינוי בעלים - אינו אלא כגון ששחט על מנת לזרוק להתכפר בו אחר, אבל שחט שלא לשם בעליו ולא הזכיר על מנת לזרוק - אין זו מחשבה: דשנוי בעלים לא שייך בקרבן אלא להתכפר בו, וכפרה - בזריקה היא; והכי אמרינן לקמן (בפרקין דף י.) שאם אמר "הריני שוחט לשם פלוני" – כשר; שחטו על מנת לזרוק לשם פלוני – פסול; וכן לענין קבלה והולכה: לא שייך שינוי בעלים אלא אם כן חישב לקבל על מנת לזרוק לשם אחר
- ^ המפריש קרבנו ומת, והיורש מקריבו - שייך בו שינוי קדש, אבל לא שינוי בעלים: שהרי מתו בעליו
- ^ אבל שנוי בעלים לא שייך בקרבן צבור, שהרי הכל בעליו
- ^ דמותבינן ארבעה פרכי
- ^ איכא תרתי שאינן עיקר, כדמפרש ואזיל
- ^ והשתא מפרש אמאי תרתי לאו דוקא:
- ^ ולקמן, בשילהי שמעתין, אזלה לה הך פירכא דלאחר מיתה
- ^ לכפר עליו היינו זריקה; אלמא זריקה לשם בעלים בעיא
- ^ כגון נדר: דאמר "הרי עלי עולה"
- ^ אם הפריש בהמה לנדרו, אם מתה או נגנבה; דהכי משמע: אותו שעליו - יקריב אותו... ונרצה לו, ועד שיקריבנו - לא נרצה ולא נפטר
- ^ כגון דאמר "הרי זו עולה"
- ^ דהכי משמע לו לכפר, ולא לחבירו
- ^ דכתיב (ויקרא יז ג) אשר ישחט מחוץ למחנה; וזורק נמי מרבינן ליה לקמן בפרק 'השוחט' (דף קז.) 'דם שפך (ויקרא יז ד)- לרבות הזורק' - תאמר בקבלה והולכה, שאין חייבין עליה בחוץ, דתנן בפרק בתרא ( פ"יד מ"ג; שם קיב:) והיוצק והבולל כו' והמקבל דמים בחוץ - פטור
- ^ שיהו כל עשיותיו לשם שלמים
- ^ שחיטה הוא דבעי 'לשמה'
- ^ דמשמע כללא: שיהו עשייתו שלמים
- ^ לא גמר הכלל את דבריו, ולא נשלם להשמיענו על מה הוזכרו כאן העשיות - עד שבא זבח והפסיק את הדבר
- ^ ולא נתמלא דבריו להשלים. מלא פרדאשביי"ן בלע"ז
- ^ יעשה זבח שלמים לה'
- ^ עבודות המיוחדות: שחיטה, וזריקה, קבלה, והולכה
- ^ שנשפכין שׁיָרי הדם ליסוד אחר שנתן ארבע מתנות, ואינן מעכבין כפרה
- ^ בשילהי 'אלו טריפות' (חולין דף סו.) גבי פרשת חגבים
- ^ עבודה וחייבין עליה בחוץ ואתיא לה זריקה
- ^ עבודה שטעונה צפון ואתיא לה קבלה
- ^ המדות שוות, והי מינייהו מפקת: אי דרשת הא - אנא דרישנא לאידך
- ^ הלכך יבאו שניהם; והולכה - על כרחך לא תפקה מכלל קבלה
- ^ מ-ונרצה לו לכפר; וכלל ופרט - לאיתויי קבלה, דאי לזריקה לא איצטריך
- ^ שבאין עמו חטאת ועולה
- ^ בין בשינוי קודש, בין בשינוי בעלים
- ^ ושאר זבחים יש מהן שאין טעונים סמיכה ולא נסכים, כגון בכור ומעשר ופסח, ויש מהן שאין טעונין נסכים, כגון חטאת ואשם; ובכולן אין אחד שיהא טעון חזה ושוק
- ^ שהרי לא נעשו כהלכתן, ואין זריקתן מתרת בשרן לאכילה
- ^ למיכתב
- ^ למיגמר משלמים, ולא תימא ממוצא שפתיך נפקא דלכתחילה בעינן לשמה