ביאור:בבלי זבחים דף עד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ותנן [1]: [2] רבי אליעזר אומר: אם [3] קרב הראש של אחד מהן [4] - יקרבו כל הראשים [5]!?
הוא [6] דאמר כחנן המצרי [7], דתניא: חנן המצרי אומר: אפילו דם [8] בכוס [9] - מביא חבירו [10] ומזווג לו [11].
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: טבעת של עבודת כוכבים [12] שנתערבה במאה טבעות, ונפלה אחת מהם לים הגדול - הותרו כולן, דאמרינן: הך דנפל - היינו דאיסורא.
איתיביה רבא לרב נחמן: אפילו אחת בריבוא ימותו כולן – אמאי [13]? [14]נימא: דמית - איסורא מית [15]!?
אמר ליה: רב - דאמר כרבי אליעזר, דתנן: רבי אליעזר אומר: אם קרב הראש של אחד מהן - יקרבו כל הראשים כולן [16].
והא אמר רבי אלעזר [17]: 'לא התיר רבי אליעזר [18] אלא שנים שנים [19], אבל אחד אחד לא [20]'.
אמר ליה [רב נחמן לרבא]: אנא – תרתי קאמינא [21].
אמר רב [יהודה אמר רב]: 'טבעת של עבודת כוכבים שנתערבה במאה טבעות, ופרשו ארבעים למקום אחד וששים למקום אחר: פרשה אחת מארבעים [22] - אינה אוסרת [23]; אחת מששים אוסרת'; מאי שנא אחת מארבעים דלא [24]? דאמרינן 'איסורא ברובא איתיה [25]'? אחת מששים נמי אמרינן 'איסורא ברובא איתיה' [26]!?
אלא [27]: אם פרשו ארבעים כולן למקום אחד [28] - אין אוסרות [29]; [30] ששים למקום אחד - אוסרות [31].
כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: הנח לעבודת כוכבים [32]: שספיקה וספק ספיקה אסורה עד סוף העולם.
מיתיבי: ספק עבודת כוכבים אסורה, וספק ספיקה מותרת, כיצד? - כוס של עבודת כוכבים שנפל לאוצר מלא כוסות - כולן אסורין; פירש אחד מהן לריבוא, ומריבוא לריבוא – מותרין!
תנאי היא, דתניא: רבי יהודה אומר: רימוני באדן אוסרין בכל שהוא; כיצד? - נפל אחד מהן לתוך ריבוא, ומריבוא לריבוא – אסורין [33]; רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: לריבוא אסורין [34], ומריבוא לשלשה, ומשלשה למקום אחר – מותר [35]!
[36] שמואל [37] דאמר כמאן [38]? אי כרבי יהודה - אפילו בשאר איסורים אסור! אי כרבי שמעון - אפילו בעבודת כוכבים נמי שרי! וכי תימא שאני ליה לרבי שמעון בין עבודת כוכבים לשאר איסורים [39] - אלא הא דתניא [40] 'ספק עבודת כוכבים אסורה וספק ספיקה מותרת' – מני? לא רבי יהודה ולא רבי שמעון?
לעולם רבי שמעון, ושמואל סבר לה כרבי יהודה בחדא ופליג עליה בחדא.
אמר מר: מריבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר - מותר;
מאי שנא שלשה [41] - דאיכא רובא [42]? שנים נמי איכא רובא [43]!?
מאי 'שלשה' דקתני? - תרתי והוא;
ואיבעית אימא: [44] סבר לה כרבי אליעזר [45].
אמר ריש לקיש: חבית של תרומה שנתערבה במאה חביות [46], ונפלה אחת מהן לים המלח - הותרו כולן, דאמרינן 'הך דנפל - דאיסורא נפל';
ואיצטריך דרב נחמן [47] ואיצטריך דריש לקיש: דאי מדרב נחמן - הוה אמינא: הני מילי עבודת כוכבים, דאין לה מתירין; אבל תרומה - דיש לה מתירין [48] – לא;
ואי מדריש לקיש - הוה אמינא: חבית, דמינכרא נפילתה [49]; אבל טבעת - דלא מינכרא נפילתה – לא [50] - צריכי.
אמר רבה: לא התיר ריש לקיש אלא חבית, דמינכרא נפילתה, אבל תאינה [51] – לא;
ורב יוסף אמר: אפילו תאינה: כנפילתה - כך עלייתה [52].
אמר רבי אלעזר: חבית של תרומה שנפלה במאה חביות [53]: פותח אחד מהן ונוטל הימנה כדי דימועה [54], ושותה.
יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא; אמר ליה רב נחמן: גמע ושתי קא חזינא הכא [55]?! אלא אימא: 'נפתחה אחת מהן נוטל הימנה כדי דימוע [56] ושותה' [57]!
אמר רבי אושעיא: חבית של תרומה שנתערבה במאה וחמשים חביות, ונפתחו מאה מהן: נוטל הימנה כדי דימועה, ושותה, ושאר אסורין עד שיפתחו: לא אמרינן איסורא ברובא איתיה.
הרובע והנרבע [במוקצה, ונעבד, באתנן, ומחיר, בכלאים, ובטריפה, ביוצא דופן - ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין]:
בשלמא כולהו לא ידיע [58], אלא האי 'טריפה' - היכי דמי? אי ידיע ליה [59] - ליתי ולישקליה!? אי לא ידע ליה - מנא ידע [60] דאיערב [61]?
אמרי דבי רבי ינאי: הכא במאי עסקינן? - כגון דאיערב נקובת הקוץ [62] בדרוסת הזאב [63].
ריש לקיש אמר: כגון דאיערב בנפולה [64].
נפולה נמי ליבדקה [65]?
קסבר [66] עמדה [67] - [68] צריכה מעת לעת, [69] הלכה - צריכה בדיקה [70].
רבי ירמיה אמר: כגון דאיעריב בולד טריפה, ורבי אליעזר היא, דאמר [71]: ולד טריפה לא יקרב לגבי מזבח.
כולהו כרבי ינאי לא אמרי: בין נקובת הקוץ לדרוסת הזאב מידע ידיע: האי משיך והאי עגיל [72];
כריש לקיש לא אמרי: קסברי עמדה [73] - אינה צריכה מעת לעת [74], הלכה - אינה צריכה בדיקה;
כרבי ירמיה לא אמרי: כרבי אליעזר לא מוקמי.
קדשים בקדשים מין במינו [זה יקרב לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא;
קדשים בקדשים: מין בשאינו מינו: ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויביא בדמי יפה שבהן ממין זה, ובדמי היפה שבהן ממין זה, ויפסיד המותר מבית]:
והא בעי סמיכה [75]?
אמר רב יוסף: בקרבן נשים.
אבל בקרבן אנשים לא [76]? [זו הקדמה לשאלת אביי:]
הערות
עריכה- ^ במתניתין [במשנה (להלן דף עז,ב)]
- ^ אברי בעל מום ואברי עולות תמימות הרבה, שנתערבו:
- ^ קודם שנמלך בה
- ^ הקריב אחד מן הראשים
- ^ ואפילו לכתחלה, דתלינן איסורא באותו שקרב ראשון; והא הכא דאילו אתי ברישא לאימלוכי אמרינן ליה 'לא תקריב', דכתיב ואשה לא תתנו מהם (ויקרא כב כב), וכי לא אימליך - מכשרינן הנך דפרישי, ולא אמרינן 'ידחו'
- ^ רבי אליעזר
- ^ כחנן המצרי סבירא ליה: דאפילו בשחוטין - לית ליה דחייה
- ^ דם שעיר הנעשה בפנים
- ^ שכבר נשחט, אם מת המשתלח
- ^ מן השוק
- ^ ומזווג לדם, ולא אמרינן 'הואיל ונדחה הדם במיתת חבירו ישפך ויביא שנים ויגריל עליהן ויתכפר בהן'
- ^ שנתקשטה בה עבודת כוכבים
- ^ ימותו כולן
- ^ מכיון שמת אחד מהן - ליתלי ביה, ו
- ^ והנותרים יקרבו
- ^ אלמא תלינן איסורא בהאי דאזיל; ומתניתין – רבנן היא
- ^ לקמן בפירקין
- ^ להקריב את הנותרים
- ^ דודאי חד מינייהו דהיתירא: שהרי לא נתערב בהם אלא בעל מום אחד, ובכל חד אמרינן: מדחבריה לאו דאיסורא - איהו נמי לאו דאיסורא הוא, וההוא דאיסורא - אזל ליה בהקרבה ראשונה: שקרב אחד מהן
- ^ לא יקריבו הראשים: דבכל חד - מספקינן דלמא דאיסורא הוא, דליכא למימר 'מגו'
- ^ שימכור הטבעות שנים שנים
- ^ ונתערבה באחרות
- ^ אינן נאסרות; וכולה מפרש לה ואזיל
- ^ דלא אסרה תערובתה
- ^ בששים
- ^ נימא נמי: הך דפריש - דהיתירא הוא, ואיסורא ברובא איתיה: בחמשים ותשע הנותרים
- ^ הכי קאמר
- ^ ונתערבו בשאר טבעות
- ^ דאמרינן: איסורא - בַששים איתיה; ונהי דהנך עצמם, אם לא נתערבו באחרות - אסורות לעולם: דאפילו רבי אליעזר לא אמר תולין את האיסור אלא בדבר שאבד, כגון שנפלה אחת מהן לים הגדול - דומיא דקרב הראש של אחד מהן, אבל לא לתלותו בששים ולהתיר את הארבעים: דאין ביטול ברוב לעבודת כוכבים, והוו כולהו 'ספק עבודת כוכבים'; אבל כי נתערבו באחרות - הוו להו ספק ספיקא של עבודת כוכבים
- ^ פירשו
- ^ דכיון דאיסורא ברובא איתיה - הוו כולהו 'ספק עבודת כוכבים'
- ^ מלהקל בספק ספיקא כשאר איסורין, ואפילו פירשו ארבעים למקום אחד - אסורות
- ^ רמוני בדן - אחד מששה דברים שאינן בטילים הן, הלכך אוסרים בכל שהוא אם של ערלה או של תרומה הן - כולן אסורין, ואפילו אחרונים
- ^ ריבוא הראשון שהאיסור עצמו נפל שם - אסור
- ^ אבל פירש אחד מאותו ריבוא לשלשה רמונים, ומן השלישי פירש אחד למקום אחר - מותר אף השלשה אמצעיים, דספק ספיקא בטיל
- ^ ופרכינן:
- ^ דאמר 'הנח לעבודת כוכבים' - דמשמע דבשאר איסורין לית ליה ספק ספיקא
- ^ מהני תנאי סבירא ליה
- ^ ושמואל - כרבי שמעון אמר
- ^ הך מתניתא דאותיבנא מינה לשמואל לעיל מיניה
- ^ והוא רביעי
- ^ דבטיל בהו
- ^ לבטולי
- ^ שמואל, דאמר 'ספק ספיקא דעבודת כוכבים אסור'
- ^ דתנן במסכת עבודה זרה (פ"ג מ"ט, דף מט:) : נטל הימנה עצים - אסורין בהנאה; הסיק בהן את התנור: חדש – יותץ, ישן - יוצן; אפה בו את הפת - אסורה בהנאה; נתערבה באחרות ואחרות באחרות '- אסורות בהנאה; רבי אליעזר אומר: יוליך הנאה לים המלח - אלמא אית ליה לרבי אליעזר ספק ספיקא בעבודת כוכבים, מדקתני 'ואחרות באחרות'; לישנא אחרינא: 'סבר כר"א' – ארבי שמעון קאי, דאמר 'מריבוא לשלשה' ותריצנא 'מאי שלשה דקתני - תרי והוא, ואי בעית אימא שלשה דוקא, ודקאמרינן 'תיסגי בתרי' - סבר לה כרבי אלעזר, דאמר 'לא התיר רבי אליעזר אלא שנים שנים', הלכך בעינא דלהוו ארבעה: דלישקלינהו שנים שנים; וראשון ישר בעיני
- ^ סתומות, ואמרינן (לעיל דף עב:) שהן אחד מששה דברים שאינן בטלין
- ^ דאמר לעיל גבי טבעות הכי נמי
- ^ ימכרם כולם לכהנים
- ^ חבית - גדולה: מקומה ניכר כשהיא נטולה מחברותיה, הילכך 'מינכרא נפילתה' ומוכחא מילתא דבה תליא, ולא אתי למימר 'כולהו שרו בלא נפילת האחד לים'
- ^ ואתי למישרינהו מעיקרא בלא נפילה
- ^ קטנה היא, ואין מקום חסרונה ניכר
- ^ כשם שתחילת נפילתה בתוך ההיתר נחשבת בעיניך לאסור את אלו - כך כשעלתה מתוכן: יחשב בעיניך מקום עלייתה להתיר
- ^ סתומות, דלא בטילות
- ^ וכיון דנפתחה - יש לה ביטול! הלכך נוטל הימנה כדי דימוע: אחת ממאה ואחת שבה, דהא אחת נתערבה במאה
- ^ דאם כן - דפותח לכתחילה - הא דקיימא לן חביות סתומות דלא בטלי - היכי משכחת לה
- ^ אחד ממאה שבהן
- ^ והשאר אסורות עד שיפתחו, ולא אמרינן 'יטול אחת מן המאה, דאיסורא - ברובא איתיה, ויהא הכל מותר, ויפתח החמשים לכתחילה
- ^ אין פסולן ניכר, שיוכל לברר ולהוציא הפסול מביניהם
- ^ כגון: נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה, או ניקב קרום של מוח, שטריפתה ניכר
- ^ מעיקרא
- ^ שזו המעורבת - טריפה היתה
- ^ ואינה נקובה לחלל, וכשירה, ומום נמי לא הוי: דהדר בריא
- ^ טריפה, מפני שהארס שורפה, ולא ידע בין נקובה לדרוסה
- ^ נפולה מן הגג, ואינה יכולה לעמוד: ספק טריפה היא, ואם שחטה קודם ששהתה מעת לעת - טריפה משום ריסוקי אברים - ואפילו בדקה ולא מצא בה נקובת ריאה או מעיים ולא פסוקת חוט השדרה ושום סימן טריפות; ואם שהתה מעת לעת ושחטה - צריכה בדיקה מכל סימני טריפות; וכיון דאיתחזק בה ספק טריפות - אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה, משום הקריבהו נא לפחתך (מלאכי א ח)
- ^ נפולה נבדקת: אם תעמיד ותלך - כשירה לגמרי; דאיכא למאן דאמר ב'אלו טריפות': עמדה - אינה צריכה מעת לעת; הלכה - אינה צריכה בדיקה
- ^ ריש לקיש
- ^ על רגליה
- ^ אפילו הכי
- ^ ואף אם
- ^ לאחר שחיטתה, שאין זו בדיקתה
- ^ בפרק 'כל האסורים' במסכת תמורה (פ"ו מ"ה, דף לא.) מפרש טעם
- ^ דרוסת הזאב משוך הנקב, ואינו עגול: שהציפורן קורע ויורד
- ^ על רגליה
- ^ אבל בדיקה בעיא
- ^ בבעליו, ולא ידיע מנו
- ^ מתכשר בתערובת - בתמיה