ביאור:בבלי זבחים דף ט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ • הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דוחין קדשים הנאכלים אצל קדשים הנאכלין ^[1], ואין דוחין קדשים הנאכלין אצל קדשים שאינן נאכלין ^[2].

אטו חטאת ואשם מי לא מיתאכלי?

אלא דוחין קדשים הנאכלין לכל אדם אצל קדשים הנאכלין לכל אדם, ואין דוחין קדשים הנאכלין לכל אדם אצל קדשים שאין נאכלין לכל אדם ^[3].

רבי יוסי ברבי אבין אמר: דוחין קדשים קלים אצל קדשים קלים, ואין דוחין קדשים קלים אצל קדשי קדשים.

מתקיף לה רב יצחק ברבי סבריו: אימא שחטיה לשם מעשר ליהוי מעשר ^[4]?

למאי הילכתא?

דלא ליבעי נסכים ^[5], ולמלקא עליה ב-לא יגאל [לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל (ויקרא כז לג)] ^[6];

אמר קרא (ויקרא כז לב) [וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט] העשירי יהיה קודש [לה’] - זה מעשר, ואין אחר מעשר.

אימא שחטיה לשם בכור ליהוי כבכור?

למאי הילכתא?

דלא ליבעי נסכים; אי נמי דליתביה לכהנים;

בכור נמי: עברה עברה ממעשר גמר ^[7].

ואימא שחטיה לשם תמורה ליהוי תמורה?

למאי הילכתא?

למלקא עליה ^[8]; אי נמי למיקם עליה ב-לא ימכר ולא יגאל [ויקרא כז,כח: אך כל חרם אשר יחרם איש לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם קדש קדשים הוא לה’];

אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: אמר קרא (ויקרא כז לג) [לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו ואם המר ימירנו] והיה הוא ותמורתו [יהיה קדש לא יגאל] - זו תמורה ^[9] ואין אחר ^[10] תמורה.

ואימא שחטיה לשם תודה ליהוי כי תודה?

למאי הילכתא?

להטעינו לחם;

מי איכא מידי דפסח גופיה לא בעי לחם ומותרו בעי לחם?

אי הכי - השתא נמי: מי איכא מידי דפסח גופיה לא בעי נסכים ומותרו בעי נסכים ^[11]?

אנן - הכי קאמרינן: מי איכא מידי דמותר תודה עצמה ^[12] לא בעי לחם ^[13], ואילו מותר דאתיא ליה מעלמא ^[14] בעיא לחם?

מתקיף לה רב יימר בריה דרב הילל: וממאי דבמותר פסח כתיב? דילמא במותר אשם כתיב ^[15]?

אמר רבא: אמר קרא (ויקרא ג ו) ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים [לה' זכר או נקבה תמים יקריבנו] - דבר השוה בכל הצאן ^[16].

מתקיף לה רבי אבין בר חייא ואיתימא רבי אבין בר כהנא: בכל אתר את אמרת 'מן' להוציא ^[17] וכאן 'מן' לרבות ^[18]?

אמר ר' מני: הכא נמי ^[19] 'מן' להוציא: דלא אתי בן שתי שנים ולא אתי בנקיבה ^[20].

מתקיף לה רב חנא בגדתאה: ומי מצית אמרת דכי כתיב האי - במותר פסח כתיב? והא מדכתיב (ויקרא ג ז) אם כשב [הוא מקריב את קרבנו והקריב אתו לפני ה’] (ויקרא ג יב) [ו]אם עז [קרבנו והקריבו לפני ה’] - מכלל דלאו במותר פסח כתיב ^[21]!

ההוא מיבעי ליה לכדתניא ^[22]: כשב [(ויקרא ג ז) אם כשב הוא מקריב את קרבנו והקריב אתו לפני ה’] ^[23] - לרבות את הפסח לאליה ^[24]; כשהוא אומר 'אם כשב' - לרבות פסח שעיברה שנתה ושלמים הבאים מחמת פסח ^[25] לכל מצות שלמים, שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק; כשהוא אומר ’[ו]אם עז' [(ויקרא ג יב) ואם עז קרבנו והקריבו לפני ה’] הפסיק הענין: לימד על העז שאינה טעונה אליה.

והא - מהכא נפקא ^[26]? [לא,] מדאבוה דשמואל נפקא, דאמר אבוה דשמואל [(לעיל דף ז,ב)]: '(ויקרא ג ו) ואם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים [לה' זכר או נקבה תמים יקריבנו]: דבר הבא מן הצאן ^[27] יהא לזבח שלמים'!

ואכתי מדרב נחמן אמר רבה בר אבוה נפקא, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מנין למותר פסח שקרב שלמים? - שנאמר (דברים טז ב) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר [במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם]; והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים!? אלא מכאן למותר הפסח שיהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר, ומאי ניהו? – שלמים.

אלא תלתא קראי כתיבי:

עמוד ב

חד לעיברה זמנו ^[28] ועיברה שנתו, וחד לעיברה זמנו ולא שנתו, וחד ללא עיברה לא זמנו ולא שנתו ^[29]; וצריכי: דאי כתב רחמנא חד, הוה אמינא: היכא דעיברה שנתו וזמנו - דאידחי מפסח לגמרי, אבל עיברה זמנו ולא שנתו, דחזי לפסח שני - אימא לא! ואי כתב רחמנא הני תרתי - משום דאידחי להו ממילתייהו ^[30], אבל היכא דלא עבר לא זמנו ולא שנתו, דחזי לפסח - אימא לא! – צריכי.

אמר רב משמיה דמבוג ^[31]: 'חטאת ששחטה לשום חטאת נחשון ^[32] – כשירה, דאמר קרא (ויקרא ו יח) [דבר אל אהרן ואל בניו לאמר] זאת תורת החטאת [במקום אשר תשחט העלה תשחט החטאת לפני ה' קדש קדשים הוא] תורה אחת לכל החטאות' ^[33].

יתיב רבא וקאמר לה להא שמעתא.

איתיביה רב משרשיא לרבא: 'רבי שמעון אומר: כל המנחות שנקמצו שלא לשמן כשירות ועלו לבעלים לשום חובה ^[34], לפי שאין המנחות דומות לזבחים: שהקומץ מחבת לשם מרחשת - מעשיה מוכיחין עליה שהיא מחבת ^[35]; חריבה ^[36] לשם בלולה - מעשיה מוכיחין שהיא חריבה ^[37], אבל בזבחים אינו כן: שחיטה אחת לכולן ^[38], קבלה אחת לכולן, זריקה אחת לכולן.' טעמא דמעשיה מוכיחין, הא אין מעשיה מוכיחין – לא; אמאי? לימא (ויקרא ו ז) זאת תורת המנחה [הקרב אתה בני אהרן לפני ה' אל פני המזבח]: תורה אחת לכל המנחות ^[39]!?

אלא אי איתמר ^[40] - הכי איתמר ^[41]:

אמר רב משמיה דמבוג: 'חטאת ששחטה על מנת שיתכפר בה נחשון ^[42] – כשירה', שאין כפרה למתים ^[43].

ולימא 'מת' בעלמא?

הא קא משמע לן: טעמא דמת, הא דחי ^[44] דומיא דנחשון ^[45] – פסולה;

ומאי ניהו? - חטאת נזיר וחטאת מצורע.

^[46] הני? עולות נינהו ^[47]!

אלא אי איתמר - הכי איתמר:

אמר רב משמיה דמבוג: 'חטאת ששחטה על שמחוייב חטאת כנחשון – כשירה': חטאת נחשון - עולה היא.

איכא דאמר: אמר רב משמיה דמבוג 'חטאת ששחטה לשם חטאת נחשון - פסולה: חטאת נחשון עולה היא';

ולימא חטאת נזיר וחטאת מצורע?

עיקר חטאת נקט ^[48].

אמר רב[א]: חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם לשם חטאת עבודת כוכבים ^[49] – כשירה; לשם חטאת נזיר, לשם חטאת מצורע – פסולה: הני עולות נינהו.

בעי רבא: חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו – מהו? מי אמרינן כרת כמותה ^[50]? או דילמא אין קבוע כמותה ^[51] [ויהא כשר]?

רב אחא בריה דרבא מתני כולהו לפסולא; מאי טעמא? (ויקרא ד לג) [וסמך את ידו על ראש החטאת] ושחט אותה לְחַטָאת [במקום אשר ישחט את העלה] - לשם אותה חטאת.

אמר ליה רב אשי לרב אחא בריה דרבא: בעיא דרבא - היכי מתניתו לה ^[52]?

אמר ליה: אנן - בשינוי בעלים מתנינן לה, והכי מתנינן לה:

אמר רבא: 'חטאת חלב ששחטה על מי שמחוייב חטאת דם וחטאת עבודת כוכבים – פסולה; על מי שמחוייב חטאת נזיר וחטאת מצורע – כשירה'; ובעיין לה הכי: בעי רבא: חטאת חלב ששחטה על מי שמחוייב חטאת דטומאת מקדש וקדשיו – מהו? מי אמרינן כרת כמותה? או דילמא אין קבוע כמותה? – תיקו.

איתמר: שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה ^[53]: רבי יוחנן אמר: פסולה, וריש לקיש אמר: כשירה:

רבי יוחנן אמר 'פסולה': מחשבין מעבודה לעבודה ^[54], דילפינן ממחשבת פיגול ^[55]; וריש לקיש אמר 'כשירה': אין מחשבין ^[56] מעבודה לעבודה, דלא ילפינן ממחשבת פיגול ^[57].

ואזדו לטעמייהו, דאיתמר:

הערות עריכה

^ פסח זה מתחלה הוקדש לשם קרבן הנאכל, הילכך דוחין אותו אצל שלמים, שהן נאכלין
^ ולא אצל עולה
^ אלא לזכרי כהונה [כגון: חטאת ואשם]
^ דהא קדשים קלים הוא
^ בכור ומעשר אין טעונין נסכים - בפרק 'שתי מדות' (מנחות דף צ:)
^ במעשר בהמה כתיב יהיה קודש לא יגאל ודרשינן בבכורות בפרק 'כל פסולי המוקדשין' (דף לב:) דהאי לא יגאל = לא ימכר הוא
^ בבכור כתיב (שמות יג יב) והעברת כל פטר רחם ובמעשר כתיב כל אשר יעבור תחת השבט (ויקרא כז לב)
^ משום לא יחליפנו (ויקרא כז י)
^ ממש: שהעומדת כשהיא חולין אצל בהמת קדשים, והמיר הוא, דהויא תמורה
^ זבח ראשון ששחטו לשם תמורה
^ דהא אמרת שלמים ניהוי
^ כגון הפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת ונמצאת הראשונה
^ אין השניה טעונה לחם, כדאמרינן בפרק 'התודה' (מנחות דף עט:) זבח התודה טעון לחם, ולא ולדה ולא תמורתה ולא חליפתה טעונין לחם
^ תודה שבאה ממותר פסח
^ האי ואם מן הצאן (ויקרא א י) - דאשם נמי איל תמים מן הצאן (ויקרא ה טו,יח,כה) הוא, ואינו בא מן הבקר
^ בכבשים ועזים, כגון פסח, לאפוקי אשם, דאינו בא מן העזים
^ בכל מקום אתה אומר 'מן' - להוציא הוא, כגון (ויקרא א ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם:) מן הבהמה - להוציא רובע ונרבע; מן הבקר - להוציא את הנעבד; מן הצאן - להוציא את המוקצה (בבא קמא דף מ:)
^ דקאמרת מן הצאן - פסח משמע: שבא מכל צאן
^ כי מוקמינן לה בפסח
^ ומיהו הצאן - מכל מין צאן משמע: בין כבשים בין עזים; ומיעוטא דמן - לנקיבות אתא
^ אלא בשלמים גרידי, והכי קאמר: אם נדר להביא "מן הצאן" - יביא איזה שירצה: או כבש או עז; דאי במותר הפסח כתיב - למה לי אם כבש אם עז? פשיטא דמכבשים ומעזים הוא בא, דהא בגופיה כתיב מן הכבשים ומן העזים (שמות יב ה)
^ לחלק ביניהם ולפרש הילכותיהן, לומר שהכשב טעון אליה למזבח והעז אין אלייתו בכלל אימורים
^ קרא יתירא הוא, דכיון דכתיב מעיקרא ואם מן הצאן (ויקרא ג ו) וכתיב בתריה ואם עז (ויקרא ג יב) - מכלל דעד השתא בכבש איירי: דאין לך 'מן הצאן' אלא שני מינין
^ שתהא קריבה עם אימורין כנגד הכליות; ולמטה דכתיב לעומת העצה יסירנה (ויקרא ג ט): מקום שהכליות יועצות
^ חגיגת ארבעה עשר, כדאמרינן בפסחים (דף סט:)
^ דפסח שעברה שנתו קרב שלמים? והלא זה הוא מותר הפסח
^ ומאי ניהו? - שלמים, דבאין מכל צאן ובקר בין זכרים ובין נקיבות
^ זמן שחיטת הפסח
^ ואם שחטו קודם הפסח לשם שלמים – כשר, ואף על גב דחזי לפסח ראשון
^ מפסח ראשון
^ שם חכם
^ שעיר חטאת דחנוכת הנשיאים
^ ולא הויא 'שינוי קדש': דלא אמרינן: חטאת נחשון, כיון דלדורון אתי, ולא לכפרה על חטא - הרי היא כשחיטה לשם עולה! וכל שכן דשינוי בעלים לא הוי: דלא שחטה להתכפר בה נחשון
^ רבי שמעון פליג אמנחות, ומודה בזבחים
^ דמחשבה הניכרת שהיא שקר - סבר רבי שמעון דלא מהניא
^ מנחת חוטא שאין בה שמן, דכתיב (ויקרא ה יא) לא ישים עליה שמן
^ מחבת ומרחשת: שני כלים שבהם מטגנים את המנחות; שכל המנחות היו עשר עשר חלות; מחבת צפה, ומעשיה קשים: מתוך שהכלי צף - מעשיה מתפשטין, והאור שורף את השמן; מרחשת עמוקה, ומעשיה רוחשין ורכין, שאין האור שורף את השמן, וכשמניח אדם אצבעו עליה - נראה כמו רוחשת
^ וכי שחיט עולה לשם חטאת - ליכא הכירא דמשקר, הילכך מהניא מחשבה; כך שמעתי במנחות
^ אלמא אפילו לרבי שמעון דמהדר להיכשירא - לא יליף מ-זאת תורה; וכל שכן דמדרבנן קשיא לך, דאמרי אף במנחות לא עלו, אלמא לא דרשי תורה להכי; ולרבא, דאמר (לעיל דף ז.) 'חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם כשירה' - ליכא למיפרך מינה: דהתם, כיון דכי הדדי נינהו - דתרוייהו 'חטאת' סתמא שמייהו, וכפרת שתיהן שוה: על הכרת - אין שם שינוי קודש, והרי חטאת לשם חטאת נשחטה! ואילו מנחת מחבת ומנחת מרחשת - אין שמותיהן שוין: זו שמה לבדה וזו שמה לבדה! אלא לרב קשיא: דהא לשם חטאת נחשון - שינוי גמור הוא, שהרי היא כעולה, וקאמר 'כשרה' משום תורת החטאת
^ דרב
^ בשינוי בעלים
^ היינו שינוי בעלים
^ הילכך לא קרינא ביה 'במחוייב כפרה כמותו'
^ אם שחטה בשינוי בעלים לשם אדם חי
^ שמחוייב חטאת שאינה על חטא, הדומה לשעיר נחשון, כגון: חטאת נזיר ומצורע, הבאות להכשיר פסולה
^ ופרכינן:
^ ואנן קים לן (לעיל דף ז.): חטאת ששחטה על מי שמחוייב עולה – כשירה, והני כעולה דמו
^ שורש החטאת: שהיא היתה חטאת יחיד ראשונה
^ רבותא נקט: אף על גב דלא דמיא לשאר חטאות: שהן בכבשה או שעירה, והיא אינה כשירה בכבשה אלא בשעירה
^ והוה ליה מחוייב כפרה כמותו, וקרינן ביה 'עליו - ולא על חבירו', וחבירו דומיא דידיה
^ שבא בעולה ויורד
^ דכיון דאמרת דרבא בכולהו פסיל ואפילו חטאת חלב לשם חטאת דם - כל שכן לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו
^ שלא חישב על השחיטה אלא על הזריקה חישב בשעת שחיטה, דהיינו 'מעבודה לעבודה'
^ כלומר: מחשבה מועלת מעבודה לעבודה במחשבת שלא לשמו
^ דמהניא ביה; הכי דתנן בפרק שני (לקמן דף כז:): השוחט את הזבח על מנת... לזרוק דמו למחר... - פיגול
^ בשלא לשמו
^ דהתם עיקר מחשבתו המביאה לידי פיגול - זו היא: שיחשוב בעבודה זו לעשות עבודה אחרת: מן אחת העבודות להאכיל לאדם או למזבח חוץ לזמנו, וזריקה - אכילת מזבח היא; והוא הדין אם חישב על הקטרת החלב שאינה מן עבודות, הילכך לא דמיא ל'שלא לשמו'

[1] פסח זה מתחלה הוקדש לשם קרבן הנאכל, הילכך דוחין אותו אצל שלמים, שהן נאכלין

[2] ולא אצל עולה

[3] אלא לזכרי כהונה [כגון: חטאת ואשם]

[4] דהא קדשים קלים הוא

[5] בכור ומעשר אין טעונין נסכים - בפרק 'שתי מדות' (מנחות דף צ:)

[6] במעשר בהמה כתיב יהיה קודש לא יגאל ודרשינן בבכורות בפרק 'כל פסולי המוקדשין' (דף לב:) דהאי לא יגאל = לא ימכר הוא

[7] בבכור כתיב (שמות יג יב) והעברת כל פטר רחם ובמעשר כתיב כל אשר יעבור תחת השבט (ויקרא כז לב)

[8] משום לא יחליפנו (ויקרא כז י)

[9] ממש: שהעומדת כשהיא חולין אצל בהמת קדשים, והמיר הוא, דהויא תמורה

[10] זבח ראשון ששחטו לשם תמורה

[11] דהא אמרת שלמים ניהוי

[12] כגון הפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת ונמצאת הראשונה

[13] אין השניה טעונה לחם, כדאמרינן בפרק 'התודה' (מנחות דף עט:) זבח התודה טעון לחם, ולא ולדה ולא תמורתה ולא חליפתה טעונין לחם

[14] תודה שבאה ממותר פסח

[15] האי ואם מן הצאן (ויקרא א י) - דאשם נמי איל תמים מן הצאן (ויקרא ה טו,יח,כה) הוא, ואינו בא מן הבקר

[16] בכבשים ועזים, כגון פסח, לאפוקי אשם, דאינו בא מן העזים

[17] בכל מקום אתה אומר 'מן' - להוציא הוא, כגון (ויקרא א ב: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם:) מן הבהמה - להוציא רובע ונרבע; מן הבקר - להוציא את הנעבד; מן הצאן - להוציא את המוקצה (בבא קמא דף מ:)

[18] דקאמרת מן הצאן - פסח משמע: שבא מכל צאן

[19] כי מוקמינן לה בפסח

[20] ומיהו הצאן - מכל מין צאן משמע: בין כבשים בין עזים; ומיעוטא דמן - לנקיבות אתא

[21] אלא בשלמים גרידי, והכי קאמר: אם נדר להביא "מן הצאן" - יביא איזה שירצה: או כבש או עז; דאי במותר הפסח כתיב - למה לי אם כבש אם עז? פשיטא דמכבשים ומעזים הוא בא, דהא בגופיה כתיב מן הכבשים ומן העזים (שמות יב ה)

[22] לחלק ביניהם ולפרש הילכותיהן, לומר שהכשב טעון אליה למזבח והעז אין אלייתו בכלל אימורים

[23] קרא יתירא הוא, דכיון דכתיב מעיקרא ואם מן הצאן (ויקרא ג ו) וכתיב בתריה ואם עז (ויקרא ג יב) - מכלל דעד השתא בכבש איירי: דאין לך 'מן הצאן' אלא שני מינין

[24] שתהא קריבה עם אימורין כנגד הכליות; ולמטה דכתיב לעומת העצה יסירנה (ויקרא ג ט): מקום שהכליות יועצות

[25] חגיגת ארבעה עשר, כדאמרינן בפסחים (דף סט:)

[26] דפסח שעברה שנתו קרב שלמים? והלא זה הוא מותר הפסח

[27] ומאי ניהו? - שלמים, דבאין מכל צאן ובקר בין זכרים ובין נקיבות

[28] זמן שחיטת הפסח

[29] ואם שחטו קודם הפסח לשם שלמים – כשר, ואף על גב דחזי לפסח ראשון

[30] מפסח ראשון

[31] שם חכם

[32] שעיר חטאת דחנוכת הנשיאים

[33] ולא הויא 'שינוי קדש': דלא אמרינן: חטאת נחשון, כיון דלדורון אתי, ולא לכפרה על חטא - הרי היא כשחיטה לשם עולה! וכל שכן דשינוי בעלים לא הוי: דלא שחטה להתכפר בה נחשון

[34] רבי שמעון פליג אמנחות, ומודה בזבחים

[35] דמחשבה הניכרת שהיא שקר - סבר רבי שמעון דלא מהניא

[36] מנחת חוטא שאין בה שמן, דכתיב (ויקרא ה יא) לא ישים עליה שמן

[37] מחבת ומרחשת: שני כלים שבהם מטגנים את המנחות; שכל המנחות היו עשר עשר חלות; מחבת צפה, ומעשיה קשים: מתוך שהכלי צף - מעשיה מתפשטין, והאור שורף את השמן; מרחשת עמוקה, ומעשיה רוחשין ורכין, שאין האור שורף את השמן, וכשמניח אדם אצבעו עליה - נראה כמו רוחשת

[38] וכי שחיט עולה לשם חטאת - ליכא הכירא דמשקר, הילכך מהניא מחשבה; כך שמעתי במנחות

[39] אלמא אפילו לרבי שמעון דמהדר להיכשירא - לא יליף מ-זאת תורה; וכל שכן דמדרבנן קשיא לך, דאמרי אף במנחות לא עלו, אלמא לא דרשי תורה להכי; ולרבא, דאמר (לעיל דף ז.) 'חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם כשירה' - ליכא למיפרך מינה: דהתם, כיון דכי הדדי נינהו - דתרוייהו 'חטאת' סתמא שמייהו, וכפרת שתיהן שוה: על הכרת - אין שם שינוי קודש, והרי חטאת לשם חטאת נשחטה! ואילו מנחת מחבת ומנחת מרחשת - אין שמותיהן שוין: זו שמה לבדה וזו שמה לבדה! אלא לרב קשיא: דהא לשם חטאת נחשון - שינוי גמור הוא, שהרי היא כעולה, וקאמר 'כשרה' משום תורת החטאת

[40] דרב

[41] בשינוי בעלים

[42] היינו שינוי בעלים

[43] הילכך לא קרינא ביה 'במחוייב כפרה כמותו'

[44] אם שחטה בשינוי בעלים לשם אדם חי

[45] שמחוייב חטאת שאינה על חטא, הדומה לשעיר נחשון, כגון: חטאת נזיר ומצורע, הבאות להכשיר פסולה

[46] ופרכינן:

[47] ואנן קים לן (לעיל דף ז.): חטאת ששחטה על מי שמחוייב עולה – כשירה, והני כעולה דמו

[48] שורש החטאת: שהיא היתה חטאת יחיד ראשונה

[49] רבותא נקט: אף על גב דלא דמיא לשאר חטאות: שהן בכבשה או שעירה, והיא אינה כשירה בכבשה אלא בשעירה

[50] והוה ליה מחוייב כפרה כמותו, וקרינן ביה 'עליו - ולא על חבירו', וחבירו דומיא דידיה

[51] שבא בעולה ויורד

[52] דכיון דאמרת דרבא בכולהו פסיל ואפילו חטאת חלב לשם חטאת דם - כל שכן לשם חטאת דטומאת מקדש וקדשיו

[53] שלא חישב על השחיטה אלא על הזריקה חישב בשעת שחיטה, דהיינו 'מעבודה לעבודה'

[54] כלומר: מחשבה מועלת מעבודה לעבודה במחשבת שלא לשמו

[55] דמהניא ביה; הכי דתנן בפרק שני (לקמן דף כז:): השוחט את הזבח על מנת... לזרוק דמו למחר... - פיגול

[56] בשלא לשמו

[57] דהתם עיקר מחשבתו המביאה לידי פיגול - זו היא: שיחשוב בעבודה זו לעשות עבודה אחרת: מן אחת העבודות להאכיל לאדם או למזבח חוץ לזמנו, וזריקה - אכילת מזבח היא; והוא הדין אם חישב על הקטרת החלב שאינה מן עבודות, הילכך לא דמיא ל'שלא לשמו'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]