ביאור:בבלי זבחים דף לג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מכלל דתרוייהו [1] סבירא להו טומאה דחויה היא בצבור [2]. לימא מסייע ליה [3] [דומה לתוספתא נגעים פ"ח מ"י]: 'כל הסמיכות שהיו שם קורא עליהן אני תכף לסמיכה שחיטה [4], חוץ מזו [5], שהיתה בשער נקנור [6], [7] שאין מצורע יכול ליכנס לשם עד שמזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו [8]', ואי אמרת ביאה במקצת לא שמה ביאה - ליעייל ידיה [9] ולסמוך [10]!

אמר רב יוסף: הא מני? - רבי יוסי ברבי יהודה היא, דאמר: מרחק צפון [11].

וליעבד פישפש [12]!?

אביי ורבא, דאמרי תרוייהו: (דברי הימים א כח יט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכת התבנית [13].

איכא דאמרי: אמר רב יוסף: [14] כל הסומך - ראשו ורובו מכניס; מאי טעמא? - כל כחו בעינן, הלכך לא אפשר.

מאי קסבר [15]? אי קסבר סמיכת אשם מצורע דאורייתא, ו'תכף לסמיכה שחיטה' דאורייתא - ליעול ולסמוך להדיא, דרחמנא אמר [16]!?

אמר רב אדא בר מתנה: גזירה שמא ירבה בפסיעות [17].

איכא דאמרי: אמר רב אדא בר מתנה: סמיכת אשם מצורע דאורייתא [18], ותכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא [19].

מיתיבי: ’’וסמך ... ושחט' [20] מה סמיכה בטהורין - אף שחיטה בטהורין' [21], ואי אמרת [תכף לסמיכה שחיטה] לאו דאורייתא [22] - בטמאין נמי משכחת לה [23]!

אלא איפוך: סמיכת אשם מצורע לאו דאורייתא [24], ותכף לסמיכה שחיטה דאורייתא.


עמוד ב

רבינא אמר: [25] לענין מלקות איתמר [26].

כי אתא רבין, אמר רבי אבהו: לענין טמא שנגע בקודש איתמר [27], דאיתמר: טמא שנגע בקודש: ריש לקיש אמר לוקה, רבי יוחנן אמר אינו לוקה: ריש לקיש אמר לוקה: (ויקרא יב ד) [ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה] בכל קדש לא תגע [ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה].

ורבי יוחנן אמר: אינו לוקה: ההוא - בתרומה כתיב [28].

וריש לקיש, האי קרא - להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה: אזהרה לאוכל בשר קודש [29],

דאיתמר: אזהרה לאוכל בשר קודש מנין?

ריש לקיש אמר: (ויקרא יב ד) [ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה] בכל קדש לא תגע [ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה] [30];

רבי יוחנן אמר: תני ברדלא: אתיא 'טומאתו' 'טומאתו' מביאת מקדש [31]: מה להלן ענש והזהיר [32] - אף כאן ענש והזהיר [33]!

[34] טמא שנגע בקודש - מדאפקה רחמנא בלשון נגיעה; אזהרה לאוכל - מדאיתקש קודש למקדש [בכל קדש לא תגע ואל המקדש לא תבא] [35].

תניא כוותיה דריש לקיש [36]: (ויקרא יב ד) [ושלשים יום ושלשת ימים תשב בדמי טהרה] בכל קדש לא תגע [ואל המקדש לא תבא עד מלאת ימי טהרה] - אזהרה לאוכל;

אתה אומר אזהרה לאוכל - או אינו אלא לנוגע? [## וכי יש אוכל בלא נוגע?]

תלמוד לומר: (ויקרא יב ד) בכל קודש לא תגע ואל המקדש לא תבא: מקיש קודש למקדש: מה מקדש דבר שיש בו

הערות עריכה

  1. ^ אביי ורבא
  2. ^ ונפקא מינה למיהוי מאן דאמר בפרק שני דיומא (דף טז) דאמר: הותרה היא בציבור יחיד במקום רבים
  3. ^ לעולא, דאמר 'ביאה במקצת שמה ביאה'
  4. ^ כדכתיב וסמך ... ושחט (ויקרא ג ח ועוד)
  5. ^ של אשם מצורע
  6. ^ הוא שער המזרחי, כדתנן בשקלים (פ"ו מ"ג) שבמזרח שער נקנור; וחלל שער לא נתקדש בקדושת העזרה, כדאמרינן ב'כיצד צולין' (פסחים פה:); לפי שהמצורע עומד שם ומכניס ידיו לעזרה, ושם מוציאין לו את האשם, וסומך עליו, וחוזר ומכניסו למקום שחיטתו ושוחטו
  7. ^ מפני
  8. ^ 'שמזין עליו מדם חטאתו' - לא עליו ממש קאמר, שאין נותנין על בהונות אלא מדם האשם; אלא שזורקין בשבילו דם חטאתו ודם אשמו
  9. ^ לתוך הפתח
  10. ^ ולישחטיה אצל הפתח: דהא כל הפתחים שהיו שם - רחבן עשר אמות, וחמש מהן בצפון וחמש מהן בדרום: שהפתח מכוון כנגד פתחו של היכל באמצע העזרה, ויכול לשחוט לפני צפונו של פתח, דהוה ליה 'צפון'; וקסלקא דעתא: רבי היא, דאמר 'כל צפון העזרה כשר לשחיטת קדשים, ואף צפון שבמקום דריסת רגלי כהנים וישראל', כדאמר לעיל
  11. ^ צפון הכשר לשחיטת קדשי קדשים - רחוק מן הפתח יותר מכ"ב אמה: מקום דריסת ישראל ומקום דריסת כהנים, דכל אחת מהן י"א אמה [במסכת מדות (פ"ה)], וכר"י ברבי יהודה דאמר (יומא דף לו.): איזהו צפון? - מקיר מזבח ועד כותל העזרה כנגד צפונו של מזבח ותו לא; הילכך צריך להחזירו בצפון המזבח, וליכא 'תכף לסמיכה שחיטה'
  12. ^ ופירושו: פתח קטן, כדתנן במסכת שקלים [פ"ו מ"ג]: שבמזרח בשער נקנור ושני פשפשין היו לו: אחד מימינו ואחד משמאלו, והן מחשבון פתחים, שהיו משתחוים כנגד הפתחים; והכא פרכינן: וניעביד פתח קטן בכותל צפוני של עזרה כנגד המזבח, ויעמוד מצורע בחללו, ויכניס ידו ויסמוך - אי לאו דביאה במקצת שמה ביאה
  13. ^ כך אמר דוד: כל פתח העזרה ומדותיה ובנין כל הבית - נמסר לי מיד ה', ואין להוסיף על החשבון; וביאה במקצת - לא שמה ביאה
  14. ^ לעולם רבי היא, ודקאמרת 'ליעול וליסמוך' -
  15. ^ האי תנא דאמר 'כל הסמיכות צריכות תכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו [של מצורע]’
  16. ^ דרחמנא אמר לו שיכנס ויסמוך
  17. ^ לאחר שסמך, אם יכנס פסיעה לצד פנים יותר משהיה צריך, נמצא ענוש כרת
  18. ^ כשאר אשמות, דגמרינן להו סמיכה מהיקשא ד'כחטאת כאשם' (ויקרא ו ז) בפרק קמא (לעיל יא.)
  19. ^ דלא משמע ליה 'וסמך ... ושחט': במקום שסומך ישחוט
  20. ^ האי דסמכינהו קרא - להיקישא סמכינהו, כדאמרינן:
  21. ^ וסמיכה - דפשיטא לן בה, משום דכתיב לפני ה' בשחיטה: דצריכה שתהא לפנים, ומשום ד'תכף לסמיכה שחיטה' - צריך שיכנס הסומך לפנים; ולעמוד טמא מבחוץ ולסמוך בפנים - אי אפשר, כדאמרן לעיל: שראשו ורובו מכניס
  22. ^ היכי פשיטא ליה סמיכה בטהורין
  23. ^ שסומך בחוץ, ומכניסה טהור לפנים ושוחט
  24. ^ קסבר שאינו בכלל אשמות, שהרי אינו בא אלא להכשיר
  25. ^ הא דאמר עולא לעיל משמיה דריש לקיש בביאה מקצת -
  26. ^ כדקאמר 'לוקה' בהדיא; אבל לא לענין כרת, דתותביה ממצורע שראה קרי: דכי איתקש ביאה לנגיעה - לאזהרה איתקש, כדכתיב (ויקרא יב ד) 'לא תבא', אבל לעונש לא איתקש, דאין עונש בנגיעה
  27. ^ לא יליף ריש לקיש מלקות מההוא קרא אלא לטמא שנגע בקדש, ולא איירי בביאת מקדש כלל
  28. ^ כדמוכח סיפיה דקרא: 'עד מלאת ימי טהרה': שיעריב שמשה: שהיא 'טבולת יום ארוך': שטובלת בשביעי ללידתה, וכל ימי טוהר שלה הרי היא כטבולת יום, וביום ארבעים ואחד מביאה קרבנה; ומדכתיב לא תגע עד מלאת אבל משימלאו ימיה תגע - ואפילו מחוסרת כפרה – על כרחך בתרומה כתיב, דלענין קדש - עד שתביא כפרתה! והכי מוקמינן להאי קרא ביבמות ב'הערל'; וכיון דבתרומה כתיב - לא ילפינן מלקות דקדש, ואפילו בקל וחומר, דאין מזהירין מן הדין
  29. ^ בטומאת הגוף
  30. ^ ודרשינן לקמן אזהרה לאוכל
  31. ^ כתיב בכרת באוכל קדש בטומאת הגוף [ויקרא ז,כ: והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אשר לה’] וטמאתו עליו [ונכרתה הנפש ההוא מעמיה], וכתיב בביאת מקדש (במדבר יט יג: כל הנגע במת בנפש האדם אשר ימות ולא יתחטא את משכן ה' טמא ונכרתה הנפש ההוא מישראל כי מי נדה לא זרק עליו טמא יהיה) עוד טמאתו בו
  32. ^ מה ביאת מקדש איכא אזהרה ולא יטמאו את מחניהם
  33. ^ אף טומאת הגוף דאוכל קודש - תיפוק ליה אזהרה מהכא
  34. ^ ומשני:
  35. ^ עיקר קרא מידריש מדאיתקש קדש למקדש בהאי קרא; דרשינן: מה ביאת מקדש, דבר שיש בו כרת - אף אזהרת קודש, דבר שיש בו כרת, והיינו אכילה; דאילו בנגיעה לא אשכחן כרת; ומיהו אזהרה לנוגע נפקא לן מיניה מדאפקיה בלשון נגיעה
  36. ^ דאזהרה לאוכל קדש מהכא