ביאור:בבלי זבחים דף יד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
'כל [1] שאינו על מזבח החיצון כשלמים [2] אין בו משום פיגול [3]'!?
אלא הא והא רבנן, ולא קשיא: כאן [אינה מפגלת] בחטאות החיצונות, כאן [מפגלת] בחטאות הפנימיות.
חטאות החיצונות – פשיטא! לא כתיב בהו 'וטבל'[4]!
אצטריך: סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב (ויקרא ד כה ו-לד) 'ולקח' [5], ואי אתי קוף רמי להו אידיה [6] - בעי [7] למישקל זימנא אחריתי [8], [9] כמאן דכתיב 'וטבל' דמי, קא משמע לן: להכי לא כתיב 'וטבל' [10] דמשמע הכי [11] ומשמע הכי [12].
רבי שמעון מכשיר בהילוך:
אמר רבי שמעון בן לקיש: מודה רבי שמעון בהולכת חטאות הפנימיות שמחשבה פוסלת בהו, הואיל ועבודה שאין יכול לבטלה [13].
והאמר רבי שמעון: 'כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים [14] - אין חייבין עליו משום פיגול' [15]?
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: [16] מודה היה לפסול [17] [אך לא לפגל] מקל וחומר: ומה שלא לשמן, שהוכשרו בשלמים - פסול בחטאת, חוץ לזמנו שפוסל בשלמים - אינו דין שיפסול בחטאות! [18] [19]
ואשכחן חוץ לזמנו, חוץ למקומו מנלן [20]? אי מחוץ לזמנו [21] - מה לחוץ לזמנו שכן כרת! אי משלא לשמה [22] - שכן נוהג בְבָמָה [23]!?
[24] שלא לשמן במאי נוהג [25]? בפסח וחטאת; - פסח וחטאת בבמה לא קרבו [26];
ואיבעית אימא [27]הקישא הוא [28] שלישי - זה [29] חוץ לזמנו פיגול - זה חוץ למקומו [30].
אמר רבא: אם תימצי לומר רch שמעון סבר לה כבריה, דאמר [לקמן בפרק שני [31]] 'בין האולם ולמזבח צפון' [32] - אין מחשבה מועלת בהולכת חטאות הפנימיות [33] אלא מפתח אולם ולפנים [34]; ואם תמצי לומר [35] סבר לה כרבי יהודה, דאמר [36] 'תוך עזרה מקדש' [37] - אין מחשבה מועלת [38] בהולכת סילוק בזיכין [39] אלא מפתח היכל ולחוץ [40]! ואם תמצי לומר סבר [41] קדושת היכל ואולם חדא היא - אין מחשבה מועלת אלא מפתח אולם ולחוץ [42]; ואם תמצי לומר תוך הפתח [43] כלפנים - אין מחשבה מועלת אפילו פסיעה אחת אלא בכדי הושטת ידו [44]; ואם תמצי לומר סבר הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה - אין מחשבה מועלת כלל [45].
אמר ליה אביי לאמוריה דרב חסדא: בעי מיניה מרב חסדא: הולכה בזר מהו?
אמר ליה: כשרה, ומקרא מסייעני: (דברי הימים ב לה יא) וישחטו [את] הפסח ויזרקו הכהנים [את הדם] מידם והלוים מפשיטים [46].
מתיב רב ששת: 'זר ואונן,
שיכור [47] ובעל מום: בקבלה בהולכה בזריקה – פסול; וכן יושב, וכן שמאל'!?
תיובתא.
והא רב חסדא - קרא קאמר?
דעביד מעשה אצטבא [48].
רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: הולכה בזר - מחלוקת רבי שמעון ורבנן: רבי שמעון - דאמר עבודה שאפשר לבטלה לאו עבודה היא, כשרה בזר; לרבנן – פסולה.
אמר ליה אביי: והא שחיטה, דעבודה שאי אפשר לבטלה, וכשרה בזר [49]!?
אמר ליה [50]: שחיטה - לאו עבודה היא [51].
ולא? והאמר רבי זירא אמר רב: שחיטת פרה בזר פסולה, ואמר רב עלה [52]: אלעזר ו-חוקה כתיב בה [53]!?
שאני פרה, דקדשי בדק הבית היא [54].
ולאו כל דכן הוא: קדשי בדק הבית הויא עבודה, קדשי מזבח לאו עבודה היא?
אמר רב שישא בריה דרב אידי: מידי דהוה אמראות נגעים, דלאו עבודה היא ובעיא כהונה.
והרי הולכת אברים לכבש, דעבודה שאפשר לבטלה היא [55], ופסולה בזר, דכתיב (ויקרא א יג) [והקרב והכרעים ירחץ במים] והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה [עלה הוא אשה ריח ניחח לה’], ואמר מר: זו הולכת אברים לכבש!?
היכא דגלי – גלי, והיכא דלא גלי - לא גלי [56].
ולאו כל דכן הוא: ומה הולכת אברים לכבש, דלא מעכבא כפרה - בעיא כהונה, הולכת דם דמעכבא כפרה לא כל שכן?
איתמר נמי אמר עולא אמר רבי אלעזר: הולכה בזר פסולה אפילו לרבי שמעון [57].
איבעיא להו: הולכה שלא ברגל [58] שמה הולכה [59]? או לא שמה הולכה [60]?
תא שמע [לעיל, בראש העמוד]: 'וכן [61] יושב, וכן שמאל פסול [62]' - הא עומד [63] דומיא דיושב - כשר [64]!?
דלמא יושב = דקשייף מישף [65]; [66] עומד [67] דומיא דיושב: דנייד פורתא [68].
תא שמע [69]: שחט ישראל, וקבל הכהן, נתנו לחבירו [70] וחברו לחבירו [71]!
התם נמי דניידי פורתא, ומאי קא משמע לן? - (משלי יד כח) ברוב עם הדרת מלך [ובאפס לאם מחתת רזון].
תא שמע [זבחים פ"ג מ"ב]: קבל הכשר ונתן לפסול - יחזיר לכשר [72].
אימא: 'יחזור הכשר [73] ויקבלה [74]'.
איתמר: אמר עולא אמר רבי יוחנן: הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה [75].
הערות
עריכה- ^ קרבן
- ^ שלמדנו מהם פיגול לכל הזבחים
- ^ לקמן בפרק 'בית שמאי' (דף מג.)
- ^ בחטאות החיצונות אינה מפגלת, דלא כתיב בהו 'וטבל', אלא ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו (ויקרא ד כה ו-לד) וההיא לקיחה – קבלה היא, ומינה ילפינן קבלה לקמן ב'איזהו מקומן' (דף מח.)
- ^ דמשמע הוא בעצמו יקח
- ^ על אצבעו
- ^ מיהדר
- ^ אלמא ולקח נמי אאצבעו קאי: שיטבול אצבעו
- ^ אימא
- ^ בהדיא, אלא כתב קבלה; ומדסמכיה [ב]אצבעו אונתן - הוא דיליף לטבול אצבעו: שצריך ליקח בעצמו ולטבול
- ^ דלא תהא טבילת אצבע עבודה חשובה בהן לפגל, מדלא אחשבה קרא להצריכה בפירוש
- ^ שצריכה היא לטבול כחטאות החיצונה, ולא דלישקל קוף ולירמייה לדם על האצבע: דבעינן לקיחת אצבע מעליותא, דולקח נמי אאצבע קאי
- ^ דלאו אורח ארעא לשחוט בהיכל, ועל כרחו הוא שוחטו בעזרה, ומוליכה בהיכל לקרנות מזבח פנימי ולהזאת פרוכת
- ^ כל קרבן שאין מתן דמו על מזבח החיצון - לאפוקי חטאות הפנימיות
- ^ וקסלקא דעתא דהוא הדין לפסול דשלא לשמו
- ^ נהי דאין בהן פיגול להתחייב כרת על אכילתו, אבל
- ^ דמחשבה חוץ לזמנו פוסלתו
- ^ ומיהו כרת לא נפקא לן בו מינה, דהא קל וחומר - מכח שלא לשמו אתי, ודיו להבא מן הדין להיות כנדון
- ^ והכי נמי הוה מצי לתרוצי ליה 'אנן במחשבה שלא לשמו קיימינא, דפסלה בהו', אלא דבעי רבי יוסי בר חנינא לאשמועינן דמחשבת חוץ לזמנו פסלה בהו לרבי שמעון
- ^ דהא חוץ למקומו נמי בשלמים כתיב, ומינייהו גמרינן לכל הזבחים; ולרבי שמעון - דלא גמר מינייהו, אלא חיצונות כמותן - מנא לן דפסלה בפנימיות
- ^ במה מצינו
- ^ ובקל וחומר, כדלעיל
- ^ בקרבן בָּמַת יחיד בשעת היתר הבמות, שהרי שנוי קדש הוא - תאמר בחוץ למקומו, דלא: שאין מחיצה בבמה, וכל הבקעה [שבה נמצאת הבמה] מקומו עד סוף העולם
- ^ ומשני:
- ^ באיזה קרבן אתה מוצא פסולו
- ^ והני בבמה לא קרבי, דתנן (לקמן דף קיז.): כל הנידר ונידב - קרב בבמה, ושאינו נידר ונידב - אינו קרב בבמה
- ^ חוץ למקומו מחוץ לזמנו אתי, ולא פרכינן 'שכן כרת', ד
- ^ דאיתקש חוץ למקומו לחוץ לזמנו בפרק שני (לקמן דף כח.) בקרא אחרינא, דאמרינן: (ויקרא יט ז) אם האכל יאכל ביום השלישי פגול יהיה לא ירצה]
- ^ מחשבת
- ^ פיגול יהיה קרא יתירא הוא, לאתויי חוץ למקומו; וכיון דאיתקוש - גמרינן מהדדי, ואין משיבין על ההיקש
- ^ דף כ.
- ^ חלק צפוני שבעזרה שבין האולם ולמזבח, אף על גב דלא קרינן ביה 'על ירך המזבח צפונה' (ויקרא א יא), דהא במערבו של מזבח הוא, הוי 'צפון' לענין שחיטת קדשי קדשים
- ^ אפילו לפסול
- ^ שאם חישב בהולכת הדם ממקום שחיטתו עד האולם - אינה מחשבה, שהרי אפשר לבטל הולכה זו: לשחוט אצל פתח האולם; אבל אי סבר כרבי יוסי - דפליג אדרבי אלעזר ברבי שמעון, ואומר 'אין צפון אלא כנגד המזבח מקיר המזבח צפוני עד כותל העזרה צפונית' - הויא לה עבודה שאין יכול לבטלה, דהא חטאת טעונה צפון לשחיטתה, דכתיב (ויקרא ו יח) [זאת תורת החטאת] במקום אשר תשחט העולה [תשחט החטאת] וצפון - בעולה כתיב
- ^ רבי שמעון
- ^ לקמן בפ' קדשי קדשים (דף נט.)
- ^ כל רצפת העזרה בין האולם ולמזבח מקודשת להקטיר חלבים כמזבח עצמו, דכתיב (מלכים א ח סד ) ביום ההוא קדש המלך את תוך החצר ותניא לקמן: דברים ככתבן - דברי רבי יהודה
- ^ לרבי שמעון
- ^ בהולכת בזיכי לחם הפנים, שהן מתירין את הלחם - כדם המתיר את הבשר, וכקומץ המתיר את השיריים; והלחם מתפגל במחשבת עבודת הבזיכים, הואיל והן מתירין
- ^ רבי שמעון - אי כרבי יהודה סבר לה - אין מחשבת הולכה מועלת בה לפסול אלא מפתח היכל ולחוץ: משהגיע לפתח היכל עד שמגיע ליציאת אולם לרצפת העזרה שלפניו: דבכל ההיכל לא מהניא מחשבה, שהרי כל ההיכל כשר להושיב שם שלחן לסדר עליו, עד הפתח; ואולם כי עזרה סבירא לן, ומן האולם ולחוץ נמי לא מהניא מחשבה בהולכה, שהרי אפשר להקטירו על רצפת העזרה מיד אם ירצה; נמצאת הולכתו עד המזבח שלא לצורך
- ^ רבי שמעון
- ^ כלומר חמש אמות של עובי כותל פתחו של אולם: דבכל חללו של אולם לא מהניא, דכפנים דמי, וחוץ לפתח לא מהניא: דאפשר להקטיר שם
- ^ תוך פתח האולם
- ^ עומד בפתח האולם ומושיט ידו לרצפה - היינו 'הולכה' ומהניא בה מחשבה
- ^ דהא הושטת ידו = הולכה שלא ברגל היא
- ^ מידם - מידם של שוחטין משמע, ושוחטין - זרים נינהו; ואשמועינן קרא שהזרים לוקחין אותו מיד המקבל ומוליכין אותו לזרוק
- ^ היינו שתוי יין
- ^ עומדין במקומן, הזר אצל הכהן המקבל, והכהן נותנו לו ואוחזו עד שבא הזורק ונוטלו מידו, ואין הזר מקרבן לצד המזבח: לא בהולכת רגל ולא בהושטת יד, אלא כאיצטבא זו שמניחין כלי עליה
- ^ אלמא טעם לא בהא תלי, וליכא למיפשט לרבנן דמשום דסבירא להו דהולכה אי אפשר לבטל, [כי] אם כן, בשחיטה דאי אפשר לבטל - תיפסל בזר, והא שחיטה בזר כשרה
- ^ ומשני
- ^ מדאתכשרו בה כל הפסולים; אבל מידי דהוי עבודה ואי אפשר לבטלה - פסול בזר
- ^ לפרושי למילתיה: מאי טעם פסולה
- ^ דכתיב בשחיטתה (במדבר יט ג) ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ... ושחט וכתיב בה בפרה 'חוקה' (במדבר יט ב: זאת חקת התורה), וכל היכא דכתיב 'חוקה' - עכובא
- ^ וחילוק טעם זה אינו מטעם עבודה, דהא אינה קדושת מזבח אלא קדושת דמים בעלמא, כקדשי בדק הבית! ועל כרחך טעם הפוסל בה - לאו משום תורת עבודה, אלא גזירת הכתוב בעלמא היא! אבל בקדשי מזבח - דשייכי בהן עבודות - לא חשיבא להיות עבודה
- ^ שאם רצה - מפשיט ומנתח אצל המזבח
- ^ הולכת אברים, דגלי בהן כהן - בעינן כהן, אבל הולכת הדם - דלא גלי בהו כהן לרבי שמעון, דאפשר לבטלה - לא בעי כהן
- ^ דאף על גב דאמר רבי שמעון 'לא פסל בה מחשבה' - משום דאין היתר הקרבן תלוי בה, ולא קרינא בה 'דברים המביאים לידי אכילה', אבל עבודה הוי ליפסל בזר
- ^ לרבנן
- ^ ופסלה בה מחשבה
- ^ ולא פסלה מחשבה
- ^ כהן
- ^ בהולכה
- ^ דאינו מוליך, אלא בהושטת יד
- ^ אלמא שמה הולכה
- ^ שמגרר עצמו לצד המזבח; 'שייף' = משפשף בקרקע; 'שייף' = מגרר, כמו 'שייף ליה מישחא' (שבת דף י:): שף אחת ובועט שתים (מנחות דף עו.); פדיי"ר
- ^ ודכוותה דוק מיניה
- ^ דכשרה
- ^ בשפשוף רגלים
- ^ דתנן בסדר הפסח [פסחים פ"ה מ"ו]
- ^ דקתני התם: 'הכהנים עומדים שורות שורות'
- ^ כן היה דרכן לעשות
- ^ שנתנו לו; ואשמעינן תרתי בה: חדא דלא מיפסל במאי דאפסקיה פסול, ואשמעינן בה: דהולכה זו שעשה הכשר שלא ברגל: שהושיט לפסול שהיה עומד בצד המזבח - לא נעשית בהכשר, ולא שמה הולכה, דקתני 'יחזירנה למי שנתנה לו', ואי הולכה שלא ברגל שמה הולכה - אמאי יחזירנה לאחור? יבא כשר ויטלנה מידו לצד המזבח, וזה לא יושיטנה לו! אלא דמעשה אצטבא בעלמא עביד
- ^ לצד המזבח
- ^ ויקבלנו: יטלנו מיד הפסול, דהולכת כשר קמא כשרה
- ^ ואינה כשרה להוליכה, כן ואין מחשבה מפגלת בה