ביאור:בבלי זבחים דף צג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא: ניתז על בגד טמא [1] - מהו [2]?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: מדקמיבעיא ליה הכי - [3] שמע מינה [4] 'היתה לה שעת הכושר ונפסלה - אין דמה טעון כיבוס', [5] [6] הני מילי [7] בזה אחר זה [8], אבל בבת אחת – לא [וטעון כיבוס]? או דלמא לא שנא [ואינו טעון כיבוס]?

אמר ליה [רב חסדא?]: פלוגתא דרבי אלעזר [בן שמוע] ורבנן, אליבא דרבה, וכדקא מתריץ אביי [9], דתניא: רבי אלעזר אומר: מי חטאת שנטמאו - מטהרין [10], שהרי נדה [11] מזין עליה [12]' [13] ואמר רבה: רבי אלעזר [14] בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה, דאמר: העברת כלי על גבי מקום טמא - כמונח דמי [15], דתנן [פרה פ"י מ"ה]: היה עומד חוץ לתנור [16] [ושרץ בתנור], והושיט ידו לחלון ונטל את הלגין [17] והעבירו [18] על פי תנור [19]: רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין[20] ובהא פליגי: דרבי עקיבא סבר כמונח דמי, ורבנן סברי לאו כמונח דמי; ואיתיביה אביי: '[21] מודה רבי עקיבא בהזאה שהעבירה על כלי חרס טמא [22], על גבי משכב ומושב טמא - שהיא טהורה: שאין לך דבר שמטמא למעלה כלמטה [23] אלא כזית מן המת ושאר כל המאהילין [ומאיר אביי – או סתמא דגמרא - במאמר מוסגר:] לאיתויי אבן המנוגעת [24]!

אלא אמר אביי: דכולי עלמא [25] לאו כמונח דמי, והכא - בהא קמיפלגי: דרבי עקיבא סבר גזרינן שמא ינוח [26], ורבנן סברי לא גזרינן, ומודה רבי עקיבא בהזאה כיון דנפק נפק [27].

ורבי אלעזר [28] ורבנן [29] - במאי קמיפלגי?

אמר אביי: בדנין טומאה קדומה [30] מטומאה שבאותה שעה [31] קמיפלגי: מר [32] סבר: דנין, ומר סבר [33]: אין דנין [34].

רבא אמר: דכולי עלמא אין דנין [35], והכא - בהא קמיפלגי: דרבי אלעזר סבר: הזאה צריכה שיעור, ומצטרפין להזאות [36], ורבנן סברי: הזאה אין צריכה שיעור [37].

חטאת פסולה [אין דמה טעון כיבוס, בין שהיתה לה שעת הכושר ובין שלא היתה לה שעת הכושר]:

תנו רבנן [ספרא צו ב פרשתא ג פרק ו משנה א]: (ויקרא ו כ: כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה) מדמה [על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש] - [38] מדם כשירה ולא מדם פסולה; רבי עקיבא אומר: היתה לה שעת הכושר ונפסלה - דמה טעון כיבוס, לא היתה לה שעת הכושר ונפסלה - אין דמה טעון כיבוס; ורבי שמעון אומר: אחד זה ואחד זה - אין דמה טעון כיבוס' [39].

מאי טעמא דרבי שמעון?

כתיב 'אותהּ' [40], וכתיב 'מדמהּ': חד להיכא דהיתה לו שעת הכושר;

ורבי עקיבא?

'אותהּ' - פרט לתרומה [41].

ורבי שמעון לטעמיה [42], דאמר: קדשים קלים - אין טעונין מריקה ושטיפה, וכל שכן תרומה!

משנה:

ניתז מן הצואר על הבגד - אינו טעון כיבוס [43];

מן הקרן [44] ומן היסוד [45] - אינו טעון כיבוס [46];

נשפך על הרצפה [47] ואספו - אין טעון כיבוס;

אין טעון כיבוס אלא דם שנתקבל בכלי וראוי להזאה. [48]

גמרא:

תנו רבנן [ספרא צו פרשתא ג פרק ו משנה ד]: יכול ניתז מן הצואר על הבגד - יהא טעון כיבוס? תלמוד לומר: אשר יִזֶּה (ויקרא ו כ: כל אשר יגע בבשרה יקדש ו) אשר יִזה [מדמה על הבגד אשר יִזה עליה תכבס במקום קדש]: לא אמרתי לך אלא בראוי להזאה [49].

תניא אידך: 'יכול ניתז מן הקרן ומן היסוד יהא טעון כיבוס?

תלמוד לומר: 'אשר יִזֶּה' - פרט לזה שכבר הוזה'.

נשפך על הרצפה [ואספו - אין טעון כיבוס]:


עמוד ב

הא תו למה לי [50]?

'מה טעם' קאמר: מה טעם נשפך על הרצפה ואספו אין טעון כיבוס? - לפי שאין טעון כיבוס אלא דם שנתקבל בכלי וראוי להזייה.

ראוי להזאה -

למעוטי מאי?

למעוטי קיבל פחות מכדי הזייה בכלי זה ופחות מכדי הזייה בכלי זה [51], דתני: 'רבי חלפתא בר שאול אומר [52]: קידש [53] פחות מכדי הזייה בכלי זה ופחות מכדי הזייה בכלי זה - לא קידש'; [54]

איבעיא להו: בדם [55] מהו [56]? הלכתא היא [57], ומהלכתא לא גמרינן [58]? או דלמא התם מאי טעמא? - דכתיב (במדבר יט יח) [ולקח אזוב] וטבל במים [איש טהור והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם ועל הנגע בעצם או בחלל או במת או בקבר]* [59]? הכי נמי כתיב (ויקרא ד ו) וטבל [הכהן את אצבעו] בַּדָּם [והזה מן הדם שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש] [60]?

  • [סיפרי פרשת חקת: וטבל במים - שיהא במים כדי טבילה]

תא שמע: דאמר רבי זריקא אמר רבי אלעזר: אף בדם לא קידש.

אמר רבא: תניא: 'וטבל' - ולא מספג [61]; 'בַּדָּם' - עד שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו [62]; '[63] מן הדם' - מן הדם שבענין [מזכיר את ספרא אחרי מות פרשה ג פרק ד משנה יב] [64]' ואיצטריך למיכתב 'בַּדָּם': דאי כתב רחמנא 'וטבל' - הוה אמינא: אף על פי דליכא שיעור טבילה מעיקרו [65] - כתב [רחמנא] 'בַּדָּם' [66]; ואי כתב רחמנא 'בַּדָּם', הוה אמינא: אפילו מספג - כתב רחמנא 'וטבל'.

מן הדם שבענין - למעוטי מאי?

אמר רבא: למעוטי שיריים שבאצבע.

מסייע לרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: שיריים שבאצבע פסולין.

אמר ליה רבין בר רב אדא לרבא: אמר תלמידך: 'אמר רב עמרם: תנינא [67]: היה מזה [68], וניתזה הזאה מידו [69]: עד שלא הזה - טעון כיבוס, משהזה - אין טעון כיבוס' מאי? לאו הכי קאמר: 'עד שלא גמר מלהזות [70] - טעון כיבוס [71], משגמר להזות - אין טעון כיבוס'!

לא, הכי קאמר: '[72] עד שלא יצתה הזאה מידו - טעון כיבוס, משיצתה הזאה מידו [73] - אין טעון כיבוס'.

איתיביה אביי: [74] גמר מלהזות [75] - מקנח ידו בגופה של פרה'; 'גמר' – אִין, לא גמר – לא!

אמר ליה: גמר - מקנח ידו בגופה של פרה [76], לא גמר - מקנח אצבעו;

בשלמא גמר מקנח ידו בגופה של פרה, שנאמר (במדבר יט ה) ושרף את הפרה לעיניו [את ערה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרף], אלא אצבעו - במאי מקנח [77]?

אמר אביי: בשפת מזרק, כדכתיב (עזרא א י) כפורי זהב [שלשים כפורי כסף משנים ארבע מאות ועשרה כלים אחרים אלף] [78]

משנה:

ניתז על העור עד שלא הופשט - אינו טעון כיבוס [79]; משהופשט טעון כיבוס - דברי רבי יהודה;

רבי אלעזר אומר: אף משהופשט [80].

אינו טעון כיבוס [81] אלא מקום הדם [82], ודבר שהוא ראוי לקבל טומאה [83], וראוי לכיבוס [84];

אחד הבגד ואחד השק ואחד העור - טעונין כיבוס, והכיבוס במקום קדוש [85];

ושבירת כלי חרס [86] במקום קדוש [87], ומריקה ושטיפה בכלי נחושת במקום קדוש: זה [88] חומר בחטאת מקדשי קדשים.

גמרא:

נהני מילי?

דתנו רבנן [ספרא פרשת צו, פרשתא ג פרק ו משנה ו]: (ויקרא ו כ) [כל אשר יגע בבשרה יקדש ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש] 'בגד' - אין לי אלא בגד [89]; מנין לרבות עור משהופשט?

תלמוד לומר: אשר יזה עליה תכבס;

יכול שאני מרבה עור עד שלא הופשט?

תלמוד לומר 'בגד': מה בגד הראוי לקבל טומאה [90], אף כל הראוי לקבל טומאה [91] - דברי רבי יהודה; רבי אלעזר אומר: 'בגד' - אין לי אלא בגד, מנין לרבות שק [92]

הערות עריכה

  1. ^ ונטמא בנגיעתו בו
  2. ^ מי הוי דם פסול כאילו נטמא קודם לכן, ולא בעי כיבוס? או דלמא כיון דבעידנא דנפל עליה אכתי כשר הוה, והוי פסול דם וטעינת כיבוס לבגד באין כאחד, כדמפרש ואזיל לה רב הונא בריה דרב יהושע
  3. ^ מכלל דפשיטא ליה נטמא קודם לכן דלא בעי כיבוס ואף על גב דהיתה לו שעת הכושר;
  4. ^ קסבר
  5. ^ ומיהו היכא דפסול דם וטבילת בגד בָּאִין כאחד מיבעי ליה הכי:
  6. ^ מי אמרינן
  7. ^ דפסולה אין דמה טעון כיבוס
  8. ^ שנפסל ואחר כך ניתז
  9. ^ למילתיה דרבה: דפריש פלוגתייהו דרבי אלעזר ורבנן
  10. ^ את האדם מטומאת מת כאילו לא נטמא
  11. ^ שנטמאה במת
  12. ^ לפני טבילת נדתה, וטובלת לשתי הטומאות בטבילה אחת: שלא מצינו בתורה שהוזקקה לטבול לנדתה תחלה ולקבל הזאה, וטהרה כשתטבול
  13. ^ ויש מיכן ראיה למי חטאת שנטמאו קודם הזאתן, כדמפרש רבה ואזיל:
  14. ^ רבי אלעזר שמביא ראיה מהזאת נדה, שאינו דומה לזו: דאילו נדה - הזאה וטומאת המים באין כאחד, ואין זו ראיה לנטמאו קודם הזייה, אלא
  15. ^ כל הטומאות מטמאין מי חטאת העוברין על אוירו; הלכך נטמאו המים משעברו על אויר הנדה, והזאה לא הואי עד שנגעו המים בבשרה
  16. ^ שהיה התנור סמוך לכותל, וחלון בכותל, ובו לגין; והאדם עומד חוץ לתנור, כלומר: להלן מן התנור: שהתנור מפסיק בינו לבין הכותל
  17. ^ של מי חטאת; ובמסכת פרה [פ"י מ"ה] תנינן לה, ומעלה היא למי חטאת
  18. ^ כלי של מי חטאת
  19. ^ על אויר פיו: שכל תנוריהם פיהם למעלה
  20. ^ Note:ר"ע כאן כמו בשבת [צז,א]: קלוטה כמו שהונחה דמי; ולי נראה שהעיקר הוא הדין בשבת, שהרי בזמן הוראותיו של רבי עקיבא חרב כבר המקדש, ולא הקריבו קרבנות, אך את השבת שמרו, והיה צריך בענין שבת לקבוע את ההלכות – וסוגיא זו נמשכת מענין שבת.
  21. ^ אף על פי שנחלק בלגין של מי חטאת -
  22. ^ שהיה מזה על האדם ותנור טמא מפסיקו ועברה ההזאה על פי התנור
  23. ^ באוהל כבנגיעה
  24. ^ אלמא בהזאת נדה ליכא למימר לרבי עקיבא 'משבאה למעלה באויר על הנדה נטמאת'
  25. ^ אפילו במי חטאת
  26. ^ לענין לגין - הוא דגזר רבי עקיבא גזירה שמא יניחנה בתוך האויר דרך העברתו
  27. ^ אבל בהזאה - שאינו מעביר אלא זורקה - מודה הוא דטהור: דכיון דנפק מידו - נפק לגמרי, ואין בידו להכניסה לתנור
  28. ^ דמייתי ראייה למילתיה מהזאת נדה
  29. ^ דאמרי אינה ראייה
  30. ^ כגון מי חטאת שנטמאו לפני הזאתן
  31. ^ כגון הזאת נדה: שטומאת המים והזאה באין כאחד
  32. ^ רבי אלעזר
  33. ^ ורבנן סברי
  34. ^ ולגבי ניתז דם חטאת על בגד טמא - דאיבעיא לן לעיל - נמי פלוגתא דרבי אלעזר ורבנן הוא: דלרבי אלעזר אין טעון כיבוס: דטומאה שבשעת נפילה כטומאה שלפני נפילה, ולרבנן לא דמו אהדדי; והאי דקאמרינן 'אליבא דרבה וכדמפרק אביי' ולא אמרינן 'אליבא דאביי' - דהא דרבה ליתיה - משום דאביי תלמידו הוה, ולא נחלק עליו אלא דן לפניו, ותירגם הדבר לפניו, והודה לו
  35. ^ ורבי אלעזר - טומאה קדומה מטומאה קדומה יליף:
  36. ^ וכי נפלה הזאה קמייתא עלה, אכתי לאו הזאה היא לטהרה, ואף על גב שנטמאת ההזאה הראשונה כשנגעה בה - חוזרת ומצטרפת עם השניה להשלים השיעור; אלמא מי חטאת שנטמאו לפני הזאה - מטהרין
  37. ^ ומהזאה קמייתא אסתלקא לה הזאה, וליכא למילף מינה 'טומאה קדומה' דהך דגבי נדה - טומאה שבאותה שעה היא
  38. ^ 'מדמה' מיעוטא היא: דמה של זו ולא דמה של אחרת:
  39. ^ רבי עקיבא ורבי שמעון פליגי בהאי 'פסולה' דמיעט קרא, ולפרושי קאתו
  40. ^ בתריה דקרא דכיבוס ומריקה ושטיפה כתיב (ויקרא ו כב) כל זכר בכהנים יאכל אתה קדש קדשים הוא]
  41. ^ ואמריקה ושטיפה קאי, כדאמרינן לקמן בפירקין (דף צו:)
  42. ^ לקמן במתניתין (דף צה:)
  43. ^ כדמפרש טעמא בגמרא
  44. ^ של מזבח
  45. ^ של שירים
  46. ^ ובפרק 'בית שמאי' (לעיל לט.) תרגימנא: ד'מן הקרן' = מן הקרן ממש, ו'מן היסוד' = מן הראוי ליסוד: דמשניתן מתן דמה - אין שירים טעונין כיבוס, וטעמא מפרש בגמרא
  47. ^ מצואר בהמה
  48. ^ ובגמרא פריך: הא תו למה לי.
  49. ^ שנתקבל בכלי
  50. ^ למיתני 'אין טעון כיבוס אלא שנתקבל בכלי'? הא תנא ליה 'נשפך על הרצפה'
  51. ^ וחזר ועירב
  52. ^ לגבי מי חטאת
  53. ^ מי חטאת באפר פרה
  54. ^ כדבעי טעמא ואזיל:
  55. ^ גבי חטאת הפנימית קיבל פחות מכדי הזייה כו' וחזר ועירב
  56. ^ מי הואי קבלה או לא
  57. ^ גבי מי חטאת
  58. ^ מילתא אחריתי, דקיימא לן שבת (דף קלב.) 'אין דנין מהלכה'
  59. ^ מדקרינן 'בַּמַּיִם' ולא קרינן 'בְּמַיִּם' משמע בַּמים הנזכרים למעלה לענין קידוש: שיהא בשעת קידוש שיעור טבילה
  60. ^ 'בַּדָּם' - שיהא בדם הראשון שיעור טבילה מתחילתו
  61. ^ מקנח בשולי הכלי או בדופנותיו
  62. ^ כדפרישית: בַּדָּם הראשון משמע
  63. ^ והזה
  64. ^ מדם האמור בענין טבילה, שהזה ממנה ראשונה - יזה את כולן: שצריך לחזור ולטבול בו אצבעו: על כל הזייה – טבילה, ולמעוטי שירים שבאצבע: דהאי 'מן הדם' - קרא יתירא הוא, דלא צריך למיכתב אלא 'והזה שבע פעמים'
  65. ^ הואיל ואיכא שיעור בשעת טבילה
  66. ^ להכי איצטריך למיכתב 'בַּדָּם' דמשמע בדם שהזכיר לענין קבלה
  67. ^ תיובתא לרבי אלעזר
  68. ^ בחטאות הפנימיות
  69. ^ על הבגד
  70. ^ עד שלא גמר כל ההזאות
  71. ^ ואפילו ניתז בין ההזאה להזאה משירים שבאמצע; אלמא שירים שבאצבע כשרין, דאי פסולין - אמאי טעון כיבוס?
  72. ^ משטבל
  73. ^ לאחר טבילה, דהוי להו שירים באצבע
  74. ^ במסכת פרה (פ"ג מ"ט) תנן לה:
  75. ^ שבע הזאות שמזה בהר המשחה כנגד פתחו של היכל כדכתיב אל נכח פני אהל מועד (במדבר יט ד)
  76. ^ שאף דמה טעון שריפה, כדכתיב 'את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף' (במדבר יט ה)
  77. ^ בין הזאה להזאה? בגופה של פרה לא מצית אמרת: שילכלך אצבעו בגוף הפרה, וידבקו בו נימין
  78. ^ גבי כלי שרת כתיב, בספר עזרא; והן מזרקין, ועל שם שמקנח בו אצבעו - קרי להן 'כפורי', לשון 'וכפר ידיה' דנירון קיסר (גיטין דף נו.)
  79. ^ טעמא מפרש בגמרא: דבעינן 'ראוי לקבל טומאה': בלא חסרון מלאכה
  80. ^ כל זמן שלא נתקן להיות כלי
  81. ^ דבעינן 'דבר המקבל טומאה': שאין מחוסר אפילו מחשבה
  82. ^ ולא כל הבגד
  83. ^ ואף על פי שמחוסר מחשבה - ובלבד שלא יהא מחוסר מלאכה, וסתמא כרבי יהודה
  84. ^ בגמרא מפרש למעוטי מאי
  85. ^ בעזרה
  86. ^ שבישל בה חטאת
  87. ^ ובגמרא יליף לה
  88. ^ אכיבוס קאי
  89. ^ סתם בגדים שבתורה צמר ופשתים
  90. ^ דאין לך בגד קטן ששמו בגד שאינו ראוי לקבל טומאה אם חישב עליו לכלי כמות שהוא
  91. ^ ועור משהופשט - ראוי לקבל טומאה אם חישב עליו לעבדה כמו שהיא, אבל כל זמן שלא הופשט - אינו ראוי לכלי
  92. ^ מנוצה של עזים