פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי זבחים דף ז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

לדברי רבי שמעון - אין נפדין תמימים; לדברי חכמים - נפדין תמימין [1]; ועוד: [2]הא בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: שעירי עצרת שקבל דמן בשני כוסות [3] ונזרק דמו של ראשון - שני למה הוא בא [4]? - [5] על טומאה שאורעה בין זריקה של זה [6] לזה; עד כאן לא מיבעיא ליה אלא עשה דלאחר שחיטה, אבל עשה דלאחר הפרשה לא קא מיבעיא ליה [7]!

דלמא 'אם תימצי לומר' קאמר [8].

איתמר: תודה ששחטה לשם תודת חבירו [9][10]: רבה אמר: כשרה [11]; רב חסדא אמר: פסולה [12]:

רבה אמר: כשרה: תודה - לשם תודה נשחטה!

רב חסדא אמר: פסולה: לשום שלמים דידיה [נשחטה] בעינן [13].

אמר רבה: מנא אמינא לה? דתניא: '(ויקרא ז טו-טז) ובשר זבח תודת שלמיו [ביום קרבנו יאכל לא יניח ממנו עד בקר] [פסוק טו] [ואם נדר או נדבה זבח קרבנו] ביום הקריבו את זבחו [יאכל וממחרת והנותר ממנו יאכל]; אבא חנין אמר משום רבי אליעזר: בא ללמד תודה ששחטה לשם שלמים – כשרה [14]; שלמים שנשחטו לשם תודה – פסולים [15]; ומה הפרש בין זה לזה? - תודה קרויה 'שלמים', ואין שלמים קרויין 'תודה'; [מכאן מסיק רבה:] שלמים לשם תודה פסולה - הא תודה לשם תודה כשרה; מאי, לאו דחבריה?

[אמר לך רב חסדא:] לא, דידיה [16];

אבל דחבריה מאי? פסולה? אדתני 'שלמים לשם תודה פסולה' - ליתני 'תודה לשם תודה', וכל שכן שלמים לשם תודה!?

שלמים לשם תודה דידיה איצטריך ליה: סלקא דעתך אמינא מדתודה קרויה 'שלמים' - שלמים נמי קרויין 'תודה', וכי שחיט להו לשם תודה ליכשרו? - קא משמע לן [עשה שלמים לשם תודה – לא עלתה לו].

אמר רבא: חטאת ששחטה לשם חטאת [17] - כשירה [18]; לשם עולה - פסולה [19]; מאי טעמא? - (ויקרא ד לג) [וסמך את ידו על ראש החטאת] ושחט אותה לחטאת [במקום אשר ישחט את העלה] אמר רחמנא, והרי חטאת לשם חטאת נשחטה, לשם עולה פסולה.

ואמר רבא: חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת [20] – פסולה, על מי שמחוייב עולה – כשרה! מאי טעמא? (ויקרא ד לה) [ואת כל חלבה יסיר כאשר יוסר חלב הכשב מזבח השלמים והקטיר הכהן אתם המזבחה על אשי ה’] וכפר עליו [הכהן על חטאתו אשר חטא ונסלח לו] עליו - ולא על חבירו': חבירו דומיא דידיה: במחוייב כפרה כמותו.

ואמר רבא: חטאת ששחטה על מי שאינו מחוייב כלום – פסולה, שאין לך אדם בישראל שאינו מחוייב עשה [21];

ואמר רבא: חטאת מכפרת על חייבי עשה [22] מקל וחומר: על חייבי כריתות מכפרת, על חייבי עשה לא כל שכן! למימרא ד[23]בת מינה היא? והאמר רבא: 'חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת – פסולה; על מי שמחוייב עולה – כשרה' [24]!?


עמוד ב

מקיבעא [אם החטאת נעשתה במיוחד לכך] לא מכפרא [25], מקופיא [בהצפה [מלשון לצוף ולעלות], כלומר: אם מביא חטאת על דבר שחייבים עליו חטאת, ויש חיוב עולה על עשה שביטל] מכפרא [26].

ואמר רבא: עולה ששחטה שלא לשמה - אסור לזרוק דמה שלא לשמה; איבעית אימא קרא, איבעית אימא סברא:

איבעית אימא קרא: (דברים כג כד) מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת [לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך];

איבעית אימא סברא: משום דשני בה כו' כדריש פירקא;

ואמר רבא: עולה הבאה לאחר מיתה [27]: שחטה בשינוי קודש – פסולה [28], בשינוי בעלים – כשרה: דאין בעלים לאחר מיתה.

ורב פנחס בריה דרב אמי אמר: יש בעלים לאחר מיתה [29].

אמר ליה רב אשי לרב פנחס בריה דרב אמי: דוקא קאמר מר 'יש בעלים לאחר מיתה' [30], ובעי לאיתויי עולה אחריתי? או דלמא דאי איכא כמה עשה גביה [31] – מכפרא [32]?

אמר ליה: דוקא קאמינא.

ואמר רבא: עולה - דורון היא [33];

היכי דמי [34]? אי דליכא תשובה [35] - זבח רשעים תועבה [אף כי בזמה יביאנו] [36]!? ואי דאיכא תשובה – התניא [מכילתא יתרו מסכת דבחודש פרשה ז; תוספתא יומא פ"ד מאי טעמא בשם רבי ישמעאל]: 'עבר על מצות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלים לו'! אלא שמע מינה דורון הוא.

תניא נמי הכי: אמר רבי שמעון: חטאת - למה באה?

'למה באה'? – לכפר!? אלא:

למה באה לפני עולה [37]? לפרקליט שנכנס; ריצה פרקליט [38] - נכנס דורון אחריו.

<חטאת על מי מכפר עולה לאחר דורון – סימן [למימרות של רבא לעיל: חטאת ששחטה לשם חטאת; חטאת ששחטה על מי שמחוייב חטאת; על מי שאינו מחוייב; חטאת מכפרת על חייבי עשה; עולה ששחטה שלא לשמה; עולה הבאה לאחר מיתה; עולה - דורון היא]>

חוץ מן הפסח והחטאת [הפסח – בזמנו, והחטאת בכל זמן]:

פסח מנלן [39]?

דכתיב (דברים טז א) שמור את חדש האביב ועשית פסח [לה' אלקיך כי בחדש האביב הוציאך ה' אלקיך ממצרים לילה] - שיהו כל עשיותיו לשם פסח.

אשכחן שינוי קודש, שינוי בעלים מנלן?

דכתיב (שמות יב כז) ואמרתם זבח פסח הוא [לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו] - שתהא זביחה לשם פסח; אם אינו ענין לשינוי קודש - תניהו ענין לשינוי בעלים.

אשכחן למצוה, לעכב מנלן?

אמר קרא (דברים טז ב) וזבחת פסח לה' אלהיך [צאן ובקר במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם].

מתקיף לה רב ספרא: האי 'וזבחת' - להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדרב נחמן, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מנין למותר פסח שקרב שלמים? שנאמר (דברים טז ב) וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר [במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם] - והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים? מכאן למותר הפסח [40] שיהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר, ומאי ניהו? - שלמים [41]!

אלא אמר רב ספרא: 'וזבחת פסח' - לכדרב נחמן; 'שמור את חדש האביב' למצוה בשינוי קודש [42]; ואמרת זבח פסח - בשינוי בעלים, למצוה; '(שמות יב כז) [ואמרתם זבח פסח] הוא [לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו]’ – לעכב [43], בין הכא והכא [44].

ואשכחן זביחה [45], שאר עבודות מנלן?

הואיל וגלי - גלי.

רב אשי אמר: 'הואיל וגלי גלי' לא אמרינן, אלא [שאר] עבודות מנלן? - דכתיב (ויקרא ז לז) זאת התורה לעולה ולמנחה [ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים], ותניא (ויקרא ז לח) [אשר צוה ה' את משה בהר סיני ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני] [46]

ביום צותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם [47]: זה בכור ומעשר ופסח הקישו הכתוב לשלמים: מה שלמים בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן למצוה - אף כל בין שינוי קודש בין שינוי בעלים למצוה [48]; וכשלמים [49]: מה שלמים בין זביחה בין שאר עבודות לא חלקת בהן למצוה - אף פסח לא תחלוק בו בין זביחה לשאר עבודות לעכב [הלכך למצוה – משלמים, והנך קראי: אם אינו ענין למצוה – דנפקא לן מהתם – תנהו ענין לעכב].

אלא 'הוא' [(שמות יב כז) ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו] למה לי?

כדתניא: נאמר בפסח 'הוא' [(שמות יב כז) ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל ויקד העם וישתחוו] בשחיטה – לעכב [50]; אבל אשם לא נאמר בו 'הוא' אלא לאחר הקטרת אימורין, והוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו – כשר.

[51]

חטאת [שנפסלת בשנוי קודש] – מנלן?

דכתיב (ויקרא ד לג) [וסמך את ידו על ראש החטאת] ושחט אותה לחטאת [במקום אשר ישחט את העלה]: שתהא שחיטה לשם חטאת;

אשכחן שחיטה [שנפסלת בשנוי קודש], קבלה מנלן?

דכתיב

הערותעריכה

  1. ^ דהכי גמר לה רבי יוחנן מרביה: דפליגי בה רבי שמעון ורבנן: לרבי שמעון לית ליה 'לב ב"ד מתנה עליהן' להכשירן לתמידי שנה הבאה, לומר 'אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהא קדושים לדמיהן': שיפדו אותן ממעות חולין בלא מום, ויוציאם לחול, ויפלו דמיהם למותר תרומה, ואחר כך יחזרו ויקחו אותם מתרומה חדשה, ויוכשרו לתמידין; ולדברי חכמים נפדין תמימים: דאית להו 'לב בית דין מתנה עליהן' תנאי זה; אלמא לית ליה לרבי שמעון 'לב בית דין מתנה עליהן': דאי אית ליה - יוכשרו לתמידין, ולא יקייצו! אלא לית ליה 'לב ב"ד מתנה'; כך שמעתי בשבועות
  2. ^ אי נמי בעית למימר דקרא דחיק, ומוקי אנפשיה כשהפרישן בזה אחר זה, ובטומאה דערב יום טוב קאמר - מי מצית למימר דכי קתני שאירעה בין זה לזה בהפרשה קאמר? ו
  3. ^ נשחטין כאחד, ואין שהות לאורועי טומאה בין שחיטתיהן
  4. ^ לרבי שמעון? הרי אין טומאה בין זה לזה
  5. ^ ואמר ליה:
  6. ^ לזריקתו של
  7. ^ אפילו לרבי ירמיה לא מתמה אלא אי מכפר אעשה דלאחר שחיטתו אי לא; מכלל דפשיטא ליה ד'בין זה לזה' דקאמר רבי שמעון - בטומאת י"ט קאמר: בין שחיטתו של זה לשחיטתו של זה
  8. ^ דלמא תרוייהו קמיבעיא ליה, והכי קמיבעיא ליה: האי 'בין זה לזה' דקאמר רבי שמעון: קודם הפרשה קאי? או לאחר הפרשה קאי? ואם תימצי לומר אחר הפרשה נמי קאי - קודם שחיטה? או אפילו לאחר שחיטה עד זריקה? ואהדר ליה איהו 'אפילו עד זריקה'; ודלמא לא קיימא לן כרבי זירא, ולא איפשיטא בעיין
  9. ^ לא ששחטה על מנת שיתכפר בה מי שאינו בעליה: שהיתה לראובן תודה ולשמעון תודה אחרת, ושחט את תודתו של זה לשם תודתו של זה, דזה שינוי בעלים, אלא דאיירי בשינוי קודש[## כלומר: שתי תדות של ארדם אחד על שני אירועים, כגון: שעלה מן הים וקם ממחלה], והוא הדין בשוחט חטאת חלב לשם חטאת דם
  10. ^ Note:גירסת רש"י בדפוסים: ד"ה תודה ששחטה לשם תודת חבירו. לא ששחטה ע"מ שיתכפר בה מי שאינו בעליה ואין זה שינוי בעלים אלא שינוי קודש שהיתה לראובן תודה ולשמעון תודה אחרת ושחט את תודתו של זה לשם תודתו של זה [וה"ה] בשוחט חטאת חלב לשם חטאת דם: על גירסה זו רבו הקושיות: 'לא ששחטה ע"מ שיתכפר בה מי שאינו בעליה ואין זה שינוי בעלים אלא שינוי קודש' – אבל הרי זהו בדיוק שנוי בעלים, ולא שנוי קודש! 'אלא שינוי קודש שהיתה לראובן תודה ולשמעון תודה אחרת ושחט את תודתו של זה לשם תודתו של זה' – ושוב אין זה שנוי קודש אלא שנוי בעלים! ולבסוף: [וה"ה] בשוחט חטאת חלב לשם חטאת דם - והרי זה שנוי קודש. לפי זה רש"י חוזר על ההצהרה שאין זה שנוי בעלים פסמים, ומביא דוגמא של שנוי בעלים!? והציעו תיקונים שונים, ועל כולם נשארו קושיות. ונראה לי שיש כאן חילוף השורות. לא ששחטה ע"מ שיתכפר בה מי שאינו בעליה ואין זה שינוי בעלים אלא שינוי קודש שהיתה לראובן תודה ולשמעון תודה אחרת ושחט את תודתו של זה לשם תודתו של זה [וה"ה] בשוחט חטאת חלב לשם חטאת דם – זוהי הגירסה בספרים; ובהפוך השורות נקבל גירסא מסתברת: לא ששחטה ע"מ שיתכפר בה מי שאינו בעליה: שהיתה לראובן תודה ולשמעון תודה אחרת ושחט את תודתו של זה לשם תודתו של זה, ואין זה [הנדון כאן] שינוי בעלים אלא שינוי קודש, [וה"ה] [כלומר: המקרה הנדון הוא כמו] בשוחט חטאת חלב לשם חטאת דם כלומר: שתי תדות של ארדם אחד על שני אירועים, כגון: שעלה מן הים וקם ממחלה
  11. ^ ועולה לבעלים: דאפילו שינוי קדש אין כאן
  12. ^ לא פסולה ממש, אלא לא עלתה לבעלים דשינוי קדש הוא
  13. ^ דכתיב (ויקרא ז טו-טז) זבח תודת שלמיו; והאי דאיפלוג בתודה - משום דמינה מייתי רבה סייעתא למילתיה מדאבא חנן; ומיהו הוא הדין לשאר זבחים
  14. ^ עלתה לבעלים
  15. ^ לא עלו
  16. ^ ואף על פי שלא באו על הודייה אחת; דארבעה צריכין להודות, כדאמרינן בברכות (דף נד:) וכתיב בהו (תהלים קז כב) ויזבחו זבחי תודה; ושחט תודה בשעת עלייתו מן הים לשם תודה שהפריש על יציאתו מבית האסורין
  17. ^ כגון חטאת חלב שנשחטה לשם חטאת דם
  18. ^ ועלתה לו
  19. ^ פסולה לגמרי כדתנן חוץ מן הפסח והחטאת
  20. ^ בשינוי בעלים, על מנת לזרוק דמה לשם חבירו המחוייב חטאת כמותו
  21. ^ שלא עבר עשה, ובעשה שייך למימר 'חטאת', כדמפרש ואזיל
  22. ^ הלכך: מחוייב כפרה כמותו הוא
  23. ^ עשה -
  24. ^ אלמא - לאו מיניה הוא: דהא עבירות עשה בידו, שהפריש עולה עליהן
  25. ^ חטאת אעשה
  26. ^ הלכך: על מי שמחוייב עולה – כשרה, כיון דהפריש עולה שייכי כולהו עשה שבידו אעולה, ותו לא שייך חטאת גביה; אבל מי שלא הפריש כלום, ועבירות עשה בידו - שייך חטאת גביה: דאילו הוה מתחייב חטאת - מכפר עשה מקופיא; הלכך חייל שמיה אחטאתו שנשחטה לשמו לפוסלה
  27. ^ שמת בעליה והקריבה היורש
  28. ^ לא עלתה וצריך היורש להביא אחרת
  29. ^ שהיורש הוא בעליה
  30. ^ אי פליגי אדרבא
  31. ^ דיורש
  32. ^ אם לא שינה בה! ומיהו היכא דשני - לא בעי לאיתויי אחריתי, דהא איהו לא נדר מידי
  33. ^ אינה באה לכפר על עשה כפרה ממש, אלא אחר שכפרה התשובה על העשה היא באה, להקבלת פנים, כאדם שסרח במלך וריצהו על ידי פרקליטין, וכשבא להקביל פניו - מביא דורון בידו [כלהלן בגמרא]
  34. ^ כלומר: היכי דמי שתהא באה לכפרה
  35. ^ אעבירות עשה שבידו
  36. ^ פסוק הוא במשלי [כא,כז]
  37. ^ כל מקום שמביא חטאת ועולה - חטאת קודם, כדיליף לקמן בפרק 'כל התדיר' (דף פט:)
  38. ^ מליץ טוב
  39. ^ בין למצוה בין לעכב? דקסלקא דעתא: לא אתי לן כשאר זבחים - משלמים, דלא כתיב בההוא קרא דזאת התורה דאיתרבי כל הזבחים מיניה למצוה
  40. ^ שאבד, ונתכפר באחר, ונמצא הראשון
  41. ^ שהן באין מכל צאן ומכל בקר, בין זכרים בין נקבות, מה שאין כן בשאר זבחים, שהוקבעו או בזכר או בנקבה: עולה ואשם הוקבעו בזכרים, חטאת הוקבע בנקבות והוקבע בזכרים, כגון שעיר נשיא אינו בא בנקבה
  42. ^ בכולהו עשיות ילפינן מיניה, דהא כתיב ועשית [פסח לה' אלקיך]
  43. ^ משמע פסח הוא - בהוייתו: לשמו כשר, שלא לשמו פסול
  44. ^ בשינוי קודש ובשינוי בעלים; דהוא משמע אתרוייהו: 'כשהוא עשוי כמצותו' משמע
  45. ^ בשינוי קודש ובשינוי בעלים
  46. ^ סמוך 'לזאת התורה' ודרשינן סמוכין:
  47. ^ לרבות קרבנות שלא הוזכרו במקרא בענין שלמעלה
  48. ^ הלכך מצוה בפסח ילפינן משלמים, דרבינן להו לעיל לשינוי קודש ולשינוי בעלים; (ועשית פסח - לעכב בכל עשיותיו בשינוי קדש; ואמרתם זבח פסח - לעכב בזביחה בשינוי בעלים)
  49. ^ כלומר: כיון דגלי קרא עכובא בזביחה - ילפינן שאר עבודות לעכובא מהיקשא, דמצוה כשלמים
  50. ^ כלומר לגלויי על הוא: דגבי אשם דלא ילפינן פסול מיניה, כדמהדר ליה רבי יהושע לרבי אליעזר לקמן בפירקין (דף י:) שהיה דורש אשם הוא: לשמו כשר, שלא לשמו פסול, וקא מהדר ליה רבי יהושע: פסח נאמר בו הוא בשחיטה - לפיכך שלא לשמו פסול
  51. ^ ול"ג 'כל מקום שנאמר בזביחה אינו אלא לעכב'; דהך ברייתא - לקמן היא בפירקין, בדינא ר' אליעזר ורבי יהושע, ול"ג ליה.