ביאור:בבלי זבחים דף עב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

צריכי: דאי מהתם הוה אמינא להדיוט חולין, אבל לגבוה קדשים אימא [1]לא נפסדינהו לכולהו; ואי מהכא, הוה אמינא: הני מילי קדשים, דמאיס, אבל חולין דלא מאיס אימא איסורי הנאה ליבטלי ברובא - צריכא.

[2] וניבטלו ברובא [3]! וכי תימא חשיבי [4] ולא בטלי - הניחא למאן דאמר 'כל 'שדרכו לימנות [5] שנינו [6]' [7]; אלא למאן דאמר 'את 'שדרכו לימנות [8] שנינו - מאי איכא למימר [9]?

דתנן [ערלה פרק שלישי מ"ו]: מי שהיו לו חבילי תילתן [10] של כלאי הכרם


עמוד ב

ידלקו [11];

נתערבו באחרים <ואחרים באחרים> - כולן ידלקו - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: יעלו באחד ומאתים [12];

שהיה רבי מאיר אומר: כל 'שדרכו למנות מקדש,

וחכמים אומרים: אינו מקדש [13] אלא ששה דברים בלבד [14] -

רבי עקיבא אומר: שבעה -

ואלו הן: אגוזי פרך, ורימוני באדן [15], וחביות סתומות, וחילפי תרדין וקילחי כרוב [16], ודלעת יונית;

רבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית.

[17]הראוי לערלה – ערלה [18], הראוי לכלאי הכרם - כלאי הכרם

ואיתמר עלה: רבי יוחנן אמר: 'את 'שדרכו למנות שנינו; רבי שמעון בן לקיש אומר: 'כל 'שדרכו למנות שנינו –

הניחא לריש לקיש, אלא לרבי יוחנן מאי איכא למימר?

אמר רב פפא: האי תנא - תנא 'דליטרא קציעות' הוא, דאמר:

הערות עריכה

  1. ^ ליעביד להו תקנתא דליבטיל איסורי הנאה ברובא, ונימא יקרבו כי היכי ד
  2. ^ ופרכינן:
  3. ^ דהא כתיב (שמות כג ב) אחרי רבים להטות
  4. ^ הואיל ודרכן למנות
  5. ^ שיש בני אדם המקפידין במניינם ומוכרין במניינם
  6. ^ דלא בטלי, בסמוך [להלן], בהך משנה דחבילי תילתן
  7. ^ שפיר: דהא [בהמות] נמי הרבה בני אדם המקפידין עליהן ומוכרין אותן במנין, ואף על פי שיש בני אדם שאין מקפידין כל כך ומוסיפין יתירה או מוכרין העדר יחד
  8. ^ שדרכו מיוחד לכך: שאין לך אדם דמוסיף עליהן יתירה ללוקח, ולא מוכר בלא מנין
  9. ^ הני - אין דרכן מיוחד למנין שיש המוסיפין יתירה או מוכרין העדר בלא מנין
  10. ^ מין תבלין - וחבילין חשוב מאד, שאף טעם העץ שוה לפרי; ובלע"ז פינוגר"י
  11. ^ דכתיב (דברים כב ט) פן תוקדש - תוקד אש
  12. ^ זו היא עליית ערלה וכלאי הכרם; דתרומה עולה באחד ומאה; וכיון שכפל את האיסור: שאיסורו איסור הנאה - כפל את העלייה. הכי תניא לה בספרי [קרח, פסקא קכא] גבי 'מכל חלבו את מקדשו ממנו' (במדבר יח כט), דמשתעי בתרומת מעשר, שהיא אחד ממאה, וקרי ליה 'מקדשו', ומשמע 'שמקדשו' = מקדש את המתערבין בו
  13. ^ אלא בטל
  14. ^ הן שמקדשין את כל המתערבים בהן, מתוך שהן גדולים ודמיהן יקרים וחשובין במינן
  15. ^ 'פרך' ו'בדן' - מקומות הן
  16. ^ לשון קלח בירק שלו
  17. ^ מה שיש באילן: מין אילן, ו
  18. ^ מקדש את עירובו באיסור ערלה