ביאור:בבלי זבחים דף עב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
צריכי: דאי מהתם הוה אמינא להדיוט חולין, אבל לגבוה קדשים אימא [1]לא נפסדינהו לכולהו; ואי מהכא, הוה אמינא: הני מילי קדשים, דמאיס, אבל חולין דלא מאיס אימא איסורי הנאה ליבטלי ברובא - צריכא.
[2] וניבטלו ברובא [3]! וכי תימא חשיבי [4] ולא בטלי - הניחא למאן דאמר 'כל 'שדרכו לימנות [5] שנינו [6]' [7]; אלא למאן דאמר 'את 'שדרכו לימנות [8] שנינו - מאי איכא למימר [9]?
דתנן [ערלה פרק שלישי מ"ו]: מי שהיו לו חבילי תילתן [10] של כלאי הכרם
ידלקו [11];
נתערבו באחרים <ואחרים באחרים> - כולן ידלקו - דברי רבי מאיר;
וחכמים אומרים: יעלו באחד ומאתים [12];
שהיה רבי מאיר אומר: כל 'שדרכו למנות מקדש,
וחכמים אומרים: אינו מקדש [13] אלא ששה דברים בלבד [14] -
רבי עקיבא אומר: שבעה -
ואלו הן: אגוזי פרך, ורימוני באדן [15], וחביות סתומות, וחילפי תרדין וקילחי כרוב [16], ודלעת יונית;
רבי עקיבא מוסיף אף ככרות של בעל הבית.
[17]הראוי לערלה – ערלה [18], הראוי לכלאי הכרם - כלאי הכרם
ואיתמר עלה: רבי יוחנן אמר: 'את 'שדרכו למנות שנינו; רבי שמעון בן לקיש אומר: 'כל 'שדרכו למנות שנינו –
הניחא לריש לקיש, אלא לרבי יוחנן מאי איכא למימר?
אמר רב פפא: האי תנא - תנא 'דליטרא קציעות' הוא, דאמר:
הערות
עריכה- ^ ליעביד להו תקנתא דליבטיל איסורי הנאה ברובא, ונימא יקרבו כי היכי ד
- ^ ופרכינן:
- ^ דהא כתיב (שמות כג ב) אחרי רבים להטות
- ^ הואיל ודרכן למנות
- ^ שיש בני אדם המקפידין במניינם ומוכרין במניינם
- ^ דלא בטלי, בסמוך [להלן], בהך משנה דחבילי תילתן
- ^ שפיר: דהא [בהמות] נמי הרבה בני אדם המקפידין עליהן ומוכרין אותן במנין, ואף על פי שיש בני אדם שאין מקפידין כל כך ומוסיפין יתירה או מוכרין העדר יחד
- ^ שדרכו מיוחד לכך: שאין לך אדם דמוסיף עליהן יתירה ללוקח, ולא מוכר בלא מנין
- ^ הני - אין דרכן מיוחד למנין שיש המוסיפין יתירה או מוכרין העדר בלא מנין
- ^ מין תבלין - וחבילין חשוב מאד, שאף טעם העץ שוה לפרי; ובלע"ז פינוגר"י
- ^ דכתיב (דברים כב ט) פן תוקדש - תוקד אש
- ^ זו היא עליית ערלה וכלאי הכרם; דתרומה עולה באחד ומאה; וכיון שכפל את האיסור: שאיסורו איסור הנאה - כפל את העלייה. הכי תניא לה בספרי [קרח, פסקא קכא] גבי 'מכל חלבו את מקדשו ממנו' (במדבר יח כט), דמשתעי בתרומת מעשר, שהיא אחד ממאה, וקרי ליה 'מקדשו', ומשמע 'שמקדשו' = מקדש את המתערבין בו
- ^ אלא בטל
- ^ הן שמקדשין את כל המתערבים בהן, מתוך שהן גדולים ודמיהן יקרים וחשובין במינן
- ^ 'פרך' ו'בדן' - מקומות הן
- ^ לשון קלח בירק שלו
- ^ מה שיש באילן: מין אילן, ו
- ^ מקדש את עירובו באיסור ערלה