ביאור:בבלי זבחים דף טו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אפשר לתקונה [1]? או לא אפשר לתקונה [2]?

תא שמע [זבחים פ"ג מ"ב]: קבל הכשר ונתן לפסול - יחזיר לכשר [3]; ונהי נמי דיחזור הכשר ויקבלנו [4], אי סלקא דעתך לא אפשר לתקונה איפסלא לה [5]!

מי סברת דקאי זר גואי [6]? לא! דקאי זר בראי [7]!

איתמר: אמר עולא אמר רבי יוחנן: 'הולכה שלא ברגל פסולה [8]', אלמא לא אפשר לתקונה.

איתיביה רב נחמן לעולא [9]: נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו – כשר [10]!

הכא במאי עסקינן? - כשיצא לחוץ [11] .

[12] לבראי נפיק, לגואי לא עייל [13]?

במקום מדרון [14].

איבעית אימא בגומא [15];

ואיבעית אימא בסמיכא [16].

ואיכפל תנא לאשמועינן כל הני? ועוד: אדתני באידך פירקין [17] נשפך על הרצפה [18] ואספו - פסול, ליפלוג בדידיה [19]: במה דברים אמורים? - כשיצא לחוץ, אבל נכנס לפנים – פסול'!? [20]

תיובתא [21].

אתמר: הולכה שלא ברגל - מחלוקת רבי שמעון ורבנן [22]:

בהולכה רבתי דכולי עלמא לא פליגי דפסולה, כי פליגי בהולכה זוטרתי [23].

מחכו עלה במערבא [24]: אלא חטאת העוף דפסולה בה מחשבה, לרבי שמעון היכי משכחת לה [25]? אי דחשיב עלה מקמי דליפוק דם [26] - [27] לא כלום היא [28], ואי בתר דנפק דם [29] - איתעבידא ליה מצותו [30]!? [31]

מאי קושיא דלמא מדפריש [32] ועד דמטא למזבח [33], דהא - בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: [34] היה מזה ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם לאויר המזבח מהו [35]? ואמר ליה: פסולה; מאי טעמא? והזה [36] ונתן בעינן [37].

כי אתו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מבי רב, אמרי: היינו חוכא [38]: ובהולכה רבתי לא פליגי? והא כי פליגי - בהולכה רבתי פליגי [39]! אלא בהולכה זוטרתי כולי עלמא לא פליגי דלא פסלה [40], כי פליגי בהולכה רבתי.

הוליכו זר [41] והחזירו כהן [42] וחזר והוליכו - פליגי בה בני רבי חייא ורבי ינאי: חד אמר כשר [43] וחד אמר פסול: מר סבר אפשר לתקונה [44], ומר סבר לא אפשר לתקונה.

הוליכו כהן והחזירו וחזר והוליכו זר - אמר רב שימי בר אשי: לדברי המכשיר [45] - פסול [46], לדברי הפוסל [47] מכשיר [48].

רבא אמר: אף לדברי הפוסל [49] - פסול [50]; מאי טעמא? דהא צריך


עמוד ב

לאמטוייה [51].

אמר ליה רב ירמיה רבינא לרב אשי: הכי אמר רב ירמיה מדיפתי: הא צריך לאמטוייה [52] - מחלוקת רבי אליעזר ורבנן [53], דתנן: רבי אליעזר אומר: המהלך במקום שצריך להלך - מחשבה פוסלת, מקום שאין צריך להלך - אין מחשבה פוסלת, ואמר רבא: הכל מודים קבלו בחוץ [54] והכניסו בפנים [55] - זהו 'הילוך שצריך להלך'; קבלו בפנים והוציאו לחוץ [56] - זהו 'הילוך שאין צריך להלך'; לא נחלקו אלא כשהכניסו וחזר והוציאו: מר סבר: הא צריך לאמטוייה [57], ומר סבר: לאו כהילוך הצריך לעבודה דמי [58].

איתיביה אביי: 'ר"א אומר: המהלך מקום שצריך להלך - מחשבה פוסלת, כיצד: קבלו בחוץ והכניסו לפנים - זהו 'הילוך שצריך להלך'; קבלו בפנים והוציאו לחוץ - זהו 'הילוך שאין צריך לילך’’ - והא חזר והכניסו הילוך שצריך להלך הוא!?

אמר ליה: אי תניא [59] - תניא [60].

הדרן עלך כל הזבחים


מסכת זבחים פרק שני: כל הזבחים שקבלו דמן דף טו,ב


משנה:

כל הזבחים שקבלו דמן זר, אונן [61], טבול יום [62] ומחוסר כפורים [63] ומחוסר בגדים [64] שלא רחץ ידים ורגלים [65], ערל [66], טמא יושב [67] עומד על גבי כלים על גבי בהמה על גבי רגלי חברו [68] – פסל [69];

קבל בשמאל – פסל; רבי שמעון מכשיר.

גמרא:

זר – מנלן?

דתני לוי (ויקרא כב ב) דבר אל אהרן ואל בניו לאמר וינזרו מקדשי בני ישראל [ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני ה’] [70]: 'בני ישראל' למעוטי מאי [71]? אילימא למעוטי נשים [72] - קרבן נשים בטומאה קרב [73]? אלא למעוטי עובדי כוכבים [74]? השתא ציץ לא מרצה [75], דאמר מר [76]: ובעובדי כוכבים, בין בשוגג בין במזיד לא הורצה [77] - בטומאה קרב [78]? אלא הכי קאמר: וינזרו מקדשי בני ישראל [79] ולא יחללו [80].

דבי רבי ישמעאל תנא: אתיא בקל וחומר מבעל מום: מה בעל מום שאוכל [81], אם עבד - חילל [82]

הערות עריכה

  1. ^ בין שעשאה זר בין שעשאה כהן, אמרינן דאין הולכה, ופסולה, דהא נעשית שלא כהלכתה, מיהו יש לה תקנה להחזירה לאחוריה ולחזור להוליך ברגל
  2. ^ או אין לה תקנה
  3. ^ אלמא אפשר לתקנה
  4. ^ כלומר: ואי נמי מפרשת לה דבכשר ראשון שיוליך לצד המזבח קאמר, וכל שכן דשמעת דהולכת כשר קמא דהואי שלא ברגל כשרה היא, מכל מקום שמע מינה דכשרה על ידי תקנה
  5. ^ בהולכת כשר ראשונה
  6. ^ לצד המזבח: שהקריב הראשון בהושטתו לצד המזבח
  7. ^ וכשר, שהושיטה לו הרחיקה מן המזבח; הלכך לאו הולכה הואי לפסול; וכי פשטינן 'יחזור כשר ויטלנו', וזר - מעשה איצטבא הוא דעבד, דליכא הושטת יד המקרבתו למזבח
  8. ^ ואפילו עשאה כהן- פוסלת הדם, וההיא דפסחים – בדניידי, וכדשנינן
  9. ^ משנה [ב] היא בפרק שלישי ב'כל הפסולים'
  10. ^ הואיל ונתקבל בכלי; קסלקא דעתא כשנשפך ונתפשט ברצפה נתקרב לצד המזבח, וקתני 'כשר'! ונהי נמי דאמרת דצריך להחזירו לאחוריו ולחזור ולהוליך ברגל, מכל מקום בתקנתא סגי לה
  11. ^ כשנשפך - לא נתפשט לצד המזבח, אלא נתפשט להלן מן המזבח ונתרחק
  12. ^ ופרכינן:
  13. ^ בתמיה: וכי אפשר לדם צלול שישפך ולא יתפשט לכל צדדין
  14. ^ ומשופע חוץ למזבח
  15. ^ שעומד במקומו ולא נתפשט
  16. ^ דם עבה וקרוב לקרוש
  17. ^ בפרק שני
  18. ^ מצואר בהמה, ולא נתקבל בכלי
  19. ^ בההיא דפרק שלישי, דאיירי בקבלת כלי [שהביא רב נחמן לעיל: נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו - כשר], נפלוג בה חילוק לפסול: שפעמים שאף מן הכלי לרצפה פסול
  20. ^ אלא מדלא אשכח פסול אלא מצואר בהמה - שמע מינה נשפך מן הכלי, לא שנא נפק לבראי ולא שנא עייל לגואי – כשר!
  21. ^ דעולא
  22. ^ דמתניתין היא, אי הויא עבודה אי לא: לרבי שמעון לא הויא עבודה, דהא קתני מתניתין רבי שמעון מכשיר בהילוך: דלא פסל בה מחשבה בהולכה שלא ברגל, ומשום דלאו הולכה היא
  23. ^ מסקנא היא למילתיה, דקמפרש ואומר: דכי פליגי רבי שמעון ורבנן - בהולכה זוטרתא פליגי: ששחט בצד המזבח וזרק, דהיינו 'שלא ברגל', אבל בהולכה רבתי, דהיינו ברגל - לא פליגי; ולקמן מותיב לה ממתניתין, דשמעינן מינה דבשוחט נמי רחוק מן המזבח מכשיר רבי שמעון, מדקתני שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק
  24. ^ דהאי שמעתא דמוקי טעמא דרבי שמעון בהולכה זוטרתא ולמימר דלאו הולכה היא ואף על פי שאי אפשר לבטלה לזו - לאו עבודה היא
  25. ^ דקיימא לן בפרק 'קדשי קדשים' (לקמן דף סה.) דפסל בה מחשבה בהזאת דמה, שהוא עיקר עבודתה, דכתיב שם (ויקרא ה ט) והזה מדם החטאת על קיר וגו': שאוחזה בגופה ומתיז דמה לקיר; והך התזה – 'הולכה זוטרתי' היא; וכיון דטעמא דרבי שמעון משום דהולכה זוטרא לא פסל בה מחשבה - היכי פסל בהך
  26. ^ דהיינו בהתזתה
  27. ^ הא אמרת
  28. ^ דהא 'הולכה זוטרתי' היא
  29. ^ וניתז מן הצואר חשיב
  30. ^ דקס"ד מכי נפק דם - גמרה לה עבודת הזאתה, ואע"ג דלא מטא דם למזבח: אי אמרת בשלמא בהולכה רבתי פליגי, וטעמא דרבי שמעון משום דאפשר לבטלה הוא - הא דחטאת אי אפשר לבטלה; אלא אי אמרת משום טעם דלאו הולכה היא, ובשלא ברגל פליגי - היכי פסלה בהך? הלא אין כאן מחשבה אלא בהולכה שלא ברגל
  31. ^ ולרבי יוחנן, דאמר לעיל הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה ולא פסיל בה מחשבה - ליכא למיפרך מהא, דכי אמר רבי יוחנן, הולכה רבתי קאמר, שאין דרכה בכך! אבל השוחט בצד המזבח כו', וכן חטאת העוף שנמלקת אצל המזבח - עיקר הולכתה בכך ומודה בה רבי יוחנן.
  32. ^ דם, דפסק לה הולכה מתחלת הזאה
  33. ^ וישנה להזאה עד דמטי למזבח, וחיילא עלה המחשבה
  34. ^ בחטאת העוף או בחטאות הפנימיות:
  35. ^ מי הויא עבודה בבעל מום, ופסולה? או לא: דאיכא למימר מכי פריש דם גמרה לה
  36. ^ והזה דחטאת העוף או דחטאות הפנימיות, דכתיב בהן הזאה
  37. ^ הזאה דומיא דנתן, דגבי הדדי כתיבי (ויקרא ד ו: [וטבל הכהן את אצבעו בדם) והזה מן הדם [שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש] (ויקרא ד ז) ונתן הכהן מן הדם על קרנות [מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד] (ויקרא ד ז) - אלמא ישנה להזאה עד שיגיע למזבח
  38. ^ הא דמחכו במערבא משום דקשיא להו הכי
  39. ^ דהא דקתני אפשר שלא בהילוך שמע מינה בדהילוך עסקינן, וטעם משום שאפשר לבטלה הוא, והא מיהא לא ביטל
  40. ^ 'דפסולה' גרסינן; וטעמא משום דא"א לבטל; ומאן דגריס 'דלא פסלה' - טעמא משום דלאו כלום היא, ואין שם 'הולכה' עליה, אלא כולה צורך זריקה היא, והא לא הוה בדעתיה למחשב אזריקה אלא אהולכה, ולא חשיב מידי; ופסול דחטאת העוף – כדאוקי: מדפריש ועד דמטא למזבח, ומשום מחשבת הזאה - ולא משום מחשבת הולכה
  41. ^ ברגל
  42. ^ שהעבודה עליו מוטלת
  43. ^ והא דתניא לעיל 'זר ואונן בהולכה - פסול' כשלא הוחזרה
  44. ^ להולכת פסול, ולא דמיא לשאר עבודות: דאילו שחיטה וקבלה וזריקה, מאחר שנעשו בפסול - אי אפשר לחזור ולעשותן בהכשר; ואי תימא קבלה נמי יש לתקן כגון, שלא קבל הפסול כל הדם ויכול כשר לחזור ולקבל - ההיא ודאי כשרה, ובפרק שלישי (לקמן דף לב.) תנן לה 'אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל'; וכן בזריקה
  45. ^ בהוליכו זר והחזירו כהן וחזר והוליכו
  46. ^ כיון דהתם, מאי טעמא מכשיר? דאזיל בתר בתרייתא; הכי נמי זיל בתר בתרייתא
  47. ^ דאזיל בתר הולכה קמייתא
  48. ^ כיון דאזיל בתר קמייתא
  49. ^ שם
  50. ^ כאן
  51. ^ מאחר שנתרחק - צריך לחזור ולהביאו לצד מזבח, נמצא דהולכה אחרונה לצורך, ככל ההולכות
  52. ^ דקאמרת לאחשובה עבודה מהאי טעם
  53. ^ במתניתין
  54. ^ להלן מן המזבח
  55. ^ לצד המזבח
  56. ^ כלומר: ריחקו מן המזבח; הנך 'חוץ' ו'פנים' - כולהו בעזרה
  57. ^ לכשיחזור ויקריבנו לצד המזבח, אם תהא אותה הולכה במחשבה פסולה - פסול
  58. ^ הואיל ושלא לצורך הוציאו - על חנם הוצרך לחזור ולהכניסו
  59. ^ דמודה בה רבי אליעזר
  60. ^ ואין מחלוקת בין ר"א לתנא קמא, אלא ארבי שמעון אבוה קאי, ופליג
  61. ^ כל זמן שלא נקבר המת
  62. ^ דשרץ ודמת, ושאר טומאות שלא הוצרכו לקרבן
  63. ^ זב ומצורע שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו כפרתן
  64. ^ כהן גדול ששימש בפחות משמונה, וכהן הדיוט בפחות מארבעה
  65. ^ מן הכיור
  66. ^ כהן שמתו אחיו מחמת מילה
  67. ^ או
  68. ^ שיש חציצה בין רגליו לרצפה
  69. ^ וכולהו יליף בגמרא דפסלי בעבודה
  70. ^ גבי מקריבים בטומאה כתיב, דסמיך ליה [פסוק ג] כל איש אשר יקרב מכל זרעכם
  71. ^ קרבן של מי הוא ממעט מלהזהיר כהנים על הטומאה
  72. ^ קרבן נשים: שלא הוזהרו כהנים מלהקריבו בטומאה
  73. ^ בתמיה: וכי יש כח בקרבן נשים לדחות הטומאה
  74. ^ עובד כוכבים ששילח עולתו, כדתניא ב'הכל שוחטין' (חולין דף יג:) 'איש איש' לרבות את העובדי כוכבים: שנודרים נדרים ונדבות כישראל
  75. ^ על טומאת עולין שבקרבנו, כגון: נטמא הדם, או החלב, כדרך שמרצה על של ישראל
  76. ^ במנחות ב'הקומץ רבה' (דף כה.)
  77. ^ דכתיב (שמות כח לח) לרצון להם - ולא לעובדי כוכבים
  78. ^ בטומאת הגוף יהא קרב – בתמיה: והלא אפילו אצל קרבן יחיד דישראל לא נדחת
  79. ^ יתרחקו בטומאה מכל קדשים
  80. ^ והזרים אף הם ינזרו כדי שלא יחללום; לימד על זר שעבד - שחילל את הקדשים ופסלם
  81. ^ את קדשי קדשים, דכתיב (ויקרא כא כב) מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל
  82. ^ דכתיב מום בו ולא יחלל את מקדשי (שם, פסוק כג)