ביאור:בבלי זבחים דף טו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
אפשר לתקונה [1]? או לא אפשר לתקונה [2]?
תא שמע [זבחים פ"ג מ"ב]: קבל הכשר ונתן לפסול - יחזיר לכשר [3]; ונהי נמי דיחזור הכשר ויקבלנו [4], אי סלקא דעתך לא אפשר לתקונה איפסלא לה [5]!
מי סברת דקאי זר גואי [6]? לא! דקאי זר בראי [7]!
איתמר: אמר עולא אמר רבי יוחנן: 'הולכה שלא ברגל פסולה [8]', אלמא לא אפשר לתקונה.
איתיביה רב נחמן לעולא [9]: נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו – כשר [10]!
הכא במאי עסקינן? - כשיצא לחוץ [11] .
[12] לבראי נפיק, לגואי לא עייל [13]?
במקום מדרון [14].
איבעית אימא בגומא [15];
ואיבעית אימא בסמיכא [16].
ואיכפל תנא לאשמועינן כל הני? ועוד: אדתני באידך פירקין [17] נשפך על הרצפה [18] ואספו - פסול, ליפלוג בדידיה [19]: במה דברים אמורים? - כשיצא לחוץ, אבל נכנס לפנים – פסול'!? [20]
תיובתא [21].
אתמר: הולכה שלא ברגל - מחלוקת רבי שמעון ורבנן [22]:
בהולכה רבתי דכולי עלמא לא פליגי דפסולה, כי פליגי בהולכה זוטרתי [23].
מחכו עלה במערבא [24]: אלא חטאת העוף דפסולה בה מחשבה, לרבי שמעון היכי משכחת לה [25]? אי דחשיב עלה מקמי דליפוק דם [26] - [27] לא כלום היא [28], ואי בתר דנפק דם [29] - איתעבידא ליה מצותו [30]!? [31]
מאי קושיא דלמא מדפריש [32] ועד דמטא למזבח [33], דהא - בעא מיניה רבי ירמיה מרבי זירא: [34] היה מזה ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם לאויר המזבח מהו [35]? ואמר ליה: פסולה; מאי טעמא? והזה [36] ונתן בעינן [37].
כי אתו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע מבי רב, אמרי: היינו חוכא [38]: ובהולכה רבתי לא פליגי? והא כי פליגי - בהולכה רבתי פליגי [39]! אלא בהולכה זוטרתי כולי עלמא לא פליגי דלא פסלה [40], כי פליגי בהולכה רבתי.
הוליכו זר [41] והחזירו כהן [42] וחזר והוליכו - פליגי בה בני רבי חייא ורבי ינאי: חד אמר כשר [43] וחד אמר פסול: מר סבר אפשר לתקונה [44], ומר סבר לא אפשר לתקונה.
הוליכו כהן והחזירו וחזר והוליכו זר - אמר רב שימי בר אשי: לדברי המכשיר [45] - פסול [46], לדברי הפוסל [47] מכשיר [48].
רבא אמר: אף לדברי הפוסל [49] - פסול [50]; מאי טעמא? דהא צריך
לאמטוייה [51].
אמר ליה רב ירמיה רבינא לרב אשי: הכי אמר רב ירמיה מדיפתי: הא צריך לאמטוייה [52] - מחלוקת רבי אליעזר ורבנן [53], דתנן: רבי אליעזר אומר: המהלך במקום שצריך להלך - מחשבה פוסלת, מקום שאין צריך להלך - אין מחשבה פוסלת, ואמר רבא: הכל מודים קבלו בחוץ [54] והכניסו בפנים [55] - זהו 'הילוך שצריך להלך'; קבלו בפנים והוציאו לחוץ [56] - זהו 'הילוך שאין צריך להלך'; לא נחלקו אלא כשהכניסו וחזר והוציאו: מר סבר: הא צריך לאמטוייה [57], ומר סבר: לאו כהילוך הצריך לעבודה דמי [58].
איתיביה אביי: 'ר"א אומר: המהלך מקום שצריך להלך - מחשבה פוסלת, כיצד: קבלו בחוץ והכניסו לפנים - זהו 'הילוך שצריך להלך'; קבלו בפנים והוציאו לחוץ - זהו 'הילוך שאין צריך לילך’’ - והא חזר והכניסו הילוך שצריך להלך הוא!?
אמר ליה: אי תניא [59] - תניא [60].
הדרן עלך כל הזבחים
מסכת זבחים פרק שני: כל הזבחים שקבלו דמן דף טו,ב
משנה:
כל הזבחים שקבלו דמן זר, אונן [61], טבול יום [62] ומחוסר כפורים [63] ומחוסר בגדים [64] שלא רחץ ידים ורגלים [65], ערל [66], טמא יושב [67] עומד על גבי כלים על גבי בהמה על גבי רגלי חברו [68] – פסל [69];
קבל בשמאל – פסל; רבי שמעון מכשיר.
גמרא:
זר – מנלן?
דתני לוי (ויקרא כב ב) דבר אל אהרן ואל בניו לאמר וינזרו מקדשי בני ישראל [ולא יחללו את שם קדשי אשר הם מקדשים לי אני ה’] [70]: 'בני ישראל' למעוטי מאי [71]? אילימא למעוטי נשים [72] - קרבן נשים בטומאה קרב [73]? אלא למעוטי עובדי כוכבים [74]? השתא ציץ לא מרצה [75], דאמר מר [76]: ובעובדי כוכבים, בין בשוגג בין במזיד לא הורצה [77] - בטומאה קרב [78]? אלא הכי קאמר: וינזרו מקדשי בני ישראל [79] ולא יחללו [80].
דבי רבי ישמעאל תנא: אתיא בקל וחומר מבעל מום: מה בעל מום שאוכל [81], אם עבד - חילל [82]
הערות
עריכה- ^ בין שעשאה זר בין שעשאה כהן, אמרינן דאין הולכה, ופסולה, דהא נעשית שלא כהלכתה, מיהו יש לה תקנה להחזירה לאחוריה ולחזור להוליך ברגל
- ^ או אין לה תקנה
- ^ אלמא אפשר לתקנה
- ^ כלומר: ואי נמי מפרשת לה דבכשר ראשון שיוליך לצד המזבח קאמר, וכל שכן דשמעת דהולכת כשר קמא דהואי שלא ברגל כשרה היא, מכל מקום שמע מינה דכשרה על ידי תקנה
- ^ בהולכת כשר ראשונה
- ^ לצד המזבח: שהקריב הראשון בהושטתו לצד המזבח
- ^ וכשר, שהושיטה לו הרחיקה מן המזבח; הלכך לאו הולכה הואי לפסול; וכי פשטינן 'יחזור כשר ויטלנו', וזר - מעשה איצטבא הוא דעבד, דליכא הושטת יד המקרבתו למזבח
- ^ ואפילו עשאה כהן- פוסלת הדם, וההיא דפסחים – בדניידי, וכדשנינן
- ^ משנה [ב] היא בפרק שלישי ב'כל הפסולים'
- ^ הואיל ונתקבל בכלי; קסלקא דעתא כשנשפך ונתפשט ברצפה נתקרב לצד המזבח, וקתני 'כשר'! ונהי נמי דאמרת דצריך להחזירו לאחוריו ולחזור ולהוליך ברגל, מכל מקום בתקנתא סגי לה
- ^ כשנשפך - לא נתפשט לצד המזבח, אלא נתפשט להלן מן המזבח ונתרחק
- ^ ופרכינן:
- ^ בתמיה: וכי אפשר לדם צלול שישפך ולא יתפשט לכל צדדין
- ^ ומשופע חוץ למזבח
- ^ שעומד במקומו ולא נתפשט
- ^ דם עבה וקרוב לקרוש
- ^ בפרק שני
- ^ מצואר בהמה, ולא נתקבל בכלי
- ^ בההיא דפרק שלישי, דאיירי בקבלת כלי [שהביא רב נחמן לעיל: נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו - כשר], נפלוג בה חילוק לפסול: שפעמים שאף מן הכלי לרצפה פסול
- ^ אלא מדלא אשכח פסול אלא מצואר בהמה - שמע מינה נשפך מן הכלי, לא שנא נפק לבראי ולא שנא עייל לגואי – כשר!
- ^ דעולא
- ^ דמתניתין היא, אי הויא עבודה אי לא: לרבי שמעון לא הויא עבודה, דהא קתני מתניתין רבי שמעון מכשיר בהילוך: דלא פסל בה מחשבה בהולכה שלא ברגל, ומשום דלאו הולכה היא
- ^ מסקנא היא למילתיה, דקמפרש ואומר: דכי פליגי רבי שמעון ורבנן - בהולכה זוטרתא פליגי: ששחט בצד המזבח וזרק, דהיינו 'שלא ברגל', אבל בהולכה רבתי, דהיינו ברגל - לא פליגי; ולקמן מותיב לה ממתניתין, דשמעינן מינה דבשוחט נמי רחוק מן המזבח מכשיר רבי שמעון, מדקתני שאם רצה שוחט בצד המזבח וזורק
- ^ דהאי שמעתא דמוקי טעמא דרבי שמעון בהולכה זוטרתא ולמימר דלאו הולכה היא ואף על פי שאי אפשר לבטלה לזו - לאו עבודה היא
- ^ דקיימא לן בפרק 'קדשי קדשים' (לקמן דף סה.) דפסל בה מחשבה בהזאת דמה, שהוא עיקר עבודתה, דכתיב שם (ויקרא ה ט) והזה מדם החטאת על קיר וגו': שאוחזה בגופה ומתיז דמה לקיר; והך התזה – 'הולכה זוטרתי' היא; וכיון דטעמא דרבי שמעון משום דהולכה זוטרא לא פסל בה מחשבה - היכי פסל בהך
- ^ דהיינו בהתזתה
- ^ הא אמרת
- ^ דהא 'הולכה זוטרתי' היא
- ^ וניתז מן הצואר חשיב
- ^ דקס"ד מכי נפק דם - גמרה לה עבודת הזאתה, ואע"ג דלא מטא דם למזבח: אי אמרת בשלמא בהולכה רבתי פליגי, וטעמא דרבי שמעון משום דאפשר לבטלה הוא - הא דחטאת אי אפשר לבטלה; אלא אי אמרת משום טעם דלאו הולכה היא, ובשלא ברגל פליגי - היכי פסלה בהך? הלא אין כאן מחשבה אלא בהולכה שלא ברגל
- ^ ולרבי יוחנן, דאמר לעיל הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה ולא פסיל בה מחשבה - ליכא למיפרך מהא, דכי אמר רבי יוחנן, הולכה רבתי קאמר, שאין דרכה בכך! אבל השוחט בצד המזבח כו', וכן חטאת העוף שנמלקת אצל המזבח - עיקר הולכתה בכך ומודה בה רבי יוחנן.
- ^ דם, דפסק לה הולכה מתחלת הזאה
- ^ וישנה להזאה עד דמטי למזבח, וחיילא עלה המחשבה
- ^ בחטאת העוף או בחטאות הפנימיות:
- ^ מי הויא עבודה בבעל מום, ופסולה? או לא: דאיכא למימר מכי פריש דם גמרה לה
- ^ והזה דחטאת העוף או דחטאות הפנימיות, דכתיב בהן הזאה
- ^ הזאה דומיא דנתן, דגבי הדדי כתיבי (ויקרא ד ו: [וטבל הכהן את אצבעו בדם) והזה מן הדם [שבע פעמים לפני ה' את פני פרכת הקדש] (ויקרא ד ז) ונתן הכהן מן הדם על קרנות [מזבח קטרת הסמים לפני ה' אשר באהל מועד ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד] (ויקרא ד ז) - אלמא ישנה להזאה עד שיגיע למזבח
- ^ הא דמחכו במערבא משום דקשיא להו הכי
- ^ דהא דקתני אפשר שלא בהילוך שמע מינה בדהילוך עסקינן, וטעם משום שאפשר לבטלה הוא, והא מיהא לא ביטל
- ^ 'דפסולה' גרסינן; וטעמא משום דא"א לבטל; ומאן דגריס 'דלא פסלה' - טעמא משום דלאו כלום היא, ואין שם 'הולכה' עליה, אלא כולה צורך זריקה היא, והא לא הוה בדעתיה למחשב אזריקה אלא אהולכה, ולא חשיב מידי; ופסול דחטאת העוף – כדאוקי: מדפריש ועד דמטא למזבח, ומשום מחשבת הזאה - ולא משום מחשבת הולכה
- ^ ברגל
- ^ שהעבודה עליו מוטלת
- ^ והא דתניא לעיל 'זר ואונן בהולכה - פסול' כשלא הוחזרה
- ^ להולכת פסול, ולא דמיא לשאר עבודות: דאילו שחיטה וקבלה וזריקה, מאחר שנעשו בפסול - אי אפשר לחזור ולעשותן בהכשר; ואי תימא קבלה נמי יש לתקן כגון, שלא קבל הפסול כל הדם ויכול כשר לחזור ולקבל - ההיא ודאי כשרה, ובפרק שלישי (לקמן דף לב.) תנן לה 'אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל'; וכן בזריקה
- ^ בהוליכו זר והחזירו כהן וחזר והוליכו
- ^ כיון דהתם, מאי טעמא מכשיר? דאזיל בתר בתרייתא; הכי נמי זיל בתר בתרייתא
- ^ דאזיל בתר הולכה קמייתא
- ^ כיון דאזיל בתר קמייתא
- ^ שם
- ^ כאן
- ^ מאחר שנתרחק - צריך לחזור ולהביאו לצד מזבח, נמצא דהולכה אחרונה לצורך, ככל ההולכות
- ^ דקאמרת לאחשובה עבודה מהאי טעם
- ^ במתניתין
- ^ להלן מן המזבח
- ^ לצד המזבח
- ^ כלומר: ריחקו מן המזבח; הנך 'חוץ' ו'פנים' - כולהו בעזרה
- ^ לכשיחזור ויקריבנו לצד המזבח, אם תהא אותה הולכה במחשבה פסולה - פסול
- ^ הואיל ושלא לצורך הוציאו - על חנם הוצרך לחזור ולהכניסו
- ^ דמודה בה רבי אל
יעזר - ^ ואין מחלוקת בין ר"א לתנא קמא, אלא ארבי שמעון אבוה קאי, ופליג
- ^ כל זמן שלא נקבר המת
- ^ דשרץ ודמת, ושאר טומאות שלא הוצרכו לקרבן
- ^ זב ומצורע שטבלו והעריב שמשן ולא הביאו כפרתן
- ^ כהן גדול ששימש בפחות משמונה, וכהן הדיוט בפחות מארבעה
- ^ מן הכיור
- ^ כהן שמתו אחיו מחמת מילה
- ^ או
- ^ שיש חציצה בין רגליו לרצפה
- ^ וכולהו יליף בגמרא דפסלי בעבודה
- ^ גבי מקריבים בטומאה כתיב, דסמיך ליה [פסוק ג] כל איש אשר יקרב מכל זרעכם
- ^ קרבן של מי הוא ממעט מלהזהיר כהנים על הטומאה
- ^ קרבן נשים: שלא הוזהרו כהנים מלהקריבו בטומאה
- ^ בתמיה: וכי יש כח בקרבן נשים לדחות הטומאה
- ^ עובד כוכבים ששילח עולתו, כדתניא ב'הכל שוחטין' (חולין דף יג:) 'איש איש' לרבות את העובדי כוכבים: שנודרים נדרים ונדבות כישראל
- ^ על טומאת עולין שבקרבנו, כגון: נטמא הדם, או החלב, כדרך שמרצה על של ישראל
- ^ במנחות ב'הקומץ רבה' (דף כה.)
- ^ דכתיב (שמות כח לח) לרצון להם - ולא לעובדי כוכבים
- ^ בטומאת הגוף יהא קרב – בתמיה: והלא אפילו אצל קרבן יחיד דישראל לא נדחת
- ^ יתרחקו בטומאה מכל קדשים
- ^ והזרים אף הם ינזרו כדי שלא יחללום; לימד על זר שעבד - שחילל את הקדשים ופסלם
- ^ את קדשי קדשים, דכתיב (ויקרא כא כב) מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל
- ^ דכתיב מום בו ולא יחלל את מקדשי (שם, פסוק כג)