פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי זבחים דף סח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

צריכה שתביא עוד חמש פרידין למעלה ממין אחד [1], ומשני מינין [2] תביא שש [3];

נתנתן לכהן ואינה יודעת מה נתנה, הלך הכהן ועשה ואינו יודע מה עשה [4] - צריכה ארבעה פרידין לנדרה [5], ושתים [6] לחובתה [7], וחטאת אחת [8].

בן עזאי אומר: שתי חטאות [9].

אמר רבי יהושע: זהו שאמרו: כשהוא חי קולו אחד, וכשהוא מת קולו שבעה' [10]!?

אימר דאמר רבי יהושע לאפוקה מידי מעילה, למיסק ליה לחובה מי אמר [11]?

משנה:

כל [12] הפסולין שמלקו מליקתן פסולה ואינו מטמא בבית הבליעה [13] [בקצת נוסחאות גרסינן להך בבא בסיום המשנה].

מלק בשמאל, או בלילה; שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ - אינן מטמאות בבית הבליעה [14];

מלק בסכין [15], מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ [16] -


עמוד ב

המשך המשנה

תורין שלא הגיע זמנן, ובני יונה שעבר זמנן [17]; שיבשה גפה, שניסמית עינה, ושנקטעה רגלה [18] - מטמא בבית הבליעה;

זה הכלל: כל שפסולו בקודש [19] - אינו מטמא בבית הבליעה; לא היה פסולו בקודש - מטמא בבית הבליעה.

גמרא:

אמר רב: שמאל ולילה [20] - אין מטמאין בבית הבליעה; זר [21] וסכין - מטמאין בבית הבליעה.

מאי שנא שמאל - דאית ליה הכשירה ביום הכפורים [22], ולילה [23] - אית ליה הכשירה [24] באיברים ופדרים? זר נמי אית ליה הכשירה: בשחיטה!?

שחיטה - לאו עבודה היא.

ולא? והאמר רבי זירא שחיטת פרה בזר פסולה ומחוי רב עלה: 'אלעזר' 'וחוקה' שאני [25].

פרה דקדשי בדק הבית היא [26] - ולא כל דכן הוא? קדשי בדק הבית בעו כהונה, קדשי מזבח מיבעיא?

אמר רב שישא בריה דרב אידי: מידי דהוה אמראות נגעים, דלאו עבודה היא ובעיא כהונה!

ונילף מבמה [27]?

מבמה לא יליף [28].

ולא? והתניא: 'מנין ליוצא שאם עלה לא ירד? שהרי יוצא כשר בבמה'!?

תנא – א'זאת תורת העולה' (ויקרא ו ב: צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה הוא העלה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו) סמיך ליה.

ורבי יוחנן אמר: זר [29] - אין מטמא אבית הבליעה [30]; סכין מטמא אבית הבליעה [31].

תנן: כל הפסולין שמלקו מליקתן פסולה; בשלמא לרבי יוחנן: כל לאיתויי זר, אלא לרב – כל לאיתויי מאי?

לאו לאיתויי שמאל ולילה?

שמאל ולילה - בהדיא קתני.

תני והדר מפרש!

תא שמע: זה הכלל: כל שהיה פסולו בקודש אינו מטמא בגדים אבית הבליעה; בשלמא לרבי יוחנן: כל לאיתויי זר, אלא לרב לאיתויי מאי?

הערותעריכה

  1. ^ [דכיון] דקבעה נדרה עם חובתה - הוקבע עליה קרבן גדול: שלש עולות יחד - אם היתה יודעת מה פירשה, וזו שלא ידעה מה פירשה הוזקקה להביא חמש עולות יחד מתחילתה: אחת לחובתה וארבע לנדרה, או להביא ששה בשתי פעמים: שתי תורים עם עולת חובהושני בני יונה ופרידה אחת ממין חובתה בקרבן אחד, וכשהביאה שני קינין: אחת לנדרה ואחת לחובתה, וממין אחד - לא עשתה כלום לנדרה: שמא אינו ממין שנדרה! ובהשלמת קן שני ממין אחר לא סגי לה: שהרי קובעתו להביא עם מין חובתה! וא"ת תביא קן ממין אחד, ופרידה ממין שהביאה שני קינין הראשונים שכבר קרב ממנו עולות חובתה - דממה נפשך: אם תורין נדרה - הרי הביאה תורין עם מין שהביאה לחובתה, ואם בני יונה נדרה - הרי הביאה שני בני יונה עם מין שקרב ממנו חובתה אם לא נפסל גוזל אחד מן הראשונים - הכי נמי; אבל עכשיו: שנפסל אחד מהם - אין חבירו עולה לה כלום: דשלש עולות הוקבעו עליה יחד; הילכך: אם שני קינים הראשונים מין אחד היו - צריכה שתביא עוד ה' עולות: שלש מאותו המין ושנים ממין אחר: ארבע לספק פירושה ואחד לקביעותה: שקבעה להביא עולת חובתה עם נדרה, וחובתה כבר קרבה, ויצאה ידיה, אלא שצריכה להביא מאותו המין עם נדרה מפני קביעותה
  2. ^ ואם משני מינין היו
  3. ^ שאינה יודעת איזה מין קרב תחילה לחובתה שתביא פרידה מאותו המין עם ארבע של ספק פירושה לקביעותה; הילכך תביא שש: שתי תורין ושני בני יונה לספק פירושה, ותור ובן יונה לקביעותה, והעוף היתר יהא נדבה
  4. ^ אם תורים אם בני יונה, ואם קן אחד מזה וקן אחד מזה, ואין ידוע מה עשה '[הכהן]': אם כולן למעלה או כולן למטה, או חציין למעלה וחציין למטה, נמצאת שלא יצאת אפילו ידי חובתה: שמא כולן למעלה, ואין כאן חטאת, או שמא כולן למטה ואין כאן עולה
  5. ^ לספק פירושה, ומשני מינין
  6. ^ לעולת
  7. ^ תור ובן יונה - שמא הראשונים כולן למטה נעשו; ואינה יודעת מאיזה מין, והכל הולך אחר החטאת, [וצריכה] להביא עולה מאותו מין; או שמא הראשונים חציין למעלה וחציין למטה, ובקן שקרב ראשון יצאתה ידי חובתה, והיא קבעה להביא עולה מאותו המין עם נדרה, ואינה יודעת איזה מין היה - הילכך תביא עם ספק פירושה תור ובן יונה, וממה נפשך: אם קן שקרב ראשון - תורין היו, וקרב מהן עולה למעלה - והיא לחובתה, הרי היא מביאה עכשיו תור עם נדרה משום קביעותה; ואם מבני יונה היה, והוקבע עליה להביא בן יונה עם נדרה - הרי מביאתו; ואם כולן למטה נעשו, וצריכה להביא עולתה מאותו המין, הרי משתים שהיא מביאה עכשיו לחובתה יעלה לה אחד מהן, והשני נדבה
  8. ^ תביא מאיזה מין שתרצה, משום שמא הראשונים כולן למעלה נעשו והרי לה לו זוג ממינו לעולה: אחד משנים שהביאה לחובתה משני מינין; ואע"פ שכבר קרבה עולת חובתה - אין צריכה לדקדק להביא חטאת מאותו מין הראשון לרבנן, דפליגי עליה דבן עזאי, דקסברי הכל הולך אחר חטאת; הילכך - הואיל ועל כרחה היא מביאה עכשו שתי עולות - תזווג לה אותה שממינו - ודייה, דהכי תנן פלוגתייהו במסכת קינים (פ"ב מ"ה): שהאשה שהביאה עולתה תור וחטאתה בן יונה תכפול ותביא עולתה בן יונה, דהכל הולך אחר חטאת; בן עזאי אומר: הכל הולך אחר הראשון
  9. ^ בן עזאי לטעמיה, דאמר: הכל הולך אחר הראשון; וכיון דאיכא לספוקא שמא הראשונים למעלה נעשו, וכבר יצאת ידי עולה - צריכה להביא חטאתה מאותו המין, והרי אינה יודעת מאיזה מין היה! לפיכך תביא שתי חטאות משני מינין; וחטאות הללו אינן נאכלות, שהרי על הספק באו, ואין מליקתן מליקה להתירן באכילה - שמא כבר קרבה חטאתה בראשונות
  10. ^ התם מפרש לה, ובאיל קמיירי: דכשהוא חי אין לו אלא קול אחד, וכשהוא מת - קולו שבעה; כיצד קולו שבעה? ב' קרניו = ב' חצוצרות; ב' שוקיו = ב' חלילין; עורו – לתוף; מעיים – לנבלים; בני מעיו לכינורות; והכא נמי: כשנדרה תחלה ואינה יודעת מה פירשה - לא היתה צריכה אלא ד' פרידין לעולת נדרה וב' לחובתה: אחת לעולה ואחת לחטאת; ועכשיו, שהביאה כבר ד' פרידין - צריכה להביא עוד שמונה: ד' לנדרה וד' לחובתה. מדאיירי רבי יהושע בהא, שמע מינה: קינין - רבי יהושע אמרה, וקתני לעיל גבי קן סתומה ומפורשת דאין כשר אלא סתומה, ואי אמרת 'נמשכה ונעשית חטאת העוף' - תמשך ותהוי חטאת העוף
  11. ^ שתהא עולה נעשית חטאת בשביל ששינה בה
  12. ^ בגמרא פליגי 'כל' לאיתויי מאי
  13. ^ שמליקתן מטהרתן, לפי שנפסל בקדש; ואהני מליקתן שאם עלו לא ירדו, הילכך נמי לא הוו נבילה
  14. ^ אף על גב דבפנים אין שחיטה לעוף, וכן בעוף קדשים אין שחיטה - מכל מקום אין מטמאין, כדיליף בברייתא בגמרא; ו'שחט קדשים בפנים' דלא קתני - אמרינן בגמרא דאתיא ב'זה הכלל'
  15. ^ ומליקה לא הויא: דבעצמו של כהן בעינן, ושחיטה לא הויא - כדאמרינן ב'הכל שוחטין' (חולין דף כ:) מפני שהוא מחליד ומפני שהוא דורס
  16. ^ דלא שייכא מליקה בחולין - לא בפנים ולא בחוץ, והוא הדין לחולין בחוץ; ובגמרא אמרינן דאתיא ב'זה הכלל'
  17. ^ אינן ראויין לקרבן, והוו להו כמליקת חולין, דתניא ב'הכל שוחטין' (חולין דף כב.): תורין = גדולים ולא קטנים; בני יונה = קטנים ולא גדולים: דלא אישתמיט קרא ולכתוב 'מן היונה ומן בני התורים'; ואימתי תורין כשירין? - משיזהיבו; ואימתי בני יונה פסולין? - משיצהיבו נוצה מוזהבת שסביב הצואר
  18. ^ דהוה ליה 'מחוסר אבר', והקריבהו נא לפחתך (מלאכי א ח); וכי אמרינן 'אין תמות וזכרות בעופות' - לענין דוקין שבעין הוא דקאמרינן
  19. ^ שבאה לעזרה בהכשרה ונפסלה
  20. ^ מלק בשמאל או בלילה
  21. ^ והוא הדין לאונן וערל, וכל הפסולין
  22. ^ נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו
  23. ^ מאי שנא
  24. ^ לכתחילה
  25. ^ אלעזר כתיב בשחיטתה, וכתיב 'חוקה' לעכב
  26. ^ ועל כרחך אין עבודות שלה חשובות עבודה
  27. ^ שהזר כשר בה למלוק עופות לכתחילה: דאין כיהון בבמה, כדתנן בפרק בתרא (לקמן דף קיג.); וכיון דאשכחן ליה הכשירה לכתחילה בעלמא - יטהר כאן מידי נבילה
  28. ^ במקדש: דבמה - כחול היא לגבי מקדש
  29. ^ מלק זר
  30. ^ דילפינן מבמה
  31. ^ דלא מליקה ולא שחיטה היא, ודכוותה לא אשכחן הכשירה