פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי זבחים דף לט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת זבחים: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכהדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והתניא [1]: דמים הטעונין יסוד [2] - טעונין כיבוס, ומחשבה מועלת בהן [3], והמעלה מהן בחוץ – חייב [כרת]; ודמים הנשפכין לאמה [4] - אין טעונין כיבוס, ואין מחשבה מועלת בהן, והמעלה מהן בחוץ פטור; מאן שמעת ליה דאמר 'מעלה מהן בחוץ חייב' - רבי נחמיה היא, וקאמר 'טעון כיבוס'!

'ומחשבה מועלת בהן'? והתניא: 'יצאו שִׁירַיִּם והקטרת אימורין שאין מעכבין את הכפרה, שאין מחשבה מועלת בהן'!?

כי תניא ההיא [5] - בשלש מתנות שבחטאת [6].

אי הכי טעונין יסוד? לקרן אזלי!?

אימא: 'ניטענין יסוד [7]'.

'ומחשבה מועלת בהן'? האמרת [רב פפא] 'לא שריא ולא מפגלא ולא עיילא לגואי כסופן'?

אלא כי תניא ההיא [’דמים הטעונין יסוד טעונין כיבוס, ומחשבה מועלת בהן’] - בדמים הפנימים [8].

אבל בדמים החיצונים – מאי? פטור? אדתני 'דמים הנשפכין לאמה', ליפלוג וליתני בדידה: במה דברים אמורים? - בדמים הפנימים, אבל בדמים החיצונים פטור!

הא מני? - רבי נחמיה היא, דאמר 'שׁיָרי הדם [9] שהקריבן בחוץ - חייב' [10] ולא מתני ליה תלתא פטורי [11] לבהדי תלתא חיובי [12].

רבינא אמר: 'מן הקרן' = ממש; 'מן היסוד' = מן הראוי ליסוד [13].

אמר ליה רב תחליפא בר גזא לרבינא: אימא אידי ואידי 'ראוי' הוא [14].

האי מאי? השתא: ראוי לקרן אמרת לא [15], ראוי ליסוד [16] מיבעיא [17]?

אלא [18]: 'מן הקרן' = מן הקרן ממש [19]; 'מן היסוד' = מן הראוי ליסוד [20].

כל הניתנין על מזבח הפנימי [אם חיסר אחת מן המתנות - לא כיפר; לפיכך: נתן כולן כתיקנן ואחת שלא כתיקנה - פסולה, ואין בו כרת]:

תנו רבנן: [21] (ויקרא ד כ) ועשה [לפר] כאשר עשה [לפר החטאת כן יעשה לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם] [22] מה בא ללמוד? [23] לכפול בהזאתו [24], [25] ולמד שאם חיסר אחת מכל המתנות - לא עשה ולא כלום [26]; אין לי אלא מתן שבע [27], שמעכבות בכל מקום [28]; מתן ארבע [29] - מניין [30]? [31] תלמוד לומר: (ויקרא ד כ) [ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת] כן יעשה [לו וכפר עלהם הכהן ונסלח להם] [32]; לַפָּר - זה פר יום הכפורים [33]


עמוד ב

כאשר עשה לְפַר [34] - זה פר כהן משיח [35];

החטאת - אלו שעירי עבודת כוכבים [36];

יכול שאני מרבה אף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים [37]?

תלמוד לומר: [38] לו [39];

ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו?

אחר שריבה הכתוב ומיעט - מרבה אני את אלו [40] שמכפרין על עבירת מצוה ידועה [41], ומוציא אני אלו [42] שאין מכפרין על עבירת מצוה ידועה [43];

וכפר [44] - אף על פי שלא סמך [45];

ונסלח - אף על פי שלא נתן שירים [46];

ומה ראית לפסול בהזאות ולהכשיר בסמיכה ושירים?

אמרתף פוסל בהזאות שמעכבות בכל מקום [47], ומכשיר אני בסמיכה ושירים, שאין מעכבות בכל מקום [48].

הערותעריכה

  1. ^ בניחותא
  2. ^ היינו שִׁירַיִּם שטעון שפיכת יסוד
  3. ^ אם חישב בשפיכתן על מנת לאכול בשר למחר; ולקמן רמינן עלה
  4. ^ שנפסלו, ושופכין אותו לסילון שבעזרה המוציא לנחל קדרון
  5. ^ דמחשבה מועלת בהן
  6. ^ וכולה חדא מלתא היא: דמסקנא דקושיא היא, ולאו שינויא, כלומר: לא תשמע מיניה דשִׁירַיִּם טעון כיבוס, ואפילו לרבי נחמיה, דהך ברייתא - בשלשה מתנות שבחטאות
  7. ^ מצות טעינת יסוד עליהם: ששופך שיריהם ליסוד
  8. ^ ולעולם בשִׁירַיִּם, וכמאן דאמר לקמן 'שִׁירַיִּם הפנימים מעכבי'; הילכך חשיבי לפגל לענין חוץ ולענין כיבוס
  9. ^ אף שירים החיצונים
  10. ^ ומשום הכי לא מצי לפלוגי בדידה
  11. ^ בחיצונים
  12. ^ דתנא בפנימיות; דבשלמא בכיבוס ובמחשבה מצי לפלוגי, אבל בהעלאת חוץ - לא מצי למיתנייה
  13. ^ הא דפרכת לעיל 'וליטעמיך - מן היסוד הוא דאין טעון כיבוס, הא מן הראוי ליסוד כו' - לאו פירכא היא: דמן הקרן = מן הקרן ממש קאמר, הא מן הראוי לקרן, כגון שלש מתנות שבחטאת - טעון כיבוס, כדרב פפא; והא דתנן בהו 'מן היסוד' - לאו מן היסוד ממש, דתידוק מינה 'הא מן הראוי ליסוד טעון כיבוס' ותקשה לך, אלא: מן הראוי ליסוד קאמר; ואשמעינן דמשכלתה זריקה - אין השירים טעון כיבוס; דאילו מן היסוד ממש - לא איצטריכא ליה, דהשתא מן הקרן אמרת לא - מן היסוד מיבעי?
  14. ^ וקא משמע לן דיש לך ראוי לקרן ואין טעון כיבוס, ואיזה זה? - שלשה מתנות שבחטאת
  15. ^ משנתן מתנה ראשונה - ממעטת לכוליה דם מכיבוס
  16. ^ דכבר נגמרו מתנותיו
  17. ^ מיבעיא ליה למיתני? בתמיה: הא מקמייתא אידחי ליה מכיבוס
  18. ^ ודאי
  19. ^ אבל הראוי לקרן - כל זמן שלא גמר מתנותיו - טעון כיבוס
  20. ^ והדר אשמעינן: דמן הראוי ליסוד - אין טעון כיבוס, ולמעוטי שירים; דאי מן היסוד ממש - לא איצטריכא ליה
  21. ^ בפר העלם דבר, לאחר שפירש בו כל מתנות דמו - שנה לכתוב:
  22. ^ ומקרא שאינו צריך הוא: שהרי כל עבודותיו נתפרשו חוץ מיותרת הכבד ושתי הכליות, שהוא צריך ללמוד מפר כהן משיח האמור למעלה הימנו; והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מלתא, דהאי קרא כתיב ביה כפרה: וכפר עליהם וגו', ואימורין לא מעכבי כפרה!
  23. ^ אלא כולה לדרשא, וסרסהו: דעל כרחך לא מצי למימר כדכתיב כאשר עשה לדם הפר, דמשמע מאחרינא יליף, דלא חסר מידי דניבעי למילפיה! אלא ועשה כאשר עשה -
  24. ^ לכפול באזהרת הזאות שלו, והכי משמע: כאשר עשה = כאשר כתבתי לך כל עשיותיו
  25. ^ ושנה עליהם לעכב:
  26. ^ כן שמעתי במנחות
  27. ^ על הפרכת
  28. ^ לקמן מפרש
  29. ^ שאין מעכבות בחטאת החיצונה כדאמרינן לעיל
  30. ^ מניין שמעכבות בקרנות הפנימי
  31. ^ ולקמן פריך: למה לי קרא? האי כפילא ועשה כאשר עשה נמי עלייהו קאי, דהא אינהו נמי בהדיא כתיבו
  32. ^ חזר וכפל; ואם אינו לענין מתן שבע - תנהו לענין מתן ארבע
  33. ^ להשוותו לפר העלם דבר; ולקמיה מפרש למאי הילכתא
  34. ^ לאו כאשר עשה קדריש, שהרי כבר סירסו ודרשו, אלא לפר קדריש
  35. ^ האמור בפרשה העליונה, ולא נכפל לכך; חזר והקישן יחד: שלימד עיכוב חיסור מתנותיו מזה
  36. ^ להביאן בדין פר העלם דבר: ליטעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב, ולישרף חוץ לשלש מחנות, לפי שבמקומו לא נתפרשו הלכותיו בפרשת 'שלח לך'
  37. ^ להיות פנימים ונשרפין
  38. ^ כן יעשה
  39. ^ לזה ולא לאחר
  40. ^ מרבה אני שעירי עבודת כוכבים לתורת פר העלם דבר
  41. ^ כמותו: ששניהם באין על חטא הידוע
  42. ^ של רגלים
  43. ^ שלא היו שוין לו, שהרי אין דומין לו בכפרתו: שאלו באין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף: שנטמא ונכנס למקדש, ואינו מכיר, ולא הודע לו לא טומאתו ולא כניסתו כדאמרינן בשבועות (דף ב.)
  44. ^ מכל מקום
  45. ^ שלא סמכו עליו זקנים
  46. ^ ליסוד מזבח החיצון; דלא תימא: הואיל וכתיבא בה בהדיא כפילה ד'ועשה כאשר עשה' - נמי עלייהו קאי, הילכך מעטינהו קרא
  47. ^ כדמפרש לקמיה: בפרה ובנגעים
  48. ^ סמיכה לא מעכבת בעלמא, כדאמרינן בפרק קמא: וסמך ונרצה - וכי סמיכה מכפרת? וכו'; שפיכת שירים לא מעכבא בחטאת החיצונה, לדברי הכל