ביאור:בבלי זבחים דף כד
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת זבחים:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ • הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
וכל שני כתובים הבאין כאחד אין מלמדין; ולמאן דאמר 'מלמדין' - שתויי יין הוה ליה שלישי, ושלשה לדברי הכל אין מלמדין.
'עומד על גבי כלים, על גבי בהמה, על גבי רגלי חבירו – פסול'; - מנלן?
דתנא דבי רבי ישמעאל: הואיל ורצפה מקדשת [1], וכלי שרת מקדשים [2]: מה כלי שרת: לא יהא דבר חוצץ בינו לבין כלי שרת [3], אף רצפה: לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הרצפה.
וצריכא [4]: דאי אשמעינן כלי - משום דלאו מינא דבשר נינהו, אבל בהמה - דמינא דבשר הוא - אימא לא!? ואי אשמעינן בהמה - דלא מינא דאדם הוא [5], אבל חבירו, דאדם הוא - אימא לא?! – צריכא.
תניא: רבי אליעזר אומר: רגלו אחת על הכלי ורגלו אחת על הרצפה, רגלו אחת על האבן [6] ורגלו אחת על הרצפה – רואין: כל שאילו ינטל הכלי ותנטל האבן יכול לעמוד על רגלו אחת ויעבוד - עבודתו כשירה, ואם לאו - עבודתו פסולה.
בעי רבי אמי: נדלדלה האבן [7], ועמד עליה – מהו? היכא דאין דעתו לחברה לא תיבעי לך, דודאי חייצא; כי תיבעי לך דדעתו לחברה – מאי? כיון דדעתו לחברה כמה דמחברה דמיא? או דילמא השתא מיהא הא תלישא?
רבה זוטי בעי לה הכי: בעי רבי אמי: נעקרה האבן [8] ועמד במקומה [9] - מהו?
מאי קא מיבעיא ליה?
כי קדיש דוד רצפה [10], עליונה קדיש? או דילמא עד לארעית דתהומא קדיש?
ותיבעי ליה כל העזרה כולה [11]!?
לעולם פשיטא ליה דעד ארעית דתהומא קדיש, והכי קמיבעיא ליה: דרך שירות בכך [12]? או אין דרך שירות בכך?
תיקו.
קיבל בשמאל פסול, ורבי שמעון מכשיר:
תנו רבנן: (ויקרא ד כה: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת דמו ישפך אל יסוד מזבח העלה) באצבע - ולקח [13] - מלמד שלא תהא קבלה אלא בימין; באצבע - ונתן - מלמד שלא תהא נתינה אלא בימין.
אמר רבי שמעון: וכי נאמרה 'יד' בקבלה [14]? אלא [15]: באצבעו ונתן: שלא תהא נתינה אלא בימין [16]; הואיל ולא נאמרה יד בקבלה, קיבל בשמאל – כשר.
ורבי שמעון [17] - ממה נפשך? אי אית ליה גזירה שוה [18] כי לא נאמרה 'יד' בקבלה מאי הוי [19]? ואי לית ליה גזירה שוה - כי נאמרה 'יד' בקבלה מאי הוי?
אמר רב יהודה: לעולם לית ליה גזירה שוה, והכי קאמר: וכי נאמר 'יד ימין' בקבלה? הואיל ולא נאמר 'יד ימין' בקבלה - קבל בשמאל כשר.
אמר ליה רבה: אי הכי, אפילו נתינה נמי!? ועוד: וכי לית ליה לרבי שמעון גזירה שוה? והתניא: 'רבי שמעון אומר: כל מקום שנאמר 'יד' אינה אלא ימין; 'אצבע' אינה אלא ימין'!?
אלא אמר רבא: לעולם אית ליה גזירה שוה, והכי קאמר: 'וכי נאמרה 'יד' בקבלה [20]? הואיל ולא נאמרה 'יד' בקבלה, אלא 'אצבע' - ואי אפשר לקבלה באצבע [21]! - [22] קיבל בשמאל כשר.
אמר ליה רב סמא בריה דרב אשי לרבינא: איפשר דעביד ליה אזן לשפת מזרק [23] ומקבל ביה [24]!
אלא אמר אביי:
במקרא נדרש לפניו ולאחריו קמיפלגי [25].
אמר אביי: הא דרבי אלעזר ברבי שמעון מפקא מדאבוה [26] ומפקא מדרבנן [27], דתניא: רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: כל מקום שנאמר 'אצבע' בקבלה [28] - שינה בקבלה [29] פסול [30], בנתינה כשר; וכל מקום שנאמר 'אצבע' בנתינה - שינה בנתינה פסול, בקבלה כשר! והיכן נאמר אצבע בנתינה? - דכתיב [31]: (שמות כט יב) ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח באצבעך [ואת כל הדם תשפך אל יסוד המזבח], וקסבר: מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו [32] ולאחריו [33].
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום שנאמר 'אצבע' וכהונה [34] - אינה אלא ימין.
קא סלקא דעתין תרתי בעינן [35], כדכתיב [36]: (ויקרא ד לג) ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו [ונתן על קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח], ויליף ממצורע, דכתיב (ויקרא יד טז) וטבל הכהן את אצבעו הימנית [מן השמן אשר על כפו השמאלית והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לפני ה’] [37].
והרי קמיצה, דלא כתיב בה אלא כהונה ותנן [מנחות פ"א מ"ב]: 'קמץ בשמאל - פסול'!?
אלא אמר רבא: או אצבע או כהונה
אמר ליה אביי: הרי הולכת אברים לכבש, דכתיב בהו כהונה, דכתיב (ויקרא א יג) [והקרב והכרעים ירחץ במים] והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה [עלה הוא אשה ריח ניחח לה’], ואמר מר: זו הולכת אברים לכבש, ותנן [תמיד פ"ד מ"ד] 'הרגל של ימין בשמאלו [38] ובית עורה לחוץ [39]'!?
כי אמרינן 'או אצבע או כהונה' - בדבר המעכב כפרה [40], דומיא דמצורע.
והרי קבלה, דכתב בהו כהונה [41] ודבר המעכב בכפרה הוא, ותנן [במשנתנו] 'קבל בשמאל - פסול, ורבי שמעון מכשיר'?
רבי שמעון - תרתי בעי.
מי בעי רבי שמעון תרתי? והתניא: רבי שמעון אומר: כל מקום שנאמר 'יד' - אינו אלא ימין; 'אצבע' - אינו אלא ימין'
אצבע לא בעיא כהונה, כהונה בעיא אצבע.
ואלא 'כהן' למה לי [42]?
בכיהונן [43].
והרי זריקה, דלא כתב בהו אלא כהונה, ותנן: 'זרק בשמאל פסול', ולא פליג רבי שמעון?
אמר אביי: פליג בברייתא, דתניא: קיבל בשמאל פסול, ורבי שמעון מכשיר; זרק בשמאל פסול, ורבי שמעון מכשיר [44]'.
אלא הא דאמר רבא [45]: יד' 'יד' - לקמיצה [46]; 'רגל' 'רגל' – לחליצה [47]; 'אזן' 'אזן' – לרציעה; למה לי [48]? מדרבה בר בר חנה נפקא [49]?
חד לקומֵץ, וחד לקידוש קומץ [50].
הערות
עריכה- ^ לעמוד לשרת (דברים יח ה) - שהרי דוד קידשה בשתי תודות ובשיר של פגעים, כדאמרינן לקמן בשמעתין: 'כי קדיש דוד כו'
- ^ כדכתיב וימשחם ויקדש אותם (במדבר ז א)
- ^ בקבלת הדם, כדכתיב ולקח הכהן [מדם הפר] (ויקרא ד ה): שתהא לקיחה בעצמו של כהן
- ^ למיתני במתניתין חציצת כלים, ובהמה, ורגל חבירו - לפי הסדר שנשנו בה
- ^ וכיון דאינו ממין אדם כלל - הוי 'מין בשאינו מינו', וחוצץ
- ^ שמוטלת על הרצפה ואינה מן הרצפה
- ^ אבן אחת מאבניה מקביעותה ברצפה ומתנענעת לכאן ולכאן
- ^ לגמרי, והגומא נראית שם
- ^ ועמד בגומא ועבד
- ^ שהיה מקדש אותה בשתי תודות ובשיר של פגעים, כדתנן במסכת שבועות (דף יד. טו:)
- ^ שנטלה רצפה שלה
- ^ מי הוי אורח ארעא ומיקרי שירות או לא
- ^ הטילו הכתוב לאצבע בין קבלה לזריקה, דורשהו לפניו ולאחריו לומר שלא יהיו אלא בימין, דילפינן לקמן בשמעתין 'כל מקום שנאמר אצבע - אינו אלא ימין'
- ^ קסלקא דעתא דאם נאמרה בה 'יד' הוה רבי שמעון מודה בה, אבל באצבע לא יליף בה ימין; לקמן בעי לה ומשנינן לה
- ^ בהא מודינא לך:
- ^ דזריקת חטאת בעיא ימין
- ^ דאמר אי הוה כתיב בה 'יד' הוה יליף לה ימין, ומ'אצבע' לא יליף
- ^ דילפינן 'יד' 'יד' דקמיצה ממצורע, דכתיב ביה על בהן ידו הימנית (ויקרא יד יד,יז,כה, כח) אף כל מקום שנאמר יד אינה אלא ימין
- ^ הרי נאמר בה אצבעו ונילף אצבע אצבע נמי מהתם, דכתיב במצורע וטבל הכהן את אצבעו הימנית (ויקרא יד טז)
- ^ אי הוה כתב 'יד' שהיה ראויה לאחוז בכלי ולקבל הדם הוא - איכא למידרש נמי אקבלה
- ^ ואי אפשר לקבל דם בכלי באצבע לבדה
- ^ על כרחך משום נתינה הוא דכתיב בה, שהוא ראוי לה, ולא משום קבלה; נמצא שאף אצבע לא נאמר בו, לפיכך
- ^ כמו שעושים לכדים של חרס, שקורין מאניק"ו
- ^ בההוא אוזן מקבל את הדם באצבע: שתוחב אצבעו לתוכה, ונושא את המזרק ומקבל
- ^ רבי שמעון סבר מקרא נדרש לאחריו ולא לפניו, הילכך אצבע - אונתן דכתיב בתריה קאי, ולא אולקח דכתיב לקמיה; ורבנן סברי מקרא נדרש לפניו ולאחריו
- ^ מוצאת מכלל דברי אביו
- ^ ומכלל דברי חכמים
- ^ ולא בנתינה, כגון האי קרא דלעיל, דרבי אלעזר בן רבי שמעון דריש 'אצבע' אולקח, דהיינו לפניו, ולא אונתן
- ^ שקיבל בשמאל, וקאמר לך:
- ^ במקום שנכתב - שם תתננו, ולא במה שלא נכתב בו
- ^ בפר המילואים
- ^ דלא דריש להאי באצבע[ך] דמילואים אולקחת
- ^ ולא לאחריו: דלא דריש להאי באצבעו דחטאת יחיד אונתן (ויקרא ד ל: ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על קרנת מזבח העלה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח); והיינו פליג אדאבוה: דאבוה סבר לאחריו ולא לפניו, ואדרבנן: דאינהו סברי בין לפניו בין לאחריו
- ^ כגון 'הכהן' או 'הכהנים'
- ^ אצבע וכהונה
- ^ האי קרא דכתיב גבי זריקת חטאת
- ^ וקאמר רבי יוחנן: דהכא - ימין בעי, דגמר ממצורע עשיר, דכתיב ביה אצבע וכהונה, ומפרש ביה ימנית
- ^ הרגל של ימין נושא ביד שמאל לכבש, משום דרגל ימין קרבה תחילה עם הראש, כדקיימא לן בפ"ב דסדר יומא (דף כה.); והילכך מוליך הראש בימין, שהוא חשוב, והרגל בשמאל
- ^ כלפי העם, ומקום החתך כלפי המוליך, דהכי שפיר: שלא יראה החתך
- ^ דומיא דהזאה של מצורע, כגון קמיצה; אבל הולכת איברים - דלא מעכבא כפרה, דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורין כשר - לא בעיא ימין
- ^ דכתיב והקריבו בני אהרן הכהנים (ויקרא א ה), ואמר מר: זו קבלת הדם
- ^ בקבלה? הא כתיב בני אהרן - אי לאו לאגמורי אימין אתא
- ^ בבגדי כהונה
- ^ אשאר כל הזבחים דלא כתב בהו 'אצבע', אלא וזרקו הכהנים, אבל בזריקת חטאת מודה רבי שמעון, כדאמר לעיל: באצבעו ונתן - שלא תהא נתינה אלא בימין
- ^ במנחות בפ"ק (דף י.)
- ^ בפרשת מצורע עשיר כתיב על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית [ויקרא יד,פסוקים יד, יז], וקרא יתירא הוא, כדמפרש התם, וקאמר רבא: יד דמצורע אתי לגזירה שוה: למיגמר יד דקמיצה מינה, שתהא בימין; והיכא כתב יד בקמיצה? - וימלא כפו ממנה (ויקרא ט יז)
- ^ שתהא בימין
- ^ יד בקמיצה
- ^ דהא כהונה כתיב
- ^ בכלי שרת שיהא בימין: שיאחז הכלי שהוא מקדש בו בידו הימנית